אני במניעה כבר תקופה ארוכה.

לא מרצוני, בגלל מגבלות רפואיות.

גם אני חשה שהטבילה החודשית, קשה לי מאוד.

ואם לוקח לך הרבה זמן ההכנות, מה את עושה במוצ"ש של קיץ?

אני ממש מתוסכלת במוצ"ש של קיץ!

למרות ההכנות בשישי, אני מרגישה במוצ"ש מרתון!

לא זוכרת אם יצא לי לטבול במוצ"ש בקיץ אבל בכל מקרה דווקא אני שמחה אם יש לי פחות זמן

כי אז אני מצליחה לעשות הכל מהר יותר ובלא פחות יסודיות, כמו שכתבתי-כמה זמן שיש לי-כולו ינוצל

אבל לא כי יש בזה צורך אלא סתם כי אני עושה יותר מדי יסודי

אולי תנסי לברר אם יש דרכים מלאכותיות במצבך לא לקבל מחזור?

אבל אני כל הזמן בתקוה שבקרוב יותר לי להיכנס להריון.

אני מאוד רגישה לכלור.

לבריכה אני אף פעם לא הולכת בלי משקפת.

אחרי הטבילה העיניים שלי ממש שורפות!

לא משנה אם סוגרים רפוי או בלחץ, בכל מקרה זה לא סגירת וואקום של משקפת.

ת גם בלי קשר לבעל- התנקות כזאת, והטבילה-שיא- בינך לבין עצמך, סיום תהליך שעברת.

לגבי ההתארגנות- אי עושה מה שאפשר (הורדת שיער, ריכוך עור יבש ברגל, ציפורניים, גבות) ערב קודם, אז בערב של הטבילה בקושי נשאר מה לעשות (מקלחת, חפיפה, שיניים...) אחרת זה המון התארגנות...

וחוצמזה יש לי ממש רשימה מה עושים ערב קודם, מה לפני המקלחת, מה בתוך המקלחת... זה מאוד מקל...

לגבי הגינה- בשעון קיץ אפשר להיות בגינה עד סביבות 6 והשקיעה יותר מאוחר.

בשעון חורף גם ככה קר אז אנחנו לא יוצאים לגינה... חוצמזה זה רק 7 ימים מתוך כל חודש...

זו המצווה הכי קשה, לדעתי, אבל גם הכי מספקת

אני אוהבת את זה שיש לי קצת זמן לעצמי

אני אוהבת שאני מתחילה לספור וזה מרגש אותי שעוד מעט בעלי ואני נוכל להתחבר שוב

אני אוהבת את ההתארגנות לטבילה, אני מרגישה נקייה כל כך

אני אוהבת את הטבילה במקווה ואח"כ להתקשר לבעלי ולהגיד לו "טבלתי"

אני חיה על המצווה הזאת!

אני חושבת שחלק מהקושי שלך במצווה הוא הלחץ. נסי לעשות את הבדיקות בבוקר וממש רגע לפני שיוצאים לגינה.

כדי להוריד מהלחץ להתארגנות במקווה אפשר להתארגן בבית ולהגיע למקווה רק לשטיפה מהירה ולטבילה.

כדאי גם לפני ההכנות לטבילה לקרא את הרשימת ההכנות לטבילה. זה ממקד ועוזר להירגע.

בהצלחה

את צודקת, הלחץ הוא לא רק חלק מהקושי שלי אלא הוא הקושי העיקרי שלי!

אפילו דברים שעושים גם ביומיום כמו ציפורניים וגבות כשזה בשביל טבילה אני עושה

יסודי יותר ובלחץ שזה יהיה מספיק טוב

ככה שאם ביומיום לגזור ציפורניים למשל זה סבבה אז לפני טבילה זה סיוט!

אוהבת את ההכנות לטבילה מרגישה נקיה נקיה, זה ממש מדהים אותי כל פעם מחדש

שה' שלח לנו כזו מתנה !!

אישה הרבה פעמים, לא מגיעה לנקיות יתר אם מילדים שמלכלכים אותך ואם ממחזור והמטפחת על הראש או הפאה וכו'

ופה יש לך הזדמנות לנקות את עצמך היטב, היטב!!

אבל בדבר אחד קשה, קשה לי נורא לטבול! אני אחת שרק מכניסה את הראש מינימום וכשהבלנית אומרת כשר אני כבר בחוץ וכבר מוציאה את ראשי מהמים. לא יודעת ממה הסיבה ותמיד חוזרת עם כאבי ראש. וזה במקרה הטוב שאני מרגישה שהבלנית רגועה אז יותר קל לי להכין את עצמי פיזית ונפשית להכנס למים!!

החודש האחרון היה לי פעם ראשונה שלא טבלתי כראוי כי הרגשתי שהבלנית לחוצה ובצדק כי יש אחרי עוד כמה ואני לא היחידה אבל לי זה מספיק הלחץ כדי לא להרפות (וזה גם כנראה שלא שתיתי טוב באותו יום) והיא פשוט היתה צריכה להכניס את ראשי במיוחד אבל בגלל שלא היתי מתואמת נכנס לי מלא מים לפה ולא היה לי נשימה טובה היה עצוב ומסייט!!

יש לכם עצות אשמח ביותר!!

אני משתוקקת, לטבול רגיל רגיל, ( במיוחד שאני מאד מאד אוהבת מים!)כמו כולם אבל לא יוצא

אתן מדברות על הערב המיוחד הזה...

ואם כבר אנחנו בפורום של היריון ולידה

אנחנו לא חוינו אותו כבר שנה וחצי כמעט (חוץ מפעם אחת אחרי הלידה כמובן...)

בעקבות ההיריון ב"ה וההנקה

אין מחזור

וגם אין מקווה...

אז מה, מייצרים

ערב רומנטי מלאכותי??

גם אני לא מקבלת מחזור בהנקה - שנתיים.

נכון שאין בתקופה הזו דרמה והתרגשות אבל אני מרגישה שבמקום זה יש תחושות של שמחה וטוב ושפע ומלאות (תרתי משמע...) והודיה לה' מעצם העובדה שיש קטנטן שמסתובב בינינו והוא של שנינו.

(אומנם היו לי תקופות שנחלשתי מאוד בהנקה ואז גם איבדתי את החשק - כשראיתי שככה ואני לא מצליחה להתאושש, הפסקתי את ההנקה. אבל זה קרה רק פעמיים מתוך שבעה הריונות, אחרי שעברנו את השנה וחצי, וזה היה קיצוני).

אם את שואלת אותי - אני מצפה מאוד לחזור לתקופה הזו. קשה לי מאוד עם התהפוכות שבלהיות מותרים ואסורים לפרקי זמן קצובים.

אם להקצין את זה, בימים המותרים אני מרגישה כאילו אני חיה עם סטופר, עם שעון מתקתק, על זמן שאול.

וקשה עלי צער הפרידה מבעלי בכל פעם.

ולמרות שליל טבילה הוא לילה קסום , והתפילות בו בוקעות מן הלב, וכשאני עולה מתוך המים אני פורצת בבכי של התרגשות, אני מעדיפה את התקופה שבה אנחנו מותרים לזמן ארוך.

הבדיקות (והלחץ שאשכח- אני תמיד שוכחת כמה בדיקות ולפעמים גם לעשות הפסק בזמן)

ההכנות שצריך לעשות לקראת 

למצוא תירוץ להיעלם לילדים

ללכת למקוה לבד בחושך ולהתחמק ממפגשים בדרך

הלחץ שאולי שכחתי משהו בהכנות

החזרה לבית המבולגן והילדים שחגגו כשלא הייתי 

הדבר היחיד החיובי זאת תחושת ההקלה כשזה נגמר.

משתדלת שהיום של הטבילה יהיה יום של נחת ופינוק, כדי למנוע את האווירה הזאת של לחץ בהתארגנות.

כמו שכבר כתבו- אני משתדלת להשאיר ליום הטבילה רק את האמבטיה והחפיפה (ציפרוניים, שערות, גבות, לק וכו יום או יומיים קודם). אני לא עושה נקיונות באותו יום, מבשלת לערב כבר מהבוקר, ומתאמצת כמה שפחות. אפילו משאירה לבעלי את החלפת הסדינים בזמן שאני טובלת.

ודבר מקסים ששמעתי ממדריכת הכלות שלי- להשתדל להפוך את היום הזה ליום של כיף ומחשבות טובות על הבעל. בזמן ההכנות לחשוב עליו דברים טובים- מה אני אוהבת בו במיוחד, כמה טוב הוא עושה לי, כמה אני רוצה להחזיר לו טוב וכו..

ובעלי מגיע מהעבודה אחרי זמן הטבילה?

איך בדיוק זה יהיה יום נחת ופינוק?

אני עושה כל מה שאפשר מראש ועדיין...

עד שמגיעים לעיקר כבר אין לי כוח לכלום 

הרי יום הטבילה לא נוחת פתאום, יש 7 ימים להתכונן אליו..

כל יום תעשי משהו אחר (זה לא צריך לקחת הרבה זמן... נגיד גבות יום אחד, יום אחר הסרת שיער או לחלק ליומיים וכו')

תמיד אומרות לעצמנו שזה יכול לחסוך זמן ועצבים ועדיין לא מיישמים את העניין אז פעם אחת ליישם באמת, אפילו שזה

דורש התייחסות כל יום- אבל שווה את זה.

וגם לי המדריכת כלות אמרה שביום הטבילה- לא לעבוד קשה! לא להתחיל לבשל אלף בישולים ולא לנקות כלום. להכין הכל מראש בימים שאסורים. ככה מגיעים לליל הטבילה עם כוחות. אצלי זה ממש השפיע, בימים שאני מנקה ומבשלת אני מותשת בערב ואז כבר העניין נהיה יותר כבד..

נגיד שבעלך מגיע בשבע בערב, משבע עד שמונה את נכנסת לחדר שינה נועלת את הדלת והולכת לישון לשעה.

הוא מטפל בילדים.

בשמונה תתארגני ותצאי למקוה. יש מספיק זמן מקוה נסגר באזור עשר וחצי-אחד עשרה

את כל ההכנות אמבטיה וכו תעשי הכל שם.

מי אמר שחיבים לרוץ בשבע? אפשר גם בשמונה וחצי תשע אחרי מנוחה של שעה.

אני באמת עושה כל מה שאפשרי מראש ובכל זאת יש דברים שאפשר רק ביום הטבילה.

אני לא מנקה ומבשלת ביום הזה אבל אני עובדת מחוץ לבית וחוזרת מותשת.

הלוואי שבעלי היה חוזר מהעבודה בשבע.  הוא חוזר בסביבות עשר כשהמקווה אצלינו נסגר (אולי בעיר זה שעות אחרות אבל אנחנו בישוב קטן) כך שאני חייבת לעזוב את הילדים ולצאת לפני שהוא מגיע.  ואני מעדיפה לעשות כמה שיותר הכנות בבית כדי לא להיעדר להמון זמן.

שכמו שאת עושה מאמץ פעם בחודש ללכת למקוה

שהוא יעשה את המאמץ פעם בחודש לחזור בשבע.

אני סוגר היום את העסק שלוש שעות מוקדם כי אשתי צריכה לטבול???

כשהוא יכול הוא משתדל להקדים מעט אם אין בדיוק לקוחות אבל בטח לא יכול להגיע בשבע.

זה לא נשמע קצת מוגזם שכל חודש יש אירוע שמחייב יציאה מהעבודה כל כך מוקדם?

וזה בנוסף לאירועים האמיתיים שיש פה ושם (שבדרך כלל אני אוספת אותו מהעבודה ומגיעים באיחור אם זה לא חתונה של אח או משהו כזה) אז לא נראה לי שהבוס 'יקנה' את זה.

מה שאני מנסה להגיד זה שצריך באמת לחשוב על איך להקל ולהפחית את הלחץ אבל אתן צריכות להבין שההצעות שלכן לא מתאימות לכל אחת וסתם מתסכל כשאומרים לך שאפשר כך וכך כשאצלך אי אפשר.

אין מה לעשות.  המצווה הזאת תקועה לי לגמרי והייתי שמחה לוותר עליה אבל אני לא אעשה את זה כי אני מבינה את החשיבות שלה והערך של בית יהודי כשר עולה על הקושי שלי בקיום המצוה.

וזאת גם התשובה שלי לפותחת השרשור:  קיום המצוה על כל דיקדוקיה לא מותנה ב'חיבור' שלי אליה.  אם אפשר למצוא דרך לאהוב אותה או לפחות את חלקה - מצויין.  אבל גם אם לא, עדיין יש חשיבות עצומה בקיום שלה אפילו אם היא גורמת לך צער.  ולפום צערא אגרא....  

בעז"ה תזכי לשכר גדול על זה כי התאמצת מאד כל פעם! אשרייך!

ולתחזק אותו כמו בכל מיצווה.

ללמוד על זה

לברר מה המשמעות האישית בשבילנו

איך המיצווה בונה ומצמיחה אותנו

דמינו עצמכן שאת כל ההכנות אתן עושות ומתאמצות

ואח"כ אתן חוזרות לבית ריק, הבעל בצבא ואין אפילו עם מי להתחבק כל שכן לא יותר מזה...

זו המציאות שאני חווה על בשרי

אז קצת לקחת את עצמכן בידיים, ב"ה הבעל שלכן בבית ויש מה שנקרא שכר לפעולתכן, אומנם זה קשה ולחלק ממש לא כיף

אבל תראו את הצד החיובי!

סופריקה.

נראה לי שאם בעלך לא בבית, את צריכה לטבול רק ביום שהוא חוזר!

עד כמה שידוע לי...

איזו מסירות נפש לעם ישראל לחיות לצד איש צבא!!! אשרייך!!!

אבל זה ממש השתנה אצלי.

אני חושבת שכל מי שקשה לה- צריכה לבדוק מה הכי קשה, ומה היא הכי לא אוהבת, ואז לנסות לשנות את הגורמים.

לדוגמא- אם הבלנית מעצבנת או מציקה, או המקווה לא נעים- פשוט לעבור למקווה אחר. זה מה שאני עשיתי, וזה פשוט שינה לגמרי את החוויה (כשהיתה טבילה בשבת נאלצתי ללכת למקווה הקרוב והמעצבן, זה שוב היה קשה...).

אם זה הבדיקות- להתייעץ עם רב (אפשר ממכון פועה). לפעמים יש הקלות שאפשר לעשות במצבים מסויימים.

אם זה ההכנות- לנסות לפרוס אותן, כמו שהציעו, על כמה ימים (כשראש השנה 3 ימים ויש טבילה בשבת או במוצ"ש, מכינים בערב ראש השנה. כלומר- מבחינת ההלכה אין בעיה לעשות הכנות 3 ימים מראש!!!)

בעבר היה לי קשה, אבל אחרי שניטרלתי את מה שהפריע לי- היום אני מאוד נהנית. בעלי עובד בעבודה כזו שדורשת ממנו מדי פעם ערבים מחוץ לבית, ואין אפשרות לבטל.

אבל אני נהנית מהעובדה שפעם בחודש אני מנקה את עצמי הכי שאפשר, אני נהנית מהציפיה. גם אם בעלי לא בבית כיף לי לדבר איתו, ולחכות לו (אמנם זה לא כמו צבא שלפעמים שבועיים עד שהוא חוזר...)

יש לי ב"ה לא מעט ילדים= לא מעט עבודה, אבל ביום טבילה אני מכריחה את עצמי להקל על עצמי- ארוחות יותר קלות, בית מבולגן, הכל יכול לחכות למחר.

אז כל מי שסובלת מהטבילה- אני מציעה לא לסבול. זה לא מגיע לכן, ולא אמור להיות ככה. תתאמצו לחפש את המציאות שיותר מתאימה לכן. גם אם זה דורש מאמץ- זה משתלם!!! 

כבר 16 שנה וזה כל פעם מרגיש לי כ"כ לא נעים להיכנס ערומה למקווה כשיש 

עוד אישה שצופה עליי.

אם אפשר היה לטבול לבד עם איזה מכשיר שמצפצף כל פעם שהטבילה כשרה,

זה היה מוריד ממני טונות של לחץ מהטבילה. רק לי זה כ"כ מפריע?

אם לא, מה אכפת לך ממנה? לידה לדעתי ,הרבה יותר נעים ,ככה לשכב חשופה שכל מיקוד האור והאנשים בדיוק שם...

תלכי עטופה במגבת ממש עד המים ותגישי לבלנית את המגבת תוך כדי את תכנסי למים, ככה הבלנית עסוקה בלתפוס את המגבת ולא בך ואת כבר במים.

כי בלידה יכול לקחת כמה שעות טובות עד שיוצא התינוק ומתמקדים בו, בינתים מתמקדים ובודקים את המקום , זה יכול להיות כמה רופאים וכו'...

 זה  ההרגשה שאת שוכבת בחוסר יכולת לעשות משהוא עם רגלים פתוחות. האמת בלידה זה לא הכי מטריד אותי העיקר שיעבור הכל בשלום, אבל אם כבר זה יותר לא נעים.

גם במקוה הבלנית לא חוקרת אותי. כשהיא נכנסת אני עטופה במגבת גדולה שלא נפתחת. היא רואה רק את הידים והרגלים. בודקת עצבאות ידים ורגלים בלבד. מה בעיה בזה? היא לא מבקשת לראות אותך בלי מגבת? גם בים ובבריכה רואים לי את הידים והרגלים.

כשאני נכנסת כמו שאמרתי אני אפילו טובלת רגלים בינתים מוסרת לה את המגבת ואז היא הולכת לצד כדי לראות את הראש שנכנס למים בטבילה. ביציאה אני עם הגב .

תפקידה רק לוודא שכולך בתוך המים.

היא בכלל לא צריכה להסתכל על גופך ולראות אם יש חציצה או כדו'.

מותר לך לבקש (ואפילו לדרוש) ממנה לא להסתכל עלייך עד שאת בתוך המים (אפילו לבקש שתיכנס לחדר הטבילה רק כשאת בפנים).

אם את מרגישה לא נעים בגלל הבלנית- אולי תחפשי מקווה אחר. יש בלניות מאוד עדינות.

אצלנו הבלנית מעצמה- פונה הצידה עד שאת בתוך המים לחלוטין. (פעם היא אמרה לי שבהתחלה היא היתה סתם לא מסתכלת והיום היא פונה הצידה כדי שגם הטובלת תרגיש את זה)

תבקשי ממנה- כשאת עוד עם המגבת שתסתובב עד שאת בתוך המים ומיד אחרי שיש טבילה אחת כשרה- שתסתובב שוב.

את יכולה להניח לבד את המגבת על המעקה ולקחת אותה לבד.

אין שום סיבה שתרגישי ככה. הבלנית נמצאת למטרה אחת ויחידה- כדי לוודא שאין שיער מחוץ למים. 

ורוב הבלניות- לא באמת מתבוננות בך, אבל לא תמיד את מרגישה את זה.. 

לפי מה שידוע לי, על פי ההלכה, חוץ מהימים הראשון והשביעי שחייבים לעשות בהם 2 בדיקות, בימים שבאמצע גם אם עשית בדיקה אחת זה מספיק.

לי יש רגישות, ובעקבות בדיקות של בודקת טהרה , הרב התיר לי לעשות כך:

1. הפסק טהרה ללא מוך דחוק

2. בדיקה אחת בלבד ביום הראשון

3. בדיקה אחת בלבד ביום הרביעי

4. בדיקה אחת בלבד ביום השביעי

אבל זה היתר מיוחד. מלכתחילה צריך לעשות את כל הבדיקות.

גם לי הרב התיר בדיוק ככה, גם - בגלל רגישות יתר והיסטוריה של תפרים לא מוצלחים.

צריך לשאול.

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...