הגוף שלהם נשאר אותו הדבר בערך, לא עובר שינוים הורמונלים של לידות , הנקות וכ....

מקסימום זה קרס וקרחת.

 הם ממשיכים עדין להרגיש כנראה לא מחויבים , ממשיכים עם הפנטזיות

האישה בקושי מדדה אחרי הגבר בקצב איטי עקב עיפות מהילדים, הריונות, וכו

נוצר פער ענק!

אני רואה את עצמי בשמונה בערב מעולפת, לא רואה בעניים, נופלת על המיטה מעייפות,בעלי שיא הערני יכול להיות ער עוד לפחות 4-5 שעות

כנראה יש הרבה זמן לפנטז על כל מיני דוגמניות או לחשוב על החיים, וזה במקום להתחיל לשטוף כלים, להעמיד מכונת כביסה, לאסוף משחקים, רואים את האישה כמו איזה גופה במיטה, זה האמת לא הכי מושך.....

כמו שלאחרונה(וגם לא לאחרונה) יש הרבה שירשורים-
'בעלי לא משקיע  בי מספיק'

כל אחד עם הצרות שלו...

היום רמת הפריצות גדולה מאוד ועלתה לשיאים מטורפים ולכן מאיתנו הגברים נדרשת עבודת כיבוש היצר

ברמות לא פשוטות לעיתים כושלים בה.

דבר שני בהרבה בתים האישה קמה בבוקר מתארגנת ודופקת הופעה לא נורמאלית כולל איפור ובבית ישר עולה על חולצת סוף מסלול של הבעל או מהמילואים ובמקרה הפחות נורא איזה חצאית בינונית מטה ועל איפור בבית מי שמע.

מסקנות:

עלנו הגברים מוטלת אחריות לא לעשות השוואות בין הזבל שבחוץ לבין הבית ולהשמר יותר בלא תתורו.

עליכן הנשים להשתדל יותר במראות הצובאות אשר צבאו פתח אוהל מועד ובכל כחל וסרק למען הגבר שלכן.

והאמת והשלום אהבו.

תשמעו את הסדר יום , תגידו מתי בדיוק דוחפים שוב איפור ולבוש.

בבוקר אני באמת מתלבשת מאוד יפה , מתאפרת וכו.. אבל זה אחרי שכבר בעלי מוציא את הילדים מהבית (אז הוא מפספס. חחחחח) כי איתם זה פשוט לא שיך, אני יבוא מלוכלת ומקומטת לעבודה, כשאני מתאפרת הם עוזרים לי ושוברים לי, האיפור עומד גבוה וכל זה רק אחרי שהולכים...

בארבע באמת אני כבר נראת מעולפת, לוקחת מבית ספר גנים וכ, הולכים לפעמים ישר לגינה, ספריה , קניות. חוזרים לפעמים שש וחצי שבע, אז ארוחת ערב מקלחות, תוך כדי הבעל מגיע, ברור שהאישה כבר נראת נורא מבחינת ביגוד מלוכלך ומקומט, האיפור ברור ירד

אז הלוי מא, מה אתה מציע?? תוך כדי שהילדים אוכלים חביתה וכו, אחליף לבגדים יפים ואתאפר מחדש??

האמת גם איך שאני באה אני מחליפה בגדים, מורידה נעלים, אז בגדי בית נעלי בית ומטפחת זה ממש לא משהוא....

הזמן היחיד שאישה נראת אולי נורמלי, אם יוצאים לאירוע וכ... או ליל שבת האיפור טרי

לדעתי הגברים מצד אחד רוצים אישה שנראת טוב, אבל לא מבינים שזה לא הכי שייך עקב הנסיבות, נכון שבגדי בית, מטפחת,  נעלי בית לא חיבים להיות שמעטס, בכל אופן זה לא הופעה של אישה שמתלבשת לעבודה

גם לשמור את העניים איפה דוחפים את זה

הרחוב הפרסומות הפקידה בבנק/דואר

למלחמה זו צריך שני שותפים!

את רוצה שבעלך יגיד לך שאת הכי יפה בעיניו בלי להתאמץ להיות יפה? 

תאמיני לי אני מבינה על מה את מדברת ואיך השגרה שוחקת אבל זה בדיוק התפקיד שלנו, לא לתת לשגרה לשחוק אותנו.

איך מישהי חכמה אמרה לי פעם?

נכון כשאת עייפה (מצב גופה להגדרתך) אם אחד הילדים יצטרך אותך את תקומי אליו? גם אם התינוק יתעורר 10 פעמים בלילה את לא תתעלמי ממנו?

אז אם את לא רוצה לבכות אח"כ, תקומי בשמחה לבעלך.

וטיפים מעשיים:

 בזמן "חביתה", את יכולה להיכנס להתקלח, לא אמבטיה בשמן המור 180 יום, מקלחת זריזה ומרעננת, איפור קל, בושם תכשיטים. לסרק את השיער, סרט או אביזר משדרג שלוקח שניה לשים. (למה מטפחת?)

כל זה גג רבע שעה.

אז נכון שלא כל יום יש רבע שעה. מספיק יומיים בשבוע. עצם ההשקעה תשמח את בעלך מאוד ותעורר אותו לעזור בבית בימים שהם לא היומיים האלו.

(אם הוא רואה שבמקום להתארגן בשבילו את עסוקה בלרחוץ כלים ולנקות פספוסים, וחשוב לו שתראי טוב, הוא יעזור לך לתקתק את הבית)

אפשרות שניה היא לא כשהבעל חוזר הביתה אלא בסיכום איתו מראש כשהוא מגיע הוא עוזר לך לתקתק הכל, שניכם מתרעננים ויושבים יחד לאכול/ לשתות תה ועוגה ולשתף במה שעובר עליכם.

אפשרות שלישית (יישמנו אותה בתקופת ההריון שממש התמוטטתי אחרי שעתיים עם השובב ובעלי לא יכל לחזור קודם מהעבודה):

בעלי החליף אותי מא' ועד ת' בכל מה שקשור לילד: אוכל, אמבטיה. עבודות בית קלות: שטיפת כלים (או ארגון שלהם בערימה מסודרת על השיש) ארגון ראשוני מאוד של הבית (ריכוז הבלאגן במקום מאוד מסוים ככה ששאר הבית נראה כמו בית) אני בזמן הזה הסתגרתי בחדר והלכתי לישון!!

הסתגרתי בחדר כי אם הייתי באיזור הבן כל הזמן שיגע שרוצה רק את אמא.

אחרי שהילד נרדם קמתי וכבר הרגשתי הרבה יותר טוב. גם יכלתי להתייחס אליו כמו שצריך וגם היה לי כח להמשיך לארגן איתו את הבית.

אפשרות רביעית: (גם היא יושמה בעיקר בזמן ההיריון) לקרוא לבייביסיטר שתוציא את הילדים כדי לשמור על הכוחות שלי. אם הזוגיות תופסת מקום חשוב בסדר העדיפויות בכלל לא חושבים פעמיים על ההוצאה הכלכלית.

(צלחת אוכל חמה של אוכל טרי, המונחת בהפתעה על שולחן מפונה ונקי, יכולה ליצור את אותו אפקט (ואפילו יותר) של יציאה לארוחה בבית קפה. תחשבי מה משתלם יותר כלכלית)

אפשרות חמישית: (דומה לאפשרות שלישית) בעלי יוצא לחצי שעה- שעה עם הילדים ה-ח-ו-צ-ה! מצידי שירד שלג. יש מצבים שאני לא מסוגלת לשמוע כבר את המילה "אמא". בחוץ הם עושים חיים. זמן איכות של אבא עם הילדים (חשוב מאוד לשני הצדדים) ואני בבית ר-י-ק! נחה, אוכלת, שותה (!!, כן לפעמים א"א אפילו לשתות כי אז גם הבן מבקש ומשחק עם המים ושופך על אחותו וכזה בלאגן שאני מוותרת על המים)

כשהם חוזרים כולנו מחייכים חיוך גדול. לי יש כח לחלק ג' של היום.

יש תקופות שאין רצון  כנראה... כי הלב, הרגש , הנשמה וכו' עמוסים מכל מיני דברים שהיו ושנמצאים

וזה לא הדבר שהכי חשוב לי כרגע ,שהביגוד שלי ימצא חן בעיני בעלי.

באמת, אין לי כרגע את הרצון שבעלי יחשוב שאני מלכת היופי ומושכת, אני לא שם, בכלל בכלל לא......

ז"א אני יודעת ובטוחה שאני נראת טוב בעיניו , מושכת וכו'.

הוא לא נראה לי מצפה שיפתח את הדלת ויראה אישה מטופחת, הוא רוצה לראות בית מטופח, זה הרבה יותר ישמח אותו, אם יראה פוגרום ואישה עם איפור זה לא מה שיעשה לו את זה

וכאמור... הבית לא מבריק כשהוא נכנס, רחוק מיזה...

אז קודם כל, .

יש תקופות כאלו בחיים, נראה לי כל הדברים שכתבתי זה לאו דווקא להשקיע בחיצוניות בשבילו, הרבה זה גם להרגשה האישית שלך ובכלל כדלק לזוגיות. (יותר קל למנוע מראש בעיות מאשר להתמודד איתן אח"כ)

אולי כשלב ראשון תתאמצי לפנות לך זמן לעצמך להתמודד עם מה שאת עוברת?

שלא תגיעי למצב של התמוטטות ממרוץ החיים.

תעצרי רגע ותחשבי איך את מחזירה את הכוחות שלך אלייך, ומתוך כך כל המשפחה שלך תרוויח מזה.

בהצלחה!

דוקא אני בתקופה שאני מאוד משקיעה בעצמי מכל מיני בחינות שעושות אותי מאושרת,

אבל תתפלאי כל המשפחה בכלל לא מרויחה מיזה, להפך אני יותר מנותקת, כי אני מאוד משקיעה בלימודים שאני אוהבת וכו. להפך אני יותר עיפה...

תעקבי.

זה התלבטות עוד מלפני הנישואים שממשיכה ולא נותנת מנוח.

זה כמו ללמוד מקצוע מסוים וכל היום לאכול את הלב למה אתה לא לומד למקצוע אחר.

מוריד כל טיפת מוטיבציה וסיכוי להנות מהמקצוע שבחרת.

עצם ההתלבטות הנמשכת, יוצאים קירחים מכאן ומכאן וחשים תסכול.

לכן אדם שרוצה להתחתן חייב לבוא לזה מתוך החלטה פנימית שזה האשה ואין מישהי אחרת. ואין אופציה של גירושין (מבחינתו\ה)

ברגע שהאופציה של גירושין היא לא אופציה, ואין שום גבר אחר במקום הבעל או אישה אחרת במקום האשה (גם לא גבר\אישה דמיוניים) יש הרבה יותר סיכוי לשמוח במה שיש ולנסות לטפל כמה שאפשר במצב, גם כשהוא קשה.

וכשקורה ההיפך אין כמעט סיכוי לשמוח בבחירה או לנסות להביא אותה למצב טוב, כי תמיד חושבים מה היה אם הם לא היו מתחתנים.

ואז זה נוחת עליה פתאום. (במקרה ומגלים לה בכלל)

אצל בעלי זה ממש לא ככה! וזה לא אני מעידה על כך, בנות המשפחה ובעיקר אחותי הגדולה אומרות לי תמיד שפשוט כיף לדבר איתו ולהיות בחברתו כי הוא מעולם לא בוחן (ובנות מרגישות ת-מ-י-ד  מתי בוחנים אותם) ולא מביט ולא פוזל למקומות... וגם אני מרגישה ככה!! הוא לא מסתכל על בנות ברחוב "בטעות" או לא בטעות... וכשהוא אומר לי שאני הכי יפה בעולם הוא מסתכל לי בעניים וגם הם אומרות את אותו דבר!! 

הטהרה של בחורי ישראל זה דבר שהוא פנימי, אפשר לראות להבדיל אצל בני דודינו שלכולם יש עזות וחוסר צניעות במבטים שלהם. 

וזה הרווח הענק שמרוויחות בנות ישראל שנישאו לבני תורה.

והמלצה לכל מי שרוצה להמנע מהסיפורים הללו, תבחרי את בעלך לפי העניים שלו. אם יש בהם טוהר- גם בנפש שלו יש.

ושימשיך...

בעלי הוא העתק של אבא שלי... וכל מה שכתבתי עליו נכון גם לגבי אבא שלי (גם ממה שאני רואה/יודעת,  וגם ממה שאמא שלי מספרת. ). מספיק לי לראות את ההורים שלי אחרי 25 שנות נישואים מאוהבים כמו ילדים בני 18. או לראות את אבא שלי מתרגש כל פעם מחדש  כשהוא מדבר עליה שהיא האישה היפה ביותר בעולם (למרות שרואים עליה את הלידות יופי).

לא בגלל זה התחתנתם?

יופי חיצוני הוא דבר חולף, אצל 2 המינים. אך כשיש אהבה פנימית החיצוני נראה תמיד יפה. עם איפור בלי איפור,

עם פיג'מה או בגדי שבת. בטח לא חידשתי כלום, אבל רק להזכיר.

לנשים- השקעה בעצמך היא בשבילך קודם כל. כשאת חושבת שאת נראית טוב, את מרגישה טוב עם עצמך ואת גם משדרת את זה לסביבה. 

בעלי גם אחרי 12 שנה וכמה לידות חושב משום מה שאישתו יפה ודואג להגיד לה את זה השכם והערב בכל מצב צבירה שלה...

ואני חושבת שזה לא משום שאני דוגמנית ואני גם לא מתלבשת כמו בפרסומות, בחיים לא השתמשתי באיפור וכדו', אלא שהאהבה מיפה,(ב"ה שזכינו, שנמשיך לזכות גם בעתיד...)

אז הגיוני שלאחר כמה שנים, שכמובן, גורמות לשינויים בגוף של האישה, ובכלל של כל אחד (אבל במיוחד אישה אחרי לידה וכו'..) - הוא יתעורר יום אחד ויגלה שהדוגמנית שהוא חשב שהוא התחתן איתה, כבר לא ממש דוגמנית.

כל העיסוק במראה חיצוני הוא מוגבר מידי ולא לוקח את העניין בפרופורציות, ורווקים משכנעים את עצמם מראש שזה דבר ראשון במעלה, ושהוא חייב שעוד לפני החתונה היא תהיה פצצה בעיניו, ומתרצים את זה בטיעון שהוא למעשה הביצה והתרנגולת: אם אני לא אוהב את המראה שלה ממש, ולכן לא אצא איתה/אחתוך - כנראה שאנחנו לא מיועדים זה לזו! אני אתחתן עם מי שאוהב ממש את המראה שלה!

וזה עצוב ומצער. במקום שייקחו את הוראת חז"ל כפשוטה, שאדם צריך לראות את האישה טרם יישאנה, כדי שלא תתגנה בעיניו - אזי היו מבינים שזה בסך הכל "שלא תתגנה" - ולא "שתהיה הכי חתיכה ומדהימה" בעיניו. ותאמינו לי, כגבר, יש המון בנות שבנים, המראה שלהן לא מתגנה בעיניהם של הגברים, אבל "היא לא שיא המראה" ולכן יש לו תחושה פנימית ש"זה לא זה". וחבל.

|הכותב הוא בעצמו רווק, גילוי נאות|

גברים אוהבים עם עיניים

שאלתי את בעלי בנושא והוא אמר לי שאם גבר לא אוהב מראה של אישה אז עדיף לחתוך אחרי פגישה ראשונה וזהו

וזה לא עניין של יופי אובייקטיבי אלא שגבר יאהב את המראה של האישה ספציפית, הוא צריך להסתכל עליה ולהרגיש דברים מסוימים

בגיל 17 התארחתי אצל רבנית אחת חרדית שהיא חוזרת בתשובה, ובין היתר ישבו ליד השולחן בת שלה עם בעלה שהתחתנו לא מזמן. בת הייתה חמודה אבל שמנמונת עם עור לא נקי בחלוק שחור ביתי וכיסוי ראש בהתאם, אבל איך בעלה הסתכל עליה!

כאילו היא הכי יפה בעולם. עד אז אף פעם לא ראיתי שגבר מסתכל ככה על אישה, הלוואי על כולם!

ואני גדלתי בחברה חילונית שרב הבנות מאוד משתדלות להיראות טוב אבל אף אחד לא הסתכל עליהן ככה

כל הסיפור הזה של "מראה חצוני לאשה" זה שטויות במיץ עגבניות!

אז היא לא כזה מוצאת חן בעיניך, אז מה?

האם יש מישהי שנשארת יפה בגיל 60? אז בגיל 60 לגיטימי לפזול החוצה?

די עם השטויות! יופי זה משהו חיצוני, טכני, שלא משנה כלום!

אז נכון שאם היא מכוערת בעיניך - זה יעשה לכם בעיות ואל תתחתנו, אבל אם התחהת איתה אני בטוח שהיה לה חן בעיניך, אז עכשיו מה אתה מתמקד בחיצוניות?

זה כל כך רדוד!

יש בעיות רגשיות? אתם רבים? תדבר על זה! זה בעיה אמיתית, אבל יופי?! מה אנחנו, שחקני קולנוע של סדרות שמחליפים נשים כמו גרביים לפי היופי שלהם?

(ולא דיברתי על משיכה, דיברתי על יופי חיצוני, זה לא חופף!)

אנחנו בני אדם לא מכונות אופי

מה זו השטות הזו "אז היא לא כזה מוצאת חן בעיניך, אז מה?"

אסור לו לאדם...שמא תתגנה עליו

כלה רוחצת פניה ביום כיפור שמא...

ברור שאשה צריכה להשקיע בעצמה, וחז"ל ידאגו מאד שאשה תמצא חן בעיניו, אבל זה לא מה שהוא צריך להתמקד, זה לא תחום אחריותו, והוא חייב להשקיע בהסתכלות על הפנימיות ולא על החיצוניות

אני שוב אומר, אם עדיין לא התחנת - אל תיכנס לזה, אבל אתה כבר נשוי, יאללה, כמה אפשר להתמקד במשה כל כך חיצוני

כשסבתא שלי הייתה בת 77- היא הייתה אלמנה כבר הרבה שנים- היא כמעט התחתנה שנית

אולי בעינך בנות 60 זה לא, אבל בעיני בני 70 אולי דווקא כן

לדעתי היא נשענת על בעיות אישיות גדולות יותר 

או התחמקות מבעיות זוגיות פתירות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע