אולי תבקש/י ממישהו שינהג איתך עד שיחזור הביטחון בחזרה בשיעור יש לך את המורה אז מרגישים ביטחון השאלה מה קורה שנוסעים לבד זה אני לא יודעת בהצלחה מקווה שיחזור לך הביטחון לנהוג

הכביש הוא מקום מפחיד. הכוח שיש לנו בידיים, הקלות לעשות בו תאונה - זה באמת מפחיד.

מי שעובר טסט לא יודע לנהוג. מי שעבר שישה חודשים של מלווה לא יודע לנהוג. זה משהו שנרכש עם הזמן. חייבים להתאמן, לפתח את היכולות האלה. אני רואה את זה על עצמי: אי אפשר להשוות את הנהיגה שלי היום לזו לפני שלוש שנים, ואת זו לפני שלוש שנים לזו לפני חמש (שזה היה מיד אחרי הרישיון).

המלצותיי:

1. ספציפית לחניות: ללכת למגרש חנייה ולהתאמן.

2. בכללי: לבקש מאנשים להתלוות אלייך, כל פעם אנשים שונים, ולשמוע מה יש להם לומר. ללמוד מהם.

3. אם את מרגישה שאת צריכה, אפשר לעשות שיעור או שניים עם מורה נהיגה.

יחזק לך את הביטחון העצמי... וכבר לא תפחדי באותה העוצמה

אצל כולם זה ככה בהתחלה

לאט לאט הפחד יורד ויורד

עד שהוא נעלם

יהיה בסדר בעז"ה

טסט ראשון נוהגת מושלם...ככה נאמר לי

אני לא צריכה מלווה בגלל גילי המופלג.

רעדתי ועדין רועדת  חצי שנה כבר עם רשיון .ועדין חוששת

הספקתי באמצע פקק נסיעה על אפס להכנס במשהיא מאוחרה..ב"ה לא קרה כלום לאפחד גם לא לרכב..אבל אח"כ לא הייתי מסוגלת לנהוג.

כל פעם שאני עולה ויורדת מהרכב מודה לה' שצלחתי והצליח ולא אפגע באפחד...

יש הרבה משוגעים בכביש.וכשנצמדים אלי מאחור אני אומרת לעצמי שהחיים שלי חשובים ויש ילדים בבית ואני לא ממהרת אני נוסעת כחוק.

נהנת מכל רגע שיש לי שלט מאחור.

אל תלחצי מחניות לא פשוט וזה מצריך הרבה אימון .בעלי אומר יעבור...הוא נוהג כבר המון המון שנים..

בפעם הבאה שמשהוא צועק תגידי לו אתה צודק.

ובעיקר בעיקר תסמכי על עצמך!

אני בארבע שנים האחרונות הלכו לי שני רכבים בתאונה וגם הרכב שלי היום בסיכון גבוה...

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.