מפה באנונימי בעיות בביתמיואש מאוד

אני מכאן אבל באנונימי 

התחתנו לפני 9 שנים +3 ילדים

כשיצאתי אתה הייתי רחוק מעצמי והחלטתי להתחתן אתה מפזיזות ומהערכה עצמית נמוכה מאוד

כשרציתי לבטל היה מאוחר גם רב העיר לחץ וגם הרב שלי וגם ההורים וכך מצאתי את עצמי רוצה למות ביום החתונה

הדבר היחידי שאמרתי לעצמי הוא שלפחות אני יודע שהילדים שלי יהנו מאחלה אימא.

 

עברו שנתיים מהחתונה ורציתי ככ להתגרש כשטרם באו הזאטוטים אבל שוב מכבש לחצים לא נורמלי שגרוש זה רע ויהיה לך כתם וכל השטויות הללו.

 

אתם בטח שואלים ממה הוא סובל עם אשתו ולמה רע לו או שהוא סובר שהיא טעות אז מצורף ההסבר מקווה שתבינו.

 

לאשתי בעיות קשב וריכוז והתארגנות קשות מאוד לא מאופסת על עצמה ועל החיים מצאתי את עצמי משועבד למשפחה הן בלפרנס לבד הן בלטפל בילדים לא ארוחות וכאלו אבל לחשוב מה יהיה להם טוב לגזוז להם ציפורניים לוודא שהם מקבלים הרגלים לסדר וניקיון למרות שאשתי לא לא הכי נקייה ומסודרת מספר דוגמאות להמחשה

בימי הוסת שלה הפח בשירותים יכול לעלות צחנה עד שכמעט אני מקיא ולבסוף הוא מתפנה ביוזמתי

מדף הבשמים יכול לעלות אבק בגובה של חצי סנטימטר ורק אני אזום הורדתו אם לא אעיר הוא יכול להשאר כך לעולמי עד.

אני בא מבית נקיה ומסודר אמא שלי היא בלבוסטע גדולה ואין גרגר אבק בבית ההורים כך המצב אצל אחי ואצל אחיותי ואני מרגיש כי ביתי זר לבית אבי ואימי. תשיבו לי מה הבעיה תנקה אתה אז זהו שאין לי בעיה לנקות יש לי בעיה עם ליזום את הנושא ואשתי נתפשת בעיני כאישה מקולקלת שפשוט לא מזיז לה כל הנושא האסטטי ולכן אינני יכול להתחבר אליה כהלכה בנפש אני רואה נשים של חברים ומכרים ואוכל את עצמי למה אני תקוע עם הג'יפה הזו בבית.

 

בתחום התעסוקה היא לעולם לא עבדה רציף ובאופן מסודר אני מוצא את עצמי משועבד יחיד לפרנס וזה קשה מאוד כל כמה חודשים אני מאותת לאבא שלי והוא מאזן לנו את החשבון. אנו נשואים 9 שנים ולעולם לא שילמנו שקל עם שכ"ד או משכנתא כי פשוט אין ביכולתנו. בעוד אני אוכל את עצמי על הנהמא דכיסופא הזה ומנסה לייצר רעיונות לגאולה לה אין שאיפות כאלו וכל הזמן עוסקת בשטויות במקום לתת כתף במלחמת הקיום הזו. בשנה האחרונה זרעי היאוש נבטו בי וכבר אנחנו בחריגה בחשבון שאני כבר אדיש לה ואין בי כוחות לטפל בזה. 

 

מבחינת פערי השכלה ורמה שכלית אני בעל תואר ראשון והיא למדה קורס מקצועי.

 

בתחום היופי אני בהחלט חושב שאשתי היא לא הסגנון שמושך אותי כאמור התחתנתי בתקופת שפל מבחינה אישית ולכן התפשרתי גם בתחום הזה.

 

כללו של דבר אין תחום אחד שאני מרוצה בו באשתי למעט שהיא נותנת לי ספייס בחיים ואוהבת אותי

ועדיין אין יום בחיי שאני קם ולא חושב על כל הנ"ל ואני בדיכאון טוטלי כבר מזה אני הולך עם זה לישון בערב וקם עם זה בבוקר 

 

מה אתם חושבים שעלי לעשות?

הייתי אצל יועץ מקצועי?מינימאוס2

אם היא נותנת לך ספייס ואוהבת אותך- אז יש לך מאיפה להתחיל

אולי אפשר יהיה לטפל בבעיות של אשתך ולהביא אתכם למקום יותר נורמלי

אולי יועץ ימצא פתרונות אחרים כמו עוזרת שמגיעה פעמיים בשבוע

ומארגנת את כל הדברים שמפריעים לך 

 

ואגב, כתור גרוש הייה לך הוצאות הרבה יותר כבדות (מחיה + שכירות+ מזונות)

אז מזה בכל מקרה לא תרוויח

 

 

 

 

 

 

 

עוזרת בית אי אפשר להביא אם היא לא עובדתמשה

זה לא כל כך הרבה כסף. 300 שח בחודשמינימאוס2

ואם אבא שלו מאזן אותו מידי פעם אז זה אולי כדאי

כי באמת שהבעל ינקה את הלכלוך של האשה זה לא עושה לו טוב 

למה? זה אסור? לא שמעתי על הלכה כזאת <צ>איזו נחמה

תאמין לי שעדיף לו לשלם אפילו פעמים בשבוע לעוזרת ולא להתגרש, מהסיבה שכלכלית גירושין אף פעם לא משתלמים!

 

(תחשוב על שני משקי בית במקום אחד ותבין את זה חיש מהר)

 

ואני אומרת אפילו תיקח הלוואות ותממן את הנישואין שלך! אם בעזרה- כן יש נשים שהן עקרות בית וזקוקות לעוזרת, מכירה כמה כאלה...

 

ואם בסיוע נפשי-אימון אישי וכד' לאשתך על מנת שתוכל ללמוד להיות מאורגנת יותר.

 

עם זה אתה צריך לזכור שהיא לא אמא שלך! ולעולם לא תהיה כמוה!!

 

ועם זאת אני כולי התפעלות מאשה שמסגולת לאהוב את בעלה למרות שהוא לא סובל אותה.. גדלות נפש לדעתי.

ומצטרפת לכל אלה שקראו לך לתקן את העין הרעה בעין טובה!

 

 

"אי אפשר"? איפה זה כתוב?פאז
דווקא כתוב שהוא חייב לפרנס אותה בסטנדרטים שלה. .
ואני אישית לא מכירה שכתוב שהיא חייבת לנקות בסטנדרטים שלו...

ולפני ואחרי חוקים ומשפטים- אם ה300 ואפילו 500 שח בחודש האלה
יצילו את הנישואים שלהם
ויתנו לו את הנקיון וישוב הדעת שהוא צריך- ודאי שזה שווה את זה.
חבל להכנס לטענות בסגנון מי חייב למיאלעד
הם צריכים להציל את הבית, לא לדעת מי "צודק".

ישנה רשימת חובות לגבר כלפיה ויש רשימת חובות לאשה כלפיו, אני מניח שרוב הנשים לא מודעות להם, או אם תרצי, לכל מה שהגברים "ויתרו" לכן עם השנים
לכן לכתוב אי אפשר זה בדיוק להכנס לשם..פאז
העינין הואl666

שאישה מסודרת ומרוויחה לא תרצה אותך, אולי מתוך יאוש משעון הביולוגי מתקתק

גם בעלי מפרנס יחיד, עשינו חשבון שמעון, צהרון, קיטנות יעלו יותר ממה שאני ארוויח

וגם לנו בית לא מסודר, אין כמובן תופעות קיצונית שאתה מתאר אבל עדיין בהחלט דורש שיפור. בהריון או אחרי לידה פשוט אין כוח, אין יכולת להתכופף, כדי לנקות ולסדר צריכים שילדים או ישנו או שמישהו יעסיק אותם.  וזה לא כזה פשוט

לדוגמא כשבעלי יחזור בערב אז הוא יראה צעצועים על הרצפה וכלים מארוחת ערב אבל הוא לא יראה את שטיפת כלים של 3 ארוחות קודמות ואת זה שניקיתי 2 שלוליות מיץ ו3 שלוליות של פספוסים

זאת עבודה בלי התחלה ובלי סוף

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למה את חושבת כך?מיואש מאוד
אשתך עברה איבחון מקצועי?שוקולד לבן

נראה שעיקר הבעיות של אשתך הן בעיות מולדות- קשב וריכוז ובעית ארגון. שתי הבעיות האלה באמת משפיעות לכל תחומי החיים וחשוב מאד לטפל בהן. אשתך לא רוצה להיות כזו, ואני בטוחה שהיא אפילו יותר סובלת ממך. (היא בטח מיואשת מעצמה, אחרי שנים של נסיונות ללא הצלחה).

אם לאשתך היו כאבי ראש בלתי נסבלים שגורמים לה לא לתפקד בבית ולא לעבוד הייתם רצים לכל הרופאים לנסות למצוא מה הבעיה ולטפל בה? זה בדיוק אותו דבר. כמו מחלה, שאין לאשתך שליטה עליה ולכן חשוב למצוא מה הבעיה ולטפל.

אז קודם כל, חשוב ללכת לאבחון איכותי למבוגרים (אבחון שבאמת בודק הכל) כדי לראות מה הבעיה. (נשמע שזה שתי בעיות- גם קשיי קשב וריכוז וגם בעיות בארגון). באבחון אמורים לבדוק בדיוק מה הבעיה, וגם לראות מהם נקודות החוזק כדי לדעת איך לטפל. ויש איך לטפל (יש אנשים שמטפלים בקשיי קשב וריכוז למבגרים. הטיפול שונה מאשר טיפול של ילדים). יתכן שזה אומר שאשתך תקח רטלין, ויתכן שזה לימוד איך לעקוף את הבעיה (כמו בכל ליקויי הלמידה)

שווה לכם להשקיע בזה. אשתך אוהבת אותך ונותנת לך מקום. בכל שאר הדברים היא לא יכולה, כי יש לה הגבלה רפואית שמגבילה אותה. ויש גם ילדים שבשבילם חשוב לעשות הכל. ולכן חשוב לטפל בזה, יעלה כמה שיעלה.

מה גם שאם תצליחו לטפל כמו שצריך אשתך תוכל גם לעבוד וגם לטפל יותר בילדים, אז ההשקעה תשתלם.

אמנם, אל תצפה לבית נקי ומצוחצח. זו אשתך ואלו התנאים. ובהחלט תצטרך לעזור גם בבית. אבל טיפול טוב יכול להביא את המצב למצב הרבה יותר טוב. (ומי יודע? אולי ברגע שאשתך תאמין בעצמה ויכולותיה, ולא תעסוק בהתגוננות מהחיים שקשים לה, היא תוכל להצליח למצוא עבודה שמתאימה לה וככה תוכלו להביא עוזרת בית, והמצב ישתפר גם מהבחינה הזו).

 

אני לא רואה טעם ביעוץ כרגע, כי אשתך לא עושה את זה מכוונה רעה וגם יעוץ לא יעזור לה להשתנות, כי זה לא ממש בשליטתה. חשוב שתבין שזו בעיה רפואית, ואין לאשתך שליטה כרגע.זה לא בא דווקא כדי להציק.

לך יש תפקיד מאד חשוב- לעודד אותה לאבחן ולטפל, ולעודד אותה תוך כדי הטיפול. כי הוא לא קל.

 

אני מזועזעת מהזליזול שלך באישתך.אין כמו אמא

וזה ניכר בכל משפט ומהביקורתיות שלך, תתקן את עצמך ולא אותה!

כל מה שאתה מספר זה הכי נורמלי לדעת, לא מוצאת שהיא עושה משהוא חריג

אבק במדף הבשמים? הכל בסדר? מי מגיע בכלל למדף הזה עם 3 זעטוטים.

באמת צריך לכרוע לך ברך שרוקנת את הפח מהשרותים

ולדעתי,זה שהיא אוהבת אותך זה נס ענק ,לא יודעת איך היא מסוגלת

לדעתי אתה פשוט לא מבין אותה, לא מבין את הקושי שלה, לא מבין בכלל איפה היא בחיים אם אתה מסוגל להיתפס על קטנות כאלו, אצלך אני מבינה שזה לא קטנות אז או שתחנך את עצמך ותשלים עם זה או שתביא עוזרת ואת בעית האבק היא תפתור. זה ממש אכזריות ככה לחפש את האישה בקטנות של הלכלוך

 

למה את דנה אותי ברותחין?מיואש מאוד

האם את במקומי האם קראת הכל או רק את החלק של הניקיון?

כי הסגנון צרם לי .אז כתבתי מה שהיה נראה ליאין כמו אמא

אולי היתי צריכה להגיב באמת עוד שעתים...

הייתי כותבת אותו הדבר אולי יותר עדין..

אני גם די בטוחה מי אתה, זה אותם בעיות שעולות מידי פעם

אין מה לדון אותך ברותחין.. צריך לחשוב איך לעזור.ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ה' בחשון תשע"ה 12:12


ההרגשה הרגשה קשה.ד.

ובאמת לא טוב ש"לוחצים" על אדם לפני נישואין - אם כי לא ידועים לנו כמובן כל הפרטים.

 

כעת אתם נשואים - ומה שכתבת בסוף, אינו דבר שולי. אשה שנותנת "ספייס" בחיים ואוהבת, זה לא צדדי.

 

לא כתבת דבר על מידותיה. לכאורה, דבר פלא.  רק על סדר, ריכוז, לא שיא היופי, עבודה..

 

 

לענ"ד, צריך ממש לשנות מבט.

 

מכתלי הדברים, ניכר שה"השוואה" לבית שבאת ממנו ולמה שאצל חברים, אוכלת אותך.

 

זה לא טוב ולא נכון.

 

ההבדל בין "קורס מקצועי" ו"תואר ראשון" אינו גדול..  אתה נתלה בכך כדי לבסס את ה"אג'נדה"..

 

הרגלת את עצמך כנראה - בגלל התסכול הראשוני וענייני הריכוז והסדר - לאמץ מבט מסויים.

 

המבט הזה הורס אותך לפי התרשמותי הדלה.

 

אנשים עם בעיות ריכוז, הם לא פעם חביבים ביותר, מידות מעולות. השאלה על מה  מסתכלים.

 

 

אני חושב שאתה צריך לתרגל כעת "חתיכת זמן" להתעלם לחלוטין ממה ש"לא טוב" (שהוא לא כ"כ  "לא טוב" כמו מפריע להרגל, וגם פרקטית..).  תתמקד רק בטוב. תעיין בעין טובה בכל מידה טובה שאתה מוצא בה, בכל ארחוה שהיא מכינה ברצון, בכל יחס טוב אליך ואל הילדים.

 

יתכן וסביר מאד, שתמצא שה"רמה" שלה בעניינים האלה, עולה בהרבה על אלו שאתה מתפעל מהאסתטיקה אצלן. תעריך אותה.

 

אל תסתכל כלל מה קורה אצל נשי חבריך. התמקד בשלך.  אלו לא עניינים "פנימיים".

 

תנסה כך, בהחלטה נחושה שזה הכיוון שאתה מתרגל כעת. לדעתי, יתכן שתמצא אור גדול.

 

 

[לגבי בעיות התארגנות - אפשר להציע לאשה לטפל. זה לא כ"כ קשה]

 

 

 

 

 

אם הייתי צריך לכתוב הודעה כזו לפני שנה...tin man
מן הסתם הייתי כותב דברים יותר חריפים ממך. ואנחנו אפילו הלכנו למטפל שהציע להיפרד. אבל שנינו עקשנים ונשארנו יחד. הייתי מציע לך לעשות. כמה שניסיתי בראש לשכנע את עצמי שיהיה בסדר ושהיא תשתנה לא עזר. וזה מה שמטפלים ניסו לעשות במקרה שלנו. אבל הגעתי לאיזה ספר מאוד מעשי והתחלתי לעשות את מה שכתוב בו. בהתחלה בלי רגש. פשוט בגלל שכרגע אני בעלה אז אני מנסה להיות הבעל הכי טוב גם אם מחר זה נגמר ( במקרה שלנו זו כבר הייתה חשיבה משותפת להיפרד. כבר התייאשנו מטיפול, הסיבה היחידה להישאר הייתה הילדים) הדבר הראשון שהתמקדתי בו היה סבלנות. היה כואב בהתחלה "לספוג" אותה אבל זה נהיה קל עם הזמן.
לאחרונה חזרנו לטיפול. אבל מתוך גישה של חיפוש פעולות הכל נראה אחרת ( למטפל שלי היה מוזר שאני מבקש שיעורי בית ).
לתועלת הציבור - מה שם הספרמינימאוס2
לא רלוונטיtin man

ספר מאוד נוצרי. קראתי אותו לפני תקופה כאדם לא דתי. היום כשחזרתי לדת, (סיפור ארוך) לא בטוח שהייתי קורא אותו שוב (ציטוטים מספרים שלהם וכו') אני גם לא חושב שהספר היה הסיפור, הרעיון של משימות מעשיות ופשוטות לכל יום (הספר בנוי בצורה של משימה ליום לפי נושאים) פשוט קנה אותי. לחלק בין הפעולות לרגשות. 

ספר מעולה לפחות לגברים שביננואלעד

חבל שאין ספר יהודי באותו סגנון.

 

יישר כח לכם!

משמח לשמוע מאנשים שהיו עמוק בבוץ ורגע לפני פרידה - ויצאו מזה.

פעם התחלתי לתרגם את החלק המעשי שבספרtin man

יש בספר סיכום של עמוד אחד של כל החלק הזה (וגם מתוכו צריך לחתוך כמה "פסוקים" מספרים זרים...) יש לי חבר שביקש ובשבילו התחלתי. אם מישהו מעוניין אוכל לשלוח לו. (אולי כדאי לשלוח לאיזה רב שיעבור על זה שאין שם עקרונות נוצריים לפני כן)

אתה יכול לשלוח כאן לבחור בשם יזהראלעד

הוא הכי בקיא כאן במה לא טוב לנו כיהודים..

 

[ברצינות]

תודה על המחמאה..יזהר

כמה הערות:

 

א. צריך לדעת שדווקא ספר נוצרי, שמראש קוראים אותו בחשדנות לכאורה עדי מספרים "מגויירים" שלקחו את העקרונות הנוצריים (או סתם גוייים), ותיבלו אותם בפסוקים וחז"לים, ויצרו יצור כלאיים ומצג שווא כאילו זו היהדות. יש חכמה בגויים, ואפשר לפעמים לקחת מממנה בזהירות, אבל אם הופכים אותה לתורה זה מסוכן. הסיבה לכך היא שעצה טכנית יכולה להחשב כטובה, עד שמחקרים מעודכנים מראים שבעצם היא עצה גרועה. אבל אם כבר הצמדתי לה פסוק והפכתי אותה ל"תורה" - אז הרבה יותר קשה להתנתק ממנה ולהבין שהיא טעות.

ב. בכל מקרה, כיום ברוך ה' יש הרבה ספרים מעולים, מעשיים מאוד, שנכתבו על טהרת הקודש, ולא צריך לכל זה.

בין השאר: ספרי הרב שמחה כהן, הרב שוטחוביץ', הרב יעקובסון (בתחום של חינוך ילדים) ועוד רבים.

זה נשמע שאתה סובל מאוד.גליה...

צורות חשיבה שונות שלנו, דפוסי מחשבה גורמים לנו לראות את החיים בצורה מסויימת,

לפרש כל סיטואציה באופן מסויים ואנחנו בטוחים שזאת הדרך היחידה להסתכל על הדבר,

וזאת האמת היחידה ואין בלתה. לכל אחד קשה להבין שההסתכלות שלו היא לא יחידה ולא אמת מוחלטת.

 

 אני מתרשמת ממך דווקא, וכן מבינה למה אתה מיואש מאיך שאתה רואה את הדברים.

משהו מעלי אמר שזאת בעיה רפואית וצריך לטפל בזה וזה ממש נוכן.

תתחיל מזה. תתחילו בללכת ולטפל בזה זה ישנה לגמרי את נתוני הפתיחה שלכם.

דבר שני וודאי עשית זאת מליון פעם, אבל לשחזר את מהלך הנישואים שלך, איך הגעת לזה, איך החלטת ולנסות לראות את זה באור אחר יכול מאוד לעודד אותך.

אולי עכשיו אתה בטוח שהתחתנת מסיבה x והגורם היה z, והרגשת ככה וככה, והדברים היו ככה.

אבל יש אמת אחרת פנימית יותר. ה' רצה בזיווג שלכם. נסה לגלות מהעבר את הרגעים שכן רצית להתחתן איתה,

שהיתה בך את השימחה הפנימית בלב של אחרי ההחלטה,

למה דחפו אותך לעשות את זה, האם באמת לא אצית בזה בכלל?

מבט חיובי יותר על החיי נישואין שלך, גם כן יעלו את סף התקווה לתהליך שאתה רוצה לעשות וזה טוב.

אני  לא יכולה להמשיך כרגע, אבל בטח יגיעו יותר חכמים ממני

 

בהצלחה

ב״ה תסתכל במראה אמרת שהיית בשפל נפשי שהתחתנתmetorafi

איתה, אז מאז ב״ה קמת מעולה עכשיו תקים אותה גם תדרבן אותה לעבוד תסביר לה שאתם ב - בבנק וכו׳ תבקש ממנה שתעזור לך לנקות בבית ! 

 

[לאלה שלא התחתנו עדיין אם אתם לא רוצים להתחתן עם מישהו או מישהיא בכלל ולא ב ? אז תבטלו בכל מחיר לפני גם במחיר הבושה אם זה ב ? אז תעשו בירורים] 

 

אבל במידה ועשית צעד לרוב ניתן לתקן אותו בלי לשבור את הכלים אתה פשוט צריך לרומם אותה איתך בכל מסלולי החיים תורה עבודה ניקיון אסטטיקה תבקש ממנה לשים את התחבושות בניילון או משהו תחפש פיתרונות לכל דבר יש בעולם הזה פתרונות

אני מתפלאת מאדריבה_אחת

גם אני התברכתי בהפרעות קשב וריכוז (עם היפראקטיביות), לא מאופסת על עצמי ויכולת הארגון שלי לא משהו בכלל.

90% לא בקרקע.

ואף פעם לא שמעתי את בעלי מדבר עלי אפילו בעשירית זלזול ממה שמשתמע מההודעה שלך.

 

אז נכון, הבית שלנו לא תמיד מסודר, ערימות הכביסה יכולות להגיע לתקרה עד שאני נזכרת להתנתק מהריחופים ולסדר, לפעמים שבת מוכנה ברגע האחרון (כי למרות שאני עובדת מהר מהממוצע אני חולמת המון תוך כדי), כלים יכולים לרבוץ בכיור מספיק זמן עד שכבר אין בו מקום והם עוברים לחדר שירות שצמוד למטבח וכו'.
מה לעשות, לא נולדתי בלעבוסטע ולוקח לי זמן ללמוד את המקצוע..

ככה זה, לא כל הנשים נולדו עם תכונות כמו של אמא שלך. לא כולן מתוקתקות ומסודרות.

 

הבית הוא של שניכם והאחריות על הסדר והנקיון בו לא מוטלת רק על אשתך.

ניהול בית הוא לא עניין פשוט, זה דורש הרבה מאד ומאד קשה.

 

מה אפשר לעשות עם זה?

אפשר לדבר על העניין יחד (ניסית לדבר על זה פעם עם אשתך? באמת, ולא בצורה בקורתית ומתנשאת?)

לפתוח את הדברים בצורה אמיתית וכנה וביחד לחפש פתרונות למצב.

אצלנו יש תפקידים קבועים שהוא עושה ואני יודעת מראש שזה שלו ואני לא צריכה לדאוג לזה בכלל, ככה מעגל האחריות שלי מצטמצם ויותר קל לי לדאוג לדברים שכן באחריותי.

הבית שלך לא חייב להיראות כמו הבית של אמא שלך! צא מהסרט הה.

זה בעניין הנקיון.

 

לדבריך, אשתך אוהבת אותך ונותנת לך את המקום שלך, ועל זה היא ראויה להערצה.

צריך הרבה אצילות וכוחות נפש לאהוב ולדאוג לאדם שמדבר עלייך בצורה כ"כ בוטה וקשה.

תפסיק לערוך לעצמך רשימת חסרונות של אשתך, תתחיל להסתכל עליה בעין טובה, לאהוב אותה ולהיות שם בשבילה.

זה מגיע לה!

אני בטוחה שהיא לא קוטפת שושנים מההתנהלות שלה וחוטפת מספיק בקורת על זה. לפחות תהיה אתה זה שתומך בה ונמצא שם איתה בכל הקושי, זה גם ישפר משמעותית את רמת התפקוד שלה, זה קשור בקשר הדוק למצב נפשי.

(במאמר מוסגר, כשאשתך תרגיש מספיק טוב בבית, גם המוטיבציה שלה לסדר אותו תגדל, למרות הקושיץ וזה תלוי בעיקר בך)

 

להגיד שהיית בשפל נפשי כשהתחתנת לא תירוץ! קח אחריות על המעשים שלך ותתחיל לבנות את הבית שלך!

 

ועוד מילה אחרונה על אנשים על הפרעות קשב.

אלו אנשים רגישים מאד שהתברכו בהרבה מאד דמיון, בנפש עשירה ובדר"כ גם בכשרון אמנותי כלשהו.

הם זקוקים להרבה אהבה והכלה, ובעיקר לאמון. זאת לא בעיה נפשית ולא בעיה בכלל!

נכון, אולי ההתנהלות הפרקטית שלהם בחיים לא תמיד מוצלחת, אבל ה לא הכל בחיים.
אני מתחננת אליך, אל תהרוג בה את כוחות החיים. תתמוך בה והיה שם בשבילה, אין לך מושג כמה היא צריכה את זה.

 

 

ריבה__אחת ריגשת אותי עם הכנות שלךאין כמו אמא
תודה יקרה ריבה_אחת
אני במצב כמו של אשתך פלוס עוד כמה בעיותמתעלה אליו

אם כי בודאי שאני מנקה והשתדלתי להשקיע בילדי בכל מאודי אם כי לדעתי נכשלתי בזה ואכן מאוד קשה לדעתי לפחות לחיות עם בן זוג כזה,זה מצריך הרבה טיפולים ונכונות להשקיע ביום-יום אז לא צריך בהכרח להתרגש כי אפשר לשפר את המצב,כדאי יעוץ.

אתה יודע מה עלה בדעתי לאחר כמה זמן מקריאתאיזו נחמה

השירשור, זה סתם רעיון אבל תנסה להיות ישר עם עצמך ולבדוק אולי הוא אמת...

 

אתה כותב שכשהתחתנת איתה, היית במצב נפשי לא משהו.. עם ביטחון עצמי ירוד.

 

ועכשיו אתה מציין שיש לך ב"ה בטחון עצמי טוב, ואתה מרגיש בסדר באופן כללי עם עצמך.

 

האם יכול להיות, שבזכות היותה אשה אוהבת ונותנת ספייס כפי שאמרת, הפכת מאדם בלי בטחון עצמי, לאחד שיש לו את זה?

 

האם יתכן שהשהות עם אשה שנותנת בך אמון מלא, ולא מבקרת אותך ולא שופטת אותך (מה שיתכן שבבית הוריך המתוקתק להפליא קרה בהחלט.. ומשם יתכן שהיתה לך בעיה זו של בטחון עצמי) בנתה אותך ואת ביטחונך בעצמך?

 

הם יתכן שגדלת והתפתחת אישית מאהבתה וכעת אתה במקום להכיר לה טובה על האמון והאהבה הבלתי מסויגים, אתה רוצה 'לזרוק אותה'??

 

הרבה פעמים אנשים לא מקשרים בין דברים. לא קולטים שבעצם השינוי לא נעשה בריק, ולכן הם לא נותנים את הדעת למי שעזר להם לצמוח.

 

לכן כתבתי בהתחלה שאתה חייב להיות ישר עם עצמך כדי לענות על השאלות הללו.. ברור לי שזה לא קל, כי אם זאת אמת, זה הופך אותך מבעל 'קרבן' ו'נדפק' לאחד שצריך להיות אסיר תודה, שכשמו כן הוא..  וזה מחייב שפתאום מחייב אותך לקחת אחריות ולעמוד לימינה בקשייה כמו שהיא עמדה לימינך.. 

 

בקיצור להכיר באמת לפעמים קשה מאד, כי זה מחייב מאד. אבל אם זאת אכן האמת, היא תלווה אותך לכל מקום ולכל החלטה שתחליט...

 

בהצלחה רבה!!

 

מסכים עם נחמה במליון אחוז!!רק נחת
אני סיפור דומה לשלך ההורים שלי גרים במוזיאון (שלא נדבר על סבתא שלי שבקשה ממני פעם לנקות אצלה לפסח ומעל הארונות מטבח-2.5 מ' גובה לא היה פירור אחד של אבק כי היא מנקה שם כל שבועיים...ונתנה לי סמרטוט לנגב ת'קירות כי "יש עליהם חיידקים")
ולזה התרגלתי שהכל מתוקתק,אממה,כמו בכל מוזיאון כללי ההתנהגות וסדר נוקשים,בקיצור אין שם לב...
ואשתי היקרה באה מבית הפוך לגמרי,אנשים מתוקים ונהדרים אבל מה לעשות שלסדר ולנקות הם לא יודעים...
כמובן שבתחילת דרכנו היה מלא פיצוצים על זה ואני הרגשתי שרק לי אכפת מסדר וניקיון וכו' אבל היום אני יודע במליון אחוז שבזכות האישיות המכילה והטובה של אשתי אני צמחתי למקום טוב ויש לי מנוחת הנפש,אוהב את חיי ואת משפחתי,בזכותה יצאתי ממעגל ההורים העצבנים והקפדנים(זה לא הטבע שלי אבל זה הדבר היחיד שהכרתי בהורות..) והילדים והיא ואני חברים טובים באמת..אז באמת אחיך עד היום מסדר הרבה יותר מהאישה ומשתגע שהחצי שלה בארון בלאגן והחצי שלי נראה כמו תצוגה בקסטרו ולפעמים אני יושב לקפל 5 מכונות כביסה...
אבל,איך אמר החכם באדם (העיבוד ספונטני): כי טוב לו לבית החי מן המוזיאון המת!!שמח שזכיתי לחיים אמיתים ללמוד מה זה אהבה פשוטה בלי תנאים ומה זה טוב פשוט.אני בטוח שגם אצלך הטוב הנסתר הזה יכול להתגלות ואז תחיה חיים טובים שאין בהם חיסרון כלל.

יפה מאד!ד.
^^^ הגיוני מאד..פאז
אחרי הכל- לא סתם בחרת בה.
אולי היא ספקה לך את העניין הזה.

אבל- אתה מעולם לא קיבלת אותה, וזה דבר איום ונורא. מה שהכי מזיק לזוגיות שלכם
היא הסתכלות בעין רעה ונסיון לחיפוש ומציאת דברים רעים בלבד.

מי אמר שהסטנדרטים הנכונים לנקיון הם אלה שלך ולא שלך? אמא שלך?
חשוב לך בית נקי ומסודר? תנקה, תדבר על זה, תביא עוזרת.
תדון איתה מה אפשר לעשות.

אני בטוחה שכמו שהיא נותנת לך ספייס ותחושת ביטחון היא גם אמא טובה לילדים ונותנת להם אהבה
בטחון קבלה שמחה.
כן, צריך גם גבולות והרגלים- ב"ה שבשביל זה יש אותך,
לא סתם יש גם אמא וגם אבא.

אתם נשמעים לי ניגודים משלימים.
אם שניכם הייתם כמוך או כמוה זה היה אסון,
כעת מה שנשאר לכם לעשות זה חלוקת תפקידים אחרת.

במה אתה טוב ומסוגל להביא לבית?
ומה היא מביאה? ?
מה אתה יכול ללמוד ממנה ולהתקרב קצת לדרכה? ובמה היא יכולה ללמוד ממך?

האם מפריע *לה* בעיות הריכוז וההתארגנות?
האם שוחחת איתה על זה פעם שיחה מלב אל לב? ?

זו לא ההודעה הראשונה שלך כאן בפורומים
ונראה שעד שלא תצא מההסתכלות השלילית שלך עליה לא תתקדם לשום מקום.


אגב, גם ראיתי שכתבת בעניין מראה חיצוני- דע כי קשה לאהוב מראה חיצוני של אישה שאינך מביט עליה בעין טובה.

מאחלת בהצלחה וכח לצאת מהבוץ.
יישר כח על התגובות של שתיכן.ד.
יפה מאוד. [לוקחת איתי.]משיח נאו בפומ!
האמת חשבתי פעם על כךמיואש מאוד

והאמת באמת הבית של ההורים מלחיץ אך בכל זאת לפרנס לבד במציאות של היום עושה גיבנת לא קטנה 

 

זאת ועוד הגברת לא נוהגת וכל ההקפצות/נסיעות/תורים מרוחקים עלי

 

הבעיה שלי היא עם היוזמה שלה היא לא יוזמת כלום למעט קניות (בסופר מטר מהבית) ובישולים לשבת

קודם..ד.

היחס, חביבי....

 

"הגברת לא נוהגת" וכו'.. ככה זה לא ילך.

 

אח"כ, שב איתה בחביבות. תגיד לה את כל הטוב שאתה מעריך אותה. תגרום שתשמח. ואחרי זה תגיד, שמעי , כל אחד עם הצדדים החזקים שלו ועם הצדדים היותר חזקים..  אם היית לוקחת עלייך יוזמה של עוד כמה דברים בבית, הייתי ממש מודה לך.

ותציע לה "ברוח ספורטיבית" שתעשו "מבצע" על יוזמה מוגדרת זתתחיל ממנה. תציע משהו קונקרטי, שהיא תיקח על אחריותה, ותציע לה גם "כלים" לזה. מתי כדאילהתחיל לארגן אותו, ומה כדאי לעשות כדי שיצליח.

 

ואם זה קצת יצליח - תן פידבק טוב. ומכבד. הצלחה גוררת הצלחה. היא תשמח מן הסתם בעידוד ותהיה מוכנה לקחת עוד משהו.  בהדרגה אפשר להביא לשינוי יפה, שיבוא מתוך רצון ותרגול.

היתי מיעצת לגברתאין כמו אמא
שתתחיל לקחת מוניות לכל התורים הרחוקים. הרי ברור שמשעמם לה אז היא קובעת תורים לרופאים ועוד בשיא החוצפה זה גם רחוק. היא מעיזה להטריח את עוד מעלתו לקחת. אני גם בטוחה שהנסיעה איתך לא משהוא כי אתה נוסע ממורמר. לפחות נהג מונית היא אדיב.גם בשביל מה אתה עובד? שתרגיש בנוח לבזבז על מונית. גם בקשר להערה השניה, כדאי שהיא תפסיק לבשל ולעשות קניות, זה כל כך מעט ובלתי יוזמתי מי בכלל מרגיש את זה? אתה ודאי לא מרגיש. חבל שהיא טורחת, אני גם בטוחה במליון אחוז שזה לא 2 הדברים היחידם שהיא עושה בבית, אבל אתה כל כך ממעט בערכה כנראה אתה לא רואה
במידה ואלו הנתונים..חיובי
הבן אדם צריך עזרה. ההתקפות עליו יעזרו? אולי כדאי לחשוב לעומק מאיפה זה מגיע במקום לקטול אותו?
זה ברור שהוא צריך עזרהאין כמו אמא
כי עצם זה שבעל יכול ככה לזלזל באישתו זה מחייב עזרה, בלי להכנס למה הבעיה, יכול להיות שיש צדק בדבריו, אבל ההתנשאות עליה מחיבת אותי להגיב
אולי תוותרו על רכבl666

זה המון כסף, אשתך לא נוהגת ואתה לא רוצה שיקפיצו אותך, כלומר אתה הייתה מוכן להשאיר לה רכב אם היא הייתה נוהגת אז זה סימן שאתה לא כל כך צריך אותו

תבדקו הוצאות, תעשו תבלה 

יש אנשים שהם לא יזמיםאמאשוני

יש אנשים שאם יהיו להם הוראותברורות הם יעשו זאת על הצד הטוב ביותר ויש כאלו עם "ראש גדול".

יש כאלו שגם לא שואלים כשמשהו לא מובן להם ועושים דברים ללא שיקול דעת הגיוני.

אחותי כזאת ואמא שלי הייתה מתחרפנת ממנה. במבט מהצד ולא ברגעי לחץ- אני חושבת שהיה ניתן לייעל את העבודה שלה אם היו מדברים איתה אחרת.

 

דווקא העניין של בישולים שתדע לך ממש לא עניין קל כמו שאתה מציג אותו- הוא דורש הרבה יכולות (עם מה מתחילים קודם, למנוע כמה שאפשר "צוואר בקבוק", צריך להיות מחושבים עם הכמויות)

אז זה אומר שיש מה לצפות ממנה.

 

אתה חושב שהיא אמא טובה לילדים מבחינה נפשית? היא אוהבת אותך. יש בה יכולות. אתם במקום טוב לעלות ממנו. נדרשת ממך עבודה רבה, זה נכון, אבל בסופה תוצאה מדהימה.

 

עבודה ראשונה שלך היא להכיר במעלות של אשתך ולהעריך אותה על כך באמת ובתמים. אתה מקטין את המעלות שלה וחבל.

עבודה שניה, להשלים עם החסרונות שלה. יש לה חסרונות שלא ניתן לשנות. היא לא אשה נקיה, היא לא תנקה את הבית מתוך אכפתיות כנה לנקיון הבית והילדים לא ירכשו ממנה הרגלי נקיון. היא לא טיפוס יוזם, כנראה שגם לא תהיה כזאת. ברגע שתשלים עם זה- תמצא איפה אתה יכול להיכנס כדי לחפות על החסרונות האלו. 

עבודה שלישית- לדעת לנתב ולפתח בה כישורים שלא באים לידי ביטוי.

היא לא יוזמת, זה לא אומר שהיא לא תדע לעשות את העבודה כמו שצריך. תדע "להפעיל" אותה נכון. זה נשמע רע אבל בתכל'ס כולנו כאלה. כולנו מוצאים את הדרך היצירתית לגרום לבן הזוג לעשות דברים שאחרת לא היה עושה. 

אין לה יציבות תעסוקתית- תחשבו ביחד מה יכול להתאים לה. יש אנשים כאלו שקשה להם להיות במקום אחד הרבה זמן. תשלים עם זה ותראה איך מתקדמים עם זה הלאה? אולי מראש לפנות לעבודות זמניות? אולי כשאתה רואה סימנים לפרישה כבר תתחילו לחפש את העבודה הבאה או משהו.

אולי אנשים עם אופי דומה לשלה יתנו רעיון מה יכול להתאים. אבל קודם לשנות תפיסה, שאתה פה בשביל לעזור לה למצוא עבודה שמתאימה לה, לא לצפות מהצד ולחלק ציונים...

 

עצם זה שכתבת פה מראה על רצון לשינוי. אם יש בך רצון וסה"כ יש לכם נתונים טובים אתם יכולים להצליח. תחשוב מי יכול ללוות אתכם בתהליך של צמיחה כי זה לא יהיה תהליך קצר. אולי מאמן אישי או משהו כזה.

 

למיואש היקר..חיובי
אתה זקוק לטיפול ועזרה. כדאי שתפנה למישהו מנוסה. בכל אופן כמה נקודות למחשבה. א. זו אשתך. זה החצי של הנשמה שלך. גם אם נדמה לך שעשית טעות בבחירה שלך, אלקים מנהל את העולם ולא אתה, אז זה לא טעות אלא בהשגחה אלקית. ב. יש לך את הכוחות בתוכך לחיות חיי נישואין טובים, אתה רק צריך להוציאם אל הפועל. ג. תנסה למשך תקופה להגיד לעצמך בכוח משפטים, כמו, זה האשה הכי טובה שיש בעולם. ד. תאמין שדוקא במציאת ההשלמה שלך בה, תחשוף את עצמך האמיתי ולא רק החיצוני המדומיין. ה. אם בורחים מהתמודדות בסוף זה חוזר שוב ובענק. בהצלחה!
שתסיים עם הביקורת כלפי אשתךפרח-בר
אולי תמצא גם כמה נק׳ של חסד ומשם הדרך להחלמה זוגית ומשפחתית תיהיה קלה יותר.
היו לך כמה הזדמנויות בהן יכולת לקפוץ מהרכבת אבל החלטת להישאר עם אשתך ולהביא איתה לעולם 3 ילדים , אז הדבר שצריך להעסיק אותך כרגע זה איך אתה משפר את החיים שלכם ויוצא מהתסכול ומהביקורתיות, בכל מקרה בדבר אחד אני מסכימה איתך המלחמה הכלכלית לא צריכה ליפול רק עליך - יש לשניכם אחריות להרים את עצמכם מבחינה כלכלית, התנהלות נכונה זה משהו שאפשר ללמוד וללמד ,אל תתנשא , שב עם אשתך ותן לה הרגשה אמיתית של שותפות ותשאיר את הביקורתיות בצד.
המשפט האחרוןרק נחת
של פרח בר הוא סיכום מעולה.אל תתמודד לבד.שתף אותה.לנו לקח זמן להבין את זה ומאז השתנה המון.
א.כי כל אחד שמבין שבן זוגו במצוקה כלשהיא נחלץ לעזור לו כפי כוחו ומקומו.(אפי' אם לא יכולה לעזור כרגע בפועל,עידוד ותמיכה ופידבקים חיוביים ממנה יתנו גם לך הרגשה טובה והרבה חשק וכח).
ב.הרבה פעמים כשמדברים בגובה העיניים ולא "מעמיסים" על בן/בת הזוג ערימה של טיעונים וטענות אז מבינים שיש גם צד שני שרורה דברים אחרת וכל המציאות היא לא בדיוק כמו שאני חשבתי וכו'.
באמת אחינו אנחנו מחזיקים לך אצבעות וברור שכמו שאתה בעל כח לפרנס ולגדל 3 ילדים יש לך גם כח ויכולת לחזק את השותפות ביניכם ושתמיד תהיו חברים טובים אוהבים ונאמנים.
חזק וברוך על התגובהגאולה
מכירה באופן אישי זוג כמו שאתה מתאראפרוח
ממש תיאור אחד לאחד.
אני חברה מאד קרובה של האישה וחשבתי לספר לך קצת מה עובר על אישה כזו..
היא חווה כל יום תיסכולים על המראה שלה, על כך שלא מספיק מאורגנת, יודעת טוב טוב את החסרונות שלה (מה שאתה לא יודע על עצמך) ..
כל פעם שבעלה מגיע לבית היא עושה את כל המאמצים שהבית ייראה במצב סביר.
טיפוס כזה תמיד יתן לילדים חופש ביטוי ושמחת חיים.
תחשוב עליה קצת .. זה אולי ישנה לך את התוויות שהדבקת לה. בהצלחה

ש
עושה לי חשק להישאר רווקהספיר 44
חלילה לך מהמסקנה הזו זה שישהלוי מא

אנשים עם בעיות לא אומר שזו תהיה נחלתך גם

לא כדאי. (:tin man
עברתי המון קשיים בחיי הנישואין והיום אנחנו מאושרים. אפשר לבנות זוגיות יפה ושמחה גם אם היא מתחילה קשה
החשק הזה יעבור לך. לא תותרי על חתונה כנראהאין כמו אמא
זה אולי יגרום שתבדקי יותר טוב. לא מכירה בנות שסירבו להתחתן עקב סיפורים של חוסר הצלחה. תמיד גם יש את התקוה שאם הוא לא הצליח , אני ודאי אצליח. חוץ מיזה נשואים זה באמת לא דבר קל, אבל כמו שיש ימים טובים וימים פחות טובים ברווקות, כך בחיי הנושאים יש את הימים היותר טובים ויש את הפחות.
מסקנה-כמו צמח בר

לא להיכנס לכאן כשרווקים..

(אני עליתי על המסקנה הזו לעצמי כשהייתי רווקה..)

 

ולגופו של עניין- הפורום לא ממש משקף.. כי כשהכל טוב לא משתפים..

אז מה שיוצא מזה שרק כשלא טוב כותבים וזה נראה שתמיד לא טוב..

 

אבל האמת היא שבדר''כ טוב ורק לפעמים לא..

מסקנה שגויה לגמרימינימאוס2

יש להם בעיה ואחרי שהם יטפלו בה הם יהיו בעז"ה יותר מאושרים

מכל רווק עשיר חתיך ומצלח שיש בכדור הארץ

אין כמו להיות נשוי!!

אתם צריכים עזרה כל אחד בתחומומדברצין

היא צריכה להשקיע בעניין האירגוני או דרך איבחון או דרך אימון מקצועיים ויקרים וזה שווה כל שקל.

אתה צריך דחוף יעוץ זוגי או אישי ללמוד איך להחזיר אהבה למי שאוהבת אותך ללא תנאים ולמרות חוסר הערכה מצידך

 

חובה עליך ללכת ליעוץ כדי ללמוד איך לראות אותה בעיין טובה . יעלה כמה שיעלה

9 שנים שאתה רואה משהו בצורה עקומה ולא חיובית לא תוכל לתקן בעצמך ללא עזרה חיצונית.

תן לה לקרוא מה שכתבו פה ותקרא גם אתה

וכל אחד יתמקד במה שנאמר לו ולא לזולתו (בלי אמרתי לך וכאלה)

להחליט יחד על התחלת עבודה משותפת וכל אחד יעזור לשני בהתקדמות

בלי ביקורת והאשמות!

תחליטו שדברים צריכים להתקדם 

פח מלא? אל תאשים אותה. תרוקן! אתם באמצע תהליך ועוזרים אחד לשני.

אתה מתלונן ומתעצבן? אל תתבעסי תראי לו נקודה חיובית ותזכירי לו שצריך לראות חיובי

 

עבודה משותפת ! 

בהצלחה לכם 

ותודה בשם ילדיכם הצעירים שלא יודעים להעריך את המאמץ לצאת מן המיצר אל המרחב המשפחתי הבטוח עבורם

נראה לי שאני היחידה שכותבת כאן תגובה שונה...rach

(ואגב, אני חדשה פה באתר ובפורום בפרט...אבל על כך בהודעה אחרת אולי...)

 

 

 

 

לי תפס את העין העובדה שהתחתנת בלי לרצות להתחתן איתה. רק בגלל מצב נפשי מסוים, ונכנעת ללחצים שהפעילו עליך.

ואח"כ רצית להתגרש לפני שנולדו הילדים, ושוב לחצו עליך מכל הכיוונים.

 

ז-א-ת הבעיה הראשית.

זה שאשתך מבולגנת וכו'- זאת אכן בעיה, אבל כמו שכתבו כאן מעלי, ניתן לפתור אותה. אתה יכול לנהל איתה על כך שיחה , לפנות ליעוץ, היא יכוה לנסות ריטלין וכו' וכו'.

אבל זה הנספח של הבעיה האמיתית.

אני חושבת שגם אילו אשתך היתה מלכת הסדר והניקיון, והבית שלכם היה נראה כמו בית מרקחת....עדין, היה מציק לך שהתחתנת בגלל לחצים שהופעלו עליך , ולא מתוך הרצון האמיתי שלך.

 

למה לא רצית להתחתן איתה? חוסר אהבה? חוסר משיכה? תחושה חזקה שזה פשוט לא מתאים?

 

לא ברור ממה שכתבת אם אשתך מודעת לרגשות הללו. היא יודעת שרצית לבטל את החתונה?

וכשרצית להתגרש לפני שנולדו הילדים היא ידעה מכך, או שדיברת רק עם בני משפחה וחברים קרובים?

איך היא מרגישה עם כל זה?

אם היא מודעת לענין, אולי כדאי שתלכו יחד ליועץ זוגיות. אם לא, אולי תשקול ללכת לבד לייעוץ.

 

נראה לי שזאת הרגשה רעה מאוד לדעת שהתחתנת מתוך לחצים, ונשארת בזוגיות שלא טובה לך גם כן רק מתוך לחצים. אתה גם כותב שאתה בדיכאון וחושב על כך כל היום....כך שאני מניחה שאשתך כן מרגישה ש"משהו לא בסדר" גם אם לא דיברת איתה על הנושא, ואז חבל, כי שניכם סובלים בזוגיות הזאת.

 

 

 

 

אני מבין אותך נשמהאלי בלי

אבל לפי דבריך אשתך שווה הרבה יותר ממך ותודה ל-ה' ששלח כזה מלאך שיבנה אותך עכשיו קח את הכוחות שהצדיקה הזאת נתנה לך ותתן לה את אהבתך בלי תנאים ובהמשך הכל יסתדר.

בענין היופי מבין דבריך נשמע שהיא אשה יפה רק לא בדיוק לטעמך -

שמע -אשה מאושרת היא אשה יפה ! עזור לה להקרין ולחייך

קח בחשבון שכל אשה שלא היתה לך  עדיין היו נשים אחרות בעולם ואת האחרות אנו מכירים רק בציפוי בלי כל החסרונות שלהן

אבל האשה שלך שכפי הנראה סובלת מבעיה קלה של קשב וריכוז (אתה אומר שאתה לא צריך לדאוג לאוכל לילדים) והיא הסובלת העיקרית מזה ועם כל זה היא מחזיקה בית של 5נפשות בלי לקבל מילה של הערכה או אהבה והיא נותנת לך אהבה - תגיד לי היכן מוצאים אשה כזאת מקסימה עם לב לילדים אתה בר מזל בלי לשים לב

תחשוב בבקשה עליה וכמה שהיא עצובה מההסתכלות הביקורתית שלך עליה

והסובל העיקרי והראשון מההסתכלות הזאת הוא אתה משום שאתה כל הזמן מצער את עצמך בלי סיבה מוצדקת

תתחיל לשנן לעצמך איזו אשה מתוקה יש לי איזה מזל שהיא סבלה אותי והרימה אותי במשך שנים תודה ל-ה' שנתת לי את המתוקה הזו עם המורכבות תתחיל לחייך והיא תשיב לך בחיוך

צאו וקנו לה בגד או שנים וקצת איפור גלידה או משהו ותהנו יחד ותפסיק לגזול מעצמך אושר ונחת

ואל תעיז לצער אותה כולם פה בפורום אוהבים אותה ודואגים לה שלא תהיה עצובה וגם לך יש לנו המון סימפתיה והבנה רק צא מהקליפות אחי 

ואל תשכח -אין כמו אשתך בעולם  

 

תגובה יפהאפרוח
אשתך שווה יותר ממך???tin man


אני לא חושבת שזו השיטהורוד

לספר לאישתו שמלכתחילה הוא לא רצה בה והתחתן איתה רק מתוך לחצים ומצב נפשי ירוד, שהוא מרגיש תסכול יומיומי בגללה וחשב לא פעם על גירושין זה פתרון מאוד מאוד לא מוצלח. אם בעלי, ח"ו, היה מספר לי דברים כאלה, גם אם זה יהיה למטרה של צמיחה זוגית - אני לא חושבת שהייתי מתאוששת מזה מהר, ובטח שלא שוכחת את זה במשך כל ימי.

בשביל מה לספר לה את כל זה? במה זה יועיל? אפשר לדבר על הקשיים, על הדברים שצריכים להשתפר בהם מבחינה זוגית, אבל למה לחזור לעבר ולדוש בכל מה שלא יוכל להשתנות עוד?

כמו שאפרוח כתבה - אני בטוחה שאישתו מודעת לקשיים שלה ומתוסכלת מהם בעצמה. מידע כזה ממנו יכול להביא אותה לתהומות יאוש.

עבודה זוגית צריכה להיעשות בשמחה, עם מבט אופטימי משותף ורצון ליצור מציאות שלמה וטובה יותר יחד, ועם מידע כזה שישפך עליה פתאום אני לא חושבת שמבט אופטימי כזה יגיע.

לדעתי, את ההתמודדות עם התסכולים שלו בנושא הלחצים שמתוכם הוא התחתן הוא צריך לפתור עם עצמו לבד מבלי לערב בהם את אישתו.

שלום לכולםמיואש מאוד

ראשית אפתח בבשורה טובה 

 

התחלתי להבין כי נישואין זה לא משחק וילדים זה גם לא משחק ולכן אני מתחיל להיפתח לטיפול בחבילתנו הקטנה

ברוך ה' אחרי מספר שיחות עם הגברת הראשונה במלכות היא הבינה שמשהו לא בריא קורה פה והחליטה להרים את עצמה

ובאמת התחיל שינוי לטובה ועל כן אני מודה לבורא עולם ולאשתי 

 

אממה

 

הבנתי בימים האחרונים שכוחותי כבר לא איתי לאחר שנות מאבק בפרנסה וכד' ועכשיו אני מרוקן לחלוטין

יש פה הרבה משימות גם כלכליות גם תעסוקתיות גם בגידול הילדים ודווקה עכשיו האריה הגדול של הבית 

נפל בקרב ונותר ללא רוח גבורה.

 

גם דברים שטיפלתי בהם במסירות רבה כבר לא מטופלים כיאות יש כבר חובות בעיריה בחברת המים 

יש דוחות להגיש לרואה חשבון וכד' אך אינני עושה דבר גם העסק שלי בבעיות ואין בי כוחות לטפל בו.

 

מה עצתכם?! (האריה המפורק)

יום אחד בכל פעםtin manאחרונה
אתה יודע איך אוכלים פיל? ביס אחד בכל פעם עד שהוא נגמר. גם אצלנו היה מצב כזה. כל יום תתמקד במה שאתה יכול לעשות באותו יום. היום אתה יכול להגיש דוח, תגיש. אתה לא יכול (טכנית ) שלא יטריד אותך. תמשיך אם מה שאתה יכול באותו יום.
כשיש מורכבות בחיים ומחפשים לברוח ממנה...משה

שלמישהו יש מורכבות עם נושא מסויים בחיים שלו והוא חושב שאם הוא ישנה את המבט שלו, אז פתאום יקרה קסם והכל יסתדר.

זה לא עובד ככה. אם יש לנו משקפיים שיש עליהן לכלוך אנחנו נראה אותו בכל מקום.

זה קלאסי כשמדובר בבן זוג או בבת זוג. נורא קל להאשים אותם. והרבה פעמים גם יש באמת סיבה אמיתית. כלומר יש לגמרי תכונות שליליות בבן אדם השני שהן אמיתיות לגמרי. וקל מאוד להאשים אותם במה שהם באמת אשמים בו.

אבל הרבה פעמים זה לא באמת עוזר. כלומר אנחנו בחרנו את בת הזוג הספצייפת (נמאס לי לכתוב בן/בת, תתמודדו) בגלל המנגנון שלנו שמשך אותה עם התכונה הזו. סיכוי סביר שאם עכשיו נחליף אותה באחרת (כמו שניסו ביאוש כמה ניקים פה והעלו עליהם את חמת @נגמרו לי השמות), בעצם המצב שלהם לא ישתנה. אותם דפוסים שהפעילו אותם ימשיכו להפעיל אותם גם במקום החדש.

למשל כשיש מורכבות דכאונית, במיוחד בצד הגברי של העולם - זה לא דבר שמושך אישה. לא האישה שאתם נשואים לה (או מנסים לצאת איתה) והאמת שגם לא אחרת.

לרוב זה יגמר בתחושה של הטרדה מצד האישה (אני מדבר על אשתו, "עזוב אותי" וכאלה, וכמובן בגירסא שנכתבה פה בשרשור למטה). לפעמים כן יווצר קשר (תסלחי לי מנהלת, אני מייצג את המציאות, לא את האידיאל שלך). אבל במקרה הזה זה נהיה יותר קשר של אמא-בן. כלומר ה"אמא" מנסה להושיע את ה"בן". זה נחמד. אבל זה לא מקדם לא אותה ולא אותו.

בצד הנשי זה עובד קצת אחרת, אבל גם אז - אם היא מרוקנת אז היא תהיה מרוקנת בכל אינטראקציה ותרגיש מאוכזבת וכועסת. גם עם הבעל וגם עם חברות שפתאום יתרחקו ממנה כי ירגישו לא נעים לידה. אם אין יכולת "לספוג" אנרגיה אז נשארים ריקים ולא משנה כמה הסביבה תנסה להגיד שהכל טוב ובסדר.

יש גירסא איומה ונוראה של אמא פולניה שזה בערך מה שהיא מייצגת. כולם סביבה לא בסדר. כולנו מכירים את זה וכולנו משתדלים להתרחק מהאנרגיה הזו. אגב, זה גם פוגע בה. אנרגטית ורגשית.

זה עדיין לא אומר שאין מה לעשות. יש. יש הרבה. אבל פשוט רציתי לכתוב פה מה לא עובד. בתקווה שמי שזה מכוון אליו ופועל מתוך יאוש ומצוקה באמת יקרא.

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

כנראה שמה שצריךתתעלמו ממני

אצלנו

זה פשוט להפסיק לנסות לעזור ופשוט להיות איתה בכאב

כמה זה ברור לי בראש וכמה זה נשמע קל

וכמה זה פשוט לא קורה במציאות

זה מפחיד להיכנס למקומות האלה בנפש ביחד

אתה מפחד שלא יהיה אף אחד שיחזיק

אבל בפועל מה שקורה זה שהיא נשארת לבד

יש לך עבודה פנימית על מובחנותמשהאחרונה

אני זה לא היא, אני נמצא פה אבל הכאב שלה נשאר אצלה.

אני "בסדר" גם כשכואב לה (ולכן אפשר לעזור לה ולא להיות עסוק בכאב הפנימי שלי על זה שאני "אשם" שכואב לה) ועוד כאלה

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוג

זו התנהגות "דתית"דרור אלאחרונה

בלי להיכנס בכלל לדאלה מה היהדות אומרת על זה. אבל כשאדם נכנס לאיזה עניין וחושב שכולם צריכים כך לעשות, זו התנהגות "דתית". בין אם זה איכות הסביבה, צמחונות, התיישבות או לא לסמוך על העירוב בשבת.

כלל חשוב לנישואין:

אתה לא מתערב לבן / בת הזוג באמונות שלו.

כן, גם אתה חושב שהם טועים ועושים דברים לא נכונים.

אני למשל חושב שלא נכון למנוע הריון. ושהיא חייבת לצום גם בצומות הקלים. ושהיא חייבת לא לאכול קטניות כמוני.

אז אפשר לדבר על זה. אבל אין מצב שאני מכריח אותה. זה העסק שלה בלבד.

וכשאמרתי "מכריח" זה כולל לא רק בצורה פיזית, אלא גם מניפולציות (לא מרים את הקטניות שקנית לפסח, לא שוטף כלים ביום צום, אומר לה ש"מגיע לה" וכיוצא בזה).

א-ב של זוגיות

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.