ולסיכום קצר - היה מורכב.
אבל ממש.
בתוך כל האלף עומס שהיה (ויעידו הכלום שעות שהייתי פה בזמן האחרון
) -
איכשהו היה גם הרבה זמן לחשוב. ולהיכנס לתוכי.
ואבא החליט לשלוח לי חופש עם הרבה הרבה נסיונות קשים.
ובחלק הצלחתי וחלק ממש הצליחו להוריד לי את המצברוח.
אבל טוב שיש שגרה שמאלצת לצאת למחנה ולחברות ולהיות של החניכות כשאת בסניף ושל המשפחה *כש*את בבית.
וככה לפעמים שוכחים מהכואב. ולפעמים לא.
והיו שבועיים קשים קשים ושוברים.
אבל יחד עם הנסיונות שאבא נותן הוא שולח כזה הרבה כח!!
זה פשוט היה יפה למצוא בי כ"כ הרבה כח ולא להבין מאיפה.
ותדעו שאם אתם רוצות להירגע ולפרוק בצורה הכי טובה ומשחררת צאו לאיזה מקום שאוהבות.
בחושך, בלילה, עם שקט ונוף ונחת.
ודברו עם אבא על הכל. כל מה שכואב וכל מה שקשה. ותבכו ותרגישו חיבוק אמיתי מלמעלה.
זה מהמםם. ואתה חוזר אחר לבית. רגוע יותר וטוב יותר.
יש לנו בשכונה נדנדה כזאת על נוף מטריף וחושך ושקט.
והיא היתה החברה הכי טובה שלי בחופש הזה ותודה לה 
באמת תעשו את זה.
וזהו. איך אתן מסכמות את החופש הזה?
