יש כאלה שעוזר להם טיפול פסיכולוגי בשם CBT (שאפשר לפעמים גם לעשות לבד)

ויש כאלה שעוזר להם תרופות

שווה לנסות לקרוא ספר על CBT

שווה לנסות את התרופות, אין בתרופות נגד הדיכאון לא התמכרות ולא סבילות, התופעות לוואי שלהן קטנות מאד בד"כ (ואם את לא נשואה הן בדרך כלל בכלל לא משנות כלום) ואין בעצם סיבה לא לקחת אותם חוץ מסטיגמה מטופשת

שמעתי בהרצאה על הנושא שמניסיון של אנשים זה הרבה פעמים לאט לאט מתפוגג ונעלם

הוא נותן הוראות שאפשר לעבוד עליהם לבד

ויש עוד ארגונים, לא זוכרת

את עצמו ממנה לבד...

ולשאלה הראשית- הכרת הבעיה היא חצי הדרך לפתרון.

חשוב לפנות לטיפול- בקופ"ח הם יפנו אותך לאדם המתאים- זה יכול להיות פסיכולוג, פסיכיאטר או סוג אחר של מטפל...

חשוב גם לעשות בדיקות דם. יש מצבים פיזיולוגיים שמובילים לדיכאון וכדאי לשלול אותם.

בהצלחה!

ופסיכולוג זה עסק יקר

ובשירות הציבורי קשה למצוא מטפלת דתיה, והיא לא יכולה לבחור

(מטפל גבר\חילוניה זה בעיה חמורה מבחינה דתית, וראיתי רבנים מתריעים על זה)

אבל אם יש לה כסף - אדרבה!

ואת צודקת שצריך לבדוק דברים בריאותיים, זכור לי שמתת תזונה בדברים מסימים אפשר להגיע לדיכאון, וגם יש איזה סיפור עם בלוטת התריס

הוא יפנה אותה לטיפול  וייתן הפניה לבדיקות דם.

טיפול דרך הקופה יוצא זול יותר וכדאי לבדוק את מי הם מציעים  בתור מטפל/ת(ואולי זה כן אישה דתיה? היא לא מפסידה מלבדוק מה הקופה מציעה לה...)

כשדיכאון נמשך זמן ממושך, זה כבר לא סתם דכדוך או עצבות, זו הפרעה נפשית שצריך לטפל בה.
את מוזמנת לעיין בערך בויקיפדיה שם גם מובאות שיטות הטיפול השונות: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99

רק חשוב להדגיש שאין לפעול מעשית ע"פ הכתוב בויקיפדיה! זה לא אתר רפואי מפוקח. לפני כל טיפול חובה להיוועץ ברופא. ויקיפדיה זה רק בשביל המבט הכללי.

הרבה פעמים זה מתפוגג ונעלם, אבל מהדברים שהיא כתבה לא נשמע שזה בדרך לעבור.

בהחלט כדאי וחשוב וצריך!!! לטפל בזה כמה שיותר מהר.

אגב, תרופות נגד דכאון כן ממכרות, ברובן. אבל עדיף להתמכר ולקחת קבוע תרופות מאשר לא לקחת בכלל ולחוות דברים תופעות קשות יותר.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

(שירת/הופעת נשים -- לא ראיתי את הסרט)

את מתארת הרבה סימנים של השתנות שאת מתכנסת למקום של סגירות ואי הנאה מהחיים.

אני ממליצה לקבוע פגישה עם רופא המשפחה שיעזור לך להפניה לאדם המקצועי הנכון

או לחפש המלצה לפסיכולוג טוב(!!!) שגם מטפל בהפרעות כדיכאון. (כמו שהזכירו מעלי, שיטת טיפול כמו CBT יכולה להתאים)

איך יוצאים מזה? "אין הדבר תלוי אלא בי"

אבל ממש ממליצה למצוא את האדם הנכון שיעזור בנתינת כלים מבחוץ וליווי התהליך.

ובמיוחד, אינני יודעת מה הקשר שלך עם משפחתך, חברות אך מאוד כדאי שגם האנשים הקרובים אליך יהיו מודעים למצבך ועם יכולות הכלה ותמיכה בתקופה שאת עוברת.

לשאלתך, תדעי שאת לא לבד וישנם עוד אנשים שמתמודדים עם מצב כמו שלך [נכון שלאף אחד אין את אותה בדיוק התמודדות...] אך יש תקווה וב"ה רואים אנשים שיוצאים מהמצב הזה. זו לא אשמתך ומקווה שתמצאי את הכוחות להתמודד 

ושמחה שאת עם יכולת מודעות גבוהה.

בהצלחה, סומכת עליך. 

ולא צריך להרתע מטיפול, אבל חלק מהדברים שנאמרו כאן שווה לנסות קודם, ייתכן שהם יעזרו לא פחות.

פעילו גופנית מעלה את רמת הסרטונין בדם, שמשפיע בין היתר על דיכאון. (כשיש חסר ממנו. יש תרופות שפשוט עושות את אותו הדבר, אבל אפשר פשוט לעשות ספורט)

מצטרפת לעצות לטיפול

אבל מתנגדת ידועה לCBT.

זאת שיטה שמטפלת בסימפטומים בלבד ולא בשורש הדברים.

כלומר, בתסמינים שיש לך - בחוסר שינה, בחוסר תאבון. מחזירה אותך לחיים מבחינה מעשית.

אבל לא מבררת מאיפה מגיעה פתאום הריקנות, מה הנפש שלך מנסה להגיד לך שחסר לה ושצריך שינוי.

נכון, זאת שיטה קצרה ומהירה יחסית - זאת שיטה אינסטנט!

לאנשים שלא רוצים להפגש עם עצמם באמת.

מבחינה מקצועית, היום משתמשים בCBT בעיקר לחרדות ואובססיות, לא ליותר מזה.

בדכאון מטפלים באמצעות פסיכותרפיה. בשיחות. לפעמים משלבים כלים מCBT, אבל לא נשארים שם.

אז עוד יותר, אל תחפשי מטפל שמטפל *רק* בשיטה הזאת. זה לא מוכיח את עצמו, ורוב מוחלט של הפסיכולוגים/עו"סים מבינים את זה.

בטיפול תשקלי האם לקחת כדורים, או שאת יכולה ורוצה להשקיע כוחות להבריא גם בלי.

ממליצה לך עוד המלצה אחת אחרונה: כל העצות פה טובות מאוד - ספורט, אוכל, ספרים, מחשבות חיוביות.

אבל בדכאון אין כח להתחיל לעשות משהו מתוך כל זה. אז את מעט הכח שיש לך - תתמקדי במשימה ללכת לטיפול.

אל תכלי את כוחותייך על דברים שהם חשובים מאוד ונכונים - אבל נילווים.

בהצלחה.

(ואני עובדת בתחום.)

כשהאדם עדיין בדיכאון לא מומלץ לנסות פסיכותרפיה

הוא פשוט לא יהיה עם המטפל, אי אפשר להגיע לעומקים, ולפעמים זה אפילו יגריע את המצב. הרי טיפול עלול לכאוב מאד

כך שגם מי שמזלזל בCBT וטוען שהיא שיטה סימפטומטית - בזמן דיכאון היא מעולה! בוא נטפל בסימפטומים, אחרי זה נראה איך לטפל בעומק

אני עוסקת בתחום. טיפלתי בעבר בדכאון. אגב, השתמשתי מעט ב CBT.

לא קופצים לעומק ישר, בכל מקרה, בשום מצב.

לא זילזתי בבחירה ללכת לCBT, הסברתי מה ההבדל.

באופן אישי, טיפול פסיכותרפסטי ללא עזר לי, גם סדרה של טיפולים תרופתיים לא הועילה כלל (היו גם קצת תופעות לוואי).

(ואגב, היה נראה שמבחינת הפסיכולוג, ברור שבמצב של דיכאון הולכים לקבל תרופות).

אם משהו עזר (וקשה לדעת איך המצב השתנה, בגלל שזה היה תהליך ארוך), זה יותר בכיוון של העצות הלא רפואיות שהוזכרו.

אז, אני לא שולל טיפול פסיכותרפיסטי, ולא טיפול תרופתי. שניהם כנראה עזרו כבר למספיק אנשים אחרים.

אבל - לפני שמשתמשים בתרופות, ולפני שמתחילים טיול שלוקח הרבה זמן וכסף - שווה לדעתי לנסות את הדברים הפשוטים.

אם אין לאדם כוחות לעשות את זה, או שהוא ניסה ולא הצליח, או שהוא חש צורך דווקא לערוך בירורים פנימיים - שינסה את הדברים האחרים.

יש מחקרים שמראים שלעיתים פעילות גופנית עזרה במקום שתרופות נכשלו.

בהחלט יתכן.

הזהרתי רק לא להתעכב מידי כשרואים שדברים אחרים לא עוזרים, כי זה עלול לכלות את הכוחות האחרונים.

אבל לא נראה לי שהמקרה שלי זה דיכאון שהטריגר היה פיזי לחלוטין.

אני חושב שהיה רכיב נפשי, אבל גם במישור הזה היו דברים שהיו יותר מועילים מהפסיכותרפיה.

[אבל, זה להכנס למקרה מסויים עם נסיבות מורכבות, שאי אפשר להסיק ממנו הנחיות כלליות, וגם לא לא ממש ברור מה באמת כן הועיל בו].

תפקידו להיות מקום מגן ומכיל למטופל

שבו המטופל מרחיב את יכולת הבחירה שלו

ולבסוף, מתוך הכרות מעמיקה יותר עם עצמו, בוחר ומתמודד.

לא כולם צריכים לחפור בנפש כדי להרחיב את יכולת הבחירה שלהם.

יש אנשים שהפסיכולוג יכול להוות בסה"כ דמות מקצועית בעלת ניסיון, שיכולה להנחות איך ומה כדאי לעשות כדי לצאת מדכאון, במקום אלף עצות שונות וסותרות ולא ברורות מאנשים שונים (ווירטואלים).

בנוסף, הפסיכולוג מלווה. נמצא שם כדי להכיל וגם לדאוג שדברים לא יוצאים משליטה.

לכן אני ממליצה.

על כל אחד שהטיפול לא עזר לו במיוחד - יש כמה שלא הלכו לטיפול בזמן והגיעו רחוק רחוק... 

אני לא מכירה את פותחת השרשור. ואין לי מושג איפה היא עומדת ומה עובר עליה ואיזה מן בן אדם היא.

אבל גם אם הייתי מכירה אותה - לא הייתי לוקחת אחריות ואומרת לה להסתדר בלי...

בקיצור, אני ממש לא מתנגדת למה שאתה אומר - שמחה (באמת!) בשבילך שמצאת את דרכך, שאתה מבין מה טוב לך יותר ומה פחות, 

מעריכה את ההערה שלך בסוגריים, שאי אפשר ללמוד מהמקרה שלך,

מקבלת את זה שיש אנשים שטיפול יהיה מיותר להם.

אבל מסבירה למה אני לא לוקחת סיכונים. ומעדיפה שבן אדם ישלם כמה אלפי ש"ח, ולא יגיע לאשפוז (וסליחה, ממש סליחה שאני שוברת פה אמון במציאות - אבל מי שמגיע לאשפוז לא מתכנן את זה ולא יודע שהוא בדרך לשם... אין לו מושג שה"בעיה" שלו יושבת על מקום שזקוק לקצת יותר תשומת לב ולא רק ריצה ואוכל בריא...)

כן, למי ששואל, אני בעד חוק טיפול חובה-חינם. 

לחלק מהאוכלוסיה זה יחסוך סבל רב, לחלק האחר זה יאפשר עבודת מידות איכותית שתגדל אותם מהטוב אל הטוב יותר.

גם מאקמול מפחדים כך?

מה הסטיגמה הנוראית הזאת שנהיתה לתרופות שמשפיעות על הנפש?

אני אישית הייתי לוקח גם אם אפשר ללכת לטיפול

אין כמעט מה להפסיד, ויכולים להרוויח מאד!

איפה אתה רואה פחד מתרופות?

ניסיתי, לי אישית זה לא עזר. [והיו קצת תופעות לוואי, לא נוראיות, אבל היו]

אני חושב שזו אפשרות ששוה לנסות אותה, אבל לא בעדיפות ראשונה.

אני הייתי מנסה את זה דבר ראשון

הן מצריכות הכי פחות מאמץ

וכואב לי הלב על הסטיגמה שיש עליהן

יש בציבור ביטוי ש"הוא לוקח כדורים" = משוגע

וזה נותן לאנשים הרגשה שלקיחת הכדורים הופכת את האדם למשוגע, כאשר הדברים הפוכים לגמרי, הכדורים לא הופכים אותו למשוגע, אלא מצילים אותו שלא יהיה משוגע

והדבריפ פשוטים, אבל התחושה הזאת כל כך חזקה אצל אנשים שקשה לעקור אותה, וכשאדם לוקח תרופה הוא מרגיש כאילו "חותם" במו ידיו על דיאגנוזה אכזרית כזאת, כשאין לזה שום בסיס!

אוף! זה סתם תרופה שיכולה לעזור! זה לא הופך אותך לשום דבר!

כשהמצב אבוד.

אבל אני כן נותן עדיפות לפתרונות האחרים.

מכמה סיבות-

בכל אופן יש לתרופות הרבה פעמים תופעות לוואי מסויימות.

לרוב הדברים האחרים שהוצעו עשויות להיות תופעות לוואי חיוביות, והם מומלצים בכל מקרה.

חלק מהדברים האחרים יכולים להיות פתרון יותר שורשי לבעיה, מה שבד"כ טוב יותר.

גם התרופות, הם לא פתרון קסם מיידי, לוקח כמה שבועות עד שההשפעה מתחילה, ובהרבה מקרים, צריך לנסות יותר מתרופה אחת עד שמגיעים לתוצאות.

תדברי עם מישו שמכיר אותך מקרוב, ומישי שאת מחזיקה ממנו\ה. התשובות והדעות פה טובים וכו. אבל

אחרי הכל הם לא מכירים אותך אישית, וזה יכול להועיל אך גם יכול להזיק. וגם לבלבל מאוד את דעתך והרגשתך האישית. 

תיקחי הכל בעירבון מוגבל ותעשי מה שאת מרגישה -תסמכי על עצמיך ודברי עם מישי שאת סומכת עליה בעניינים אילו.

בהצלחה רבה.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.