אם היא נותנת לך ספייס ואוהבת אותך- אז יש לך מאיפה להתחיל

אולי אפשר יהיה לטפל בבעיות של אשתך ולהביא אתכם למקום יותר נורמלי

אולי יועץ ימצא פתרונות אחרים כמו עוזרת שמגיעה פעמיים בשבוע

ומארגנת את כל הדברים שמפריעים לך 

ואגב, כתור גרוש הייה לך הוצאות הרבה יותר כבדות (מחיה + שכירות+ מזונות)

אז מזה בכל מקרה לא תרוויח

ואם אבא שלו מאזן אותו מידי פעם אז זה אולי כדאי

כי באמת שהבעל ינקה את הלכלוך של האשה זה לא עושה לו טוב 

תאמין לי שעדיף לו לשלם אפילו פעמים בשבוע לעוזרת ולא להתגרש, מהסיבה שכלכלית גירושין אף פעם לא משתלמים!

(תחשוב על שני משקי בית במקום אחד ותבין את זה חיש מהר)

ואני אומרת אפילו תיקח הלוואות ותממן את הנישואין שלך! אם בעזרה- כן יש נשים שהן עקרות בית וזקוקות לעוזרת, מכירה כמה כאלה...

ואם בסיוע נפשי-אימון אישי וכד' לאשתך על מנת שתוכל ללמוד להיות מאורגנת יותר.

עם זה אתה צריך לזכור שהיא לא אמא שלך! ולעולם לא תהיה כמוה!!

ועם זאת אני כולי התפעלות מאשה שמסגולת לאהוב את בעלה למרות שהוא לא סובל אותה.. גדלות נפש לדעתי.

ומצטרפת לכל אלה שקראו לך לתקן את העין הרעה בעין טובה!

שאישה מסודרת ומרוויחה לא תרצה אותך, אולי מתוך יאוש משעון הביולוגי מתקתק

גם בעלי מפרנס יחיד, עשינו חשבון שמעון, צהרון, קיטנות יעלו יותר ממה שאני ארוויח

וגם לנו בית לא מסודר, אין כמובן תופעות קיצונית שאתה מתאר אבל עדיין בהחלט דורש שיפור. בהריון או אחרי לידה פשוט אין כוח, אין יכולת להתכופף, כדי לנקות ולסדר צריכים שילדים או ישנו או שמישהו יעסיק אותם.  וזה לא כזה פשוט

לדוגמא כשבעלי יחזור בערב אז הוא יראה צעצועים על הרצפה וכלים מארוחת ערב אבל הוא לא יראה את שטיפת כלים של 3 ארוחות קודמות ואת זה שניקיתי 2 שלוליות מיץ ו3 שלוליות של פספוסים

זאת עבודה בלי התחלה ובלי סוף

נראה שעיקר הבעיות של אשתך הן בעיות מולדות- קשב וריכוז ובעית ארגון. שתי הבעיות האלה באמת משפיעות לכל תחומי החיים וחשוב מאד לטפל בהן. אשתך לא רוצה להיות כזו, ואני בטוחה שהיא אפילו יותר סובלת ממך. (היא בטח מיואשת מעצמה, אחרי שנים של נסיונות ללא הצלחה).

אם לאשתך היו כאבי ראש בלתי נסבלים שגורמים לה לא לתפקד בבית ולא לעבוד הייתם רצים לכל הרופאים לנסות למצוא מה הבעיה ולטפל בה? זה בדיוק אותו דבר. כמו מחלה, שאין לאשתך שליטה עליה ולכן חשוב למצוא מה הבעיה ולטפל.

אז קודם כל, חשוב ללכת לאבחון איכותי למבוגרים (אבחון שבאמת בודק הכל) כדי לראות מה הבעיה. (נשמע שזה שתי בעיות- גם קשיי קשב וריכוז וגם בעיות בארגון). באבחון אמורים לבדוק בדיוק מה הבעיה, וגם לראות מהם נקודות החוזק כדי לדעת איך לטפל. ויש איך לטפל (יש אנשים שמטפלים בקשיי קשב וריכוז למבגרים. הטיפול שונה מאשר טיפול של ילדים). יתכן שזה אומר שאשתך תקח רטלין, ויתכן שזה לימוד איך לעקוף את הבעיה (כמו בכל ליקויי הלמידה)

שווה לכם להשקיע בזה. אשתך אוהבת אותך ונותנת לך מקום. בכל שאר הדברים היא לא יכולה, כי יש לה הגבלה רפואית שמגבילה אותה. ויש גם ילדים שבשבילם חשוב לעשות הכל. ולכן חשוב לטפל בזה, יעלה כמה שיעלה.

מה גם שאם תצליחו לטפל כמו שצריך אשתך תוכל גם לעבוד וגם לטפל יותר בילדים, אז ההשקעה תשתלם.

אמנם, אל תצפה לבית נקי ומצוחצח. זו אשתך ואלו התנאים. ובהחלט תצטרך לעזור גם בבית. אבל טיפול טוב יכול להביא את המצב למצב הרבה יותר טוב. (ומי יודע? אולי ברגע שאשתך תאמין בעצמה ויכולותיה, ולא תעסוק בהתגוננות מהחיים שקשים לה, היא תוכל להצליח למצוא עבודה שמתאימה לה וככה תוכלו להביא עוזרת בית, והמצב ישתפר גם מהבחינה הזו).

אני לא רואה טעם ביעוץ כרגע, כי אשתך לא עושה את זה מכוונה רעה וגם יעוץ לא יעזור לה להשתנות, כי זה לא ממש בשליטתה. חשוב שתבין שזו בעיה רפואית, ואין לאשתך שליטה כרגע.זה לא בא דווקא כדי להציק.

לך יש תפקיד מאד חשוב- לעודד אותה לאבחן ולטפל, ולעודד אותה תוך כדי הטיפול. כי הוא לא קל.

וזה ניכר בכל משפט ומהביקורתיות שלך, תתקן את עצמך ולא אותה!

כל מה שאתה מספר זה הכי נורמלי לדעת, לא מוצאת שהיא עושה משהוא חריג

אבק במדף הבשמים? הכל בסדר? מי מגיע בכלל למדף הזה עם 3 זעטוטים.

באמת צריך לכרוע לך ברך שרוקנת את הפח מהשרותים

ולדעתי,זה שהיא אוהבת אותך זה נס ענק ,לא יודעת איך היא מסוגלת

לדעתי אתה פשוט לא מבין אותה, לא מבין את הקושי שלה, לא מבין בכלל איפה היא בחיים אם אתה מסוגל להיתפס על קטנות כאלו, אצלך אני מבינה שזה לא קטנות אז או שתחנך את עצמך ותשלים עם זה או שתביא עוזרת ואת בעית האבק היא תפתור. זה ממש אכזריות ככה לחפש את האישה בקטנות של הלכלוך

האם את במקומי האם קראת הכל או רק את החלק של הניקיון?

אולי היתי צריכה להגיב באמת עוד שעתים...

הייתי כותבת אותו הדבר אולי יותר עדין..

אני גם די בטוחה מי אתה, זה אותם בעיות שעולות מידי פעם

ובאמת לא טוב ש"לוחצים" על אדם לפני נישואין - אם כי לא ידועים לנו כמובן כל הפרטים.

כעת אתם נשואים - ומה שכתבת בסוף, אינו דבר שולי. אשה שנותנת "ספייס" בחיים ואוהבת, זה לא צדדי.

לא כתבת דבר על מידותיה. לכאורה, דבר פלא.  רק על סדר, ריכוז, לא שיא היופי, עבודה..

לענ"ד, צריך ממש לשנות מבט.

מכתלי הדברים, ניכר שה"השוואה" לבית שבאת ממנו ולמה שאצל חברים, אוכלת אותך.

זה לא טוב ולא נכון.

ההבדל בין "קורס מקצועי" ו"תואר ראשון" אינו גדול..  אתה נתלה בכך כדי לבסס את ה"אג'נדה"..

הרגלת את עצמך כנראה - בגלל התסכול הראשוני וענייני הריכוז והסדר - לאמץ מבט מסויים.

המבט הזה הורס אותך לפי התרשמותי הדלה.

אנשים עם בעיות ריכוז, הם לא פעם חביבים ביותר, מידות מעולות. השאלה על מה  מסתכלים.

אני חושב שאתה צריך לתרגל כעת "חתיכת זמן" להתעלם לחלוטין ממה ש"לא טוב" (שהוא לא כ"כ  "לא טוב" כמו מפריע להרגל, וגם פרקטית..).  תתמקד רק בטוב. תעיין בעין טובה בכל מידה טובה שאתה מוצא בה, בכל ארחוה שהיא מכינה ברצון, בכל יחס טוב אליך ואל הילדים.

יתכן וסביר מאד, שתמצא שה"רמה" שלה בעניינים האלה, עולה בהרבה על אלו שאתה מתפעל מהאסתטיקה אצלן. תעריך אותה.

אל תסתכל כלל מה קורה אצל נשי חבריך. התמקד בשלך.  אלו לא עניינים "פנימיים".

תנסה כך, בהחלטה נחושה שזה הכיוון שאתה מתרגל כעת. לדעתי, יתכן שתמצא אור גדול.

[לגבי בעיות התארגנות - אפשר להציע לאשה לטפל. זה לא כ"כ קשה]

ספר מאוד נוצרי. קראתי אותו לפני תקופה כאדם לא דתי. היום כשחזרתי לדת, (סיפור ארוך) לא בטוח שהייתי קורא אותו שוב (ציטוטים מספרים שלהם וכו') אני גם לא חושב שהספר היה הסיפור, הרעיון של משימות מעשיות ופשוטות לכל יום (הספר בנוי בצורה של משימה ליום לפי נושאים) פשוט קנה אותי. לחלק בין הפעולות לרגשות. 

חבל שאין ספר יהודי באותו סגנון.

יישר כח לכם!

משמח לשמוע מאנשים שהיו עמוק בבוץ ורגע לפני פרידה - ויצאו מזה.

יש בספר סיכום של עמוד אחד של כל החלק הזה (וגם מתוכו צריך לחתוך כמה "פסוקים" מספרים זרים...) יש לי חבר שביקש ובשבילו התחלתי. אם מישהו מעוניין אוכל לשלוח לו. (אולי כדאי לשלוח לאיזה רב שיעבור על זה שאין שם עקרונות נוצריים לפני כן)

הוא הכי בקיא כאן במה לא טוב לנו כיהודים..

[ברצינות]

כמה הערות:

א. צריך לדעת שדווקא ספר נוצרי, שמראש קוראים אותו בחשדנות לכאורה עדי מספרים "מגויירים" שלקחו את העקרונות הנוצריים (או סתם גוייים), ותיבלו אותם בפסוקים וחז"לים, ויצרו יצור כלאיים ומצג שווא כאילו זו היהדות. יש חכמה בגויים, ואפשר לפעמים לקחת מממנה בזהירות, אבל אם הופכים אותה לתורה זה מסוכן. הסיבה לכך היא שעצה טכנית יכולה להחשב כטובה, עד שמחקרים מעודכנים מראים שבעצם היא עצה גרועה. אבל אם כבר הצמדתי לה פסוק והפכתי אותה ל"תורה" - אז הרבה יותר קשה להתנתק ממנה ולהבין שהיא טעות.

ב. בכל מקרה, כיום ברוך ה' יש הרבה ספרים מעולים, מעשיים מאוד, שנכתבו על טהרת הקודש, ולא צריך לכל זה.

בין השאר: ספרי הרב שמחה כהן, הרב שוטחוביץ', הרב יעקובסון (בתחום של חינוך ילדים) ועוד רבים.

צורות חשיבה שונות שלנו, דפוסי מחשבה גורמים לנו לראות את החיים בצורה מסויימת,

לפרש כל סיטואציה באופן מסויים ואנחנו בטוחים שזאת הדרך היחידה להסתכל על הדבר,

וזאת האמת היחידה ואין בלתה. לכל אחד קשה להבין שההסתכלות שלו היא לא יחידה ולא אמת מוחלטת.

 אני מתרשמת ממך דווקא, וכן מבינה למה אתה מיואש מאיך שאתה רואה את הדברים.

משהו מעלי אמר שזאת בעיה רפואית וצריך לטפל בזה וזה ממש נוכן.

תתחיל מזה. תתחילו בללכת ולטפל בזה זה ישנה לגמרי את נתוני הפתיחה שלכם.

דבר שני וודאי עשית זאת מליון פעם, אבל לשחזר את מהלך הנישואים שלך, איך הגעת לזה, איך החלטת ולנסות לראות את זה באור אחר יכול מאוד לעודד אותך.

אולי עכשיו אתה בטוח שהתחתנת מסיבה x והגורם היה z, והרגשת ככה וככה, והדברים היו ככה.

אבל יש אמת אחרת פנימית יותר. ה' רצה בזיווג שלכם. נסה לגלות מהעבר את הרגעים שכן רצית להתחתן איתה,

שהיתה בך את השימחה הפנימית בלב של אחרי ההחלטה,

למה דחפו אותך לעשות את זה, האם באמת לא אצית בזה בכלל?

מבט חיובי יותר על החיי נישואין שלך, גם כן יעלו את סף התקווה לתהליך שאתה רוצה לעשות וזה טוב.

אני  לא יכולה להמשיך כרגע, אבל בטח יגיעו יותר חכמים ממני

בהצלחה

איתה, אז מאז ב״ה קמת מעולה עכשיו תקים אותה גם תדרבן אותה לעבוד תסביר לה שאתם ב - בבנק וכו׳ תבקש ממנה שתעזור לך לנקות בבית ! 

[לאלה שלא התחתנו עדיין אם אתם לא רוצים להתחתן עם מישהו או מישהיא בכלל ולא ב ? אז תבטלו בכל מחיר לפני גם במחיר הבושה אם זה ב ? אז תעשו בירורים] 

אבל במידה ועשית צעד לרוב ניתן לתקן אותו בלי לשבור את הכלים אתה פשוט צריך לרומם אותה איתך בכל מסלולי החיים תורה עבודה ניקיון אסטטיקה תבקש ממנה לשים את התחבושות בניילון או משהו תחפש פיתרונות לכל דבר יש בעולם הזה פתרונות

גם אני התברכתי בהפרעות קשב וריכוז (עם היפראקטיביות), לא מאופסת על עצמי ויכולת הארגון שלי לא משהו בכלל.

90% לא בקרקע.

ואף פעם לא שמעתי את בעלי מדבר עלי אפילו בעשירית זלזול ממה שמשתמע מההודעה שלך.

אז נכון, הבית שלנו לא תמיד מסודר, ערימות הכביסה יכולות להגיע לתקרה עד שאני נזכרת להתנתק מהריחופים ולסדר, לפעמים שבת מוכנה ברגע האחרון (כי למרות שאני עובדת מהר מהממוצע אני חולמת המון תוך כדי), כלים יכולים לרבוץ בכיור מספיק זמן עד שכבר אין בו מקום והם עוברים לחדר שירות שצמוד למטבח וכו'.
מה לעשות, לא נולדתי בלעבוסטע ולוקח לי זמן ללמוד את המקצוע..

ככה זה, לא כל הנשים נולדו עם תכונות כמו של אמא שלך. לא כולן מתוקתקות ומסודרות.

הבית הוא של שניכם והאחריות על הסדר והנקיון בו לא מוטלת רק על אשתך.

ניהול בית הוא לא עניין פשוט, זה דורש הרבה מאד ומאד קשה.

מה אפשר לעשות עם זה?

אפשר לדבר על העניין יחד (ניסית לדבר על זה פעם עם אשתך? באמת, ולא בצורה בקורתית ומתנשאת?)

לפתוח את הדברים בצורה אמיתית וכנה וביחד לחפש פתרונות למצב.

אצלנו יש תפקידים קבועים שהוא עושה ואני יודעת מראש שזה שלו ואני לא צריכה לדאוג לזה בכלל, ככה מעגל האחריות שלי מצטמצם ויותר קל לי לדאוג לדברים שכן באחריותי.

הבית שלך לא חייב להיראות כמו הבית של אמא שלך! צא מהסרט הה.

זה בעניין הנקיון.

לדבריך, אשתך אוהבת אותך ונותנת לך את המקום שלך, ועל זה היא ראויה להערצה.

צריך הרבה אצילות וכוחות נפש לאהוב ולדאוג לאדם שמדבר עלייך בצורה כ"כ בוטה וקשה.

תפסיק לערוך לעצמך רשימת חסרונות של אשתך, תתחיל להסתכל עליה בעין טובה, לאהוב אותה ולהיות שם בשבילה.

זה מגיע לה!

אני בטוחה שהיא לא קוטפת שושנים מההתנהלות שלה וחוטפת מספיק בקורת על זה. לפחות תהיה אתה זה שתומך בה ונמצא שם איתה בכל הקושי, זה גם ישפר משמעותית את רמת התפקוד שלה, זה קשור בקשר הדוק למצב נפשי.

(במאמר מוסגר, כשאשתך תרגיש מספיק טוב בבית, גם המוטיבציה שלה לסדר אותו תגדל, למרות הקושיץ וזה תלוי בעיקר בך)

להגיד שהיית בשפל נפשי כשהתחתנת לא תירוץ! קח אחריות על המעשים שלך ותתחיל לבנות את הבית שלך!

ועוד מילה אחרונה על אנשים על הפרעות קשב.

אלו אנשים רגישים מאד שהתברכו בהרבה מאד דמיון, בנפש עשירה ובדר"כ גם בכשרון אמנותי כלשהו.

הם זקוקים להרבה אהבה והכלה, ובעיקר לאמון. זאת לא בעיה נפשית ולא בעיה בכלל!

נכון, אולי ההתנהלות הפרקטית שלהם בחיים לא תמיד מוצלחת, אבל ה לא הכל בחיים.
אני מתחננת אליך, אל תהרוג בה את כוחות החיים. תתמוך בה והיה שם בשבילה, אין לך מושג כמה היא צריכה את זה.

אם כי בודאי שאני מנקה והשתדלתי להשקיע בילדי בכל מאודי אם כי לדעתי נכשלתי בזה ואכן מאוד קשה לדעתי לפחות לחיות עם בן זוג כזה,זה מצריך הרבה טיפולים ונכונות להשקיע ביום-יום אז לא צריך בהכרח להתרגש כי אפשר לשפר את המצב,כדאי יעוץ.

השירשור, זה סתם רעיון אבל תנסה להיות ישר עם עצמך ולבדוק אולי הוא אמת...

אתה כותב שכשהתחתנת איתה, היית במצב נפשי לא משהו.. עם ביטחון עצמי ירוד.

ועכשיו אתה מציין שיש לך ב"ה בטחון עצמי טוב, ואתה מרגיש בסדר באופן כללי עם עצמך.

האם יכול להיות, שבזכות היותה אשה אוהבת ונותנת ספייס כפי שאמרת, הפכת מאדם בלי בטחון עצמי, לאחד שיש לו את זה?

האם יתכן שהשהות עם אשה שנותנת בך אמון מלא, ולא מבקרת אותך ולא שופטת אותך (מה שיתכן שבבית הוריך המתוקתק להפליא קרה בהחלט.. ומשם יתכן שהיתה לך בעיה זו של בטחון עצמי) בנתה אותך ואת ביטחונך בעצמך?

הם יתכן שגדלת והתפתחת אישית מאהבתה וכעת אתה במקום להכיר לה טובה על האמון והאהבה הבלתי מסויגים, אתה רוצה 'לזרוק אותה'??

הרבה פעמים אנשים לא מקשרים בין דברים. לא קולטים שבעצם השינוי לא נעשה בריק, ולכן הם לא נותנים את הדעת למי שעזר להם לצמוח.

לכן כתבתי בהתחלה שאתה חייב להיות ישר עם עצמך כדי לענות על השאלות הללו.. ברור לי שזה לא קל, כי אם זאת אמת, זה הופך אותך מבעל 'קרבן' ו'נדפק' לאחד שצריך להיות אסיר תודה, שכשמו כן הוא..  וזה מחייב שפתאום מחייב אותך לקחת אחריות ולעמוד לימינה בקשייה כמו שהיא עמדה לימינך.. 

בקיצור להכיר באמת לפעמים קשה מאד, כי זה מחייב מאד. אבל אם זאת אכן האמת, היא תלווה אותך לכל מקום ולכל החלטה שתחליט...

בהצלחה רבה!!

והאמת באמת הבית של ההורים מלחיץ אך בכל זאת לפרנס לבד במציאות של היום עושה גיבנת לא קטנה 

זאת ועוד הגברת לא נוהגת וכל ההקפצות/נסיעות/תורים מרוחקים עלי

הבעיה שלי היא עם היוזמה שלה היא לא יוזמת כלום למעט קניות (בסופר מטר מהבית) ובישולים לשבת

היחס, חביבי....

"הגברת לא נוהגת" וכו'.. ככה זה לא ילך.

אח"כ, שב איתה בחביבות. תגיד לה את כל הטוב שאתה מעריך אותה. תגרום שתשמח. ואחרי זה תגיד, שמעי , כל אחד עם הצדדים החזקים שלו ועם הצדדים היותר חזקים..  אם היית לוקחת עלייך יוזמה של עוד כמה דברים בבית, הייתי ממש מודה לך.

ותציע לה "ברוח ספורטיבית" שתעשו "מבצע" על יוזמה מוגדרת זתתחיל ממנה. תציע משהו קונקרטי, שהיא תיקח על אחריותה, ותציע לה גם "כלים" לזה. מתי כדאילהתחיל לארגן אותו, ומה כדאי לעשות כדי שיצליח.

ואם זה קצת יצליח - תן פידבק טוב. ומכבד. הצלחה גוררת הצלחה. היא תשמח מן הסתם בעידוד ותהיה מוכנה לקחת עוד משהו.  בהדרגה אפשר להביא לשינוי יפה, שיבוא מתוך רצון ותרגול.

זה המון כסף, אשתך לא נוהגת ואתה לא רוצה שיקפיצו אותך, כלומר אתה הייתה מוכן להשאיר לה רכב אם היא הייתה נוהגת אז זה סימן שאתה לא כל כך צריך אותו

תבדקו הוצאות, תעשו תבלה 

יש אנשים שאם יהיו להם הוראותברורות הם יעשו זאת על הצד הטוב ביותר ויש כאלו עם "ראש גדול".

יש כאלו שגם לא שואלים כשמשהו לא מובן להם ועושים דברים ללא שיקול דעת הגיוני.

אחותי כזאת ואמא שלי הייתה מתחרפנת ממנה. במבט מהצד ולא ברגעי לחץ- אני חושבת שהיה ניתן לייעל את העבודה שלה אם היו מדברים איתה אחרת.

דווקא העניין של בישולים שתדע לך ממש לא עניין קל כמו שאתה מציג אותו- הוא דורש הרבה יכולות (עם מה מתחילים קודם, למנוע כמה שאפשר "צוואר בקבוק", צריך להיות מחושבים עם הכמויות)

אז זה אומר שיש מה לצפות ממנה.

אתה חושב שהיא אמא טובה לילדים מבחינה נפשית? היא אוהבת אותך. יש בה יכולות. אתם במקום טוב לעלות ממנו. נדרשת ממך עבודה רבה, זה נכון, אבל בסופה תוצאה מדהימה.

עבודה ראשונה שלך היא להכיר במעלות של אשתך ולהעריך אותה על כך באמת ובתמים. אתה מקטין את המעלות שלה וחבל.

עבודה שניה, להשלים עם החסרונות שלה. יש לה חסרונות שלא ניתן לשנות. היא לא אשה נקיה, היא לא תנקה את הבית מתוך אכפתיות כנה לנקיון הבית והילדים לא ירכשו ממנה הרגלי נקיון. היא לא טיפוס יוזם, כנראה שגם לא תהיה כזאת. ברגע שתשלים עם זה- תמצא איפה אתה יכול להיכנס כדי לחפות על החסרונות האלו. 

עבודה שלישית- לדעת לנתב ולפתח בה כישורים שלא באים לידי ביטוי.

היא לא יוזמת, זה לא אומר שהיא לא תדע לעשות את העבודה כמו שצריך. תדע "להפעיל" אותה נכון. זה נשמע רע אבל בתכל'ס כולנו כאלה. כולנו מוצאים את הדרך היצירתית לגרום לבן הזוג לעשות דברים שאחרת לא היה עושה. 

אין לה יציבות תעסוקתית- תחשבו ביחד מה יכול להתאים לה. יש אנשים כאלו שקשה להם להיות במקום אחד הרבה זמן. תשלים עם זה ותראה איך מתקדמים עם זה הלאה? אולי מראש לפנות לעבודות זמניות? אולי כשאתה רואה סימנים לפרישה כבר תתחילו לחפש את העבודה הבאה או משהו.

אולי אנשים עם אופי דומה לשלה יתנו רעיון מה יכול להתאים. אבל קודם לשנות תפיסה, שאתה פה בשביל לעזור לה למצוא עבודה שמתאימה לה, לא לצפות מהצד ולחלק ציונים...

עצם זה שכתבת פה מראה על רצון לשינוי. אם יש בך רצון וסה"כ יש לכם נתונים טובים אתם יכולים להצליח. תחשוב מי יכול ללוות אתכם בתהליך של צמיחה כי זה לא יהיה תהליך קצר. אולי מאמן אישי או משהו כזה.

אנשים עם בעיות לא אומר שזו תהיה נחלתך גם

לא להיכנס לכאן כשרווקים..

(אני עליתי על המסקנה הזו לעצמי כשהייתי רווקה..)

ולגופו של עניין- הפורום לא ממש משקף.. כי כשהכל טוב לא משתפים..

אז מה שיוצא מזה שרק כשלא טוב כותבים וזה נראה שתמיד לא טוב..

אבל האמת היא שבדר''כ טוב ורק לפעמים לא..

יש להם בעיה ואחרי שהם יטפלו בה הם יהיו בעז"ה יותר מאושרים

מכל רווק עשיר חתיך ומצלח שיש בכדור הארץ

אין כמו להיות נשוי!!

היא צריכה להשקיע בעניין האירגוני או דרך איבחון או דרך אימון מקצועיים ויקרים וזה שווה כל שקל.

אתה צריך דחוף יעוץ זוגי או אישי ללמוד איך להחזיר אהבה למי שאוהבת אותך ללא תנאים ולמרות חוסר הערכה מצידך

חובה עליך ללכת ליעוץ כדי ללמוד איך לראות אותה בעיין טובה . יעלה כמה שיעלה

9 שנים שאתה רואה משהו בצורה עקומה ולא חיובית לא תוכל לתקן בעצמך ללא עזרה חיצונית.

תן לה לקרוא מה שכתבו פה ותקרא גם אתה

וכל אחד יתמקד במה שנאמר לו ולא לזולתו (בלי אמרתי לך וכאלה)

להחליט יחד על התחלת עבודה משותפת וכל אחד יעזור לשני בהתקדמות

בלי ביקורת והאשמות!

תחליטו שדברים צריכים להתקדם 

פח מלא? אל תאשים אותה. תרוקן! אתם באמצע תהליך ועוזרים אחד לשני.

אתה מתלונן ומתעצבן? אל תתבעסי תראי לו נקודה חיובית ותזכירי לו שצריך לראות חיובי

עבודה משותפת ! 

בהצלחה לכם 

ותודה בשם ילדיכם הצעירים שלא יודעים להעריך את המאמץ לצאת מן המיצר אל המרחב המשפחתי הבטוח עבורם

(ואגב, אני חדשה פה באתר ובפורום בפרט...אבל על כך בהודעה אחרת אולי...)

לי תפס את העין העובדה שהתחתנת בלי לרצות להתחתן איתה. רק בגלל מצב נפשי מסוים, ונכנעת ללחצים שהפעילו עליך.

ואח"כ רצית להתגרש לפני שנולדו הילדים, ושוב לחצו עליך מכל הכיוונים.

ז-א-ת הבעיה הראשית.

זה שאשתך מבולגנת וכו'- זאת אכן בעיה, אבל כמו שכתבו כאן מעלי, ניתן לפתור אותה. אתה יכול לנהל איתה על כך שיחה , לפנות ליעוץ, היא יכוה לנסות ריטלין וכו' וכו'.

אבל זה הנספח של הבעיה האמיתית.

אני חושבת שגם אילו אשתך היתה מלכת הסדר והניקיון, והבית שלכם היה נראה כמו בית מרקחת....עדין, היה מציק לך שהתחתנת בגלל לחצים שהופעלו עליך , ולא מתוך הרצון האמיתי שלך.

למה לא רצית להתחתן איתה? חוסר אהבה? חוסר משיכה? תחושה חזקה שזה פשוט לא מתאים?

לא ברור ממה שכתבת אם אשתך מודעת לרגשות הללו. היא יודעת שרצית לבטל את החתונה?

וכשרצית להתגרש לפני שנולדו הילדים היא ידעה מכך, או שדיברת רק עם בני משפחה וחברים קרובים?

איך היא מרגישה עם כל זה?

אם היא מודעת לענין, אולי כדאי שתלכו יחד ליועץ זוגיות. אם לא, אולי תשקול ללכת לבד לייעוץ.

נראה לי שזאת הרגשה רעה מאוד לדעת שהתחתנת מתוך לחצים, ונשארת בזוגיות שלא טובה לך גם כן רק מתוך לחצים. אתה גם כותב שאתה בדיכאון וחושב על כך כל היום....כך שאני מניחה שאשתך כן מרגישה ש"משהו לא בסדר" גם אם לא דיברת איתה על הנושא, ואז חבל, כי שניכם סובלים בזוגיות הזאת.

אבל לפי דבריך אשתך שווה הרבה יותר ממך ותודה ל-ה' ששלח כזה מלאך שיבנה אותך עכשיו קח את הכוחות שהצדיקה הזאת נתנה לך ותתן לה את אהבתך בלי תנאים ובהמשך הכל יסתדר.

בענין היופי מבין דבריך נשמע שהיא אשה יפה רק לא בדיוק לטעמך -

שמע -אשה מאושרת היא אשה יפה ! עזור לה להקרין ולחייך

קח בחשבון שכל אשה שלא היתה לך  עדיין היו נשים אחרות בעולם ואת האחרות אנו מכירים רק בציפוי בלי כל החסרונות שלהן

אבל האשה שלך שכפי הנראה סובלת מבעיה קלה של קשב וריכוז (אתה אומר שאתה לא צריך לדאוג לאוכל לילדים) והיא הסובלת העיקרית מזה ועם כל זה היא מחזיקה בית של 5נפשות בלי לקבל מילה של הערכה או אהבה והיא נותנת לך אהבה - תגיד לי היכן מוצאים אשה כזאת מקסימה עם לב לילדים אתה בר מזל בלי לשים לב

תחשוב בבקשה עליה וכמה שהיא עצובה מההסתכלות הביקורתית שלך עליה

והסובל העיקרי והראשון מההסתכלות הזאת הוא אתה משום שאתה כל הזמן מצער את עצמך בלי סיבה מוצדקת

תתחיל לשנן לעצמך איזו אשה מתוקה יש לי איזה מזל שהיא סבלה אותי והרימה אותי במשך שנים תודה ל-ה' שנתת לי את המתוקה הזו עם המורכבות תתחיל לחייך והיא תשיב לך בחיוך

צאו וקנו לה בגד או שנים וקצת איפור גלידה או משהו ותהנו יחד ותפסיק לגזול מעצמך אושר ונחת

ואל תעיז לצער אותה כולם פה בפורום אוהבים אותה ודואגים לה שלא תהיה עצובה וגם לך יש לנו המון סימפתיה והבנה רק צא מהקליפות אחי 

ואל תשכח -אין כמו אשתך בעולם  

לספר לאישתו שמלכתחילה הוא לא רצה בה והתחתן איתה רק מתוך לחצים ומצב נפשי ירוד, שהוא מרגיש תסכול יומיומי בגללה וחשב לא פעם על גירושין זה פתרון מאוד מאוד לא מוצלח. אם בעלי, ח"ו, היה מספר לי דברים כאלה, גם אם זה יהיה למטרה של צמיחה זוגית - אני לא חושבת שהייתי מתאוששת מזה מהר, ובטח שלא שוכחת את זה במשך כל ימי.

בשביל מה לספר לה את כל זה? במה זה יועיל? אפשר לדבר על הקשיים, על הדברים שצריכים להשתפר בהם מבחינה זוגית, אבל למה לחזור לעבר ולדוש בכל מה שלא יוכל להשתנות עוד?

כמו שאפרוח כתבה - אני בטוחה שאישתו מודעת לקשיים שלה ומתוסכלת מהם בעצמה. מידע כזה ממנו יכול להביא אותה לתהומות יאוש.

עבודה זוגית צריכה להיעשות בשמחה, עם מבט אופטימי משותף ורצון ליצור מציאות שלמה וטובה יותר יחד, ועם מידע כזה שישפך עליה פתאום אני לא חושבת שמבט אופטימי כזה יגיע.

לדעתי, את ההתמודדות עם התסכולים שלו בנושא הלחצים שמתוכם הוא התחתן הוא צריך לפתור עם עצמו לבד מבלי לערב בהם את אישתו.

ראשית אפתח בבשורה טובה 

התחלתי להבין כי נישואין זה לא משחק וילדים זה גם לא משחק ולכן אני מתחיל להיפתח לטיפול בחבילתנו הקטנה

ברוך ה' אחרי מספר שיחות עם הגברת הראשונה במלכות היא הבינה שמשהו לא בריא קורה פה והחליטה להרים את עצמה

ובאמת התחיל שינוי לטובה ועל כן אני מודה לבורא עולם ולאשתי 

אממה

הבנתי בימים האחרונים שכוחותי כבר לא איתי לאחר שנות מאבק בפרנסה וכד' ועכשיו אני מרוקן לחלוטין

יש פה הרבה משימות גם כלכליות גם תעסוקתיות גם בגידול הילדים ודווקה עכשיו האריה הגדול של הבית 

נפל בקרב ונותר ללא רוח גבורה.

גם דברים שטיפלתי בהם במסירות רבה כבר לא מטופלים כיאות יש כבר חובות בעיריה בחברת המים 

יש דוחות להגיש לרואה חשבון וכד' אך אינני עושה דבר גם העסק שלי בבעיות ואין בי כוחות לטפל בו.

מה עצתכם?! (האריה המפורק)

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?