אני אמנם שקטה יחסית בפורום (רוב הזמן באנונימי), ובכל זאת סיפור הלידה שלי...
כל תחילת ההיריון ב"ה הייתה חלקה, ללא דימומים וחששות..
רק הקאות ובחילות שהמשיכו ולא נגמרו, והריצו אותנו פעם בכמה שבועות למיון/לטר"ם לקבל נוזלים..
הגענו לשבוע 32, שבוע וחצי לפני כן עברנו דירה, והלחץ קצת השפיעה עלי,
קמתי בבוקר ולא הרגשתי כל כך טוב, ולכן במקום לנסוע לעבודה נשארתי בבית (עם בעלי שהיה בדיוק בחופשה מהעבודה שלו)
כל היום הרגשתי כאבים והתכווצויות
, התלבטנו אם לנסוע לאן שהוא, אבל מכיוון שאנחנו קצת רחוקים ממיון או חדר יולדות, המתנו.
בצהרים החלטנו לנסוע, הגענו לטר"ם ושם המתנו מ-ל-א זמן לרופא מבוגר, שכל אישה שנכנסת נתקעת שם לשעה, ולא בגלל בדיקה אלא בגלל הקושי שלו עם מחשב...
נשלחתי למוניטור, למרבה ההפתעה המוניטור לא הראה צירים, אבל גם לא האצות של העובר, פשוט קו ישר (לדעתי המוניטור היה מקולקל...) כמובן שנשלחנו משם למיון יולדות (מבחינת הרופא היה שניסע באמבולנס, אני רציתי באוטו..)
הגענו למיון, שם חוברתי למוניטור מוניטור תקין, רק שהיו צירים מוקדמים.
בבדיקה התברר שיש התקצרות צוואר ולכן התאשפזתי...
3 ימים הייתי מאושפזת, עם צירים שלא ממש רוצים לעבור...
לקראת שבת הכל נרגע ושוחררתי הביתה למנוחה ומעקב אצל רופאת הנשים שלי.
נשארתי לשמירת הריון בבית ומאז הייתי עם צירים מוקדמים שבאים והולכים...
שבוע 34, שוב צירים, נוסעים לבי"ח. נותנים לי עירוי נוזלים לעצור את הצירים, אבל מסבירים שזו פעם אחרונה. בפעם הבאה כבר לא יעצרו את הצירים, ומבחינתם תקין שאלד..
שבוע 36+1- יוכ"פ. שואלים רב לפני הצום והוא אומר שאשתה לשיעורין.
באמצע הצום השיעורין לא עזרו, התחילו לי צירים כל 3-4 דק'. מבדיקה אצל מיילדת ביישוב התברר שאני לא בלידה (פתיחה של ס"מ), ומכיוון שזה מוקדם עדיף שזה לא יגיע ללידה. שאלנו רב והוחלט לתת לי עירוי נוזלים ביוכ"פ.
העירוי עזר, הצירים די נרגעו וחזרתי לישון....
שבוע 38+3, כולם היו בטוחים שאלד אחרי התאריך, לי היה די ברור שלא...
אני קמה בבוקר עם צירים, בעלי מחליט להישאר בבית ולא ללכת לעבודה, ואני נכנסת להתקלח..
אח,כ מנסה לחזור לישון, וכמובן שלא מצליחה... יש ציר כל 8-10 דק', אבל אני כמובן רוצה להישאר בבית כמה שיותר..
בצהרים אני מרגישה משהו רטוב, בודקת עם פד ולא רואה סימנים לרידת מים, אז כנראה טעיתי...
נכנסת שוב להתקלח אבל מכיוון שהצירים נהיו תכופים בעלי הולך להביא את האוטו בתקווה לנסוע מיד אח"כ..
במקלחת גם, צירים כואבים כל הזמן...
יוצאת מהמקלחת אחרי חצי שעה ומתארגנת לנסוע... ביציאה מהבית אני מרגישה משהו נוזל- ירידת מים- אז זהו, מפנימה שהביתה כבר חוזרים רק עם ילד..
לוקחים מגבת לנסיעה ונוסעים...
בדרך מתקשרים לעדכן את יפעת המקסימה, בעלי שלא ממש ברור לו שמדובר בירידת מים מגמם שאולי ושנעדכן בהמשך...
מגיעים לבי"ח, אין צירים סדירים, הם נפסקו בדרך ![]()
האחות בודקת ואומרת שהיא לא בטוחה שירדו המים (למרות שכולי רטובה, וכך גם כל מקום שאני יושבת...)
ממתינים לרופא שיבדוק שזו אכן ירידת מים ופתיחה, ומכיוון שזו לידה ראשונה אף אחד שם לא לחוץ ואנחנו ממתינים 3 שעות.
לבסוף כשאני על סף יאוש הרופא מגיע, בודק- אכן ירידת מים, פתיחה של 2 ס"מ ומחיקה 80%, עולים למחלקה...
במחלקה אין מקומות פנויים ואנחנו נשארים לישון במסדרון...
כעבור שעתים מתחילים לי צירים ממש כל 2-3 דק', בודקים פתיחה אך אין התקדמות (רק עוד 0.5 ס"מ)
אני כבר מתחילה ממש לבכות... הולכת להתקלח במחלקה אך זה לא מקל, מנסה לישון- וזה פשוט לא עובד..
כעבור שעתים בודקים פתיחה ואין שום התקדמות
כעבור שעה וחצי אני כבר ממש סובלת, יש ציר דקה כן דקה לא... אני בוכה מכאבים, אבל האחות במחלקה די אדישה וטוענת לבעלי שאין מקום לזירוז..
אני מגיעה בעצמי לדלפק בוכה כולי, והאחות מחליטה להוריד אותי שוב למיון יולדות ושם יחליטו מה עושים...
יורדים למיון יולדות, בדיקה, פתיחה של 3.5 ומחיקה 90%, חדר לידה.
ואני מתחננת לאפידורל כי יש לי ציר ממש כל 2 דק',נותנים לי נוזלים ועושים מוניטור 10 דק', וקוראים למרדים..
מרדים מגיע ואני צועקת שכואב לי, בודקים פתיחה וקפץ ל5...
באמצע האפידורל מגיעה יפעת, המרדים מסיים, בודק שאני בסדר ויוצא..
יפעת מתחילה להגיד שאלך לישון ושהיא תעשה בנתים עיסוי, ואני אומרת לה שממש ממש לוחץ לי למטה... בודקים שוב- פתיחה מלאה... בנתים מתחיל לחץ בחדר...מזעיקים רופאה ואני מבינה שכנראה מהקפיצה (מ5 ל10) הדופק של הבונבון ירד...
קצת לחץ, מחברים אותי למסיכת חמצן ומתלבטים עם לעשות וואקום (ניתוח כבר לא היה אופציה כי הוא היה כמעט בחוץ..), אבל אז הוא מתאושש והם מחליטים לתת עוד הזדמנות...
בהתחלה אומרים לי ללחוץ, אבל אני כל כך מוטשת וקשה לי, אז מחליטים להמתין קצת שאתאושש...
בהמשך אני לוחצת שוב, אבל לא מצליחה להוציא אותו...
הדופק שוב יורד, וקוראים לרופא שיחליט מה עושים, הרופא מתסכל ואומר לי ללחוץ כי הוא כבר ממש בחוץ, וחבל לעשות עכשו ואקום, אני נותנת לחיצה ממש חזרה, והקטן יוצא אלינו...
כעבור 3 שעות מהרגע שירדנו למיון יולדות חזרה נולד נסיך קטן במשקל 2.570, אז כנראה שגם לידות ראשונות יכולות להיות מהירות...
זהו, היום הוא כבר גדול, תוך שבוע הוא החזיר את משקל הלידה ועוד....
תודה רבה ליפעת התותחית שכל כך עזרה לי, וגם על ההכנה ללידה המעולה שאולי בזכותה הבנתי שזה לא כזה נורא לקבל אפידורל...


