הלא-מעודכנים.

תבדקי את המצב שלו על העקומות של משרד הבריאות, ותגידי אם עדיין יש בעיה. אם כן אז נחשוב הלאה:

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.1453425934940395.1073741841.100008190068372&type=1

אם את רוצה את יכולה לכתוב פה את המשקלים ואני אנסה לבדוק לך.

חוץ מזה - האם הוא נבדק בכל פעם על אותו משקל? האם הוא נבדק בכל פעם בביגוד מינימלי ובחיתול יבש? אם לא - זה קצת פחות מהימן.

ועוד בירור אחד - האם את רואה שהוא מרטיב שישה חיתולים ביום? אם את לא יודעת, אולי תתחילי למדוד מעכשיו, לאורך יממה, שיהיו לך עוד נתונים אם צריך או לא צריך לדאוג...

זהו, אתמול היתה אחות אחרת והיא הורידה לו גם את הטיטול, ולא זכור לי שזה מה שהיה פעם קודמת, אבל גם לא נראה לי שזה כזה משמעותי במשקל (במידה והטיוטל לא מאוד כבד, כן?..)

לגבי הטיטולים, לא ספרתי ממש, אבל להערכתי (אולי עכשיו אבדוק יותר) הוא מרטיב באזור השישה טיטולים..

הוא נולד 2.800

בגיל חודש היה 4.460

בגיל חודשים 4.760

ובגיל חמישה חודשים 5.530

[ובעלי ואני גם די רזים, לא גדולים, רק גבוהים קצת..]

על פי המספרים שנתת, ואם אני קוראת כמו שצריך את הגרף (אני לא במאה אחוז בטוחה בזה) הוא אכן ירד לאחוזון שלוש, ולדעתי זה מצריך התייחסות.

דבר ראשון אני מציעה לוודא היטב שזה אכן המצב. את אומרת שבעיניים שלך היה נראה שהוא כן עולה יפה, ובכלל המצב הכללי שלו נשמע מצוין. אז אולי יש טעות במדידה? אמרת שהייתה אחות אחרת - היא קיבלה אותך באותו חדר? השתמשה באותו משקל? מניסיוני, ההבדלים בין שני משקלים יכולים להיות משמעותיים מאוד. ואם נוסיף על זה גם את החיתול החסר, כן יש לזה משמעות. במיוחד אם בפעם הקודמת זה היה טיטול רטוב.

בקיצור, ממליצה בתור צעד ראשון לבקש להישקל שוב, בתנאים דומים ככל האפשר לתנאי השקילה הקודמת. אם השקילה החוזרת מאשרת את המספר, צריך לחשוב איפה הבעיה. כשתינוק לא עולה טוב במשקל זה לא בהכרח בעיה בכמות החלב שהוא צורך, יש כמה כיוונים בריאותיים שכדאי לבדוק (ריפלוקס סמוי? אנמיה? אני לחלוטין לא בטוחה, אבל מי שעוסק בתחום צריך לדעת). רק שצריך בשביל זה רופא ילדים עם ידע בהנקה - יותר מדי רופאים מפנים אוטומטית לתוסף. מהיכרותך עם רופא הילדים שלכם תכריעי אם כדאי לפנות אליו. אם לא - תשקלי לפנות בפרטי לרופאה שהיא גם יועצת הנקה (השמות שאני מכירה הן ד"ר דינה צימרמן וד"ר מירה לייבוביץ).

כתבתי לך ממה שאני מבינה, אבל אני רוצה לציין גם שאני מאוד לא בטוחה בתשובה שלי, ואולי יש דברים אחרים לבדוק לפני שרצים לרופא פרטי. אולי כדאי לך להיוועץ גם בפורום התמיכה (או בקו התמיכה הטלפוני) של לה לצ'ה ישראל . אם את עושה את זה, אני מציעה שתכתבי הודעה מפורטת ככל האפשר, עם כל הנתונים - המשקלים בגילאים השונים, הורדת החיתול הפעם, התחושה הראשונית שלך שהוא כן עלה, ההרטבות שנשמע שיש כמו שצריך - ותשאלי מה כדאי לעשות לדעתן.

בהצלחה! ותעדכני!

על פי מה שכתבת

בחודש הראשון הוא עלה 1660 גרם. בממוצע 400 גרם בשבוע!! (זה המון! וזה מבלי להתייחס לירידה שיש אחרי הלידה)

בחודש השני 300 גרם. בממוצע 75 גרם בשבוע

בשלשת החודשים הבאים 870 גרם. בממוצע כ 70 גרם בשבוע

עליה של פחות מ100 גרם בשבוע היא עליה מעטה מדי.

עליה של יותר מ400 גרם בשבוע היא עליה רבה מאוד מאוד.

זה מוזר מאוד שקצב העליה במשקל ירד בצורה כזו דרסטית בכל כך מעט זמן.

מאז הלידה הוא עלה 2730, בממוצע 125 גרם בשבוע, זה לא הרבה, אבל תקין יחסית

נראה לי שיש טעות באחת המדידות (הכי סביר שבזו של גיל חודש)

בס"ד

אז כן בדקתי, ואלו הנתונים שכתובים בכרטיס של הטיפת חלב, אבל עכשיו אני נזכרת (וגם לפי התאריכים שכתובים בצד), שגיל "חודש" לא באמת היה חודש אלא כמעט חודשים.

ז"א הבדיקה הראשונה שכתבתי היתה כמעט בגיל חודשייים ושבועיים אח"כ עוד בדיקה, והבדיקה שאח"כ היתה כמעט בגיל 5 חודשים, השבוע. אז עכשיו בעצם זה נראה אחרת לדעתך?

[והוא נשקל באותו חדר, אני גם מניחה שבאותו משקל, לא נראה לי שהחליפו שם משקל..]

תודה

שהוא בגלישה הדרגתית מאחוזון 15 לאחוזון 3, או מעט מתחתיו.

קחי אותי מאוד בעירבון מוגבל, אני לא אשת מקצוע, אבל לעניות דעתי זה מצריך התייחסות ובדיקה.

אם הוא היה נולד גדול יחסית, הייתי אומרת שכיוון שהגנטיקה המשפחתית לא תומכת בגודל כזה, סביר שמתישהו הוא יגלוש כמה אחוזונים למטה. אבל הוא לא נולד גדול, כך שאני לא רואה סיבה לצפות לירידה.

וכיוון שהוא לא נולד גדול במיוחד, יוצא שכשהוא גולש אחוזונים למטה, הוא מגיע למקום די נמוך על העקומה. אם אני לא טועה, הטווח התקין באחוזונים הוא לא 0-100 אלא 3-97. מעבר לגבולות האלה זה עלול להיות בעייתי (כלומר - אפילו אם תינוק הוא מתחת לאחוזון 3 כל הזמן, ולא שובר עקומות למטה, זו סיבה לדאגה. במצב תקין הוא אמור לעלות למעל 3).

אני מצטערת, אני ממש יכולה לדמיין את עצמי יושבת מהצד השני וקוראת את המילים האלה ונופלת לי אבן ללב. אני ממש מקווה שזה לא מה שהמילים שלי גורמות. אל תיכנסי לחרדה או משהו כזה - רק אל תהיי שאננה בבקשה. אני ממש חושבת שצריך פה בדיקה בתשומת לב אם יש בעיה שמפריעה לו למצות את פוטנציאל הגדילה שלו. שלא יינזק מזה חלילה.

מהתיאור שלך לא נשמע לי שהבעיה היא בכמויות החלב שהוא מקבל, אבל אני לא רופאה. צריך רופאה טובה, מקצועית, בקיאה בהנקה, שתדע לאבחן איפה הבעיה, ומה הפתרונות האפשריים.

לבי איתך יקרה 

בחודשיים הראשונים הם שומרים פחות או יותר על העקומה שלהם (הנקה בלבד, יציאות בצבע צהוב חרדל)

ובערך מגיל חודשיים מתחילה ירידה מתונה בעקומות, והיציאות מתחילות לקבל גוון ירוק...

(בנתיים שלושתם היו כך... השניים הגדולים חזרו לעקומה המקורית שלהם סביב גיל שנה וחצי...)

המחקר שלי בנושא העלה את ההשערות הבאות:

ב"ה יש חלב בשפע, ואפילו קצת יותר מהצורך.

כשהם קטנים הם אוכלים לאט ובסבלנות ו"מרוקנים" את השד בארוחה. וכך זוכים גם לאכול מהחלב האחורי, שמגיע לקראת סוף הארוחה.

כשהם קצת גדלים, הם מתחילים להיות סקרנים ופעלתנים. הם אוכלים מהר מאוד את החלב הקדמי (שזורם מהר יותר), ולא מוכנים להתאמץ בשביל להמשיך ולינוק את האחורי (זה קצת יותר קשה וזרימה איטית יותר), הם מתלוננים, ואני מעבירה אותם לצד השני.

התוצאה- הם אוכלים בעיקר חלב קדמי, דל שומן יחסית. ולכן קצב העליה במשקל יורד, והיציאות נעשות ירוקות.

הפיתרון- להשתדל להתעקש על כך ש"ירוקנו" את השד הראשון ממנו אוכלים בכל ארוחה, לנסות לסחוט את השד תוך כדי יניקה (בשלב המקדם של הארוחה) ובכך לזרז את זרימת החלב. לדבר אל התינוק בנחת תוך כדי שהוא אוכל ובכך להאריך את משך היניקה.

אצלי זה עובד חלקית 

לדעתי- אם נראה לך שהסיבה לירידה בקצב הגדילה יכולה להיות זו שכתבתי, תנסי את הצעתי (תבדקי צבע של יציאות, הם הן ירוקות יתכן מאוד וזו הסיבה... תנסי לגרום להן להצהיב...)

אם לא (או אם ניסית וזה לא עובד)- כדאי לבדוק מה הסיבה.

בהצלחה רבה יקרה,

אשמח להתעדכן

האמת אני לא כ"כ לחוצה. בעז"ה לא נזניח את זה, אבל נראה לי נתחיל עם מה ש

האמת אני לא כ"כ לחוצה.

בעז"ה לא נזניח את זה, אבל נראה לי נתחיל עם מה ש'רבה אמונתך!' כתבה, אהבתי מאוד את הרעיון ונראה לי הגיוני (למרות שלגבי צבע היציאות אני לא בטוחה ועדיין נראה לי שזה בצבע חרדל כזה..) אבל לגבי הסקרנות ומשך היניקה נראה לי נכון מאוד..

שוב תודה

ורק בשורות טובות

עם הבת שלי עברנו תלאות ויסורים ממש! כשהיינו שוקלים אותה ראינו שהיא בקושי עלתה במשקל, או בכלל לא ופעם אחת אפילו ירדה נראה לי..

והיא הייתה אוכלת מלאאא

והתחלנו אישפוזים ובדיקות ובלה בלה בלה..

ולא מצאו כלום.. ובאיזשהו שלב זה פשוט השתחרר כזה.. היום היא בנויה לתלפיות  (מעל אחוזון 50, בלי שם טיפולים)

אז ברור שלהיות במעקב כדי לראות אם יש בעיה או אין ולטפל... אבל תוך כדי גם להיות רגועים.. לפעמים (האמת שראיתי הרבה כאלו סביבי) זה פשוט הקצב של הגוף שלהם...

שיהיה בהצלחה!

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני