אבל מכיוון שיש אנשים שהבינו אותי לא נכון..

אז אפשר גם להיות חולה או חלש... אבל פחות כיף...

1. הריון זה גם חולה וחלש, וגם עוד כמה דברים כגון. 

2. כנ"ל מניקה (מה נראה לך, שסתם יש פטור מוחלט לכולן?)

3. הריון כשלעצמו זה לא תמיד כיף. גם לא מה שבא אח"כ (נכון, יש גם רגעים כיפים במיוחד אם עברו 3 חוד' אחרי הלידה אז יש המון רגעים כיפיים ומאושרים, אבל יש גם המון רגעים פחות כיפים. במיוחד אלו שבגללם יש לנשים הרות ומיקות פטור..)

4. יש לא מעט דעות שאומרות לצום ב3 חוד' ראשונים של ההריון כך שלא תמיד זה פתרון.. 

5. גם להיות חולה זה לא כ"כ נחמד. אני מעדיפה להיות בריאה ולצום.. 

6. עוד שבוע יו"כ. ואז מי שבהריון\מניקה בכלל מסכנה כי היא חייבת לצום וקשה לה פי 2 (אלא אם היא במצב שהוא בכלל קשה עד כדי כך שהיא לא צמה- ואז בכלל אין מה לקנא בה...)

7. את מגיבה לבן, בנים צמים גם בהריון.. (כתוב במפורש רק נשים הרות ומניקות. מכאן שבנים, גם אם הם בהריון חייבים לצום.)

בקיצור- הריון זה דבר חיובי בדר"כ (כשהוא רצוי) אבל לא בגלל שלא צמים בו

(חוצמזה שזה לא ממש בא לפי הזמנה..)

גם בנים כשהם בהריון לא צריכים לצום

מי המציא לך את החילוק הזה?

כשאני אהיה בהריון אני לא אצום!

תביא מקור שגם בנים הרים לא צמים 

כמו בשבת (נג: ), ושם בתו"י שכך היה גם למרדכי.

שמענין שגברים מניקים מצאנו, וגברים בהריון לא מצאנו בהיסטוריה

האם מרדכי היה פטור מצום גדליה? מסתמא כן

אבל אולי כשיש נס הוא לא היה חלש?

שברור שדיברו על נשים בהריון רק כי זה יותר מצוי, אבל אין סברא לחלק ביניהם

ואשתי כאן טוענת שאולי רק גוף של אשה הוא חלש ויש מקום להתיר לה בהריון, משא"כ גבר שהוא חזק

אבל יש לדון אם דבר כבר נהיה בהריון 0 אם הגוף שלו באמת נשאר כזה חזק...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כתבתי לך טענות לוגיות, לא את דעתי.

ולא התעצבנתי, רק הערתי בנחמדות. (כנראה הייתי צריכה לשים יותר סמיילים..)

נא לקרא בנימה רגועה

שחיכתה 6 שנים לילדים

ורצתה אפילו שלישיה

ועכשיו ברוך ה' היא נפקדה ונולד לה ילד

וכמו כל אמא לפעמים קשה לה

ואמרתי לה - תתארי לעצמך שזה היה שניים, זה לא היה קשה מאד?

זה היה קשה, אבל שווה.

וכשדברים מגיעים פתאום רואים את הדברים אחרת

ועכשיו היא מגלה שגם היא לפעמים מתלוננת

וגם לה קשה לקום אלף פעם בלילה

ושהריון זה באמת לא דבר קל 

גם אם נורא רוצים אותו...

ושזה יפה לראות אותו

אבל זה לא אומר שכשתזכי בע"ה בקרוב להתחתן ולהיות בהריון - זה לא יהיה לך קשה

אסור לה כבר להגיד שהיא מאמינה בכך שהריון זה הדבר המקסים ביותר עלי אדמות? הריון הרי לא עומד בפני עצמו - אתה ואת יודעים בשביל מה הוא בא.

תינוק שיוצא ללאוויר העולם זה הרגע הכי קדוש וטהור שיש גם אם זה לא נראה ככה באותו רגע. זה רגע שבו ה' הוריד לעולם עוד פיסה אלוקית ממנו. זה רגע בו ההורים ממצים את תפקידם כהורים בעולם לכדי השלמות ממש - גוף חי חדש שיוצא לאוויר העולם.

וזה לא משנה כמה זה קשה ולפעמים ממש סובלים בדרך - איזהו חכם הרואה את הנולד... (בין היתר הרי אישה מביאה קורבן חטאת אחרי לידה גם על הדברים האלו כידוע, אבל זה לא אומר שלא יודעים בחוש שאין דבר נשגב יותר מזה. יותר מחתונה אפילו...הרי זוהי המצווה הראשונה בתורה)

מותר לה לומר מה שהיא רוצה

מותר גם לי, ומותר גם לך

לא חייב להיות סתירה בין כולנו

אני מסכים עם כל מה שכתבת, לא כל מה שאני אומר זה בשביל להתווכח

א. הסקת מסקנות שלא ברור לי איך הגעת אליהן.

ב. אבל אם כבר העלית את זה... תתפלא, יש הרבה בנות עם הריונות קלים..ולמעשה אלה רוב ההריוניות סביבי שאפילו מרימות משקלים כבדים ועובדות קשה מאוד כידוע לך....

למשל חמותי כזאת

לומר שזה רוב? לצערי לא נראה לי

מה שכן - לבעיה הכי גדולה של ההריון - ההקאות והבחילות - מצאו תרופה די בטוחה

אמנם סיפור להשיג אותה, והיא עולה הון תועפות, אבל שווה לנסות למי שמשתגעת

(למי שמתעניינת שתגגל דיקלקטין)

אין בכל האמור להוות תחליף ליעוץ רפואי רציני, המערכת מסירה אחריות מכל תוצאה...

אומרים שהוא יעיל ובטוח[לפי מחקרים אחרונים..]

בכל מקרה זה כל ההריוניות שסביבי...

אבל זה עדיין לא קשור למה שכתבתי...

פראמין הרבה פחות יעיל

והוא גם בטוח פחות

כי דיקלקטין נוסה במיוחד בשביל הריוניות

(מצד שני פראמין יותר זול)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

את דבריה, כמו שהיה נראה מעוד דברי כמה כאן...ורק ניסיתי להציג את הצד השני של המשוואה כדי להסביר מה מעולה ולא בעייתי בכלל במה שאמרה.

סליחה אם היה נשמע שאני מנסה לתקוף אותך באופן אישי, לא זאת הייתה הכוונה, במיוחד לא ערב יום כיפור...

או שבעיתו ובזמנו.. מה שבא להן.

כדי שלא יכעסו עלי- חופשת מחלה והיתר מרופא.

תזכירו לי בתענית הבאה לארגן משהו...

שאת דווקא מעדיפה לא לצום מהסיבה הראשונה שציינתי וכולם תקפו.

בכל מקרה אני מעדיפה לא לצום, רק לי פחות קריטי למה.

אלא אם כן אתה ממש חולה.

בטח מלהיות בהריון.

אלא אם את מאושפזת במחלקה לסיכון גבוה עם אינפוזיות ובאמת במצב נורא....

לצום זה קשה. מאוד.

אבל לא לאכול פשוט מחרפן לי את כל היום.

אבל לא לשתות? זה מה שעושה לי הרגשה רעה, וכן, פיזית...

כמובן שגם סתם מוציא מריכוז בדברים אחרים, אני עוד מכירה אנשים שצמים ועובדים ביו"כ אפילו 16 שעות...

אמנם עשיתי את זה בט' באב, אבל התחלתי לראות כוכבים, וזה עוד לפני שדיברנו על בחילות, סחרחורות ורעידות....

תוסיף לזה שיש לי היסטוריה של התעלפויות בעבר בצומות ובתעניות....

וכן, לא בא לי...

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.