יש כאלה שעוזר להם טיפול פסיכולוגי בשם CBT (שאפשר לפעמים גם לעשות לבד)

ויש כאלה שעוזר להם תרופות

שווה לנסות לקרוא ספר על CBT

שווה לנסות את התרופות, אין בתרופות נגד הדיכאון לא התמכרות ולא סבילות, התופעות לוואי שלהן קטנות מאד בד"כ (ואם את לא נשואה הן בדרך כלל בכלל לא משנות כלום) ואין בעצם סיבה לא לקחת אותם חוץ מסטיגמה מטופשת

שמעתי בהרצאה על הנושא שמניסיון של אנשים זה הרבה פעמים לאט לאט מתפוגג ונעלם

הוא נותן הוראות שאפשר לעבוד עליהם לבד

ויש עוד ארגונים, לא זוכרת

את עצמו ממנה לבד...

ולשאלה הראשית- הכרת הבעיה היא חצי הדרך לפתרון.

חשוב לפנות לטיפול- בקופ"ח הם יפנו אותך לאדם המתאים- זה יכול להיות פסיכולוג, פסיכיאטר או סוג אחר של מטפל...

חשוב גם לעשות בדיקות דם. יש מצבים פיזיולוגיים שמובילים לדיכאון וכדאי לשלול אותם.

בהצלחה!

ופסיכולוג זה עסק יקר

ובשירות הציבורי קשה למצוא מטפלת דתיה, והיא לא יכולה לבחור

(מטפל גבר\חילוניה זה בעיה חמורה מבחינה דתית, וראיתי רבנים מתריעים על זה)

אבל אם יש לה כסף - אדרבה!

ואת צודקת שצריך לבדוק דברים בריאותיים, זכור לי שמתת תזונה בדברים מסימים אפשר להגיע לדיכאון, וגם יש איזה סיפור עם בלוטת התריס

הוא יפנה אותה לטיפול  וייתן הפניה לבדיקות דם.

טיפול דרך הקופה יוצא זול יותר וכדאי לבדוק את מי הם מציעים  בתור מטפל/ת(ואולי זה כן אישה דתיה? היא לא מפסידה מלבדוק מה הקופה מציעה לה...)

כשדיכאון נמשך זמן ממושך, זה כבר לא סתם דכדוך או עצבות, זו הפרעה נפשית שצריך לטפל בה.
את מוזמנת לעיין בערך בויקיפדיה שם גם מובאות שיטות הטיפול השונות: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F_%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99

רק חשוב להדגיש שאין לפעול מעשית ע"פ הכתוב בויקיפדיה! זה לא אתר רפואי מפוקח. לפני כל טיפול חובה להיוועץ ברופא. ויקיפדיה זה רק בשביל המבט הכללי.

הרבה פעמים זה מתפוגג ונעלם, אבל מהדברים שהיא כתבה לא נשמע שזה בדרך לעבור.

בהחלט כדאי וחשוב וצריך!!! לטפל בזה כמה שיותר מהר.

אגב, תרופות נגד דכאון כן ממכרות, ברובן. אבל עדיף להתמכר ולקחת קבוע תרופות מאשר לא לקחת בכלל ולחוות דברים תופעות קשות יותר.

הרי לכן יכולת לקרוא לתופעה בשם - "דיכאון". אם מה שאת כותבת נמשך כבר הרבה זמן נשמע שכדאי לך לפנות לרופא פסיכיאטר.

אם זה רק כמה ימים, ייתכן שזה יעבור כלעומת שבא.

תרגישי טוב!

(שירת/הופעת נשים -- לא ראיתי את הסרט)

את מתארת הרבה סימנים של השתנות שאת מתכנסת למקום של סגירות ואי הנאה מהחיים.

אני ממליצה לקבוע פגישה עם רופא המשפחה שיעזור לך להפניה לאדם המקצועי הנכון

או לחפש המלצה לפסיכולוג טוב(!!!) שגם מטפל בהפרעות כדיכאון. (כמו שהזכירו מעלי, שיטת טיפול כמו CBT יכולה להתאים)

איך יוצאים מזה? "אין הדבר תלוי אלא בי"

אבל ממש ממליצה למצוא את האדם הנכון שיעזור בנתינת כלים מבחוץ וליווי התהליך.

ובמיוחד, אינני יודעת מה הקשר שלך עם משפחתך, חברות אך מאוד כדאי שגם האנשים הקרובים אליך יהיו מודעים למצבך ועם יכולות הכלה ותמיכה בתקופה שאת עוברת.

לשאלתך, תדעי שאת לא לבד וישנם עוד אנשים שמתמודדים עם מצב כמו שלך [נכון שלאף אחד אין את אותה בדיוק התמודדות...] אך יש תקווה וב"ה רואים אנשים שיוצאים מהמצב הזה. זו לא אשמתך ומקווה שתמצאי את הכוחות להתמודד 

ושמחה שאת עם יכולת מודעות גבוהה.

בהצלחה, סומכת עליך. 

ולא צריך להרתע מטיפול, אבל חלק מהדברים שנאמרו כאן שווה לנסות קודם, ייתכן שהם יעזרו לא פחות.

פעילו גופנית מעלה את רמת הסרטונין בדם, שמשפיע בין היתר על דיכאון. (כשיש חסר ממנו. יש תרופות שפשוט עושות את אותו הדבר, אבל אפשר פשוט לעשות ספורט)

מצטרפת לעצות לטיפול

אבל מתנגדת ידועה לCBT.

זאת שיטה שמטפלת בסימפטומים בלבד ולא בשורש הדברים.

כלומר, בתסמינים שיש לך - בחוסר שינה, בחוסר תאבון. מחזירה אותך לחיים מבחינה מעשית.

אבל לא מבררת מאיפה מגיעה פתאום הריקנות, מה הנפש שלך מנסה להגיד לך שחסר לה ושצריך שינוי.

נכון, זאת שיטה קצרה ומהירה יחסית - זאת שיטה אינסטנט!

לאנשים שלא רוצים להפגש עם עצמם באמת.

מבחינה מקצועית, היום משתמשים בCBT בעיקר לחרדות ואובססיות, לא ליותר מזה.

בדכאון מטפלים באמצעות פסיכותרפיה. בשיחות. לפעמים משלבים כלים מCBT, אבל לא נשארים שם.

אז עוד יותר, אל תחפשי מטפל שמטפל *רק* בשיטה הזאת. זה לא מוכיח את עצמו, ורוב מוחלט של הפסיכולוגים/עו"סים מבינים את זה.

בטיפול תשקלי האם לקחת כדורים, או שאת יכולה ורוצה להשקיע כוחות להבריא גם בלי.

ממליצה לך עוד המלצה אחת אחרונה: כל העצות פה טובות מאוד - ספורט, אוכל, ספרים, מחשבות חיוביות.

אבל בדכאון אין כח להתחיל לעשות משהו מתוך כל זה. אז את מעט הכח שיש לך - תתמקדי במשימה ללכת לטיפול.

אל תכלי את כוחותייך על דברים שהם חשובים מאוד ונכונים - אבל נילווים.

בהצלחה.

(ואני עובדת בתחום.)

כשהאדם עדיין בדיכאון לא מומלץ לנסות פסיכותרפיה

הוא פשוט לא יהיה עם המטפל, אי אפשר להגיע לעומקים, ולפעמים זה אפילו יגריע את המצב. הרי טיפול עלול לכאוב מאד

כך שגם מי שמזלזל בCBT וטוען שהיא שיטה סימפטומטית - בזמן דיכאון היא מעולה! בוא נטפל בסימפטומים, אחרי זה נראה איך לטפל בעומק

אני עוסקת בתחום. טיפלתי בעבר בדכאון. אגב, השתמשתי מעט ב CBT.

לא קופצים לעומק ישר, בכל מקרה, בשום מצב.

לא זילזתי בבחירה ללכת לCBT, הסברתי מה ההבדל.

באופן אישי, טיפול פסיכותרפסטי ללא עזר לי, גם סדרה של טיפולים תרופתיים לא הועילה כלל (היו גם קצת תופעות לוואי).

(ואגב, היה נראה שמבחינת הפסיכולוג, ברור שבמצב של דיכאון הולכים לקבל תרופות).

אם משהו עזר (וקשה לדעת איך המצב השתנה, בגלל שזה היה תהליך ארוך), זה יותר בכיוון של העצות הלא רפואיות שהוזכרו.

אז, אני לא שולל טיפול פסיכותרפיסטי, ולא טיפול תרופתי. שניהם כנראה עזרו כבר למספיק אנשים אחרים.

אבל - לפני שמשתמשים בתרופות, ולפני שמתחילים טיול שלוקח הרבה זמן וכסף - שווה לדעתי לנסות את הדברים הפשוטים.

אם אין לאדם כוחות לעשות את זה, או שהוא ניסה ולא הצליח, או שהוא חש צורך דווקא לערוך בירורים פנימיים - שינסה את הדברים האחרים.

יש מחקרים שמראים שלעיתים פעילות גופנית עזרה במקום שתרופות נכשלו.

בהחלט יתכן.

הזהרתי רק לא להתעכב מידי כשרואים שדברים אחרים לא עוזרים, כי זה עלול לכלות את הכוחות האחרונים.

אבל לא נראה לי שהמקרה שלי זה דיכאון שהטריגר היה פיזי לחלוטין.

אני חושב שהיה רכיב נפשי, אבל גם במישור הזה היו דברים שהיו יותר מועילים מהפסיכותרפיה.

[אבל, זה להכנס למקרה מסויים עם נסיבות מורכבות, שאי אפשר להסיק ממנו הנחיות כלליות, וגם לא לא ממש ברור מה באמת כן הועיל בו].

תפקידו להיות מקום מגן ומכיל למטופל

שבו המטופל מרחיב את יכולת הבחירה שלו

ולבסוף, מתוך הכרות מעמיקה יותר עם עצמו, בוחר ומתמודד.

לא כולם צריכים לחפור בנפש כדי להרחיב את יכולת הבחירה שלהם.

יש אנשים שהפסיכולוג יכול להוות בסה"כ דמות מקצועית בעלת ניסיון, שיכולה להנחות איך ומה כדאי לעשות כדי לצאת מדכאון, במקום אלף עצות שונות וסותרות ולא ברורות מאנשים שונים (ווירטואלים).

בנוסף, הפסיכולוג מלווה. נמצא שם כדי להכיל וגם לדאוג שדברים לא יוצאים משליטה.

לכן אני ממליצה.

על כל אחד שהטיפול לא עזר לו במיוחד - יש כמה שלא הלכו לטיפול בזמן והגיעו רחוק רחוק... 

אני לא מכירה את פותחת השרשור. ואין לי מושג איפה היא עומדת ומה עובר עליה ואיזה מן בן אדם היא.

אבל גם אם הייתי מכירה אותה - לא הייתי לוקחת אחריות ואומרת לה להסתדר בלי...

בקיצור, אני ממש לא מתנגדת למה שאתה אומר - שמחה (באמת!) בשבילך שמצאת את דרכך, שאתה מבין מה טוב לך יותר ומה פחות, 

מעריכה את ההערה שלך בסוגריים, שאי אפשר ללמוד מהמקרה שלך,

מקבלת את זה שיש אנשים שטיפול יהיה מיותר להם.

אבל מסבירה למה אני לא לוקחת סיכונים. ומעדיפה שבן אדם ישלם כמה אלפי ש"ח, ולא יגיע לאשפוז (וסליחה, ממש סליחה שאני שוברת פה אמון במציאות - אבל מי שמגיע לאשפוז לא מתכנן את זה ולא יודע שהוא בדרך לשם... אין לו מושג שה"בעיה" שלו יושבת על מקום שזקוק לקצת יותר תשומת לב ולא רק ריצה ואוכל בריא...)

כן, למי ששואל, אני בעד חוק טיפול חובה-חינם. 

לחלק מהאוכלוסיה זה יחסוך סבל רב, לחלק האחר זה יאפשר עבודת מידות איכותית שתגדל אותם מהטוב אל הטוב יותר.

גם מאקמול מפחדים כך?

מה הסטיגמה הנוראית הזאת שנהיתה לתרופות שמשפיעות על הנפש?

אני אישית הייתי לוקח גם אם אפשר ללכת לטיפול

אין כמעט מה להפסיד, ויכולים להרוויח מאד!

איפה אתה רואה פחד מתרופות?

ניסיתי, לי אישית זה לא עזר. [והיו קצת תופעות לוואי, לא נוראיות, אבל היו]

אני חושב שזו אפשרות ששוה לנסות אותה, אבל לא בעדיפות ראשונה.

אני הייתי מנסה את זה דבר ראשון

הן מצריכות הכי פחות מאמץ

וכואב לי הלב על הסטיגמה שיש עליהן

יש בציבור ביטוי ש"הוא לוקח כדורים" = משוגע

וזה נותן לאנשים הרגשה שלקיחת הכדורים הופכת את האדם למשוגע, כאשר הדברים הפוכים לגמרי, הכדורים לא הופכים אותו למשוגע, אלא מצילים אותו שלא יהיה משוגע

והדבריפ פשוטים, אבל התחושה הזאת כל כך חזקה אצל אנשים שקשה לעקור אותה, וכשאדם לוקח תרופה הוא מרגיש כאילו "חותם" במו ידיו על דיאגנוזה אכזרית כזאת, כשאין לזה שום בסיס!

אוף! זה סתם תרופה שיכולה לעזור! זה לא הופך אותך לשום דבר!

כשהמצב אבוד.

אבל אני כן נותן עדיפות לפתרונות האחרים.

מכמה סיבות-

בכל אופן יש לתרופות הרבה פעמים תופעות לוואי מסויימות.

לרוב הדברים האחרים שהוצעו עשויות להיות תופעות לוואי חיוביות, והם מומלצים בכל מקרה.

חלק מהדברים האחרים יכולים להיות פתרון יותר שורשי לבעיה, מה שבד"כ טוב יותר.

גם התרופות, הם לא פתרון קסם מיידי, לוקח כמה שבועות עד שההשפעה מתחילה, ובהרבה מקרים, צריך לנסות יותר מתרופה אחת עד שמגיעים לתוצאות.

תדברי עם מישו שמכיר אותך מקרוב, ומישי שאת מחזיקה ממנו\ה. התשובות והדעות פה טובים וכו. אבל

אחרי הכל הם לא מכירים אותך אישית, וזה יכול להועיל אך גם יכול להזיק. וגם לבלבל מאוד את דעתך והרגשתך האישית. 

תיקחי הכל בעירבון מוגבל ותעשי מה שאת מרגישה -תסמכי על עצמיך ודברי עם מישי שאת סומכת עליה בעניינים אילו.

בהצלחה רבה.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..