רקע בקצרה-
כבר יותר מחצי שנה אני מתכתבת עם מישי מהערוץ פה.
יודעת בוודאות שהיא קיימת(
) למרות שאפפעם לא דיברתי איתה מעבר להתכתבות באתר, ובכל זאת, אני סומכת עליה מאוד.
זה התחיל מאיזה טראומה שהיתה לה או משו כזה,
משו שלא אמור להשפיע ולהימשך יותר מידי,
אבל כנראה כשהיא הייתה בתוך זה, היא פשוט נכנסה עמוק מידי, עד שפשוט לא רצתה, לא יכלה ולא היה לה נוח לצאת מהכאון המטורף הזה.
דיברנו המון,
ניסיתי לעזור לה במלא דרכים,
לדאוג(וגם במציאות) שיהיה מישו(מדריכה, מורה, יועצת כו'.) שהיא מדברת איתו במציאות.
ובעיקר להבהיר לה שהכל תלוי בה,
ברצון שלה,
ושאני לא יכולה לעזור לה אם היא לא תרצה את זה.
כל זה היה ב"ה תוך שמירה על עצמי,
לא להיפגע בעצמי מכל העניין,
ולא ליצור תלותיות שלה כלפי.
ולכן היו פעמים שזה היה יותר מידי, אז עשיתי הפסקות.
עכשיו-*
לפני שבועיים בערך, היא שלחה לי תמונה של היד שלה,
והשם של התמונה- חתכים.
ידעתי שהיא חותכת את עצמה לפעמים, וכל פעם שהייתה מכירה את זה או אומרת משהו על זה,
הייתי מפסיקה ונותנת לה קצת להירגע,
גם כדי לא לסכן את עצמי כמו שאמרתי קודםם.
החלטתי בעקבות התמונה פשוט להפסיק את זה לגמרי.
לא חסמתי אותה,
אבל פשוט לא הגבתי, לכלום.
היא כתבה מידי פעם- שבת שלום וכו', ופשוט התנתקתי מהעניין הזה.
לא רציתי קשר עם זה. פחדתי להסתבך,
פחדתי שיקרה לה משו ואחכ יאשימו אותי,
ובעיקר הרגשתי שזה פוגע בי, ושאין לי יותר כוחות כבר לנסות שוב ושוב לשכנע אותה.
פשוט הבנתי-
שמרגע שהיא במצב כזה לגמרי, התפקיד שלי נגמר.
איו לי יותר איך לעזור ולהישאר חזקה.
בינתיים היא כתבה שהמדריכה החדשה שלה באולפ חמודה ממש ושהיא דיברה איתה כבר.
אחכ כתבה סוגשל מכתב כזה מעצמה,
על מה היא חושבת אחרי שיחה עם המדריכה,
על טעם וערך החיים,
ועלזה כדאי לה לחיות ולא למות עכשיו.
נראה כאילו זה השתפר.
עכשיו,
היא כתבה שאחרי ראש השנה היא מתחילה טיפול פסיכולוגי.
אני מקווה שזה נכון,
כי זה פשוט הדבר שייחלתי שיקרה ושכנעתי אותה ככ לעשות את הצעד הזה.
ופה ההתלבטות~
אני מ-מש רוצה לכתוב לה משו.
משו עלזה שכל הכבוד לה שהיא לקחה תאומץ והכל.
אבל אני יודעת שאני לא אצליח לכתוב קצר וענייני,
אלא זה יימשך, ואז שוב נתכתב,
ו.. אני לא ככ רוצה את זה. זה מקשה עליי.
אני גם רוצה לכתוב לה כי אני יודעת שהיא לקחה הרבה כוחות מההתכתבות שלנו,
ואני לא יודעת איך היא תגיב אם לא אדבר איתה יותר בכלל,
וזה גם מרגיש לי ממש מגעיל.
שהיא נותנת את האמון שלה בי,
ואני, מתי שבאלי פשוט "פורשת".
***
הלוואי שקראתן הכל. באמת הלואיייי.
כמה שזה נשמע פשוט, זה ממש קשה לי.
היא בנאדם וככ אפכת לי ממנה,
ומצד שני אני ממש רוצה לשמור על עצמי,
שלא יקשה עליי יותר מידי.
[ו.. את! אני לא יודעת אם את בפורום או לא,
אבל אם את פה,
תדעי שאני פשוט אוהבת אותך, ושאת גיבורה אמיתית,
והלוואי שאת מבינה אותי.
אני חושבת שמה שתכתבי פה,
באמת היה שווה שתקראי.
זה הכי פשוט בעולם להראות לך מה שאני מרגישה בדרך כזאת. אוהבתת.]
זהוו.
לילה טוב.
)