לדעתי מפתח לאושר שמחה ביטחון עצמי וכ"ו

ברגע שמאמינים שהכול ממנו אז בעיקרון הכול טוב 

ועם הכול אפשר להתמודד .

זו התפילה הקבועה שלי 

בריאות גוף ונפש - אדם בריא בגופו ובריא בנפשו לענ"ד כבר אדם עצמאי ושמח. הוא שלם ובעל ראיה נכונה על החיים.

יראת שמים שהולכת יד ביד עם הבריאות.

ועל גבי זה אמונה חזקה ושמחה.

מה יעזור לבנאדם שתהיה לו יראת שמיים אם זה לא ע"ג נפש בריאה ובטוחה?

אני מנסה לחנך לפתרון בעיות בנחת ולא בהתלהמות

להתחשבות בזולת

משתדלת מאוד (למרות שלא תמיד מצליחה) לתת מקום לכל הרגשות שעולים- כולל השליליים, בלי לחוות דעתי או לתת עצה.

-אצלנו לא הורגים חיות חוץ ממזיקות או מטרידות כמו יתושים ונמלים. (גם לא צרעות ועכבישים..)

- מעדיפה לחזק את מי שאנחנו בלי להסתכל על האחרים.

וגם להורות משמעותית, שפירטתם . זה באמת תורם ומעשיר. תודה.

ולכל מי שכתב "יראת שמים", "צדיק" וכד'- ממש אשמח לפירוט גם כן. מאיזה גיל אתם מרגילים לקיום מצוות, ואיזה מצוות? מה במקרה של סירוב? וכל מה שתרצו לפרט.

גיל החינוך זה דבר מאוד דינמי

כי אני בכלל לא ככה.

ברור שיש שיחות על מצוות ועל ה' ואהבתו,

אבל על עניני קיום מצוות אני פחות מקפידה איתן (הגדולה עוד לא בת 6. מן הסתם בגיל 6 כן אתחיל יותר).

איכשהוא זה נשמע לי מלחיץ, כל האסור הזה...

ואיכשהוא לא בא לי לתת ליצר הרע יותר מדי מקום. כן אני מזכירה את זה לפעמים, אבל לא בתור היומיום.

אם למשל אני משבחת על מעשה טוב, אני כן אזכיר ש"ה' שמח בנו כשאנחנו עושים מעשה טוב".

בקיצור- אני בינתיים יותר בענין של לתת תחושה של אהבת ה' אותנו ואהבתנו למצוות ולתורה, אבל בלי יותר מדי הקפדות.

בכל אופן- נתת לי נקודה למחשבה.

קראתי כמה פעמים את מה שכתבתן, ועלתה בי התהיה איך באמת נכון לחנך ילד בגיל צעיר, בנושא של קיום מצוות ואמונה ב-ה'.

אני ממש לא מקפידה עם הבנות שלי על קיום מצוות במשך היום. כן יש מצוות שמקיימים- נטילת ידיים בשבת, תפילת הדרך בקול בנסיעה, צדקה לפני שבת ביום שישי ועוד דוגמאות שלא עולות לי כרגע. אבל הכל נעשה באופן מאוד חופשי ומשוחרר, אולי קצת "רפוי" (אני שלמה עם זה כרגע. המילה "רפוי" רק באה לשם הסברה).

אני גם לא מקפידה על ברכות, אבל לימדתי את הבנות שצריך להגיד תודה ל-ה' על האוכל שהוא נתן לנו (הגדולה- בת 4- הפנימה את זה ממש יפה- כשהיא זוכרת, היא מסתכלת למעלה ואומרת "ה', תודה על האוכל!", והקטנה מצטרפת "על האוכל!" ). כך שכן יש מקום של הודיה, אבל באופן חופשי, לא דרך ברכה סדורה (שבגיל הזה עוד מורכב להבין מה משמעות המילים שלה).

אני כן רואה ערך בזה שילדים יודעים את הברכות של כל מאכל ומאכל. ומצד שני- יש לי חשש שאם הם "גדלים לתוך זה", זה הופך אצלם לחלק מהשגרה ולא למשהו בחירי, שהם בחרו בו ומבינים למה הם עושים אותו. מבינות?

ברור לי שמהצד השלישי, יש גם מעלה גדולה בהרגל לברך, שזה באמת חלק מהחיים ולא משהו שצריך להתרגל אליו בשלב מאוחר, כשהוא כבר לא "גירסא דינקותא".

אין לי הכרעה בזה בינתיים 

ואני כן חושבת שהבת שלי יכולה להבין את הברכה הקצרה (על נטילת ידיים או לפני אוכל). אבל הברכה שבאה אח"כ היא יותר מורכבת.

ושוב תודה

ודווקא אני רואה בזה ערך. כי הם לא באמת מבינים את המילים בברכת המזו, והתודה הזאת היא ברכת המזון הכי פשוטה ואמיתית שיש "ואכלת ושבעת וברכת". בשבתות למשל אני כן אומרת איתן ברכת המזון וגם בגן, כמובן אומרים.

אגב, אנחנו מפרטים..."תודה לה' על הפיתה ועל האבוקדו ועל הסלט ועל המים ועל..ועל..ועל..." וזה נחמד, זה יוצר מודעות שבעצם הכל זה מה'- כולל הצלחת והקירות והשמים...

אני כן מאמינה שילד שרואה את ההורים שלו עושים משהו- יפנים את זה בסוף. אם ההורים תמיד מברכים בקול- אז הוא ילמד שככה עושים. כך שלא נראה לי שצריך להכריח, אפשר להציע- "רוצה ליטול ידיים לסעודה?" הרי גם אם בגיל 4 היא לא תיטול, אני מאמינה שבגיל 6 היא כבר כן תיטול, פשוט כי זה מה שעושים בבית שלנו.

עוד דבר- שמעתי שיעור בענין הזה, לא זוכרת של מי, שאמר שעיקר החינוך בגיל הרך זה לחנך את הילד להכרה במציאות ה' ובקשר אליו. כך שטוב לומר "ה' בטח שמח במה שעשית עכשיו" וכד'.

ובהקשר- גברת כיתה א' שלי חזרה מבית הספר עם התובנה שבחודש אלול, שמשמעו חיפוש, מחפשים את החטאים כדי לחזור בתשובה. אני האמת כמעט נפלתי מהכסא.... הרגשתי שזו בדיוק הגישה שאח"כ בונה מבוגרים שחודש אלול מעיק עליהם, שמרגישים שה' לא אוהב אותם כשהם לא בסדר וכו' וכו'. אז תיקנתי ואמרתי שדווקא בחודש אלול מחפשים את המצוות שעשינו, ובר"ה מביאים לה' המון המון מצוות, ואז ה' שמח כי אנחנו הילדים שלו וגם אנחנו שמחים....

התחברתי מאוד לפסקה השניה. תודה 

(סליחה בדיעבד - יצא ארוך אבל הנושא ממש מעניין אותי... )

מצד אחד גמני מחכה שהדברים יבואו מרצון הילד (מלבד שבת למשל או כשרות )

כך שגם כשהפטפטן שלי בן הכמעט 3 סרב עד כה לברך או ליטול ידיים לאוכל לא קרה כלום והוא הרי לומד ויודע את זה, וזה יגיע בעז"ה

רציתי להתייחס לסוף של דברייך -

נכון שדברים שגדלים איתם נהיים חלק משיגרה ואין בהם התרגשות ועלולים לקיים אותם לכשתמבגרים כמצוות אנשים מלומדה.

אבל אנחנו לא מגדלים את הילדים "על נקי" ונותנים להם לבחור מעצמם.  (אנחנו "לא באמת ליברלים.." )

סתאאם

זו לא הנק',

הנק' כפי שאמרת היא שאנחנו נותנים להם בעז"ה לאורך השנים כמה שיותר הרגלים רוחניים והלכתיים. כמה שיותר.

נכון, זה יהיה להם טבע. אבל זה מה שטוב בזה.

לא רק שיהיה להם קל לקיים המון דברים שלמישהו חדש קשים ומתישים,

נראה לי שאנו מעלים להם את נקודת הבחירה.

תהיה להם אח"כ בחירה מודעת. המון בחירה.

להחיות את ההרגלים, לתת בהם טעם ודעת, להבין על מה ולמה, לקיים הלכות שלא הקפדנו עליהם אנו, ללמוד מעצמם דברים חדשים ולחקור את דרכם ביהדות.

ואולי זה שהם יתרגלו שההלכה היא לא דבר שמזלזלים בו או מעגלים אותו כשלא נוח, יתן להם כוח להתמודדויות שלהם כבוגרים...

הויכוח הפנימי שלהם עשוי להיות קל יותר וגם בגין דברים דקים יותר, ולא על גופי הלכות שזה כבר טבע אצלם.

אוףף זה נשמע קצת צדקני... אבל זה לא...

ודווקא לי כן יש התמודדויות גם בדברים שאצל הורי הקפידו עליהם....

אז אולי זה דווקא מראה שגם אני נרגיל לX Y - תישאר להם הבחירה...

ז"א אם נציב רף מסוים - אולי יהיה להם קשה קצת מתחתיו, אבל לא לגמרי בלי רף.

אני ממש חושבת בכתב... מובן שלא חשבתי שאת מכוונת בדברייך לגידול "נאטורל" נטול מצוות...

סתם כי את העלית את הנושא ואת המחשבות.

וכאשר אני רואה אצל הבנים שלי, איך כשלומדים ברכת המזון \ שמונה עשרה

הם מתפללים מילה מילה, ואומרים לאט  ונהנים וזה פשוט להתרגש,

ואחרי כמה זמן זה נהיה קריאה מהירה וחטופה

אז אני מזכירה לעצמי

שמלבד דוגמא אישית, שהלוואי ואזכה, ותפילות ושאיפות,

אין לי הרבה מה לעשות בנידון.

גם אם אני "אשב" עליהם - ואני לפעמים עושה את זה - זה צריך לבוא מהם, מהלב שלהם. הרצון והכוונה והמשמעות למילים ולעצם הפעולה.

רק מה - זה עצמו העניין. ההרגל. הטבעיות שלא מכניסים דבר לפה בלי לברך ולא מסיימים ארוחה בלי ברכה כפי שנקבעה ע"י חז"ל ושאין יום שלא מתחיל בלי תפילה.

וכמובן, יש הבלחות של מודעות גם לילדים.

וכשהשני שלי שעוד לא בן 6, הירהר על הביצה והתרנגולת, ואמר שזה כמו תינוק שנולד - נס לא מובן,

הוא אמר - זה ממש "ולגדולתו אין חקר..."  - מילים שהוא כבר מכיר מ"אשרי"....

התרגשתי מאד. זה היה מהמקום הכי תמים וכן ומבין,

וזה הבהיר לי עד כמה אי אפשר לאן נופלים האסימונים שמפוזרים בדרך

ושגם מילים עמוקות וגבוהות כמו בתפילה - יכולות להתפרש היטב היטב בליבו הטהור של הילד.

|סוף חפירה,  מסך|

ומסכימה עם כל מילה,

ורק מוסיפה, שהתפקיד שלנו כהורים הוא לחנך ולא לדאוג לבחירה של הילדים.. לזה כבר דואג הקב"ה...

כתבת מהמם . תודה שהארכת. היה מאוד מעניין לקרוא ולחשוב על הדברים.

ואיזה חמוד הבן שלך! (ואם הוא כבר מתקרב לגיל 6, אז בן כמה הראשון?... צדקתי שהילדים שלך כבר ענקיים (לא קשור, אבל מה אכפת...)

וגם לך, אהובה!

ראית מה זה בחורים יש לי?!

(הבכור בן 7.5+... )

ולמה את ערה בשעות עגומות כאלו?!

לגבי הבגדים- סליחה על השאלה (באמת אין לי שום עניין "לקטלג"), אבל אתם שייכים לזרם החרד"ל? תהיתי בגלל הגרביונים...

ותודה על הפירוט!

אגב, בן/בת כמה הגדול/ה?

אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדָעָא אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמו שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם". וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ.
 

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיות עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת. וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הדּוֹרוֹת, לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.
 

אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ".
 

כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר. וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדוֹת תְּרוּמִיּות, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לֹא יִרְאָה חִיצונִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וָכֹחַ, וְתֶן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.
 

אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמות, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:

אָנָא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

בנושא "בנין החוסן אצל הילדים" של הרב מיכאל אבולעפיה.

שיעורים מעניינים, פותחים את המחשבה, מעשיים וחשובים!!!

אז כנראה שזה מה שחשוב לי בעיקר. כרגע, לפחות.

וזה - שיהיו אנשים טובים. יהודים טובים.

חשוב לי מאד שיזכו להיות מאושרים ובריאים בנפש ובגוף ושיהיו בטוחים בעצמם.

ושילמדו תורה ושיהיה להם לב חם למצוות ולהלכה.

אבל

התחושה שעולה בי המון ביומיום זו התקווה, השאיפה, הרצון

שיהיו אנשים טובים.

כאלו שקשובים לשני

שלא מלאים בעצמם.

שמתנהגים בכבוד ובדרך ארץ.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות