אבל יש לו יום חופשי ביום א שגם בו הוא די קורא, לומד קצת במיטה ומשלים מטלות קטנות בבית. לא משהו מסיבי מידי. וזה היום שבו אני חוזרת מאוחר מהעבודה (גם אני עובדת בעבודה מסיבית ומספקת (תודה לאל). ולכן הילדים רואים סרטים (מה שאני לא מרשה אבל מנווטת שיש ביום שאבא בבית) ויותר אחראים למצוא לעצמם עיסוקים. אבל בכל זאת שבת זה יום של כולנו!!!

שיבין שזה מתוך הערכה ולא מתוך ביקורת
 

נסי לדבר איתו, להסביר לו מה קשה לך ומפריע לך.

תבקשי ממנו לספר גם על הצד שלו - איך הוא מרגיש בשבת? למה הוא כ"כ עייף?

הכל חוזר על עצמו בדפוס קבוע, מן הסתם צעקות ועצבים לא יעזרו פה. בדיוק כמו שלא עזרו עד עכשיו.

רק אחרי שכל אחד יבין את הצד שני תוכלו למצוא פתרון הוגן לשניכם.

כל אחד לצאת לטייל..

חבל להמתקד בזה.

יש סעודה ביחד, תשתדלו את ה"ביחד" של המשפחה להעביר לשם.  תגידי לו, איך שאתה רוצה - העיקר שנרגיש שבשבת יש גם ביחד-משפחתי.

ותפילות לא יבואו בכח.. 

אבל אם תהיה אוירה מאד חביבה ומפרגנת לאבא, את והילדים, יש סיכוי שיזוז משהו, מכל הבחינות...

לענ"ד.

מצות היום בשבת היא לצאת לטייל?

אולי המנוחה גם כן חשובה?

סליחה שאני קוטלת, אבל -

למה את מתווכחת איתו כל שבת מחדש? ועוד ליד הילדים..

תשבו ביום ראשון, שני שלישי ותחשבו אם מתאים לכם לצאת לטייל. זה כל כך חשוב לך והוא לא רוצה בכלל -

אולי משהו אחר במקום טיול? או טיול רק אחת לחודש?

אולי לגינה קרוב לבית הוא יסכים?

לפי תיאור שלך נשמע שהוא לא כל כך הרגיש טוב אתמול?

באיזה שעה הלכתם לישון בליל שבת? אם לא ישנים לילה אז אין כוח

אז רק לנחם אותך שאת לא היחידה. בעלי מוצ"ש לא עושה כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה גם לא יעזור הצעקות, הוא אומר שהוא עובד כל השבוע קשה כולל שישי. זהו. לגבי מוצש אין מה לדבר איתו.

הוא יושב ומשחק בפלאפון בספה או לומד. אתמול כשרחצתי כלים והילדים משכו אותי אמרתי לו ,לפחות תעסיק את הקטן כי הוא לא נותן לי אז זה הוא הסכים.

אז לא בטוח שצעקות יועילו, לי נגיד לא הועילו עד היום. אז אני עושה מה שיש לי כח. לא הכל. נגיד רק הורדתי מפה ורחצתי כלים ,אבל כל הסלון בלאגן משבת של משחקים וכו.

בקשר ליציאה בשבת גם שנים הייתי סוחבת אותו והיה יושב סתם על הספסל כמו איזה בול עץ וזה עוד יותר מעצבן.

כבר שנים שאני קובעת עם חברות בגינה והם באים עם הילדים שלהם אנחנו נפגשות לנו כיף, לילדים כיף.

מה שמצחיק בעלי חצי שנה ראשונה נהנה מיזה שהבית ריק ויש לו שקט, אח"כ הוא כבר הבין שזה לא לעניין אז הוא הולך ללמוד בבית כנסת ואח"כ הוא אוסף אותנו מהגינה והולכים לאכול לסעודה שלישית.

היום זה מצחיק, כבר חצי שנה לי אין כח לצאת עם הילדים לגינה, אבל הוא ממשיך ללכת ללמוד....

אז תצאי לבד , תקבעי עם חברות, אולי יפול לו האיסמון מתי שהוא

האם יוצא לכם לצאת כל המשפחה אם לא בשבת אז יום אחר?

כי אצלינו נגיד לא יוצא לצאת כל המשפחה בשבת

אבל-

בשבתות קיץ אנחנו תמיד יוצאים בשישי.

שבתות חורף יוצאים במוצ"ש.

אז יש יציאה משפחתית שזה חשוב, לפארק או קניון וכו...

אולי בגלל זה אני מותרת לו בשבת..

לדעתי הבעיה שקיימת כאן היא שאיפות ורצונות שלא מתואמים אחד עם השני. את מעוניית בטיול והוא אינו מעוניין.. האם דיברתם על מה עומד עומד אחרי הדברים? הסברת את חשיבותיך לעניין בנועם ולא כקובעת לבעלך?? ההרגשה שלי היא שזה לא מתוך עצלנות אלא מתוך מרידה שאת אומרת לו משהו והוא רוצה להראות לך מי בעל הבית אז הוא עושה מה שהוא רוצה ולא מה שתגידו לו ובשביל המצפון הוא מסווה באיצטלא  של עייפות.. כדאי שתשבו ודברו ברוגע ובניסיון להבין אחד את השני ולא לכפות רצונות על האחר.. תסבירי לו את החשיבות של הביחד המשפחתי וכמה הוא בונה אותכם כמשפחה מגובשת ומאוחדת וממילא יותר טובה. וזכרי שיש גם דעות שונות ממך ולא בטוח שיקבל את דעתך ופה תפקידך לקבל אותו כמות שהוא כי הוא בעלך ולאחר מכן לנסות להגיע לפשרה כלשהיא.. בהצלחה רבה!

מומלץ מאוד להכניס כיף ושמחה לסדר היום והערנות תגיע בעקבותיו. (כמובן שמותר ומצווה גם לנוח!)

1. לדבר יחד מה חשוב לכל אחד  בצהריים של שבת

2. לקבוע סדר יום לשניכם (מנוחה, טיול...), חשוב שיהיה מתחשב וכיפי :

ז"א, גם טיול יכול להיות פחות מעניין או יותר מעניין (פיקניק, משחק כדור עם הילדים וכד')

בעזרת השם, תדברו, תעשו ותצליחו להנות יחד יותר ויותר במהלך הזמן!

אגב, זה חשוב תמיד ולא רק בצהריים של שבת

האם זה בגלל שנמאס לך לשמוע את הרעש שעושים הילדים?

האם זה כדי להחליף מידע עם השכנים ביישוב?

ךראות את הטבע?

ואיך הטעם שלו בטיולים בסתם יום של חול ? חול המועד? בקיץ?

אני למשל מאוד אוהב לטייל, אבל עם בגדים נוחים להליכה ולא עם בגדי שבת, ובטח שאין לי כוח לטייל אחרי הארוחה.

המון גברים שאני מכירה בכלל לא היו רוצים הרבה ילדים, זה האישה לוחצת.

אפשר לאמר שכל הגברים סביבי שאני מכירה היו מסתפקים בפחות ילדים, האישה רוצה יותר אז הם מרגישים שזה יותר העול עליה, ככה בכל אופן בסביבה שלי, חברות משפחה וכו.

אפילו אמא שלי רצתה הרבה באמת נפל העול עליה,

גם האמת לפעמים אני חושבת שאני רוצה עוד ילדים, בעלי אומר כרגע לי אין את הכוחות ,אם את מוכנה לקחת על עצמך את העול של הטיפול,אין בעיה.

מצד אחד את אומרת שכואב לך הלב על ילדים מוזנחים. אז את בעד להביא פחות ילדים

מצד שני את אומרת שנחמץ הלב שהורים מתספקים בפחות, אז עדיף עוד ילדים אבל מוזנחים?

או שלא הבנתי מה שכתבת...

היא כותבת בפירוש שנחמץ הלב לראות ילדים שההורים לא רצו אותם,

לא כואב לה הלב שאנשים מביאים פחות ילדים...

אני גם לא אוהבת לצאת מהבית בשבת. מבחינתי זה היום לנוח בבית, וליהנות מהאווירה המשפחתית האישית והביתית.

אכן, ילדינו זקוקים ליציאה הזאת לרוב, ובדרך כלל בעלי לוקח אותם (לתהילים, לגן שעשועים, לפעמים לחברים...) כי הוא אוהב לצאת קצת יותר ממני.

זה לא רע - הרצון הזה לנוח בבית בשבת. יש כאלה שזה טוב להם יותר.

רק אז אולי נוכל לנסות לסייע לכם ברעיונות.

לגופו שלעניין, כמעט ואין סיכוי שלאנשים מהציבור הבלתי מקצועי תהיה אפשרות ליתן לכם עצות, קל וחומר כשהדברים מוצגים כאן באופן חלקי.

מה פתאום את פונה לציבור?! האם הוא יודע מזה?! האם הסכים?! האם בכלל שוחחת אתו?! אם כן מה תגובתו???

מעבר לאמור לעיל, מה התכונה הזאת של פניה לציבור?! האם גם לאמא שלך את פונה ומספרת לה על טיב היחסים האינטימיים בינכם? האם את תמיד נוהגת להוציא את האשפה החוצה?!.  ומה הפירוש צעקתי עליו שיזוז כבר?!  האם לפני החתונה הוא גם היה כך? כיצד היתה התנהגותך לפני החתונה? כיצד היא עכשיו?

הפותחת פנתה לציבור בשם בדוי, וזו זכותה המלאה. מאוד לא יפה להתקיף אותה.

אם זו תכונה לא יפה לפנות לציבור, אתה לא חייב להשתתף בפורומים.

אם אתה חושב שפרטים נוספים יוכלו לעזור, תשאל אותם בנימוס וללא פגיעה באישה המתייעצת.

ליחסים הזוגיים שבין בני הזוג.

לא נכון לפרוץ אותה זולת מקרים חריגים.

לטעמי מקרה זה  לא נמנה על המקרים החריגים המחייבים פתיחה לאחרים קל וחומר לציבור.

אם מקרה כזה נפרץ (ועוד לציבור?!), ככל הנראה יש בין בני הזוג בעיה  זוגית מעבר למתואר וזהו כנראה רק אחד מהסימפטומים שלה. 

האם לאמא שלו הוא נוהג לעזור? האם אמו כל הזמן אומרת לו תהיה בריא, ה' יברך אותך? אני כל הזמן מברכת אותך וכו'...

האם גם את אומרת לו כך? או שאת אומרת לו :"אתה חייב לעשות, כזה הבית שלך, זה הזבל שלך,, זה...."

מדוע אינך עייפה? שמא את לא עובדת קשה ויש לך עודף זמן של שינה ומתגעגעת רק לרגע שבו תוכלי לצאת לטייל? והוא כבר אין לו כח?

בהנחה ראשונית (לא בדוקה) שהיחסים בינכם בסדר, אולי יש לו בעיות בריאותיות?

צעקת עליו שיזוז כבר.

מה זה צעקת עליו? כיצד הגעתם למצב שבו צעקת עליו? מה טיב היחסים בינכם שאת צועקת עליו? אולי הוא חולה? אולי יש לו איזושהיא בעיה רפואית?! האם הוא עבר בדיקות? או שהצעקות הן התרופה הנסיונית לרפא אותו? או שהוא לא לא נהנה בחברתך?

שרק האשה עובדת ואח"כ היא זו שמתחננת למנוחה.

האם אפשר שבמקום עבודה של יום ששי שיעבוד ביום ראשון?

רק מהשאלות שלך היא תתעייף עד שבת..

אין אפשרות לאחרים להכנס לדקויות של המורכבות הזוגית, קל וחומר שלא אפשרי להמליץ ובמיוחד לנוכח מידע כל כך שטחי וחד צדדי שכזה.

מה שכן אפשר זה לעמת את הג'ינג'ית בשאלות וואולי זה גם יגרום לה לעסוק בהתבוננות עצמית וזוגית לפני שהיא יוצאת לכל העולם בכזאת שאלה. ואם יש בעיה אמיתית, היא יכולה להתייעץ עם בעל מקצוע שלא מייד יתן לה תשובה, אלא קודם יתחקר אותה על כל הרקע המשפחתי ויבין את התמונה הכוללת לפני שהוא מגבש עמדה.

מה זה כאן, פח אשפה ציבורי?!

במורכבות הזוגית

ובכל זאת יש פורום של נשואים על אף הידיעה שזוגיות זה דקויות ופה זה שטחי ולא שומעים את הצד השני.

אתה מגלה את אמריקה?

למה אתה לוקח את זה אישית שהיא יוצאת פה לכל העולם? מה אכפת לך... אלא אם כן יש לך אינטרס של בעל.

נגיד שזאת אשתך אין לך מה להיפגע סה"כ אמרה מה שמעיק עליה, תיקח את זה לאפיקים של לפתור את הבעיה, מה שבטוח שלא הבעיה זה שהיא העלתה את הנושא בפורום בפני כל העולם

הבעיה היא בעיה זוגית , בעית החשיפה מתגמדת לעומת הבעיה האמתית.

להגיד על הפורום שזה פח אשפה ציבורי זה לא ממש מכבד, אם כן מה אתה עושה בתוך הפח?

הביטוח פח אשפה ציבורי הוא ביטוי להוצאת הכביסה החוצה. הרעיון הוא שבני זוג חייבים להידבר בינהם ולא לפרוץ את המסגרת כלפי חוץ אלא רק במקרי מצוקה קיצוניים כמו סכנה מבין הזוג (אלימות, התעללות פיזית ו/או נפשית וכיוצ"ב). האינטימיות הזוגית מאוד חשובה לשני בני הזוג. ברגע שאחד מבני הזוג נמצא בתחושה שאינטימיות נפרצת ושהוא לא יכול לסמוך על דיסקרטיות מצד בן/בת הזוג, הוא עשוי להיסגר והתוצאה כמו שהיא מתארת" מה הבעיה שלך? מה העניין שלך? מה איכפת לך והיא מצידה לא נשארת חייבת ועוברת לצעקות.

ככל שהיא במצב של מצוקה כמו רגשית ובן הזוג לא יכול להיות שותף אתה בידיעה ובפתרון, הדרך הנכונה לטעמי היא לפנות לבעל מקצוע שיברר את כל המידע ולא פניה כזאת שטחית לפורום שמציגה מידע כל כך שטחי וחד צדדי כביכול הציבור ימצא פתרון. אז האולי ההצעה שלי היא הפתרון בשבילה.

יש לי תחושה סמויה שג'ינג'ית מציגה כאן נושא מפוברק כדי לפתוח שירשור. אילו היה דבר אמיתי, אדם נורמאלי מבין שלא זו הדרך לפתור בעיות.

ורק אז אנו כצופים אולי נוכל למלא את בקשת הג'ינג'ית ולנסות לחוות דעתנו ולהמליץ על אף שאנו לא ממש בעלי נסיון מקצועי

בדומה לכך שאם את קמה בבוקר ואת יודעת שיש לך המון המון מה לעשות היום

והיום הזה לא יגמר

הרבה יותר קשה לצאת מהמיטה

מאשר אם את יודעת שאת רק צריכה לצאת ל5 דק' מהמיטה וכבר את חוזרת

נסי לשבת איתו לשיחה אמיתית 

תסבירי לי מה מפריע לך ולמה את חושבת שזה חשוב לצאת

ואולי הוא יסביר לך למה הוא עושה את זה

אצלנו אני המעצבנת שלא רוצה לצאת, בטח לא בשבת!

שבת אחרי הסעודה בשבילי העונג הכי גדול זה להתחפר במיטה... עדיף עם ספר, עדיף להרדם באמצע, כמה שיותר מוקדם.

לצאת החוצה עבורי זה ממש ממש סיוטטטטט

לא רוצה להתלבש, לא רוצה נעליים, זה מעיק עלי ומעייף. 

כל השבוע אני רצה מפה לשם ומשם לפה. בשבת זה הזמן שלי לאהוב את הבית!

את הפינה שלי, את המיטה שלי שאני לא ממש זוכה לאייש אותה בשעות מוקדמות כל השבוע..

בעלי בהתחלה גם נורא התאכזב. הוא שוחר טיולים, והוא היה מבקש ממני לטייל גם בשבתות קייציות,

שזה הסיוט של הסיוט - גם מזג אוויר על הפנים, דביק, במקום להיות במזגן הנחמד בבית,

גם מאוחרררררר יואו כמה מאוחר! העייפות הזאת! מי צריך לדבר עכשיו?!
אז בתחילה הכרחתי את עצמי בשבילו, אבל אז ראיתי שאני נעשית עצבנית וחוששת מהרגע של ההצעה...

אז לא שהוא מאושר מזה היום, אבל הוא התרגל לחלקים הטובים, ויש הרבה ברוך ה'.
ומדי פעם אני מפרגנת יציאה... אבל באמת בקושי, בשבילי זה וויתור עצום. 

במקום זה אנחנו יוצאים ביום חול לפעמים.

אבל - 

יש כאן תיאור שקצת מזכיר לי מונו, הקטע של השינה המאד ארוכה, פלוס התפילות בבית (או שזה מקובל אצלכם, אצלי אם בעלי מתפלל בבית זה ממש חריג.) פלוס הלא כ"כ מרגיש טוב - 

לפעמים זה מונו, ואז ממש חבל על העצבים... 

שיעשה בדיקת דם.

אבל 2 - 

אם הוא לא חולה ואת מרגישה שמעבר לקטע של הטיולים (שבזה מותר לך להתחשב בו לדעתי..) הוא ממש מתנער מלעזור לך וכו' - תנהלו דיון פתוח ורגוע בנושא, ותזכרי שהתגובה 'מה זה משנה לך' או 'מה אכפת לך' - לא זוכרת בדיוק מה כתבת - היא מגננה, דלגי עליה בלי להתרגז ותדבקי בעקרונות שבאמת חשובים לך.

המון הצלחה!!!

זה לכאורה מצביע על כך שיש בעיה זוגית בינהם (לכאורה כמובן).

שאם לא כן, הוא לא מדבר אליה בלשון שכזאת והיא לא צועקת עליו כפי שהיא תיארה.

המקום לפתרון של בעיות כאלה הוא בשיחה זוגית בינהם ו/או פניה לבעל מקצוע נייטרלי.

אתה כנראה חדש פה.  אבל ההתייעצות האנונימית נותנת מקום לאפיקים חדשים ולמחשבות חדשות. והפורום הזה עוסק בזה הרבה. ולכן פניתי לפה. 

אני לא מרגישה שויכוח או אפילו מריבה עם בעלי היא חשיפה של האינטימיות אלא תהליך של בירור וכאשר אני במבוי סתום אני רוצה לשחרר אותו ולנסות להיפתח לתובנות חדשות. ולניסיון של זוגות אחרים. כמו שאתה ואני ראינו - אני לא לבד במערכה והדיון המשותף והתובנות יכולים לעזור. 

אבל ממש הרגזתי אותך. ואין לי ממש מושג למה. 

אז אתמול שחזרתי הביתה סיפרתי לאיש ששלחתי לפורום הודעה הוא פתח ואמר: "וואו, הרבה ענו לך" כאמור הצורך שלי ידוע לו  (זה לגמרי צורך נפשי שלי ושל הילדים ממש לא טכני) בכלל אני משתדלת שההפעלות לא יהיו ברמת השמרטפות אל ברמת החוויה של להיות יחד איתם ולחוות איתם את החיים. . בע"ה נתקדם הלאה ואולי אני אצליח להכיל יותר את הקושי שלו... 

שוב תודה לכולם. 

ומאד התפעלתי מהתגובה של בעלך.

כנראה אדם נוח ועם מידות טובות..

ולא רק "תכילי את הקושי שלו", אלא תני מקום לצד שלו איך "רמת החוויות" המשותפות איתם צריכות להיות מבחינתו. ההסתכלות של האיש לא תמיד כמו של האשה, והיא לגיטימית לא פחות... הוא אבא.

אני יכולה לספר לך מעצמי ,שאם את רוצה שבעלך יחווה איתכם את החוויות אני עשיתי כמה דברים בשביל זה

קודם כל אני אגיד לך שיש מלא גברים כאלו שאני רואה סביבי במשפחה.

בקטע הזה אם הבעל לא כזה שמחפש חוויות עם המשפחה, אין לך בררה אלא לקחת את הפיקוד

תשמעי מה היה אצלינו.

כל חול המועד/ חופש/ וכו היתי כמובן רוצה לצאת כל המשפחה שהילדים יחוו חוויות כמו: פארק, פרדס, גן חיות, ים, מתפנחים, רפת, לול, וכו. לצאת מהארבע קורות גג לנשום אוויר, טבע

אני אפסר לך איך זה היה נראה, היינו מגיעים לפארק, לא היה ספסל פנוי אני באופן טבעי מתישבת על הדשא, אין ספסל מה נעשה? בעלי לא הסכים בשום אופן לשבת על הדשא, לא רוצה להתכלכלך, להתקמט, לא לכבודו לשבת על הדשא וכו. היה מתחיל עצבים, כי הוא מצידו חוזר לאוטו. אז מה עשינו?

הינו הולכים לגן חיות לא היתה לו את הסבלנות לראות חיות מכלוב לכלוב עם הילדים ולהתלהב כמוני, היתי מוצאת אותו יושב על ספסל ישן!!! לא אחד ולא שתים, שיעמם לו תפס פינה ונרדם, אני פשוט היתי מתחילה לבכות בגן חיות כבר מרוב תסכול.

למה??? למה?? תהנה עם הילדים.

אז עשינו הפסקה של איזה שנתים, לא יצאנו עם הילדים פשוט זכרונות רעים לי ולו.

היום!!!!! אנחנו מטילים המון והוא חלק פעיל ונהנה איתם.

אני הבנתי שאם רוצים לצאת אז דבר ראשון , אם הילדים רבים ביניהם אני מנסה מהר לפשר בקטע טוב בלי עצבים שהוא ישאר מחוץ לתמונה, כי כשהוא נכנס כבר כל האוירה נהית לא טובה.

דבר שני בקטע של לארגן אוכל, לסחוב אפילו בפארק וכו, לא מפילה עליו שום ארגון, סוחבת את העגלות וכו.

דבר שלישי מנסה כל הזמן להגיד שהכל טוב, בסדר, אומרת כל הזמן איך כולם נהנים וכו.... גם אני רצה עם הילדים בין מתקן למתקן וכו.בקיצור לוקחת על עצמי את כל העול גם בטיול,

וכן מראש לפני חופשה, מראה לו כמה אתרים, הוא אומר מה נראה לו ואני קונה את כל הכרטיסם מראש!! לגן חיות, אטרקציות למינהם,  כולם יודעים את התוכנית,גם אם באותו הבוקר הוא מתחיל לעקם את האף אין לו בררה, הילדים יודעים, הכל שולם מראש!! הוא בא.

אפילו היום הוא לפעמים מציע לסחוב את השתיה, הממתקים, אחרי ששנים אני עשיתי את זה בלי לבקש ממנו.

היום הוא אפילו למד להנות עם הילדים. מקסימום לפעמים הוא אומר אני צריך שרותים והוא נעלם לאיזה 10 דקות, לא שזה ממש שרותים אבל כנראה פתח מילוט לאוויר לכמה דקות. אם אני רואה שעוברת איזה חצי שעה אני מתקשרת להתעניין אם לא טבע בשרותים והוא מצטרף אלינו.

בפעם הבאה ספרי לו לפני שאת פונה לציבור או לאמא שלך ותפתחי את הנושא אך בנחת בלי לחץ.

תכיני לו אוכל כשהוא רעב, או תזמיני אותו לארוחה זוגית ותוך כדי שהוא סועד את נפשו פתחי את הנושא הנחת ודובבי אותו לדבר ולפרק את העניינים. ובאמת, אולי מעבר לעייפות יש לו בעיה רפואית שצריכה טיפול? ואם כן, אז צריך ללכת לטיפול במקום המתאים למקבלי טיפול.

ואם זה עייפות, יש לגלות אמפטיה, כי לא כל הגברים עובדים ביום ששי. זה רק טבעי שמגיע הסעודה ובמיוחד אם היא בשרית (שלאחריה הקיבה צורכת הרבה חמצן לצורך העיכול והמוח נותן פקודה- לנוח, לנוח, לנוח, לישון, לישון....).

למדנו שבשבת לא רוחצים כלים אלא רק במוצ"ש ולאחרי כן. מדוע? כדי ששבת תהיה שבת מנוחה.  לימוד ומנוחה.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.