באחת המחלקות (הגיוני שיולדות, אם כי שם לא בטוח שיהיה בגודל המתאים) שיביאו לך? יכול אולי אולי לעבוד...

ובכל מקרה, במטרופולין כמו חיפה אני לא מאמין שאין סופרפארם או חנות מכולת שפתוחה 24/7...זה עיר ענקית...אבל אם אתה לא מכיר זה באמת בעיה.

בעזרת ה' שהכל יסתדר לכם!!!

זה מה שהלכתי לחפש

ואז אני מגיע - סגור! 

אז אני עומד בתחנת מוניות, ושואל אותם מה הם חושבים

והם נותנים לי שם של חנות

אני מתקשר - כן! יש לנו חיתולים ואנחנו פתוחים

איך אני מגיע?

אז הנהג מונית מדריך אותי

ואני נוסע ונוסע ונוסע ולא מוצא!

לאחר שעה של חיפושים - התייאשתי

(צריך לזכור שאני נהג חדש מאד, ומאד קשה לי גם לנווט וגם לנהוג)

אנחנו ננסה לשים להן מגבות

וה' יעזור שירדמו!

היית מקליד את שם הרחוב והמספר בג'י פי אס...לא?

הבעיה שאין מי שיסתכל עליו

אני צריך להסתכל על הכביש

אשתי נשארה בבית עם התאומות

ואני מוכרח להקשיב להוראות הקוליות שלו,

ואז אני פונה לפני\אחרי הזמן!

מלבד מה שביום שישי הוא האכיל אותנו קש רציני, הוא לא מכיר את מחלף יגור, כי הוא די חדש, והוא חושב שיש שם רמזור, אז פיספנו את הפניה, והסתבכנו, והגענו שעה לפני השקיעה. (לא כזה נורא, אבל מספיק בשביל להלחיץ)

ונסענו דרך כפולה! 

הנה הם נרדמו נראה לי

עוד מעט אני אעביר אותם למגבת על הריצפה,שלא ילכלו את המיטות (הרי אנחנו לא בבית, אנחנו שוכרים, אז אין לנו רשות ללכלך את המיטות שלהם. סיוט!)

האוטו שכור, כך שעדין אין בו מציאות

הן בנות 3, גמולות כבר ביום

אבל צריכות חיתול בלילה

בגלל זה נגמר לנו החיתולים, כי כבר כמעט לא משתמשים בהם

אנשים אחרים עם ילדים-
סופר פארם תורן

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל