אבל יש לו יום חופשי ביום א שגם בו הוא די קורא, לומד קצת במיטה ומשלים מטלות קטנות בבית. לא משהו מסיבי מידי. וזה היום שבו אני חוזרת מאוחר מהעבודה (גם אני עובדת בעבודה מסיבית ומספקת (תודה לאל). ולכן הילדים רואים סרטים (מה שאני לא מרשה אבל מנווטת שיש ביום שאבא בבית) ויותר אחראים למצוא לעצמם עיסוקים. אבל בכל זאת שבת זה יום של כולנו!!!

שיבין שזה מתוך הערכה ולא מתוך ביקורת
 

נסי לדבר איתו, להסביר לו מה קשה לך ומפריע לך.

תבקשי ממנו לספר גם על הצד שלו - איך הוא מרגיש בשבת? למה הוא כ"כ עייף?

הכל חוזר על עצמו בדפוס קבוע, מן הסתם צעקות ועצבים לא יעזרו פה. בדיוק כמו שלא עזרו עד עכשיו.

רק אחרי שכל אחד יבין את הצד שני תוכלו למצוא פתרון הוגן לשניכם.

כל אחד לצאת לטייל..

חבל להמתקד בזה.

יש סעודה ביחד, תשתדלו את ה"ביחד" של המשפחה להעביר לשם.  תגידי לו, איך שאתה רוצה - העיקר שנרגיש שבשבת יש גם ביחד-משפחתי.

ותפילות לא יבואו בכח.. 

אבל אם תהיה אוירה מאד חביבה ומפרגנת לאבא, את והילדים, יש סיכוי שיזוז משהו, מכל הבחינות...

לענ"ד.

מצות היום בשבת היא לצאת לטייל?

אולי המנוחה גם כן חשובה?

סליחה שאני קוטלת, אבל -

למה את מתווכחת איתו כל שבת מחדש? ועוד ליד הילדים..

תשבו ביום ראשון, שני שלישי ותחשבו אם מתאים לכם לצאת לטייל. זה כל כך חשוב לך והוא לא רוצה בכלל -

אולי משהו אחר במקום טיול? או טיול רק אחת לחודש?

אולי לגינה קרוב לבית הוא יסכים?

לפי תיאור שלך נשמע שהוא לא כל כך הרגיש טוב אתמול?

באיזה שעה הלכתם לישון בליל שבת? אם לא ישנים לילה אז אין כוח

אז רק לנחם אותך שאת לא היחידה. בעלי מוצ"ש לא עושה כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה גם לא יעזור הצעקות, הוא אומר שהוא עובד כל השבוע קשה כולל שישי. זהו. לגבי מוצש אין מה לדבר איתו.

הוא יושב ומשחק בפלאפון בספה או לומד. אתמול כשרחצתי כלים והילדים משכו אותי אמרתי לו ,לפחות תעסיק את הקטן כי הוא לא נותן לי אז זה הוא הסכים.

אז לא בטוח שצעקות יועילו, לי נגיד לא הועילו עד היום. אז אני עושה מה שיש לי כח. לא הכל. נגיד רק הורדתי מפה ורחצתי כלים ,אבל כל הסלון בלאגן משבת של משחקים וכו.

בקשר ליציאה בשבת גם שנים הייתי סוחבת אותו והיה יושב סתם על הספסל כמו איזה בול עץ וזה עוד יותר מעצבן.

כבר שנים שאני קובעת עם חברות בגינה והם באים עם הילדים שלהם אנחנו נפגשות לנו כיף, לילדים כיף.

מה שמצחיק בעלי חצי שנה ראשונה נהנה מיזה שהבית ריק ויש לו שקט, אח"כ הוא כבר הבין שזה לא לעניין אז הוא הולך ללמוד בבית כנסת ואח"כ הוא אוסף אותנו מהגינה והולכים לאכול לסעודה שלישית.

היום זה מצחיק, כבר חצי שנה לי אין כח לצאת עם הילדים לגינה, אבל הוא ממשיך ללכת ללמוד....

אז תצאי לבד , תקבעי עם חברות, אולי יפול לו האיסמון מתי שהוא

האם יוצא לכם לצאת כל המשפחה אם לא בשבת אז יום אחר?

