מה הגיל שלך? אם את לא צעירה, זה יכול להיות שיקול

אם את צעירה, אני לא רואה סיבה.

ושוב, זה תלוי בהמון דברים.

אולי שתפי אותנו קצת יותר ויהיה יותר קל לעזור

העולל 7.5 חודש. (וכבר אוכל קצת)

אני...סבתא...(לא באמת)

התייעצתי עם מיקצועית אחת, שהמליצה, שאם אחליט להפסיק יניקה - כדאי לרחם להתחזק ולגוף כולו לשוב לאיזון הורמונלי.וזה לוקח זמן.

אולי זה יקל לקבל החלטה ולהרגיש שלמה איתה.

כי אם כן- אז זה באמת שיקול

אבל אם לא- אז יש סיכוי סביר שתיכנסי להריון תוך כדי הנקה ואם ההריון בריא ותקין תוכלי גם להמשיך להניק עד ללידה ולאחריה, אם יתאים לך.

אגב, זה שהתינוק אוכל זה לא אומר שהוא יכול להפסיק לינוק. להנקה יש תפקידים נוספים- חיזוק מערכת החיסון, בנית קשר, בטחון ועוד. וגיל 7 חודשים זה די צעיר להפסקת הנקה.

אבל, כמו שכתבו לך- בטח יש לך מערכת שיקולים שלמה בענין...

אני רוצה להמשיך להניק והאפשרות להרות מתעכבת אצלי בהנקה וכרגע מתאפשרת, אבל הוסבר לי שההנקה, הפרולקטין משבש את האיזון ההורמונלי ועלי להחליט מה יותר חשוב לי.

איך רב יכול להביע כאן דעה הלכתית טהורה? זה לא עניין ערכי אישי ורפואי נטו? אין לנו רב משפיע. רק פוסק בעניינים מובהקים.

הבא שאחריו. המלצה של משרד הבריאות העולמי. 

קראתי פעם על מנהלת פורום הנקה באתר אחר שסיפרה שבגיל 30 התגלה אצלה אוסטואופרוזיס כי היא היתה כל הזמן ברצף של הנקות והריונות ובלי מחזור באמצע, ז"א מחסור באסטרוגן. הגוף שלה פירש את זה כסימנים של גיל מעבר ולכן בגיל צעיר כל כך היא לקתה באוסטאופורוזיס. 

חשוב לתת לגוף את המנוחה, חשוב לצבור כוחות לקראת ההריון הבא וחשוב גם להניק, אם כי קראתי פה באחד הפורומים שעפ"י הרפואה הסינית הנקה צריכה להסתיים בגיל 8 חוד' ואחר כך היא לא תורמת לילד כלום. 

אישית, הנקתי את בני עד גיל שנה וחודשיים ואחר כך הוא כבר לא היה צריך את זה יותר. הוא אפילו לא קיבל תחליף חלב. ואני נתתי לגוף קצת מנוחה, ואז נכנסתי להריון הבא. 

שאותה אישה לא הקפידה להשלים את מאגרי הסידן בתקופת ההנקות וההריונות הממושכת.

אני האנונימית מ"עמדת ההלכה" כאן למעלה. ויש לי דוגמא שעונה אולי על שתי השאלות: אני רגילה להניק הנקות ממושכות של שנתיים וחצי-שלוש. בילד החמישי הייתי תשושה מסיבות מסויימות. סבלתי מדלקות בגידים בכל מיני מקומות בגוף והרגשתי כאבים במרפקים ובברכיים. פעם אחת הרגשתי שאני פשוט מוכרחה בו ברגע לשתות חצי ליטר חלב ואם לא - אתעלף. שתיתי על אף שחלפה רק שעה מאכילת בשר!

באותו רגע הבנתי שעם כל הצער (וההתענגות על כך שאני לא מקבלת מחזור בהנקה) אני מתחילה בתהליך הגמילה של התינוק שהיה אז "רק" בן שנה ושבעה חודשים. וכך עשיתי. לא ראיתי צורך במקרה הזה לברר את עמדת ההלכה משום שהיה לי ברור שלא אצליח לשקם את מאגרי הסידן הפעם תוך כדי הנקה (וכמובן הגיל הסביר של התינוק).

הסבו את תשומת ליבי להודעה הזו. אני זו מסיפור האוסטאופרוזיס.

הפרטים שהוזכרו למעלה לא ממש מדוייקים, אבל כן חשוב לי להבהיר כמה דברים:

גם לי לא ידוע על הנחייה של ארגון הבריאות העולמי לעניין הפסקה בין הנקה להריון הבא.

אסטרוגן הוא ההורמון האחראי על המחצית הראשונה של המחזור - מהגעת הווסת ועד לביוץ. כשאין את שניהם (למעט אחד בכמה שנים שמוביל להריון חדש...) אז רוב הזמן, במשך שנים ברצף, האסטרוגן נמוך. ממש כמו בגיל המעבר.

מה שכן ידוע לי הוא שלאחר הריונות והנקות ברצף, כולל הנקות תוך כדי הריונות, ובעיקר בעקבות אי קבלת מחזור סדיר במשך שנים (כתוצאה מהרצף הזה), ובשילוב, ככל הנראה, של מאגרי סידן לא משהו מראש, התפתחה אצלי אוסטאופרוזיס בגיל צעיר (לא 30. יותר קרוב ל 40  ). זה התגלה לגמרי במקרה, אבל מאז "זכיתי" לשמוע על עוד מקרים כאלה. זה לא מאד נפוץ, אבל זה בהחלט קורה. זה כמובן לא חייב לקרות ולא קורה לכל אחת שבהריון ומניקה ברצף. 

הסיבה שסיפרתי את סיפורי בפורום הנקה ההוא היא להעלות את המודעות ולשים לב. אני למשל ייחסתי את כאבי הגב הזוועתיים שהיו לי לכאבים כתוצאה מהנקה בשכיבה, בעיות במזרון של המיטה וכו', לא העלתי על דעתי את הרעיון שהחוליות בגב שלי מחוררות כמו גבינה שוויצרית וקורסות להן אחת על השניה...אבל מעבר לזה הייתי מאד מבסוטית מהקונספט של להיניק ולהרות ברצף בלי ללכת כמעט למיקווה...ומכיוון שאני בעד להיניק כמה שיותר - התאים לי ובניו.

גם לי אף אחד לא אמר על זה כלום. למעשה, לא סיפרתי לרופאת הנשים שלי אף פעם שאני מניקה בהריון. לא חשבתי שזה אמור לעניין אותה וכל זמן שזה לא הפריע לכניסה להריון או להריון עצמו זה נראה לי בסדר. וזה באמת בסדר, אלא אם כן זה פתאום לא, ואז לא בטוח שתדעי על זה, כי אוסטאופרוזיס לפעמים מתגלה רק כשכבר יש שבר.

לי היה נס גדול שגיליתי את זה ושאפשר לטפל בזה לפני שיש נזקים בלתי הפיכים.

כיום אני מניקה (בן שנה וחצי) אבל בניגוד להנקות הקודמות הורדתי משמעותית את הכמויות על מנת להעלות את האסטרוגן. בגיל שלי לא מקבלים תרופות עדיין (זה יגיע בגיל המעבר. תודה ששאלת) אבל כן הבהירו לי כל הרופאים שהייתי אצלם, וה' עדי שראיתי בשנה האחרונה הרבה מידי, שחשוב מאד שאתן לגוף שלי לשקם קצת את מלאי הסידן כי במקרה שלי זה היה טו מאץ'. אני מכינה את הגוף כבר להריון הבא! 

חשוב לי להבהיר: ממה שנאמר לי - הריון והנקה לא גורמים לאוסטאו'. מה שגרם אצלי לעניין, ככל הנראה, זה מאגרי סידן לא גדולים מספיק ממילא (עתודת הסידן נבנית בגוף עד גיל 20 בערך. אח"כ צריך להסתדר עם מה שיש עד 120...) ובגלל האסטרוגן הנמוך הגוף איבד סידן אבל לא הצליח להחזיר אותו כי ההנקה (וההריון) גוזלים מהגוף הרבה סידן שאמור אח"כ לחזור בעזרת תזונה עשירה בסידן. לגוף שלי לא היתה הזדמנות לשקם את משק הסידן בגלל הרצף ומכיוון שהמאגרים היו נמוכים מלכתחילה - נהיה מחסור רציני בעצמות שהוביל לאוסטאו'.

אין בדברי המלצה לאף אחת מה לעשות. את הסיפור שלי סיפרתי "שם", במקום שמכירים אותי בו, כדי להסב את תשומת ליבן של אחרות לכך שברצף הנחמד הזה יכולה להיות גם בעיה אם לא שמים לב לאיתותים של הגוף.

מאחלת לכולכן בריאות טובה והריונות תקינים והנקות ארוכות ומספקות, ושהמידע הזה ישאר בגדר משהו לא רלוונטי עבור אף אחת אף פעם.

חודש טוב ומבורך!

דבר שני, יועצת הנקה שביקרתי אצלה אחרי הלידה שדווקא ידועה מאוד בגישה הטבעית שלה, אמרה לי את זה. 

להבין איזו אמירה לייחס למה שאליו את מתכוונת) למה את מתכוונת.

אם הכוונה להמלצת ארגון הבריאות העולמי - אז אני לא מכירה המלצה כזו, אבל גם זה לא אומר כלום. אני לא עוקבת אחרי כל ההמלצות שלהם.

אם התכוונת למשהו אחר שנאמר בשירשור הזה - הסבירי למה התכוונת כדי שאוכל להגיב לעניין...

(והכל בהנחה שהתכוונת אלי...)

ובפורום הזה יש אפשרות לכתוב באופן אנונימי אם את לא רוצה שיזהו אותך. 

והנה ציטוט קטן מתוך המלצה של ארגון הבריאות העולמי: 

The recommended interval before attempting 
the next pregnancy is at least 24 months in order to reduce risks to the mother and infant

מביאה את כל המקור, גם כי צריך וגם כי אין לי כח להתחיל להעתיק ציטוטים... 

http://apps.who.int/iris/bitstream/10665/44016/1/9789241547628_eng.pdf?ua=1

כאמור - לא שללתי. רק ציינתי שאני לא מכירה הנחייה רישמית כזו.

האמת שמהציטוט הנ"ל (ראיתי אותו גם בתוך הקישור) לא ניתן להבין למה הכוונה ב 24 ח' - מרגע הלידה? מרגע הפסקת ההנקה? לא ברור.

וכפי שכתבו גם לפני - יש נשים שיולדות ברצף במשך שנים והכל סבבה.

הכי אחראי והגיוני בעיני הוא לשקול כל מקרה לגופו, להיות קשובה לעצמך, להיות עירנית לסימנים שהגוף משדר לנו. לפעמים ברצף החיים המטורף ובעומס אנחנו נוטות לדאוג לכל העולם ולהזניח את עצמנו...או קיי, אני נוטה להזניח את עצמי. אני משערת שיש עוד כמוני...אז אל!

ושכחתי קודם לציין שלושה פרמטרים חשובים, עם וגם בלי קשר לאוסטאו':

1. ויטמין D - המודעות (הברוכה!) לסרטן העור יצרה מצב שבו החשיפה שלנו לשמש לא מספיקה כדי לייצר ויטמין D בדרך הטבעית. חשוב מאד, במיוחד לנשים בהריון ומיניקות שאמורות לספק גם סידן לעובר\תינוק\שניהם ביחד, בטח לנשים שהולכות בצניעות עם מינימום עור חשוף, לוודא שרמת ויטמין  D בגופן מספקת ואם לא - לתסף. אני ידעתי כמה שנים שחסר לי אבל אף רופא לא טרח להגיד לי לקחת תוסף. סידן נספג היטב בגוף כאשר רמת ויטמין D תקינה. כשיש חסר - הסידן לא נספג היטב או לא נספג בכלל. כך שכנראה שגם זה לא ממש עזר למצב העצמות שלי.

2. התעמלות - זה חשוב כידוע בלי קשר לאוסטאו', אבל מסתבר שיש לפעילות גופנית משקל אדיר בשמירה על מסת עצם תקינה. אני הפכתי לבטטת כורסא עם השנים והיתה לזה השפעה מכריעה על מסת העצם שלי.

3. תזונה - עשירה בסידן זמין לגוף. יוגורט עם אחוזי שומן נמוכים, גם אם יהיה מפוצץ בסידן - לא יספג בגוף. כדי שהסידן יספג חשוב שהוא יגיע עם שומן (מוצרי חלב מתחת ל 5% שומן - יעילותם כמספקי סידן זמין לגוף מוטלת בספק).

שוב, אפשר לא לעשות את כל זה ולהיות בריא כשור, ואפשר להיות הכי בסדר בעולם - לאכול מאוזן, להתעמל וכו' ובכ"ז לא...

הנטיה שלי להזנחה היא נוראית ולכן אני לוקחת את הזמן בין הריון להריון. אני גם יודעת שסך הכוחות הנפשיים שלי להתמודד עם הילדים הוא לא גבוה ואני צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני כל ילד נוסף... 

אבל בצירוף עם המלצתם להניק לפחות עד גיל שנתיים, זו *לא* המלצה גורפת להפסיק בין הנקה להריון.

ותודה מקרב לב לחברתי היקרה ליאל שנענתה להזמנתי ובאה. אולי תישארי? 

אמרת עמדת ההלכה.

והרב יתייחס כמובן לשיקולים האישיים שלך המובאים בפניו.

ופוסק בעניינים מובהקים זה מצויין.

בכוונה השתמשתי בביטוי "עמדת ההלכה". אם את מעוניינת להשאיר את ההחלטה בידייך, את יכולה לבקש מהרב להתייעץ בלבד ולשמוע מה ההלכה אומרת במקרה כמו שלך. את יכולה לומר שאינך מעוניינת בפסק הלכה.

אני חושבת שכשומעים מה יש להלכה לומר במקרה כמו שלך זה יכול לתת כיוון לגבי ההחלטה ולעזור להיות שלמה איתה.

בהצלחה רבה ובשורות טובות.

למשל, יש דיון הלכתי ער בשאלה אם מותר לאלמנה להתחתן מחדש כל עוד לא מלאו שנתיים לבנה - שמא תיכנס להריון חדש וכך עלולה להיפגע ההנקה. זה דיון הלכתי עם דעות לכאן ולכאן. הנה כמה מקורות אם מישהי מתעניינת: דברי טעם, סי' ד; פתחי שערים, סי' י; הגהות חכמת שלמה, אבהע"ז סי' יג; שו"ת האלף לך שלמה, סי' נז.

תודה ל"כאן ועכשיו"-כך אני נוהגת באמת. ותודה על ההערה על ההתייעצות ההלכתית.

אני רוצה להניק ככל שיידרש. אני רוצה עוד ילדים.

הנקודה ששאלתי בפתיחת השירשור- זה הגיל המאד מתקדם. זו הנקודה של ההתלבטות. אני ממש בעד להניק וה' יתן מתי שיתן לנו ילדים נוספים. אבל יש יצר להתערב ולהזדרז. מה לעשות. אם לא היתה לי התלבטות כזאת-לא הייתי כותבת פה. נכון?

עניין אחר עם הסידן-

שמעתי הרצאה של פיזיוטרפיסטית שגם מרצה בפוע"ה שדיברה על בריחת סידן ונטילת סידן בהריון ואחרי לידה בחו"ל. פה , לפחות איפה שאני- לא נותנים  ולא מתייחסים ושאלתי בהריון. אמרו שלא צריך. 

אז מה לעשות????

תבקשי! בריחת סידן זו אחת הבעיות הנפוצות אצל נשים

הבנתי מהתחלה לגבי הגיל המתקדם והבנתי לגמרי את ההתלבטות. וטוב שאת כותבת כאן ומעלה אותה.

קודם כל מאחלת שה' יברך אתכם ויתן לכם ילדים נוספים ככל שתרצו. 

עכשיו לענין הסידן: אל תחכי להוראות מיוחדות או תוספי מזון. את יכולה בקלות לשמור על המאגרים בעצמך אם תקפידי לאכול מוצרי חלב במידה וטחינה גולמית מלאה. ובאופן כללי לאכול מזונות מגוונים, מבושלים בבישול ביתי ולא תעשייתיים.

המון בהצלחה.

לעניות דעתי גיל 8 חודשים הוא גיל צעיר לגמילה מהנקה,הרבה פעמים שרוב התזונה של תינוק הו חלב אם מתחילות בעיות אכילה קשות במעבר למזון אחר.

אם אתם רוצים הריון נוסף, עדיף לדחות את גיל הגמילה מהנקה לשנה בערך,בזמן הזה לגמול את התינוק מהנקה ,לתת לו מזונות אחרים .

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

ממש שלא אוהבת עם

מעדיפה לנסות להסתדר עם גופית ספגטי שקצת תתמוך

הכי אוהבת טישרט

לישון עם חזייה. ממש לא נוח לי.

הייתי מגלגלת חיתול בד ושמה מתחת לחולצה, שיספוג טפטופים.

ובאמת מחליפה פיג'מות בתדירות מאוד גבוהה.

בלי ברזלים

ועם רפידות

אבל אני ממש בהתחלה מאמינה שבהמשך כשיתאזן אני אשן בלי

מרגישה שהרפידות לא טובות לי, סוגים שונים בהחלפה גבוהה, מגרות.

וכשאני בלי חזיה אלא עם גוזיה נדמה לי כאילו אין גבול לשד לתפוח ולהתמלא עוד בחלב.

בקלות נהיה לי דלקות...

טוב מתעודדת מהתשובות ללכת על נוחות ולצפות למאזן ייצור חלב ...

תודה לכולן!

אצל הגדולה, בהתחלה שאבתי ונתתי כתוספת להנקה. כנראה שזה גרם ליותר מידי חלב, והיו לי מלא נזילות. בהמשך היא התחילה לישון לילות שלמים, אז זה גם גרם לטפטופים בלילה.

אצל השני היו בהתחלה טפטופים, אבל זה התאזן יותר מהר. ואתם השלישית עוד יותר מהר.

אצל הקטן, בהתחלה רק שאבתי ולא הנקתי בכלל, ולא הייתי צריכה בכלל רפידות הנקה.

לא מפריע לי לישון עם חזייה.

אז בתקופות של טפטופים, ישנתי עם חזייה ורפידות.

וגם אחר כך המשכתי לישון עם חזייה.

אצל הגדולה בהתחלה הייתי שמה גם חיתול בד כדי לספוג את כל הנזילות.

כשמתאזן מפסיקה עם החזייה

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

אפשר אמבטיה ארוכה, משחקים עם מים. אצלי תמיד עשו פיפי ברגע שעזרו לי לשטוף כלים.

לגבי זה שלא עשתה קקי, אפשר נורמלקס. לשבת מיד האוכל (למשל בערב) בשירותים למשך 5 דקות, גם אם לא עושה. לתת לה לנשוף בועות סבון בזמן שהיא יושבת.

לנשום עמוק ולדעת שזה תהליך. נשמע שהיא שולטת בהתאפקות ורק צריכה ללמוד לשחרר.

אפשר גם שלוקים. ככל שתשתה יותר ככה היא יותר תצטרך לשירותים, וגם אם לא תעשה בשירותים לפחות היא תפספס וככה תלמד את ההרגשה.

לגבי קקי הייתי מחכה, נשמע לי סביר, אם את מרגישה שזה כבר מוגזם אפשר לנסות נר גליצרול.

גם הבת שלי הייתה ככה מתאפקת, ואני חושבת שזו הייתה הגמילה שלקחתי הכי קשה, אז שולחת לך הרבה כוחות😅

בעיקרון זה לא נורא לקקי, אבל היא בדכ עושה 3-4 פעמים ביום, אז נראלי כן משמעותי

וזה שהיא פיספה/ עשתה אתמול זה מצויין! זה מרגיש לי שהיא קולטת את עניין הגמילה מצויין

אפשר להציע לה טיטול בשביל קקי, או לחלופין שמעתי פעם לשים את הטיטול איכשהו מתחת לישבנון כדי שירגיש להם מוכר יותר.. והכי גרוע אפשר נר. שיהיה המון בהצלחה 🙏

מעבר לקו מסויים.

בתוך הקו צהל ממשיך לפעול, לאתר תשתיות ולהשמיד.

כל הזמן פועלים להשמדת איומים.

במקביל חיבאללה כל הזמן מנסה להבעיר את השטח. טראמפ מעוניין בשקט בגזרת לבנון כדי למקסם הישגים מול איראן והישגים דיפלומטיים במזרח התיכון.

צהל לא היה ערוך לאיום רחפני נפץ.

גם בעזה חודשים זה היה הקונספט של הפסקת האש, ולא מתו חיילים כל יום.

ארגוני טרור כיום לא יכולים להוות איום של ממש על מדינת ישראל, אז הם משתמשים באסטרגיית ההצקה, להטריד לאורך זמן בלי הישגים צבאיים משמעותיים.

בתקווה שהעם ייחלש מבפנים וישאל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה בלבנון, ואז צהל ייסוג וחיזבאללה ישתקם בנחת בלי שהכח של צהל יושב עליו.

הגזרה החשובה היא איראן. גם כי היא זאת שמחזיקה ומעצימה את חיזבאללה,

וגם כי האיומים משם הרבה יותר משמעותיים.

מדינה לא מנצחים רק במלחמה. למוטט משטר צריך לתת לתת מכה, לאתר סדקים, ללחוץ דיפלומטית, לתת עוד מכה וחוזר חלילה.

לפי מה שהבנתי אכן יש סדקים בהנהגה האיראנית וזו בשורה טובה עבורנו.

בנוסף, הבריתות שטראמפ מנסה להשיג הם חשובות מאוד מאוד.

עד עכשיו סעודיה בכלל לא הסתכלה עלינו, ותנאי להתחלת שיחות היה מדינה פלסטינית.

טראמפ מצליח לגרום להם להבין שיש להם הרבה מה להפסיד בכלל כמה "פלסטינים" שלא באמת מעניינים את הסעודים, הקטארים ושאר מדינות המפרץ.

היחידים שעושים קולות של "אבל מה עם הפלסטינים"

הם מצרים וטורקיה.

וטראמפ יכול להשתיק אותם אם הם יעשו קולות מפחידים יותר.

התקשורת הישראלית בצעד של חרפה לא מביאה את התמונה המלאה (אולי כי היא לא אוהבת מסרים מורכבים, אולי כצעד אנטי ביבי, לא יודעת) ולכן נוצרת תחושה שאנחנו משלמים מחירים בלי הישגים.

בנוסף לרגישות הגבוהה של החברה הישראלית מ"הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים ב7 באוקטובר.

אבל האמת היא שזו סיטואציה שונה לחלוטין.

לפני ה7.10 לא עשינו כלום כדי לא לשבש את העורף הישראלי שעייף ממלחמות, ובצד השני ניצלו את זה כדי להתעצם ולהוות איום של ממש.

עכשיו לא עושים הרבה כדי למצות את ההסדרה המדינית שטראמפ מוביל וגם כדי לא להרגיז אותו, כי בסוף אנחנו צריכים את צבא ארה"ב איתנו (צבאית ומדינית)

עוד שנתיים לפי רוב ההערכות, תם עידן טראמפ, והנשיא שיבחר יגרום לנו להתגעגע לביידן.

לא יודעת אם זה ניתוחים מוגזמים כרגיל או לא,

מה שבטוח שיש לנו חלון הזדמנויות קצר להוציא כמה שיותר מול איראן, וכמה שיותר לפרק את הידידות של מדינות ערב: סעודיה, האמירויות, קטאר, מצריים, לבנון, ירדן, לוב, עיראק, סוריה, טורקיה

ויש עוד מדינות מוסלמיות עוינות.

אם מצליחים לגרום לחלק מהמדינות האלו לשקול את יחסם מול ישראל, בגלל מנוף הלחץ האמריקאי, וכל זה מבלי לדון בשאלת מדינה פלסטינית, דיינו.

נכון שהמחירים כואבים מאוד, ויש תחושת חוסר אונים מטורפת, אבל מחיר המלחמה לא יכול להיבחן לפי כדאיות כתלות אם המחיר משולם בהתקפה או הגנה או תקופה של מאמץ דיפלומטי. אלא לפי ההישגים הכלליים. בסוף הכל זה מערכה אחת.

יש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל מה שבטוח שצריך לנצל את הזמן עכשיו ולא לבזבז על מלחמות פנימיות מתישות.

חיזבאללה זה לא ממשלת לבנון, ולא עשינו איתם הסכם

למה מתים חיילים

כי זה מלחמה וזה נורא

וכי עוד לא פתרנו טכנית את ההתמודדות מול הרחפנים. וזה נורא.

אם החיילים לא היו בפנים, מפעילי הרחפנים היו קרובים יותר, והרחפנים היו מגיעים בקלות ליישובים שמעבר לגבול

כבר המון זמן הברחות ממצרים עם רחפנים, נשק סמים ומה לא.

לא יודעת למה התחזקו אצל חיזבאללה דווקא עכשיו

יכול להיות שהיה להם מגבלות כלכליות פשוט כי איראן מותקפת בטירוף, ועכשיו הצליחו להתגבר על זה

למה אין מה לעשות נגדם - לפי מה שהבנתי הצורה שהם מנווטים היא אחרת ומקשה לעלות עליהם. הם מקושרים למפעיל לא עם רשת אלחוטית כלשהי אלא עם סיב שממש מחבר פיזית בין הרחפן למפעיל שלו. חץ מזה שהם קטנים

אני מאמינה שה' יעזור לנו ונמצא דרך להתמודד איתם. יש לנו מוחות מעולים וסייעתא דשמיא. אבל צריך סבלנות.

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...