זה תלוי בך אם מפריע לך או לא ? לי לא נראה שהפריע במיוחד .....

אני עושה כיום רגליים ומפשעה במכונה חשמלית .....

נ.ב

סתם הרגשה שלך איך להגיע לחתונה שלך ....לא חושבת שצריך להפריע .

 בכל מקרה בהצלחה .

ולא מתחרטת.

מאוד תלוי בך ובו.

עכשיו אולי זה לא כזה מפריע לך, אבל כשהמיילדת תתחיל לגלח אותך בחדר לידה את תרגישי לא בנוח. אני לפחות הרגשתי עם זה לא טוב. אח"כ גם נהייתי מודעת לעובדה שאני נשואה וצריכה להיות יותר אסטטית, אז זה נהיה לי חשוב, ולכן אחרי ההריון הקרוב אני אתחיל בע"ה מיד בלייזר במפשעה.

אגב, זה גם תלוי ברמת שעירות. 

ממליצה מאוד מאוד לעשות את זה לפני החתונה (אחיות שלי באות איתי היום לעשות את זה....)

אני קיבלתי אומץ 5 שנים לאחר חתונה לאחר שסבלתי מכל השיטות האחרות....

את גם לא יודעת מי הפרטנר שלך ומה יהי לו נוח וטוב..

לאופנת ההסרה בלייזר לצמיתות?

א. מאיפה לחתנים מושג מה עושות אחרות חוץ מן האישה שנשאו?

ב. אני לא חושבת שמישהו מתאר לעצמו שהוא מתחתן עם תינוקת.

ג. מה איכפת לנו מה רואה או לא רואה המיילדת. הרי לפי ההגיון הזה צריך לבלות את חודשי ההריון האחרונים במכון כושר לכבוד המיילדת והצוות הרפואי. לצורך הענין - אם מרגישים לא בנוח, מספיק לקצוץ מעט מן השיער ולהגיע לחדר לידה נקיה ומסודרת.

ד. עוד לא הוכח שהסרת שיער בלייזר היא לגמרי בטיחותית אז למה להסיר במקום כל כך רגיש?

ה. בכלל לא בטוח שהטיפול יצליח והשיער (שמטבע הדברים הוא גס באותו מקום) לא יחזור לצמוח - ואז מה? 

ו. למה להיכנס לספקות בדיני חציצה?

תהרגו אותי - אני לא מצליחה להבין את התופעה. ההסבר היחיד שאני מוצאת לה הוא השתעבדות לנורמות חברתיות משוגעות

ועוד בד' אמות הפרטיות והצנועות ביותר בין בני זוג.

מי שסובלת משיעור יתר (יש לזה הגדרה רפואית, אבל לצורך העניין כל מי שמרגישה שהיא כזאת)

אז היא סובלת וניתן לטפל בזה.

רוב הנשים רוצות להיות יפות. לא דוגמניות אבל נאות בעיני עצמן, מטופחות.

לשיטתך גם אין טעם בתכשיטים ואיפור.

אם את חלקה טבעית (אשכנזיה) את לא תביני לשמחתך אבל תשפטי אחרות...

ב"ה שזה משהו שאפשר לטפל בו יחסית בקלות יש כל מיני שיטות.

זה ממש לא קשור לנורמות חברתיות משוגעות, זה עניין אישי.

כמו שדוחה אותי שכשיש לי נשירה מלא שערות מסתובבות בבית. גם שערות על הגוף בכל מיני מקומות הן דוחות (אותי)

ולא אכפת לי!!

לא מסוגלת להשתעבד לגוף שלי.

מורידה אחת ל... במכונה, כמה שאני מסוגלת ולא כואב לי.

(אגב, לא אני כתבתי את ההודעה שמעלייך, אבל הייתי חייבת להגיב לך).

למשהו לא מתאים

אני מתמודדת עם זה ועוד איך: סובלת משיעור יתר בזרועות, ברגליים, וגם בסנטר והצוואר. אני מסירה בכל מיני דרכים, בכל המקומות האלו, מסירה בהכנות לטבילה גם מבתי השחי אבל בחיים לא אגע באותו מקום (חוץ מכמובן לקצוץ מעט לפני טבילה על פי ההלכה).

לשיטתך גם נשים שחלקות באופן טבעי צריכות לשקול להסיר באותו מקום.

סליחה שאני נכנסת לפירוט כזה. הסיבה שאני כותבת היא כי בתי שהיא נערה פנתה אלי בדיוק השבוע בשאלה הזו. כולה בלחץ. כשאמרתי שמעולם לא שמעתי על זה, ולא נהגנו כך היא אמרה - "אמא את מדור אחר".

אז כנראה שהיום גם האזור הזה נכלל בקדחת ההסרה בלייזר.

ולאנונימית שכתבה על ההדרכה של מדריכי חתנים - אם הם נדרשים לנושא ונוגעים גם בנקודה הזו, כנראה שבאמת השתגענו לגמרי.

לפי הרבה דעות בעדות המזרח יש להסיר את השיער באופן טוטאלי לפני המקווה. במשפחה של אבא שלי בחו"ל נהגו לעשות טקס מריטת שערות בכל הגוף לכלה לפני המקווה. קראתי בספר הלכה שהיום פחות מקפידים על זה כי רוח הפמיניזם השתלטה על השיח והביאה לכך שנשים רבות מסרבות להוריד את השערות ולהשתעבד לזה. 

ועשינו שאלת רב ואין בזה צורך היום. כמו שכתבתי - מספיק לקצוץ מעט.

כמו שמדריכת כלות מדברת על זה כך מדריך חתנים מסביר את דיני החציצה

ובעדות המזרח יותר מקפידים על זה- אז מה הבעיה?

והוא גם מסביר שיכול להיות כזו מציאות ויכול להיות אחרת ואיך להתמודד, מה הבעיה?

אני יכולה לספר משהו אישי, הורדתי הרבה לפני החתונה אבל לא הכל

בעלי לא אמר לי מילה

אבל לפני המקווה הראשון הוא ביקש ממני להוריד הכל, ממש הכל והוא הסביר (כמובן בעדינות)

שזה ממש ממש דוחה אותו ברמות (הוא גם יחסית לגבר לא שעיר אז אני מבינה...)

ועד היום אני עושה כרצונו

זה שהרחוב הפך את הקדושה לפריצות זה בעיה, כי אנו חשופים לרחוב וזה משפיע עלינו

אבל צריך לזכור, שהנושא הזה חשוב הן מבחינת הלכה לעדות מסוימות והן לשלום בית

"בדורות הקודמים היה מנהג בנות ישראל להסיר ולגלח שיער בית הערוה קודם טבילתן,...אולם בדורות האחרונים נשתנה המנהג בזה, ואדרבה,מקפידות הנשים שלא להסיר שער בית הערוה, ואף הבעלים אינם מקפידים על נשותיהם בזה. ולכן כשאין בעלה מקפיד על כך, אפשר בזמננו להקל אף לכתחילה לנשים מעדות הספרדים שלא להסיר שער בית הערוה." 

מתוך הספר תורת הטהרה (פרק ארבעה עשר, סעיף יד.) שסידר וערך הרב דוד יוסף בנו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל על פי פסקי מרן.

הם לא כך, כגון: ה"כף החיים", ה"בן איש חי" וכדומה

וגם הרב עובדיה יוסף לא כתב כך (בציטוט שהבאת בנו, הרב דוד יוסף מקל בנושא)

שאלתי את בעלי והוא אמר שיש בזה עינינים של קבלה ולכן זה לא פשוט כ"כ הנושא....

אני לא באה לסתור את מה שכתבת, אלא רק להוסיף  ולחדד

פתוחה- לדעת, לשמוע.. לאו דווקא להסכים..

היום זה כבר שיחת גן שעשועים.. פותחים תוכנית חיסכון ללייזר לבנות שנולדו.

הבת שלך שומעת ויודעת וזה יושב אצלה בראש.

מה עושים הלאה זה שיקול שלך אבל תדעי שאם את לא מדברת/ מאפשרת לה זה ממש יכול לפגוע לה בביטחון העצמי (מניסיון אישי ומניסיון של תלמידות שלי)

הבנות מדברות על לייזר חופשי.

חשוב לשים לב עם הנערה לא מרגישה בנוח עם עצמה או שזה באמת נובע רק מלחץ חברתי.

כמו שאמרתי יש כל מיני שיטות לא רק לייזר אבל אם רוצים לסיים את זה לצמיתות אז עדיף לייזר וזהו.

אמנם אני כנערה עשיתי לייזר בפנים ושעווה בידיים וברגליים אבל זה הרבה יותר סיוטי מלייזר וזהו למשל כשרוצים לצאת לבריכה להתעסק עם בית שחי או לקבוע תור לקוסמטיקאית סתם מציק..

אם היה לי כסף הייתי עושה מזמן בכל הגוף (ההורים הסכימו לממן את הפנים) אח"כ כבכ היו הריונות ולידות וזה התעכב.

עכשיו אחרי לידה זאת ההזדמנות שלי וחבל ממש שלא עשיתי לפני כמה שנים כבר.

לגבי אשכנזיות- יש מלא שעושות בית שחי ומפשעות. פגשתי אותן בתור ללייזר. אין לי מושג מה הולך להן שם. מן הסתם שיותר דליל מבנות שעירות.. מצד שני הן זקוקות לפחות טיפולים אז למה לא?

מי שזה מפריע לה סבבה לה מצידי שיהיו גם 10 שעות במכון יופי הן לא הנושא פה..

הדגש היה ששיעור יתר יכול להפריע ברמה האישית.

ואגב, בעלי אשכנזי ואני משמעותית יותר שעירה ממנו בכל האיזורים בגוף וזה מפריע.

התינוקת שלנו נולדה עם סימנים (בגב) המצביעים שירשה ממני את רמת השיעור.. ובעלי היה בשוק מזה כי אצלם הבנות בכלל לא מורידות ואין להן כלום! השערות שקופות ודקיקות שלא רואים בכלל. אפילו לבנים אין שערות בגב

אם הוא הופתע מתינוקת מזל שהוא הכיר אותי חלקה...

לא הבנתי אם היא בלחץ כי היא רוצה לעשות או לא..

אם לא- אז תגידי לה שיש לה עוד זמן וכשתהיה גדולה תחליט ושלא תילחץ מזה ויש דרכים אחרות "לבנתיים" אז אין שום סיבה שהיא תעשה אם היא לא מעוניינת בכך.

אם היא רוצה לעשות- אז כן לאפשר לה מקום להביע את הצורך. להסביר לה על האפשרויות השונות ההשלכות, הסיכונים, הסיכויים ולשאול אם היא מעוניינת כבר בגיל הזה או לחכות עוד שנה שנתיים להחליט.

ועוד נתון מעניין- אצלי זה נטו מפריע לי. בעלי בכלל לא בעניין אבל הקוסמטיקאית שלי אומרת שאני מקרה נדיר. רוב רובן של הלקוחות שלה מגיעות כי הבעל מבקש. והיא משרתת אוכלוסיה חרדית בעיקר וקצת דתי לאומי.

נפתחו לאחרונה באזוא שלי מלא מכונים להורדת שיער לצמיצות

לגבי שיעור יתר במקומות הרגילים בגוף - קנינו לה מכשיר ביתי ואם הוא לא יועיל, נלך על מכון לייזר.

אבל לגבי אותו מקום אני לא מוכנה. אם זה יפריע לבעלה ב"ה הוא יצטרך לממן את הטיפול בעצמו...

עוד מעט יצטרכו ההורים להוסיף תוספת תקציב לענין הזה בנדוניה שהם מתחייבים לביתם.

כל מה שכתבת רק מחזק את מה שאני אומרת, שזו אופנה שמתפשטת. אני כבר לא מדברת על כסף, וזמן ואנרגיה ולפעמים עוגמת נפש שנגרמת. אני מדברת על הריצה הזו להשיג גוף מושלם. ועל אידיאל שאינו בר השגה שיש לאנשים בראש.

סיפרת על התינוקת ולי יש סיפור הפוך: אם שמים הצידה את  שיעור היתר, סה"כ נפלנו על גנים טובים - אנחנו רזים, גבוהים ובכל הצניעות, אנשים נאים.

וכמה שמחתי שבני לקח לו לכלה בחורה נהדרת שהיא גם שמנמונת ובאה ממשפחה עם גנים של משקל עודף. מרגע שמצאה חן בעיניו  מבחינת מידות אישיות טובות והתאמה הוא לא התלבט לרגע. וגם בעיננו היא מוצאת חן מאוד. ואני חושבת שזה משהו שגידלנו עליו את הילדים - להרגיע עם כל הנושא של החיצוניות, וביקורתיות מיותרת למראה של עצמם ושל אחרים. 

אישה צריכה להיות נאה, נקיה ומטופחת בשביל עצמה ובשביל בעלה על פי תחושתה. אבל מכאן ועד להתמרט ולהיות חלקה כמו תינוקת בגלל אופנה ולחץ חברתי המרחק רב.

וגם לבעלים מומלץ שלא לבוא בדרישות מיותרות - שיציצו רגע על עצמם. אני לא יכולה לתאר לי אישה אחרי לידה (אולי תפרים), מתכוננת לטבילה ומכסחת לעצמה את הצורה גם במקום הרגיש הזה.

והבאתי קודם ציטוט מפסק ההלכה של מרן הרב עובדיה יוסף צזוק"ל . לעניות דעתי ניכר מהלשון החיובית שהוא נוקט שמה ש"נשתנה המנהג בזה" ש"אדרבא מקפידות הנשים שלא להסיר" הוא שינוי סביר שרוח ההלכה סה"כ נוחה הימנו.

אם המחלוקת בינך לבין ביתך זה רק על לייזר במפשעות אז באמת שאין לה מה למהר לזה.. זה עוד לא רלוונטי לה ויהיו לה עוד הזדמנויות כשתגדל.

חשבתי שאת נגד לייזר באופן כללי ולכן אמרתי שזה יכול לפגוע בדימוי העצמי..

מסכימה איתך שלא צריך ללכת לפי צו האופנה או לחץ חברתי. אצלי היה ברור שזה צורך שהיה לי כי אני הראשונה והיחידה בכיתה שעשתה לייזר בגיל הזה (פנים, ממש התביישתי בזקן שהיה לי)

לקראת החתונה החלטתי להוריד בכל הגוף כי זה נותן לי תחושה יותר טובה אבל זה לא רלוונטי לבת שלך עדיין..

רק בתור כלה תתני לה כבר להחליט לבד אם היא רוצה תגידי לה מעכשיו שתתחיל לחסוך . 

אם היא לא רצינית היא לא תעמוד במחיר ובכאב בכל מקרה. זה לא משהו שעושים בלי מחשבה במפגש בנות..

יש לזה גם סיכונים שהיא צריכה להיות מודעת אליהם.

בקיצור, מובא שם שבנות ישראל נהגו להסיר את השערות הלא רצויות חצי שנה לפני החתונה ומי שהתביישה אז אחרי שהתחיל לצמוח (ומשתמע משם שזו הסרה לנצח).

העשירות השתמשו בשמן מור, הטמידות בשמן זית והעניות בסיד.

מפה לשם חיפשתי איזו תרופת סבתא שבטוח עובדת (ומצאתי כמה על בסיס שמן זית ועץ התה),

יש תכשיר שמבוסס על שמן מור, מורחים ויש שיפור מיידי, הטיפול אורך מספר שבועות עד כמה חודשים.

לא כואב, מעדן את העור ובריא מאד.

אפשר להשיג אותו בחנויות טבע ובאינטרנט.

קצת יקר, אבל לא יותר מלייזר.

גם בבראשית מובא שם של שמן שמעדן את העור ומשיר את השיער (לפי רש"י)

יש תרופות סבתא, אחפש את המתכונים (אבל לא ניסיתי אותם)

ויש תכשיר שמבוסס על שמן מור ועוד כמה שמנים שמוריד שיער לצמיתות (יקר, 400 שקל לבקבוקון)

שאפשר להשיג באינטרנט ובחנויות טבע

למה הושיבו את הנשים אצל אחשוורוש חצי שנה בשמן המור וכו'.

תמיד שברתי את הראש על זה .

שמן המור - נשמע טוב.

ואז בדקתי ומצאתי כמה גמרות בנושא ועוד כמה מדרשי חז"ל..

אגב, אחד מהמדרשים מספר שבנות ישראל נחשבו יפות מאד בגלל שלא צמחו להן שערות במקומות לא רצויים (במקומות ערווה, לפי חז"ל), ואחרי החטא הגדול שהן חטאו בצניעותן (יען כי גבהו בנות ציון) נענשו וחזרו השערות לצמוח..

גם אותי זה דוחה ואני מורידה כל פעם במשהו אחר לפי החשק,

אבל לא אשאיר שערות בבית השחי ובמפשעה כי לדעתי זה דוחה (אותי.)

וכשעבדתי ביולדות דווקא מאד נגעלתי מהנשים שבצבץ להן שערות (עבדתי ביולדות לא בחדרי לידה)

כמובן שלא שידרתי את זה אלא טיפלתי במסירות וברוך אבל תהיתי לעצמי איך זה שכ"כ הרבה נשים לא מסירות?

(ההיא שגילחו לה בלידה). 

כמה נוח לשכנע את עצמנו שלמיילדת ולרופא לא אכפת והם רגילים. זה כל כך לא נכון. עבדתי במקצוע שכולל שירות לאנשים, ואי אפשר לומר ששכחתי מקרים שונים ולא רגילים. אנחנו בני אדם, כשאנחנו נתקלים במשהו מוזר או יוצא דופן הוא נחרט לנו הרבה פעמים בזכרון.

זה טבעי. או לפחות היה כזה עד לא מזמן....

מדריכי חתנים מדברים על זה בפירוש ולכן המיועד מגיע עם ידע לחתונה

וחוץ מזה לשאר השאלות, זה לא קשור לבן זוג, זה אישי

לי לא נעים ללכת עם יער עבות בבית שחי- זה גורם לי להמון זעה לדוגמא, אז אני מורידה

לי לא נעים ללכת עם מלא שיער בפשעה, זה מתלכלך לי וגורם לי לריח לא נעים, אז אני מורידה

זה ממש, אבל ממש לא קשור להשתעבדות או לרצות להראות דוגמנית

אני לא חשבתי להוריד, אבל בעלי ביקש בצורה יפה אז אני מורידה, לפעמים בשעווה לפעמים בסכין.

חוצמזה, שאצל התמנים ועוד עדות המזרח כולן מורידות כבר שנים רבות כי זה חציצה אצלם....

בכלל לא חשבתי על אופציה כזאת עד איזה חמש -שש שנים אחרי החתונה, ז"א גם אחרי מספר לידות.

לא כל כך מעניין אותי מה הרופא או המיילדת רואים כשאני בלידה, בעיה שלהם (ותודה להם על כך!) שהם בחרו במקצוע זה, הם גם רואים מלא כאלה במשמרת, לא נראה לי שיזכרו אותי.

וגם כשהורדתי קצת (בשעווה) בעלי לא התלהב ואמר שזה לא נראה לו טבעי והפסקתי עם זה (כן מסדרת שלא יראו מחוץ לבגד ים, אבל זהו)

את הרגליים התחלתי לעשות עוד מימי האולפנא  כי אני יחסית שעירה (כנראה ) .

ואמא שלי אמרה לי זה לא יפה ושצריך לטפל וכו ..... אז היתה תקופה שעשתי בשעווה אצל משהיא .....

בהמשיך אמא שלי קנתה לי מכונה לעשות לבד בבית /בפנימיה ..... משתמשת בה עד היום .

בהקשר למפשעה זה כאב יותר ולפעמים גם אני פוצעת את עצמי שם . לאחרונה גלית חלק במכונה

(לא משתמשת בל החלקים ...) שהוא כמו קוצץ דשא (מקצר את השערה לקטן יותר , לא מהשורש ...)

ורק לאחר מכן אני עושה בחלק הרגיל וכך פחות נפצעת .....

אפשר גם לחתוך קצת אם מספריים לקצר קצת ואז מכונה זה יוכל לעזור....

גם ברגליים אני לא ממש מורידה כל הזמן , בעיקר קצת מתעצלת אין כח /זמן ....

במיוחד בחורף שלא ממש רואים כי אני לובשת חצאיות ארוכות וטייץ מלמטה מפני הקור ....

וגם זה עוד שכבת "חימום" , לא?

אז בקיצור תעשה מה שטוב לך . וכן לא בטוח שלייזר עוזר . אני עשיתי ליזר לפנים ולשער בסנטר שיש לי די הרבה .

וזה לא ממש הוריד את הכל גם אחרי חבלת טיפולים .... אז שווה לבדוק וגם לקחת בחשבון שזה לא מוריד מאה אחוז !!

בהצלחה !

עם סכין גילוח! (פעם ראשונה גזרתי קודם במספריים עד שנשאר קצת והיה אפשר לגלח

אולי נשארות טיפה "נקודות" של שערות אבל זה בסדר מבחינתי

דוקר לי לשמוע.

שיער דק וחלק- לא מגרד, שיער עבה ומתולתל - קוצים וגירודים. 

קוסמטיקאיות ובלניות יוכלו לענות לנו כמה באמת מורידות לגמרי במפשעה....

אני לא נחשבת שעירה (בחיים לא הורדתי בידיים)

אבל רגליים ובית שחי אני מורידה קבוע מגיל 15 בערך....

לגבי המפשעה אני גוזזת מידי פעם, ואחת לכמה זמן מורידה בשעווה את הקו של הבגד ים שיהיה מראה נקי.

נראה לי מוזר להיות חלקה לגמרי במפשעות כמו תינוקת...

ודרך אגב עברתי 3 לידות ותפרים בכולן ואף פעם לא גילחו לי במפשעה....

מרוב דיונים אם זה ראוי או לא שכחתן פרט קטנטן וטכני....

הסרה לצמיתות היא לא לגמרי לצמיתות. אחרי הריון עם השינויים ההורמונליים השיער חוזר ובגדול... אז למי שמתלבטת אם להשקיע את הכסף- כדאי לקחת בחשבון באיזה שלב בפוריות את...

לדעתי עד שלא מסיימים ללדת אין טעם להשקיע בהסרה לצמיתות. 

ברור שזה דבר שצריך לשמר כל חצי שנה שנה...

זה מקום שטבעי שגדלות בו שערות, את אישה וזה בסדר.

הרבה נשים מורידות במקום ההוא (לפעמים לפי בקשת הבעל ולפעמים לא) באמצעים אחרים כמו מכונה או סכין.

התרבות הזו הרגילה אותנו שאישה חלקה כמו תינוק ורזה כמ מקל ארטיק היא האישה היפה, וזה לא בהכרח חייב להיות כך.

לדעתי לא כדאי להשתעבד למקום הזה מראש, כמ שבנות אחרות אמרו פה, יש גברים שאוהבים את  ויש שלא.

ואם בעלך לעתיד הוא הסיבה ללייזר, כדאי לחכות עם זה.

במיוחד לאחר ששמעתי חברה שסיפרה שבעלה לא רצה להיות איתה אחרי שהיא גילחה שם, כי הרגיש לו שהיא כמו תינוקת...

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק