אבל יש לו יום חופשי ביום א שגם בו הוא די קורא, לומד קצת במיטה ומשלים מטלות קטנות בבית. לא משהו מסיבי מידי. וזה היום שבו אני חוזרת מאוחר מהעבודה (גם אני עובדת בעבודה מסיבית ומספקת (תודה לאל). ולכן הילדים רואים סרטים (מה שאני לא מרשה אבל מנווטת שיש ביום שאבא בבית) ויותר אחראים למצוא לעצמם עיסוקים. אבל בכל זאת שבת זה יום של כולנו!!!

שיבין שזה מתוך הערכה ולא מתוך ביקורת
 

נסי לדבר איתו, להסביר לו מה קשה לך ומפריע לך.

תבקשי ממנו לספר גם על הצד שלו - איך הוא מרגיש בשבת? למה הוא כ"כ עייף?

הכל חוזר על עצמו בדפוס קבוע, מן הסתם צעקות ועצבים לא יעזרו פה. בדיוק כמו שלא עזרו עד עכשיו.

רק אחרי שכל אחד יבין את הצד שני תוכלו למצוא פתרון הוגן לשניכם.

כל אחד לצאת לטייל..

חבל להמתקד בזה.

יש סעודה ביחד, תשתדלו את ה"ביחד" של המשפחה להעביר לשם.  תגידי לו, איך שאתה רוצה - העיקר שנרגיש שבשבת יש גם ביחד-משפחתי.

ותפילות לא יבואו בכח.. 

אבל אם תהיה אוירה מאד חביבה ומפרגנת לאבא, את והילדים, יש סיכוי שיזוז משהו, מכל הבחינות...

לענ"ד.

מצות היום בשבת היא לצאת לטייל?

אולי המנוחה גם כן חשובה?

סליחה שאני קוטלת, אבל -

למה את מתווכחת איתו כל שבת מחדש? ועוד ליד הילדים..

תשבו ביום ראשון, שני שלישי ותחשבו אם מתאים לכם לצאת לטייל. זה כל כך חשוב לך והוא לא רוצה בכלל -

אולי משהו אחר במקום טיול? או טיול רק אחת לחודש?

אולי לגינה קרוב לבית הוא יסכים?

לפי תיאור שלך נשמע שהוא לא כל כך הרגיש טוב אתמול?

באיזה שעה הלכתם לישון בליל שבת? אם לא ישנים לילה אז אין כוח

אז רק לנחם אותך שאת לא היחידה. בעלי מוצ"ש לא עושה כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה גם לא יעזור הצעקות, הוא אומר שהוא עובד כל השבוע קשה כולל שישי. זהו. לגבי מוצש אין מה לדבר איתו.

הוא יושב ומשחק בפלאפון בספה או לומד. אתמול כשרחצתי כלים והילדים משכו אותי אמרתי לו ,לפחות תעסיק את הקטן כי הוא לא נותן לי אז זה הוא הסכים.

אז לא בטוח שצעקות יועילו, לי נגיד לא הועילו עד היום. אז אני עושה מה שיש לי כח. לא הכל. נגיד רק הורדתי מפה ורחצתי כלים ,אבל כל הסלון בלאגן משבת של משחקים וכו.

בקשר ליציאה בשבת גם שנים הייתי סוחבת אותו והיה יושב סתם על הספסל כמו איזה בול עץ וזה עוד יותר מעצבן.

כבר שנים שאני קובעת עם חברות בגינה והם באים עם הילדים שלהם אנחנו נפגשות לנו כיף, לילדים כיף.

מה שמצחיק בעלי חצי שנה ראשונה נהנה מיזה שהבית ריק ויש לו שקט, אח"כ הוא כבר הבין שזה לא לעניין אז הוא הולך ללמוד בבית כנסת ואח"כ הוא אוסף אותנו מהגינה והולכים לאכול לסעודה שלישית.

היום זה מצחיק, כבר חצי שנה לי אין כח לצאת עם הילדים לגינה, אבל הוא ממשיך ללכת ללמוד....

אז תצאי לבד , תקבעי עם חברות, אולי יפול לו האיסמון מתי שהוא

האם יוצא לכם לצאת כל המשפחה אם לא בשבת אז יום אחר?

כי אצלינו נגיד לא יוצא לצאת כל המשפחה בשבת

אבל-

בשבתות קיץ אנחנו תמיד יוצאים בשישי.

שבתות חורף יוצאים במוצ"ש.

אז יש יציאה משפחתית שזה חשוב, לפארק או קניון וכו...

אולי בגלל זה אני מותרת לו בשבת..

לדעתי הבעיה שקיימת כאן היא שאיפות ורצונות שלא מתואמים אחד עם השני. את מעוניית בטיול והוא אינו מעוניין.. האם דיברתם על מה עומד עומד אחרי הדברים? הסברת את חשיבותיך לעניין בנועם ולא כקובעת לבעלך?? ההרגשה שלי היא שזה לא מתוך עצלנות אלא מתוך מרידה שאת אומרת לו משהו והוא רוצה להראות לך מי בעל הבית אז הוא עושה מה שהוא רוצה ולא מה שתגידו לו ובשביל המצפון הוא מסווה באיצטלא  של עייפות.. כדאי שתשבו ודברו ברוגע ובניסיון להבין אחד את השני ולא לכפות רצונות על האחר.. תסבירי לו את החשיבות של הביחד המשפחתי וכמה הוא בונה אותכם כמשפחה מגובשת ומאוחדת וממילא יותר טובה. וזכרי שיש גם דעות שונות ממך ולא בטוח שיקבל את דעתך ופה תפקידך לקבל אותו כמות שהוא כי הוא בעלך ולאחר מכן לנסות להגיע לפשרה כלשהיא.. בהצלחה רבה!

מומלץ מאוד להכניס כיף ושמחה לסדר היום והערנות תגיע בעקבותיו. (כמובן שמותר ומצווה גם לנוח!)

1. לדבר יחד מה חשוב לכל אחד  בצהריים של שבת

2. לקבוע סדר יום לשניכם (מנוחה, טיול...), חשוב שיהיה מתחשב וכיפי :

ז"א, גם טיול יכול להיות פחות מעניין או יותר מעניין (פיקניק, משחק כדור עם הילדים וכד')

בעזרת השם, תדברו, תעשו ותצליחו להנות יחד יותר ויותר במהלך הזמן!

אגב, זה חשוב תמיד ולא רק בצהריים של שבת

האם זה בגלל שנמאס לך לשמוע את הרעש שעושים הילדים?

האם זה כדי להחליף מידע עם השכנים ביישוב?

ךראות את הטבע?

ואיך הטעם שלו בטיולים בסתם יום של חול ? חול המועד? בקיץ?

אני למשל מאוד אוהב לטייל, אבל עם בגדים נוחים להליכה ולא עם בגדי שבת, ובטח שאין לי כוח לטייל אחרי הארוחה.

המון גברים שאני מכירה בכלל לא היו רוצים הרבה ילדים, זה האישה לוחצת.

אפשר לאמר שכל הגברים סביבי שאני מכירה היו מסתפקים בפחות ילדים, האישה רוצה יותר אז הם מרגישים שזה יותר העול עליה, ככה בכל אופן בסביבה שלי, חברות משפחה וכו.

אפילו אמא שלי רצתה הרבה באמת נפל העול עליה,

גם האמת לפעמים אני חושבת שאני רוצה עוד ילדים, בעלי אומר כרגע לי אין את הכוחות ,אם את מוכנה לקחת על עצמך את העול של הטיפול,אין בעיה.

מצד אחד את אומרת שכואב לך הלב על ילדים מוזנחים. אז את בעד להביא פחות ילדים

מצד שני את אומרת שנחמץ הלב שהורים מתספקים בפחות, אז עדיף עוד ילדים אבל מוזנחים?

או שלא הבנתי מה שכתבת...

היא כותבת בפירוש שנחמץ הלב לראות ילדים שההורים לא רצו אותם,

לא כואב לה הלב שאנשים מביאים פחות ילדים...

אני גם לא אוהבת לצאת מהבית בשבת. מבחינתי זה היום לנוח בבית, וליהנות מהאווירה המשפחתית האישית והביתית.

אכן, ילדינו זקוקים ליציאה הזאת לרוב, ובדרך כלל בעלי לוקח אותם (לתהילים, לגן שעשועים, לפעמים לחברים...) כי הוא אוהב לצאת קצת יותר ממני.

זה לא רע - הרצון הזה לנוח בבית בשבת. יש כאלה שזה טוב להם יותר.

רק אז אולי נוכל לנסות לסייע לכם ברעיונות.

לגופו שלעניין, כמעט ואין סיכוי שלאנשים מהציבור הבלתי מקצועי תהיה אפשרות ליתן לכם עצות, קל וחומר כשהדברים מוצגים כאן באופן חלקי.

מה פתאום את פונה לציבור?! האם הוא יודע מזה?! האם הסכים?! האם בכלל שוחחת אתו?! אם כן מה תגובתו???

מעבר לאמור לעיל, מה התכונה הזאת של פניה לציבור?! האם גם לאמא שלך את פונה ומספרת לה על טיב היחסים האינטימיים בינכם? האם את תמיד נוהגת להוציא את האשפה החוצה?!.  ומה הפירוש צעקתי עליו שיזוז כבר?!  האם לפני החתונה הוא גם היה כך? כיצד היתה התנהגותך לפני החתונה? כיצד היא עכשיו?

הפותחת פנתה לציבור בשם בדוי, וזו זכותה המלאה. מאוד לא יפה להתקיף אותה.

אם זו תכונה לא יפה לפנות לציבור, אתה לא חייב להשתתף בפורומים.

אם אתה חושב שפרטים נוספים יוכלו לעזור, תשאל אותם בנימוס וללא פגיעה באישה המתייעצת.

ליחסים הזוגיים שבין בני הזוג.

לא נכון לפרוץ אותה זולת מקרים חריגים.

לטעמי מקרה זה  לא נמנה על המקרים החריגים המחייבים פתיחה לאחרים קל וחומר לציבור.

אם מקרה כזה נפרץ (ועוד לציבור?!), ככל הנראה יש בין בני הזוג בעיה  זוגית מעבר למתואר וזהו כנראה רק אחד מהסימפטומים שלה. 

האם לאמא שלו הוא נוהג לעזור? האם אמו כל הזמן אומרת לו תהיה בריא, ה' יברך אותך? אני כל הזמן מברכת אותך וכו'...

האם גם את אומרת לו כך? או שאת אומרת לו :"אתה חייב לעשות, כזה הבית שלך, זה הזבל שלך,, זה...."

מדוע אינך עייפה? שמא את לא עובדת קשה ויש לך עודף זמן של שינה ומתגעגעת רק לרגע שבו תוכלי לצאת לטייל? והוא כבר אין לו כח?

בהנחה ראשונית (לא בדוקה) שהיחסים בינכם בסדר, אולי יש לו בעיות בריאותיות?

צעקת עליו שיזוז כבר.

מה זה צעקת עליו? כיצד הגעתם למצב שבו צעקת עליו? מה טיב היחסים בינכם שאת צועקת עליו? אולי הוא חולה? אולי יש לו איזושהיא בעיה רפואית?! האם הוא עבר בדיקות? או שהצעקות הן התרופה הנסיונית לרפא אותו? או שהוא לא לא נהנה בחברתך?

שרק האשה עובדת ואח"כ היא זו שמתחננת למנוחה.

האם אפשר שבמקום עבודה של יום ששי שיעבוד ביום ראשון?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אין אפשרות לאחרים להכנס לדקויות של המורכבות הזוגית, קל וחומר שלא אפשרי להמליץ ובמיוחד לנוכח מידע כל כך שטחי וחד צדדי שכזה.

מה שכן אפשר זה לעמת את הג'ינג'ית בשאלות וואולי זה גם יגרום לה לעסוק בהתבוננות עצמית וזוגית לפני שהיא יוצאת לכל העולם בכזאת שאלה. ואם יש בעיה אמיתית, היא יכולה להתייעץ עם בעל מקצוע שלא מייד יתן לה תשובה, אלא קודם יתחקר אותה על כל הרקע המשפחתי ויבין את התמונה הכוללת לפני שהוא מגבש עמדה.

מה זה כאן, פח אשפה ציבורי?!

במורכבות הזוגית

ובכל זאת יש פורום של נשואים על אף הידיעה שזוגיות זה דקויות ופה זה שטחי ולא שומעים את הצד השני.

אתה מגלה את אמריקה?

למה אתה לוקח את זה אישית שהיא יוצאת פה לכל העולם? מה אכפת לך... אלא אם כן יש לך אינטרס של בעל.

נגיד שזאת אשתך אין לך מה להיפגע סה"כ אמרה מה שמעיק עליה, תיקח את זה לאפיקים של לפתור את הבעיה, מה שבטוח שלא הבעיה זה שהיא העלתה את הנושא בפורום בפני כל העולם

הבעיה היא בעיה זוגית , בעית החשיפה מתגמדת לעומת הבעיה האמתית.

להגיד על הפורום שזה פח אשפה ציבורי זה לא ממש מכבד, אם כן מה אתה עושה בתוך הפח?

הביטוח פח אשפה ציבורי הוא ביטוי להוצאת הכביסה החוצה. הרעיון הוא שבני זוג חייבים להידבר בינהם ולא לפרוץ את המסגרת כלפי חוץ אלא רק במקרי מצוקה קיצוניים כמו סכנה מבין הזוג (אלימות, התעללות פיזית ו/או נפשית וכיוצ"ב). האינטימיות הזוגית מאוד חשובה לשני בני הזוג. ברגע שאחד מבני הזוג נמצא בתחושה שאינטימיות נפרצת ושהוא לא יכול לסמוך על דיסקרטיות מצד בן/בת הזוג, הוא עשוי להיסגר והתוצאה כמו שהיא מתארת" מה הבעיה שלך? מה העניין שלך? מה איכפת לך והיא מצידה לא נשארת חייבת ועוברת לצעקות.

ככל שהיא במצב של מצוקה כמו רגשית ובן הזוג לא יכול להיות שותף אתה בידיעה ובפתרון, הדרך הנכונה לטעמי היא לפנות לבעל מקצוע שיברר את כל המידע ולא פניה כזאת שטחית לפורום שמציגה מידע כל כך שטחי וחד צדדי כביכול הציבור ימצא פתרון. אז האולי ההצעה שלי היא הפתרון בשבילה.

יש לי תחושה סמויה שג'ינג'ית מציגה כאן נושא מפוברק כדי לפתוח שירשור. אילו היה דבר אמיתי, אדם נורמאלי מבין שלא זו הדרך לפתור בעיות.

ורק אז אנו כצופים אולי נוכל למלא את בקשת הג'ינג'ית ולנסות לחוות דעתנו ולהמליץ על אף שאנו לא ממש בעלי נסיון מקצועי

בדומה לכך שאם את קמה בבוקר ואת יודעת שיש לך המון המון מה לעשות היום

והיום הזה לא יגמר

הרבה יותר קשה לצאת מהמיטה

מאשר אם את יודעת שאת רק צריכה לצאת ל5 דק' מהמיטה וכבר את חוזרת

נסי לשבת איתו לשיחה אמיתית 

תסבירי לי מה מפריע לך ולמה את חושבת שזה חשוב לצאת

ואולי הוא יסביר לך למה הוא עושה את זה

אצלנו אני המעצבנת שלא רוצה לצאת, בטח לא בשבת!

שבת אחרי הסעודה בשבילי העונג הכי גדול זה להתחפר במיטה... עדיף עם ספר, עדיף להרדם באמצע, כמה שיותר מוקדם.

לצאת החוצה עבורי זה ממש ממש סיוטטטטט

לא רוצה להתלבש, לא רוצה נעליים, זה מעיק עלי ומעייף. 

כל השבוע אני רצה מפה לשם ומשם לפה. בשבת זה הזמן שלי לאהוב את הבית!

את הפינה שלי, את המיטה שלי שאני לא ממש זוכה לאייש אותה בשעות מוקדמות כל השבוע..

בעלי בהתחלה גם נורא התאכזב. הוא שוחר טיולים, והוא היה מבקש ממני לטייל גם בשבתות קייציות,

שזה הסיוט של הסיוט - גם מזג אוויר על הפנים, דביק, במקום להיות במזגן הנחמד בבית,

גם מאוחרררררר יואו כמה מאוחר! העייפות הזאת! מי צריך לדבר עכשיו?!
אז בתחילה הכרחתי את עצמי בשבילו, אבל אז ראיתי שאני נעשית עצבנית וחוששת מהרגע של ההצעה...

אז לא שהוא מאושר מזה היום, אבל הוא התרגל לחלקים הטובים, ויש הרבה ברוך ה'.
ומדי פעם אני מפרגנת יציאה... אבל באמת בקושי, בשבילי זה וויתור עצום. 

במקום זה אנחנו יוצאים ביום חול לפעמים.

אבל - 

יש כאן תיאור שקצת מזכיר לי מונו, הקטע של השינה המאד ארוכה, פלוס התפילות בבית (או שזה מקובל אצלכם, אצלי אם בעלי מתפלל בבית זה ממש חריג.) פלוס הלא כ"כ מרגיש טוב - 

לפעמים זה מונו, ואז ממש חבל על העצבים... 

שיעשה בדיקת דם.

אבל 2 - 

אם הוא לא חולה ואת מרגישה שמעבר לקטע של הטיולים (שבזה מותר לך להתחשב בו לדעתי..) הוא ממש מתנער מלעזור לך וכו' - תנהלו דיון פתוח ורגוע בנושא, ותזכרי שהתגובה 'מה זה משנה לך' או 'מה אכפת לך' - לא זוכרת בדיוק מה כתבת - היא מגננה, דלגי עליה בלי להתרגז ותדבקי בעקרונות שבאמת חשובים לך.

המון הצלחה!!!

זה לכאורה מצביע על כך שיש בעיה זוגית בינהם (לכאורה כמובן).

שאם לא כן, הוא לא מדבר אליה בלשון שכזאת והיא לא צועקת עליו כפי שהיא תיארה.

המקום לפתרון של בעיות כאלה הוא בשיחה זוגית בינהם ו/או פניה לבעל מקצוע נייטרלי.

אתה כנראה חדש פה.  אבל ההתייעצות האנונימית נותנת מקום לאפיקים חדשים ולמחשבות חדשות. והפורום הזה עוסק בזה הרבה. ולכן פניתי לפה. 

אני לא מרגישה שויכוח או אפילו מריבה עם בעלי היא חשיפה של האינטימיות אלא תהליך של בירור וכאשר אני במבוי סתום אני רוצה לשחרר אותו ולנסות להיפתח לתובנות חדשות. ולניסיון של זוגות אחרים. כמו שאתה ואני ראינו - אני לא לבד במערכה והדיון המשותף והתובנות יכולים לעזור. 

אבל ממש הרגזתי אותך. ואין לי ממש מושג למה. 

אז אתמול שחזרתי הביתה סיפרתי לאיש ששלחתי לפורום הודעה הוא פתח ואמר: "וואו, הרבה ענו לך" כאמור הצורך שלי ידוע לו  (זה לגמרי צורך נפשי שלי ושל הילדים ממש לא טכני) בכלל אני משתדלת שההפעלות לא יהיו ברמת השמרטפות אל ברמת החוויה של להיות יחד איתם ולחוות איתם את החיים. . בע"ה נתקדם הלאה ואולי אני אצליח להכיל יותר את הקושי שלו... 

שוב תודה לכולם. 

ומאד התפעלתי מהתגובה של בעלך.

כנראה אדם נוח ועם מידות טובות..

ולא רק "תכילי את הקושי שלו", אלא תני מקום לצד שלו איך "רמת החוויות" המשותפות איתם צריכות להיות מבחינתו. ההסתכלות של האיש לא תמיד כמו של האשה, והיא לגיטימית לא פחות... הוא אבא.

אני יכולה לספר לך מעצמי ,שאם את רוצה שבעלך יחווה איתכם את החוויות אני עשיתי כמה דברים בשביל זה

קודם כל אני אגיד לך שיש מלא גברים כאלו שאני רואה סביבי במשפחה.

בקטע הזה אם הבעל לא כזה שמחפש חוויות עם המשפחה, אין לך בררה אלא לקחת את הפיקוד

תשמעי מה היה אצלינו.

כל חול המועד/ חופש/ וכו היתי כמובן רוצה לצאת כל המשפחה שהילדים יחוו חוויות כמו: פארק, פרדס, גן חיות, ים, מתפנחים, רפת, לול, וכו. לצאת מהארבע קורות גג לנשום אוויר, טבע

אני אפסר לך איך זה היה נראה, היינו מגיעים לפארק, לא היה ספסל פנוי אני באופן טבעי מתישבת על הדשא, אין ספסל מה נעשה? בעלי לא הסכים בשום אופן לשבת על הדשא, לא רוצה להתכלכלך, להתקמט, לא לכבודו לשבת על הדשא וכו. היה מתחיל עצבים, כי הוא מצידו חוזר לאוטו. אז מה עשינו?

הינו הולכים לגן חיות לא היתה לו את הסבלנות לראות חיות מכלוב לכלוב עם הילדים ולהתלהב כמוני, היתי מוצאת אותו יושב על ספסל ישן!!! לא אחד ולא שתים, שיעמם לו תפס פינה ונרדם, אני פשוט היתי מתחילה לבכות בגן חיות כבר מרוב תסכול.

למה??? למה?? תהנה עם הילדים.

אז עשינו הפסקה של איזה שנתים, לא יצאנו עם הילדים פשוט זכרונות רעים לי ולו.

היום!!!!! אנחנו מטילים המון והוא חלק פעיל ונהנה איתם.

אני הבנתי שאם רוצים לצאת אז דבר ראשון , אם הילדים רבים ביניהם אני מנסה מהר לפשר בקטע טוב בלי עצבים שהוא ישאר מחוץ לתמונה, כי כשהוא נכנס כבר כל האוירה נהית לא טובה.

דבר שני בקטע של לארגן אוכל, לסחוב אפילו בפארק וכו, לא מפילה עליו שום ארגון, סוחבת את העגלות וכו.

דבר שלישי מנסה כל הזמן להגיד שהכל טוב, בסדר, אומרת כל הזמן איך כולם נהנים וכו.... גם אני רצה עם הילדים בין מתקן למתקן וכו.בקיצור לוקחת על עצמי את כל העול גם בטיול,

וכן מראש לפני חופשה, מראה לו כמה אתרים, הוא אומר מה נראה לו ואני קונה את כל הכרטיסם מראש!! לגן חיות, אטרקציות למינהם,  כולם יודעים את התוכנית,גם אם באותו הבוקר הוא מתחיל לעקם את האף אין לו בררה, הילדים יודעים, הכל שולם מראש!! הוא בא.

אפילו היום הוא לפעמים מציע לסחוב את השתיה, הממתקים, אחרי ששנים אני עשיתי את זה בלי לבקש ממנו.

היום הוא אפילו למד להנות עם הילדים. מקסימום לפעמים הוא אומר אני צריך שרותים והוא נעלם לאיזה 10 דקות, לא שזה ממש שרותים אבל כנראה פתח מילוט לאוויר לכמה דקות. אם אני רואה שעוברת איזה חצי שעה אני מתקשרת להתעניין אם לא טבע בשרותים והוא מצטרף אלינו.

בפעם הבאה ספרי לו לפני שאת פונה לציבור או לאמא שלך ותפתחי את הנושא אך בנחת בלי לחץ.

תכיני לו אוכל כשהוא רעב, או תזמיני אותו לארוחה זוגית ותוך כדי שהוא סועד את נפשו פתחי את הנושא הנחת ודובבי אותו לדבר ולפרק את העניינים. ובאמת, אולי מעבר לעייפות יש לו בעיה רפואית שצריכה טיפול? ואם כן, אז צריך ללכת לטיפול במקום המתאים למקבלי טיפול.

ואם זה עייפות, יש לגלות אמפטיה, כי לא כל הגברים עובדים ביום ששי. זה רק טבעי שמגיע הסעודה ובמיוחד אם היא בשרית (שלאחריה הקיבה צורכת הרבה חמצן לצורך העיכול והמוח נותן פקודה- לנוח, לנוח, לנוח, לישון, לישון....).

למדנו שבשבת לא רוחצים כלים אלא רק במוצ"ש ולאחרי כן. מדוע? כדי ששבת תהיה שבת מנוחה.  לימוד ומנוחה.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם