אלא אם כן אבא שלך רב בסדר גודל של רב עיר

אם היית אומרת "אבא שלי הוא רב גדול" - השאלה היתה אם להאמין

כיון שלא טענת את זה , והסיכוי לזה מאד קטן, אני מניח בסבירות גבוהה שאבא שלך לא

ואז אני חולק עלייך

בלי קשר לאמון

הגיוני שיש כאן 2-3 כאלה, אולי אפילו קצת יותר, אבל ההסתברות קטנה שאני אפול בדיוק עליו

פה?

סה"כ יש כמה אלפי ניקים, מיתוכם רק 2-3 ילדים של רבנים?

(היה פה פעם שירשור שמשהי התלוננה איזה מעצבן להיות בת של רב כי בא לה 3 עגילים (או משהו כזה) ופתאום התברר שיש פה הרבה מאוד בנות של רבנים).

נו באמת, זה תפקיד פולטי יותר מרבני.

להזכירך הרב שטיינמן למשל מעולם לא היה רב עיר, לעומתו יש רבני ערים שאתה לא תסכים לאכול את הכשרות שהם נותנים.

שהוא בסדר גודל של ר' ניסים?

אני מדבר עם ציבור מסוים, ומשתדל לדבר בקודים שלו

גם אני חושב שיש רבני ערים שעלולים להיות עמי הארץ

זה ש"כך זה מתנהל אצליכם" לא מרגש אותי כל עוד אבא שלך לא רב

גם אם אבא שלך היה אומר לי מפורש כמוך - הייתי אומר לו - איך אתה אומר כך נגד משנה ברורה? יש לך טעות!

אז מה זה משנה שהוא גם עשה כך?

אם הוא היה רב, הייתי אומר שאולי הוא מצא חולקים, אולי הוא עצמו בר הכי לחלוק. אני לא מתיימר שהקפתי את הסוגיא, בסך הכל פתחתי משנה ברורה, זהו

אבל סתם יהודי טוב? למה שישכנע אותי המעשים שלו?

לכן אני יכול להאמין לצורה שהתנהל הבית שלכם, ואף על פי כן לחלוק עלייך

גם את

אבל בחרת לא להיכנס למלחמת ציטוטים ולהשאיר את הזירה פנויה

את רוצה שנסמוך על אבא שלך בלי שיביא ציטוט? למה?

אבל אין קשר לאמונה

אלא ילבש בדים לבנים נאים (מ"ב סי' תקפ"א סקכ"ה)

אני עדיין לא, כנראה בעתיד, אולי אחרי שאתחתן, גם אאמץ את זה...

בכל מקרה לפני החתונה לא הולכים עם קיטל עד כמה שידוע לי.

צמד המילים המאפיין את ראש השנה.

זהו יום דין וצריך רצינות ורעד. "ברעדה". 

נוהגים לומר הרבה תהילים, למעט בשינה.

ועם כל זה, זה יום טוב. חג. מדאורייתא.

זה יום בו ממליכים את ה' למלך. (זה גם רציני, אבל גם שמח)

ויותר מזה, השופט במשפט הוא אבא שלנו! 

זה בכל זאת שונה מלהישפט אצל זר...

אז כן. צריך גם שמחה "וגילו".

ולכן מסתפרים ומתרחצים לפני, אוכלים מאכלים שמנים וכו'.

אז גם בנוגע לבגדים ה"ניגודיות" הזו קיימת.

בציטוט שהביא מופים מתייחסים לצורך ללבוש בגדים נאים! כן, חגיגי.

אבל בכל זאת לא שמלות נשף... לא חגיגי כמו בימים אחרים.

אצלנו ספציפית נוהגים ללבוש בגדי שבת רגילים. מדגישים שזה כן יום טוב.

את הרצינות והרעד מבטאים באמירת שני ספרי תהילים או יותר, התפילות, ובהשתדלות לא לדבר דיבורים מיותרים.

בגדים מכובדים ונאים, ולכבס אותם לקראת החג. אבל אין לובשים את הבגדים היפים ביותר כמו בשאר החגים, מפני מורא הדין."

פניני הלכה ימים נוראים,פרק ג' סעיף ד'.

למה לחפור כ"כ הרבה כשיש מקורות?

הציטוט שלי עוד יותר קצר

רק שאני הבאתי משנה ברורה

והתווכחו איתי על מסורת בית אבא נגד משנה ברורה

וזו סיבה מספיק טובה בשביל ללבוש בגדי חג

1-0 למופים

בעז"ה לא אלבש אותה

בתקווה שבשנה הבאה כבר אוכל

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.