גם ככה אני מוצץ אנושי למרות המוצץ ולפחות כאשר אני ממש לא יכולה יש תחליף...

אחרת התלות עלולה להיות גדולה מידי ומעיקה בשלב מסוים.

אבל, אצלי הגמילה היתה בקלות בלי עין הרע, אז אני לא יודעת...,

אני בעד לתת את המוצץ בזמנים שצריך: סיוע בהרדמות, הרגעה, צורך- כשאין לך אפשרות באותו רגע לממש אותו..

אבל יש שמשתמשים במוצץ כל הזמן כמעט והילדים מוצצים אותו גם בזמן שהם רגועים..

משיקולים דומים אני ויתרתי על מוצץ מהילד השלישי והלאה. בעיקר בגלל הקושי הגדול שהיה בגמילת הילד שלפניו (אני לא אספר עד איזה גיל הוא עוד היה עם מוצץ...), והסיפור מההפטרה של שיחה עם פעוט שרוצה לשמור את המוצץ בפה תוך כדי. היה אפשר אולי לשפר את אלו בעזרת ההגבלות החכמות שפירטו פה אחרות, אבל אצלנו זה לא עבד.

אז יש קשיים עם גדולים שקשורים למוצץ שלהם חזק מדי, אבל יחד עם זה צמחה לי רתיעה ממוצץ בכלל, תחושה פנימית כזאת של חוסר חיבה אליו. לא מסתדר אצלי הביטוי 'מוצץ אנושי' - הוא הופך אותי לתחליף, ואני חשה שהנכון הוא להפך - שמוצץ יכול אולי להיות תחליף חביב, אבל הוא תחליף והוא לא משיג את כל מה שנועד להשיג יצר המציצה החזק של תינוקות.

התלבטתי אם לכתוב את זה או לא, כי אני ממש לא רוצה להתווכח על זה. זה נשמע אולי כמו עמדה עקרונית, אבל מבחינתי זו פשוט תחושה פנימית. מבחינה רציונלית אני לא חושבת שיש זק במוצץ, ומפרגנת את זה בכיף לכל משפחה שמרגישה שזה עושה להם טוב. לי זה עושה לא כיף - רגשית - לראות תינוק שלי עם מוצץ, אז החיים בלי מוצץ טובים לנו.

מה המסקנה שלי? שתלכי עם הרגש. מה בא לך?

<בארץ הקודש - שבת קודש. בחו"ל - עדיין חול>

ויש לך כוח להאזין להרצאה של יותר משעה - את יכולה להאזין כאן לפרופ' ארטור אידלמן בדיוק בנושא הזה. הרצאה מאוד מחכימה, שנוגעת בהרבה נושאים בריאותיים בגידול תינוק.

אם זיכרוני אינו מטעני ההמלצה הבראותית שלו בסופו של דבר הייתה מוצץ רק בלילה, מגיל חודש עד גיל שנה.

ועדיף ילדים רגועים ושמחים עם המוצץ מאשר בלי,בעזרת השם הם ילכו לחופה בלי מוצץ בפה

ולכן מעדיפה את המוצץ.

ביתי כמעט בת 7 והיא מאוד מתקשה להפסיק למצוץ,

הבעיה שאי אפשר לקחת לה את המציצה, לעומת זאת השני, בן  ה5 עדיין מוצץ את המוצץ, אבל אני יכולה להגביל אותו רק ללילה, הוא לא יכול לקחת אותו למוסד הלימוד.

ילד שרוצה מאוד למצוץ ומגבילים אותו בשעות / גומלים אותו באיזה שהוא גיל - מגלה שיש לו גם אצבע...

ואם לא מגבילים בשעות ונותנים להישאר עם מוצץ עד שייגמל מעצמו - אז מה הרווחנו?

(אצלי כשגמלנו ממוצץ בגיל ארבע עבר למצוץ את השרוול)

הוא התחיל לאכול בגדים ושמיכות. אז החזרתי לו את המוצץ, בכל אופן בכיתה הוא עסוק ולא נורא אם הוא לא יקבל מוצץ. באצבע- אין אפשרות בחירה- מקשיבים למורה עם האצבע! גם כשעסוקים מאוד- האצבע בפה

גדלתי בבית שלא ידעו מה זה מוצץ

וגם אני לא נותנת לילדים מוצץ.

זה לא שהתלבטתי, פשוט לא הבנתי למה צריך מוצץ.

אז נכון שלפעמים אני המוצץ (ואם זה שומר על ההנקה ומונע היריון אז אדרבא)

אבל זה שווה.

אין צורך לגמול, אין בעיות בשיניים ואין יסורי מצפון.

אם הילד לא רגוע - צריך לטפל בו, לא לדחוף לו מוצץ.

ואם הוא רגוע - למה הוא צריך מוצץ?

(אם כי ההשכבה של הילדים בגיל מסוים היה סיוט. מן הסתם מוצץ היה עוזר).

אני מציעה רק בגיל חודש חודשיים, ועם האחרונה- בכלל לא חשבתי לתת לה, אבל היא הייתה מאוד לא רגועה- לא מנשא ולא הנקה ולא החזקה ולא נדנוד. כלום. ואז הבליח לי הרעיון...נתתי לה מוצץ ותוך שניה היא מצצה ונרגעה.

נכון שקשה לגמול, ולא נכון שתמיד זה תחליף לאצבע- יש כאלה שממילא לא ימצצו אצבע, ויש כאלה (2 הגדולות שלי) שאחרי שהעפנו את המוצצים מהבית בגיל 3 וחצי ו5- התחילו למצוץ אצבע...

עוד דבר- יש כאלה שזה משפיע להם על צורת הלסת ועל השיניים. אז צריך לשים לב לזה שזה לא גורם לנזק גדול מדי.

המסקנה שלי כרגע: לנסות לראות איך אנחנו מסתדרות בלי זה, ואם נראה שלא - אז נקנה מוצץ.

(ודרך אגב, גם הבת הגדולה שלי, אחרי שגמלנו מהמוצץ ביקשה למצוץ אצבע, והרשיתי, כי לא חשבתי שבגיל כזה אפשר להתמכר - וטעיתי... היא בת 7, ועדיין מוצצת...)

למה לא מוצץ? כי אולי שהוא יגדל הוא ימצוץ עד גיל 6?

אף אחד לא הלך לצבא עם מוצץ,אפילו לא לשירות לאומי.

שתי בנות שלנו מצצו מוצץ אחת עד גיל 5.5 ושניה עד 6.5 הבן  שלנו השתמש בבקבוק עד גיל 6.5 ,לא היתה לו שוב בעיה להתקבל לחיל הים.

יש חשיבות גדולה למציצה בינקות,ישנם מבוגרים שלא סיפקו את הצורך במציצה אצלם,בבגרות שלהם הם עלולים לעשן בגלל שהצורך במציצה  לא סופק דיו בינקות .

את הדברים האלה שמעתי מפסיכולוגית  כשלמדתי במכללה.

אני ממש בעד.

אי אפשר להתחיל להשוות את הגידול של שניהם מהבחינה הזו.

הבן שלי אגב מצא תחליף- אצבעות שזה הרבה יותר גרוע.

מוצץ ממש מרגיע את התינוק.

אגב הבת שלי בת שנה וברגע שאפשר אני מוציאה לה אותו ומחזירה רק שהיא רוצה אותו.

היא גם ניסתה להכניס אצבעות לפה. ב"ה היא הסכימה למוצץ, לעומת אחיה.

אני בטוחה שיש מעלות למוצץ, אך נראה שיש גם חסרונות. למשל - אני מכירה תינוקות שאינם מוכנים להירדם בלי המוצץ, ודורשים אותו גם באמצע הלילה, וכשמוצץ הולם לאיבוד - ההורים חסרי אונים. 

אצלי כולם סירבו לקחת מוצץ (מוצצים מכל הסוגים, אפילו מוצץ לסרבנים). בהתחלה היה קשה, ואפילו קשה מאוד, כי הייתי מוצץ אנושי, יומם ולילה (אגב, עד כמה שהבנתי, הנקה בלי מוצצים אמורה להיות יעילה יותר מכל הבחינות - כמות החלב, אחוזי מניעה וכו'). כשהתינוקות גדלו - דווקא שמחתי שהם לא פיתחו תלות במוצץ. עכשיו הקטן שלי בן עשרה חודשים, ב"ה הוא תינוק רגוע, ונרדם מהר כשהוא עייף, בלי תלות בעזרים למיניהם, ב"ה.

ילד שמחפש את זה ובוכה והמוצץ מרגיע- אני נותנת.

וילד שלא מעוניין ומצליח להרדם בלי- אני לא נותנת.

אני לא יוצאת בהכרזות בעד או נגד- כל ילד והצרכים שלו.

פעם אמא לחמישה ילדים הגיעה לרב ואמרה לו שזה לא יתכן, יש לה חמישה ילדים ואת כולם חינכה באותה צורה

ורק החמישי סטה מהדרך.

ענה לה הרב שאם כך- היא כנראה טעתה בחינוך של ארבעה מילדיה.. א"א לחנך את כולם אותו דבר, "חנוך לנער ע"פ דרכו".

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

לק"י

הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.

אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.

חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.

אפשר אצבעות טוסט עם ממרח

אצבעות בטטה

ואז זה רך ומתפרק לו בפה

לק"י

אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.

אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.

לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.

הכי טוב לנסות ולראות איך הילד מסתדר.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש