אבל יש לו יום חופשי ביום א שגם בו הוא די קורא, לומד קצת במיטה ומשלים מטלות קטנות בבית. לא משהו מסיבי מידי. וזה היום שבו אני חוזרת מאוחר מהעבודה (גם אני עובדת בעבודה מסיבית ומספקת (תודה לאל). ולכן הילדים רואים סרטים (מה שאני לא מרשה אבל מנווטת שיש ביום שאבא בבית) ויותר אחראים למצוא לעצמם עיסוקים. אבל בכל זאת שבת זה יום של כולנו!!!

שיבין שזה מתוך הערכה ולא מתוך ביקורת
 

נסי לדבר איתו, להסביר לו מה קשה לך ומפריע לך.

תבקשי ממנו לספר גם על הצד שלו - איך הוא מרגיש בשבת? למה הוא כ"כ עייף?

הכל חוזר על עצמו בדפוס קבוע, מן הסתם צעקות ועצבים לא יעזרו פה. בדיוק כמו שלא עזרו עד עכשיו.

רק אחרי שכל אחד יבין את הצד שני תוכלו למצוא פתרון הוגן לשניכם.

כל אחד לצאת לטייל..

חבל להמתקד בזה.

יש סעודה ביחד, תשתדלו את ה"ביחד" של המשפחה להעביר לשם.  תגידי לו, איך שאתה רוצה - העיקר שנרגיש שבשבת יש גם ביחד-משפחתי.

ותפילות לא יבואו בכח.. 

אבל אם תהיה אוירה מאד חביבה ומפרגנת לאבא, את והילדים, יש סיכוי שיזוז משהו, מכל הבחינות...

לענ"ד.

מצות היום בשבת היא לצאת לטייל?

אולי המנוחה גם כן חשובה?

סליחה שאני קוטלת, אבל -

למה את מתווכחת איתו כל שבת מחדש? ועוד ליד הילדים..

תשבו ביום ראשון, שני שלישי ותחשבו אם מתאים לכם לצאת לטייל. זה כל כך חשוב לך והוא לא רוצה בכלל -

אולי משהו אחר במקום טיול? או טיול רק אחת לחודש?

אולי לגינה קרוב לבית הוא יסכים?

לפי תיאור שלך נשמע שהוא לא כל כך הרגיש טוב אתמול?

באיזה שעה הלכתם לישון בליל שבת? אם לא ישנים לילה אז אין כוח

אז רק לנחם אותך שאת לא היחידה. בעלי מוצ"ש לא עושה כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה גם לא יעזור הצעקות, הוא אומר שהוא עובד כל השבוע קשה כולל שישי. זהו. לגבי מוצש אין מה לדבר איתו.

הוא יושב ומשחק בפלאפון בספה או לומד. אתמול כשרחצתי כלים והילדים משכו אותי אמרתי לו ,לפחות תעסיק את הקטן כי הוא לא נותן לי אז זה הוא הסכים.

אז לא בטוח שצעקות יועילו, לי נגיד לא הועילו עד היום. אז אני עושה מה שיש לי כח. לא הכל. נגיד רק הורדתי מפה ורחצתי כלים ,אבל כל הסלון בלאגן משבת של משחקים וכו.

בקשר ליציאה בשבת גם שנים הייתי סוחבת אותו והיה יושב סתם על הספסל כמו איזה בול עץ וזה עוד יותר מעצבן.

כבר שנים שאני קובעת עם חברות בגינה והם באים עם הילדים שלהם אנחנו נפגשות לנו כיף, לילדים כיף.

מה שמצחיק בעלי חצי שנה ראשונה נהנה מיזה שהבית ריק ויש לו שקט, אח"כ הוא כבר הבין שזה לא לעניין אז הוא הולך ללמוד בבית כנסת ואח"כ הוא אוסף אותנו מהגינה והולכים לאכול לסעודה שלישית.

היום זה מצחיק, כבר חצי שנה לי אין כח לצאת עם הילדים לגינה, אבל הוא ממשיך ללכת ללמוד....

אז תצאי לבד , תקבעי עם חברות, אולי יפול לו האיסמון מתי שהוא

האם יוצא לכם לצאת כל המשפחה אם לא בשבת אז יום אחר?

כי אצלינו נגיד לא יוצא לצאת כל המשפחה בשבת

אבל-

בשבתות קיץ אנחנו תמיד יוצאים בשישי.

שבתות חורף יוצאים במוצ"ש.

אז יש יציאה משפחתית שזה חשוב, לפארק או קניון וכו...

אולי בגלל זה אני מותרת לו בשבת..

לדעתי הבעיה שקיימת כאן היא שאיפות ורצונות שלא מתואמים אחד עם השני. את מעוניית בטיול והוא אינו מעוניין.. האם דיברתם על מה עומד עומד אחרי הדברים? הסברת את חשיבותיך לעניין בנועם ולא כקובעת לבעלך?? ההרגשה שלי היא שזה לא מתוך עצלנות אלא מתוך מרידה שאת אומרת לו משהו והוא רוצה להראות לך מי בעל הבית אז הוא עושה מה שהוא רוצה ולא מה שתגידו לו ובשביל המצפון הוא מסווה באיצטלא  של עייפות.. כדאי שתשבו ודברו ברוגע ובניסיון להבין אחד את השני ולא לכפות רצונות על האחר.. תסבירי לו את החשיבות של הביחד המשפחתי וכמה הוא בונה אותכם כמשפחה מגובשת ומאוחדת וממילא יותר טובה. וזכרי שיש גם דעות שונות ממך ולא בטוח שיקבל את דעתך ופה תפקידך לקבל אותו כמות שהוא כי הוא בעלך ולאחר מכן לנסות להגיע לפשרה כלשהיא.. בהצלחה רבה!

מומלץ מאוד להכניס כיף ושמחה לסדר היום והערנות תגיע בעקבותיו. (כמובן שמותר ומצווה גם לנוח!)

1. לדבר יחד מה חשוב לכל אחד  בצהריים של שבת

2. לקבוע סדר יום לשניכם (מנוחה, טיול...), חשוב שיהיה מתחשב וכיפי :

ז"א, גם טיול יכול להיות פחות מעניין או יותר מעניין (פיקניק, משחק כדור עם הילדים וכד')

בעזרת השם, תדברו, תעשו ותצליחו להנות יחד יותר ויותר במהלך הזמן!

אגב, זה חשוב תמיד ולא רק בצהריים של שבת

האם זה בגלל שנמאס לך לשמוע את הרעש שעושים הילדים?

האם זה כדי להחליף מידע עם השכנים ביישוב?

ךראות את הטבע?

ואיך הטעם שלו בטיולים בסתם יום של חול ? חול המועד? בקיץ?

אני למשל מאוד אוהב לטייל, אבל עם בגדים נוחים להליכה ולא עם בגדי שבת, ובטח שאין לי כוח לטייל אחרי הארוחה.

המון גברים שאני מכירה בכלל לא היו רוצים הרבה ילדים, זה האישה לוחצת.

אפשר לאמר שכל הגברים סביבי שאני מכירה היו מסתפקים בפחות ילדים, האישה רוצה יותר אז הם מרגישים שזה יותר העול עליה, ככה בכל אופן בסביבה שלי, חברות משפחה וכו.

אפילו אמא שלי רצתה הרבה באמת נפל העול עליה,

גם האמת לפעמים אני חושבת שאני רוצה עוד ילדים, בעלי אומר כרגע לי אין את הכוחות ,אם את מוכנה לקחת על עצמך את העול של הטיפול,אין בעיה.

מצד אחד את אומרת שכואב לך הלב על ילדים מוזנחים. אז את בעד להביא פחות ילדים

מצד שני את אומרת שנחמץ הלב שהורים מתספקים בפחות, אז עדיף עוד ילדים אבל מוזנחים?

או שלא הבנתי מה שכתבת...

היא כותבת בפירוש שנחמץ הלב לראות ילדים שההורים לא רצו אותם,

לא כואב לה הלב שאנשים מביאים פחות ילדים...

אני גם לא אוהבת לצאת מהבית בשבת. מבחינתי זה היום לנוח בבית, וליהנות מהאווירה המשפחתית האישית והביתית.

אכן, ילדינו זקוקים ליציאה הזאת לרוב, ובדרך כלל בעלי לוקח אותם (לתהילים, לגן שעשועים, לפעמים לחברים...) כי הוא אוהב לצאת קצת יותר ממני.

זה לא רע - הרצון הזה לנוח בבית בשבת. יש כאלה שזה טוב להם יותר.

רק אז אולי נוכל לנסות לסייע לכם ברעיונות.

לגופו שלעניין, כמעט ואין סיכוי שלאנשים מהציבור הבלתי מקצועי תהיה אפשרות ליתן לכם עצות, קל וחומר כשהדברים מוצגים כאן באופן חלקי.

מה פתאום את פונה לציבור?! האם הוא יודע מזה?! האם הסכים?! האם בכלל שוחחת אתו?! אם כן מה תגובתו???

מעבר לאמור לעיל, מה התכונה הזאת של פניה לציבור?! האם גם לאמא שלך את פונה ומספרת לה על טיב היחסים האינטימיים בינכם? האם את תמיד נוהגת להוציא את האשפה החוצה?!.  ומה הפירוש צעקתי עליו שיזוז כבר?!  האם לפני החתונה הוא גם היה כך? כיצד היתה התנהגותך לפני החתונה? כיצד היא עכשיו?

הפותחת פנתה לציבור בשם בדוי, וזו זכותה המלאה. מאוד לא יפה להתקיף אותה.

אם זו תכונה לא יפה לפנות לציבור, אתה לא חייב להשתתף בפורומים.

אם אתה חושב שפרטים נוספים יוכלו לעזור, תשאל אותם בנימוס וללא פגיעה באישה המתייעצת.

ליחסים הזוגיים שבין בני הזוג.

לא נכון לפרוץ אותה זולת מקרים חריגים.

לטעמי מקרה זה  לא נמנה על המקרים החריגים המחייבים פתיחה לאחרים קל וחומר לציבור.

אם מקרה כזה נפרץ (ועוד לציבור?!), ככל הנראה יש בין בני הזוג בעיה  זוגית מעבר למתואר וזהו כנראה רק אחד מהסימפטומים שלה. 

האם לאמא שלו הוא נוהג לעזור? האם אמו כל הזמן אומרת לו תהיה בריא, ה' יברך אותך? אני כל הזמן מברכת אותך וכו'...

האם גם את אומרת לו כך? או שאת אומרת לו :"אתה חייב לעשות, כזה הבית שלך, זה הזבל שלך,, זה...."

מדוע אינך עייפה? שמא את לא עובדת קשה ויש לך עודף זמן של שינה ומתגעגעת רק לרגע שבו תוכלי לצאת לטייל? והוא כבר אין לו כח?

בהנחה ראשונית (לא בדוקה) שהיחסים בינכם בסדר, אולי יש לו בעיות בריאותיות?

צעקת עליו שיזוז כבר.

מה זה צעקת עליו? כיצד הגעתם למצב שבו צעקת עליו? מה טיב היחסים בינכם שאת צועקת עליו? אולי הוא חולה? אולי יש לו איזושהיא בעיה רפואית?! האם הוא עבר בדיקות? או שהצעקות הן התרופה הנסיונית לרפא אותו? או שהוא לא לא נהנה בחברתך?

שרק האשה עובדת ואח"כ היא זו שמתחננת למנוחה.

האם אפשר שבמקום עבודה של יום ששי שיעבוד ביום ראשון?

רק מהשאלות שלך היא תתעייף עד שבת..

אין אפשרות לאחרים להכנס לדקויות של המורכבות הזוגית, קל וחומר שלא אפשרי להמליץ ובמיוחד לנוכח מידע כל כך שטחי וחד צדדי שכזה.

מה שכן אפשר זה לעמת את הג'ינג'ית בשאלות וואולי זה גם יגרום לה לעסוק בהתבוננות עצמית וזוגית לפני שהיא יוצאת לכל העולם בכזאת שאלה. ואם יש בעיה אמיתית, היא יכולה להתייעץ עם בעל מקצוע שלא מייד יתן לה תשובה, אלא קודם יתחקר אותה על כל הרקע המשפחתי ויבין את התמונה הכוללת לפני שהוא מגבש עמדה.

מה זה כאן, פח אשפה ציבורי?!

במורכבות הזוגית

ובכל זאת יש פורום של נשואים על אף הידיעה שזוגיות זה דקויות ופה זה שטחי ולא שומעים את הצד השני.

אתה מגלה את אמריקה?

למה אתה לוקח את זה אישית שהיא יוצאת פה לכל העולם? מה אכפת לך... אלא אם כן יש לך אינטרס של בעל.

נגיד שזאת אשתך אין לך מה להיפגע סה"כ אמרה מה שמעיק עליה, תיקח את זה לאפיקים של לפתור את הבעיה, מה שבטוח שלא הבעיה זה שהיא העלתה את הנושא בפורום בפני כל העולם

הבעיה היא בעיה זוגית , בעית החשיפה מתגמדת לעומת הבעיה האמתית.

להגיד על הפורום שזה פח אשפה ציבורי זה לא ממש מכבד, אם כן מה אתה עושה בתוך הפח?

הביטוח פח אשפה ציבורי הוא ביטוי להוצאת הכביסה החוצה. הרעיון הוא שבני זוג חייבים להידבר בינהם ולא לפרוץ את המסגרת כלפי חוץ אלא רק במקרי מצוקה קיצוניים כמו סכנה מבין הזוג (אלימות, התעללות פיזית ו/או נפשית וכיוצ"ב). האינטימיות הזוגית מאוד חשובה לשני בני הזוג. ברגע שאחד מבני הזוג נמצא בתחושה שאינטימיות נפרצת ושהוא לא יכול לסמוך על דיסקרטיות מצד בן/בת הזוג, הוא עשוי להיסגר והתוצאה כמו שהיא מתארת" מה הבעיה שלך? מה העניין שלך? מה איכפת לך והיא מצידה לא נשארת חייבת ועוברת לצעקות.

ככל שהיא במצב של מצוקה כמו רגשית ובן הזוג לא יכול להיות שותף אתה בידיעה ובפתרון, הדרך הנכונה לטעמי היא לפנות לבעל מקצוע שיברר את כל המידע ולא פניה כזאת שטחית לפורום שמציגה מידע כל כך שטחי וחד צדדי כביכול הציבור ימצא פתרון. אז האולי ההצעה שלי היא הפתרון בשבילה.

יש לי תחושה סמויה שג'ינג'ית מציגה כאן נושא מפוברק כדי לפתוח שירשור. אילו היה דבר אמיתי, אדם נורמאלי מבין שלא זו הדרך לפתור בעיות.

ורק אז אנו כצופים אולי נוכל למלא את בקשת הג'ינג'ית ולנסות לחוות דעתנו ולהמליץ על אף שאנו לא ממש בעלי נסיון מקצועי

בדומה לכך שאם את קמה בבוקר ואת יודעת שיש לך המון המון מה לעשות היום

והיום הזה לא יגמר

הרבה יותר קשה לצאת מהמיטה

מאשר אם את יודעת שאת רק צריכה לצאת ל5 דק' מהמיטה וכבר את חוזרת

נסי לשבת איתו לשיחה אמיתית 

תסבירי לי מה מפריע לך ולמה את חושבת שזה חשוב לצאת

ואולי הוא יסביר לך למה הוא עושה את זה

אצלנו אני המעצבנת שלא רוצה לצאת, בטח לא בשבת!

שבת אחרי הסעודה בשבילי העונג הכי גדול זה להתחפר במיטה... עדיף עם ספר, עדיף להרדם באמצע, כמה שיותר מוקדם.

לצאת החוצה עבורי זה ממש ממש סיוטטטטט

לא רוצה להתלבש, לא רוצה נעליים, זה מעיק עלי ומעייף. 

כל השבוע אני רצה מפה לשם ומשם לפה. בשבת זה הזמן שלי לאהוב את הבית!

את הפינה שלי, את המיטה שלי שאני לא ממש זוכה לאייש אותה בשעות מוקדמות כל השבוע..

בעלי בהתחלה גם נורא התאכזב. הוא שוחר טיולים, והוא היה מבקש ממני לטייל גם בשבתות קייציות,

שזה הסיוט של הסיוט - גם מזג אוויר על הפנים, דביק, במקום להיות במזגן הנחמד בבית,

גם מאוחרררררר יואו כמה מאוחר! העייפות הזאת! מי צריך לדבר עכשיו?!
אז בתחילה הכרחתי את עצמי בשבילו, אבל אז ראיתי שאני נעשית עצבנית וחוששת מהרגע של ההצעה...

אז לא שהוא מאושר מזה היום, אבל הוא התרגל לחלקים הטובים, ויש הרבה ברוך ה'.
ומדי פעם אני מפרגנת יציאה... אבל באמת בקושי, בשבילי זה וויתור עצום. 

במקום זה אנחנו יוצאים ביום חול לפעמים.

אבל - 

יש כאן תיאור שקצת מזכיר לי מונו, הקטע של השינה המאד ארוכה, פלוס התפילות בבית (או שזה מקובל אצלכם, אצלי אם בעלי מתפלל בבית זה ממש חריג.) פלוס הלא כ"כ מרגיש טוב - 

לפעמים זה מונו, ואז ממש חבל על העצבים... 

שיעשה בדיקת דם.

אבל 2 - 

אם הוא לא חולה ואת מרגישה שמעבר לקטע של הטיולים (שבזה מותר לך להתחשב בו לדעתי..) הוא ממש מתנער מלעזור לך וכו' - תנהלו דיון פתוח ורגוע בנושא, ותזכרי שהתגובה 'מה זה משנה לך' או 'מה אכפת לך' - לא זוכרת בדיוק מה כתבת - היא מגננה, דלגי עליה בלי להתרגז ותדבקי בעקרונות שבאמת חשובים לך.

המון הצלחה!!!

זה לכאורה מצביע על כך שיש בעיה זוגית בינהם (לכאורה כמובן).

שאם לא כן, הוא לא מדבר אליה בלשון שכזאת והיא לא צועקת עליו כפי שהיא תיארה.

המקום לפתרון של בעיות כאלה הוא בשיחה זוגית בינהם ו/או פניה לבעל מקצוע נייטרלי.

אתה כנראה חדש פה.  אבל ההתייעצות האנונימית נותנת מקום לאפיקים חדשים ולמחשבות חדשות. והפורום הזה עוסק בזה הרבה. ולכן פניתי לפה. 

אני לא מרגישה שויכוח או אפילו מריבה עם בעלי היא חשיפה של האינטימיות אלא תהליך של בירור וכאשר אני במבוי סתום אני רוצה לשחרר אותו ולנסות להיפתח לתובנות חדשות. ולניסיון של זוגות אחרים. כמו שאתה ואני ראינו - אני לא לבד במערכה והדיון המשותף והתובנות יכולים לעזור. 

אבל ממש הרגזתי אותך. ואין לי ממש מושג למה. 

אז אתמול שחזרתי הביתה סיפרתי לאיש ששלחתי לפורום הודעה הוא פתח ואמר: "וואו, הרבה ענו לך" כאמור הצורך שלי ידוע לו  (זה לגמרי צורך נפשי שלי ושל הילדים ממש לא טכני) בכלל אני משתדלת שההפעלות לא יהיו ברמת השמרטפות אל ברמת החוויה של להיות יחד איתם ולחוות איתם את החיים. . בע"ה נתקדם הלאה ואולי אני אצליח להכיל יותר את הקושי שלו... 

שוב תודה לכולם. 

ומאד התפעלתי מהתגובה של בעלך.

כנראה אדם נוח ועם מידות טובות..

ולא רק "תכילי את הקושי שלו", אלא תני מקום לצד שלו איך "רמת החוויות" המשותפות איתם צריכות להיות מבחינתו. ההסתכלות של האיש לא תמיד כמו של האשה, והיא לגיטימית לא פחות... הוא אבא.

אני יכולה לספר לך מעצמי ,שאם את רוצה שבעלך יחווה איתכם את החוויות אני עשיתי כמה דברים בשביל זה

קודם כל אני אגיד לך שיש מלא גברים כאלו שאני רואה סביבי במשפחה.

בקטע הזה אם הבעל לא כזה שמחפש חוויות עם המשפחה, אין לך בררה אלא לקחת את הפיקוד

תשמעי מה היה אצלינו.

כל חול המועד/ חופש/ וכו היתי כמובן רוצה לצאת כל המשפחה שהילדים יחוו חוויות כמו: פארק, פרדס, גן חיות, ים, מתפנחים, רפת, לול, וכו. לצאת מהארבע קורות גג לנשום אוויר, טבע

אני אפסר לך איך זה היה נראה, היינו מגיעים לפארק, לא היה ספסל פנוי אני באופן טבעי מתישבת על הדשא, אין ספסל מה נעשה? בעלי לא הסכים בשום אופן לשבת על הדשא, לא רוצה להתכלכלך, להתקמט, לא לכבודו לשבת על הדשא וכו. היה מתחיל עצבים, כי הוא מצידו חוזר לאוטו. אז מה עשינו?

הינו הולכים לגן חיות לא היתה לו את הסבלנות לראות חיות מכלוב לכלוב עם הילדים ולהתלהב כמוני, היתי מוצאת אותו יושב על ספסל ישן!!! לא אחד ולא שתים, שיעמם לו תפס פינה ונרדם, אני פשוט היתי מתחילה לבכות בגן חיות כבר מרוב תסכול.

למה??? למה?? תהנה עם הילדים.

אז עשינו הפסקה של איזה שנתים, לא יצאנו עם הילדים פשוט זכרונות רעים לי ולו.

היום!!!!! אנחנו מטילים המון והוא חלק פעיל ונהנה איתם.

אני הבנתי שאם רוצים לצאת אז דבר ראשון , אם הילדים רבים ביניהם אני מנסה מהר לפשר בקטע טוב בלי עצבים שהוא ישאר מחוץ לתמונה, כי כשהוא נכנס כבר כל האוירה נהית לא טובה.

דבר שני בקטע של לארגן אוכל, לסחוב אפילו בפארק וכו, לא מפילה עליו שום ארגון, סוחבת את העגלות וכו.

דבר שלישי מנסה כל הזמן להגיד שהכל טוב, בסדר, אומרת כל הזמן איך כולם נהנים וכו.... גם אני רצה עם הילדים בין מתקן למתקן וכו.בקיצור לוקחת על עצמי את כל העול גם בטיול,

וכן מראש לפני חופשה, מראה לו כמה אתרים, הוא אומר מה נראה לו ואני קונה את כל הכרטיסם מראש!! לגן חיות, אטרקציות למינהם,  כולם יודעים את התוכנית,גם אם באותו הבוקר הוא מתחיל לעקם את האף אין לו בררה, הילדים יודעים, הכל שולם מראש!! הוא בא.

אפילו היום הוא לפעמים מציע לסחוב את השתיה, הממתקים, אחרי ששנים אני עשיתי את זה בלי לבקש ממנו.

היום הוא אפילו למד להנות עם הילדים. מקסימום לפעמים הוא אומר אני צריך שרותים והוא נעלם לאיזה 10 דקות, לא שזה ממש שרותים אבל כנראה פתח מילוט לאוויר לכמה דקות. אם אני רואה שעוברת איזה חצי שעה אני מתקשרת להתעניין אם לא טבע בשרותים והוא מצטרף אלינו.

בפעם הבאה ספרי לו לפני שאת פונה לציבור או לאמא שלך ותפתחי את הנושא אך בנחת בלי לחץ.

תכיני לו אוכל כשהוא רעב, או תזמיני אותו לארוחה זוגית ותוך כדי שהוא סועד את נפשו פתחי את הנושא הנחת ודובבי אותו לדבר ולפרק את העניינים. ובאמת, אולי מעבר לעייפות יש לו בעיה רפואית שצריכה טיפול? ואם כן, אז צריך ללכת לטיפול במקום המתאים למקבלי טיפול.

ואם זה עייפות, יש לגלות אמפטיה, כי לא כל הגברים עובדים ביום ששי. זה רק טבעי שמגיע הסעודה ובמיוחד אם היא בשרית (שלאחריה הקיבה צורכת הרבה חמצן לצורך העיכול והמוח נותן פקודה- לנוח, לנוח, לנוח, לישון, לישון....).

למדנו שבשבת לא רוחצים כלים אלא רק במוצ"ש ולאחרי כן. מדוע? כדי ששבת תהיה שבת מנוחה.  לימוד ומנוחה.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.