[מבחינת, גר באיזור המרכז/ירושלים ויכול לדאוג לכל העניינים הטכניים...]

מנהלים, מצטער, מטבע הדברים בגלל שמדובר על מפגש מעורב של צמ"ע ולנ"ו ביחד - אני מעלה כאן דברים שבמובהק קשורים ללנ"ו - בבקשה קבלו זאת בהבנה

ההמשך טיפה ארוך אז מי שרוצה שיקרא רק את המשפטים שהדגשתי והכחלתי - הם החשובים ביותר, כולל המסקנות...

לגוף השאלה - לדעתי, האישית בלבד, נראה שמפגש שיש בו נטו רק דיבורים/צחוקים ואפילו עם פעילות חברתית קטנה - הוא לא מפגש טוב במיוחד, ואני אסביר: דבר ראשון, מבחינת חבר'ה חדשים שלא מכירים הרבה אחרים, זה יכול להיות פחות יעיל וטוב ממה שאני הולך להציע אחרי זה - כי מבחינת דיבורים וצחוקים, הם לא מספיק מכירים כדי אוטומטית לעשות את כל זה...

דבר שני - נראה לי שבדיבורים וצחוקים ופעילות חברתית בלבד - ויסלחו לי הנשואים כאן, וזה הולך להיות כנה - אנחנו גם מגיעים ל"איכות" מפגש שהיא לא בטוח שהכי ראויה לגמרי, כאשר מדובר במפגש מעורב, וגם, לא ממצים את היכולת של המפגש הזה להוציא ממנו משהו טוב לאחר מכן, שיכול לצאת ממפגש מעורב ולא ממפגש נפרד - וכן, מדובר על שאולי יצאו משם זוגות, לגמרי...

הרי מפגשים נפרדים רק של בנים או רק של בנות (כאילו היה קשה לנחש מה מתבשל בפורום של הבנות ופרסמו כאן לינקים לשם רק למורשות כניסה...) - אפשר לארגן בכיף לבד וזה יהיה בסדר גמור ויש כאלה. ומפגש מעורב - אם הוא קיים, כבר כדאי שיופק ממנו עוד משהו שיכול להיות טוב. (וגם, נראה לי שאז יש יותר סיכוי שכמה כאלו שלא רוצים מפגש מעורב סתם, כן יגיעו, כי יחשבו שזה יכול לעזור להם בנושא השידוכים)

העניין הוא שאנשים אוטומטית נרתעים ממה שמשדר "ערב פו"פ" - מכל מיני סיבות. אבל קחו בחשבון, שאם - וזה עיקר ההצעה שלי - יהיה חלק ראשון בתוכנית הערב שהוא למשל שיחה עם רב - לא חייבת להיות הרצאה כבדה, אלא שיחה פתוחה עם רב או איש ייעוץ או כל דבר (ולא קשה למצוא בירושלים רב שיהיה מוכן לבוא לחצי שעה-שלושתרבעי גג, לדבר כזה - גם אם בתשלום מסויים שהנוכחים יוכלו לכסות...) - על נושא הזוגיות וכו', משהו שהוא יכין ויפתח איתנו ויהיה דיון עליו, וסיכום של הרב - וככה יהיה אפשר למשתתפים לראות יותר לעומק אחד את השנייה, ולראות האם יש סיכוי אמיתי שיצא מזה משהו.

(אני יוצא מתוך נקודת הנחה - אולי שגויה, אבל ככה אני חושב - שמי שלא נשוי ומגיע למפגשים האלו, המעורבים דווקא - הגיוני שיעניין אותו גם הצד הזה - של השידוך האפשרי, אז למה לא לעשות את זה רציני יותר?). אז יהיה אפשר מראש לתחום בזמן את ההרצאה/דיון ולדאוג להגיד לרב, שנגיד, סתם דוגמה - בשבע וחצי נגמר הדיון והוא יכול ללכת כי אנחנו פונים לחלק החברתי יותר והפעילות חברתית אם רוצים, שיחות וכו', כיבוד... - כדי שלא יקרה מה שקרה במפגש לפני פורים עם עזרא יכין (גם ההרצאה שם לא התאימה ל"ערב פו"פ") שזה התמשך מעבר להיגיון הסביר...

אז יהיה אפשר נגיד, לעשות רבע שעה/עשרים דקות ראשונות הגעה למפגש, היכרות ראשונית, מה נשמע וכו' (כדי שיהיה זמן למאחרים הקבועים להגיע..) - ואז דיום עם הרב הנבחר/איש ייעוץ וכו' - במשך נגיד חצי שעה/שלושתרבעי שעה גג כדי שלא יכביד - ולאחר מכן החלק החברתי יותר שאליו יוכלו להגיע אלו שלא יעניין אותם החלק הראשון, או נשואים וכו' (ולדעתי אם מגיעים נשואים לחלק הראשון, צריך מראש לארגן בייביסיטר - נשואה/נשוי/רווקה/רווק - שישמור על הילדים אם יהיו, בחוץ...). והחלק השני, יוכרז מראש מתי הוא אמור להתחיל...

אז לסיכום באמת: אם אנחנו רציניים, לדעתי זה מה שכדאי לעשות, כי בואו לא סתם נעבוד על עצמנו - מפגש מעורב נטו בשביל "הצחוקים" וכו', בלי שום תוכן רציני שיוכל להוביל הלאה - הוא לא בריא כל כך, במיוחד שלא מדובר רק בנשואים ונשואות שזה משהו אחר.

אמרתי את דבריי. מכאן נשמע מה יש לציבור להגיד.

ואני לא עונה לסקרים פעמיים.... |סנובית| 

(עכשיו לכו תבררו אם בכלל טרחתי לענות לסבב הראשון) 

מטבע הדברים- מי שמבצע- משפיע 

אני לא יודעת מה שאלו לפניי לא ממש ראיתי, אנחנו שואלות כדי לדעת מה הכיוון כי במפגשים קודמים יש כאלה שהתלוננו שלא מתאים להם שזה עם\בלי הרצאה או ששאלו על התשלום וכד'.

השרשור הוא כדי לדעת מה בידיוק לארגן ואם תיהיה זרימה של אנשים והיענות 

מבחינתנו כן לארגן משהו עם תוכנית נחמדה וקלילה אז השאלה פה אם חבר'ה רוצים וגם ירצו להשקיע סכום מסויים בשביל זה או יש שיעדיפו סתם מפגש של דיבורים ובלי יותר מדי הוצאות.

אז בבקשה מי שיכול לענות ולא להתעצל שנדע מה הכיוון של הרוב פה ונזיז פה כבר משהו

אם לוקחים מכל חבר שמגיע 10-20 ש"ח זה לא בשמיים, ואפשר לכסות הכל כולל כיבוד קל (ואפשר גם לסכם שכיבוד קל מביא כל אחד משהו קטן באריזה סגורה מהבית - במבה, ביסלי, בקבוק שתייה וכו'... - ככה שאת המחיר לזה חוסכים ונשאר לשלם רק על איזה רב או משהו, אם רוצים...ועייני בהודעתי מעלה).

ולדעתי אפשר גם וגם, כמו שכתבתי, רק בחלוקה לשני חלקים מראש, ושיהיה מעניין הרב וכו' - מין שיח רב משתתפים עם הרב, שלא רק הוא מדבר ומשעמם... - ואז לבדוק מראש כמה יתכוונו להגיע גם לחלק הזה של המפגש, ולראות אם עניין התשלום יהיה נורמאלי לפי כמות אלו שיגיעו לחלק הזה. - ובנוסף, לאחר מכן, כמו שכתבתי, יהיה גם החלק היותר "פתוח", שאליו יגיעו גם אחרים שלא רוצים את החלק הראשון, והם לא ישלמו על ה"פעילות המעשירה" - אלא רק ישתתפו בכיבוד וכו'...

וסתם סקרנות:  "אנחנו שואלות" - מי זה "אנחנו"? מי עוד מלבדך?

וניצן באמת אלופה בלארגן דברים כאלו,, ולמעשה נראה שגם צורגי אבל הוא בטח שקוע בהכנות לחתונה (היא לא הייצתה עדיין, נכון? או שכן???)

סתם נו, ברור שעם התותחית בתחום

המפגש שהיה שנה שעברה באזור חנוכה היה מצויין!!!

גם הרצאה מעולה על זוגיות, שטובה גם לנשואים וגם לרווקים

וגם משחקי הכירות...

תשע"ד

עזבו אנלא מאופסת

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

(ראית מה זה? אני חושבת עלייך בזמני הפנוי... ) 

לדעתי תוכן של מפגש צריך להיות משהוא שהוא מעבר לסבב הכירות, דיבורים, אוכל, צחוקים

אבל לא הרבה כמו שיחה של מישהוא - כי זה גורם חיצוני שכולם מקשיבים לו, ואין אינטראקציה בין האנשים 

משו ביניים- כמו דיון בפורום- רק פנים אל פנים. 

שיש תוכן ממשי אבל שזה בא מהאנשים במפגש עצמם. 

מילה על הנפרד\ מעורב -

שתדעו שהיה כבר בעבר מצבים של מפגש -שהוא הכיר את ההיא, ואז חשב עליה בשביל מישהוא שהוא מכיר ממקום אחר, ו--- קיצר יש לזוג הזה 2 ילדים היום. ב"ה. 

אז תבינו שמפגשי פורום זה דבר שמועיל באופנים עקיפים ולא רק באופן ישיר.

מניסיון העבר- לדעתי לא טוב לעשות נפרד ואז מעורב- כי יש את הכמה דק' מבוכה של "אוקי איך אנחנו מערבבים את הדבר הזה??? " 

(או את המבוכה של הבנים- הגעתי מוקדם, איך אני עובר פה מול קבוצה של בנות... ????? ) 

לדעתי המאוד אישית צריך לעשות את המפגש לא בירושלים. 

די חפרנו על העיר הזו.... כדאי לעשות במקום אחר כדי לתת לחלק ה"רחוק" של הניקים להיות הפעם קרובים.

לעת עתה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לדעתי א' בבירור

הרי באים למפגש פורום 

לא ליום עיון

ואם רוצים תוכנית אומנותית אפשר לעשות משחק חברה חביב

ואם ממש מתעקשים למשהו יותר רציני, אז שאחד מחברי הפורום יכין פעילות, סטייל פעולת ערב שבת בבנ"ע

בכל מקרה רצוי שיהיה אוכל

אנשים מאושרים יותר על בטן מלאה (נשים פחות מאןשרות שהבטן שלהן מלאה, סתם סתם )

לסיכום, קלילות אנשים

זה הרבה יותר כיף ונחמד לזרום

לפחות לדעתי

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל