[אזהרה!!! לא לבעלי/ות לב חלש!!!]
אל תבכי ילדתי:
אל תבכי
אני בוכה בשבילך
אל תדעי
ברחי אל תוך עצמך
ילדה קטנה
מזמן היית
קטנה נשארת
עת בחושך בכית
כה לבד נשארת
ואין שום מרגוע
עיינך ששטן ראו
נוצרות את הרוע
שבילי חיים נעלמים
לקחו גם את חייך
עתה רחוק נודדת
מחפשת את אחיך
עיינים משוטטות
רעב שאין לו שובע
רוצח אכזר
גופך החליט לגדוע
וליבך שנדם
עוד ישוב ויפרח
וקולך שאבד
בדם ליבך יזרח
טללים נובלים:
טללים נופלים
עצים נובלים
עודך בין הצלילים
רצים ודחופים
יגעים מתרפסים
מנתצים שברי אלילים
שדים מן העבר
בקרקע שחורה
פורצים בעלטה מן הבקיע
שירים מושרים
בעמק, בהרים
מחפשים ולא יודעים מרגוע
ועייניך שהביטו וראו
בעין המוות חזו
מחפשים טיפה של מפלט
אך האושר חמק,
נגמר ואבד
ואיש, שום איש לא קלט
מבעד לשאול הערות
עייניך נפקחות בבעתה
חלומך לוט בערפל
וגופך שנלקח
נשאר מפוחד
אי שם בצד האפל
זהויות:
זהויות
שונות חיות בתוכך
את רוצה לחשוף
לגלות את אישיותך
רצונות ותחושת
רגעים,דמיונות
מבול של צבעים מסחררים
נסיונות,נפילות
תשוקות ודמעות
זה הכל משחק של חיים
והזרע שהרקיב
עוד ישוב ויפרוץ
ילבב בצבעים מרהיבים
והלב שנדם
עוד ישוב ויפרח
ירטיט מיתרים רדומים
וניגון אז יושר
ינפץ היגון
שלכת החורף יגדע
ומנגד ישיב,
האויב הידיד
את אש האהבה
את:
כמגדלור נישא בחשיכה
את עמדת שם יחפה
כעלי שלכת נופלים
עייניך צופות למרחקים
והרוח לחשה לך
אז ברכות
על ילדות שחלף כבר זמנה
הילדה שהיית
עתה לא תשוב
נשארה בדודה וזנוחה
אמת:
ראיתי את כתפיה רוטטות בבכי,שמעתי את לחישותיה הרכות
בכיותיה הרכות, הקטועות, חדרו לתוך נבכי נשמתי
רכנתי קרוב אליה ועטפתי אותה במילותיי
לחשתי לה מילים, מילים של רוח
הם לא מבינים אמרתי לה
זה לא שהם רעים הם פשוט לא מסוגלים להכיל
וכדי לפצות על בורותם, הם מפנים את חציהם כלפייך
קל להם יותר לתלות את האשמה בך
נוח להם לטאטא את האמת אל מתחת לשטיח
אל תאמיני להם לחשתי-התחננתי
הם לא רואים את שאני ראיתי ועודני רואה
את הזוהר, את היופי שקורן ממך מתוכך
את האושר שמאיר את פני כל מי שמסביבך
את העומק שבך, את קווי הנפש שבוקעים מעייניך
היא הרימה את פניה, שתי עיניה הכבויות ניבטו למולי
האם אתה באמת מאמין בכך?
האם רואה אתה את שהם אינם רואים?
שאלה-זעקה
מילותיה נישאו ברוח, הרחק הרחק ממעל
חצו הרים ואגמים הרים ועננים
דבר לא עצר את מעופם של מילותיה
וקולה כמו צבר עוצמה מרגע לרגע
העוצמה שכה חסרה לה עצמה
ועד עתה מוסיף קולה להלך בעולם
נושא את שאלתה
בזעקה אילמת.
היי שקטה:
היי שקטה
היי לוחשת
היי בוכה
היי צוחקת
ילדה יפה ויחפה
הולכת, צוחקת
אל סוף יומה
התכסי בשמיכה
כסי ערוותך
מערומי גופך הביטי
חלף עוונך
בין רגע כחול
הפך לאדום
כניפוץ שברי כנפייך
כמו מקיץ מחלום
מי יתן לאדם עיינים
מי יסתכל ללבב
יבחין יחקור וינתח
את אושרך שאבד
דם ואש ותמרות עשן
עתידך לוטה בערפל
נחנקת מעשן חייך
נחנקת מאורו האפל
בורחת:
היא רצה בשדות
בורחת לא בורחת
בגיא, בנהרות
מצלילי הפחד
הצל שמתקרב
רוצה לחשוף לגעת
את נשמתה לערטל
ואת גופה לקחת
והחשיכה סוגרת
והדמעות חונקות
בחדר הסגור
היא קודחת
ונהימות הזאבים
שמתקרבים וטורפים
בעיינים רעבות
מביטים בצלחת
וברגע זה נגמר
אך בליבה נשאר לנצח
זיכרונות מאותו היום
וצלקות מדממות
נחרטו בדעת
הזיות, הזיות רק לחלום
מכניס ולוקח
בזרוע בכוח
חודר וצורח
מקלל ובורח
משאיר אותה יתומה
זעקותיה קורעות הדממה
עיניה מביטות ניכוחה
כבויות מתות באימה
צל לחישות
נדמה כסופה
מבקש לדעת
קץ לסבלה
רוצה למות
לברוח אל עצמה
להעלם ולאבד
את טיפת הגיונה
ועוד שתי שירים שאני חושב שקשורים:
המציאות השבורה לקחה אותה רחוק
הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר
והיא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה
והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר
היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער
עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר
והיא הבטיחה לעצמה...
ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר
והיא הבטיחה לעצמה...
