כשהייתי לבד בבית (לא בית שלנו),

שני הקטנים ישנו (בדיוק נרדמו) על הספה בסלון,

הגדולה (שהיא באמת קטנה, בת 3) שיחקה בקומה העליונה (המקלט בקומה התחתונה).

ואני בשרותים..

וזה איזור שיש בו פחות מ-15 שניות... 

הסוף- שני הקטנים נסחבו כל אחד על כתף אחרת שלי, הגדולה קטנה הגיע הריצה מבולבלת (לא כל כך מכירה את הבית), ואני רשמתי שיא- כולנו היינו במקלט (וסגרנו את הדלת) תוך פחות מ-15 שניות ;)  (כמובן ששני הקטנים התעוררו, וזה לא היה כיף... )

מי מתחרה איתי?

וכבר קרא שהיתי פה בערוץ ואני רואה שכתוב תעיר שלי ופתאום אני קולטת את אימא שלי כמעט צועקת עלי לבוא לממ''ד עד שקלטתי חחחחחחחחחחח

נראה לי בעמוד ענן זה תפס בסיטואציות הכי מלחיצות יחסית.

איכשהו תמיד יצא לי להיות בעיקר בשטחים פתוחים או במקומות שהזמן ריצה למקלט קצר מאוד שלא הספקתי לרוב להכנס.

רק ניסים .

כמעט כל הבית כנסת לא התייחס

היו אולי 4 שיצאו

אבל אני גר רחוק מהדרום, והציבור אדיש

במיטה.

(נגיד השבוע - כל בוקר ב6, לפעמים גם נודניק)

ביוש, עכשיו האזעקה תופסת אותי באמצע לכתוב איפה היא תופסת אותי.

ושומעים בומים.

בלי שום מקום קרוב ממש לרוץ, וראינו את הטילים עפים מעלינו.

בדיוק חזרנו מהפעלה מחוץ לעיר, לילדי בנ"ע מהדרום המופגז, ואיך שירדתי (האחרונה) התחילה אזעקה...

לא היה לאן ללכת, אז נכנסנו עם כל הסניף למין בטון שקוע חסר גג וראינו את היירוטים מעלינו, וכל שניה חניכים הרימו ראש... בלגן...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה היה בתל אביב ככה שאין סכנה אמתית  (הכול מיורט) וגם אין לאן ללכת (בית ישן ללא ממד והמקלט בקצה של הרחוב)

הדוד הפרנואידי שלי התעקש שנכנס למסדרון 

תכלס אני גר בשומרון וההזעקות היחידות ששמעתי היו שם (בשבעה על סבא שלי) ככה שלי אישית זה לא הפריע

בעזהי"ת

בגיל שבועיים.. 

ולא היתה קליטה בפלאפון!

רצנו כל המתפללים למרחב מוגן ובדרך ראינו את היירוט, במרחב מוגן המשכנו מאיפה שהפסקנו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מטריד ביותר. 

לא הטריד אותי במיוחד לצאת, המשכתי בכיף. אבל אחרת, אני משתדל לצאת לחדר מדרגות.

אבל עדיין מטריד. 

שכחתי לשנות אותה... חח

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הכי טראומטי-

בפארק בלי מקום לברוח אליו, שהייתי עם אחיינים שלי. (האזעקה האחרונה בירושלים)

הכי בלתי נשכח-

האזעקה הראשונה שהיתה פה באזור כשעוד לא ידענו מה זה, 5 דקות לפני הופעה שלי שבגללה בוטל משהו ממש רציני.

הכי יפה- 

פעמיים ברחוב, עם ירוטים מעל לראש

הכי מצחיק-

יום שישי בצהרים, השעה שכללל השכנים בבנין, ואיך כל אחד יוצא מהחור שלוו..

ויש עוד

ומי שלא תפסה אותו אזעקה באמצע האמבטיה, שיצביע!!

בין אם צריך ובין אם לא!

אז הסיכוי קטן מאד שבדיוק במקלחת החודשית יגיע טיל

תוכלי לחשב את ההסתברות של זה?

אלא אם כן את גרה בעוטף עזה, ואתה מתקלחת דוקא ב6:30 בבוקר - שעת ההשכמה של חמאס שאז זה בטוח!

(הם לא אמורים לקום ב4:00 להתפלל? למה הם מתעוררים רק ב6:30?!)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כל השכנים בגופיות.. מביך

הוי אצלנו כמה אזעקות מתחילת צוק איתן . בערך חמש -שש .

רוב האזעקות הוי ב9 בערב שהילדים במיטה (במקראה עוד לא נרדמו ...) אז הלכנו לחדר ממ"ד

ופעם אחת הקטן בין השנתיים  נרדם אז לקחתי אותו על הידיים והבת הגדולה בת 5 וצחי באה אחרי .

הוי שתי פעמים קצת מלחיצות :

האחת  כשהקטן היה במקלחת ...אז הוצאתי אותו לקחתי טיול והלכנו לממ"ד .

 והשנייה היתה  פעם  אחת שבעלי אמר טוב אני הולך לערבית , קראתי איתם שמע ישראל והמלאך הגואל .

ופתאום אזעקה לקחתי תקטן על הידיים והגדולה רצה לפני .... החלון פחות   אז אמרתי לה רגע עוד מאט אסגור .

הגולה שאלה הכין בעלי אמרתי שבויק יצא לתפילה .... ושאולי נכנס לשכני או לאן שהוא 

(היא קצת נלחצה שהוא לא היה ...) ואז בעלי חוזר הביתה (כנראה) בריצה קלה .... כדי להיות איתנו בממד.

ולאחר מכן הלך לערבית .

מה שאני זוכרת הכי טוב זה לפני שנתיים בערך () באמצע שיעור שעשינו חזרה למבחן גדול..

אני לא אשכח את הפרצוף האדום שהיה לאחת המורות..

ועוד משהו זה השנה הסמינריון של השבט שלי.. בערך באחת בלילה ניראה לי ..

היה כל כך לא צפוי ועם זאת כל כך מגניc וכיף

כל השאר היו באמצע הלילה..שתיים ככה אבל אין לי מהם סיפורים מצחיקים

אז הערבים חשבו שזה רק לנו, ואני הלכתי לי פשוט בלי לחץ

הם עוד אמרו לי שיהיה לנו עוד הרבה כאלו

לנו??

בד"כ כשזרקו על ירושלים, נפל אצל הערבים

אוי הסתימות..

באמצע נסיעה באוטובוס

חלק כבר נטלו ידיים וחלק לא.

נכנסו לממד בנו .. אווו.... אוההווו... וכדומה

וגילינו שמישהו חברהמן הספיק להכניס חלות.

עשינו שם לחם משנה לכל מי שנטל...

ומי שלא, היה צריך לחפש מה לאכול כדי שיהיה קידוש במקום סעודה.

בלית ברירה, כמה שתו שם עוד רביעית יין...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל