זה לא פשוט בכלל.

ועם הזמן לא בטוח שתשכח מהעניין הזה.

לא פשוט.

במיוחד שחברה הכי טובה שלה ממש לטעמך.

ומה יהיה בחתונה, תתן יד לכלה, והחברה היפה תעבור להגיד מזל טוב... ו... מה תחשוב לעצמך?

איזו יפה היא??????

כשמתחתנים עם אשה/ בעל, מכריזים שהפסקנו עם החיפושים, והחלטנו להתחיל לבנות.

תחשוב על זה טוב טוב......

העניין הוא שתמיד יכולה להיות יפה יותר ממנה ואם כן אין לדבר סוף..ומה גם שאנחנו עדיין בתחילת קשר- אולי במהלך הקשר זה ייעלם/ ימצא את המקום הראוי לו.

אני כן מרגיש כלפיה (עד כמה שזה נשמע פתטי) ורוצה לדאוג לה,חבל לי לפספס הזדמנות על משהו שיתגלה כשולי בעתיד למרות שעכשיו זה תופס מקום. אבל מצד שני מפחד שזה יתפוס מקום גדול יותר בעתיד

אני רוצה להאמין שבגלל שאני ממש רואה את הקשר הזה מתקדם לכיוון חתונה, אז אני משקלל את כל הנתונים ואולי מעצים אותם יתר על המידה.

הוא חייב לדעת עכשיו בחוש אם מחר לא יישב איתה בעירוע משפחתי ועניו ישותתו בכל ולא יהנה ממראה אישתו 

רבנים נועדו לפסיקת הלכה ותיקון משברים קלים באדם ובזוגיות לא לתת חוות דעת באם היא יפה מספיק!!!

אל ושוב אל תפנה לרב שלך זו תהיה טעות חייך

לפנות לרב שלך זה טעות חייך?

אם כשאתה פונה לרב שלך בהתלבטות אישית עמוקה וכנה זו טעות חייך אז מתי תפנה אליו???

לפנות לרב כמדריך בעל חכמת חיים ובעל ניסיון שאפשר "לפתוח איתו את הקלפים" ולבחון איתו את נפש האדם זוהי עצה טובה עם ראייה אופטימית.

מדריך טוב ידע להעמיד לאדם מראה מול הפנים ולא לקבל החלטות בשבילו.

תיקון לדברים

הרב עשוי לאמר לו שהשאר עולה על עניין היופי ויתכן שזה באמת כך והוא ממש יחליק על הנושא

ויהיה לו טוב בנישואין.

אבל יתכן שיחליק על עניין היופי ויתחתן ולאחר שנה של נישואין יאמר לעצמו "הי גם התכונות החיוביות שראיתי לא בשמיים בכלל"

או שימצא משהו מרגיז אחר ובשיתוף עם חיי נישואין אינטנסיבים זה יגרור אותו למקום לא טוב.

לנישואין ניגשים בלי בלבלות על נושאים מהותיים ויופי של גברת על בעלה זה נושא מהותי!!!

לא לבלבל לי את המוח על היופי של הבן שלי למרות שהוא לא דוגמן על לבן יש קשר נשמתי חזק מאשר לאישה לא יעזור כלום ולדעתי אם לגבר בשלב המפגשים אין את הרגש החזק הזה לפגוש כבר את השידוך בגלל שבין היתר הוא מתגעגע ליופיה או לחן שלה איך שתקראו לזה (וברור שגם ליופי הפנימי שלה) אז שיזדכה על המשודכת ושלא יעודדו אותו אחר כך "כלה נאה וחסודה"

התורה היא תורת חיים וודאי ששייכת פה דעת רב רגיש 

החשש שלי מנסיון הוא שרב ינסה לדרבן בלחץ לחתונה

יש לרבנים נטיה לפתור את בעיית הרווקות כאן ועכשיו

לא תרפא את עצמך מ"להסתכל על בנות אחרות", כולל החברה הכי טובה שלה שאתה לא בדיוק אמור לראות אותה, אתה כנראה לא תצא מזה כ"כ מהר. כי גם כשתהיה מישהי יותר יפה, אתה תסתכל על עוד מישהי..

תחשוב אם אתה רוצה לצאת עם החברה שלה. אולי יותר טוב..  ואם לא - כי זאת יותר טובה, נו..

אני לא יודע אם בן אדם חייב שאשתו תהיה הכי יפה בעיניו, אבל הוא צריך שלא יעסיק אותו "יופיין" של אחרות - ואשתו כמו שהיא תהיה הכי מוצאת חן בעיניו.

לגופו של ענין - בוודאי חשוב להרגיש נעים עם מי שרוצים להתחתן איתה. ואם יש דחיה או מחסום בגלל המראה, הבחורה לא צריכה לסבול מזה..  אבל קל וחומר אם הענין זה לא היא - כלומר שאם לא היתה "השוואה", היא היתה בסדר גמור - אלא הבעיה זה ש"יש אחרות".  ברור שבחורה לא צריכה לסבול מזה ש"ישוו אותה".. ואדם שרוצה לזכות בבעלת מידות טובות כזו, צריך לראות אם הוא מסוגל להפסיק לתור בעיניו אחרי פחותות במידות וטובות במראה ממנה.

אם מרגישים טוב עם מישהי והתאמה, ושהלב נמשך אליה - אז לא אמורים לעסוק באחרות.  מי שלא יכול כך - מסופקני אם הוא ראוי למישהי כזו. מה היא אשמה..

זה לא משנה באיזה תחום מראה חיצוני או תכונות אופי.

ההשוואה היא הרסנית.

אל תשווה את עצמך לאחרים ואל תשווה את המדוייטת לאף אחת אחרת.

כל אחת היא עולם ומלואו.

שים לב שאתה מעריך את הבחורה וגם יופיה בסדר מבחינתך, מה שמפריע לך זה היחס- יש יפות יותר. אני בטוחה שאם תבודד כל תכונה בבחורה תמצא מישהי שיותר ממנה בתחום מסוים.

ההסתכלות היא על המכלול בהתאם להתאמה אליך ולא בהשוואה לשום דבר אחר.

וקולעת כל כך!!!

אהבתי ממש את הדוגמא עם התינוק, מתחברת לנאמר!

היכולת לראות יופי  גם במה שבעין חיצונית הוא לא יפה.

זה אותו הדבר בילד ואותו דבר בבעל.

וזה שזה מוטבע באמא זה לא משנה בכלל- כי אם היא לא תשקיע ותיתן מעצמה לילד ותזניח אותו אז גם האהבה המוטבעת לא תשאר באותה הצורה...ולא חסרים דוגמאות לצערינו...

אם זוג ישקיעו בקשר ביניהם בכזאת התמסרות כמו בילד- בוודאי שהאהבה והיופי  יתעצמו.

כמובן כשמדובר בזוג שש בינהם התאמה ויש מציאת חן.

במקרה שפה- יש את שניהם. רק חסרה הנכונות להתמסר.

ושוב- אין הכוונה לאהבה. אלא ליכולת להתעלות מעל חסרון חיצוני.

זה בהחלט קיים בזוגיות. והאמת שאחרי ההשתדלות שאת עושה בזוגיות- אז גם היכולת הזאת היא מתנה משמיים.

"ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערווה.. רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה הימנה"

היכולת להתעלות מעל חסרון חיצוני=אהבה פנימית.

התמסרות מאפשרת אהבה שאינה תלויה בדבר, וזו תכונה שנבנית ומשתכללת כל הזמן.

שאם הוא מגיע למצב שהוא חושב שיש נשים יותר יפות מאישתו- הוא כנראה לא נמצא בתוך הנישואים כבר. רגשית.

במילים אחרות, לא?

אפשר להסביר את דבריו של ר"ע ברבדים שונים.

בכ"א, כשאדם לא נמצא רגשית בתוך הנישואין, הוא כבר לא מוכן להתמסר. זה בא ביחד.

התמסרות פירושה הכנסת כל כוחות החיים כולם לתוך הקשר. הקשר הופך לחלק ממך. האיש והאישה הופכים לאחד.

זה נכון בבן זוג, בתלמידים וגם בילדים.

יש חסרונות נכון. כשאוהבים- אוהבים באמת על אף החסרונות.

זה מפריע, אבל לא לאהבה.

גם בי יש חסרונות (פנימיים וחצוניים) אני אוהבת את עצמי למרות החסרונות.

והשרשורים שצצים פה יש בעיות מעבר.

כמובן בשום מקום לא דובר על דחייה.

וזו אהבה עצמית.

בדיוק כמו הורים לילדיהם.

ואני מאמינה שבני זוג אוהבים גם כשהם לא מושלמים.

וגם כשהם מכירים בחסרונות,

כי יש משהו, של משיכת הלב, של נשיאת חן, של קירבה נפשית-

שגורם להתעלם מכל זה.

נשמע שפותח השרשור לא שם.

מהתגובה המדהימה והמיוחדת הזאת....

אשריך...

---

השאלה היחידה החשובה היא האם היא מוצאת חן בעיניך.

תחשוב על זה, תן לעצמך תשובה ואז תחליט מה לעשות.

הגברים !

אם אין דחיה הייתי ממשיך ואז שוקל את העניין 

מה לעשות שיופי זה מרכיב חשוב אבל מצד שני הוא לא הכל 

בהצלחה !

וגם היא תהיה הכי יפה בעיניו זה לא ימנע ממנו הרהורים על נשים אחרות.

חוץ מזה, הזמן עושה את שלו.

לכן לא מודדים על פי החיצוניות אלא אם כן החיצוניות דוחה אותך או שאין לך משיכה פנימית. אבל אם יש לך משיכה פנימית והיא לא מכוערת בעיניך, לענ"ד היא בשבילך!!!

בהצלחה

אני כותבת אליך לא כאחיך הנשואים אלא  - שלא תתנסה לעולם - כגרושה.

השאלה שלך מזכירה מאד את הדרך שבה הגרוש שלי יכל לתאר אותי:

קליק מיידי, אופי כיפי וזורם, השקפות דומות, שיחות קולחות... מושלם.

רק מה, עם המראה החיצוני היתה לו איזושהי בעיה. כלומר, הוא לא חשב שאני מכוערת, להפך, הוא אהב את המראה פרט לצבע העור.

מה שאני רוצה לספר לך זה שעד יום גירושינו וגם לאחר מכן הוא לא השלים עם המראה שלי.

ומה שמעניין זה שלמרות שאני לא אוהבת את המראה שלי (כמו רוב הבנות כנראה), אנשים טוענים שאני בחורה נאה. וזה לא עזר. כי בעיניו לא מצאתי חן.

ובקצרה אני אומרת לך שהיה פוגע מאד, מאד! להיות נשואה לבעל שאת יודעת מה דעתו על המראה שלך. וכששאלתי אותו פעם בכאב: אז למה התחתנת איתי?באיזו זכות? (הלא כל אשה רוצה שבעלה יחשוב שהיא הכי יפה). התשובה שלו היתה: חשבתי שאני אתרגל.

למען הגילוי הנאות אני חייבת לציין שהיו בינינו עוד כמה וכמה בעיות וחילוקי דעות. לא יודעת מה היה קורה אילו הזוגיות היתה יציבה ורק הנקודה הזאת היתה מפריעה. אולי הוא היה מתרגל. ואולי לא.

אני לא כותבת פה מה הלקח כי אני לא חושבת שיש לקח אחד שאפשר להפיק מהסיפור הזה. כל אחד לגופו. אבל אני כן חושבת שניתן לקבל ממנו חומר למחשבה.

הרבה הצלחה בהמשך, ה' יאיר דרכך.

שברגע שאתה מחליט שזה נכון אתה צריך לצאת מ"ראש של מחפש" כי תמיד יש משהו יותר טוב 

אלא להבין שמה שיש לך זה הכי טוב ואם יש לה מידות טובות לא תמצא כזאת....

השאלה שהעלת היא שאלה שאין לבטל אותה בכלל.

אני שאלתי אותה שאלה בכיוון ההפוך רב ויועצים בתחום זוגיות,

ואף אחד מהם לא ביטל אותה.

בשונה ממה שחושבים אשנים דתיים רבים, שהרב יבטל את השאלה.

אני אצטט כאן את תשובתו של ה'רבה מאמשינוב' שהוא אדם גדול , חכם וצדיק:

הוא לא דוחה אותי-  התשובה: 'תוציאי מהלקסיקון את המושג דוחה'

ואמר: יכולים להיות 3 מצבים:

יפה בעיני- מעולה, אז זה לא נושא

מכוער- יש מקום לשאלה זו בעיה, אם זה מעסיק אותך, אז לא בטוח שאפשר להמשיך (את לא פחות טובה בגלל זה ולא בעיתית בגלל זה)

ניטרלי-  גם בסדר.

אמנם התשובה ניתנה לבת לגבי בן אבל יש לקחת לתשומת לב שיש מקום לשאלה והתיעצות עם אדם שאתה סומך עליו ומבין בתחום.

תשובה נוספת, גם מנשואים וגם מיועצים בתחום: במסגרת נישאוין הפרופורציות של מקום היופי החיצוני משתנות.

בערך שנתיים אחרי החתונה, היופי החיצוני כבר תופס פחות מקום.

זה לא משהו שיעלם, ואת / אתה עשויים לראות את זה גםלאחר זמן.

אבל שנתיים נישואין משנות את הפרופורציות של הבן אדם לגבי בן זוגו במיוחד בעינים חיצוניים.

החיים המשותפים כל כך עמוקים ושוטפים.

בהצלחה!!

לדעתי 50% (זה משתנה במהלך השנים)אם לא יותר במהלך הנישואין היא משיכה!

אם אין משיכה בבוא היום לצערי יש אנשים שמחפשים בשדות זרים..

לדעתי חשוב שתנתק את הקשר כמה שיותר מוקדם על מנת לא לגרום לה עוגמת נפש

.

מה שכן אם הבחורה מוזנחת ( שזה מאוד מאוד שכיח במחוזותינו כי אומרים לבנות מ"תהיו צנועות" והן חושבות צניעות=להחביא את היופי שלי)ויש אפשרות לשנות אז אפשר להגיד לה(כן ה יכול להיות שיפגע בה אבל היא תודה לך)

אם לא כן חבל על שניכם..(בחורה זקוקה שבעלה יחמיא לה!!!)

הפסיכולוג היה אומר:"תזרוק אותה"

טיפוח להזנחה!

אישה צריכה להיות מטופחת ואם היא לא זה אומר שהיא מוזנחת.

למשל אישה שמתלבשת רגיל ולא דווקא מהמם היא לא מוזנחת

לעומת זאת אישה שלובשת סמרטוטים היא כן מוזנחת

גם אם היה לה פרצוף כמו של החברה שלה, באיזשהו שלב היית מתרגל ורואה שיש יפות ממנה.

אין לי ספק שאם בעלי יחפש, הוא ימצא יפות ממני.

לכן הוא לא מחפש. הוא מקפיד לשמור את עיניו ולהתבונן רק באישה אחת.

האמת היא שאני מניחה שאם הוא לא היה כזה צדיק, והיה רואה נשים אחרות שיפות יותר בעיניו, עדיין היה ברור לו שאני הטובה ביותר עבורו, אך העניין היה עלול להפריע לקשר שלנו, בעיקר בעיתות משבר. 

כתבת שבן אדם חייב שאשתו תהיה הכי יפה בעיניו. אני חולקת. אדם צריך להרגיל עצמו לחשוב שאשתו היא היחידה שיפה בעיניו. בכלל אין כאן תחרות. (כמובן שזה לא פשוט ודורש מאמץ.)

נדמה לי שהרב אבינר אמר פעם שאישתו הכי יפה, וכל השאר קופות... (בניסוח עדין יותר, אני מניחה...)

אז פשוט תמשיך לצאת איתה עד שתחליט שאתה מסוגל לראות אותה כאחת והיחידה, או עד שהיא תחתוך כי אתה לא נראה כמו הנסיך שלה...

התשובות פה מחכימות (במיוחד של זהר..) ומכניסות את העניין לפרופורציות הנכונות. תודה לכם!

יופי חיצוני אצל האישה זה משהו משתנה

אישה נמצאת במעגלי חיים אין סופיים של שינויים, במיוחד אחרי החתונה, הריון לידה פוסט לידה וגם אז היופי משתנה

ובהחלט אם יש כימיה זה הדבר החשוב

היופי האמיתי הוא היופי הפנימי הנשמה שאתה רואה כשאתה מדבר איתה

המון בהצלחה ושבוע טוב

"ישנן יפות יותר ממנה,

אך אין יפה כמוה"

("נשבעתי עיני", שם שם).

נכון, תמיד יהיו יפות יותר. באהבה מפוכחת גבר יודע שתמיד תהיה מישהי יפה יותר מאישתו, אבל מצד שני - שאין יפות כמוה. באהבה מפוכחת הגבד דבק באישתו כי הוא יודע ומכיר את כלל האישיות והמידות הטובות שלה, ובוחר לקשור את עצמו דווקא איתה כי היא הכי יפה בשבילו.

אני חושבת שזו נקודה שחשוב להבין אותה, כי היא לא קשורה רק ליופי חיצוני. תמיד יהיו נשים יותר צדיקות/נדיבות/חכמות/מוכשרות, אבל האישה שאתה בוחר להיות איתה למשך שאר ימי חייך היא צדיקה, מוכשרת, חכמה, נדיבה ויפה בדיוק בשבילך.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?