אני במניעה כבר תקופה ארוכה.

לא מרצוני, בגלל מגבלות רפואיות.

גם אני חשה שהטבילה החודשית, קשה לי מאוד.

ואם לוקח לך הרבה זמן ההכנות, מה את עושה במוצ"ש של קיץ?

אני ממש מתוסכלת במוצ"ש של קיץ!

למרות ההכנות בשישי, אני מרגישה במוצ"ש מרתון!

לא זוכרת אם יצא לי לטבול במוצ"ש בקיץ אבל בכל מקרה דווקא אני שמחה אם יש לי פחות זמן

כי אז אני מצליחה לעשות הכל מהר יותר ובלא פחות יסודיות, כמו שכתבתי-כמה זמן שיש לי-כולו ינוצל

אבל לא כי יש בזה צורך אלא סתם כי אני עושה יותר מדי יסודי

אולי תנסי לברר אם יש דרכים מלאכותיות במצבך לא לקבל מחזור?

אבל אני כל הזמן בתקוה שבקרוב יותר לי להיכנס להריון.

אני מאוד רגישה לכלור.

לבריכה אני אף פעם לא הולכת בלי משקפת.

אחרי הטבילה העיניים שלי ממש שורפות!

לא משנה אם סוגרים רפוי או בלחץ, בכל מקרה זה לא סגירת וואקום של משקפת.

ת גם בלי קשר לבעל- התנקות כזאת, והטבילה-שיא- בינך לבין עצמך, סיום תהליך שעברת.

לגבי ההתארגנות- אי עושה מה שאפשר (הורדת שיער, ריכוך עור יבש ברגל, ציפורניים, גבות) ערב קודם, אז בערב של הטבילה בקושי נשאר מה לעשות (מקלחת, חפיפה, שיניים...) אחרת זה המון התארגנות...

וחוצמזה יש לי ממש רשימה מה עושים ערב קודם, מה לפני המקלחת, מה בתוך המקלחת... זה מאוד מקל...

לגבי הגינה- בשעון קיץ אפשר להיות בגינה עד סביבות 6 והשקיעה יותר מאוחר.

בשעון חורף גם ככה קר אז אנחנו לא יוצאים לגינה... חוצמזה זה רק 7 ימים מתוך כל חודש...

זו המצווה הכי קשה, לדעתי, אבל גם הכי מספקת

אני אוהבת את זה שיש לי קצת זמן לעצמי

אני אוהבת שאני מתחילה לספור וזה מרגש אותי שעוד מעט בעלי ואני נוכל להתחבר שוב

אני אוהבת את ההתארגנות לטבילה, אני מרגישה נקייה כל כך

אני אוהבת את הטבילה במקווה ואח"כ להתקשר לבעלי ולהגיד לו "טבלתי"

אני חיה על המצווה הזאת!

אני חושבת שחלק מהקושי שלך במצווה הוא הלחץ. נסי לעשות את הבדיקות בבוקר וממש רגע לפני שיוצאים לגינה.

כדי להוריד מהלחץ להתארגנות במקווה אפשר להתארגן בבית ולהגיע למקווה רק לשטיפה מהירה ולטבילה.

כדאי גם לפני ההכנות לטבילה לקרא את הרשימת ההכנות לטבילה. זה ממקד ועוזר להירגע.

בהצלחה

את צודקת, הלחץ הוא לא רק חלק מהקושי שלי אלא הוא הקושי העיקרי שלי!

אפילו דברים שעושים גם ביומיום כמו ציפורניים וגבות כשזה בשביל טבילה אני עושה

יסודי יותר ובלחץ שזה יהיה מספיק טוב

ככה שאם ביומיום לגזור ציפורניים למשל זה סבבה אז לפני טבילה זה סיוט!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אתן מדברות על הערב המיוחד הזה...

ואם כבר אנחנו בפורום של היריון ולידה

אנחנו לא חוינו אותו כבר שנה וחצי כמעט (חוץ מפעם אחת אחרי הלידה כמובן...)

בעקבות ההיריון ב"ה וההנקה

אין מחזור

וגם אין מקווה...

אז מה, מייצרים

ערב רומנטי מלאכותי??

גם אני לא מקבלת מחזור בהנקה - שנתיים.

נכון שאין בתקופה הזו דרמה והתרגשות אבל אני מרגישה שבמקום זה יש תחושות של שמחה וטוב ושפע ומלאות (תרתי משמע...) והודיה לה' מעצם העובדה שיש קטנטן שמסתובב בינינו והוא של שנינו.

(אומנם היו לי תקופות שנחלשתי מאוד בהנקה ואז גם איבדתי את החשק - כשראיתי שככה ואני לא מצליחה להתאושש, הפסקתי את ההנקה. אבל זה קרה רק פעמיים מתוך שבעה הריונות, אחרי שעברנו את השנה וחצי, וזה היה קיצוני).

אם את שואלת אותי - אני מצפה מאוד לחזור לתקופה הזו. קשה לי מאוד עם התהפוכות שבלהיות מותרים ואסורים לפרקי זמן קצובים.

אם להקצין את זה, בימים המותרים אני מרגישה כאילו אני חיה עם סטופר, עם שעון מתקתק, על זמן שאול.

וקשה עלי צער הפרידה מבעלי בכל פעם.

ולמרות שליל טבילה הוא לילה קסום , והתפילות בו בוקעות מן הלב, וכשאני עולה מתוך המים אני פורצת בבכי של התרגשות, אני מעדיפה את התקופה שבה אנחנו מותרים לזמן ארוך.

הבדיקות (והלחץ שאשכח- אני תמיד שוכחת כמה בדיקות ולפעמים גם לעשות הפסק בזמן)

ההכנות שצריך לעשות לקראת 

למצוא תירוץ להיעלם לילדים

ללכת למקוה לבד בחושך ולהתחמק ממפגשים בדרך

הלחץ שאולי שכחתי משהו בהכנות

החזרה לבית המבולגן והילדים שחגגו כשלא הייתי 

הדבר היחיד החיובי זאת תחושת ההקלה כשזה נגמר.

משתדלת שהיום של הטבילה יהיה יום של נחת ופינוק, כדי למנוע את האווירה הזאת של לחץ בהתארגנות.

כמו שכבר כתבו- אני משתדלת להשאיר ליום הטבילה רק את האמבטיה והחפיפה (ציפרוניים, שערות, גבות, לק וכו יום או יומיים קודם). אני לא עושה נקיונות באותו יום, מבשלת לערב כבר מהבוקר, ומתאמצת כמה שפחות. אפילו משאירה לבעלי את החלפת הסדינים בזמן שאני טובלת.

ודבר מקסים ששמעתי ממדריכת הכלות שלי- להשתדל להפוך את היום הזה ליום של כיף ומחשבות טובות על הבעל. בזמן ההכנות לחשוב עליו דברים טובים- מה אני אוהבת בו במיוחד, כמה טוב הוא עושה לי, כמה אני רוצה להחזיר לו טוב וכו..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הרי יום הטבילה לא נוחת פתאום, יש 7 ימים להתכונן אליו..

כל יום תעשי משהו אחר (זה לא צריך לקחת הרבה זמן... נגיד גבות יום אחד, יום אחר הסרת שיער או לחלק ליומיים וכו')

תמיד אומרות לעצמנו שזה יכול לחסוך זמן ועצבים ועדיין לא מיישמים את העניין אז פעם אחת ליישם באמת, אפילו שזה

דורש התייחסות כל יום- אבל שווה את זה.

וגם לי המדריכת כלות אמרה שביום הטבילה- לא לעבוד קשה! לא להתחיל לבשל אלף בישולים ולא לנקות כלום. להכין הכל מראש בימים שאסורים. ככה מגיעים לליל הטבילה עם כוחות. אצלי זה ממש השפיע, בימים שאני מנקה ומבשלת אני מותשת בערב ואז כבר העניין נהיה יותר כבד..

נגיד שבעלך מגיע בשבע בערב, משבע עד שמונה את נכנסת לחדר שינה נועלת את הדלת והולכת לישון לשעה.

הוא מטפל בילדים.

בשמונה תתארגני ותצאי למקוה. יש מספיק זמן מקוה נסגר באזור עשר וחצי-אחד עשרה

את כל ההכנות אמבטיה וכו תעשי הכל שם.

מי אמר שחיבים לרוץ בשבע? אפשר גם בשמונה וחצי תשע אחרי מנוחה של שעה.

אני באמת עושה כל מה שאפשרי מראש ובכל זאת יש דברים שאפשר רק ביום הטבילה.

אני לא מנקה ומבשלת ביום הזה אבל אני עובדת מחוץ לבית וחוזרת מותשת.

הלוואי שבעלי היה חוזר מהעבודה בשבע.  הוא חוזר בסביבות עשר כשהמקווה אצלינו נסגר (אולי בעיר זה שעות אחרות אבל אנחנו בישוב קטן) כך שאני חייבת לעזוב את הילדים ולצאת לפני שהוא מגיע.  ואני מעדיפה לעשות כמה שיותר הכנות בבית כדי לא להיעדר להמון זמן.

שכמו שאת עושה מאמץ פעם בחודש ללכת למקוה

שהוא יעשה את המאמץ פעם בחודש לחזור בשבע.

אני סוגר היום את העסק שלוש שעות מוקדם כי אשתי צריכה לטבול???

כשהוא יכול הוא משתדל להקדים מעט אם אין בדיוק לקוחות אבל בטח לא יכול להגיע בשבע.

זה לא נשמע קצת מוגזם שכל חודש יש אירוע שמחייב יציאה מהעבודה כל כך מוקדם?

וזה בנוסף לאירועים האמיתיים שיש פה ושם (שבדרך כלל אני אוספת אותו מהעבודה ומגיעים באיחור אם זה לא חתונה של אח או משהו כזה) אז לא נראה לי שהבוס 'יקנה' את זה.

מה שאני מנסה להגיד זה שצריך באמת לחשוב על איך להקל ולהפחית את הלחץ אבל אתן צריכות להבין שההצעות שלכן לא מתאימות לכל אחת וסתם מתסכל כשאומרים לך שאפשר כך וכך כשאצלך אי אפשר.

אין מה לעשות.  המצווה הזאת תקועה לי לגמרי והייתי שמחה לוותר עליה אבל אני לא אעשה את זה כי אני מבינה את החשיבות שלה והערך של בית יהודי כשר עולה על הקושי שלי בקיום המצוה.

וזאת גם התשובה שלי לפותחת השרשור:  קיום המצוה על כל דיקדוקיה לא מותנה ב'חיבור' שלי אליה.  אם אפשר למצוא דרך לאהוב אותה או לפחות את חלקה - מצויין.  אבל גם אם לא, עדיין יש חשיבות עצומה בקיום שלה אפילו אם היא גורמת לך צער.  ולפום צערא אגרא....  

בעז"ה תזכי לשכר גדול על זה כי התאמצת מאד כל פעם! אשרייך!

ולתחזק אותו כמו בכל מיצווה.

ללמוד על זה

לברר מה המשמעות האישית בשבילנו

איך המיצווה בונה ומצמיחה אותנו

דמינו עצמכן שאת כל ההכנות אתן עושות ומתאמצות

ואח"כ אתן חוזרות לבית ריק, הבעל בצבא ואין אפילו עם מי להתחבק כל שכן לא יותר מזה...

זו המציאות שאני חווה על בשרי

אז קצת לקחת את עצמכן בידיים, ב"ה הבעל שלכן בבית ויש מה שנקרא שכר לפעולתכן, אומנם זה קשה ולחלק ממש לא כיף

אבל תראו את הצד החיובי!

סופריקה.

נראה לי שאם בעלך לא בבית, את צריכה לטבול רק ביום שהוא חוזר!

עד כמה שידוע לי...

איזו מסירות נפש לעם ישראל לחיות לצד איש צבא!!! אשרייך!!!

אבל זה ממש השתנה אצלי.

אני חושבת שכל מי שקשה לה- צריכה לבדוק מה הכי קשה, ומה היא הכי לא אוהבת, ואז לנסות לשנות את הגורמים.

לדוגמא- אם הבלנית מעצבנת או מציקה, או המקווה לא נעים- פשוט לעבור למקווה אחר. זה מה שאני עשיתי, וזה פשוט שינה לגמרי את החוויה (כשהיתה טבילה בשבת נאלצתי ללכת למקווה הקרוב והמעצבן, זה שוב היה קשה...).

אם זה הבדיקות- להתייעץ עם רב (אפשר ממכון פועה). לפעמים יש הקלות שאפשר לעשות במצבים מסויימים.

אם זה ההכנות- לנסות לפרוס אותן, כמו שהציעו, על כמה ימים (כשראש השנה 3 ימים ויש טבילה בשבת או במוצ"ש, מכינים בערב ראש השנה. כלומר- מבחינת ההלכה אין בעיה לעשות הכנות 3 ימים מראש!!!)

בעבר היה לי קשה, אבל אחרי שניטרלתי את מה שהפריע לי- היום אני מאוד נהנית. בעלי עובד בעבודה כזו שדורשת ממנו מדי פעם ערבים מחוץ לבית, ואין אפשרות לבטל.

אבל אני נהנית מהעובדה שפעם בחודש אני מנקה את עצמי הכי שאפשר, אני נהנית מהציפיה. גם אם בעלי לא בבית כיף לי לדבר איתו, ולחכות לו (אמנם זה לא כמו צבא שלפעמים שבועיים עד שהוא חוזר...)

יש לי ב"ה לא מעט ילדים= לא מעט עבודה, אבל ביום טבילה אני מכריחה את עצמי להקל על עצמי- ארוחות יותר קלות, בית מבולגן, הכל יכול לחכות למחר.

אז כל מי שסובלת מהטבילה- אני מציעה לא לסבול. זה לא מגיע לכן, ולא אמור להיות ככה. תתאמצו לחפש את המציאות שיותר מתאימה לכן. גם אם זה דורש מאמץ- זה משתלם!!! 

כבר 16 שנה וזה כל פעם מרגיש לי כ"כ לא נעים להיכנס ערומה למקווה כשיש 

עוד אישה שצופה עליי.

אם אפשר היה לטבול לבד עם איזה מכשיר שמצפצף כל פעם שהטבילה כשרה,

זה היה מוריד ממני טונות של לחץ מהטבילה. רק לי זה כ"כ מפריע?

אם לא, מה אכפת לך ממנה? לידה לדעתי ,הרבה יותר נעים ,ככה לשכב חשופה שכל מיקוד האור והאנשים בדיוק שם...

תלכי עטופה במגבת ממש עד המים ותגישי לבלנית את המגבת תוך כדי את תכנסי למים, ככה הבלנית עסוקה בלתפוס את המגבת ולא בך ואת כבר במים.

כי בלידה יכול לקחת כמה שעות טובות עד שיוצא התינוק ומתמקדים בו, בינתים מתמקדים ובודקים את המקום , זה יכול להיות כמה רופאים וכו'...

 זה  ההרגשה שאת שוכבת בחוסר יכולת לעשות משהוא עם רגלים פתוחות. האמת בלידה זה לא הכי מטריד אותי העיקר שיעבור הכל בשלום, אבל אם כבר זה יותר לא נעים.

גם במקוה הבלנית לא חוקרת אותי. כשהיא נכנסת אני עטופה במגבת גדולה שלא נפתחת. היא רואה רק את הידים והרגלים. בודקת עצבאות ידים ורגלים בלבד. מה בעיה בזה? היא לא מבקשת לראות אותך בלי מגבת? גם בים ובבריכה רואים לי את הידים והרגלים.

כשאני נכנסת כמו שאמרתי אני אפילו טובלת רגלים בינתים מוסרת לה את המגבת ואז היא הולכת לצד כדי לראות את הראש שנכנס למים בטבילה. ביציאה אני עם הגב .

תפקידה רק לוודא שכולך בתוך המים.

היא בכלל לא צריכה להסתכל על גופך ולראות אם יש חציצה או כדו'.

מותר לך לבקש (ואפילו לדרוש) ממנה לא להסתכל עלייך עד שאת בתוך המים (אפילו לבקש שתיכנס לחדר הטבילה רק כשאת בפנים).

אם את מרגישה לא נעים בגלל הבלנית- אולי תחפשי מקווה אחר. יש בלניות מאוד עדינות.

אצלנו הבלנית מעצמה- פונה הצידה עד שאת בתוך המים לחלוטין. (פעם היא אמרה לי שבהתחלה היא היתה סתם לא מסתכלת והיום היא פונה הצידה כדי שגם הטובלת תרגיש את זה)

תבקשי ממנה- כשאת עוד עם המגבת שתסתובב עד שאת בתוך המים ומיד אחרי שיש טבילה אחת כשרה- שתסתובב שוב.

את יכולה להניח לבד את המגבת על המעקה ולקחת אותה לבד.

אין שום סיבה שתרגישי ככה. הבלנית נמצאת למטרה אחת ויחידה- כדי לוודא שאין שיער מחוץ למים. 

ורוב הבלניות- לא באמת מתבוננות בך, אבל לא תמיד את מרגישה את זה.. 

לפי מה שידוע לי, על פי ההלכה, חוץ מהימים הראשון והשביעי שחייבים לעשות בהם 2 בדיקות, בימים שבאמצע גם אם עשית בדיקה אחת זה מספיק.

לי יש רגישות, ובעקבות בדיקות של בודקת טהרה , הרב התיר לי לעשות כך:

1. הפסק טהרה ללא מוך דחוק

2. בדיקה אחת בלבד ביום הראשון

3. בדיקה אחת בלבד ביום הרביעי

4. בדיקה אחת בלבד ביום השביעי

אבל זה היתר מיוחד. מלכתחילה צריך לעשות את כל הבדיקות.

גם לי הרב התיר בדיוק ככה, גם - בגלל רגישות יתר והיסטוריה של תפרים לא מוצלחים.

צריך לשאול.

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

על נגמרו לי השמות , יעל זקש

לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...

מתייגת:

@נגמרו לי השמות

את פסיכולוגית?

דרך עמית?

תודה

זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד