מורה שלי שמאוד מאוד פגעה בי לפני שלוש שנים בערך התקשרה בערב יום כיפור לבקש סליחה. היא אמרה שהיא יודעת שהיא פגעה בי, ושהי ממש מתנצלת וזה.ואם אני מוכנה לסלוח.
וואלה? לא. לא רוצה לסלוח לה. לא מגיע לה שאני יסלח לה. קשה לי לסלוח לה, הפגיעה הזאת עדיין איתי ועדיין משפיעה לי על החיים.
אבל לא היה לי נעים לומר לה לא. היא התנצלה וזה, ואחכ שאלה 'את מוכנה לסלוח לי?'
מה הייתי כבר יכולה לומר? ברור שאמרתי שכן. עשיתי לפני זה כזה פול מממ וכאלה שתבין שקשה לי לסלוח לה, אבל אמרתי שכן. היא שמחה ממש ואמרה לי תודה, ואמרה שהיא רואה שקשה לי ובכלזאת אני סולחת וזהה..
והיא גם אמרה שבואי עכשיו נפתח מחדש וזה.. אנחנו השנה נפגשות הרבה יותר מבשנים שעברו כי היא מורה שליי.. ואני מאוד מאוד מנסה לשמור את זה רק בגבולות ההכרחי, לא לרדת איתה לשיחות ולדברים שמעבר למה שצריך.. להיות בכל שיעורים והכל, אבל לא שיחות אישיות ולא בטיח. בקושי שחרורים אני מבקשת ממנה. לא אומרת לה שהבגד שלה יפה היום גם אם הוא כזה, וגם אם זה מה שהייתי עושה לכל אדם אחר. [ובקשה-- זה לא הדיון עכשיו אם אני צודקת ביחס שלי אליה או לא. אתם לא יודעות מה היה, ותאמינו לי שלקח לי הרבה זמן וכוחות להגיע להחלטה שככה יהיה לי הכי טוב.] והיא אמרה לי שהיא מתארת לעצמה שכשאמרולי שהיא תהיה המחנכת שלי השנה בטח היה לי קשה לשמועע.. ממ היא צודקתת.
היא אמרה גם שאם אני רוצה לדבר על זה.. או על משו אחרר.. היא תשמח..
אני ממש לא רוצה לדבר איתה. אני מאוד לא סולחת לה. והיא עכשיו בטוחה שכן. ושנפתח דף חדש ובלהבלהבלה. לא מגיע לה שאני יסלח לה, והדבר האחרון שאני רוצה זה לדבר איתה עכשיו, בטח לא על זה. אוף.
כל הכבוד למי שקראה עד כאן 
לוידעעתתת מה לעשותת.
[אה, ובעיקרון אני לא כזאתי. היו בנות שהייתי פגועה מהם מאוד, והם באו ובקשו סליחה וסלחתי. רק איתה קשה לי מאוד. מאוד מאוד. לא מגיע לה בכלל. איכסה]
ולומר לך שלא תמיד חייבים ככ לסלוח,
:p