ב"ה ית' בר"ה
(1)
הס קטיגור
השטיח נפרס לאורך העיירה משני עבריה עמדו בני העיירה מחכים בקוצר רוח לבוא המלך, מזה חודש הם טורחים
ללא ליאות ליפות את העיר ולשוות לה מראה מיוחד כפי הראוי לכבודו של המלך, וכעת העירה כלה לבשה חג כולה מקושטת
והתושבים לבושים בבגדי הדר ןמחכם לבוא המלך.והנה הגיעה הרגע בשערי העיר נכנסה השיירה המלכותית ומכל
הגרונות בוקעת הקריאה "יחי המלך"! אך אבוי,בהגיע השיירה לפאתי העיר השליך מאן שהוא אבן על שיירת
המלכותת,שיירת המלכות שהתה מעט ולאחר מכן המשיכה בדרכה.אולם קבוצת חילים נצטוותה ע"י המלך להישאר במקום ולאץר את
זורק האבנים. לאחר מספר ימי בדיקה וחיפוש.. אותר זורק האבנים.נער שהיה חביבם של כל בני העיירה,אבל כבד ירד על בני העיירה,ידוע היה לכל שהמורד במלכות אחד דינו למות. לאחר חודש נערך משפטו בעיר הגדולה,בני המשפחה ורבים מידידיוהגיעו למקום המשפט וגם עשו משמרות תפילה להצלתו של הנער.
המשפט החל,הקוגור קם ממקומו,ובמשפט קצר סיכם: המורד במלך אחד דינו למות! מיד אחריו קם הסניגור:
שהעלה על נס את יושרו והגינתו של הנער, ואף נעלה על הדוכן העדים העדים רבים
שסיפרו איך ראו את הנער קורא בקול גדול יחי המלך! וזריקת האבן לא היתה אלא מעשה קונדס ושובבות.
שמש בית המשפט הודיע על הפסקה קצרה, השופטים סרו חדר הדיונים וביקשו להיוועץ במלך שהיה נוכח במהלך המשפט.
על דעת הס הם הושלך הושלך הושופטים חזרו לאולם המשפטת, אב בית הדים החל לקרוא
את גזר הדין והנמוקים להחלטתו: זכאי הנער,חופשי הוא ללכת לביתו! זעקת יחי המלך הנה הוכחה וודאית שהנער אוהב את המלך בכל מאודו, ולכך אין לדונו למיתה אין הוא מורד במלכות של המלך,וגם על זריקת האבן כבר ריצה את עונשו בכל הימים שחלפו עליו, ולכן יש לשחרו לאלתר.
אמר רבי יהושוע בן לוי (המשך במס 2)
