לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.
חשוב לי לומר שמה שאכתוב זה ממה שעבר דרכי ולא מהפירוש שקראתי, וכמובן מתוך נקודת המבט הנוגעת לענייני לנ''ו.
נתחיל מהתחלה, צריך הקשר כדי להבין את הציטוט כראוי, ההקשר:
"...וְנִתְקַשְּׁרוּ שְׁנֵיהֶם בְּאִם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן וְהַהִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד, וְנִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְנִתְחַתְּנוּ יַחַד."
בן המלך ובת הקיסר, זוג שהיה מיועד עוד מלפני הורתם זה לזו, התחתנו.
מסיבות כאלו ואחרות, אבי הכלה לא הסכים לשידוך והזוג החליט לברוח והמסע מתואר באריכות שם.
באחד המסעות אחרי שנפרדו דרכיהם, משלא מצאה זו את זה, הגיעה בת הקיסר לאותו מלך המצוטט בהודעתך.
''וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, וְהָיָה בּוֹנֶה לוֹ ארמון עַל הַיָּם כִּי שָׁם הוּטַב בְּעֵינָיו לִבְנוֹת ארמון מֵחֲמַת אֲוִיר הַיָּם וְהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת שָׁם וְהִיא [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל] הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם וּבָאתָה סָמוּךְ לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל ...''
הוא בונה ארמון על הים, מחמת האוויר, והספינות ההולכות...
מה אני רואה כאן? לצד הפסטורליה והאווירה המדהימה שיש במגורים על חוף הים, יש גם מימד עמוק יותר שמתגלה מתוך המשך מהלך העניינים, בבחירה הזו שלו דווקא במקום הזה.
הים, האוויר והספינות ההולכות מבטאים בחינה מסויימת של חוסר ממשות, חוסר קרקוע, חוסר יציבות.
כל הזמן יש תנועה, ממנו הלאה... ומשהו שלא מגיע לידי התגשמות. (בהמשך הסיפור רואים שגם מה שבנה ועמל עליו, אבד לו כולל מלכותו שהעבירו אותו ממנה, לאחר שנעלמו ה''מלכה העתידית'' ושרותיה).
אם יש מישהו שיתגלה אצלו עניין ה'רוצה-לא רוצה', 'לא רוצה-רוצה', זה אותו אחד שיש אצלו את אותה בחינה שלא מצליחה להתחבר לקרקע ונשארת ברובד האוורירי, התנודתי, וזה שכל הזמן בא והולך... מי שפה היום, לא בהכרח יהיה מחר...
ויש פה צד של לבחור מקום שהוא לא באמת מונח בו על מקומו ... כי כל הזמן יש פער בין הרצונות המתגלים משני הצדדים ושום דבר לא מתחבר לקרקע (ומגיע לגמר נישואין), ומציאת מלכה לממלכה... וזה לא נגמר שם.
הסיפור ממשיך -
''וְהִתְחִילָה לַחֲזר (הכוונה ללב ים הרחק מהחוף) וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֶחֱזִירָהּ וְהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִבְרר לוֹ כִּי מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לא רָצְתָה הִיא, וְכֵן לְהֵפֶךְ ''.
המלך הזה שרגיל באותם חיבורים של בלתי מושג ובלתי אפשרי, מוצא את עצמו בוחר במי שהגיעה פתאום מלב הים. ומשהו בפנים רוצה לצעוק - עוד לא למדת את השיעור שעם יותר מדי 'אווריריות' (בהתחלה חשב שהספינה נוסעת מעצמה ואין אנשים כי היתה שם לבד...) וחיים על גלי רגש וחשק שאין לו קרקע יציבה ובסיס איתן (רוצה? לא רוצה...), זה משהו שחסר בו העיקר וזה לא יעבוד?
הוא לא יודע, אבל הדפוס שלא התרפא, עודנו שם -
הוא שוב בוחר בבלתי אפשרי.
''וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב לְכָל הַמְּדִינוֹת, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ וּבָנָה ארמון בִּשְׁבִילָהּ...''
אבל כאמור, בת הקיסר בכלל לא פנויה, היא נשואה ומחפשת אחר בן המלך שאבד עימו הקשר.
היא בכלל לא מעוניינת בארמון וחתונה.
היא מחפשת את הבית שלה שכבר קיים בעולם.
היא מאוד מכוונת מטרה ולא מתפעלת מכל דבר שקורה מסביבה, ומשתמשת בתבונתה כדי להפוך את כל המכשולים והאתגרים, להכנה לאיחוד העתידי, שפשוט לה שיקרה .
איך? אין לה מושג, והיא גם לא מנסה לשלוט בזה, היא רואה מה נקרה בדרכה, ובוחרת ללכת את הדרך עם מטרה ממוקדת וברורה.
ועברו מה שעברו, והתגלגלו לאן שהתגלגלו עד שבסוף כל אחד הוחזר על כנו ולמקומו, ולא זו בלבד אלא חזר עם תיקון לעניינו, ובת הקיסר פנתה לבן המלך שהביאו אותו אליה ואמרה לו:
"וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ [הַיְנוּ הֶחָתָן שֶׁלָּהּ בֶּאֱמֶת] נֵלְכָה וְנִסְּעָה וְשָׁבוּ לְבֵיתָם בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן."
מה עולה מכאן?
אי אפשר להכליל את כולם כל אחד ועניינו.
יש מי שמתעכב מצד שצריך לרפא דפוסים פנימיים.
יש מי שמתעכב מצד נאמנות, שיש להם בהירות גדולה בעניין השייכות והחיבור השורשי והם לא יכולים להתחבר עם מישהו אחר. ורק מצד אריכות הדרך, והאבידה שאבדה והמסעות שעוברים, הם מתעכבים. וזה ניכר מכך שברגע שנפגשים מזהים ויודעים, כמו שמתואר בסיפור, שעוד אצל המלמד נקשרו זה בזו.
ויכולות להיות עוד סיבות, ולא נרחיב בזה עכשיו.
בשורה התחתונה,
שייכות וחיבור אפשר לזהות ברגע כשנמצאים על מקומנו. כשממוקדים ומכוונים למטרה, ולא מתפעלים מהדרך אלא לומדים לתעל כל משוכה, לצעד הבא. לאסוף את האוצורת שמתגלים ברגע הזה, להילחם ב'לא טוב' שמנסה לייאש לחלוטין, ולתקוע באמצע הדרך במקום שבכלל לא שייכים אליו. כשמה שצריך לריפוי, עובר את התהליכים האלו המרפאים באמת.
ואין לאף אחד ידיעה מה סיבת העיכוב של האחר, ועיכובים שהם חלק מהמסע הזה, הם לא לגנות אף אחד.
גם לא לגנות זה שהיה נדמה ש'לא למד את השיעור שלו...'.
למה?
כי גם כדי ללמוד שיעור ברמה שיניע לפעולה שתוציא מהמקום שצריך להוציא, צריך בשלות, וצריך פתיחות, וצריך להשקיע. ויכול להיות שהיא היתה הראשונה שרצה בה כל כך שאמר ''אני מוכן לקבל כל תנאי שתגידי (שלא יגע בה עד אחרי החתונה, ושיניח לה לשהות על הים ולא יכריח אותה לרדת לחוף), ובלבד שאזכה שתהיה לי למלכה.''
והמלך השקיע. הוא היה מוכן להמתין כל כך הרבה זמן, ובתנאיה מתוך אמונה שזה קורה, ובנה ארמונות לכל אחת מהשרות שהביא לה, ובנה ארמון גם עבורה...
זו השקעה של הון, ויותר מזה זו השקעה של רצון...
הוא עבר שם תהליך עמוק.
ולכן נהיה לו צער מזה.
ואכן, בסוף התגלה שכל מי שחווה עיכוב מסויים,
תקלה מסויימת ונצטער מזה,
זכה לקבל פי כמה וכמה ממה שהיה לו אם לא היה עובר מה שעובר.
הסוחר, קיבל ספינה מלאה זהב ואבנים טובות ששוות יותר מהסחורה שמילאה אותה מלכתחילה.
המלך הנ''ל, הגם שלא זכה בה כמלכה, קיבל את מלכותו חזרה עם כלים מתוקנים להמשך המסע.
ובן המלך...
קיבל את ביתו (היא אשתו) חזרה, לא רק כבת קיסר, אלא עם אוצרות של מי שהגיעה לכס מלוכה.
אם אני לומדת מכאן שצריך להתפשר?
לא בטוחה.
לבקש רפואה, כן.
לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.
ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.
אני יכולה להמשיך לדלות עוד ועוד, אבל עד כאן שיעורנו להיום.
ישנן דרכים עדינות יותר ליצור מצב של הכרות כשנראה מתאים.
>
]
