גם ככה אני מוצץ אנושי למרות המוצץ ולפחות כאשר אני ממש לא יכולה יש תחליף...

אחרת התלות עלולה להיות גדולה מידי ומעיקה בשלב מסוים.

אבל, אצלי הגמילה היתה בקלות בלי עין הרע, אז אני לא יודעת...,

אני בעד לתת את המוצץ בזמנים שצריך: סיוע בהרדמות, הרגעה, צורך- כשאין לך אפשרות באותו רגע לממש אותו..

אבל יש שמשתמשים במוצץ כל הזמן כמעט והילדים מוצצים אותו גם בזמן שהם רגועים..

משיקולים דומים אני ויתרתי על מוצץ מהילד השלישי והלאה. בעיקר בגלל הקושי הגדול שהיה בגמילת הילד שלפניו (אני לא אספר עד איזה גיל הוא עוד היה עם מוצץ...), והסיפור מההפטרה של שיחה עם פעוט שרוצה לשמור את המוצץ בפה תוך כדי. היה אפשר אולי לשפר את אלו בעזרת ההגבלות החכמות שפירטו פה אחרות, אבל אצלנו זה לא עבד.

אז יש קשיים עם גדולים שקשורים למוצץ שלהם חזק מדי, אבל יחד עם זה צמחה לי רתיעה ממוצץ בכלל, תחושה פנימית כזאת של חוסר חיבה אליו. לא מסתדר אצלי הביטוי 'מוצץ אנושי' - הוא הופך אותי לתחליף, ואני חשה שהנכון הוא להפך - שמוצץ יכול אולי להיות תחליף חביב, אבל הוא תחליף והוא לא משיג את כל מה שנועד להשיג יצר המציצה החזק של תינוקות.

התלבטתי אם לכתוב את זה או לא, כי אני ממש לא רוצה להתווכח על זה. זה נשמע אולי כמו עמדה עקרונית, אבל מבחינתי זו פשוט תחושה פנימית. מבחינה רציונלית אני לא חושבת שיש זק במוצץ, ומפרגנת את זה בכיף לכל משפחה שמרגישה שזה עושה להם טוב. לי זה עושה לא כיף - רגשית - לראות תינוק שלי עם מוצץ, אז החיים בלי מוצץ טובים לנו.

מה המסקנה שלי? שתלכי עם הרגש. מה בא לך?

<בארץ הקודש - שבת קודש. בחו"ל - עדיין חול>

ויש לך כוח להאזין להרצאה של יותר משעה - את יכולה להאזין כאן לפרופ' ארטור אידלמן בדיוק בנושא הזה. הרצאה מאוד מחכימה, שנוגעת בהרבה נושאים בריאותיים בגידול תינוק.

אם זיכרוני אינו מטעני ההמלצה הבראותית שלו בסופו של דבר הייתה מוצץ רק בלילה, מגיל חודש עד גיל שנה.

ועדיף ילדים רגועים ושמחים עם המוצץ מאשר בלי,בעזרת השם הם ילכו לחופה בלי מוצץ בפה

ולכן מעדיפה את המוצץ.

ביתי כמעט בת 7 והיא מאוד מתקשה להפסיק למצוץ,

הבעיה שאי אפשר לקחת לה את המציצה, לעומת זאת השני, בן  ה5 עדיין מוצץ את המוצץ, אבל אני יכולה להגביל אותו רק ללילה, הוא לא יכול לקחת אותו למוסד הלימוד.

ילד שרוצה מאוד למצוץ ומגבילים אותו בשעות / גומלים אותו באיזה שהוא גיל - מגלה שיש לו גם אצבע...

ואם לא מגבילים בשעות ונותנים להישאר עם מוצץ עד שייגמל מעצמו - אז מה הרווחנו?

(אצלי כשגמלנו ממוצץ בגיל ארבע עבר למצוץ את השרוול)

הוא התחיל לאכול בגדים ושמיכות. אז החזרתי לו את המוצץ, בכל אופן בכיתה הוא עסוק ולא נורא אם הוא לא יקבל מוצץ. באצבע- אין אפשרות בחירה- מקשיבים למורה עם האצבע! גם כשעסוקים מאוד- האצבע בפה

גדלתי בבית שלא ידעו מה זה מוצץ

וגם אני לא נותנת לילדים מוצץ.

זה לא שהתלבטתי, פשוט לא הבנתי למה צריך מוצץ.

אז נכון שלפעמים אני המוצץ (ואם זה שומר על ההנקה ומונע היריון אז אדרבא)

אבל זה שווה.

אין צורך לגמול, אין בעיות בשיניים ואין יסורי מצפון.

אם הילד לא רגוע - צריך לטפל בו, לא לדחוף לו מוצץ.

ואם הוא רגוע - למה הוא צריך מוצץ?

(אם כי ההשכבה של הילדים בגיל מסוים היה סיוט. מן הסתם מוצץ היה עוזר).

אני מציעה רק בגיל חודש חודשיים, ועם האחרונה- בכלל לא חשבתי לתת לה, אבל היא הייתה מאוד לא רגועה- לא מנשא ולא הנקה ולא החזקה ולא נדנוד. כלום. ואז הבליח לי הרעיון...נתתי לה מוצץ ותוך שניה היא מצצה ונרגעה.

נכון שקשה לגמול, ולא נכון שתמיד זה תחליף לאצבע- יש כאלה שממילא לא ימצצו אצבע, ויש כאלה (2 הגדולות שלי) שאחרי שהעפנו את המוצצים מהבית בגיל 3 וחצי ו5- התחילו למצוץ אצבע...

עוד דבר- יש כאלה שזה משפיע להם על צורת הלסת ועל השיניים. אז צריך לשים לב לזה שזה לא גורם לנזק גדול מדי.

המסקנה שלי כרגע: לנסות לראות איך אנחנו מסתדרות בלי זה, ואם נראה שלא - אז נקנה מוצץ.

(ודרך אגב, גם הבת הגדולה שלי, אחרי שגמלנו מהמוצץ ביקשה למצוץ אצבע, והרשיתי, כי לא חשבתי שבגיל כזה אפשר להתמכר - וטעיתי... היא בת 7, ועדיין מוצצת...)

למה לא מוצץ? כי אולי שהוא יגדל הוא ימצוץ עד גיל 6?

אף אחד לא הלך לצבא עם מוצץ,אפילו לא לשירות לאומי.

שתי בנות שלנו מצצו מוצץ אחת עד גיל 5.5 ושניה עד 6.5 הבן  שלנו השתמש בבקבוק עד גיל 6.5 ,לא היתה לו שוב בעיה להתקבל לחיל הים.

יש חשיבות גדולה למציצה בינקות,ישנם מבוגרים שלא סיפקו את הצורך במציצה אצלם,בבגרות שלהם הם עלולים לעשן בגלל שהצורך במציצה  לא סופק דיו בינקות .

את הדברים האלה שמעתי מפסיכולוגית  כשלמדתי במכללה.

אני ממש בעד.

אי אפשר להתחיל להשוות את הגידול של שניהם מהבחינה הזו.

הבן שלי אגב מצא תחליף- אצבעות שזה הרבה יותר גרוע.

מוצץ ממש מרגיע את התינוק.

אגב הבת שלי בת שנה וברגע שאפשר אני מוציאה לה אותו ומחזירה רק שהיא רוצה אותו.

היא גם ניסתה להכניס אצבעות לפה. ב"ה היא הסכימה למוצץ, לעומת אחיה.

אני בטוחה שיש מעלות למוצץ, אך נראה שיש גם חסרונות. למשל - אני מכירה תינוקות שאינם מוכנים להירדם בלי המוצץ, ודורשים אותו גם באמצע הלילה, וכשמוצץ הולם לאיבוד - ההורים חסרי אונים. 

אצלי כולם סירבו לקחת מוצץ (מוצצים מכל הסוגים, אפילו מוצץ לסרבנים). בהתחלה היה קשה, ואפילו קשה מאוד, כי הייתי מוצץ אנושי, יומם ולילה (אגב, עד כמה שהבנתי, הנקה בלי מוצצים אמורה להיות יעילה יותר מכל הבחינות - כמות החלב, אחוזי מניעה וכו'). כשהתינוקות גדלו - דווקא שמחתי שהם לא פיתחו תלות במוצץ. עכשיו הקטן שלי בן עשרה חודשים, ב"ה הוא תינוק רגוע, ונרדם מהר כשהוא עייף, בלי תלות בעזרים למיניהם, ב"ה.

ילד שמחפש את זה ובוכה והמוצץ מרגיע- אני נותנת.

וילד שלא מעוניין ומצליח להרדם בלי- אני לא נותנת.

אני לא יוצאת בהכרזות בעד או נגד- כל ילד והצרכים שלו.

פעם אמא לחמישה ילדים הגיעה לרב ואמרה לו שזה לא יתכן, יש לה חמישה ילדים ואת כולם חינכה באותה צורה

ורק החמישי סטה מהדרך.

ענה לה הרב שאם כך- היא כנראה טעתה בחינוך של ארבעה מילדיה.. א"א לחנך את כולם אותו דבר, "חנוך לנער ע"פ דרכו".

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

כן! ממש רואים חלש,חלש יש למה לקוות בעזרת ה'!🤣

לא נראה שזה מתחזק

אבל אולי זה משהו שלא רואים בתמונה

הכי טוב זה לעשות בדיקת דם.

חיבוק ובשורות טובות בעז"ה!

מאוד מאוד חלש לא רואים בצילום

אחכה לראשון לעשות בדיקת דם

אמן תודה רבה ❤️

עם פלטות ומיחמים

טיפול בד"כ ירד יותר לעומק/ שורש הבעיה ומשם נוצר השינוי.

באימון מתאמנים איך לשנות את ההתנהגות, לא משנה מה העבר ומה מקור הבעיה.

להבין לעומק על מה זה יושב, להעלות את הערך העצמי שלך ולטפל בזה...

אני הלכתי לטיפול בגישת cbt אצל עוסית קלינית, בין השאר לבעיה דומה למה שאת מתארת, וזה שינה לי את החיים ממש

חושבת ששיתפתי פה כבר כמה פעמים😅 אבל זה ממש היה מציל חיים מבחינתי.

אני עוקבת אחרי כמה מטפלות ומאמנות. וכולן כמעט כותבות הרבה על להרגיש אהובה ורצויה. לראות את הטוב בעצמך. חמלה עצמית.

לדוג' מיכל ניאזוף כותבת על זה מאוד יפה, יש לה קבוצות חינמיות שאפשר לעקוב אחריה.

וכמו שאמאשוני כתבה לעשות שינוי אמיתי אז טיפול או אימון.

בהצלחה!!!

כמה תכונות

חוסר אהבה עצמית

חוסר בטחון עצמי

והימנעות חברתית

גם אנשים שנולדו עם נטייה טבעית לאהבה עצמית/ בטחון עצמי

צריכים לעבוד ולתרגל את התכונות

כדי לשנות  

צריך

ללמוד

לנסות ולטעות

ללמוד ולהשתפר

אפשר עם עזרה מקצועית

ואפשר למשל עם גיפיטי

אבל בסוף העבודה העיקרית זו עבודה עצמית עם הידע והכלים שרכשת

(אני עשיתי דרך ארוכה

עם התכונות הללו

לבד

טרום עידן AI

וחלק מהדרך בלי גישה לרשת/ למקור מידע אחר

הייתי מתבוננת על אנשים שיש להם את התכונות הללו ולומדת)