שלא מגרש את אשתו הטיפשה.

<ר>

לא שטיפשות זו עילה לגירושין אבל אני לא יודע איך אפשר להקים בית עם כזה חוסר תקשורת

כשאדם רואה שבן זוגו עושה מעשי שטות-

הוא לא אמור לזרום עם זה.

כח של בן זוג חכם הוא למנוע בדרכים חכמות את עשיית מעשי השטות,

וכידוע- כוונות טובות יכולות להוביל גם לגיהנם...

אבל אם כבר נפלת על אשה כזאת, תסבול את העול שלה, אל תצעק עליה

היא לא עושה לך בכוונה, היא משתדלת לעשות את רצונך, נכון, היא טיפשה, אבל זה לא אשמתה, תנשום עמוק ותנסה ללמד אותה מה אתה מתכוין בסבלנות

הר"ן אומר שהאשה טיפשה או שזה תרגום שלך?

לא הבנתי למה אתם חושבים שהיא טיפשה. חוסר תקשורת בסיסי. סבבה. באותה מידה אפשר לחשוב שהבעל טיפש שמבקש לאכול 2 עדשים..

למה זאת טפשות לעשות מה שהשני מבקש גם בלי להבין למה הוא חושב שזה טוב??

במציאות יש מלא סיטואציות כאלו שאני עושה מה שבעלי מבקש למרות שאני לא מאמינה/ מסכימה עם זה. אני מכבדת ועושה את זה בשבילו וכנ"ל הפוך.

אם בעלי מתקלח לבקשתי כל יום למרות שהוא באמת ובתמים לא מבין למה לא להסתפק במקלחת רק ביום שישי, זה הופך אותו לטיפש??

דווקא אחד המשפטים שחזרתי עליהם בלא מעט סיטואציות היה "תעשה מה שביקשתי ולא מה שאתה חושב שביקשתי".

ולגבי המוסר השכל שלך, מי שחושב שהוא נשוי לטיפש, כנראה שהוא גאוותן (למעט מקרים קיצוניים) אז שלא יכעס על "הטיפשות" של בן זוגו אלא ינסה להבין מה גרם לו לעשות את מה שעשה או להבין את מה שהבין. אולי יגלה שהבעיה היא דווקא בו (נותן הוראות שגויות או לא ברורות)

ושוב סיטואציה מחיי היומיום: אם אני רושמת ברשימת קניות: "מרכך" ובעלי קונה מרכך כביסה במקום מרכך לשיער, מי פה הטיפש?

וניסחת לי אותם עוד יותר טוב ממני... 

נראה לי שהדבר שהכי אפשר ללמוד מהסיפור- זה הפתיח שלו

לגבר יש שפה משלו

לאישה יש שפה משלה

וצריך לדעת שיש דברים שצריך לגשר ולתרגם מאחד לשני, זה לא מובן מאליו שהדבר הכי ברור שאמרתי- לגמרי ברור לו, ולהפך

אבל כשיש מאמץ ורצון טוב לעשות את מה שאני הבנתי שהוא רוצה- אז יש בסיס לבניית בית (וכתוצאה- ילדים צדיקים) 

ככה אני מבינה את הלקח מהסיפור

אשה שלא מבינה את בן זוגה - זה נורמלי וקורה כל הזמן

אבל אפשר טיפה להפעיל שיקול דעת!

נכון, הבנת לא נכון את בעלך, וחשבת שהוא מתכוין ל2 עדשים, אבל תחשבי שניה! מה בעלך יעשה עם 2 עדשים?! אולי תשאלי אותו?

בעלך מבקש לשבור נרות על ראש הדלת, נניח שהבנת שהוא התכוין לרב בבא בן בוטא, קצת מחשבה! למה שבעלך יאמר את זה? מה הוא עשה לו? אולי יש לך טעות? אולי לא הבנת, הרי את רואה יש ביניכם הרבה אי הבנות, אין לך פה?

אם זה לא טיפשה - אני לא יודע מה זה טיפשה בשבילכן!

"אישה כשרה עושה רצון בעלה" 

עושה- גם אם זה נדמה לה לא הגיוני או לא מסתדר... היא - מכפיפה את ההיגיון שלה ועושה מה שהוא רוצה. 

אני שמחה לדעת שגם אתה רואה שיש "פער בסיפור"

שיש פה בעיה, או אולי אירוניה מסויימת (לדעתי יש פה ממש בדיחה...) 

שאולי צריך ללמוד את המסר של הסיפור בצורה יותר חכמה, ולא לחשוב שצריך ללמוד לשאוף להיות כמו אותה אישה

אני לא שמעתי מעולם שאשה צריכה להיות בשקט ולא לדבר עם בעלה

להיפך - היא לא מבינה - שתשאל!

הוא הראשון שירויח מזה

בעלה הוא לא משה רבינו, שלא יכול לטעות לעולם

וגם אשתו של משה רבינו מומלץ לה לשאול, כי היא עלולה לא להבין

עושה רצון בעלה זה לא "הופכת להיות כבש", זה "מהלכת בתאוות ליבו ומרחקת כל מה שישנא", זה להקדיש מחשבה למה הוא אוהב ומה הוא שונא, וללכת לפי הדרך שלו גם כשהוא לא מדבר, לא לבצע פקודות כמו רובוט טיפש

בקיצור - אין לי מושג מי המציא את המוסר השכל הזה - אבל הוא לא נכון!

(וזה מה שבאתי לומר בתחילת דברי אם תשימי לב)

אכן יש בסיפור הזה, מלבד ענוותנותו של בבא בן בוטא, גם את הלקח של "אשה טובה עושה רצון בעלה".

שהרי זה הפשט - הוא שיבח אותה על כך, ונולדו מזה שני בנים מוצלחים..

אלא שאין הכוונה שזה ה"דגם האידאלי". בוודאי שהנורמלי זה, שבסיטואציה כזו היא תשאל מה כוונתו.

אך מתוך ההקצנה שנבעה מחוסר דעתה בנושא הזה, מתבלטת יותר החשיבות שהיתה בעיניה לנושא של "רצון בעלה".

לפעמים, דווקא מסיפור קיצוני - מתבלט הענין העיקרי יותר. אע"פ שלא כל המכלול אכן מתאים ליישום הרגיל.

הייתי מפחדת לשאול אותו שאלות. יש אנשים כוחניים. אל תשכח שפעם הגבר היה בעל סמכות יותא מהיום.

עובד שלא שואל על הוראה לא ברורה שקיבל הייתי רואה זאת כתעודת עניות לבוס, לא לעובד.

אתה בכלל יוצא מנק' הנחה שאם היא לא שאלה זה אומר שהיא בכלל לא חשבה שיש כאן משהו מוזר וזה לא בהכרח נכון. אולי היא חשבה ובגלל סיבות שונות העדיפה למלא אחר רצונו בלי לשאול?

יש מצבים שזה מה שנכון לעשות ויש בזה משום חכמת חיים.

טיפשות מבחינתי אולי זה נאיביות ברמה קיצונית. אבל עד שלא מבררים עד הסוף מה עבר לה בראש א"א להסיק מסקנות.

מה אפשר לעשות עם 2 עדשים?

1. סתימה ב2 שיניים.

2. לדשן עציץ.

3. לרקוח תרופה.

4. לקשט "הר" אורז בצלחת.

5. יצירה/מתודיקה כפתיח לערב זוגיות.

אישה היתה פחות דעתנית ומלומדת וחשבה שדברי הבעל הם קודש (בפרט, שבואו נגיד, שהוא לא נראה בעל נחמד ועדין במיוחד, לא הייתי ששה להסתבך איתו)

אז עוד לא היה קו חם לנפגעות אלימות,

לא ויצ"ו ולא נעליים,

לשבור נרות???

יאללה, נשבור נרות. העיקר שירגע.

וסוף ההודעה שלך יכולה להיות תרגיל נחמד בקורסים לחשיבה יצירתית....

תנסי לעשות סתימה לשיניים עם עדשים מבושלות...

וברצינות - אני חושב שהפשטות אומרת שלא כמוך, נכון שמה שאת אומרת יתכן, אבל יותר מצוי אנשים טיפשים מאשר מערכת יחסים כזאת

ואני חושב שהגמרא היה מדברת יותר ברור ונותנת יותר פרטים

אבל אולי!

מה אתה מתעצבן עליה, שולח אותה לשבור נרות על דלתות

היא לא הבינה, זה לא אשמתה

ועוד יותר - היא התכוונה לטובה, רצתה לעשות את רצונך - ואתה משיב לה רעה תחת טובה?!

[בינינו - כבר עדיף להיות טיפשה, זה לא עבירה להיות טיפש, זה כן עבירה להתעצבן על אנשים שלא עשו כלום]

אפשר להבין אותו, זה אנושי להיות חסר סבלנות ולהתעצבן על מי שלא מבין, אפילו שלא כל כך יעיל

אבל מומלץ לא להיות כזה. זה לא משתלם ולא טוב.

ובאמת בבא בן בוטא דיבר איתה דברי ניחומים ולא כעס עליה

זה לא סיבה להתנשא עליו או לזלזל בו, אבל המציאות העובדתית היא שיש המון זוגות שאחד מבני הזוג יותר חכם מחבירו

זה לא אומר שהוא אמור להתנשא עליו, יש עוד מעלות בעולם חוץ מחוכמה

את חכמה? הוא חרוץ

את חרוצה? הוא חברהמן

את חברהמנית? הוא ירא שמים

וכן הלאה

שהוא "הטיפש הכי ענק שראיתי" בעוד שאת מטיפה לזולתך שאין לחשוב על אחרים שהם טיפשים...

אני לא יודעת אם הבנתי מה שכתבת

את מתכוונת שאת או בעלך אחד מהטיפשים? ולצד השני קשה אבל אפשרי.

סליחה מראש אם לא הבנתי נכון...

קצת טקט, חברים..

אם היא חושבת שהיא טיפשה? אז חבל שהיא מסתכלת ככה על עצמה וממעיטה בערכה.  אם בעלה נותן לה את ההרגשה שהיא טיפשה, אז שלא תסכים למצב הזה

אם היא חושבת שבעלה טיפש, אז איך היא מחליטה את זה?? זה נראה מחשבה של התנשאות על הבעל. כאילו מי היא שתחשוב שבעלה טיפש. ??

מכל כוון זה פשוט נשמע לא טוב לדעתי. לא שבאמת אכפת לי מי הטיפש שם.

ראוי ושייך להיות גלוי לעיני כל?

איך את היית מרגישה במקומה עם כל השיפוטיות הזו?

אבל זכותך לחשוב שזה לא מתאים. לא יכולה ולא רוצה להכריח אנשים לחשוב כמוני...

הרי זה לא שיש רק "חכם" ו"טיפש".

אני יכולה להעיד עלינו שבעלי הוא החכם בינינו, פשוט כי הוא באמת בחור חכם מאוד. ואני לא טיפשה. אני חכמה גם כן . פשוט לא כמוהו.

יש מקומות שבהם מרגישים את הפער, אבל זה לא אומר שהוא מתנשא מעליי. יש רגעים של תסכול, אבל לומדים להתגבר עליהם, כמו שלומדים להתגבר על עוד פערים ונקודות שוני בזוגיות.

מידות טובות, חכמה טבעית, וכבוד הדדי גדול ואמיתי.

ומפורש בר"ן שהוא אמר לה את זה מחמת כעסו

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר