זה מפריע לי מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אבל בדרך כלל יש כלים והבית יותר דומה למחנה יהודה לפני השיפוץ

שלא תמיד מספיקים או יכולים לעשות עם זה משהו

חחח את באמת חושבת שכולנו בעלי אותה דעה בנושא?

ונניח שכולנו רואים כלים בכיור בחומרה רבה, כיצד זה משפיע על מה שקורה אצלכם בביתכם הפרטי?

אבל סתם סטטיסטיקה

ולהבין שזמן עם הילדים יותר חשוב לי מהניקיון ואז משתדלים מתי שאפשר לעשות כל פעם משהו כדי שלא יצטבר

גם אני אוהבת ניקיון וחשוב לי שיהיה נקי ועם זה הבנתי שהחיים דינמים ודברים משתנים כולל סידרי עדיפויות,זמן פנוי ואנרגיה

בגלל בעיה באתר זה הופיע בתור תגובה לך

א. תמיד יש כלים בכיור. אא"כ שטפתי ב10 בלילה ורק ב6 בבוקר נכנסה כוס קפה ראשונה לכיור.

ב. בטח שמפריע לי שיש הרבה כלים והרבה בלגן

ג. אז מה אם מפריע לי?  למדתי לתפקד היטב גם כשהבית מבולגן. ומשתדלת שיהיה מסודר ברמה סבירה. לפעמים מצליחה לפעמים לא. ככה זה, המקום היחיד שנשאר תמיד מסודר זה בית עלמין . איפה שיש חיים- יש תנועה, יש פעילות= יש בלגן.

ד. בית בית מרקחת או בית מוזיאון עלול לבוא על חשבון הרבה דברים אחרים חשובים. כמו למשל: שעות שינה, נחת עם הבן זוג והילדים, וכד'.

כי כילדה הייתי פעמים רבות בבתי קברות וזה גרם לי לפתח דימויים לא ככ בריאים

גיליתי שאני כל הזמן מחפשת סטריליות ודממה באופן לא מודע מפני שהרגילו אותי שזה כאילו האידיאל

אני מכורה לאקונומיקה.

אבל מכיוון שזו המציאות ב99% מהזמן-

אנחנו חיים עם זה.

מתמודדים.

ובעיקר מודים .

גם בית מרקחת לפעמים מבולגן.

(בדיוק השבוע נכנסתי לבית המרקחת והם קיבלו משלוח- הכל ארגזים מלאים וריקים, בלאגן, מגירות פתוחות, מאחורי הדלפק בקושי ראו רצפה..)

וגם בית- שחיים בו, וגרים בו, והוא מקום דינאמי.

מנסים לשמור על סדר וניקיון מסויים, משתדלים להחזיר דברים למקום. 

אין בית שהוא 24/7 מסודר.

כל הזמן מתבלגן- ומסדרים. כל אחד בקצב שנכון ומתאים לו.

(אני אישית מעדיפה בית יותר מבולגן אבל רגוע ושמח מבית מסודר אבל מלא כללים ויש מתח ולחץ ומריבות..)

חלוקת עבודה.

הבית של שניכם- והאחריות היא של שניכם.

לא מתוך עצבים, או האשמות וריב- אלא מתוך ביחד.

יכול להיות שזה מה שהוא מכיר מהבית, יכול להיות שזה סתם כי הוא לא חושב על זה, ויכול להיות שזה כ"כ היה ברור לך שזה עלייך הכל- ואת כבר עשית הכל אז הוא לא מצא את המקום שלו.

בכל מקרה- לשבת ביחד מתוך מקום נינוח על כוס קפה (אחרי ארוחה טובה), ולפתוח את הנושא. לעשות ביחד רשימה של דברים שצרים לקחת עליהם אחריות ולחלק לפי מה שטוב לכם. (זה לא רק עבודות הבית- זה גם עבודה\לימודים, אחריות כספית (לעקוב אחרי החשבון בנק ואחרי הוצאות הכנסות) אחריות סידורים, קניות, סדר, בישולים, כביסות, וכו')

יש אחריות מלאה- מישהו אחד אחראי שזה יקרה (הוא יכול במסגרת האחריות לבקש מהשני- אבל זו עדיין האחריות שלו)

ויש אחריות משותפת- פשוט לדבר על זה שמי ששם לב שצריך- עושה ומיידע את השני.

לפי מה שנכון וטוב לכם. 

מדי פעם לבדוק אם החלוקה טובה לכם או שצריך לערוך בה שינויים.

כשיש שינויים- עבודה חדשה, יותר שעות, תקופות עומס, הריון\אחרי לידה וכו'- לפתוח שוב את הנושא. 

כשאת פותחת את הנושא- לא לבוא ממקום מאשים (אתה לא עושה כלום) אלא ממקום משתף, בגוף ראשון (אני מרגישה שאנחנו צריכים לחלק את המשימות, אני רוצה שיהיה מסודר, קל לי יותר לעבוד כשיש חלוקת אחריות מסודרת וכו'..)

אם לא היה ברור לך- אז המצב היה שונה.

אולי צריך לשנות את ההגדרות המובנות מאליהן. (אולי, אם מתאים לך.)

אני בטוחה שבע"ה כשתהיי בסוף הריון או אחרי לידה הוא ישטוף יותר כלים מאשר עכשיו....

עברתי לאור תגובתך על התגובות הקודמות.

לא מצאתי שם כמעט אף אחת שדיברה על כך שה"בני זוג עוזרים לכם"...

אל תהיי ב"הלם"..  אם זה מה שמצאת - חוששני שזה מה שחיפשת...

כמה זמן את נשואה?

הוא בבית פחות ממך?

יש לכם ילדים?

מיקימאוס בהתחלה עזר בקושי היום עם הילדים הרבה יותר 

מהתגובות לא ראיתי שכולם עוזרים

כל אחד והאופי שלו, כל אחד חשוב לו סדר במידה שונה.

וודאי שאם זה מוגזם, זה מאוד מפריע, קצת כלים לא כ"כ נורא.

בכ"מ , חשוב לדבר ולהסביר שקשה לך , יש לך המון עומס,

תשמחי לעזרה( ולא לרמוז עי שתשאירי לו מטלות).

ככלל גברים אוהבים שהציפיות ברורות ,

כלומר אשמח אם תעשה 2-3 דברים, מתי שנוח לך(לא להגזים בהתחלה , בטח אם הוא לא רגיל לעזור),

לתת אפשרות לבחור מטלות שיותר יודע לעשות.

העיקר, אם תבקשי בצורה נעימה ולא כדרישה(למרות שבהחלט ראוי שיעזור),

ותודי לו אחרי שעזר לך והקל עלייך,

אחרי שבועיים הוא יעזור בצורה שלא תאמיני וייזום בעצמו

בבוקר אם יש כלים בכיור ונוטלים שם נטילת ידיים של שחרית והמים יורדים על הכלים הטומאה של הידיים עוברת לכלים ואז כשמשתמשים בכלים הטומאה חוזרת לאדם.

לכן לפחות כשנכנסים לישון רצוי להבריק מכלים או לכל הפחות להוציא אותם מהכיור שלא יקרה כנ"ל

ליטול ידיים בכיור הקטן

עדיף מלכתחילה לא ליטול על כלים.

אבל כלים שנטלו עליהם- צריך לשטוף אותם היטב (זה מה שממילא עושים..) ואז זה בסדר.

ויש עוד פתרון לנטילת ידיים- או ליטול ליד המיטה בכלי שמוכן מראש, או ליטול לתוך קערה על השיש...

הנטילה ואח"כ להחזיר או לשטוף אותם סוף סוף..

אגב למי שיש ילדים קצת גדולים שיעזרו בשטיפת כלים..זה יכול להקל משמעותית..

ולי אגב לפעמים כבר הידיים נהיות יבשות מרוב שטיפת כלים.

אם רוצים שלא יהיו כלים בכיור צריך לא לאכול ולשתות... פשוט לא?

זה ממש לא משכנע את האישה לשטוף, תנסה בצורה אחרת.... או שבעצם אל תנסה אלא תשטוף!

לאט לאט תאמץ עוד תפקידים.

שיהיה בשם ההלכה, בשם השלום בית.

לא משנה באיזה שם...

האמת בהתחלה הואתמיד היה מציע עזרה..אם זה בקיפול כביסה תליה ושאר דברים ואפילו היה לוקח ממני את המגב בכח...ותכלס לא נתתי לו לעזור לי כי בתכלס בתכלס הכי קל לתקתק לבד...אבל סתם ההרגשה שכל הנקיון והסדר עלייך...האמת שהוא בחור מסודר ונקי...אבל קורה לו הרבה שהוא מוציא דברים בלי להחזיר(כמובן שמועלם לא הערתי לו..ואם הוא קולט שהסתכלתי על זה בחצי עין עקומה...הוא ממש מראה נכונות לסדר אחריו...

היה מציע עזרה בהכל - ואת לא נתת..

כעת "ההרגשה שכל הסדר והנקיון עלייך"..

"קורה לו שהוא מוציא דברים בלי להחזיר.. ואם קולט - ישר מראה נכונות לסדר".

תסלחי לי - אבל אני באמת לא כ"כ מבין: את מחפשת איזה "חיסרון"?....  או שיש משהו מאחרי הדברים?..

אם לא - אז את יכולה פשוט לומר לו שהיית שמחה אם בכל זאת - למרות שבהתחלה לא רצית - יקח עליו כך וכך.. או ישתדל להחזיר..

בהתחלה הוא היה מחזיר הכל למקום!!!

"הרחתי" שיש משהו מאחרי השאלה התמימה..

את צריכה לשנות אצלך. לא אצלו.

אל תפחדי. אל תחשבי דברים רעים - לא על עצמך ולא על בעלך.

תשמחי שזכית בבעל כזה.  תשדרי חיוב לעצמך ולו - וזהו זה.

גם לשחרר בניקיון- רוצה לנקות? שינקה! מה אכפת לך? יקח יותר זמן? לאן את ממהרת??

אפילו אם יהיה פחות נקי תלמדי להתעלם, יום יבוא ואת תתחנני לטיפת עזרה שלו...

וגם לשחרר בבלאגן- הוא התחיל להיות קצת מבולגן? זכותו! זה מפריע לך? תלמדי להתעלם... אל תסדרי אחריו, אלא אם זה בלאגן שנוצר כתוצאה מלחץ ואז את משלימה אותו בזה שאת שותפה לסדר אבל אם זה סתם כי לא היה לו כח לסדר בערב, שיסדר בבוקר, מה קרה?

אפשר לכתוב לך משהו מהלב, שאולי ישמע קצת אסרטיבי?

קצת נשמע מהטון שלך שאת מסתכלת עליו "מלמעלה"- את התקתקנית, המסודרת, והוא הבעייתי, המבולגן.

אז כמו בעוד הרבה תחומים בזוגיות- אין פה טוב ורע, אלא יש פה שוני, ושניכם באותו "גובה" לצורך הענין הזה.

את אחת שכל פיפס בבית שלא במקום מפריע לך, והוא אחד משוחרר יותר שלא שם לב לקטנות כאלה...

מהמקום שלך את עכשיו בטוחה שאת צודקת והוא טועה. שאת בסדר והוא לא.

אבל על סמך מה קבעת את זה? על סמך הצד שלך בלבד!!!

אולי, אם תנסי לראות את הדברים מהצד שלו- תראי שיש גם משהו יפה ואמיתי בצד שלו. השחרור, הזרימה, אי הפדנטיות. אלו גם תכונות טובות. אז נכון, אולי כשמדובר בכוסות וגרביים זה קצת מעצבן אבל בתחומים אחרים- אלו תכונות מעולות!!

יותר מזה- אמרת לו? דיברת איתו? אולי הוא בכלל לא רוצה שהבית יהיה מסודר ומתוקתק כמו שאת רוצה? אולי הוא רוצה בית יותר זורם?

לא אומרת שזה יותר טוב או פחות טוב. אבל יש כאן שני אנשים, שלצורך הענין הספציפי הזה שווים לחלוטין, והם צריכים ללמוד לחיות ביחד בלי טינה בבטן ובלי ביקורת סמויה או תחושת אי נעימות.

אז עצתי לך שתשחררי. בע"ה יבואו ילדים וממילא תאלצי לשחרר...אז עדיף שתתחילי כבר עכשיו

וגם- כמו שכתבו לך- אם הוא בהתחלה רצה ועכשיו הפסיק אז יש גם לך חלק בזה. את בעצם הוצאת אותו מתחום הסדר והנקיון ועכשיו את מצפה שהוא יכנס שוב?  זה אפשרי, אבל תביני שכמו בכל דבר בזוגיות- מצב נתון הוא לרוב תוצאה של דינמיקה בין האיש לאישה.

בהצלחה..

שלה..

לא בטוח שזה "מסתכלת מלמעלה"...

אולי זה נסיון "לתפוס" משהו שיהיה "מלמעלה"..

אבל אין בכך כל צורך.  הוא מסתכל עלייך בעין טובה, עשי כך גם את. לא לייצר "תחרות" שאינה קיימת כלל..

יש כמה דרכים לעשות דבר נכון. אז נכון שרוב הזמן הדרך שלו יקח יותר זמן ופחות יעיל. אז מה? בסוף הכלים נקיים? מה זה משנה כמה זמן לוקח לו?

ואחרי הייתי מציעה איך שאני הייתי עושה את זה. אח"כ זה בחירה שלו איך יעשה את זה בעתיד. אולי יותר נוח לו הדרך הארוכה יותר. בחירה שלו.

ואת יודעת משהו? לפעמים הדרך שלו הייתה יותר טובה (אבל רק לפעמים )

(ולא- אין לי בעיה עם כלים בכיור כל עוד לא רואים אותם מהקצה השני של החדר .

ברצינות, אני אוהבת כשמסודר- אבל אם עייפים מדי, מעדיפה לישון ולשטוף בבוקר. הכלים לא בורחים לשום מקום.)

ועוד טיפ בגלל המשפט האחרון שלך בסוגריים- אל תסתכלי עליו עקום ותשמרי טינה בבטן. עדיף לבקש בנעימות. תקשורת זה חשוב!

גם אם הבית בית מרקחת..

אלא אם כן כבר מתחילים ברחשים מעל... חחחח

או אם זה כבר מסריח ממה שיש שם.

וכבר התייאשנו מלהיות מוטרדים מהעניין..

אבל אז אני מוצאת את עצמי שוטפת כלים כל רגע...

מה שכן, בשעה מסויימת, נניח 23:00 אני אומרת: יאלה כל השאר נשטוף מחר בעז"ה...

אם כי יש סביבו קצת טרחה. אבל זה לא גרוע כמו שטיפת הכלים עצמם.

את הנקיון אני משאירה לעוזרת ואת הבלגן של הילדים אני מסדרת בלי שום קושי בעצמי.

אני האחראית לסדר ולנקיון אבל בעלי עושה מה שאני מבקשת.

זה לפעמים מצחיק שהוא לא תופס שום יזמה (למשל אם יש כסא תינוקות באמצע הבית, הוא לא יחזיר אותו למטבח אלא אם אני אבקש).

הרבה יותר נעים כשהבית מסודר מאידך גם מאד נעים לקרוא ספר ולא לסדר שום דבר.

אז מתפשרים.

שכשהילדים יגדלו, הם לא יזכרו אם היו כלים בכיור או לא. הם כן יזכרו אם אמא שלהם היתה פנויה בשבילם.

אם מדובר על בית שנראה סביר אבל לא מתוקתק - ברור שזה נכון

אבל בית שממש הפוך על קרביו - זה לא קל לילד! מלבד זה שילד צריך סדר בשביל הנפש שלו, מכירה ילד שמתבייש להזמין חברים הביתה כי הבית ממש לא! ממש לא מסודר 

גדלתי בבית ברוך ילדים ( אבל ככה לפחות חשבתי אפילו שהיו בישוב משפחות גדולות יותר)

ואבא ואמא שעובדים ועסוקים- הגיעה עוזרת כמה פעמיים בשבוע לעזור בנקיונות וכשגדלנו הושטנו יד. אך יצא פעמיים רבות שהדלתות של הארונות במטבח נשארו כמה ימים דביקות

או כלים שנשארו מאתמול וגם ערימות של כביסה..

הבטחתי לעצמי שאצלי בבית זה בחיים לא יקרה. הכל יהיה מבריק ומתוקתק. הייתי בטוחה שאני לא הולכת לישון אם יש כפית בכיור או גרב בסל...

אני משתדלת. אבל לא פעם קורה שהוא מחליט ב11 בלילה שבעצם הוא שוב רעב ואז הוא מחמם לעצמו אוכל ולי אין כוח לשטוף שוב.

יש ימי עומס.. אז פשוט למדתי קצת לחיות עם זה

אחרי סעודת שישי אני תמיד הרוגה ומשאירה את הכלים למחר.

הוא בחיים לא ישטוף כלים או רצפה מיוזמתו וטוב שכך..

יש בנינו חלוקת עבודה. אני אחראית על ענייני הבית והוא על הכסף

אני עובדת סתם בשביל הכייף שלי תמיד אני יכול להפסיק לא באמת זקוקים למשכורת שלי, הוא עובד קשה ומרוויח טוב ותמיד שואל אם אני רוצה עוזרת בית בגלל שהוא לא טוב בלנקות (טוב שהוא מודע)

אבל מרגיש לי דפוק לקחת עוזרת בית כשאנחנו רק זוג צעיר.. 

אבל ברב הגדול אין כלים בכיור בלילה (שריטה של בעלי שהדביקה גם אותי)

מה שכן אני חוזרת רק בארבע הביתה, אז עד שהילדים הולכים לישון בסביבות שבע וחצי שמונה

אני לא עושה כלום בבית, אולי קצת לקפל כביסה.

כשהם כבר במיטות, אז בעלי ואני עושים ביחד, בדר"כ הוא על הכלים אני על הכביסות, אף אחד לא יושב עד שמסיימים.

זה לוקח אולי חצי שעה (כביסות כלים, ולטאטא)

שטיפה שבועית, גיהוץ, וכו' זה לא ביום יום.

בדר"כ אני אבל הרבה פעמים הוא נותן יד

זה כזה מעצבן לקום בבוקר ולראות כלים מלוכלכים.

זה כמו להתחיל את היום במינוס.

נדיר שאני לא שוטפת כלים בערב.

בית מבולגן - קורה לפעמים.

וגם כביסה משתדלת לקפל במשך היום - מש לא מספיקה בעלי מקפל בערב.

תחשבו על ההרגשה לפתוח יום חדש כשאין כלים וכביסות על הראש!

באיזה שעה את קמה בבוקר מתי את יוצאת לעבודה מתי את חוזרת האם ילדת בחודשים האחרונים

ומתי את הולכת לישון

טוב נו...

הבית שלי נראה עכשיו שד' ישמור אבל בבקשה:

אני קמה ברבע לשש יוצאת לעבודה חוזרת ב 4 עם הילדים הקטנים מעסיקה אותם עד שחוזר הבעל

9 משכיבה אותם לישון ונרדמת ביחד איתם

בעלי לא יותר טוב- מוציא בבוקר את הילדים חוזר ברבע לשמונה יוצא שוב ב 9 

מי מאיתנו אמור לשטוף כלים או לקפל כביסה ומתי, אפילו לבשל אני לא מספיקה 

(לזה מצאתי פתרון. ביום שישי כשאני מכינה שבת אני מכפילה כמויות של עוף ושניצלים)

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?