http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4757&st=&pgnum=213

יש מחלוקת רק האם הפסוק הזה יכול לשמש כמקור.

גם לשיטתו של רבי אליעזר, מדוע הפשט אינו תורה במובן של קיום מצוות באופן כללי?

ואגב זה, עוד מקרה קלאסי שבו דרשנים לוקחים מאמר חז"ל העוסק בתורה ומפרשים אותו באופן טוטאלי בהקשר של לימוד תורה.

ולי הפריע המילה "ופליגא" שמבוארת בגמרא בנדרים

גם אני יודע שיתכן שתי דרשות שלא יחלקו, וכל אחד דרש דרשה אחרת, אבל בד"כ לא קוראים לזה בגמ' "ופליגא"

מופים הוא ת"ח.

מן הסתם למד כסדר.

ומכל מקום, הוא שאל על הראָיה. וזו שאלה נכונה גם אם ה"ענין" מובן ברוחניות.

אלא שאפשר לתרץ - אם זה הכיוון שרצית - שה"ראיה" פה לא היתה עיקר הענין.

נפש החיים לא כתב שאין מחלוקת.

הוא כתב וצרייך לדייק"בלי שום ספק בכלל" ואכן לר' חיים בדרך לימודו אין ספק בכלל שככה העולם עובד טכנית(אם אתה רוצה להיכנס לעומק הסוגיות של שער א אתה מוזמן, לא נראה לי שהפלטפורמה של הפורום זה המקום הראוי לו..) ולכן זה ודאי לו.

קצת הרחבתי כאן

אינו נוגע לנושא הנידון, אף שברור שאכן התוכן של דבריך נכון - שכך היה מחוור ללא ספק לר' חיים שהעולם עובד כך.

והוא שאמרתי בסוף ההודעה הקודמת, שיש מקום לתרץ על שאלתו של מופים, שהראיה שהביא נה"ח מהפסוק, אינה העיקר שבגללו אומר ש"אין ספק". כדבריך.

אבל מה שאני הגבתי עליו - היה מה שנכתב על כאילו "למד לא כסדר" ואולי בגלל זה שאל... וגם, שיש מקום לשאלתו על הראָיה (גם כשעובדה ברור מצד התפיסה הרוחנית, יש מקום לשאלה על הראיה מפסוק). אפשר לתרץ כנ"ל שהעיקר אינה הראיה מהפסוק, ואפשר לתרץ עוד דברים (למשל, שעיקר האסמכתא היא דווקא מהפס' "שוקיו עמודי שש").

אותנו לימודו בישיבה ללמוד רק שער ג', כי שער א' לא תבינו - הוא מדבר על קבלה

אבל אני הצצתי סתם מסקרנות. מצד שני אני לא מתיימר לומר שהבנתי לעומק

(מלבד מה שעברו יותר מ10 שנים)

שלומי קראתי מה שכתבת, ואני מתכוין בעיקר לראיה

דן, מה שאתה אומר שעיקר הראה הוא מדברים אחרים עלה בדעתי. מפרי לי בעיקר הלשון "ופליגא" כמו שכתבתי לחסדי, שמשמע שיש כאן מח' אמיתית ולא רק השאלה איך לדרוש

ועדיין לאור דבריכם נראה שזה באמת לא כל כך קשה

שיש מיקרים שעדיפות הרצף מתקטנת לעומת דברים אחרים(גם אני בשיעורים הצעירים למדתי רק ג וד אבל ידעתי שזה חסר ואחרי זה השלמתי מההתחלה.

מה שבאתי להגיד שאכן טורף הראיה שלו זה מהמהלך שלו עצמו ומה שהוא הביא את הפיסוק זה מה שקרא כהסמכתא ולא כההוכחה שלו..

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל