לילדיי הקודמים נתתי מוצץ, כי לא הייתי בנויה להיות מוצץ אנושי.
הפעם אני מתלבטת: אולי יש לי קצת יותר כוח לזה, וגם הייתי שמחה אם לא אצטרך לגמול אותה ממוצץ ובקבוק (היה קשה עם הקודמים), וגם - זה יכול להגביר את אחוזי המניעה בהנקה, אם הבנתי נכון.
בקיצור, מה דעתכן? האם להשתמש ב'משתיק הקול' הזה, כפי שדודתי קראה לו כשראתה את בתי הראשונה עם מוצץ?
גם ככה אני מוצץ אנושי למרות המוצץ ולפחות כאשר אני ממש לא יכולה יש תחליף...
אחרת התלות עלולה להיות גדולה מידי ומעיקה בשלב מסוים.
אבל, אצלי הגמילה היתה בקלות בלי עין הרע, אז אני לא יודעת...,
אני בעד לתת את המוצץ בזמנים שצריך: סיוע בהרדמות, הרגעה, צורך- כשאין לך אפשרות באותו רגע לממש אותו..
אבל יש שמשתמשים במוצץ כל הזמן כמעט והילדים מוצצים אותו גם בזמן שהם רגועים..
*קומי אורי*
)
משיקולים דומים אני ויתרתי על מוצץ מהילד השלישי והלאה. בעיקר בגלל הקושי הגדול שהיה בגמילת הילד שלפניו (אני לא אספר עד איזה גיל הוא עוד היה עם מוצץ...), והסיפור מההפטרה של שיחה עם פעוט שרוצה לשמור את המוצץ בפה תוך כדי. היה אפשר אולי לשפר את אלו בעזרת ההגבלות החכמות שפירטו פה אחרות, אבל אצלנו זה לא עבד.
אז יש קשיים עם גדולים שקשורים למוצץ שלהם חזק מדי, אבל יחד עם זה צמחה לי רתיעה ממוצץ בכלל, תחושה פנימית כזאת של חוסר חיבה אליו. לא מסתדר אצלי הביטוי 'מוצץ אנושי' - הוא הופך אותי לתחליף, ואני חשה שהנכון הוא להפך - שמוצץ יכול אולי להיות תחליף חביב, אבל הוא תחליף והוא לא משיג את כל מה שנועד להשיג יצר המציצה החזק של תינוקות.
התלבטתי אם לכתוב את זה או לא, כי אני ממש לא רוצה להתווכח על זה. זה נשמע אולי כמו עמדה עקרונית, אבל מבחינתי זו פשוט תחושה פנימית. מבחינה רציונלית אני לא חושבת שיש זק במוצץ, ומפרגנת את זה בכיף לכל משפחה שמרגישה שזה עושה להם טוב. לי זה עושה לא כיף - רגשית - לראות תינוק שלי עם מוצץ, אז החיים בלי מוצץ טובים לנו.
מה המסקנה שלי? שתלכי עם הרגש. מה בא לך?
<בארץ הקודש - שבת קודש. בחו"ל - עדיין חול>
ויש לך כוח להאזין להרצאה של יותר משעה - את יכולה להאזין כאן לפרופ' ארטור אידלמן בדיוק בנושא הזה. הרצאה מאוד מחכימה, שנוגעת בהרבה נושאים בריאותיים בגידול תינוק.
אם זיכרוני אינו מטעני ההמלצה הבראותית שלו בסופו של דבר הייתה מוצץ רק בלילה, מגיל חודש עד גיל שנה.
ועדיף ילדים רגועים ושמחים עם המוצץ מאשר בלי,בעזרת השם הם ילכו לחופה בלי מוצץ בפה
ולכן מעדיפה את המוצץ.
ביתי כמעט בת 7 והיא מאוד מתקשה להפסיק למצוץ,
הבעיה שאי אפשר לקחת לה את המציצה, לעומת זאת השני, בן ה5 עדיין מוצץ את המוצץ, אבל אני יכולה להגביל אותו רק ללילה, הוא לא יכול לקחת אותו למוסד הלימוד.
הוא התחיל לאכול בגדים ושמיכות. אז החזרתי לו את המוצץ, בכל אופן בכיתה הוא עסוק ולא נורא אם הוא לא יקבל מוצץ. באצבע- אין אפשרות בחירה- מקשיבים למורה עם האצבע! גם כשעסוקים מאוד- האצבע בפה
גדלתי בבית שלא ידעו מה זה מוצץ
וגם אני לא נותנת לילדים מוצץ.
זה לא שהתלבטתי, פשוט לא הבנתי למה צריך מוצץ.
אז נכון שלפעמים אני המוצץ (ואם זה שומר על ההנקה ומונע היריון אז אדרבא)
אבל זה שווה.
אין צורך לגמול, אין בעיות בשיניים ואין יסורי מצפון.
אם הילד לא רגוע - צריך לטפל בו, לא לדחוף לו מוצץ.
ואם הוא רגוע - למה הוא צריך מוצץ?
(אם כי ההשכבה של הילדים בגיל מסוים היה סיוט. מן הסתם מוצץ היה עוזר).
אני מציעה רק בגיל חודש חודשיים, ועם האחרונה- בכלל לא חשבתי לתת לה, אבל היא הייתה מאוד לא רגועה- לא מנשא ולא הנקה ולא החזקה ולא נדנוד. כלום. ואז הבליח לי הרעיון...נתתי לה מוצץ ותוך שניה היא מצצה ונרגעה.
נכון שקשה לגמול, ולא נכון שתמיד זה תחליף לאצבע- יש כאלה שממילא לא ימצצו אצבע, ויש כאלה (2 הגדולות שלי) שאחרי שהעפנו את המוצצים מהבית בגיל 3 וחצי ו5- התחילו למצוץ אצבע...
עוד דבר- יש כאלה שזה משפיע להם על צורת הלסת ועל השיניים. אז צריך לשים לב לזה שזה לא גורם לנזק גדול מדי.
הדס123מתואמתהמסקנה שלי כרגע: לנסות לראות איך אנחנו מסתדרות בלי זה, ואם נראה שלא - אז נקנה מוצץ.
(ודרך אגב, גם הבת הגדולה שלי, אחרי שגמלנו מהמוצץ ביקשה למצוץ אצבע, והרשיתי, כי לא חשבתי שבגיל כזה אפשר להתמכר - וטעיתי... היא בת 7, ועדיין מוצצת...)
למה לא מוצץ? כי אולי שהוא יגדל הוא ימצוץ עד גיל 6?
אף אחד לא הלך לצבא עם מוצץ,אפילו לא לשירות לאומי.
שתי בנות שלנו מצצו מוצץ אחת עד גיל 5.5 ושניה עד 6.5 הבן שלנו השתמש בבקבוק עד גיל 6.5 ,לא היתה לו שוב בעיה להתקבל לחיל הים.
יש חשיבות גדולה למציצה בינקות,ישנם מבוגרים שלא סיפקו את הצורך במציצה אצלם,בבגרות שלהם הם עלולים לעשן בגלל שהצורך במציצה לא סופק דיו בינקות .
את הדברים האלה שמעתי מפסיכולוגית כשלמדתי במכללה.
אני ממש בעד.
אי אפשר להתחיל להשוות את הגידול של שניהם מהבחינה הזו.
הבן שלי אגב מצא תחליף- אצבעות שזה הרבה יותר גרוע.
מוצץ ממש מרגיע את התינוק.
אגב הבת שלי בת שנה וברגע שאפשר אני מוציאה לה אותו ומחזירה רק שהיא רוצה אותו.
היא גם ניסתה להכניס אצבעות לפה. ב"ה היא הסכימה למוצץ, לעומת אחיה.
אני בטוחה שיש מעלות למוצץ, אך נראה שיש גם חסרונות. למשל - אני מכירה תינוקות שאינם מוכנים להירדם בלי המוצץ, ודורשים אותו גם באמצע הלילה, וכשמוצץ הולם לאיבוד - ההורים חסרי אונים.
אצלי כולם סירבו לקחת מוצץ (מוצצים מכל הסוגים, אפילו מוצץ לסרבנים). בהתחלה היה קשה, ואפילו קשה מאוד, כי הייתי מוצץ אנושי, יומם ולילה (אגב, עד כמה שהבנתי, הנקה בלי מוצצים אמורה להיות יעילה יותר מכל הבחינות - כמות החלב, אחוזי מניעה וכו'). כשהתינוקות גדלו - דווקא שמחתי שהם לא פיתחו תלות במוצץ. עכשיו הקטן שלי בן עשרה חודשים, ב"ה הוא תינוק רגוע, ונרדם מהר כשהוא עייף, בלי תלות בעזרים למיניהם, ב"ה.
ילד שמחפש את זה ובוכה והמוצץ מרגיע- אני נותנת.
וילד שלא מעוניין ומצליח להרדם בלי- אני לא נותנת.
אני לא יוצאת בהכרזות בעד או נגד- כל ילד והצרכים שלו.
פעם אמא לחמישה ילדים הגיעה לרב ואמרה לו שזה לא יתכן, יש לה חמישה ילדים ואת כולם חינכה באותה צורה
ורק החמישי סטה מהדרך.
ענה לה הרב שאם כך- היא כנראה טעתה בחינוך של ארבעה מילדיה.. א"א לחנך את כולם אותו דבר, "חנוך לנער ע"פ דרכו".
אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?
ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?
כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊
אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..
אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה..
אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.
לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.
אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.
אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל.
לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…
לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.
לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום.
אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?
לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.
מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.
לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)
מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,
מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?
הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים
ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד
אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..
אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?
זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?
יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה
לא נעים לשאול אותם ישירות
אז שואלת פה
אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃
שה'הורות הליקופטר' שתיארת היא לא תוצאה של משפחות קטנות.
היא עוד תופעה שנפוצה באותו המגזר שמביא מעט ילדים.
או שמי שמאוד חרד על הילדים יביא פחות כי הוא מפחד שלא יצליח לשמור ולפקח מספיק על יותר ילדים.
אבל זה ממש לא סיבה ואת ותוצאה. ואני לגמרי יכולה לדמיין את המקורית מגדלת ילדים לתפארת גם בשלב של גיל ההתבגרות.
וגם, מהצד השני, יכולה להגיד לך שלי אישית היה ממש קשה השלב של מתבגרים + תינוק בבית. הרגשתי שאני לא מספיק סבלנית למתבגרים כי לא ישנתי טוב בלילה. או שלא הצלחתי להיות ערה בשעות שבהן הם מסתובבים בבית, כי קרסתי לישון מוקדם. והתקשיתי להיות פנויה לסיפורים שלהם, לבוא להופעות, טקסים וכו'. כל בחירה בה יש יתרונות וחסרונות.
אני שמחה בבחירה שלי (6 ילדים ב''ה, מרווחים על פני 16 שנה).
בעיני חלק מהאנשים זה מעט (במיוחד כי התחתנתי צעירה). בעיני אחרים זה המון ובלתי נתפס.
מה שחשוב שאני ובעלי נהיה שלמים בזה. ונהיה ההורים הכי טובים שאנחנו מצליחים בהתאם לנסיבות.
כל השאר- שיהיו בריאים ולא ידחפו את האף, תודה.
הוא בן 6,
ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.
אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.
הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.
אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,
כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.
הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.
הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,
הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.
אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,
היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,
ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.
הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,
הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..
אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?
מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.
אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון
אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.
היא פסיכולוגית.
אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.
אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...
בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️
שמעתי ששיפרו את האשפוז שם ויש חדרים פרטיים לכל היולדות עם מיטב גם לבעל, זה נכון?
ומבחינת הצוות המקצועי והיחס, ממליצות?
ביות חלקי
החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר
ובצהריים איזה שעתיים
את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה
לפני 8 חודשים
יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי
אבל חדרים ממש יפים
הצוות, תלוי מחלקה
ממש תלוי על מי את נופלת
ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש
אנחנו נשואים כמעט שנתיים ונמצאים בטיפולים. בקיצור רב, עכשיו הכיוון הוא IVF עם בררת עוברים בגלל עניין גנטי שעוד מבררים במשפחה. ובגלל שבעלי עשה תיקון יש סיכוי להריון טבעי, אז הרופאה רשמה לי מניעה גלולות זואלי.
חוץ מזה שזה הדבר האחרון שבא לי עכשיו, מפחידות אותי תופעות הלוואי. הרופאה טענה שהגלולה הזו עם הכי פחות תופעות, וכשלקחתי פרי מולונט נור סביב החתונה לא היו לי תופעות חריגות (חוץ מזה שהוא בקושי החזיק לשבוע) אז אני אמורה להיות בסדר.
עדיין מפחיד אותי דימומים לא סדירים, חוסר חשק, מצב רוח דכאוני, ובעיקר לבלגן את המערכת שגם ככה לא קלטה עד עכשיו הריון למרות שלכאורה הכל תקין.
גם יש עניין חיבור החפיסות. אנחנו רוצים לצאת לחופשה סביב החודש הבא בזמן שאני אמורה לקבל. הרופאה אמרה שאני יכולה לדלג על הכדורים הצהובים ולקחת לבנים מחפיסה חדשה, ואז כשמסתייימת החופשה לחזור לצהובים ולקבל מחזור. בעיקרון היא לא ממליצה לחבר חפיסות על הפעם הראשונה, אבל זה אפשרי אם אני רוצה.
ממש אשמח לטיפים ועצות איך להתנהל עם זה.
כמה מהר חוזרים לפוריות? מה תופעות הלוואי? איך מחברים חפיסות והאם זה לא גורם לאיזה נזק? הרופאה אמרה שאם אני אקבע תור מחר בבוקר למעבדות IVF כנראה שתור הפנוי יהיה באוקטובר. וזה רק פתיחת תיק ולא התחלת הטיפולים. זה המון זמן!
גלולות הורמונליות
תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות
זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים
אבל זה לא מחייב בכלל
אם אני שמה בשכבה התחתונה הוא מתייבש
שכבה שנייה הוא לא מספיק מתחמם
ואז שמה שכבה שניה עטוף טוב
אז שימי אותה שכבה ראשונה, בערך רבע שעה- עשריפ דקות לפני שאוכלים. הוא לא צריך להיות על הפלטה כל הזמן.
או שתשימי שכבה שניה ותורידי אותו קרוב לאכילה
יעזור לי ממש לשמוע ממי שיודעת
מתי מתחילים מעקב?
אני יודעת לזהות את היום של הביוץ לפי הפרשות (תמיד אני צודקת כי שבועיים בדיןק אחרי מגיע המחזור)
השאלה אם להתחיל כשמתחילות הפרשות או ביום ה11 למחזור? הרופא לא כל כך הסביר לי.
תודה!
מעקב זקיקים מתחילים מיום 2-3 הרבה פעמים, לפעמים גם יותר מאוחר 5-6, תלוי בגישה של הרופא..
יש לך איך לשאול אותו או אחות פוריות?
רופא שעושה הזרעה חייב לתת הנחיות מדויקות ולהיות איתך בקשר עד ליום ההזרעה
זה חלק גדול מההצלחה במעקב הצמוד
תתחילי מכשבוע- חמישה ימים לפני
אין מה להתחיל קודם.. מיותר
הרופא פריון רק נתן לי מעקב זקיקים
אני עושה הזרעה דרך בית חולים, אז רק צריכה לעדכן אותם
אני יכולה ללכת לכל מרכז בריאות האישה לעשות מעקב? (בקופה שלי)
התחילו לי קצת הפרשות, זה אןמר שאבוד החודש או שיכולה להתחיל מחר?
שוב תודה רבה!!
בהצלחה
יש שעות מיוחדות בבוקר ששמורות למטופלות פוריות. בדרך כלל ב7-8 כזה ואז הכניסה היא בלי תור.
אמורים להתחיל סביבות השבוע לפני הביוץ בדרך כלל.
במכבי יש מייל של אחיות ששולחים אליו את התוצאות ושואלים שאלות ואחיות קוראות את זה ומעבירות לרופא ומסבירות את התשובה. (אני שונאת את המייל הזה בטירוף. הן עונות רק פעם ביום, וצריך לדבר איתן ברחל בתך הקטנה כי הן לא מבינות כלום ממה ששואלים אותן וצריך לחכות עוד יום שלם לתשובה)
איך את אמורה לייצור קשר עם הרופא שלך?
