6 פרוסות לחם עם שוקולד למריחה של ילדים, ו2 אשל

ולפעמים במקום שוקולד - גבינה צהובה

כשאין לי זמן אני הולך לכולל בלי אוכל, וקונה במכולת ליד הכולל 3 לחמניות ושוקו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

קשור לבריאות שלך..

של האבא של הילדים שלך ושל האיש של זוגתך.

חשוב על זה.

למה אני צריך לדאוג לעצמי בגלל האשה והילדים

מה, אני לא אוהב את עצמי?

ממה שאני רואה סביבי, אני לא רואה קשר ישיר בין בריאות לבין מה שנקרא אכילה "בריאה"

אם הייתי שמן - נו, אני יודע שהשמנה היא גורם רציני למחלות

אבל לאכול "בריא"? לא רואה את זה

אני אוכל בצורה מסודרת, לא חוטף ואוכל, לא מגזים עם סוכר

צריך דוקא לאכול ירקות? אולי לא?

אני הולכת לעשות עבודה סמינריונית על אכילה בריאה בהלכה

אולי תעזור לי ... (בתור אמא, כן?!?) ואז יתחדשו לך ולי דברים...

בכא, אין שום קשר בין רוזי לשמירה על הבריאות.

ודא, יש לי 4 חברות שהן בתת משקל/תזונה

כי הן לא אוכלות בריא.......

אני ממש לא מדברת על לאכול בריא בשביל להתאים תצמי למודל יופי חולני.

עד כמה שהבנתי השמנה מסוכנת כמעט כמו סיגריות

(אני לא מדבר על מה שבנות קוראות שמנה, אני מתכוין להשמנה אמיתית מבחינה רפואית)

זה שמומלץ לאכול בריא אני מסכים

השאלה איזה משקל לייחס לכל דבר

אני לא רופא, ויש המון דיסאינפורמציה בנושא

אבל לא התרשמתי שמי שזה בעיה מה שאני עושה

(ואל תפני אותי להוראות של הרמב"ם, הוא אומר לא להרבות בפירות, את יודעת? 

הכסף משנה כותב שם שההוראות של הרמב"ם הם נגד הגמרא כי הדברים תלויים בזמן ובמקום, ויש הבדל בין תקופת הרמב"ם לתקופת הגמרא. כך שאי אפשר לבנות על מה שהרמב"ם אומר לזמן שלנו ולמקום שלנו)

מה זה בריא ניתן לויכוח.

יש כמה וכמה גמרות על זה

אין חידוש מיוחד בהדרכה של הרמב"ם

החידוש בדבריו הוא שהוא היה רופא בעצמו, ואמר דברים שלמד ברפואה מה בריא ומה לא

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

על ההתחלה העצם זה נשמע שאת אומרת - ברור שאתה אוהב את עצמך יותר, ואכפת לך מעצמך, אבל זה מצד התאוות שלך, אני רוצה לחייב אותך מכח המוסר, שלא תאמר שזה בחירה שלך ומקסימום אתה דופק את עצמך, אז יש כאן גם חובה מוסרית

לזה התכוות?

כי אם התכוונת לזה - הדברים תמוהים מאד מאד! מה, אני חילוני? אין לי מצוה של ונשמרתם? רק מוסריות לילדים מענין אותי?

ומה זה המוסריות הזאת בכלל? החילונים המציאו שאני חייב לילדים שלי. בתורה לא ראיתי שאני עובד אצלם!

אם לא היתהבעיה של ונשמרתם זכותי לאכול מה שבא לי, ואם אני אמות? בעיה של הילדים! התחייבתי מתי שהוא לחיות ולפרנס אותם?!

לגבי הדרשה שלך על שומן רווי וסיבים תזונתיי, את באמת חושבת שלא שמעתי על זה?

השאלה מה המשקל של זה מבחינה רפואית

כמה התקפי לב וארועים מוחיים יש למי שאוכל כמוני יחסית למי שאוכל "בריא". ההבדל משמעותי או שזה זניח?

למה רופא יזהיר אותי לא להיות שמן, יזהיר אותי לעשות התעמלות, ולא יזהיר אותי לאכול סיבים תזונתיים?

(חמי רופא משפחה, וזה השדר שקיבלה ממנו אשתי)

כבר מילתי אמורה - אפשר פשוט לאכול עשב, זה 100% סיבים תזונתיים!

והנה משהו שאני בכלל לא יכול להתווכח עליו ברצינות. אני באמת לא מבין בזה, ולכן אל תשלחי לי מחקרים

כי יש המון דיסאינפורמציה בנושא

לא, לא לזה התכוונתי, שאלת למה אני מזכירה את ילדך ואשתך אז זו הסיבה,

אם זה משהו שנוגע רק לך אז זה עניין שלך ואולי אתה עושה חישוב שככה אתה מרוויח זמן של לימוד תורה ואם הבריאות שלך מול זמן לימוד תורה אז בעיני זה מובן (גם אם אני לא מסכימה אבל כן מבינה) שאדם יחליט לחסוך בבריאות בשביל עוד 10 דקות לימוד. ואני כותבת את זה בשיא הרצינות כי תופסת אותך כרציני.

אתה שואל שאלות על סטטיסטיקה ומבקש שלא אפנה למחקרים, זורק טענות ומבקש לא להכנס לוויכוח אז אני אעצור כאן ברשותך.

רק שואלת אם בתוך כל הדיסאינפורמציה מצאת מישהו שממליץ על התפריט שלך?

כי אני דוגלת בגישה אלטרנטיבית אבל גם בגישות קונבנציונליות לא ראיתי רופא ש*ממליץ* על לחם לבן עם שוקולד כארוחת בוקר ולדלג באופן מוחלט על ירקות במשך כל היום.

אמרתי רק שלא נשמע לי שזה נורא ושזה משמעותי

לא שמישהו ממליץ דוקא על זה

זה פשוט הכי נוח, זהו.

אם אשתי היתה מכינה סלט מסתבר שהייתי אוכל אותו (כמו שקורה כשאמא שלי מכינה אוכל...)

ולפעמים היא באמת מכינה

אבל באופן קבוע קשה לבקש את זה ממנה, ושאני אכין לבד אין לי כוח

אז אם אשתכנע שזה חשוב מאד - נו, אבל לא השתכנעתי

ולא ביקשתי שלא תתוכחי, את יכולה לכתוב מה שבא לך, אמרתי שאני לא יכול להתווכח, פשוט כי אני לא מבין בנושא כל כך

[לא קראתי את השרשור - רק מתייחס לנקודה הזו]

זה מוסר אנושי טבעי. לא "החילוניים המציאו". לא כל דבר צריך שיהיה "כתוב". הרב קוק כותב שאם חושבים למצוא תורה באופן קרוע מהמוסר הבסיסי הטבעי, על זה נאמר "עם נבל ולא חכם - דקבילו אורייתא ולא חכימו" (בלי סתירה שהתורה אכן לפעמים "מיישרת" אותו, והיא קומה מעליו. אבל לא שאינו קיים, ובריא).

וכמובן, המחוייבות של האדם כלפי עצמו, אכן כדבריך, שאת זה רצית לחדד, היא מחוייבות מוסרית לא פחות. היא מצוה של תורה "ונשמרתם", והיא מוסריות בסיסית, אנושית ומעל לזה תורנית.

יש לעולם המערבי הרבה חידושים, שאין סיבה לומר שהם "טבעיים"

ויש היום הרגשה שהילדים הפכו לסוג של מלכים שההורים צריכים להשתעבד להם

הורה שיאמר שהוא לא מפרנס את הבן שלו - זה נגד מוסר טבעי (בגמרא מבואר שמכריזים עליו שהוא יותר אכזרי מעורב)

אבל הורה שחי את החיים שלו כרצונו, והבעיה שיש חשש רחוק של סכנה שיגרום שלא יוכל לטפל בילדים שלו - זה מוגזם!

