של הישוב, לאו דווקא של אנשי הישוב עצמם. לפעמים זו מעין פרוצדורה שחייבים לעשות

האדמה הללו שהם ממיינים את האנשים?

כל עוד מדובר ביהודים טובים, אין שום סיבה לעשות את הבירורים הללו. ובמיוחד שלא ברמה הזו!

ראינו כבר תוצאות של סינוני יתר בהתישבות, לצערנו.

איכס.

שונאת את ההתנשאות הזו על אנשים.

אח"כ בוכים שההתיישבות לא גדולה וחזקה מספיק.

אני לא הייתי רוצה לגור ביישוב מאוד קטן 

שאחת המשפחות היא משפחה בקריסה ותלויה על הציבור

ואחד התושבים הוא מתעלל או אנס או סתם מטרידן- אבל לא תפסו ת זה באיבחון מוקדם כי לא עשו מבדקים... 

(אני מבינה שבעיר או ביישוב גדול אא לסנן ולברר דברים כאילו - כי כל אדם צריך מקום לגור בו... אבל זה שיש כמות אנשים- מבליע את התופעה, נהיה בטל ברוב (מבחינת אוכלוסיה, לא מבחינת כמה זה חמור או כמה צריך להיזהר ולהישמר מפושעים. ) בצורה שבאוכלוסיה קטנה זה פחות קורה

חבל לשמוע את זה.

א. רוב האנשים הם אנשים טובים ולא אנסים או מטרידנים. וחבל שאת יוצאת מנקודת הנחה שמרבית הציבור חייב, אא"כ יוכח אחרת

ב. חבל שביישובים יש בכלל מבחני קבלה, והרמה הזו של מבחני הקבלה עוד יותר מעוררת תדהמה ורתיעה מבחינתי.

גם מהבחינה שאין להם שום עניין לעשות את זה, אין שום זכות לסנן אנשים שלא עומדים בקריטריונים שלך. מה סמכותם של אותם אנשים להחליט מי ראוי לגור איפה?! 

וגם מהבחינה שאין זה מדרכם של ישראל בכלל לחיות במובדלות. וגם מעוד בחינות שלא כאן המקום להאריך

משפחה בקריסה היא לא משפחה עבריינית. כל אחד יכול להגיע למצב של נזקקות וזה הדבר היפה שיש ביישובים - החסד והערבות ההדדית שיש לתושבים, לסייע גם בשמחות וגם במצוקות. יש יישוב שבו כולם אמידים ומושלמים?! עבודת המידות היא גם הנכונות לתת מעצמך ולתמוך בנזקקים.

אותנו..סתם מגעיל.

אני מבינה את הגישה של המתנגדים ובגדול מסכימה שזו סתם מסחטת כספים, אולם היישוב הנ"ל מתאים לנו מבחינת מיקום הרבה יותר מיישובים אחרים. גם הציביון שלו מתאים לנו, וגם יש לנו שם חברים ובני משפחה. לכן אנחנו הולכים לעבור את יום המבדקים בכל מקרה. כבר שילמנו על זה. השאלה היא לא האם לעבור את המבדק, אלא מה לעשות כדי לעבור אותו בצורה המוצלחת ביותר.

אבל כן, ברמה העקרונית גם לנו זה נשמע פלצנות שככה עושים סלקציה בין יהודי ליהודי. לענ"ד אין שום דבר עקרוני שאי אפשר לברר בראיון קבלה רגיל. 

אל תלכו לגור בשום מקום "קהילתי" שלא מקבל אתכם בשמחה ובאהבה.

שיחפשו את החברים שלהם!

מעודי לא שמעתי על הפניה למכון איבחון לשם קבלה ליישוב קהילתי

הבעיה שיש ישובים סגורים יותר ויש פתוחים יותר 

אין אף קבוצת איכות ששווה לעבור מבחנים כאלה כדי לזכות לגור במחיצתם.

נשמע כמו ישוב אובר מפונפן צפונבון ואליטיסטי שהייתי סולד ממנו.

כמעט כל הישובים שאני מכירה שולחים לאבחונים האלה כי הם מחויבים לכך. אנחנו בנים חוזרים במושב שלנו ובכל זאת שלחו אותנו לזה למרות שמכירים אותנו מצוין והיו מקבלים אותנו בכל מקרה, זה דבר שחובה לעשות כדי לסמן וי מצד הרשויות.

והאמת שחוץ מהבאסה על הכסף שצריך לשלם היה מצחיק, באנו בראש טוב וצחקנו על כל מה שהלך שם.. כי זה באמת סיטואציה מגוחכת. פשוט תהיו אתם, טבעיים וזורמים.

שהוא מקבל החלטה וזה לא תלוי ביישוב. 

ובכל מקרה, זה שלא עשיתם לא אומר שלא היה חוק, אלא שלא ידעתם עליו...

האציל?

הקיסר?

מי מחייב אותם לעמוד בקריטריונים מסויימים?

(לא כל יישוב מכתיב את הנהלים שמתאימים לו?)

אפשר לקבל המלצות מחברים/רבנים מהישיבה שלו או כל דבר אחר.

אבל לדרוש אבחון פסיכולוגי? נראה לי משפיל..

שייכים לעמידר והם מחייבים לעבור את התהליך הזה..

משפחה ששוכרת בית שלא שייך לעמידר צריכה רק לבוא לוועדת קליטה בלי אבחון...

בכלל, ישובים עם וועדות קבלה אני לא אוהב

מילא אלא עם הועדות שבודקות שאתה באמת דתי ולא תפגע באופי הישוב, ניחא

אבל כזה דבר

לא הייתי רוצה לעבור בשביל לגור הישוב

אא"כ נותנים לי דירה בחינם (או ממש בזול) ורוצים לסנן כדי להגיע להכי טובים, עוד איכשהו הייתי מבין

אבל להוציא כסף לשכור דירה במקום שמשפילים אותך?

לא בא בחשבון

מין הסתם זה לא נגמר רק בוועדות קבלה 

אלא גם ממשיך אחרי

כשאנחנו עברנו לאחד הישובים . היתה רק ועדת קליטה , של הישוב ....

לא הלכנו למבדקים ועניינים כלאה.....

זה כבר נראה לי הגזמה , יותר מדי .

מי ייתן ויבטלו את המבדקים האלו במהרה בימינו. 

כל השרשור הזה הפך לדיון אם צריך ועדת קבלה ואבחון או לא וכמה שזה מגעיל...

אז נכון, יש פולמוס שלם בנושא הכאוב הזה ואולי יהיה מישהו שנמצא מהצד השני של המתרס ויכול להעיר את עייניינו בכל הפורצדורה הזו, אבל בנתיים, מלכת המטבח טרם קיבלה תשובה או תגובה למה שהיא ביקשה: עצות איך לעבור את האבחון הזה יותר בהצלחה. את האבחון היא תעשה בכל מקרה...

אז לענינינו:

מניסיוני שהיה לפני כמעט 3 שנים לישוב בגליל העליון, הופננו למכון אדם מילא בחיפה ואכן זה היה כמעט יום שלם.

היו שאלונים בכתב על עצמנו בכללי, אח"כ במחשב (לא זוכרת מה בדיוק), אח"כ שוב בכתב שאלונים שכל פעם שגומרים שאלון מקבלים את הבא בתור (עקפתי את בעלי כל הזמן והתחלנו לחשוב אם אני חיפפתי מידי או שהוא משקיע מידי ופחדנו שישוו בין התשובות... ... )

היו שאלונים מפורטים על עצמנו, שמות וגילאי הילדים, תעסוקה מועדפת, תחביבים, סדר היום בבית, ולמה אנחנו רוצים להתקבל לישוב הזה ודברים שאנו יכולים לתרום לישוב (תחשבו על זה מראש ביחד...)

היו שאלונים של חשיבה  לכל הקבוצה שבחדר בזמן קצוב (היינו עם אנשים שנבחנו על דברים אחרים כמו משרות וכו' והיה זמן מסויים שכולם קיבלו שאלונים דומים וניתנו הוראות וניספרו הדקות לכולם) בזה היה למשל: המשך סדרות מצויירות, המשך ציור, לצייר בדף שיש בו 10 עיגולים כל מה שעולה בראש שאפשר לעשות עם עיגול, לצייר עץ וכו'

היה גם שלב של פעילות בקבוצה, ביקשו מכמה אנשים וזוגות לבוא עם המנחה/מדריך לחדר מסויים, שם חולקנו לשתי קבוצות ( ויצא שהחלוקה בדיוק הפרידה ביני לבעלי...) ועשינו מעיין תחרות כדי לבדוק את רמת השיתוף שלנו בקבוצה ואם אנחנו משפיעים/ מושפעים וכו' (הקבוצה שלי ניצחה...)

בקיצר, יורדים לחיים שלכם לפרטי פרטים, ותאכלס' אין לך מושג מי מקבל את הנתונים האלו ומחליט מה מהם טוב לישוב ומה לא... ובכלל מה הקשר של כל המבחנים המוזרים האלו למשפחה שרוצה לגור בישוב??

בסופו של דבר היה יום מעייף ומתיש אבל גם מצחיק מאוד, בעלי ואני העברנו "דאחקות" על כל השאלונים המוקרצים האלה...

כמובן שהיום אני מסתכלת על זה בצחוקים כי בסופו של דבר קיבלנו תשובה חיובית (גם בועדת קבלה נתנו לנו תחושה חיובית ושבעצם כל הפרוצדורה הזו היא רק בגלל שהם חייבים ואני לא יודעת עד כמה הם באמת מתחשבים בכל ההמלצות של המכון בסופו של דבר) אם לא היינו מתקבלים, ברור שהייתי מתעצבנת ..

בהצלחה

אכן השאלה המהותית יותר הייתה צריכה להיות, בשביל מה בכלל המבדקים האלה? למה לאבד יום עבודה ולשלם סכום אסטרונומי? אנחנו מנסים להתקבל ליישוב קהילתי קטן, לא לנאס"א... 

אבל.... מכיוון שבכל מקרה אנו הולכים לעבור את המבדקים בשלב זה, תודה רבה ל-ortal1 על השיתוף. 

זה מזכיר לי יום מבדקים שעברתי לפני עלייה לארץ

פרוצדורה טיפשית שלא מנבאת כלום ונועדה כנראה לפרנס פסיכולוגים לא מקצועיים במיוחד 

היה שם שאלון אחד עם שאלות בנוסח- באיזה תדירות אתה לוקח סמים ותשובות - לעולם לא, לפעמים, פעם בשבוע, כל יום

או בקשה לצייר עץ - מישהי ציירה עץ שגדל לה ליד הבית, אחר כך קראנו אתה בספר פסיכולוגיה שעץ שהיא ציירה מבטא דיכאון

אחר כך פגישה עם פסיכולוגים - כולם בלי יוצא מן הכלל היו מעשנים כבדים עם עודף משקל רציני ולחוצים - הם עצמם היו צריכים עזרה דחוף

מעניין שיש מבחן הזה בחברות גדולות כשמגייסים אנשי שירות או אנשי מכירות

בסוף כשמתקשר אליך אחד כזה אז רק לסגור אוזניים ולברוח 

מקווה שמישהו יבטל את זה

אם יש את נפשכם לדעת מדוע אין ביהודה ושומרון לפחות מיליון יהודים, זאת התשובה. אם יש את נפשכם לדעת מדוע איבדנו את גוש קטיף, זאת התשובה. אם אתם חוששים שאותו דבר יקרה ביהודה ושומרון, אתם צודקים. בדרך הזאת, עם כל הוועדות הללו, וכוונתי לא רק למבחנים אלא לועדות הקליטה גם כן. הדבר היחיד שצריך, זה להביא תעודת יושר מהמשטרה. גם את תעודת היושר צריך לסייג כדי שלא יידחו, חלילה, מישהו שנעצר בגלל שהשתתף בהפגנה נגד פינוי ישובים, למשל... אם אנשי הישובים כאלה אידיאליסטים ומה שהם רוצים זה ליישב את ארץ ישראל, אז שלא יחתרו תחת הנסיונות להיקלט בישובים.

עולם כמנהגו נוהג ואין מה לעשות...

ובנימהחיובית: את יכולה לראות את זה כהזדמנות לשיפור איכות חיים.

מי שלא אוהב מוזמן לחיות בחו"ל, בבדלנות וביחידנות. מנותק מהכלל- כנהוג שם

פסיפס האנשים שגר בגוש קטיף בכלל ובנווה דקלים בפרט יעיד על כך.

חוץ מזה שהמאגר ממנו הגיעו תושבים לגוש קטיף היה באופן טבעי תושבי הפריפריה הדרומית - לא כאלה שיעמדו במבחני קבלה המתוארים לעיל.

אנחנו עברנו ועדת קבלה ישובית, שבת אירוח ותעודת יושר מהמשטרה - זה הכל.

מה קורה היום בשומרון או בישובי קטיף המתחדשים אני לא יודעת.

גם בגוש קטיף היו ועדות קליטה שפסלו אנשים בגלל סיבות לא רלבנטיות. אני כלל לא ידעתי על הדבר הזה עד שאחד האנשים [לא אזכיר את שמו] שגר שם, סיפר לי שהוא התגרש ואישתו לשעבר נשארה לגור בישוב שלהם בגוש קטיף יחד עם ילדיהם. היה לו חשוב להישאר בגוש כדי להיות קרוב לילדיו וכדי לשמור על מקום עבודתו. חוץ מזה, שגוש קטיף היה המקום שבו הוא בילה את רוב חייו הבוגרים ושם הוא הרגיש טוב והיו לו הרבה חברים שם. הוא ביקש, איפוא, לעבור לאחד הישובים הסמוכים כדי שלא לגור יחד עם אישתו לשעבר באותו ישוב קטן. כל הישובים הללו, למרות שהכירו אותו הרבה שנים והיו מרוצים ממנו כל השנים, לא הסכימו לקבל אותו כי הוא היה גרוש. גרוש, הוא הסביר לי, מאיים על שלמות המשפחות הקיימות. [לשון נקייה ל"הוא עלול להתחיל עם נשים נשואות".]. זה היה בן אדם טוב, שנתן הרבה שנים לגוש קטיף, שהיה מתנדב לכל מיני מעשי חסד וצרכים אירגוניים, שומר מצוות מתוך הכרה, אבל בישובים לא רצו אותו בגלל שהוא היה גרוש ! אלה היו וועדות קליטה, לא משהו מורכב כמו שהכותבת מתארת.

הסיפור הזה לא בא, חלילה, להשמיץ את גוש קטיף. הסיפור של גוש קטיף כואב לי מאוד ובזמנו השתתפתי בהפגנות למענו. מה שחשוב זה להפיק את התובנות הנכונות בענין זה לגבי הישובים ביהודה ושומרון ולגבי הישובים בארץ ישראל כולה.   אילמלא הועדות הללו, יתכן ששטחי יהודה ושומרון היו עכשיו מלאים ביהודים. מיליון או יותר יהודים. אז, איש לא היה מעלה בדעתו למסור אף חלק ממנו לאוייב.

אמנם זה כבר עניין אחר שלא קשור לוועדות הקבלה, אך אי אפשר לקבל כרגע בלי סוף אנשים כי פשוט אין איפה לאכלס את כולם! אנשים מחפשים לקנות או לשכור בנרות כי יש הקפאה בפועל. רק בשומרון קיימת התופעה של מגורים בקרוואנים, חצאי קרוואנים, קרוואנים מורחבים וכו'. 

גם בירושלים של לפני כמה מאות שנים היתה תקנה שלא ילון בה אדם שהתגרש או התאלמן ואינו נשוי.

הרש"ש הקדוש עצמו הזדרז לישא אישה  בשנית מפאת התקנה.

מה רע לנו בשאר הארץ?

או בחו"ל?

בטח תבואי ותטעני שיש לנו ערכים, ויישוב הארץ זה אחד מהם. אז יש לי חדשות בשבילך: וועדות הקבלה נובעות גם הן מערכים, לא פחות ואף יותר חשובים.

זה חוץ מזה שגם לעניין ישוב הארץ זה לא נכון, כי בדרך של אבדן ערכים גם האחיזה בארץ נחלשת ואכמ"ל.

וחילוני ירצה לגור ביישוב דתי בלי גישה מעבר קו הירוק? תאמין לי שאם בעיניך מישהו ממש לא זה גם אתה בעיניו לא בדיוק

זה מזכיר לי איך מישהי סיפרה על גיסתה איך היא הייתה מוצלחת כי למדה במוסדות מסוימים ובאה מרקע מסוים ואני בכלל לא הבנתי מה כל כך מוצלח בזה

אל תהיו סנובים. 

זה בכלל לא סותר.

יכול להיות אדם בעל ערכים, אבל סולם הערכים שלו מקולקל ומקלקל.

השאלה הפרובוקאטיבית "בשביל מה אנחנו צריכים את יהודה ושומרון? מספיק טוב לנו בשאר חלקי הארץ או אפילו בחו"ל..." והטענה שהערכים השליליים שבגללם קיימות הוועדות הללו גוברים על הערך של ישוב הארץ, טוב שהועלו לדיון. ובכן, אם ניקח את המכנה המשותף הנמוך ביותר, אז ישנה האנטישמיות שכרגע היא במצב דומה למה שהיא היתה באמצע שנות השלושים. כבר לא נעים להיות באירופה ובקמפוסים של האוניברסיטאות באמריקה. זה משאיר אותנו פה בבית. בארץ ישראל. אם אנחנו כבר נשארים פה, [שוב, לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר], אז כדאי שנהיה פה בבטחון מה. לא כזה של 100%, על זה אנחנו אפילו לא מעזים לחלום, אבל במידה מסויימת של בטחון. הבטחון שלנו יהיה הרבה יותר גרוע כשטילים מקלקיליה יגיעו לתל אביב ולשדה התעופה ולכל יתר אזורי הקיום שלנו. אנחנו הרבה יותר בשליטה על מצבנו כשאנחנו שולטים ביהודה ושומרון מאשר כשאנחנו לא שולטים שם. איפה שיש הרבה ישובים,  אנחנו מסוגלים לשלוט במצב הרבה יותר מאשר איפה שאין. הצבא לוחם הרבה יותר טוב כשהוא לוחם על הבית שלו. אם רוצים למלא את יהודה ושומרון בישובים יהודיים, אז צריך להקל על הקליטה שם. חוץ מתעודת יושר מהמשטרה, לא צריך שום דבר. בקשר למשפחות חלשות מבחינה כלכלית, אם ראשי המדינה יבינו את נחיצות קיומם של הישובים, הם יוכלו לטפל במשפחות הללו ולא להטיל אותן על הישובים. איך משפיעים על ראשי המדינה? ע"י קליטה של יהודים רבים ככל האפשר. היהודים הללו יוכלו לכופף את ידיהם של ראשי המדינה באמצעות הקלפי ובדרכים אחרות. הרי ועדות הקליטה כורתות את הענף שעליו הן יושבות. אם לא יהיו מספיק יהודים ביהודה ושומרון, ראשי המדינה עלולים לוותר עליהם. ואז הישובים יחד עם ועדות הקליטה שלהם ייהרסו.

הגע עצמך: איזה יישוב יהיה יותר קל לפנות, את יצהר או את עלי?

ספציפית - הזוי וחמור, משתי בחינות: א. הגזמה פראית ברמת הבדיקה, ובעלותה. חסר הצדקה לחלוטין. ב. פסיכולוגים חילונים? זה מה שיציל את היישוב שלכם מבעיות? פחחח...

כללית - וועדות קבלה זה דבר נכון וחשוב. לא צריך להתייפייף. אנחנו לא רוצים שילדינו ילמדו ויהיו חברים של כל אחד. אפשר לדון על קריטריון כזה או אחר האם הוא נצרך ונכון או לא, אבל חייב להיות סינון כלשהו.

לגבי האבחון - נראה לי חשוב להבהיר למועמדים שהם מחוייבים לאבחון ע"פ חוק, וגם שהוא לא באמת נקודה מכרעת עבורם.

גברת, את צריכה קבלה?

בעיקר בדיון שהתפתח בתגובות.

חס וחלילה יוריד כיפה? או וועדת קליטה או אבחון לא יצליחו לזהות מישהו בעייתי

הרי מי שרוצה יכול לקחת ספרים ולשאול בעלי ניסיון ולעבור מבחן? אז מה יעשו ביישוב? יגידו לו - לך מפה?

לדעתי חילונים שאוהבים ארץ ישראל לא כופרים או אטאיסטים, הרבה פעמים הם דווקא אנשים מאמינים וקשורים למסורת

אם בן אדם רוצה להתקרב יותר אז הוא צריך חברה דתית, הרבה פעמים מה שמונע חזרה בתשובה וליהודי חו''ל עלייה לארץ זה חשש שלא יקבלו אותך. הרי חיים קודמים אתה עוזב, וחיים חדשים אתה לא מקבל.

  ובקשר לנטל כלכלי שכתבו פה - אני לא פעם נתקלתי ביהודים טובים, דוסים שחושבים שאפשר לכלכל משפחה גדולה מחצי משכורת כשהם סבורים שאוטו זה צורך קיומי ושואפים לבית עם גינה כמו שהיה להוריהם ביישוב

ובפועל הם נתמכים על ידי הורים, מה יהיה בעוד 10 שנים כשהורים יזדקנו וכמות הנכדים בעזרת ה' תגדל?  

סיפור שסיפרה לי דודה שלה שעלתה שנת 1990 לארץ

זמן קצר אחרי עלייה הם נסעו לאן שהו בשבת -הם עדיין לא ידעו מה זה שבת, לא מתוך עיקרון - והלכו לאיבוד איפה שהו ליד רמאללה, נכנסו לכפר ערבי, יצאו ממנו מהר והגיעו לשער של יישוב יהודי

הם היו בלחץ, הלכו לאיבוד, ילדים קטנים באוטו, מסביב ערבים. אז הם רצו לשאול איך הם מגיעים ליעדם או לעצור ביישוב

ומה שקיבלו בתשובה - בשבת אסור לנסוע וזהו

הם לא ידעו מה זה שבת, לא הבינו את היחס. בסוף בעלה שאל את הדרך מאיזה ערבי - הוא עבד אז באתר בנייה ולמד קצת ערבית - וערבי הזה ליווה אותם למחסום

אז מה אני יכולה להגיד לאותה דודה? איך אני אגיד לבנות שלה שאסור לפנות יישובים? 

לא מהיום להיום, וזה צריך להיות מעוגן מראש בתקנון וכו' - אבל אפשרי ולפעמים נצרך.

לגבי כל השאר - לא ממש הבנתי איך זה קשור.

שמותר לגרש אנשים מהיישוב שלהם?

אתה מציג כאן גישה מאד מאד מעניינת...

אבל אני בהחלט יכול לאלץ אותם לעזוב, ולא לגור בנכס. שוב, בתנאים שציינתי, מעוגן בתקנון וכו'.

אני לא מבין איזו סנסציה מצאת בדבריי. להוציא אדם מביתו זה לא יהרג ובל יעבור. יש תנאים שזה מה שנכון. זה לא מפחית מחומרת ההתנתקות, וההשוואה המרומזת דמגוגית.

אני מכיר לפחות שני אנשים שהועזבו מיישובם ע"י רב היישוב. אחד הרבנים זה הרב יונתן בלס, והשני זה הרב שלמה ריסקין (!). לא רבנים חשוכים וסגורים במיוחד.

מה ההבדל בין הדברים שלך לבין דברי השלטונות שלנו שעקרו אנשים מביתם על פי כל דין?

איך מישהו בכלל מעז להעלות בדעתו לגרש אנשים או לקבוע תנאים למי שרוצה לגור בשכנותו?

איך אנחנו מתייחסים לטיפוסים המתנשאים ברמת אביב שרוצים לגרש מקרבם את אנשי חב"ד בטענה של אי התאמה?

ההסתגרות, ההתנשאות והפיצול הם האויב שלנו!

רגע רגע...

לא יצוייר וביישוב פלוני נעשה מעשה, ופלמוני בא על אשת חברו ר"ל. ויהי לימים ויוודע הדבר, ותהום כל העיר. האם לדעתך נכון להשאיר אותו לגור שם כאילו לא קרה כלום? האם גירושו מהיישוב היא "התנשאות" ו"הסתגרות"?

רק בגלל שהוא לא מוצא חן בעיני מישהו אחר.

יתר על כן, גם לא זורקים זבל לחצר של השכנים.

אני לא מוצאת טעם בדוגמאות ספציפיות כי אין לדבר סוף ועל כל דוגמה יש מאה אחרות.

כל הרעיון של ועדות קבלה, מיונים וסילוקים הוא התנשאות, הסתגרות ומקור לאיבה, פילוגים וסכסוכים.

היא מתירה ואף מצווה להוציא אנשים להורג, ולהטיל עליהם מגוון סנקציות כלכליות ושונות, כשהם עושים דברים שלא מוצאים חן בעיני נותן התורה.

וסוטים למיניהם שזוהי אכן בעייה אמיתית שמועצמת בישוב קטן  או שהמטרה היא להקים ישוב הומוגני מדי, מרובע ומתנשא.

אגב,, יכול להיות שגם הוא קיבל מכות מההורים שלו, ובאופן כללי הייתה לו ילדות עשוקה וטראומטית. בכל זאת, אני אאלץ לא לקבל אותו.

באותה מידה, לא הייתי רוצה לגור ליד אנשים שמכים את אבא שלהם.

כן, זה שבשמיים.

הם יכולים לעבוד אותו באיזו דרך שירצו, אבל אם הם הולכים נגד מצוותיו ונגד השקפת תורתו - אני אנסה להחזיר אותם בתשובה, לעשות להם הפצות, אבל לא אכניס אותם לקהילה שלי (כל עוד לא חזרו בתשובה, כמובן).

שתעשי לו... אנשים מכים לא אומרים שהם כאלה בד"כ....

שאמורים לגלות תופעות כאלה.

האם האיבחונים הללו הרמטיים? ודאי שלא

אבל לא בגלל זה יפתחו את השערים לכל מאן דבעי.

בדיוק כמו תכנת הגנה למחשב

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?