שנתיים גם לפני שיש בן ובת. טוב שאת הולכת להתייעץ עם רב - לא כדאי להניח הנחות בלי לברר...

הגיוני להתייעץ על זה מעכשו עם רב?או שזה מוקדם מידי?

אני רוצה לשאול רק בשביל להיות רגועה.

שלוות הנפש שלך גם היא חשובה. הרב יוכל לפרוס בפנייך את האפשרויות.

ויש אפשרות לקבל היתר להשתמש בדיאפרגמה שהיא אמצעי מניעה מקומי שאינו הורמונלי ומהווה מניעה באחוזים די גבוהים.

אם זה ממש חשוב לך למנוע חצי שנה, ואת לא רוצה לבלגן את הגוף שלך עם הורמונים- את יכולה למנוע באמצעים לא הורמונליים- התקן בלי הורמונים, דיאפרגמה, נרות. ואז ברגע שתרצי להפסיק למנוע- הגוף "מוכן" להריון.

כדאי באמת להתייעץ עם רב.

ולגבי סוג המניעה, אולי במקרה שלך תשתמשי בנרות שזה לא הורמנלי והיות שלא ממש קריטי עבורך המניעה אז גם אם זה לא מונע באחוזים גבוהים זה בסדר.

תראי איך תרגישי ואז תתייעצי.

מבחינה הלכתית לא חושבת שיש בעיה למנוע חצי שנה  (לי ולעוד חברות התירו גם שנה אם קשה לך ,ולא היו לי בן ובת).

אבל לא הייתי ממליצה לך גלולות אחרי טיפולים.

לי בין הגדולים יש הפרש של שנה וחודשיים, אומנם היה קצת קשה אבל כיף מאוד.

בין השני לשלישי לקחתי גלולות כמעט שנתיים וחצי, אבל לפני השלישי היה לי קשה להיקלט ( שנה וחצי....) ולכן החלטתי שאחרי השלישי לא אקח גלולות, והקב"ה יעשה הטוב בעיניו.

ב"ה כל זמן ההנקה - 9 חודשים לא נקלטתי, מייד אח"כ נקלטתי ואני שוב בהריון בהפרש של שנה וחצי....

בעז"ה גם עכשיו הקב"ה ישלח כוחות (:

אולי יתאים לך לא לקחת אמצעי מניעה, אבל כן לעשות מה שאפשר כדי להגביר את אחוזי המניעה הטבעיים של ההנקה. ככל שההנקה בלעדית יותר - היא מגנה יותר (אם התינוק אוכל רק חלב שלך - את מוגנת יותר מאשר אם הוא מקבל גם תוספות; אם הוא מקבל את החלב רק בהנקה - את מוגנת יותר מאם הוא מקבל גם שאוב; אם הוא מקבל הנקה בכל פעם שהוא רוצה משהו בפה - את מוגנת יותר מאם הוא מקבל גם מוצץ; וכן הלאה). גם אז נשאר סיכוי כלשהו להריון (בערך כמו הסיכוי שנשאר עם התקן, קצת יותר מהסיכוי שנשאר עם גלולות) - אבל כיוון שאת לא במאה אחוז בטוחה שאת רוצה למנוע, אולי הסיכוי הקטן הזה הוא מה שירגיע אותך שאת לא ממש חוסמת את השפע והברכה מה'

לדעתי הפרטית (לא מגובה במחקרים ככל הידוע לי) גם בלי קשר להנקה, ככל שמוסיפים יותר צמידות לתינוק - יש פחות סיכוי להתעבר מחדש בזמן שקרוב ללידה. יותר צמידות = זמנים של מגע עור לעור, שינה משותפת, הרבה נשיאה במנשא (על זה אני ממליצה רק אחרי משכב לידה, כדי לא לסכן את רצפת האגן). החושים קולטים שדר שיש תינוק לטפל בו כרגע, והמוח מפענח שכרגע עדיין לא כדאי להחזיר את הפוריות. שוב - לא במאה אחוז (ואפילו לא ב99.9 אחוז כמו גלולות), אבל סיכוי קטן את הרי ממילא רוצה להשאיר.

מדרך הטבע הגנה מהסוג הזה מתרופפת בסביבות גיל חצי שנה, כשהתינוק מתחיל לאכול עוד דברים שהם לא הנקה, לרצות יותר להיות על הרצפה וכו'. ונשמע לי שזה מתאים ללו"ז שלך...

מה דעתך?

מה גם שכרגע ובעזרת ה' גם אחרי הלידה אני לא עובדת אז תהיה לי אפשרות להיות הרבה עם התינוק ולהניק 

ולא לשאוב.

נחשוב על זה גם בתור פיתרון.

תודה!!

כתבה שאחרי שהיא ביררה את הנושא רצוי מאוד לתת רווח של שנתיים בין הריונות

ושהפרש קטן יותר הוא סכנה לגוף, מבחינת זמן התאוששות.

בקיצור,

מניעה/דחיה היא משהו שתלוי אך ורק בך ובבעלך, וכדאי מאוד שתעשו רק את השיקולים שלכם

הרבנים, כבודם במקומם מונח, אבל לא הם אלה שעוברים הריונות ולידות.

ממני,

שמונעת כבר עשרה חודשים כי אני מתחלחלת רק ממחשבה על הריון נוסף כרגע.

הזילזול בה אינו במקום.

כתוב שהיא אמרה שרצוי, ובטח גם אמרה את זה על דעת בעלה שכן פוסק. הרבנית פיוטרקובסקי ממש לא פוסקת. היא לא מחפשת את זה. והדברים שצויינו פה שהיא אמרה נאמרו ע"י רבנים לפניה והיא בסה"כ הדגישה את הצד הזה של ההסתכלות. מפה ועד לזלזל בעצם היותה רבנית פשוט כי היא לא נוקטת בגישה של הרבנים של פנסאי זה לזלזל בדמות שלנשים אחרות פה היא כן חשובה וחבל. זה לא יפה. 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מביאים לכל אישה אחרי לידה אפילו לידה ראשונה חצי שנה מניעה עאם מבקשים...

ויש כאלה אפילו שנה ...

וכל זה רבנים שאני מכירה חרידים!!!

וגם דתים!!!

וכל זה - בלי שום סיבה מיוחד... אלא שאשה מרגישה שהיא צריכה קצת זמן, לחזור לעצמה וזה מאוד מובן ומקובל...

קוראים לזה בימינו - שהמניעה הזו היא כדי לחזק את הגוף בשביל הלידה הבאה!!!!

וזו ההסתכלות הילכתית היום ברוב המקומות...

תדעי שאנחנו הלכנו בחודש שמיני אני חושבת להתיעץ עם רב לגבי מניעה אח"כ ושטחתי בפני את לחצי וכו'...

ואמרתי מראש שזה מלחיץ אותי שצריך איזה דיכאון או איזה בעיה רפואית או בן ובת

כדי שיתירו מניעה...

אבל הרב ענה שצריך בחשק וברצון להביא ילדים ...

וכבר אז הוא התיר חצי שנה אחרי הלידה בעז"ה

ואם נצטרך עוד נבוא ונדבר...

אני ממש מבינה את הלחץ שלך כרגע גם אני הייתי שם ...

קראתי את התגובות וזה כבר הרגיע אותי מאוד.

מה שכתבתי היה בעקבות מה שאמא שלי אמרה לי שלא תמיד רבנים מתירים..

(שיתפתי אותה בזה כי הייתי מאוד לחוצה ואחר כך התחרטתי..)

אני חושבת שבאמת אם אקבל היתר למנוע אז בעז"ה למנוע בנרות + הנקה.

בעזרת ה' אתייעץ עם רב ונראה מה הוא יגיד.

שוב ממש תודה!

לאימהות שאני מכירה שיולדות בהפרש של פחות משנתיים, 

וביתר שאת לכאלה שיולדות בהפרש של שנה עד שנה ו3-4 חודשים,

זה קושי עצום , שלא מגיע לא לאמא ולא לתינוק הגדול יותר, שפתאום מנחיתים עליו עוד תינוק.

טיפול בשני תינוקות, אחד שצריך לרוץ אחריו לכל מקום כי הוא רק התחיל ללכת, וגם הוא עם טיטולים ובקבוקים ובדרך כלל לא מדבר כל כך טוב עדיין או לא מדבר בכלל לפעמים, ובמקביל לטפל בתינוק שרק נולד זו עבודה סיזיפית ומתישה,

מי שאומרת שזה כיף ומדהים, בדרך כלל לא אומרת את האמת, אני מכירה נשים שזה היה להן סיוט וגרם להן לעצור אחרי מעט ילדים. אני מכירה גם כאלה שקיבלו דיכאון אחרי לידה בגלל לידות צפופות. 

הרב שלא יתיר למנוע הריון , אלה שאני שומעת להם כן מתירים וכמה שהאישה צריכה, לא יקום לתינוק בלילה 

ולא ירוץ אחרי תינוק בן שנה עם תינוק בן יומו על הידיים, ולא יסעד משפחה שהאם בה בדיכאון אחרי לידה ולא יכולה לתפקד.

 אני חושבת שבד"כ כשבני הזוג מחליטים למנוע, הם לוקחים בחשבון שיש סיכון כלשהוא שיהיה להם קשה להיכנס להיריון לאחר תקופת המניעה, . הם לוקחים בחשבון את הסיכון הקטן הזה ומשקללים עם הסיכוי להיריון בהפרש מועט.

בגלל שאת אומרת שקשה לכם להיכנס להיריון אז הסיכון שיהיה קשה אח"כ להיכנס להירון הוא יותר גבוה. אתם צריכה לשקלל את הנתונים. האם היית מעדיפה להיכנס להיריון- נניח חודש אחד אחרי אחרי לידה (אגב, אמרו פה שזה די נדיר) -לעומת הסיכון שזו תהיה הלידה היחידה שלכם.  שוב, בד"כ זה סיכון נמוך אבל אצלכם הוא כנראה יותר גבוה...

אתם , בני הזוג והרב שתתיעצו עימו, תענו את התשובה.

ממש בהצלחה ולידה קלה!

באמת יש בזה סיכון מסוים, אבל הפותחת ציינה בהמשך שהיא כנראה תסתמך על הנקה + נרות ואז אין סיכון במניעה.

לא נראה לי שיש רבנים שאוסרים בחצי שנה הראשונה אחרי הלידה

אז תדעי שאם תרצי את זה - מן הסתם תהיה לך האופציה

אבל תדעי שיכול מאוד להיות שאחרי הלידה את דווקא כן תרצי מהר

אני עכשיו אחרי 5 חודשים וגם לי וגם לבעלי כבר מתחשק מאוד עוד אחד

כך שאל תחליטי עכשיו . תזרמי עם עצמך.

שאת לא יכולה להסתמך על ההנקה מראש בלי לוודא קודם

שאת לא מהנשים שכן מבייצות בהנקה

שאת לא מהנשים שכן משתרש אצלן הריון עם התקן?

וזה שונה מלידה ללידה. גם אצל אותה אישה. מנסיון. אין איך לוודא מראש. צריך רק להחליט אם אחוזי המניעה של ההנקה מספקים אותך - וזה נכון בעצם עם כל אמצעי.

אני לא יודעת מה בדיוק הסיפור שלך אבל כתבת שלקח לכם זמן להכנס להריון.

גם לי לקח שנה וחצי עד שנכנסתי להריון, ב"ה ללא טיפולים אבל כן לקחתי כדורים לביוץ.

אחרי הלידה לא עלה בדעתי לקחת אמצעי מניעה כי זה היה לי ברור שאני לא אכנס להריון טבעי ובאמת כך היה, כשהגדול שלי היה בן שנה וחצי שוב לקחתי כדורים ונכנסתי להריון נוסף..

אבל- כשהשני היה בן שנה וחצי נכנסתי להריון טבעי (זה היה לי הלם רציני)

כמובן שאין מסקנה חד משמעית אבל אני לא חושבת שלאישה לקחת זמן וטיפולים להכנס להריון פתאום תכנס להריון תוך חצי שנה, ולהתחיל עם אמצעי מניעה יכול רק לשבש את זה יותר..

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

תודה רבה!!

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

תודה רבה!!!

היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד

כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...

כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...

אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח

לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.

יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

סליחה על הניצלוש

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

אני מוחקת מהר מאד

מה בעלך אומר על זה?

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

והמון מזל טוב!

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

אצלי בין הארוחות עזר גם כמה בייגלה בודדים, אז פשוט הייתי מנשנשת כל פעם כמות קטנה ובסוף זה לא יוצא כמות מוגזמת

אבל כן נראה לי שעבוד בלאכול יותר קל מלהיות עם בחילות כל הזמן...

זה אכן עדיף מבחילות

אכלתי ( רק פחמימות ) נון סטופ, משהו מפחיד

ממש נס שלא עליתי 20 ק''ג

אחר כך כבר לא היה לי תאבון ...

מבחינתי השלב הזה הוא שלב שצריך לשרוד אותו , אחר כך כשהגוף קצת מתחזק אפשר לנהל אוכל עם שכל. כרגע תעשי מה שטוב לך ועוזר לך

כמה שיותר בריא לפחות. למרות שרוצים סתם פחמימות ריקות.

וגם לבשל אני לא אוהבת🙈