שנתיים גם לפני שיש בן ובת. טוב שאת הולכת להתייעץ עם רב - לא כדאי להניח הנחות בלי לברר...

הגיוני להתייעץ על זה מעכשו עם רב?או שזה מוקדם מידי?

אני רוצה לשאול רק בשביל להיות רגועה.

שלוות הנפש שלך גם היא חשובה. הרב יוכל לפרוס בפנייך את האפשרויות.

ויש אפשרות לקבל היתר להשתמש בדיאפרגמה שהיא אמצעי מניעה מקומי שאינו הורמונלי ומהווה מניעה באחוזים די גבוהים.

אם זה ממש חשוב לך למנוע חצי שנה, ואת לא רוצה לבלגן את הגוף שלך עם הורמונים- את יכולה למנוע באמצעים לא הורמונליים- התקן בלי הורמונים, דיאפרגמה, נרות. ואז ברגע שתרצי להפסיק למנוע- הגוף "מוכן" להריון.

כדאי באמת להתייעץ עם רב.

ולגבי סוג המניעה, אולי במקרה שלך תשתמשי בנרות שזה לא הורמנלי והיות שלא ממש קריטי עבורך המניעה אז גם אם זה לא מונע באחוזים גבוהים זה בסדר.

תראי איך תרגישי ואז תתייעצי.

מבחינה הלכתית לא חושבת שיש בעיה למנוע חצי שנה  (לי ולעוד חברות התירו גם שנה אם קשה לך ,ולא היו לי בן ובת).

אבל לא הייתי ממליצה לך גלולות אחרי טיפולים.

לי בין הגדולים יש הפרש של שנה וחודשיים, אומנם היה קצת קשה אבל כיף מאוד.

בין השני לשלישי לקחתי גלולות כמעט שנתיים וחצי, אבל לפני השלישי היה לי קשה להיקלט ( שנה וחצי....) ולכן החלטתי שאחרי השלישי לא אקח גלולות, והקב"ה יעשה הטוב בעיניו.

ב"ה כל זמן ההנקה - 9 חודשים לא נקלטתי, מייד אח"כ נקלטתי ואני שוב בהריון בהפרש של שנה וחצי....

בעז"ה גם עכשיו הקב"ה ישלח כוחות (:

אולי יתאים לך לא לקחת אמצעי מניעה, אבל כן לעשות מה שאפשר כדי להגביר את אחוזי המניעה הטבעיים של ההנקה. ככל שההנקה בלעדית יותר - היא מגנה יותר (אם התינוק אוכל רק חלב שלך - את מוגנת יותר מאשר אם הוא מקבל גם תוספות; אם הוא מקבל את החלב רק בהנקה - את מוגנת יותר מאם הוא מקבל גם שאוב; אם הוא מקבל הנקה בכל פעם שהוא רוצה משהו בפה - את מוגנת יותר מאם הוא מקבל גם מוצץ; וכן הלאה). גם אז נשאר סיכוי כלשהו להריון (בערך כמו הסיכוי שנשאר עם התקן, קצת יותר מהסיכוי שנשאר עם גלולות) - אבל כיוון שאת לא במאה אחוז בטוחה שאת רוצה למנוע, אולי הסיכוי הקטן הזה הוא מה שירגיע אותך שאת לא ממש חוסמת את השפע והברכה מה'

לדעתי הפרטית (לא מגובה במחקרים ככל הידוע לי) גם בלי קשר להנקה, ככל שמוסיפים יותר צמידות לתינוק - יש פחות סיכוי להתעבר מחדש בזמן שקרוב ללידה. יותר צמידות = זמנים של מגע עור לעור, שינה משותפת, הרבה נשיאה במנשא (על זה אני ממליצה רק אחרי משכב לידה, כדי לא לסכן את רצפת האגן). החושים קולטים שדר שיש תינוק לטפל בו כרגע, והמוח מפענח שכרגע עדיין לא כדאי להחזיר את הפוריות. שוב - לא במאה אחוז (ואפילו לא ב99.9 אחוז כמו גלולות), אבל סיכוי קטן את הרי ממילא רוצה להשאיר.

מדרך הטבע הגנה מהסוג הזה מתרופפת בסביבות גיל חצי שנה, כשהתינוק מתחיל לאכול עוד דברים שהם לא הנקה, לרצות יותר להיות על הרצפה וכו'. ונשמע לי שזה מתאים ללו"ז שלך...

מה דעתך?

מה גם שכרגע ובעזרת ה' גם אחרי הלידה אני לא עובדת אז תהיה לי אפשרות להיות הרבה עם התינוק ולהניק 

ולא לשאוב.

נחשוב על זה גם בתור פיתרון.

תודה!!

כתבה שאחרי שהיא ביררה את הנושא רצוי מאוד לתת רווח של שנתיים בין הריונות

ושהפרש קטן יותר הוא סכנה לגוף, מבחינת זמן התאוששות.

בקיצור,

מניעה/דחיה היא משהו שתלוי אך ורק בך ובבעלך, וכדאי מאוד שתעשו רק את השיקולים שלכם

הרבנים, כבודם במקומם מונח, אבל לא הם אלה שעוברים הריונות ולידות.

ממני,

שמונעת כבר עשרה חודשים כי אני מתחלחלת רק ממחשבה על הריון נוסף כרגע.

הזילזול בה אינו במקום.

כתוב שהיא אמרה שרצוי, ובטח גם אמרה את זה על דעת בעלה שכן פוסק. הרבנית פיוטרקובסקי ממש לא פוסקת. היא לא מחפשת את זה. והדברים שצויינו פה שהיא אמרה נאמרו ע"י רבנים לפניה והיא בסה"כ הדגישה את הצד הזה של ההסתכלות. מפה ועד לזלזל בעצם היותה רבנית פשוט כי היא לא נוקטת בגישה של הרבנים של פנסאי זה לזלזל בדמות שלנשים אחרות פה היא כן חשובה וחבל. זה לא יפה. 

והלוואי שתהיי תושבת קבע בקרוב

מביאים לכל אישה אחרי לידה אפילו לידה ראשונה חצי שנה מניעה עאם מבקשים...

ויש כאלה אפילו שנה ...

וכל זה רבנים שאני מכירה חרידים!!!

וגם דתים!!!

וכל זה - בלי שום סיבה מיוחד... אלא שאשה מרגישה שהיא צריכה קצת זמן, לחזור לעצמה וזה מאוד מובן ומקובל...

קוראים לזה בימינו - שהמניעה הזו היא כדי לחזק את הגוף בשביל הלידה הבאה!!!!

וזו ההסתכלות הילכתית היום ברוב המקומות...

תדעי שאנחנו הלכנו בחודש שמיני אני חושבת להתיעץ עם רב לגבי מניעה אח"כ ושטחתי בפני את לחצי וכו'...

ואמרתי מראש שזה מלחיץ אותי שצריך איזה דיכאון או איזה בעיה רפואית או בן ובת

כדי שיתירו מניעה...

אבל הרב ענה שצריך בחשק וברצון להביא ילדים ...

וכבר אז הוא התיר חצי שנה אחרי הלידה בעז"ה

ואם נצטרך עוד נבוא ונדבר...

אני ממש מבינה את הלחץ שלך כרגע גם אני הייתי שם ...

קראתי את התגובות וזה כבר הרגיע אותי מאוד.

מה שכתבתי היה בעקבות מה שאמא שלי אמרה לי שלא תמיד רבנים מתירים..

(שיתפתי אותה בזה כי הייתי מאוד לחוצה ואחר כך התחרטתי..)

אני חושבת שבאמת אם אקבל היתר למנוע אז בעז"ה למנוע בנרות + הנקה.

בעזרת ה' אתייעץ עם רב ונראה מה הוא יגיד.

שוב ממש תודה!

לאימהות שאני מכירה שיולדות בהפרש של פחות משנתיים, 

וביתר שאת לכאלה שיולדות בהפרש של שנה עד שנה ו3-4 חודשים,

זה קושי עצום , שלא מגיע לא לאמא ולא לתינוק הגדול יותר, שפתאום מנחיתים עליו עוד תינוק.

טיפול בשני תינוקות, אחד שצריך לרוץ אחריו לכל מקום כי הוא רק התחיל ללכת, וגם הוא עם טיטולים ובקבוקים ובדרך כלל לא מדבר כל כך טוב עדיין או לא מדבר בכלל לפעמים, ובמקביל לטפל בתינוק שרק נולד זו עבודה סיזיפית ומתישה,

מי שאומרת שזה כיף ומדהים, בדרך כלל לא אומרת את האמת, אני מכירה נשים שזה היה להן סיוט וגרם להן לעצור אחרי מעט ילדים. אני מכירה גם כאלה שקיבלו דיכאון אחרי לידה בגלל לידות צפופות. 

הרב שלא יתיר למנוע הריון , אלה שאני שומעת להם כן מתירים וכמה שהאישה צריכה, לא יקום לתינוק בלילה 

ולא ירוץ אחרי תינוק בן שנה עם תינוק בן יומו על הידיים, ולא יסעד משפחה שהאם בה בדיכאון אחרי לידה ולא יכולה לתפקד.

 אני חושבת שבד"כ כשבני הזוג מחליטים למנוע, הם לוקחים בחשבון שיש סיכון כלשהוא שיהיה להם קשה להיכנס להיריון לאחר תקופת המניעה, . הם לוקחים בחשבון את הסיכון הקטן הזה ומשקללים עם הסיכוי להיריון בהפרש מועט.

בגלל שאת אומרת שקשה לכם להיכנס להיריון אז הסיכון שיהיה קשה אח"כ להיכנס להירון הוא יותר גבוה. אתם צריכה לשקלל את הנתונים. האם היית מעדיפה להיכנס להיריון- נניח חודש אחד אחרי אחרי לידה (אגב, אמרו פה שזה די נדיר) -לעומת הסיכון שזו תהיה הלידה היחידה שלכם.  שוב, בד"כ זה סיכון נמוך אבל אצלכם הוא כנראה יותר גבוה...

אתם , בני הזוג והרב שתתיעצו עימו, תענו את התשובה.

ממש בהצלחה ולידה קלה!

באמת יש בזה סיכון מסוים, אבל הפותחת ציינה בהמשך שהיא כנראה תסתמך על הנקה + נרות ואז אין סיכון במניעה.

לא נראה לי שיש רבנים שאוסרים בחצי שנה הראשונה אחרי הלידה

אז תדעי שאם תרצי את זה - מן הסתם תהיה לך האופציה

אבל תדעי שיכול מאוד להיות שאחרי הלידה את דווקא כן תרצי מהר

אני עכשיו אחרי 5 חודשים וגם לי וגם לבעלי כבר מתחשק מאוד עוד אחד

כך שאל תחליטי עכשיו . תזרמי עם עצמך.

שאת לא יכולה להסתמך על ההנקה מראש בלי לוודא קודם

שאת לא מהנשים שכן מבייצות בהנקה

שאת לא מהנשים שכן משתרש אצלן הריון עם התקן?

וזה שונה מלידה ללידה. גם אצל אותה אישה. מנסיון. אין איך לוודא מראש. צריך רק להחליט אם אחוזי המניעה של ההנקה מספקים אותך - וזה נכון בעצם עם כל אמצעי.

אני לא יודעת מה בדיוק הסיפור שלך אבל כתבת שלקח לכם זמן להכנס להריון.

גם לי לקח שנה וחצי עד שנכנסתי להריון, ב"ה ללא טיפולים אבל כן לקחתי כדורים לביוץ.

אחרי הלידה לא עלה בדעתי לקחת אמצעי מניעה כי זה היה לי ברור שאני לא אכנס להריון טבעי ובאמת כך היה, כשהגדול שלי היה בן שנה וחצי שוב לקחתי כדורים ונכנסתי להריון נוסף..

אבל- כשהשני היה בן שנה וחצי נכנסתי להריון טבעי (זה היה לי הלם רציני)

כמובן שאין מסקנה חד משמעית אבל אני לא חושבת שלאישה לקחת זמן וטיפולים להכנס להריון פתאום תכנס להריון תוך חצי שנה, ולהתחיל עם אמצעי מניעה יכול רק לשבש את זה יותר..

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