בשבוע 32 (הריון ראשון), העוברית המתוקה היתה עכוזית  (וזה היה מוזר, כי עד אז בכל הבדיקות היא היתה ראש)

הרופאה אמרה שהסיכוי שהיא תתהפך קיים, אבל נמוך יחסית... (בדקנו את כל הספרים בבית, אף אחד לא היה הפוך...)

בערך בשבוע 34 הרגשתי השתוללות בבטן,

בשבוע 36 ראינו שהיא במצג ראש!

מקווה בשבילך שהכל יסתדר לטובה!

מאחלת לך מכל הלב שיתהפך, אבל אני כן ממליצה לך לבדוק את כל הספרים בבית שהם ישרים

ולעשות תרגילים כמו זחילה על 4 

שכן ככל שהזמן עובר התינוק גדל ויותר קשה לו להתהפך

ואני התמהמתי מידי ובסוף אפילו היפוך לא עזר

אמנם , זה גם לא סוף העולם ללדת בקיסרי אבל ההתאוששות קשה יותר 

שבוע 40 באה לבית חולים ללדת והיה עכוז

אחרי 10 דקות התהפך העובר לבד, ללא כל התערבות. נס!

לראש.

נס ה"ונהפוכו" שלנו.

אני בעד תפילה וצדקה...

והייתי עושה אולטרסאונד פעם בשבוע, בגלל הריון בסיכון... בשבוע 31 כבר התחלתי להלחץ ולחשוב איפה אני אעשה היפוך (מוקדם. אני יודעת...)

בשבוע 34 ב"ה כבר התהפך.

בהריון הראשון הרופא הסביר לי שאמנם רוב התינוקות כבר במצג ראש בשבוע 33, אבל מבין אלה שלא - רובם עוד יתהפכו עצמונית לפני הלידה.

ובהריון האחרון התינוק התהפך מעצמו כשהיינו בתור להיפוך חיצוני... (ממש תוך כדי שחיכינו בתור. נבדקנו כדי לוודא שהוא עדיין עכוז והופנינו לחכות בתור להיפוך).

פפריקה את כותבת מניסיון?

בארץ יודעים ליילד עכוז

(כפירה על כפירה? או שלזה בעצם התכוונת?)

כך שאם העובר לא יתהפך, היא ככל הנראה לא תמצא רופא שירצה ליילד אותה בעכוז. ואני מדגישה שלמרות שזה מפחיד מאוד, אני מסכימה איתך לגמרי.

שכחתי קודם שלא מדובר במצג עכוז - כך שההערה שלי הייתה לגמרי מיותרת.

בהצלחה מתואמת! אני מאמינה שכל הדיון הזה יתייתר במהרה

ואסביר את המצב:

שבוע 33 (כמעט), והעובר במצג רוחבי. אני אחרי ניתוח קיסרי (ולפניו שתי לידות רגילות) שהיה בחירום והשאיר לי טראומה. אני רוצה לעשות הכול כדי ללדת רגיל גם הפעם!

אבל - חלשה כל-כך, פיזית ונפשית... יודעת על כל הסגולות והרעיונות הטבעיים, אך מתקשה נפשית ופיזית לעשות אותן... עוד אעשה את זה, מן הסתם, אבל לפני כן רציתי להתעודד...

(וברור ברור שעדיף ניתוח קיסרי ואם ותינוק בריאים על פני כל דבר אחר! אבל אני מרגישה שאם חלילה זה יהיה, הטראומה הנפשית שתהיה לי תשאיר צלקות מעבר לצלקות הניתוח...)

ואם כבר, אז שאלה:

קבעתי תור לאולטראסאונד נוסף לקראת שבוע 37, אבל אני מרגישה שלא אעמוד במתח עד אז... יש עניין שאלך לעוד אולטראסאונד שבועיים קודם לכן, כדי שאוכל להירגע מוקדם יותר, או שעדיף לי כמה שיותר לדחות, כדי להיות בטוחים במצג?

(ומה אם אלד כבר בשבוע 37? עוד לפני האולטראסאונד?...)

שילמד אותך מה המצב גם בלי אולטרסאונד.

אני לא יודעת להפנות אותך, אבל אם תשאלי בפורום לידה פעילה בתפוז אני מאמינה שתקבלי הפניות טובות.

ולגבי לידה מקדימה ומפתיעה - אז תזדרזי להגיע לבית חולים, ותבקשי דבר ראשון אולטרסאונד. אני בטוחה שהצוות יסכים - הם בוודאי לא ירצו להסתכן בלידה בלי לדעת מה המצג.

שאני יכולה ללמוד איך למשש ולדעת בעצמי?

כי לפעמים נדמה לי שאני מרגישה את הראש... אבל הדולה שהלכתי אליה עכשיו אמרה לי לא לסמוך על זה.

(וזוכרת את הרופאה בהיריון הראשון שלי, שהייתה ממששת עם היד ויודעת מה המצג... היום כמעט לכל רופא יש אולטראסאונד בחדר או לפחות חדר אולטראסאונד באותו מקום, ולכן הם אפילו לא ינסו את זה כנראה...)

אבל תדעי שניתוח מוזמן הוא משהו אחר לגמרי מניתוח חירום

ואפילו ניתוח דחוף לא חירום כמו שהיה האחרון שלי היה בסדר גמור 

אבל עדיין - אני לא רוצה! 

בהריון הזה גיליתי שהרופאה שלי יכולה לדעת בוודאות במישוש- אז אולי גם זה פיתרון- תור לרופאה??

ובהריון הקודם היא התהפכה, הדבר היחיד שעשיתי זה שיאצו, אין לי מושג אם זה קשור...

באופן טבעי בערך בשבוע 35.

לרוב אני לא יושבת כך, אבל לפעמים בשכיבה אני משכלת את הרגליים...

והוא לא הסכים להתהפך..
בסוף בחסדי שמיים ילדתי אותו עכוז בלידה וגינלית רגילה בבית חולים ביקור חולים- שם מומחים ללידות כאלה, והייתה אחלה לידה!
אז גם אם חלילה הוא לא מתהפך אולי שווה לחשוב על אפשרות כזאת..

לא הסכמתי.

אבל עד כמה שידוע לי הם לא עושים לידת עכוז אחרי ניתוח קיסרי אחד, אבל מומלץ לבדוק.

בכל אופן, העובר כרגע במצג רוחבי, כך שלידת עכוז תבוא בחשבון רק אם הוא יתהפך למצג הזה... וכמובן, אם כבר, אני מעדיפה שיתהפך לראש...

הראשונה התהפכה מעכוז לראש והשניה מראש לעכוז..

גם אצלי התאומים התהפכו בין שבוע 31 ל-33... אז הניתוח הקיסרי האלקטיבי התבטל, אבל בכל זאת היה ניתוח בחירום...

לבדוק שכל ספרי הקודש שברשותך עומדים ישר ולא הפוך

ולהתפלל.....

וממה שקראנו זה לא סיפורים פה ושם, אלא רוב מוחלט (יש מצב 90 %, לא זוכרת...) של העוברים במצג עכוז בשבוע מוקדם יחסית (כמו 33) מתהפכים.

היפוך קובעים בשבוע 38, ואם מתחילים לידה קודם לכן מנסים לבצע היפוך בלידה.

ואגב, רופא הנשים ששיחרר אותי מההיפוך (שלא היה בסוף) לימד אותי על תנוחה טובה להיפוך עובר (מאז אני מבצעת אותה בהריונות לקראת הסוף, ליתר ביטחון...):

לעמוד על שש ולהוריד מרפקים לרצפה (לקפל ידיים), ואז להוריד כתפיים, ראש וחזה למרפקים. נשמע מסובך? העיקרון הוא שהאגן ממש למעל. וזה גורם לעובר להעביר לשם את הראש, שזה מה שרוצים.

-אגב, זו תנוחה לא מומלצת לצירים.

ולשים בינהן פנס דולק. והעובר מסתובב לכיוון האור. לא ניסיתי

יצא ככה במקרה שמשבוע 20 בכל פעם שראו אותו באולטרסאונד הוא יצא במצג עכוז או רוחבי, אבל אם הוא לא פגוע קשה חלילה או משהו, הוא ודאי לא היה תקוע כך כל הזמן אלא עשה לפחות שלוש סלטות ביום כמו כל העוברים. בגיל כזה עוד יש להם שפע מקום, והם ממש לא מתקבעים על תנוחה אחת.

אפילו 33 זה קצת מוקדם לבדוק. גם אז יש הרבה שעוד לא התקבעו.

מה שכן - זה נכון שאם יש הרבה מי שפיר יש יותר סיכוי להתהפכות, וכן ככל שההריון מתקדם יותר יש יותר סיכוי להתהפכות. בהריון ראשון עוד צפוף להם מאוד...

בקיצור, לנצל את כוח המשיכה....

 מקווה שיתהפך לטובה!

אני מתלבטת אם עכשיו אני מרגישה את הראש או העכוז במעלה הבטן... (זאת אומרת, שהעובר כבר לא לרוחב).

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד