אני במניעה כבר תקופה ארוכה.

לא מרצוני, בגלל מגבלות רפואיות.

גם אני חשה שהטבילה החודשית, קשה לי מאוד.

ואם לוקח לך הרבה זמן ההכנות, מה את עושה במוצ"ש של קיץ?

אני ממש מתוסכלת במוצ"ש של קיץ!

למרות ההכנות בשישי, אני מרגישה במוצ"ש מרתון!

לא זוכרת אם יצא לי לטבול במוצ"ש בקיץ אבל בכל מקרה דווקא אני שמחה אם יש לי פחות זמן

כי אז אני מצליחה לעשות הכל מהר יותר ובלא פחות יסודיות, כמו שכתבתי-כמה זמן שיש לי-כולו ינוצל

אבל לא כי יש בזה צורך אלא סתם כי אני עושה יותר מדי יסודי

אולי תנסי לברר אם יש דרכים מלאכותיות במצבך לא לקבל מחזור?

אבל אני כל הזמן בתקוה שבקרוב יותר לי להיכנס להריון.

אני מאוד רגישה לכלור.

לבריכה אני אף פעם לא הולכת בלי משקפת.

אחרי הטבילה העיניים שלי ממש שורפות!

לא משנה אם סוגרים רפוי או בלחץ, בכל מקרה זה לא סגירת וואקום של משקפת.

ת גם בלי קשר לבעל- התנקות כזאת, והטבילה-שיא- בינך לבין עצמך, סיום תהליך שעברת.

לגבי ההתארגנות- אי עושה מה שאפשר (הורדת שיער, ריכוך עור יבש ברגל, ציפורניים, גבות) ערב קודם, אז בערב של הטבילה בקושי נשאר מה לעשות (מקלחת, חפיפה, שיניים...) אחרת זה המון התארגנות...

וחוצמזה יש לי ממש רשימה מה עושים ערב קודם, מה לפני המקלחת, מה בתוך המקלחת... זה מאוד מקל...

לגבי הגינה- בשעון קיץ אפשר להיות בגינה עד סביבות 6 והשקיעה יותר מאוחר.

בשעון חורף גם ככה קר אז אנחנו לא יוצאים לגינה... חוצמזה זה רק 7 ימים מתוך כל חודש...

זו המצווה הכי קשה, לדעתי, אבל גם הכי מספקת

אני אוהבת את זה שיש לי קצת זמן לעצמי

אני אוהבת שאני מתחילה לספור וזה מרגש אותי שעוד מעט בעלי ואני נוכל להתחבר שוב

אני אוהבת את ההתארגנות לטבילה, אני מרגישה נקייה כל כך

אני אוהבת את הטבילה במקווה ואח"כ להתקשר לבעלי ולהגיד לו "טבלתי"

אני חיה על המצווה הזאת!

אני חושבת שחלק מהקושי שלך במצווה הוא הלחץ. נסי לעשות את הבדיקות בבוקר וממש רגע לפני שיוצאים לגינה.

כדי להוריד מהלחץ להתארגנות במקווה אפשר להתארגן בבית ולהגיע למקווה רק לשטיפה מהירה ולטבילה.

כדאי גם לפני ההכנות לטבילה לקרא את הרשימת ההכנות לטבילה. זה ממקד ועוזר להירגע.

בהצלחה

את צודקת, הלחץ הוא לא רק חלק מהקושי שלי אלא הוא הקושי העיקרי שלי!

אפילו דברים שעושים גם ביומיום כמו ציפורניים וגבות כשזה בשביל טבילה אני עושה

יסודי יותר ובלחץ שזה יהיה מספיק טוב

ככה שאם ביומיום לגזור ציפורניים למשל זה סבבה אז לפני טבילה זה סיוט!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אתן מדברות על הערב המיוחד הזה...

ואם כבר אנחנו בפורום של היריון ולידה

אנחנו לא חוינו אותו כבר שנה וחצי כמעט (חוץ מפעם אחת אחרי הלידה כמובן...)

בעקבות ההיריון ב"ה וההנקה

אין מחזור

וגם אין מקווה...

אז מה, מייצרים

ערב רומנטי מלאכותי??

גם אני לא מקבלת מחזור בהנקה - שנתיים.

נכון שאין בתקופה הזו דרמה והתרגשות אבל אני מרגישה שבמקום זה יש תחושות של שמחה וטוב ושפע ומלאות (תרתי משמע...) והודיה לה' מעצם העובדה שיש קטנטן שמסתובב בינינו והוא של שנינו.

(אומנם היו לי תקופות שנחלשתי מאוד בהנקה ואז גם איבדתי את החשק - כשראיתי שככה ואני לא מצליחה להתאושש, הפסקתי את ההנקה. אבל זה קרה רק פעמיים מתוך שבעה הריונות, אחרי שעברנו את השנה וחצי, וזה היה קיצוני).

אם את שואלת אותי - אני מצפה מאוד לחזור לתקופה הזו. קשה לי מאוד עם התהפוכות שבלהיות מותרים ואסורים לפרקי זמן קצובים.

אם להקצין את זה, בימים המותרים אני מרגישה כאילו אני חיה עם סטופר, עם שעון מתקתק, על זמן שאול.

וקשה עלי צער הפרידה מבעלי בכל פעם.

ולמרות שליל טבילה הוא לילה קסום , והתפילות בו בוקעות מן הלב, וכשאני עולה מתוך המים אני פורצת בבכי של התרגשות, אני מעדיפה את התקופה שבה אנחנו מותרים לזמן ארוך.

הבדיקות (והלחץ שאשכח- אני תמיד שוכחת כמה בדיקות ולפעמים גם לעשות הפסק בזמן)

ההכנות שצריך לעשות לקראת 

למצוא תירוץ להיעלם לילדים

ללכת למקוה לבד בחושך ולהתחמק ממפגשים בדרך

הלחץ שאולי שכחתי משהו בהכנות

החזרה לבית המבולגן והילדים שחגגו כשלא הייתי 

הדבר היחיד החיובי זאת תחושת ההקלה כשזה נגמר.

משתדלת שהיום של הטבילה יהיה יום של נחת ופינוק, כדי למנוע את האווירה הזאת של לחץ בהתארגנות.

כמו שכבר כתבו- אני משתדלת להשאיר ליום הטבילה רק את האמבטיה והחפיפה (ציפרוניים, שערות, גבות, לק וכו יום או יומיים קודם). אני לא עושה נקיונות באותו יום, מבשלת לערב כבר מהבוקר, ומתאמצת כמה שפחות. אפילו משאירה לבעלי את החלפת הסדינים בזמן שאני טובלת.

ודבר מקסים ששמעתי ממדריכת הכלות שלי- להשתדל להפוך את היום הזה ליום של כיף ומחשבות טובות על הבעל. בזמן ההכנות לחשוב עליו דברים טובים- מה אני אוהבת בו במיוחד, כמה טוב הוא עושה לי, כמה אני רוצה להחזיר לו טוב וכו..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הרי יום הטבילה לא נוחת פתאום, יש 7 ימים להתכונן אליו..

כל יום תעשי משהו אחר (זה לא צריך לקחת הרבה זמן... נגיד גבות יום אחד, יום אחר הסרת שיער או לחלק ליומיים וכו')

תמיד אומרות לעצמנו שזה יכול לחסוך זמן ועצבים ועדיין לא מיישמים את העניין אז פעם אחת ליישם באמת, אפילו שזה

דורש התייחסות כל יום- אבל שווה את זה.

וגם לי המדריכת כלות אמרה שביום הטבילה- לא לעבוד קשה! לא להתחיל לבשל אלף בישולים ולא לנקות כלום. להכין הכל מראש בימים שאסורים. ככה מגיעים לליל הטבילה עם כוחות. אצלי זה ממש השפיע, בימים שאני מנקה ומבשלת אני מותשת בערב ואז כבר העניין נהיה יותר כבד..

נגיד שבעלך מגיע בשבע בערב, משבע עד שמונה את נכנסת לחדר שינה נועלת את הדלת והולכת לישון לשעה.

הוא מטפל בילדים.

בשמונה תתארגני ותצאי למקוה. יש מספיק זמן מקוה נסגר באזור עשר וחצי-אחד עשרה

את כל ההכנות אמבטיה וכו תעשי הכל שם.

מי אמר שחיבים לרוץ בשבע? אפשר גם בשמונה וחצי תשע אחרי מנוחה של שעה.

אני באמת עושה כל מה שאפשרי מראש ובכל זאת יש דברים שאפשר רק ביום הטבילה.

אני לא מנקה ומבשלת ביום הזה אבל אני עובדת מחוץ לבית וחוזרת מותשת.

הלוואי שבעלי היה חוזר מהעבודה בשבע.  הוא חוזר בסביבות עשר כשהמקווה אצלינו נסגר (אולי בעיר זה שעות אחרות אבל אנחנו בישוב קטן) כך שאני חייבת לעזוב את הילדים ולצאת לפני שהוא מגיע.  ואני מעדיפה לעשות כמה שיותר הכנות בבית כדי לא להיעדר להמון זמן.

שכמו שאת עושה מאמץ פעם בחודש ללכת למקוה

שהוא יעשה את המאמץ פעם בחודש לחזור בשבע.

אני סוגר היום את העסק שלוש שעות מוקדם כי אשתי צריכה לטבול???

כשהוא יכול הוא משתדל להקדים מעט אם אין בדיוק לקוחות אבל בטח לא יכול להגיע בשבע.

זה לא נשמע קצת מוגזם שכל חודש יש אירוע שמחייב יציאה מהעבודה כל כך מוקדם?

וזה בנוסף לאירועים האמיתיים שיש פה ושם (שבדרך כלל אני אוספת אותו מהעבודה ומגיעים באיחור אם זה לא חתונה של אח או משהו כזה) אז לא נראה לי שהבוס 'יקנה' את זה.

מה שאני מנסה להגיד זה שצריך באמת לחשוב על איך להקל ולהפחית את הלחץ אבל אתן צריכות להבין שההצעות שלכן לא מתאימות לכל אחת וסתם מתסכל כשאומרים לך שאפשר כך וכך כשאצלך אי אפשר.

אין מה לעשות.  המצווה הזאת תקועה לי לגמרי והייתי שמחה לוותר עליה אבל אני לא אעשה את זה כי אני מבינה את החשיבות שלה והערך של בית יהודי כשר עולה על הקושי שלי בקיום המצוה.

וזאת גם התשובה שלי לפותחת השרשור:  קיום המצוה על כל דיקדוקיה לא מותנה ב'חיבור' שלי אליה.  אם אפשר למצוא דרך לאהוב אותה או לפחות את חלקה - מצויין.  אבל גם אם לא, עדיין יש חשיבות עצומה בקיום שלה אפילו אם היא גורמת לך צער.  ולפום צערא אגרא....  

בעז"ה תזכי לשכר גדול על זה כי התאמצת מאד כל פעם! אשרייך!

ולתחזק אותו כמו בכל מיצווה.

ללמוד על זה

לברר מה המשמעות האישית בשבילנו

איך המיצווה בונה ומצמיחה אותנו

דמינו עצמכן שאת כל ההכנות אתן עושות ומתאמצות

ואח"כ אתן חוזרות לבית ריק, הבעל בצבא ואין אפילו עם מי להתחבק כל שכן לא יותר מזה...

זו המציאות שאני חווה על בשרי

אז קצת לקחת את עצמכן בידיים, ב"ה הבעל שלכן בבית ויש מה שנקרא שכר לפעולתכן, אומנם זה קשה ולחלק ממש לא כיף

אבל תראו את הצד החיובי!

סופריקה.

נראה לי שאם בעלך לא בבית, את צריכה לטבול רק ביום שהוא חוזר!

עד כמה שידוע לי...

איזו מסירות נפש לעם ישראל לחיות לצד איש צבא!!! אשרייך!!!

אבל זה ממש השתנה אצלי.

אני חושבת שכל מי שקשה לה- צריכה לבדוק מה הכי קשה, ומה היא הכי לא אוהבת, ואז לנסות לשנות את הגורמים.

לדוגמא- אם הבלנית מעצבנת או מציקה, או המקווה לא נעים- פשוט לעבור למקווה אחר. זה מה שאני עשיתי, וזה פשוט שינה לגמרי את החוויה (כשהיתה טבילה בשבת נאלצתי ללכת למקווה הקרוב והמעצבן, זה שוב היה קשה...).

אם זה הבדיקות- להתייעץ עם רב (אפשר ממכון פועה). לפעמים יש הקלות שאפשר לעשות במצבים מסויימים.

אם זה ההכנות- לנסות לפרוס אותן, כמו שהציעו, על כמה ימים (כשראש השנה 3 ימים ויש טבילה בשבת או במוצ"ש, מכינים בערב ראש השנה. כלומר- מבחינת ההלכה אין בעיה לעשות הכנות 3 ימים מראש!!!)

בעבר היה לי קשה, אבל אחרי שניטרלתי את מה שהפריע לי- היום אני מאוד נהנית. בעלי עובד בעבודה כזו שדורשת ממנו מדי פעם ערבים מחוץ לבית, ואין אפשרות לבטל.

אבל אני נהנית מהעובדה שפעם בחודש אני מנקה את עצמי הכי שאפשר, אני נהנית מהציפיה. גם אם בעלי לא בבית כיף לי לדבר איתו, ולחכות לו (אמנם זה לא כמו צבא שלפעמים שבועיים עד שהוא חוזר...)

יש לי ב"ה לא מעט ילדים= לא מעט עבודה, אבל ביום טבילה אני מכריחה את עצמי להקל על עצמי- ארוחות יותר קלות, בית מבולגן, הכל יכול לחכות למחר.

אז כל מי שסובלת מהטבילה- אני מציעה לא לסבול. זה לא מגיע לכן, ולא אמור להיות ככה. תתאמצו לחפש את המציאות שיותר מתאימה לכן. גם אם זה דורש מאמץ- זה משתלם!!! 

כבר 16 שנה וזה כל פעם מרגיש לי כ"כ לא נעים להיכנס ערומה למקווה כשיש 

עוד אישה שצופה עליי.

אם אפשר היה לטבול לבד עם איזה מכשיר שמצפצף כל פעם שהטבילה כשרה,

זה היה מוריד ממני טונות של לחץ מהטבילה. רק לי זה כ"כ מפריע?

אם לא, מה אכפת לך ממנה? לידה לדעתי ,הרבה יותר נעים ,ככה לשכב חשופה שכל מיקוד האור והאנשים בדיוק שם...

תלכי עטופה במגבת ממש עד המים ותגישי לבלנית את המגבת תוך כדי את תכנסי למים, ככה הבלנית עסוקה בלתפוס את המגבת ולא בך ואת כבר במים.

כי בלידה יכול לקחת כמה שעות טובות עד שיוצא התינוק ומתמקדים בו, בינתים מתמקדים ובודקים את המקום , זה יכול להיות כמה רופאים וכו'...

 זה  ההרגשה שאת שוכבת בחוסר יכולת לעשות משהוא עם רגלים פתוחות. האמת בלידה זה לא הכי מטריד אותי העיקר שיעבור הכל בשלום, אבל אם כבר זה יותר לא נעים.

גם במקוה הבלנית לא חוקרת אותי. כשהיא נכנסת אני עטופה במגבת גדולה שלא נפתחת. היא רואה רק את הידים והרגלים. בודקת עצבאות ידים ורגלים בלבד. מה בעיה בזה? היא לא מבקשת לראות אותך בלי מגבת? גם בים ובבריכה רואים לי את הידים והרגלים.

כשאני נכנסת כמו שאמרתי אני אפילו טובלת רגלים בינתים מוסרת לה את המגבת ואז היא הולכת לצד כדי לראות את הראש שנכנס למים בטבילה. ביציאה אני עם הגב .

תפקידה רק לוודא שכולך בתוך המים.

היא בכלל לא צריכה להסתכל על גופך ולראות אם יש חציצה או כדו'.

מותר לך לבקש (ואפילו לדרוש) ממנה לא להסתכל עלייך עד שאת בתוך המים (אפילו לבקש שתיכנס לחדר הטבילה רק כשאת בפנים).

אם את מרגישה לא נעים בגלל הבלנית- אולי תחפשי מקווה אחר. יש בלניות מאוד עדינות.

אצלנו הבלנית מעצמה- פונה הצידה עד שאת בתוך המים לחלוטין. (פעם היא אמרה לי שבהתחלה היא היתה סתם לא מסתכלת והיום היא פונה הצידה כדי שגם הטובלת תרגיש את זה)

תבקשי ממנה- כשאת עוד עם המגבת שתסתובב עד שאת בתוך המים ומיד אחרי שיש טבילה אחת כשרה- שתסתובב שוב.

את יכולה להניח לבד את המגבת על המעקה ולקחת אותה לבד.

אין שום סיבה שתרגישי ככה. הבלנית נמצאת למטרה אחת ויחידה- כדי לוודא שאין שיער מחוץ למים. 

ורוב הבלניות- לא באמת מתבוננות בך, אבל לא תמיד את מרגישה את זה.. 

לפי מה שידוע לי, על פי ההלכה, חוץ מהימים הראשון והשביעי שחייבים לעשות בהם 2 בדיקות, בימים שבאמצע גם אם עשית בדיקה אחת זה מספיק.

לי יש רגישות, ובעקבות בדיקות של בודקת טהרה , הרב התיר לי לעשות כך:

1. הפסק טהרה ללא מוך דחוק

2. בדיקה אחת בלבד ביום הראשון

3. בדיקה אחת בלבד ביום הרביעי

4. בדיקה אחת בלבד ביום השביעי

אבל זה היתר מיוחד. מלכתחילה צריך לעשות את כל הבדיקות.

גם לי הרב התיר בדיוק ככה, גם - בגלל רגישות יתר והיסטוריה של תפרים לא מוצלחים.

צריך לשאול.

אין סיבה שילך לתפילה כל היום כשיש אישה בהריון וילדים.

הצום הרבה יותר חשוב מתפילה ביוהכ

איך את צמה בדרך כלל, ואיך את צמה בהריון.

בגילאים של הילדים.

ועד כמה הבעל נמצא וזמין.

אני אישית צמה יחסית בסדר גם בהריון.

הילדים די מעסיקים את עצמם, אבל הם יכולים גם לריב.

אני מניחה שהגדולים יותר יהיו חלק מהזמן בתפילה.

צריך לדאוג לילדים לאוכל.

עדיף דברים פשוטים שלא צריכים הרבה התעסקות, ושהילדים יהיו כמה שיותר עצמאים בלקחת את האוכל.

כדאי שהבעל יהיה זמין אם את צריכה אותו.

שתהיה לך אפשרות לשלוח מישהו לקרוא לו מבית הכנסת, או שמידי פעם יחזור הביתה לבדוק מה המצב.

אם יש לך אפשרות להיעזר בילדה/ נערה בשמירה על הילדים.

לקחת בחשבון גם מצב שהבעל לא יוכל להיות בכל התפילות, כי הצום שלך יותר חשוב.

כדאי גם להיערך לאפשרות של שבירת הצום בהתאם לצורך.

לברר מראש עם רב מה ההנחיות ומתי נדרש לשבור את הצום.

להכין כוס עם סימון של שיעורים, שיהיה אם תצטרכי.

לראות אם יש רב זמין לשאלות במהלך היום.

נשאר... או הולך חוזר כזה לבדוק מה קורה. הלכתית הצום שלך חשוב מהתפילה שלו. מה לעשות. כמובן להתייעץ עם הרופא ועם רב לפני לבדוק מה ההנחיות לשלב שלך ואם יש משהו בהריון.

ואז חוזר יחסית מוקדם ונמצא כל היום עם הילדים.

לגבי מנחה ונעילה זה תלוי מה המצב שלי אם אני במצב סביר או לא להישאר עם הילדים. פעם שעברה הערכתי לא נכון את הכוחות שלי בסוף הצום...

פעם אחת נסעתי לאמא שלי,פעם אחת הייתי אצל חמתי. זה נהוג אצלנו ככה אצל הזוגות הצעירים

והאמת שמאז שאני עם שניהם בעלי היה יותר נוכח בימי כיפור בבית. הוא היה רגיל להתפלל במקום רחוק ועכשיו ליד הבית. זכורות לי גם כמה תפילות שהתפלל בבית לאורך השנים

אין מה לעשות, duty calls

הצום שלך יותר חשוב מהתפילה שלו אם אין אופציה לעזרה

ובא מדי פעם לבדוק מה שלומנו.

ובשנים שהילדים היו ממש קטנים הייתי נוסעת לפעמים להורים שלי (לפעמים בעלי אפילו לא בא) ואחותי הקטנה עזרה עם הילדים.

לעשות את הצום ביחד עם משפחה

אם הילדים קצת גדולים- אפשר לקנות להם משהו בסגנון של פליימוביל שווה שיעסיקו אותם מהזריחה עד השקיעה

להתארגן מראש על אוכל קל, נניח לחמניות ומעדנים שהם מוציאים מהמקרר בעצמם

ומצטרפת לזה שהבעל יכול לוותר על חלק מהתפילות במניין, או לקחת את הילדים איתו אם זה מקובל אצלכם...

לא צריך משהו מיוחד ויקר

אפשר בסטוק

קניתי כלי אוכל והחבאתי

הרבה אוכל מוכן לילדים. אצלי אוהבים פסטרמות

מטפל בילדים

ומתפלל בבית.

אם את מרגישה טוב/ הילדים רגועים, הולך לתפילה וחוזר מידי פעם לראות איך את.

הצום שלך מדאורייתא.

התפילה שלו מדרבנן.

אז מכינה בערב החג לסעודה ראשונה תבשיל (תפו"א ובשר) ומכינה מראש הרבה, ושמה פלטה, וככה בצהריים יש לילדים מבושל.

ראיתי שהילדים הרבה יותר רגועים, חוסך הרבה מריבות שלהם. אולי יעזור לך גם.

חגיגית, כמו שבת או חג (למי שלא צם כמובן...)

אני בצום אחד בהריון הרגשתי זוועה ובעלי לא הלך לחלק מהתפילות.

לא היה מצב שאני אשמור על הילד.

הצום שלך הרבה יותר חשוב. וכמובן ההריון, שלא תתפתח לידה.

במקומך הייתי עושה הכנה ממש טובה לצום, שתיה מרובה מאוד בימים לפני הצום, חלבונים בערב הצום וויטמינים.

ובעלך צריך להיות זמין, אם את לא מרגישה טוב הוא אמור להישאר בבית.

שעוזרת לי בתשלום. (יש איזה בעיה לעבוד בשבת ויום כיפור תמורת כסף אז היא מביאה לה את הכסף על ערב הצון ועל סוף הצום (משהו כזה שיהיה בהבלעה, בעלי מתעסק עם זה)

יצא לי לעשות יום כיפור עם אחותי והילדים של שתינו

בלי בעלי (הוא נסע לאיפה שהיה בית כנסת בנוסח שלו)

ובשתיים היה הרבה יותר קל.

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

מעניין

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

לקראת יום כיפור.

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

איך מגיעים אליו?

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

והשדר הזה יעבור אליה...

כי להיות במקום שאת לא רגועה בטוח יקשה...

דבר שני בהרבה מרפאות יש פלזמה עם סרט על התקרה

כדאי להסביר לה בדרך המון על המטוס ברופא שיניים שעולה ויורד ומה יעשו וכוכו עדיף בדרך מצחיקה מה שאפשר

ולהסביר שרק מסתכלים היום (זה נכון.. באים לבדיקה קודם כל)

זה מה שעולה לי בהצלחה ממש!!!

כיוון שאנחנו בקופ"ח מכבי - אנחנו הולכים למכבידנט עם הילדים.

יש רופאות שיניים מיוחדות לילדים ופעוטות. ויש להן טכניקות גישה לילדים ואיך להרגיע את עצם הישיבה על כסא הטיפולים עם ההורה ביחד (בגיל כזה).

הטיפול נעשה בשילוב גז צחוק - ועוברים בשלום.

יש גם סלסלת פרסים לילדים, ומדבקות גיבור, והקליניקה מעוצבת באופן ידידותי.

להכניס אותכם לרופא שיותר ידידותי לילדים

להסביר לה מראש בצורה פשוטה וברורה מה יהיה (ולא להגיד שזה לא יכאב או יצחק, אלא להגיד שזה יכול לכאוב או להציק ואז אמא תחזיק לה את היד או משהו כזה)

לבחור ביחד איתה משהו נחמד שתקנו/ תעשו אחרי וכל פעם שקשה לה להזכיר את זה

הדביקו לה סתימה זמנית

אומר שיש לה 2 חורים ו2 טיפולי שורש איך יכול להיות???

המליץ על הרדמה כללית - אמאלה

אבל שננסה קודם עם גז צחוק

אני מאוד מקווה שזה יצליח היא בקושי נתנה שיבדוק אותה

איך נעשה סתימות וטיפול שורש ככה

אחד היה בן שנתיים וחצי ועוד אחת בת ארבע, שממש לא שיתפו פעולה. עשו להם בהרדמה מלאה טיפול בכל הפה בבת אחת.

מצד שני זה מושלם

מסיימת עם זה זריז

לנו יש בדיקה עוד שבועיים ומתלבטת אם לוותר מראש...

לק"י

בלי צילום.

אבל נצטרך לעשות טיפול בהרדמה, כי יש לו כמה טיפולים לעשות🤦‍♀️

זה מספיק להם? לפי מה שאני מבינה כדאי ללכת אבל בספק איך יצליחו לראות משהו

שאפשר לצבור כל כך הרבה חורים בגיל כזה

אם היא שותה מבקבוק תינוק משהו שהוא לא מים,

אז זה לא מופרך בכלל

אבל היא ישבה על בעלי והרופא נתן לו לבדוק כביכול ואז אמר לו "אבא אתה לא עושה אוב אני ייראה לך איך עושים"

משחקים כאלה

לק"י

מה בדיוק יש.

אולי זו רק התרשמות של הרופא.

מרכזים את טיפולי השיניים ביחד ועושים בהרדמה במקומות מקצועיים שמיועדים לזה, כמו בית חולים וכדומה. (ובזול!)

ואת הבדיקה לפני, זו שקובעת מה מצב הפה+צילום-זה לא מפחיד ולא כואב ואפילו אפשר לספר על הכסא המיוחד שזז שהוא כמו לונה פארק וכו'..

לאחרונה (גם אנחנו היינו בהלם מכמות החורים😵‍💫 עד עכשיו הגיל הכי מוקדם שבו ילד שלנו עשה סתימה היה 7, ואח"כ רק 11...)

היינו בלחץ איך היא תסתדר, אבל זה הלך מדהים!

קודם כול טיפולי שיניים לילדים הם יותר מהירים - לפעמים בתוך רבע שעה מסיימים. והלכנו לרופאה שמומחית לילדים, ולכל דבר שהיא מכניסה לפה היא נותנת שם חמוד כזה מהעולם של הילדים ומפטפטת כל הטיפול עם הילדה. יש גם סרטון על התקרה למקרה חירום, שמעסיק את הילדה...

אז בע"ה יש תקווה!

לק"י

כנראה שמומחים עברו התמחות נוספת.

לא יודעת מה ההבדל.

אבל כמו שמתואמת כתבה, הן דיברו עם הילדים, נתנו שמות לדברים וכאלה.

בעבר היינו אצל רופאה בקופה (עם ילדה אחרת) שהייתה מצוינת, אבל לצערי היא עזבה...

כדאי לקבל המלצות באזור שלכם.

תודה רבה!!

היינו עם הילדונת אצל שתיים, ד"ר רות בכר וד"ר אלינור הלפרסון. הלכנו בסוף לטיפולים אצל ד"ר אלינור כי היא יותר קרובה אלינו, אבל להרגשתי ד"ר בכר יותר מוצלחת. אבל גם ד"ר אלינור טובה מאוד.

תודה רבה!!!

אני מצחצחת לבן שלי (בן כמעט שנתיים) שיניים אבל לפעמים לא זורם ובינינו, חוץ מהקניית ההרגל אני לא מרגישה שהצחצוח יוצא כזה יעיל.. מפחדת שיצטרך טיפול בגיל קטן. אז איך שומרים על השיניים בריאות גם בגיל כזה עם כל מה שאוכלים?

היום קיצוני יותר כל הבוקר היה ככה, ולא אכל נורמלי ולכן עצבני במיוחד

כבר בבית חולים ראו, טיפלנו בזה 4 ימים אחרי שנולד...

כיום בן 4 חודשים כבר, וינק יפה עד עכשיו

אני לא מספיק מבינה בזה, אבל לקטנה שלי גם הייתה לשון קשורה והתרנו בגיל שלושה שבועות. היה נראה שזה עזר אבל כמה חודשים אח"כ היא ינקה כל הזמן בחוסר מנוחה כזה... לא בדקתי אם חזרה לה הקשירה בלשון, אבל הבנתי שזה יכול לקרות...

אפשר לשחרר עם ספריי מי מלח

לפעמים כאב שיניים, אוזניים, גזים, כל מיני תרחישים עוברים על הקטנטנים... אני זוכרת פעם הצלחתי להניק רק בעמידה תוך כדי שאני מתנועעת ... קשוח.

יכול להיות שהתחלת בקבוק עם פטמה מסויימת שקצב הזרימה שלה מהיר יותר מקצב הזרימה בהנקה ולכן זה "מעצבן" אותו והוא מתנתק ומנסה להתחבר בחזרה לסירוגין.

חודש.

למה קניתי חדש? הקודם התחיל לעשות בעיות (לדעתי הבעיה נוצרה בגלל ששאבתי איתו כמויות גדולות של מים, מאותו יום הוא התחיל לגמגם).

קניתי את אותו דגם באושר עד, היה זול, הייתי מרוצה. לא ראיתי סיבה להחליף.

את שלי מסרתי, מי שלקח אותו כתב לי שהצליח לתקן. לא ברור איך..

כמה עלה באושר עד? יודעת אם עדיין יש שם אותו?

מחזיק מעמד לשנתיים פלוס מינוס

גמ'ני חושבת לקנות שוב דרימי H14

יש לי שנה וחצי

בשימוש יומיומי

מרוצה מאוד מאוד מאוד!!!!

העלה לי את רמת הניקיון בבית בכמה דרגות

מפסח, מעולה.

מנקה פצצה. נח לתחזוק.

אני ממש מרוצה

לא יודעת להשוות לאחרים

נהנת מאד אבל צריך לקחת בחשבון שכל שואב שוטף חייב תחזוק כל הזמן של ריקון המים המלוכלכים וינקיון החלקים כדי שלא יסריח.

מרוצים מאד. (בעיקר מהאופציה של הקיטור)

צריך ללמוד לתפעל אותו מבחינת הריח אבל פצצה!!

סליחה על הניצלוש

עוזר פלאים

אני שמה ג'ל אקונומיקה

לרסס ספריי מנטרל ריחות לפני - ולייבש טוב בשמש כשהיא עומדת

יש לי ידני וכשלעצמו הוא מעולה אבל אני מתעצלת להפעיל.

אם הבית גדול זה לוקח זמן.

וחשוב מאוד לתחזק אותו, שטיפה טובה של כל החלקים פעם בשבועיים גג, ולבדוק שלא נתקעו שיערות

אין לי עצות כרגע… רק חיבוק.

הם גם לא שלחו מזל טוב בוואטסאפ או הודעה?לפעמים לא מתקשרים כי זה סתם מעיק על ההורים הטריים…

אחת כתבה כמה מילים... זהו בערך.

לא התעניינו אפילו מה השם שנתנו... כלום.

אחים ואחיות של בעלך אפילו לא כתבו הודעה בווצאפ?

אם כן, זה בושה וחרפה, מכוער מאוד.

חיבוק גדול! אני אשלח לך כתר שעבר הריון ולידה, זה כל כך קשה, שובר ומאתגר, ובד בבד כל כך דבר גדול, משמח ומרגש שהבאתם נשמה לעולם ❤️

מזל טוב ענק!!

אין לי מה לומר. באמת תחושה לא נעימה בכלל ♥️

אני מוחקת מהר מאד

מה בעלך אומר על זה?

אמר שאני מכירה אותם וככה הם...

אמרתי לו שבפעמים קודמות לפחות חלק התייחסו אז זה חיפה על אלו שלא...

העיקר אנחנו מתאמצים להשתתף בשמחות של כולם.

לא בא לי עכשיו לפגוש אותם בכל החודש של החגים!

לא צריכה להגיע בסוכות למפגש משפחתי ושיעשו לי פוצי מוצי אחרי חודש התעלמות.

אני לא הייתי מגיעה.

אפילו שולחת את בעלך לבד, שיבינו שזה פוגע.

חוצמיזה שאת תהיי עם תינוק בן בקושי חודש אז בכלל...

יכול להיות שבגלל שהוא בא ממשפחה ברוכת ילדים אז לידות זה כבר משהוא שלא מתרגשים ממנו שם..(ועוד כולם נשואים אז אני מניחה שבתדירות גבוהה יש שם לידות כל פעם אח אחר ב"ה).

שולחת חיבוק והמון מזל טוב!

לסבא וסבתא שלי יש למעלה ממאה צאצאים בלי עין הרע ואין מצב שלא אקבל או אשלח הודעה-שיחה לבן/ בת דודה או דודה שנולד להם ילד. בסוף זה בעיקר התחושה המשפחתית וכמה הקשר חשוב

והמון מזל טוב!

מהצד השני אני אגיד שגם אנחנו משפחה דו ספרתית והקשר עם הגיסות לא מאוד קרוב

והלידות מאוד צפופות, פעם בשנה כמה לידות.

מבחינת חלק מהאחים/אחיות אם אמרנו מזל טוב לאח - זה נחשב גם לגיסה.

גם אם כתבו בקבוצה המשפחתית, סיכוי גדול שלא יכתבו במיוחד.

ככל שהתדירות של האחיינים עולה, ככה תשומת הלב וההתרגשות יורדים.

זה עדיין מאוד מעליב והודעה קצרה זאת ציפיה לגיטימית.

את לא חייבת לבוא למפגש בחגים אם לא מתאים לך.

לידה זה תירוץ מעולה.

והאחים עצמם לא אמרו כלום לבעלי

ממש פוגע

לא יודעת איך הייתי מגיבה

מה שבטוח גם בלי להיות הורמונלית זה מעליב ממש

איזה ילד זה שלכם?

אם ראשון- סופר פוגע (בכל מספר של ילד זה פוגע וצריך לברך, ולתת לך הרגשה טובה ולאחל, ולפנק. בילד ראשון לרוב זה בא הכי טבעי).

אם יש כבר כמה, לצערי חוויתי גם את הרגש הזה, עוד ילד לרשימה... לא מבקרים, לא מאחלים, את מי אני מעניינת? תמיד זה ביאס אותי, אבל הבנתי שכנראה זה ככה כשזה הילד ה.... שלך.

משתדלת לאחיינים שיולדים עכשיו לתת הרבה תשומת לב, להתיחס, לקנות, שלא ירגישו ששכחתי מהם וירגישו מה שאני הרגשתי.

אצלי היה ככה מצד השמפחה וגם מצד החברות והסביבה...

עד היום יש לי פינה עצובה בלב בגלל זה.

זה מה שמבאס אותי יותר.

היא ילדה מהממת, נשמה בפני עצמה.

למה א"א להתייחס לבואה לעולם וקצת להתרגש איתנו? לפחות כלפי חוץ...

אצלי כבר בלידה רביעית הרגשתי שלמי אכפת, בפרט שהיה לי רצף בנות.

פינטזתי על בן רק בשביל חגיגת ברית, שיראו אותי, שיאחלו לי.

היחס ליולדת לאחר הלידה אני חושבת שזה חלק מההתאוששות שלה, וזה לא משנה איזה מספר לידה זה.

את תהני מהנסיכה החדשה שלך- מתנה לחג!!

תתפנקי איתה, זו תקופה מושלמת ללדת בה.

מזל טוב!!!

מאוד פוגע. שולחת לך חיבוק ענק.

אם זה היה אני, הייתי כותבת משהו בקבוצה, עוקצני אבל עדין , לא עולה לי כרגע מה, אבל אני מניחה שהייתי בוערת מבפנים והיה לי קשה להמשיך הלאה, אבל אם את מסוגלת להתגבר, תנסי באמת לדון לכף זכות, ולהתרכז בחייך, בשמחה שיש לך בבית, אבל כן, זה לא יפה. בכלל .

שאני ממש פגועה...

והן הבינו אותי,

אבל לא נראה לי שעשו עם זה משהו... הם משפחה אנמית כזו.

אני נגיד הייתי מעדכנת את שאר הגיסות שמצופה מהן להתייחס...

לפעמים יש כאלו שנקודת המבט שלהם כ"כ שונה משלנו

וזה פשוט לא נפגש.

אני ממש מזדהה איתך. סיטואציות אחרות אבל דומות.

ושיהיה לך המון המון מזל טוב! התאוששות קלה ותהני מהבייבי.

זה פוגע ומעליב בכל סיטואציה, גם אם לא היית מוצפת הורמונים

זה ממש לא הגיוני להתנהג ככה ואין לזה שום הסבר או תירוץ שהוא יהיה בסדר (אפשר להגיד מסםר ילדים ומספר לידות וכו, זה עדיין לא עושה את זה בסדר)

לא ברמה הזאת, אבל גם במשפחה של בעלי לא נוטים להתרגש מידי. לכתוב מזל טוב או קצת יותר מזה בקבוצה של המשפחה אין סיכוי שלא יקרה.

לכתוב בפרטי זה כבר למיטיבי לכת אצלם, נדיר ובדכ זאת אני שכותבת ומתעניינת בפרטי גם אחרי הלידה, איך המרגש ואיך הבייבי ומבקשת תמונות

מזל טוב לך! הרבה נחת ממנה ומכולם

גם לי יש אחים ואחיות שלא יטרחו לכתוב בפרטי ולהתעניין, אבל כולם כותבים מזל טוב בקבוצה, זה ממש בוטה להתעלם מהודעה על לידה.

מחמם את הלב

וסוף סוף מישהו קצת מתרגש איתי...

מניסיון!! מאז ועד היום שכולם כבר גדלו...

מתרגשת איתך. המון מזל טוב!!!

מתוך כמה וכמה אחים, אני כמעט היחידה ששומרת שבת/ חג, אוכלת ירק ובשר מהדרין, לא נוסעת בשבת. מלבדי יש אחות קטנה יותר ששומרת שבת וחג ב"ה אבל לא מקפידה על הכל כמוני

הייתי רוצה שיזמינו אותי יותר

אז נכון הילדים שלי לא יבואו להצגה בשבת ולא אקנה איתכן כרטיס לפסטיגל/ אטוס איתכן לחול/ ארד איתכן לאילת

אבל אם יש למשל ערב אחד בסוכות שאתן מזמינות את כולם אליכן לעל האש - אשמח לקבל גם הזמנה.או לחילופין ערב ספינג' בחנוכה. קמח מנופה עולה רק כמה שקלים יותר לא משו שאחיות שלי לא יכולות להרשות לעצמן ב"ה.

כמעט ואין סופרים שלא מוכרים בשר מהדרין. ויותר מזה - אני מוכנה להביא את שלי. העיקר לשבת יחד

אפשר גם להזמין פיצה מבחינתי, לא כזה משנה

לדעתי החסם הוא לא כסף אצלנו, אבל אני לא אפתור לאנשים אחרים את התסביכים שלהם מולי.

אני כן מרגישה נטל לפעמים בקטע הזה כי לא מוזמנת באמת. וגם כשאני הזמנתי לא הגיעו

🤷

בסוף יש גבול עד כמה ארדוף אחרי זה. ב"ה המשפחה של בעלי מהווה תחליף. זה לא אותו דבר אבל ב"ה זה יותר טוב מכלום והם משפחה מדהימה

אני לא לוקחת את זה קשה. זה מציק לי לפעמים אבל מתעסקת בחיים שלי, וגם לא רואה סיבה לפתוח את זה כי אני לא מזמינה את עצמי לאף מקום

לעצמי אומרת - אני ממשיכה להזמין כדי לשמור על הדלת פתוחה ושתהיה אפשרות גם אם לא מגיעים.

לא מזמינה את מי שמבקש שאקנה רק עוף בהכשר הזה והזה או ירקות כאלה וכאלה.

מי שלא מספיק כשר לו אצלי מוזמן להגיע עם האוכל או לא להגיע...

אני מאוד רגישה לנושא הזה ומאוד נפגעת כשהם מתחילים את בלאגן ההכשרים

המטרה היא להיפגש, לא לדרוך לך על האגו (מבחינתי כאילו כן,?)

יש לי את הקווים האדומים שלי ואני לא אומרת שזה לא נחשב כשר אלא שאני אוכלת רק כשרות x ומוכנה להביא איתי אם צריך

אבל במקרה שלי גם זה לא עזר😅

עלה לי בהזמנה - אז שיעלה

כל אחד ומה שחשוב לו

לאכול בחוץ

לבקש שימצאו מסעדה בהכשר שלהם

לעשות מפגש אחר לאו דווקא סביב אוכל

לבקש מהם להיות אחראיים על האוכל

אם היית אומרת שזה מטריח ואין לך כח להתעסקות עוד הייתי מבינה, אבל להיפגע? יש בעם ישראל מיליון כשרויות ומנהגים, ואין בהקפדה על כשרות מסויימת משהו אישי נגדך או מחשבה שאת לא בסדר. זה כמו שאני כספרדייה אפגע מאשכנזי שלא ירצה לאכול אוכל שלי בפסח..

כמו שאם מישהו שרגיש לגלוטן לא יעשה עניין ויבקש בנעימות,

ככה גם מי שמבקש כשרות ספציפית צריך להבין שהוא דורש התאמה ואין פה משהו שחייבים לו וזה יהיה נחמד אם יבקש בטאקט ויוכיח שהביחד חשוב לו בדיוק כמו לצד השני ולא יעשה פוזות.

זה לא כמו פסח, כי כשמתרגלים שנותנים לך משהו באופן קבוע, הנפש שלך כבר פחות מרכישה את הנתינה, זה כבר הופך לברור מאליו.

במיוחד אם זה צעירים ודור שני.

כלומר ילדים שגדלו על זה כברור מאליו לפעמים מרגישים כבחורים שזה ממש ברור מאליו והטון די מעצבן.

לא כי זה משנה אם לקנות את החבילה האדומה או השחורה, אם למישהו יש העדפה ספציפית אז בכיף. אבל שישקף את זה שבחרו לבוא לקראתו..

האמת אצלנו במשפחה נגיד היה קטע של להסתכל/ לדבר עם בנות

ובאמת הרגשתי שזה כבר לא מכבד אותנו ולא רוצה שהבנות שלי יגדלו באקלים כזה, אז כן דיברנו ושמנו גבול.

כשנפגשים אומרים שלום נימוסי ומתייחסים בכבוד לכולם. גם הבני דודים משני המינים.

ווואלה כשאומרים לי שלום יפה זה עושה לי חשק להקפיד על הצניעות יותר ממה שאני הולכת בד"כ, בשביל לכבד אותם.

ובאירועים שלנו אני סוגרת קייטרינגים רק בכשרות שלהם, גם אם יותר יקר.

אחותי מאוד מעריכה... נשמע שאצלכם הם עושים מזה בלאגן ולא מסתפקים במינימום, ולכן את רגישה לנושא.

זה לא שלא מספיק כשר אצלך, הם פשוט אוכלים כשרויות אחרות. זה לא כלפייך. גם אצלנו במשפחה יש את הדיונים האלה, וכשזה דיון שמסקנתו שלאכול כשרות אחרת זה לא בסדר זה מעצבן גם אותי, אבל המשפחה חשובה לי יותר, ולכן כשאני מזמינה מישהו מהמשפחה הקרובה אני מתאמצת לדאוג לו לכשרות שהוא אוכל, וכשעשיתי אירועים דאגתי לקיטרינג שטוב לכולם , גםמכשזה היה יקר יותר. כי המשפחתיות חשובה לי ואין מצב שלא אזמין מישהו או שההורים שלי/ אחד האחים יגיע ולא יאכל. מבחינתי לא להזמין אח זו לא אופציה, גם כשהזמנתי וידעתי שאחד האחים כנראה לא יוכל להגיע, הזמנתי אותו שלא יפגע, ושלא יהיה מצב שמישהו לא הוזמן. אולי כי אני בכורה ורגילה לדאוג לכולם, נראה לי שגם האחים שלי נוהגים ככה .

הזמנו קייטרינג בכשרות מהודרת ואירחנו אירוע קטן באולם של בית הכנסת.

המשפחה של בעלי לא אוכלים מחוץ לבית בפסח והנחנו שיסתפקו בשתיה. בשוטף הם דתיים די רגילים, רק בפסח מקפידים יותר.

הם רצו לכבד את האירוע בברכת המזון והגיעו (מבלי לעדכן אותנו מראש) לאולם עם מצות וביצים קשות, כל משפחה עם המצות והביצים הקשות שלה 😃

לא נעלבתי בכלל, אבל המחזה הזה השאיר את המשפחה שלי (החילונית) בהלם גמור ואני זוכרת את הפתעה על פניהם כבר שנים רבות אחרי.🤣🤣

סיפרתי את זה כדי להגיד, שבאמת לכל משפחה יש המנהגים שלה, חלקם סוריאליטיים לחלוטין, אבל בסוף זו המשפחה שלנו ועדיף לוותר על ההעילבויות.

1- כן, בטח שהייתי נעלבת. בעיקר אם יש רק 3 אחים והם יחד ואני בחוץ. אבל לא כל פעם חייבים להזמין את כולם.

2. כן. משפחה זה דבר שצריך להתאמץ עליו, זה לא בא בקלות, כל אחד עם השריטות שלו. צריך הרבה קלילות, לא לקחת כל דבר ללב, לזרום, לשחרר כספים ולא להתקמצן ואם להתחשבן, אני מאמינה שבסוף הכל חוזר בחזרה. יש לנו במשפחה מישהו שמקפיד על הכשרים ברמה מאוד גבוהה וזה מאוד מעיק כי אין בסביבה שלנו בכלל סופרים כאלה , אבל זה לא מונע מלהיפגש. מוצאים דרכים יצירתיות.

וזה קצת מבאס. אני מנחמת את יצמי שכנראה יודעים שאני לרוב לא אוכל להגיע. אבל הייתי שמחה שיזמינו. אולי לפעמים כן יסתדר?

אבל אני האחות שיותר מזמינה ובעלי האח שפחות מזמינים.

לגבי הזמנה - אני משתדלת לפחות מידי פעם לידע את האח שפחות משתתף. ברוב מוחלט של המקרים הוא לא מגיע. כשהוא מארגן משהו כולנו משתדלים להגיע.

כשאחים של בעלי נפגשים - בדרך כלל אנחנו שומעים על זה בדיעבד. יש דברים שהיינו שמחים להיות מוזמנים אליהם. אבל אנחנו לא נעלבים כי אנחנו יודעים שזה נובע מהשוני באופי ובזרימה.

יש מספיק מפגשים בשני הצדדים שכולם מוזמנים אליהם

הבדלי מנטליות, גילאים, סטטוס משפחתי ולקינוח גם כשרויות.

אז המפגשים די נדירים, וקורים אצל סבא וסבתא בעיקר, וכשאני רואה כמה נחמד לילדים יחד זה חבל לי שזה נדיר, מצד שני יודעת שאחים שלי יעשו הכל בשבילי וכנל אני בשבילם למרות שאנחנו חלוקים בכמה עקרונות מרכזיים, אני מעריכה את מסירות הנפש שלהם.

חושבת על הבנות שלי

איך אני מתאמצת על היחד שלהן והן רק בתחילת חייהן

איזה דיכאון אם הן יתרחקו

אם הן לא ירצה לקנות את ההכשר המועדף (כמשל) אחת לשנייה

אין לי מושג איך ההורים שלי עשו את זה - אבל אנחנו הרבה אחים יחסית, על כל הרצף הדתי והלא דתי, ובכל זאת נפגשים די הרבה ואוהבים ומכבדים זה את זה. (יש תאקלים, כן? אבל בסך הכללי אין כאסחים גמורים)

אנחנו אגב אלה עם ההכשרים המהודרים, וגם עם הרבה ילדים, אז יוצא שאנחנו פחות מגיעים למפגשים משפחתיים ספונטניים (בעיקר בגלל כמות הילדים ב"ה). אבל זה בסדר לנו...

ברור שמזמינים, אם מגיע, נהדר!! נצטופף בשמחה בשביל שהמפגש המורחב יצא לפועל,

אם לא יגיע, באסה אבל נשארנו באותה סיטואציה כמו שלא מזמינים.

הייתי מנסה למצוא הזדמנויות ביום חול למפגשים יזומים בסגנון שמתאים לו גם אם שני האחים האחרים פחות מתחברים.

האמת לא הבנתי את הדילמה, אם מדובר באח שלא מתנהג יפה ויש התנגשויות בגלל דברים שהוא עושה או אומר נניח משפיל, אז אוקי יש כאן דילמה, אבל אם זה נתונים אובייקטיביים אין פה שאלה לדעתי.

אני עדיין אזמין את כולם.

מי שבא ברוך הבא ובאהבה.

גם אם אני פחות בקשר איתו.

יש לי אח ואחות שאני בקשר מצוין והדוק איתם.

ואח אחד שבכלל לא.

ואם אני עושה משהו בבית- אז כולם מוזמנים.

(מלבד פעם אחת שזכור לי שהזמנתי רק את ההורים שלי. הרווקים באו איתם. ועוד אח אחד נשוי אבל שגר איתם בבית. 2 האחים הנשואים האחרים- לאחד אני קשורה לשני פחות- לא הוזמנו. פשוט כי הזמנתי רק את ההורים. זה שהגיעו איתם האחרים זה משהו אחר.

זה שקשור אלי הבין. זה שפחות קשור אלי נפגע. לא זוכרת איך פתרנו את זה).

ויותר מזה. בכללי כשאנחנו יוצאים לטיולים או משהו ובאלי איתנו עוד אנשים אני תמיד מזמינה את כולם.

גם כשאחותי ואני יצאנו לאיזו הופעה הזמנתי את גיסות שלי שיבואו. זה שבסוף לא באים זה שלהם🙃 אבל אני תמיד שמחה לשותפים ושותפות. בעיני אין כמו משפחה. גם אם פחות קרובה

יש לי במשפחה אח אחד שיחסית פרום יותר מכולם.

כן לפעמים זה לא נח ולא פשוט, לפעמים מרגיש הם מתנשאים עלינו וכו'.

ועדיין אני תמיד מתעקשת שצריך להזמין אותם כמה שיותר

ולהתחשב אם צריך במה שרגיש וחשוב להם.

משפחה זה לא הולך ברגל, צריך להתאמץ על הקשרים בין אחד לשני ככל שאפשר.

אם הייתי מרגישה שמדירים אותי לא הייתי יוזמת יותר מידי.

הבריאות הנפשית שלי יותר חשובה. ואם שוב ושוב הייתי נפגעת ומרגישה שלא רוצים אותי. אז לא.

לא אענה אחת אחת כדי לא להכביד על השרשור.

מעניין שהזווית המרכזית שעלתה כאן זה הבדלי כשרויות, את זה אני מכירה מהצד שלי במשפחה ובמיוחד וזה אכן מקשה קצת, אבל באמת מתייחסים לזה כאל קושי טכני וממש לא נמנעים ממפגשים בכלל זה.

מהצד של בעלי, אנחנו המשפחה שלא מזמינים, ואף שהתרגלתי, ואף שאכן יש סיבות אובייקטיביות (הילדים שלהם ממש צמודים והם חבורה כזו, הילדים שלנו צעירים ולא משתלבים, ויש עוד), זה עדיין קצת מעליב שבעלי כותב לאחים לברר איפה אבא שלהם יהיה בחג ומי יזמין אותו, ומגלה שהם שוב חוגגים יחד. בעקרון, גם אם היו מזמינים לא היינו באים ליומיים שלמים. אבל לא יודעת מה אכפת להם להזמין. האם חוששים שנבוא או שדווקא בגלל שהרבה פעמים אנחנו לא באים אז לא מזמינים. כשאנחנו מזמינים אנחנו כן מזמינים את כולם ואומרים שיהיה צפוף... יש אח שמניחים מראש שלא יגיע והוא באמת לא מגיע... אבל מזמינים.

כל פעם נראה לי שהתרגלתי וכל פעם מגלה שנעלבתי מחדש.

במיוחד שזה משהו שחוזר על עצמו..

אבל בסוף להזמין ליומיים חג זה מאוד מאתגר, דורש, וצריך גם מספיק מקום לשינה וכו'

זה שונה לדעתי ממפגש משפחתי או סתם יציאה יחד בחופש.

אצלנו זה פחות אחים, זה יותר הורים שבוחרים להזמין הרבה אחים מסוימים ולא אותנו למשל.

אומנם הם יותר קרובים וקלים לאירוח (יש אצלנו כמה אלרגיות) עדיין זה מבאס ופוגע כשכולם נפגשים בחגים ואנחנו אולי מתישהו נפגוש אותם.

חושבת שאם זה לא היה מצד ההורים, אלא מצד האחים, הייתי פחות נפגעת, בפרט אם יש להם משהו משותף שלי אין איתם (כמו רמת דת כלשהי, גילאי ילדים זהים, נגיד אם הם היו נוסעים לבריכה מעורבת ואני כדתיה לא אגיע זה ברור, לא אפגע אם לא הזמינו אותי. או שאם הם יצאו לפעילות שווה במוזיאון ולי אין ילדים בגיל שזה מעניין אותם- לא הייתי נפגעת.

אוהבת את האחיות שלי, באמת אבל לשתיהן יש מעט ילדים באותם גילאים והן פחות עמוסות ממני...

בהחלט מבאס אותי לא פעם לראות אותן רק הן נפגשות או יותר מבאס שהן נפגשות ביחד עם ההורים שלי וכמובן כולם יוצאים ביחד לבית קפה או מפגש כיף אחר.

אני כבר לא נעלבת, עברתי את השלב יודעת שאוהבים אותי למרות שלא מזמינים ועדיין יש לי צביטה בלב

אם הוא מעצמו לא ירצה להגיע, זה משהו אחר אבל לפחות לנסות.

לדעתי גם לנסות להתגמש כדי שכן יתאים לכולם עד כמה שאפשר...