אני שואבת כדי לתת לה בקבוק בשילוב הנקה

רק בעקבות כל השרשורים פה, אנחנו שאלנו רב והוא בכלל אמר שעדיף (כמובן ככה הוא סובר) אינפוזיה ולא שתיה לשיעורים.

זה גם מה שעשיתי בהריון הקודם והיה מעולה ממש לא הרגשתי את הצום, קיבלתי מים עם סוכר וזה ממש נתן כח.

אז מומלץ לבדוק גם את האופציה הזאת.

בהצלחה לכולם!!!!

אם יש לי מיץ ענבים של יצרן אחר ולאו דווקא של "מוסקט" זה גם טוב? 

למה כתבת דווקא "מוסקט" ?

לי גם הרב וגם הרופא אמרו לשתות לשיעורין. 

מה בדיוק פירות יבשים עוזרים לצום חוץ מקלוריות ריקות של סוכר?

תודה.

בד"כ מיץ ענבים עשוי מענבי מוסקט. לא נראה לי שתחיה התכוונה לחברה מסויימת.

פירות יבשים- מדוע את חושבת שאלו "קלוריות ריקות של סוכר"??

בפירות יבשים יש הרבה סיבים תזונתיים, מינרלים (וגם ויטמינים, אבל בטריים יש יותר). זו דרך טובה לצרוך אנגריה הנשמרת לאורך זמן.

(לדעתי לפני צום, עדיף להרבות יותר בפירות טריים, בשל אחוזי הנוזל הגבוהים שבהם)

בהצלחה

כתבתי מוסקט כי כבר פעם מישהי שאלה אותי אם אני מתכוונת למיץ של קריסטל/פריגת וחבריהם אז לא

מיץ ענבים של קידוש.

תודה תחיה.

תנעצי את זה!

וסליחה שזה באנונימי בעוד כמה חודשים אולי אני אגלה לך

ולא צריך להתנצל על אנונימי פה

שיהיה בשעה טובה 

לא לשכוח- כבר מהיום:

לשתות לפחות 3-4 ליטרים ליום כבר 3 ימים מראש,

להגיע לצום מלאות חלב, רוויות נוזלים.

זה מקל מאד על הצום.

וחוץ מזה:

שאלת רב- כדאי עכשיו, לא לחכות להגיע לצום באי בהירות כי בצום קשה מאד למצוא את מי לשאול ( ואלו דיני כרת שא"א לזלזל בהם) 

אוכל לערב צום:

קטניות ודגנים מלאים

מאכלים בעלי ערך גליקמי גבוה ( מתפרקים לסוכרים לאט לאט) :אורז בסמטי, בטטות, פסטות מקמח דורום.

סמוך לצום- ירק קשה, - יתן תחושת שובע לשעות הקרובות, פחמימות ודגנים- יעזרו לשעות המאוחרות יותר כאמור לעיל.

אבטיח- פרי בעל הרבה סיבים תזונתיים- יתרונו: שחרור איטי של הנוזלים שנכנסו איתו למעי. האבטיח משחרר את נוזליו במעי לספיגה למחזור הדם עוד כ 4 שעות ויותר אחרי אכילתו.

לחלבון יש זמן פירוק ארוך יחסית בקיבה ונותן תחושת שובע, מצד שני הוא גורם תחושת צמא- לכן לאכול במידה ועם הרבה דברים מרווים אחריו.

אחרי הצום- במיידי: סוכרים זמינים. מפירות זה הכי רצוי והכי זמין לגוף ( ענבים!)

אח"כ פחמימה.

בשורות טובות

שוקלת להכין לי למחר...

או שזו המלצה שמתאימה במיוחד 

להריוניות ומניקות?

תודה!

אבל אני לא מכירה אנשים שהם סתם 

בכל אופן, ההמלצה מתאימה לכולם!

אשמח לדעת איך בדיוק עוזר המיץ ענבים?

נראה לי מוזר לשתות הרבה מיץ ענבים לפני הצום...במקום מסויים כתבו שזה מיתוס.

זה סוכר... וסוכר מגביר את תחושת הצמא..

בדוק!!

פעם אחת עשיתי את זה לפני יום כיפור וזה פשוט היה מדהים השינוי ואני אחת שצמה די גרוע.

לא יודעת בדיוק איך, אבל כנראה שהוא מתפרק טוב יותר בגוף, ונשאר לאורך זמן.

עושה אותה עבודה

זה יותר מרוכז...

כשבעלי יחזור מוותיקין, וזה לא רק מרצון לספוג קדושה אלא גם ממש מטעמים אגואיסטיים, וכדי להצליח לצום ולא להתמוטט!

כי גם אם בעלי יהיה בבית ורשמית האחריות לילדים תהיה עליו, בפועל איכשהו הדברים תמיד מגיעים לאמא. למשל הקטנצ'יק - אם הוא יראה אותי הוא ירצה לינוק, אם אין אמא בסביבה הוא יסכים לאוכל של גדולים. וגם האחרים רגילים יותר לפנות אלי, ואני לא מסוגלת להפנות בכל פעם לבעלי. אז גם אם בכלל לא היה שום עניין בבית כנסת ביום הזה, הייתי מחפשת (ובעלי היה מחפש לשלוח אותי ל) מקום אחר, מחוץ לבית, רחוק מהילדים המקסימים והמתישים, ואם אפשר שיהיה בניין סגור, ממוזג, עם מקום ישיבה... אז יש לי כזה, ועוד זכות לא להעביר בו את הזמן סתם אלא להצטרף לתפילה! לא אלך?

ההסתייגות היחידה שלי היא שאני יודעת שרוב מוחלט של הזמן אשב. אולי רק בקדושה אעמוד. אז אולי אולי עדיף לא להיות בבי"כ מאשר להיות שם ולשבת כשארון הקודש פתוח... אני נאחזת במחשבה שמאחורי המחיצה בטח אפשר להקל ולשבת, אני לא ממש מול הארון הפתוח, מה אתן אומרות? מכירות פסק בעניין?

שנה שעברה עברתי לפני הצום על כל המחזור יחד בעלי, ובדקנו איפה חובה לעמוד, איפה כדאי לעמוד אם יש קצת כוח, ואיפה עדיף לשבת כדי לשמור את הכוחות..

לגבי ארון הקודש- בעלי אמר בפירוש שלעמוד כשארון הקודש פתוח זה ממש לא חובה, אלא מנהג טוב וראוי, אבל אם אי אפשר אז באמת לא צריך (גם כרווקה הרבה פעמים הייתי יושבת חלק מנעילה, למרות שארון הקודש פתוח בכל נעילה). מתי שבאמת צריך לעמוד מדינא זה כש'ספרי תורה הולכים'- בהוצאת ספר תורה עד שמניחים אותו על הבימה, בהגבהה עד שמתיישבים איתו (לא צריך לעמוד בזמן הגלילה), ובהחזרת ספר תורה. כמובן שגם אז- אם את מרגישה שאת עלולה להתעלף אם תעמדי, אז ברור שתשבי (אני פעם התיישבתי באמצע קדושה כי הרגשתי שאני עומדת להתעלף אם לא), אבל זה זמנים יחסית קצרים אז נראה לי שזה אפשרי.

בהצלחה רבה!

בשנה שעברה ידעתי איפה אני צריכה לעמוד על פי מה שעברתי עם בעלי, אבל בביה"כ ראיתי שהמון נשים בכלל לא יודעות את הנושא הזה. זה בי"כ שהמחיצה אטומה, אז אי אפשר לעקוב לפי איך שהגברים עושים, וכך יצא שכמה פעמים בקטעים שבמיוחד יש עניין לעמוד בהם (למשל בווידוי של חזרת הש"ץ) הייתי בערך היחידה שעמדה בכל עזרת הנשים, ודווקא בקטעים שאין עניין מיוחד לעמוד בהם, הייתי כמעט היחידה שישבה. בקיצור- כדאי מאוד להתכונן מראש עם הנושא הזה, ולדעת בדיוק מה עושים בלי להסתמך על מה שעושים מסביב.

בעלי עומד כל התפילה פחות או יותר, ולא נראה לי שהוא התעמק במיוחד מתי חשוב יותר או פחות לעמוד. הוא מעדיף לעמוד גם כשאין בזה שום עניין...

ותרגישי בנח עם זה.

http://www.puah.org.il/NewsDetail.aspx?id=122

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

אבל זה בערך גם המחיר לצהרון אצלנו.

והקייטנה עצמה, לגנים לפחות עלתה 600 ומשהו..

נראה לי שזה לפי אשכול חברתי של המקום או משהו כזה

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?

מה שיכול לעזור מבורך!

אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!

אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!

ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.

אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות.. 

הילדים שלי מאוד אוהבים סדר ובקייטנה יש נטייה ליותר בלגן, צוות פחות קבוע, לא מתחיל בזמן, אין סדר יום מובנה וזה מציק להם.

ואין אצלינו קייטנות אחרות.

כבר אטרקציה.

ויש יצירות, ומסיימים יוקדם. אצלם זה כבר כיף!

ואצלי האמת להשאר בבית לא היה אופציה, עד שמגיעים לכיתה ד.

חודשיים בבית זה המון לילדים קטנים, חייבים מסגרת חלקית. 

מוסיפה שיקול שלא ראיתי שכתבו-

משערת שרוב החברים שלהם ירשמו. ואז את נשארת איתם בבית בלי אופציות לחברים, זה שונה ממה שהיה במלחמה (אצלנו לפחות).

וגם- אם המטרה היא זמן משמעותי, אולי אפשר להחליט כל יום להשאיר רק ילד אחד (או לשלוח אותו מאוחר יותר מאת אחיו), ולתת לו זמן אחד על אחד עם אמא, מה שיותר קשה להשיג כשכולם יחד.

זה עודפים

כמובן אם עולה במשקל וחיוני סהכ

ב"ה עולה ממש יפה במשקל

מגיל 0 עד 120 אנחנו נדאג לכל דבר, ונדאג שיהיה מה לדאוג

אם אלו פליטות "רגילות", לא הקאה, זה יכול להיות שינוי בהרכב החלב, שהשתנה כדי לענות לצרכים, יכול להיות שינוי בקצב, בגודל הקיבה, המון גורמים משפיעים.

גם סוג הפליטה משתנה עם הזמן

אם זה לא הקאה בקשת

ולא כמות ענקית ומוגזמת לא נשמע שיש מה לדאוג

אצלנו זה הגביר ממש את כמות הפליטות לבערך שבוע, ואז זה חזר לקדמותו.

אבל בגדול פליטות זה לא מדאיג.

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה. 

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים. 

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

מעמ.

אני גם תחת ההגדרה של אדם רגיש מאד...

ומזדהה עם תחושת המותשות בעקבות זה.

אבל לא פרפקציוניסטית, ונשמע שאצלך יש שילוב של השניים וזה גורם למותשות ולמוצפות גבוהה יותר...

בכל אופן, הרעיון ברגישות גבוהה הוא לא להילחם בה, אלא ללמוד את המתנות שיש בה, ואז למצוא את האיזון הנכון לחיים.

טיפול טוב אמור לעזור לזה.

אגב, מהתיאורים שלך נשמע שגם הילדים שלך רגישים מאוד (וזה הגיוני). סיפרת שב"ה היה להם טוב בחתונה, ויש סיכוי שזה בזכות ההכנה הטובה שעשיתם להם.

תלמדי מהטיפים שעשית למען הילדים שלך גם בשביל עצמך

על העבודה שעשית עם הילדים. ממש משמח לשמוע!

אני חושבת שבמקום לשאול 'איך מפתחים עור של פיל', עדיף לך לשאול- 'איך מקבלים את מי שאני'.

יש אנשים רגישים. שמתרגשים יותר. שצריכים יותר זמן עיכול. וזה בסדר.

אל תכעסי על עצמך שזה מי שאת. כמו שאת זה מצוין.

(ובכלל, כמה שתנבי להילחם בזה, כנראה זה רק יגבר. בדרך כלל מול רגשות מה שעוזר זה קבלה, יותר ממלחמה).

גם אני אישה רגישה מאוד וגמני כזו

כשזה מתנגש עם פרפקציוניזם - זה יכול להרגיש קצת כאוטי לפעמים, מודה🤭

אני חושבת שלא כדאי לנסות להילחם בזה, אלא לקבל ולהכיל את המנגנון הזה אצלך קודם כל. תתבונני ותבחני אותו ואפשר באמצעות טיפול גם למתן את הסימפטומים עי עבודה עצמית רגשית ותודעתית

כל הכבוד לך על העבודה שאת עושה! את כל כך יגעה אחרי פתרונות וחותרת להתקדמות אישית, אני בטוחה שיסייעו בידך מן השמיים♥️

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

במעון כי לא יכולתי להיות שם עוד רגע

יש גבול לכמה ישן אפשר להיות

זה הרגיש לי נורא לחוב על לבוא למקום העתיק הזה כל בוקר מחדש וסירבתי

נראות נעימה ויפה מרחיבה את הלב והדעת. גם אם לילדים זה לא משפיע, זה משפיע על המטפלות, וכשיפה ונעים מסביב, זה עושה טוב, וכשטוב להן טוב לילדים שלנו.
כמה נקודות למחשבה- במעון 1
האם הוא רק מבנה ישן?
או שיש הזנחה מבחינת משחקים וחפצים, כלים- כלומר שהםם ישנים, מלוכלכים, שבורים?
האם יש עומס משחקים שהצטבר, או יש סלסלאות מסודרות לפי משחקים, והם מזמינים?
4-5 מטפלות על כל הילדים- מניסיון, זה לא הכי טוב לפעמים.
אין לילד דמות אחת שהוא מחובר ואוהב, אלא כל אחת עושה קצת, וזה מבלבל לפעמים.
מצד שני, הוא יכול להתחבר למטפלת אחת ובבקרים למשל להירגע אצלה, וזה מעולה שיש לו דמות אהובה. אבל תחשבי מה קורה כשהיא לא באה??
 

מעון 2-
נשמע מעולה, האם שני המעונות קרובים לביתך?
אני הייתי חד משמעית הולכת על מעון 2
אצל ילדיי, היה טוב יותר כשהייתה דמות אחת מובילה- מטפלת קבועה ולא כמה ביחד...

עשיתי סיבו קצר ומהיר זה נראה שהמקום יישן

הגימבורי לדוגמא מדכא ממש