מקווה ממש שתחזיקו ראש...
אז ככה,
אני ממש נרטעת ממבוגרים, פשוט כי אני מרגישה שהם לא מסוגלים להבין אותי.
אני אסביר: היו לי הפרעות שינה, הלכתי לרופאה, הייתי בטוחה שהיא תבין, והיא לא הבינה..
ועד מלא בעלי מקצוע שאף פעם לא הבינו אותי ולא יכלו לעזור...
בנוסף לכל זה נכנסים ההורים שלי, שהם לא מבינים אותי, ובגלל זה יש לנו מריבה ע נ ק י ת שנראה שהיא לא תיפתר לעולם...
אז כל זה היה הקדמה...
אז הבעיה היא שיש לי הפרעה נפשית, באמת קשה לי, ואין לי איך לטפל בה.
ז''א שאני לא סומכת על המבוגרים, וההורים שלי זה ממש לא אופציה.
יש לי חברה שמנסה לעזור, אבל זה פשוט לא מספיק..
וקשה לי כל כך לחיות עם זה...
אני בנאדם שבורח, לא מתמודד, אבל עכשיו אני ממש רוצה, ואין לי שום יכולת, לפחות לא כזאת שנראית לעין.
כתבתי עכשיו, פשוט כי זה מגיע למימדים אחרים, גרנדיוזים.
כמעט קפצתי היום מהגשר מאיילון. אבל אני לא אעשה את זה, בבקשה אל תדאגו לנקודה הזאת, אלא למצוקה האמיתית.
אהובות, תודה על היכולת לפרוק כאן, ושאני יודעת שאני יכולה לכתוב ושתהיה לי אוזן קשבת.
חג שמח!!

)