כמו לומר שלא מוסרי שאדם לא יקנה ביטוח חיים, כי אולי יקרה לו משהו, ואז מה יעשו ילדיו?

יש גבול לאחריות ההורית שלנו, ואני חושב שהוא עובר כאן

על הורים שהעבירו את הגבול ובמקרה שלהם זה לא הלך

כל אחד צריך להעביר את הגבול הזה איפשהו..

לשקלל סיכוי מול סיכון.

בעיני הסיכוי גבוה מספיק בשביל להילקח בחשבון ובשביל הסיכוי שכן אני לא מתכנן שהילדים שלי יצטרכו לשונרר ארוחת צהריים.

דיברתי על מחויבות מוסרית

האם מי שאוהב את הילדים שלו יעשה את זה?

יש מקום לזה, תלוי כמה כסף יש לו, וזה שיקול של ריוח מול תועלת, ושל לקיחת סיכון קטן תמורת תשלום קטן

אבל לומר שהוא לא בסדר אם הוא לא עושה את זה?

לא נראה לי

אלו הילדים שאני בוחר להביא לעולם ואני משתדל לדאוג להם בעצמי עד כדי סיכוי סביר, להשאיר דברים סבירים מתוך הנחה שגג מישהו אחר ידאג להם זאת זריקת אחריות.

הילדים ש"אני בוחר" להביא לעולם

כאילו בניתי איזה חפץ, ועכשיו אני אחראי על החפץ שבניתי

ומסכן היצור הזה שיצרתי - איך אני מביא אותו לעולם אכזר כל כך? לפחות שאני אדאג לו!

לדעתי המוסר הזה הומצא כתוצאה מגישה שאין אלוקים, ואין מי שמחליט להביא נשמות לכאן, ואין מי שציוה עלי להביא כמה שיותר ילדים

ברגע שאני פועל של הקב"ה, ואת הילדים הוא הביא לעולם, ואני רק עשיתי מה שהוא ביקש - הדברים נראים אחרת לגמרי

החיוב לא נגמר כשחותכים את חבל הטבור, זה לרוב החלק הקל.. זה שאנחנו פועלים של הקב"ה לא אמור למנוע מאיתנו לקחת אחריות על המעשים שלנו.

זה בדיוק הענין, שאנחנו לא מדברים ציוויים שלו, אלא על מוסריות טבעית

השאלה היא כמה האחריות המוסרית שלך

אני מרגיש שאנחנו מושפעים מרגשות של אנשים שטועים בבסיס

נכון שיש אחריות להורים, אבל היא הרבה פחות ממה שהחילונים חושבים

איפה הגבול עובר? לדעתי הוא עובר לפני ביטוח חיים

אתה כמובן יכול לחלוק עלי, ואין כל כך איך להתווכח על זה, כי זה רגשות בסיסיים

אני רק רוצה לבקש שתבחן את עצמך אם ההרגשות שלך לא מושפעים מכופרים

כל אחד צריך להעביר את הגבול הזה איפשהו..

כנראה שהרגשות שלי מושפעות מכופרים, לא שזה מפריע לי בנושא הזה.

השאלה עד איזה רמה

התשובה שלי גם עליה היא לא

אני נזהר מאד כבר כשהייתי רווק, ולא הילדים הם אלה שישכנעו אותי

אני חושב טענות כאלה אומרים למי שכשהיה בחור היה קל דעת, וכשהוא מתחתן ומקים משפחה היתן "רחיים על צווארו" והוא מבתחיל להבין מה זה נשיאה בעול

לא מתחבר, מעולם לא הייתי פרפר!

בדוגמא השניה את צודקת

שליש מהאנשים בארץ מתים מסרטן

את אומרת שזה גורם משמעותי?

אולי, על זה הדיון, האם זה משמעותי או לא

כי לא ראיתי סביב שאנשים שאוכלים בריא חולים פחות

אז ברור שלא כך עושים מחקר, אבל אני חוזר ואומר, אני לא מבין במחקרים אז באמת שאני לא יכול להתווכח על זה. אני אומר התרשמות שלי, ואתם יכולים לומר מה שאתם רוצים, ואולי תשכנעו!

אבל לומר - זה כך! בלי הוכחות ובלי כלום, סתם כי אמרת, למה שישכנע?

והשמנה השתכנעתי שהיא מסוכנת. לא כל כך לסרטן כמו ללב ולארועים מוחיים, שזה הבאים בתור מבחינת שכיחות סיבת המוות
והבנתי שבאמריקה החליט משרד הבריאות להילחם בהשמנה כמו בעישון

נכון שהגנטיקה מאד משפיעה על השמנה, אבל ברור שמי שיאכל פחות - יהיה פחות שמן

(אלא שמסכן הוא יהיה רעב כל חייו )

בדרך כלל כשכותבים כאן זה לא רק עם מי שאתה משוחח

אני אישית לא יודע לקרוא מחקרים, כך שלא יעזור לשלוח לי אותם

אבל את יכולה להביא, יש אנשים אחרים

יש עוד דרך - להביא סמכות רפואית משמעותית

הבעיה ברפואה שאין כל כך מישהו שאצלו הסמכות שאפשר לסמוך עליו שאם הוא אמר - זה ברור

בהלכה כשאני קורא תשובה שאני לא מבין בנושא כלום, ואני לא סומך על הכותב (וזה קורה) אני ארצה בד"כ שהוא יביא את כל השיטות, לא רק את מי שתומך בדבריו, ואז אני אקבל תמונה שלימה

שייך לבקש דבר כזה ברפואה?

לא יודע

העתקתי ולא הבאתי קישורים למען הרימונים והאתרוגים אבל רוב הטקסט פה הוא מתוך האתר של משרד הבריאות וחלקם מהאתר של סולגאר (חברה של תוספי תזונה)

צריך לקחת ללב

מחלות כלי-הדם של הלב, ובעיקר טרשת העורקים, הן גורם התמותה העיקרי בחברה המערבית. בעשרות השנים האחרונות הופנתה האצבע המאשימה לגרימת מחלות אלו כלפי הכולסטרול הידוע לשמצה.

הכולסטרול מהווה חלק חיוני בתזונה האנושית. הוא משמש ליצירת הורמונים של בלוטת יותרת הכליה והוא דרוש ליצירתם של טסטוסטרול, מיאלין, רפידת העצבים וקרום המוח. כמות הכולסטרול המיוצרת על ידי הכבד מבוקרת בהתאם לצורכי הגוף. אם מגדילים את כמות הכולסטרול בתזונה, מגיב כבד בריא ביצירת כמות נמוכה יותר של כולסטרול. אם יורדת רמת הכולסטרול בתזונה, מייצר הכבד יותר כולסטרול.

מדוע אם כן רווחת הסברה כי עודף כולסטרול מוביל למחלות לב ולחסימת עורקים?

הבעיה אינה בכולסטרול עצמו, אלא בתהליך החמצון שחל במבנים שומניים, שמקורם במזון העשיר בחלבון מן החי. חמצון זה הוא תוצאה של הימצאות רדיקלים חופשיים (מולקולות בלתי יציבות אשר עשויות להוביל לנזקים בלתי-הפיכים בגוף). גוף האדם יכול להתגונן בפני תהליך החמצון בעזרת רכיב חשוב, בלתי-רעיל ובלתי-זמין בתזונה המודרנית- ויטמין E.

הכול מתחיל בילדות (הערה של תחיה- אחריות ההורה וזה)

כדי לגדל ילדים בריאים, שיהפכו למבוגרים בריאים, עלינו להקנות להם אורח חיים הכולל תזונה נכונה. בעיות רבות כגון בעיות נשימה, עודף ליחה, נזלת כרונית, פגעי עור, דלקות אוזניים, שלשולים, עצירויות ונטייה לחלות הם תוצאה ישירה של מאזן רכיבי התזונה בגוף הילד. חלק גדול מהמזון המהיר והמעובד שנגיש כל כך להורים, גורם נזק ממשי לבריאות הילדים. ילדים נולדים עם אינסטינקטים בריאים, ויאהבו לאכול אוכל בריא אם יהיה זמין להם.

אחת התופעות השכיחות ביותר של תזונה לקויה בקרב ילדים במדינות המערב היא השמנת-יתר. עודף משקל בילדות מהווה גורם סיכון לתחלואה בגיל הבגרות, ולתופעות כמו יתר לחץ דם, מחלות נשימה, בעיות אורתופדיות, סוכרת ועודף בכמות השומנים בדם.

תופעה חשובה נוספת שיש להיות ערים לה היא אלרגיות למזון. ילדים רבים אלרגיים למזונות כמו חיטה, בוטנים, תירס או מוצרי חלב, וחשוב לאבחן זאת. לילדים הסובלים מאלרגיות למזון יש מאפיינים משותפים, בהם לחיים או אוזניים אדומות, עיגולים אדומים או שחורים סביב העיניים, שלשולים, עצירויות, נזלת כרונית, דלקות אוזניים חוזרות ושיעול. המחסור ברכיבי-תזונה הוא אחד הגורמים העיקריים לפגיעה גם בתפקוד מערכת החיסון, ולכן חשוב להקפיד כי תזונת הילד תכלול רכיבים חיוניים כגון ויטמין C, חלבונים, אבץ וברזל.

נתרן

קיים קשר בין צריכה עודפת של נתרן (מלח) למחלות - צריכה גבוהה של נתרן גורמת ליתר לחץ דם, מחלה בפני עצמה וכזו שיש לה השלכות חמורות על מערכות אחרות בגוף: היא מגבירה את הסיכון לחלות בשבץ מוחי, מחלות לב וכלי דם, אי ספיקת כליות ועוד. 

ההמלצות בישראל לצריכת נתרן למבוגר היא כ- 1,500 מ"ג נתרן ליממה וגבול הצריכה המירבית הוא כ- 2,000- 2,400  מ"ג ליממה, כמות שהיא שוות ערך 
לכ- 5-6 גרם מלח (כפית לערך).

שומן רווי 
כאשר אין קשרים כפולים בין הפחמנים וכל הפחמנים רוויים באטומים של מימן, חומצת השומן נקראת  "חומצת שומן רוויה". ככל שהשומן עשיר יותר בחומצות שומן רוויות, הוא נוטה להיות מוצק בטמפרטורת החדר: חמאה, מרגרינה, שומן קוקוס ושומן דקלים (המשמשים לייצור מוצרי מאפה וממתקים) וכן חמאת קקאו (המשמשת לייצור שוקולד). שומנים אלה מכונים גם "שומן רווי". מומלץ לצמצם ככל הניתן בצריכה של שומנים אלה ובמזונות המכילים אותם, מפני שהם גורמים לעלייה ברמות הכולסטרול ה"רע" בדם (LDL) (להמלצות תזונתיות ראו פירוט בהמשך).

גם אני לא אומר לאכול כל היום בורקסים ושזה יהיה ארוחת צהריים

אני מסכים שצריך לשבת ולאכול ארוחה ולא לחטוף חטיפים למיניהם

ממש מזהירים כאן על השמנה כמו שאמרתי

ונכון, שמעתי על זה שריבוי מלח זה בעיה

המשפט היחיד שהיה נוגע ישירות היה המשפט על השומן רווי

וזה לא נשמע כזה נורא 

(מומלץ לצמצם, בסדר)

לומר "לא יודע, ואני לא יכול לבדוק" זה לא כזה נחרץ

יש לי נוגדנים רגשיים כי גדלתי בבית כמו של תחיה, ואמא שלי מטפלת ברפואה אלטרנטיבית

(לתשומת ליבך, תחיה!)

ויש לי תחושה שיש אנשים (גויים) שצריכים להכניס ערכים לחיים הריקים שלהם, אז הכניסו את זה, כמו שהכניסו אהבת בעלי חיים, וכמו הגנה על הטבע, ושאר ירקות

ואחר כך הם משפיעים גם עלינו

אולי זה מסביר את ההרגשה שקיבלת

אבל גם אשתי חושבת כמוני, והיא גדלה בבית של רופא

האמת שאני גם לא עושה התעמלות, וזה ברור שזה לא מומלץ (כמו שאשתי טורחת לומר לי מדי פעם)

אבל זה רק כי אני עצלן!

מאיפה לך איך נראה הבית שלי? איזה כיף להשליך על אחרים תסכולי ילדות בגלל דעות (!) שדומות לדעות של ההורים שלך...

ואני לא מטפלת ברפואה אלטרנטיבית...

הגנה על הטבע באה מהגויים? חבל מאד שאתה לא מכיר את...

המדרש  (מדרש רבה קהלת פרשה ז,  א [י"ג]) אומר על הפסוק (קהלת ז, יג) רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִי"ם כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּת. "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך"

אהבת בעלי חיים?

השחיטה היהודית היא דוגמא לאיך צריך לחסוך בסבל בעלי חיים.

פשוט לאמא שלי חשוב מאד שיאכלו בריא

והתכוונתי לתשומת ליבך שתזהרי שלילדים לא יהיה אנטי, זהו

המדרש שהבאת הוא אזהרה להיזהר לא לעשות עבירות

ואם כבר היית צריכה להביא סוגיא שלימה אם צער בע"ח דאורייתא או דרבנן

את לא מבינה מה אני מתכוין? 

יש אצל הגויים תנועה שמאד הגזימה בנושא, שאיבדה פורפורציה לחלוטין

ועליה אני מדבר

על זה שמסוגלים באמצע ההתנתקות להעלות קמפיין על זה שמסכנים הכלבים והחתולים של גוש קטיף!!!

מגעילים!

זה מה שמעניין אותכם?

"יש לי נוגדנים רגשיים כי גדלתי בבית כמו של תחיה, ואמא שלי מטפלת ברפואה אלטרנטיבית

(לתשומת ליבך, תחיה!)"

(ההדגשה שלי) זה בדיוק השלכה (סליחה, זה גם חוקות הגויים)

אין לך מושג איך נראה הבית שלי ומה התקשורת ביני לילדים לגבי מזון אז אל תשליך ואל תמציא כי לך יש נוגדנים רגשיים (-מילים שלך) 

בטח שיש תנועות שלוקחות רעיון ומוציאות אותו מפרופורציה זה לא אומר שהרעיון ביסודו לא נכון, להיפך לשקר אין רגליים הוא חייב אמת כדי להתבסס עליו. והאמת היא מהיהדות...

תקרא על רגישות של גדולי ישראל לבעלי חיים ולצומח, הם לא עשו את זה כי זה פופוליסטי...

ברור שיש חסרי מוסר שלוקחים משהו מוסרי כדי להצדיק את הניבלות שלהם זה לא הופך את המשהו המוסרי להיות בלתי מוסרי.
טבעונות כשלעצמה היא מוסרית, איך אפשר לטעון אחרת? להימנע מהרג של בעלי חיים במידת האפשר זה מוסרי ובימינו שיש דרכים נאותות לאכול בלי לצרוך מזון מן החי ואין לנו קורבנות שמחייבים אותנו להקריב חיות אז למה זה לא מוסרי??

הקשר בין פעילי טבעונות קיצוניים לחוסר מוסר ידוע וזה עדיין לא הופך את המשפט הנ"ל ללא נכון.

בדיוק כמו שזה שאמא שלך מטפלת אלטרבנטיבית ועשתה לך נוגדנים רגשיים לא אומר שכל מי שטוען לתזונה אלטרנטיבית עושה כך לילדיו.

שיהיה לך כל טוב

אני מניח שאת מקפידה לתת לילדים שלך אוכל בריא, לא?

אז בזה השוויתי אותך לאמא שלי

לא השוויתי אתכן ביחס לילדים, אני הרי לא יכול לדעת, וזה מה שהפניתי את תשומת ליבך, שתיזהרי לא לעשות את זה

את לא עושה את זה? מצוין!

(וסליחה, כי זה נראה שנפגעת, וממש ממש לא התכוונתי)

כל מה שהמשכת נכון מאד, בכלל לא ניסיתי לטעון כאן טענה, סתם הסברתי את הרגשות שלי

השחיטה היהודית לחלק מהדעות היא לאיך צריך לחסוך בסבל בעלי החיים.

האנטיגוניזם עשה לך רק רע,

כשגדלים מומלץ לעשות הפרדות,

לראות מה הגרעין הנכון ולקחת אותו.

גויים? הרמב"ם- היה גוי?

|מזל שהרמב"ם כתב על תזונה וספורט, ככה יש מה לענות לדוסים שחיים בסרט לגבי בריאות.|

אמרתי רק למה אני נשמע רגשי, לא למה אני חושב כך

אי אפשר לדבר בכנות בלי שיקפצו עלי?

הרמב"ם לא היה גוי, אבל הוא הקדיש לזה פרק אחד, לא חיים שלמים

אני דיברתי על הרגשה של איבוד פרופורציות, לא שלא חשוב להקפיד על בריאות

שיישומו הוא חיים שלמים.

תנסה לחיות חודש לפי שיטת הרמב"ם,

ותגיד לי אחרי שבוע אם לא צדקתי.

"(ואל תפני אותי להוראות של הרמב"ם, הוא אומר לא להרבות בפירות, את יודעת? 

הכסף משנה כותב שם שההוראות של הרמב"ם הם נגד הגמרא כי הדברים תלויים בזמן ובמקום, ויש הבדל בין תקופת הרמב"ם לתקופת הגמרא. כך שאי אפשר לבנות על מה שהרמב"ם אומר לזמן שלנו ולמקום שלנו)"

אבל מי שטוען שכל מימרא שכתובה תקפה לנצח,

והיא לא משתנה מתקופה לתקופה,

יכול גם להסיק זאת על עניין זה.

והשיטה עצמה לא העניין כאן, אלא הרעיון- שהקפדה על בריאות היא לא גויית משועממת ונטולת 

תוכן בחיים.

מה שאני אומר משקף את דעתי, ואת דעתי בלבד

ואני חייב לומר שזה ממש נחמד איך שאת מדברת

אני אכן טוען שחלק גדול מהמוסריות שנכנס לציבור מגיע מהגויים

את כמובן יכולה לחלוק עלי

אבל זאת דעתי

אני פשוט חושב שאנחנו לא אמורים להתחשב בדעת הגויים מבחינה מוסרית, וזה לא אמור להיות שיקול בכלל, יש לנו תורה, והיא מדריכה אותנו מה נכון ומה לא

ואם זה נכנס - זה משהו שמטעה אותנו וצריך להוציא אותו

אז אני בודק אם הדעה שמוצגת לפני היא דעה ערכית שמופיעה אצל הגויים או לא

אני לא יכול לומר כך על כל מה שלא נראה לי, לא כל מה שלא נכון בעיני הגויים אומרים...

או שזו בעיה לבעלי לחץ דם בינוני עד גבוה וכלל לא בעיה לבעלי לחץ דם נמוך?

זה יכול לגרום לבעיה גם כשעדיין היא לא התעוררה

(יכול להיות שמי שיש לו בעיה של לחץ דם נמוך יאמרו לו דוקא להגביר מלח,לא יודע)

אני מדבר על מי שלאורך שנים יש לו לחץ דם נמוך על סף הבעייתי (ואני מכיר כמה כאלה), לא על מי שיש לו לחץ דם ממוצע.

הנקה נותנת נוגדנים ואת כל רכיבי המזון ולכן היא טובה לתינוק.

השאלה היא לגבי תזונה שמכילה את כל רכיבי המזון הנצרכים למבוגר אך כוללת בעיקר דברים שמוגדרים כשליליים ע"י האנשים שמדברים על בריאות הרבה (הרבה פעמים בא גם עם טבעונות וכדו').

כי יש קשר בין תזונה לסיכון לחלות בסכרת ויש קשר בין סכרת לסיכון לחלות בסרטן...

שאריות משבת, שאריות מארוחת הערב וכו'

אני מתעורר לחלוטין רק בדרך לעבודה

וכשאני גם משקיעה-חביתה.

ואם אני אוכלת זה פרוסת לחם אם שוקולד

סלט פירות עם אגוזים

או פירות או ירקות חתוכים 

או סנדוויץ עם חומוס ופרוסות עגבניה

או טוחנת עוגיות 

אנשייםם.. מה המצב???!!...

ארוחת בוקר, פת שחרית.. חסדי ומופי, תביאו בבקשה את המקור של הבעיות והחולאים שמגיעים על האדם ללא פת שחרית..

הרבה בריאות לכולם!!

ופת שחרית זה יכול להיות גם קרקר או פת אורז.. לא דווקא לחם.

מחלה ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן

תנו רבנן י"ג דברים נאמרו בפת שחרית
מצלת מן החמה
ומן הצנה
ומן הזיקין
ומן המזיקין
ומחכימת פתי
וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד
ודבריו נשמעין
ותלמודו מתקיים בידו
ואין בשרו מעלה הבל
ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת
והורגת כינה שבבני מעים
ויש אומרין אף מוציא את הקנאה
ומכניס את האהבה
א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי 

שִיתִין רהוֹטֵי רָ‏הֲטִי ולָ‏א מְטוֹ‏ לְגַ‏בְרָ‏א דְמִצַ‏פְרָ‏א‏ כָ‏‏‏רֵך 

(שישים רצים רדפו ולא השיגו אדם שאכל ארוחת בוקר)

ואמרו רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה.

א"ל דכתיב (ישעיהו מט, י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש

לא יכם שרב ושמש כיון דלא ירעבו ולא יצמאו

א"ל את אמרת לי מהתם ואנא אמינא לך מהכא (שמות כג, כה) 

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך

ועבדתם את ה' אלהיכם זו קריאת שמע ותפלה

וברך את לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים

מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך

כתוב בגמרא שצריך שלא יהיה תרנגול בסביבת הגידול של החיטים, וזה לא מעשי

אבל כמדומני שיש מעלה קצת גם בלי זה

עי' או"ח סי' קנ"ז במ"א ובמו"ק, נראה לי שמדובר שם על זה

תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל לסטים שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלים חמישית מאכל כל אדם איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם אלא רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת"ח מכאן ואילך כזורק אבן לחמת אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה

כשאתה בטוח שהשקיעו ומביאים חמאה כל בוקר

עד שהחלטתי לקחת מזה

סנדוויץ' עם גבינה בד"כ, ופרי או ירק או כמה כאלו.

כשאני בבית, עד שאני אוכלת זה כבר צהרים בד"כ..

אבל גם אז, לחם וירקות..

ירקות טריים,

סנדוויץ' קמח מלא

עם חביתה/גבינה/טחינה/חומוס.

קפה

שניהם לא אכילים בצורתם הטבעית.

שניהם בריאים אבל במהלך הכנה מוסיפים להם חומרים עתירי שומן.

שניהם לא מתחילים באות פ'.

ועל שניהם מברכים שהכל.

זה לא ארוחת בוקר אלא האוכל לאורך כל היום עד לצהריים המאוחרות...

חביתה וסלט

כשאין זמן אז פרוסה עם שוקולד\חביתה בלי סלט 

אה.. ושוקווווווווווו כמובן

סלט כמה שיותר צבעוני, לחם מלא, טחינה מלאה/גבינה/חביתה ומים.

עכשיו כל אחד אוכל מה שמגישים לו במוסד הלימודים...

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

אתמול התקשרו באמצע הלילה

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

ואני בכלל שתקתי חחח

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

ממשלתיים

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

ולא על הולכי על ארבע….

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

אכפת לו מעצמו

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

כמו כל השאר

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

הנתק

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

אבל חושש שאין לנו

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

שולח חיזוק

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

נו נו

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

תודה

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

אולי הרוב נקי

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

קישור ליוטיוב, לסרט

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

תודה שכתבת

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.