כי אצלינו נגיד לא יוצא לצאת כל המשפחה בשבת

אבל-

בשבתות קיץ אנחנו תמיד יוצאים בשישי.

שבתות חורף יוצאים במוצ"ש.

אז יש יציאה משפחתית שזה חשוב, לפארק או קניון וכו...

אולי בגלל זה אני מותרת לו בשבת..

לדעתי הבעיה שקיימת כאן היא שאיפות ורצונות שלא מתואמים אחד עם השני. את מעוניית בטיול והוא אינו מעוניין.. האם דיברתם על מה עומד עומד אחרי הדברים? הסברת את חשיבותיך לעניין בנועם ולא כקובעת לבעלך?? ההרגשה שלי היא שזה לא מתוך עצלנות אלא מתוך מרידה שאת אומרת לו משהו והוא רוצה להראות לך מי בעל הבית אז הוא עושה מה שהוא רוצה ולא מה שתגידו לו ובשביל המצפון הוא מסווה באיצטלא  של עייפות.. כדאי שתשבו ודברו ברוגע ובניסיון להבין אחד את השני ולא לכפות רצונות על האחר.. תסבירי לו את החשיבות של הביחד המשפחתי וכמה הוא בונה אותכם כמשפחה מגובשת ומאוחדת וממילא יותר טובה. וזכרי שיש גם דעות שונות ממך ולא בטוח שיקבל את דעתך ופה תפקידך לקבל אותו כמות שהוא כי הוא בעלך ולאחר מכן לנסות להגיע לפשרה כלשהיא.. בהצלחה רבה!

מומלץ מאוד להכניס כיף ושמחה לסדר היום והערנות תגיע בעקבותיו. (כמובן שמותר ומצווה גם לנוח!)

1. לדבר יחד מה חשוב לכל אחד  בצהריים של שבת

2. לקבוע סדר יום לשניכם (מנוחה, טיול...), חשוב שיהיה מתחשב וכיפי :

ז"א, גם טיול יכול להיות פחות מעניין או יותר מעניין (פיקניק, משחק כדור עם הילדים וכד')

בעזרת השם, תדברו, תעשו ותצליחו להנות יחד יותר ויותר במהלך הזמן!

אגב, זה חשוב תמיד ולא רק בצהריים של שבת

האם זה בגלל שנמאס לך לשמוע את הרעש שעושים הילדים?

האם זה כדי להחליף מידע עם השכנים ביישוב?

ךראות את הטבע?

ואיך הטעם שלו בטיולים בסתם יום של חול ? חול המועד? בקיץ?

אני למשל מאוד אוהב לטייל, אבל עם בגדים נוחים להליכה ולא עם בגדי שבת, ובטח שאין לי כוח לטייל אחרי הארוחה.

המון גברים שאני מכירה בכלל לא היו רוצים הרבה ילדים, זה האישה לוחצת.

אפשר לאמר שכל הגברים סביבי שאני מכירה היו מסתפקים בפחות ילדים, האישה רוצה יותר אז הם מרגישים שזה יותר העול עליה, ככה בכל אופן בסביבה שלי, חברות משפחה וכו.

אפילו אמא שלי רצתה הרבה באמת נפל העול עליה,

גם האמת לפעמים אני חושבת שאני רוצה עוד ילדים, בעלי אומר כרגע לי אין את הכוחות ,אם את מוכנה לקחת על עצמך את העול של הטיפול,אין בעיה.

מצד אחד את אומרת שכואב לך הלב על ילדים מוזנחים. אז את בעד להביא פחות ילדים

מצד שני את אומרת שנחמץ הלב שהורים מתספקים בפחות, אז עדיף עוד ילדים אבל מוזנחים?

או שלא הבנתי מה שכתבת...

היא כותבת בפירוש שנחמץ הלב לראות ילדים שההורים לא רצו אותם,

לא כואב לה הלב שאנשים מביאים פחות ילדים...

אני גם לא אוהבת לצאת מהבית בשבת. מבחינתי זה היום לנוח בבית, וליהנות מהאווירה המשפחתית האישית והביתית.

אכן, ילדינו זקוקים ליציאה הזאת לרוב, ובדרך כלל בעלי לוקח אותם (לתהילים, לגן שעשועים, לפעמים לחברים...) כי הוא אוהב לצאת קצת יותר ממני.

זה לא רע - הרצון הזה לנוח בבית בשבת. יש כאלה שזה טוב להם יותר.

רק אז אולי נוכל לנסות לסייע לכם ברעיונות.

לגופו שלעניין, כמעט ואין סיכוי שלאנשים מהציבור הבלתי מקצועי תהיה אפשרות ליתן לכם עצות, קל וחומר כשהדברים מוצגים כאן באופן חלקי.

מה פתאום את פונה לציבור?! האם הוא יודע מזה?! האם הסכים?! האם בכלל שוחחת אתו?! אם כן מה תגובתו???

מעבר לאמור לעיל, מה התכונה הזאת של פניה לציבור?! האם גם לאמא שלך את פונה ומספרת לה על טיב היחסים האינטימיים בינכם? האם את תמיד נוהגת להוציא את האשפה החוצה?!.  ומה הפירוש צעקתי עליו שיזוז כבר?!  האם לפני החתונה הוא גם היה כך? כיצד היתה התנהגותך לפני החתונה? כיצד היא עכשיו?

הפותחת פנתה לציבור בשם בדוי, וזו זכותה המלאה. מאוד לא יפה להתקיף אותה.

אם זו תכונה לא יפה לפנות לציבור, אתה לא חייב להשתתף בפורומים.

אם אתה חושב שפרטים נוספים יוכלו לעזור, תשאל אותם בנימוס וללא פגיעה באישה המתייעצת.

ליחסים הזוגיים שבין בני הזוג.

לא נכון לפרוץ אותה זולת מקרים חריגים.

לטעמי מקרה זה  לא נמנה על המקרים החריגים המחייבים פתיחה לאחרים קל וחומר לציבור.

אם מקרה כזה נפרץ (ועוד לציבור?!), ככל הנראה יש בין בני הזוג בעיה  זוגית מעבר למתואר וזהו כנראה רק אחד מהסימפטומים שלה. 

האם לאמא שלו הוא נוהג לעזור? האם אמו כל הזמן אומרת לו תהיה בריא, ה' יברך אותך? אני כל הזמן מברכת אותך וכו'...

האם גם את אומרת לו כך? או שאת אומרת לו :"אתה חייב לעשות, כזה הבית שלך, זה הזבל שלך,, זה...."

מדוע אינך עייפה? שמא את לא עובדת קשה ויש לך עודף זמן של שינה ומתגעגעת רק לרגע שבו תוכלי לצאת לטייל? והוא כבר אין לו כח?

בהנחה ראשונית (לא בדוקה) שהיחסים בינכם בסדר, אולי יש לו בעיות בריאותיות?

צעקת עליו שיזוז כבר.

מה זה צעקת עליו? כיצד הגעתם למצב שבו צעקת עליו? מה טיב היחסים בינכם שאת צועקת עליו? אולי הוא חולה? אולי יש לו איזושהיא בעיה רפואית?! האם הוא עבר בדיקות? או שהצעקות הן התרופה הנסיונית לרפא אותו? או שהוא לא לא נהנה בחברתך?

שרק האשה עובדת ואח"כ היא זו שמתחננת למנוחה.

האם אפשר שבמקום עבודה של יום ששי שיעבוד ביום ראשון?

רק מהשאלות שלך היא תתעייף עד שבת..

אין אפשרות לאחרים להכנס לדקויות של המורכבות הזוגית, קל וחומר שלא אפשרי להמליץ ובמיוחד לנוכח מידע כל כך שטחי וחד צדדי שכזה.

מה שכן אפשר זה לעמת את הג'ינג'ית בשאלות וואולי זה גם יגרום לה לעסוק בהתבוננות עצמית וזוגית לפני שהיא יוצאת לכל העולם בכזאת שאלה. ואם יש בעיה אמיתית, היא יכולה להתייעץ עם בעל מקצוע שלא מייד יתן לה תשובה, אלא קודם יתחקר אותה על כל הרקע המשפחתי ויבין את התמונה הכוללת לפני שהוא מגבש עמדה.

מה זה כאן, פח אשפה ציבורי?!

במורכבות הזוגית

ובכל זאת יש פורום של נשואים על אף הידיעה שזוגיות זה דקויות ופה זה שטחי ולא שומעים את הצד השני.

אתה מגלה את אמריקה?

למה אתה לוקח את זה אישית שהיא יוצאת פה לכל העולם? מה אכפת לך... אלא אם כן יש לך אינטרס של בעל.

נגיד שזאת אשתך אין לך מה להיפגע סה"כ אמרה מה שמעיק עליה, תיקח את זה לאפיקים של לפתור את הבעיה, מה שבטוח שלא הבעיה זה שהיא העלתה את הנושא בפורום בפני כל העולם

הבעיה היא בעיה זוגית , בעית החשיפה מתגמדת לעומת הבעיה האמתית.

להגיד על הפורום שזה פח אשפה ציבורי זה לא ממש מכבד, אם כן מה אתה עושה בתוך הפח?

הביטוח פח אשפה ציבורי הוא ביטוי להוצאת הכביסה החוצה. הרעיון הוא שבני זוג חייבים להידבר בינהם ולא לפרוץ את המסגרת כלפי חוץ אלא רק במקרי מצוקה קיצוניים כמו סכנה מבין הזוג (אלימות, התעללות פיזית ו/או נפשית וכיוצ"ב). האינטימיות הזוגית מאוד חשובה לשני בני הזוג. ברגע שאחד מבני הזוג נמצא בתחושה שאינטימיות נפרצת ושהוא לא יכול לסמוך על דיסקרטיות מצד בן/בת הזוג, הוא עשוי להיסגר והתוצאה כמו שהיא מתארת" מה הבעיה שלך? מה העניין שלך? מה איכפת לך והיא מצידה לא נשארת חייבת ועוברת לצעקות.

ככל שהיא במצב של מצוקה כמו רגשית ובן הזוג לא יכול להיות שותף אתה בידיעה ובפתרון, הדרך הנכונה לטעמי היא לפנות לבעל מקצוע שיברר את כל המידע ולא פניה כזאת שטחית לפורום שמציגה מידע כל כך שטחי וחד צדדי כביכול הציבור ימצא פתרון. אז האולי ההצעה שלי היא הפתרון בשבילה.

יש לי תחושה סמויה שג'ינג'ית מציגה כאן נושא מפוברק כדי לפתוח שירשור. אילו היה דבר אמיתי, אדם נורמאלי מבין שלא זו הדרך לפתור בעיות.

ורק אז אנו כצופים אולי נוכל למלא את בקשת הג'ינג'ית ולנסות לחוות דעתנו ולהמליץ על אף שאנו לא ממש בעלי נסיון מקצועי

בדומה לכך שאם את קמה בבוקר ואת יודעת שיש לך המון המון מה לעשות היום

והיום הזה לא יגמר

הרבה יותר קשה לצאת מהמיטה

מאשר אם את יודעת שאת רק צריכה לצאת ל5 דק' מהמיטה וכבר את חוזרת

נסי לשבת איתו לשיחה אמיתית 

תסבירי לי מה מפריע לך ולמה את חושבת שזה חשוב לצאת

ואולי הוא יסביר לך למה הוא עושה את זה

אצלנו אני המעצבנת שלא רוצה לצאת, בטח לא בשבת!

שבת אחרי הסעודה בשבילי העונג הכי גדול זה להתחפר במיטה... עדיף עם ספר, עדיף להרדם באמצע, כמה שיותר מוקדם.

לצאת החוצה עבורי זה ממש ממש סיוטטטטט

לא רוצה להתלבש, לא רוצה נעליים, זה מעיק עלי ומעייף. 

כל השבוע אני רצה מפה לשם ומשם לפה. בשבת זה הזמן שלי לאהוב את הבית!

את הפינה שלי, את המיטה שלי שאני לא ממש זוכה לאייש אותה בשעות מוקדמות כל השבוע..

בעלי בהתחלה גם נורא התאכזב. הוא שוחר טיולים, והוא היה מבקש ממני לטייל גם בשבתות קייציות,

שזה הסיוט של הסיוט - גם מזג אוויר על הפנים, דביק, במקום להיות במזגן הנחמד בבית,

גם מאוחרררררר יואו כמה מאוחר! העייפות הזאת! מי צריך לדבר עכשיו?!
אז בתחילה הכרחתי את עצמי בשבילו, אבל אז ראיתי שאני נעשית עצבנית וחוששת מהרגע של ההצעה...

אז לא שהוא מאושר מזה היום, אבל הוא התרגל לחלקים הטובים, ויש הרבה ברוך ה'.
ומדי פעם אני מפרגנת יציאה... אבל באמת בקושי, בשבילי זה וויתור עצום. 

במקום זה אנחנו יוצאים ביום חול לפעמים.

אבל - 

יש כאן תיאור שקצת מזכיר לי מונו, הקטע של השינה המאד ארוכה, פלוס התפילות בבית (או שזה מקובל אצלכם, אצלי אם בעלי מתפלל בבית זה ממש חריג.) פלוס הלא כ"כ מרגיש טוב - 

לפעמים זה מונו, ואז ממש חבל על העצבים... 

שיעשה בדיקת דם.

אבל 2 - 

אם הוא לא חולה ואת מרגישה שמעבר לקטע של הטיולים (שבזה מותר לך להתחשב בו לדעתי..) הוא ממש מתנער מלעזור לך וכו' - תנהלו דיון פתוח ורגוע בנושא, ותזכרי שהתגובה 'מה זה משנה לך' או 'מה אכפת לך' - לא זוכרת בדיוק מה כתבת - היא מגננה, דלגי עליה בלי להתרגז ותדבקי בעקרונות שבאמת חשובים לך.

המון הצלחה!!!

זה לכאורה מצביע על כך שיש בעיה זוגית בינהם (לכאורה כמובן).

שאם לא כן, הוא לא מדבר אליה בלשון שכזאת והיא לא צועקת עליו כפי שהיא תיארה.

המקום לפתרון של בעיות כאלה הוא בשיחה זוגית בינהם ו/או פניה לבעל מקצוע נייטרלי.

אתה כנראה חדש פה.  אבל ההתייעצות האנונימית נותנת מקום לאפיקים חדשים ולמחשבות חדשות. והפורום הזה עוסק בזה הרבה. ולכן פניתי לפה. 

אני לא מרגישה שויכוח או אפילו מריבה עם בעלי היא חשיפה של האינטימיות אלא תהליך של בירור וכאשר אני במבוי סתום אני רוצה לשחרר אותו ולנסות להיפתח לתובנות חדשות. ולניסיון של זוגות אחרים. כמו שאתה ואני ראינו - אני לא לבד במערכה והדיון המשותף והתובנות יכולים לעזור. 

אבל ממש הרגזתי אותך. ואין לי ממש מושג למה. 

אז אתמול שחזרתי הביתה סיפרתי לאיש ששלחתי לפורום הודעה הוא פתח ואמר: "וואו, הרבה ענו לך" כאמור הצורך שלי ידוע לו  (זה לגמרי צורך נפשי שלי ושל הילדים ממש לא טכני) בכלל אני משתדלת שההפעלות לא יהיו ברמת השמרטפות אל ברמת החוויה של להיות יחד איתם ולחוות איתם את החיים. . בע"ה נתקדם הלאה ואולי אני אצליח להכיל יותר את הקושי שלו... 

שוב תודה לכולם. 

ומאד התפעלתי מהתגובה של בעלך.

כנראה אדם נוח ועם מידות טובות..

ולא רק "תכילי את הקושי שלו", אלא תני מקום לצד שלו איך "רמת החוויות" המשותפות איתם צריכות להיות מבחינתו. ההסתכלות של האיש לא תמיד כמו של האשה, והיא לגיטימית לא פחות... הוא אבא.

אני יכולה לספר לך מעצמי ,שאם את רוצה שבעלך יחווה איתכם את החוויות אני עשיתי כמה דברים בשביל זה

קודם כל אני אגיד לך שיש מלא גברים כאלו שאני רואה סביבי במשפחה.

בקטע הזה אם הבעל לא כזה שמחפש חוויות עם המשפחה, אין לך בררה אלא לקחת את הפיקוד

תשמעי מה היה אצלינו.

כל חול המועד/ חופש/ וכו היתי כמובן רוצה לצאת כל המשפחה שהילדים יחוו חוויות כמו: פארק, פרדס, גן חיות, ים, מתפנחים, רפת, לול, וכו. לצאת מהארבע קורות גג לנשום אוויר, טבע

אני אפסר לך איך זה היה נראה, היינו מגיעים לפארק, לא היה ספסל פנוי אני באופן טבעי מתישבת על הדשא, אין ספסל מה נעשה? בעלי לא הסכים בשום אופן לשבת על הדשא, לא רוצה להתכלכלך, להתקמט, לא לכבודו לשבת על הדשא וכו. היה מתחיל עצבים, כי הוא מצידו חוזר לאוטו. אז מה עשינו?

הינו הולכים לגן חיות לא היתה לו את הסבלנות לראות חיות מכלוב לכלוב עם הילדים ולהתלהב כמוני, היתי מוצאת אותו יושב על ספסל ישן!!! לא אחד ולא שתים, שיעמם לו תפס פינה ונרדם, אני פשוט היתי מתחילה לבכות בגן חיות כבר מרוב תסכול.

למה??? למה?? תהנה עם הילדים.

אז עשינו הפסקה של איזה שנתים, לא יצאנו עם הילדים פשוט זכרונות רעים לי ולו.

היום!!!!! אנחנו מטילים המון והוא חלק פעיל ונהנה איתם.

אני הבנתי שאם רוצים לצאת אז דבר ראשון , אם הילדים רבים ביניהם אני מנסה מהר לפשר בקטע טוב בלי עצבים שהוא ישאר מחוץ לתמונה, כי כשהוא נכנס כבר כל האוירה נהית לא טובה.

דבר שני בקטע של לארגן אוכל, לסחוב אפילו בפארק וכו, לא מפילה עליו שום ארגון, סוחבת את העגלות וכו.

דבר שלישי מנסה כל הזמן להגיד שהכל טוב, בסדר, אומרת כל הזמן איך כולם נהנים וכו.... גם אני רצה עם הילדים בין מתקן למתקן וכו.בקיצור לוקחת על עצמי את כל העול גם בטיול,

וכן מראש לפני חופשה, מראה לו כמה אתרים, הוא אומר מה נראה לו ואני קונה את כל הכרטיסם מראש!! לגן חיות, אטרקציות למינהם,  כולם יודעים את התוכנית,גם אם באותו הבוקר הוא מתחיל לעקם את האף אין לו בררה, הילדים יודעים, הכל שולם מראש!! הוא בא.

אפילו היום הוא לפעמים מציע לסחוב את השתיה, הממתקים, אחרי ששנים אני עשיתי את זה בלי לבקש ממנו.

היום הוא אפילו למד להנות עם הילדים. מקסימום לפעמים הוא אומר אני צריך שרותים והוא נעלם לאיזה 10 דקות, לא שזה ממש שרותים אבל כנראה פתח מילוט לאוויר לכמה דקות. אם אני רואה שעוברת איזה חצי שעה אני מתקשרת להתעניין אם לא טבע בשרותים והוא מצטרף אלינו.

בפעם הבאה ספרי לו לפני שאת פונה לציבור או לאמא שלך ותפתחי את הנושא אך בנחת בלי לחץ.

תכיני לו אוכל כשהוא רעב, או תזמיני אותו לארוחה זוגית ותוך כדי שהוא סועד את נפשו פתחי את הנושא הנחת ודובבי אותו לדבר ולפרק את העניינים. ובאמת, אולי מעבר לעייפות יש לו בעיה רפואית שצריכה טיפול? ואם כן, אז צריך ללכת לטיפול במקום המתאים למקבלי טיפול.

ואם זה עייפות, יש לגלות אמפטיה, כי לא כל הגברים עובדים ביום ששי. זה רק טבעי שמגיע הסעודה ובמיוחד אם היא בשרית (שלאחריה הקיבה צורכת הרבה חמצן לצורך העיכול והמוח נותן פקודה- לנוח, לנוח, לנוח, לישון, לישון....).

למדנו שבשבת לא רוחצים כלים אלא רק במוצ"ש ולאחרי כן. מדוע? כדי ששבת תהיה שבת מנוחה.  לימוד ומנוחה.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?