שלום לכולם,
אני רוצה להתייעץ לגבי הבן הבכור שלי. ילד מקסים פשוט!!! ממושמע, מתוק, ילד שמח ו...רגיש
 

אין לי ספק שאת הרגישות הזאת הוא קיבל ממני, ואני יודעת מניסיוני שזו התמודדות לא קלה בחיים... תמיד הייתי נפגעת (עד היום, אם כי התגברתי על זה קצת) מכל מילה קטנה שאומרים לי, ואם בעיני מישהו עשיתי משהו לא בסדר אז נורא רע לי עם זה, והדמעות ישר באות וכו' וכו'. זה מאוד קשה, כי ילדים הם לא תמיד רגישים לאחרים, וגם מורים לא תמיד רגישים ברמות כאלה, ובכלל, כל החיים, נורא קשה להסתדר כשבוכים מכל דבר קטן, ואפילו אם רוצים לענות למי שאמר לנו משהו, לא מצליחים כי הדמעות חונקות... או מעדיפים לשתוק כדי שהדמעות לא יעלו....
כל זה מהניסיון שלי.... כל החיים אני עובדת על זה, מודעות עצמית וכו' כדי להתגבר ולא להיות כזו רגישה ונעלבת או בוכה מכל פיפס.. ויש שיפור, אבל הדרך עוד ארוכה...

ופתאום אני קולטת שהבן שלי קיבל את זה בירושה, אחד לאחד... רגיש ברמות, ממש... הוא נפגע מכל מילה קטנה, וכמובן שאין בה כוונה לפגוע... גם אם אבא רק יעיר לו בעדינות שהוא עושה משהו מסוכן, הוא יהיה ממש עצוב אחר כך ויילך לשכב לבד בחדר שלו וכו'.. 

אני לא רוצה שיהיה לו קשה בגלל זה כמו שלי היה... הייתי רוצה לעזור לו כבר מעכשיו... אני יודעת שאני לא יכולה לשנות אותו, אבל כן לנסות להקל עליו, או ללמד אותו איך כן כדאי להסתכל על הדברים כדי לא לקחת את זה לכיוון של היעלבות ועצב..
 

אתמול הוא אמר לי: "כשמישהו עצוב בגלל מישהו אחר, אז זה אומר שהוא נעלב" ואז קצת דיברתי איתו על זה.. אמרתי לו שהרבה פעמים אבא/אמא/סבתא/סבא אומרים לו דברים כי דואגים לו או רוצים בטובתו... למשל אם משהו מסוכן אז מזהירים אותו, כי אנחנו אוהבים אותו, ולא רוצים שיפגע וכו'.. הוא הקשיב והבין..

ואח"כ למשל הוא שיחק עם איזה מקל, ואמרתי לו שיזהר כי זה יכול לפגוע במישהו ולתת מכה.. אז הוא אמר שהוא נזהר... ובסוף המקל פגע בי וקיבלתי מכה בגב, אז מיד הסתובבתי אליו ואמרתי לו "ראית שהמקל יכול לפגוע גם כשנזהרים??" אז הוא מיד זרק את המקל ועמד עצוב.. ואז הוא התחיל ללכת לכיוון החדר שלו, ובאמצע הדרך הוא פתאום עצר.. ראיתי אותו "חוכך בדעתו".. ואז הוא שינה כיוון, הסתובב, חייך והמשיך לשחק.. (לא במקל כמובן), ואמר לי "כשאני אהייה פה לבד ולא יהיה אף אחד שיכול לקבל מכה, אני אשחק!"

אז ממש שמחתי לראות שהוא התגבר על זה, במיוחד אחרי השיחה שעשיתי איתו לפני כן...
אבל עדיין, מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לעזור לו להתגבר? אם הגננת בגן רק אומרת לו משהו קטן (ויש לו גננת באמת עדינה) הוא ממש נהייה עצוב, ולא רוצה ללכת לגן למחרת...

איך אפשר לעזור לו להסתכל נכון על הדברים?.. אני כל כך לא רוצה שיהיה לו קשה כמו לי... ועוד אני בת, זה יותר מתקבל שבנות רגישות... לבנים זה עוד יותר קשה...

תודה מראש

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.

נשמח מאד להמלצות ☺️

לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי

שלום  בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים

לנו משותפים

הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא

סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות

אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים

ואני לא יכלתי לעבוד

כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל

מבעל חזק שלא היה חולה  אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום

עובד פיזית קשה כל חייו

לא יכולה לפרט הכל

שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך

ילדיו רצו מידע על כל  דבר

על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו

לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה

מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע

אין לי תו ירודה לא נותנים מידע  גם לאישה

אבל הם בשלהם

עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע

ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד

עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי

אני לא בתחרות

הם יושבים מולי ומחלקים  את הבית

החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם

הם אמרו לא נוציא אותך מהבית

לא בטוב לב,בהתנשאות

פה שתקתי

שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי

כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה

ועבדתי פחות

לא היה לו עזרה משום צד

המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה

ולא באו לבקר פעם אחת

לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם

רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים

 אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי

התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים

קראו לי בשמה של,גרושתו

ולא אמרתי כלום

בעלי גוסס והם אבים איתי מולו

שתקתי

אבל הילדים שלו איתם יד ביד

אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים

אימא שלהם השחקנית הראשית פה

הראתה לי שהיא איתי

ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה

על התערבות בכל נישא

לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור

ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת

אלי

אני איתו בכל הטיפול והם  לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה

בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל  רצתה לדעץ להתערב

 היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו

הוא מת את כלום

רוצים את חלקם לא  מוותרים על כלום

אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות

הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם

ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם

לא הבנתי איך אני הרעה פה

מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב

חיבת עורך דין שיתן לי בטחון

אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי

שלום וברכה,

חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.

לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.

הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.

ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.

"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,

כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .

בתפילה  לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.