היתה לא פשוטה.

קשה לי להגדיר- כי היו רגעים קשים מאד אבל גם רגעים יפים ומשמחים מאד.

היא היתה יותר טובה מזו שקדמה לה, אז זה התקדמות..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

על הדברם הטובים שפוקדים אותנו ביום יום ומשום מה אנו לוקחים אותם כ"פשוטים" ומובנים מאליהם.

כאבים עצומים

אבל אפילו את בעצמך אומרת

שאלו כאבי גדילה

המון כוחות!!

אוהבת אותך

בכל התחומים

קרו כמה דברים ממש טובים שאני לגמרי לא יכולה להתעלם מהם.

ועוד כמה דברים פחות טובים.

לדעתי הטוב גובר רק צריך לתת לו לגבור..

עם כל המשתמע בכך.
שנה בה למדתי המווווווווון על עצמי ועל החיים, וחוויתי פרידות והתחלות חדשות.
והכי חשוב: לקחתי על עצמי החלטות משמעותיות!

התובנה העיקרית שלי היא לקחת את עצמי ואת הזמן בידיים.

מעבר לזה, השתדלויות והתקדמות בכמה דברים.                                    מעניין שדווקא לבשורות ולמקרים שקרו אני לא מתייחס כאן כ"כ...

ולו ^ נתכנו עלילות.

אני תכננתי א' אבל יצא בסוף ב'. הקב"ה מנהל את העולם הזה, לא אני.

היו דברים טובים והרבה, אבל לא כולם.

עד כמה "לא עלייך המלאכה לגמור" ועד כמה כל כך כל כך הרבה דברים הם לא בידיים שלי.

הוא לימד אותי לאט לאט איך "הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים"...ובתור פריק-קונטרול ושואפת להצלחה מקסימלית בכל תחום, זה לא היה קל בכ-לל (ואפילו כואב).

שנדע להעריך את הדרך

עד אדר היתה סבבה לחלוטין ב"ה. כמעט..

אח"כ זה הלך ונהיה גרוע. ממש ממש גרוע.

אבל היו נק' אור באמצע,

כדי לעזור לי להמשיך לשרוד.

עוד שנה כזאת ואבדתי..

וה' ישלח לכולנו כבר שנה של גאולה

וזה חוזר על עצמו כל שנה.

האם זה רמז?

בגיל 80+?

נו, באמת...

אולי יענו לך שם 

מסוגלת לענות לעצמי, ככה זה שיש יכולת לחשוב

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מה פייגלניזית עושה כאן?

מבחינה לאומית-

מתחילים ברוך ה' גלי עליה מאירופה וארה"ב

האויבים שלנו עדיין חלשים מאיתנו

הר הבית הולך ונכנס לתודעה הציבורית

הילודה היהודית הולכת ועולה ואילו הילודה הערבית הולכת ויורדת

יותר ויותר נושאים ביהדות עולים על סדר היום הציבורי ומעוררים רגשות (שליליים או חיוביים, אם זה היה אדישות אז הייתי דואגת...)

הערבות ההדדית שהתגלתה בעם ישראל בזמן המלחמה

זה מה שעלה לי.

אומנם היו דברים קשים השנה- האינתיפאדה המושתקת שהולכת ומתעצמת, החטופים, צוק איתן והקורבנות שהוא גבה, הביזיון הלאומי של הר הבית בריבונות הערבים. 

אבל יש לנו הרבה על מה להודות.

חברה לא לילל להסתכל על מה שיש להבין שמה שאין הוא יש בתהליך להאמין שהאבא יכול לתת ועל היסורים לא שואלים למה אלא לשם מה לא רוצים יסורים אבל אם כבר הם ישנם אין כמוהם כדי לעלות ולהיבנות באישיות ובאמונה

חברה המון עוצמה לכולם, ללכת אל החיים במידת הגבורה ,ה' איתנו וננצח .

אני אף פעם לא הרגשתי באמת דרמה כזו או אחרת...

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל