של הישוב, לאו דווקא של אנשי הישוב עצמם. לפעמים זו מעין פרוצדורה שחייבים לעשות

האדמה הללו שהם ממיינים את האנשים?

כל עוד מדובר ביהודים טובים, אין שום סיבה לעשות את הבירורים הללו. ובמיוחד שלא ברמה הזו!

ראינו כבר תוצאות של סינוני יתר בהתישבות, לצערנו.

איכס.

שונאת את ההתנשאות הזו על אנשים.

אח"כ בוכים שההתיישבות לא גדולה וחזקה מספיק.

אני לא הייתי רוצה לגור ביישוב מאוד קטן 

שאחת המשפחות היא משפחה בקריסה ותלויה על הציבור

ואחד התושבים הוא מתעלל או אנס או סתם מטרידן- אבל לא תפסו ת זה באיבחון מוקדם כי לא עשו מבדקים... 

(אני מבינה שבעיר או ביישוב גדול אא לסנן ולברר דברים כאילו - כי כל אדם צריך מקום לגור בו... אבל זה שיש כמות אנשים- מבליע את התופעה, נהיה בטל ברוב (מבחינת אוכלוסיה, לא מבחינת כמה זה חמור או כמה צריך להיזהר ולהישמר מפושעים. ) בצורה שבאוכלוסיה קטנה זה פחות קורה

חבל לשמוע את זה.

א. רוב האנשים הם אנשים טובים ולא אנסים או מטרידנים. וחבל שאת יוצאת מנקודת הנחה שמרבית הציבור חייב, אא"כ יוכח אחרת

ב. חבל שביישובים יש בכלל מבחני קבלה, והרמה הזו של מבחני הקבלה עוד יותר מעוררת תדהמה ורתיעה מבחינתי.

גם מהבחינה שאין להם שום עניין לעשות את זה, אין שום זכות לסנן אנשים שלא עומדים בקריטריונים שלך. מה סמכותם של אותם אנשים להחליט מי ראוי לגור איפה?! 

וגם מהבחינה שאין זה מדרכם של ישראל בכלל לחיות במובדלות. וגם מעוד בחינות שלא כאן המקום להאריך

משפחה בקריסה היא לא משפחה עבריינית. כל אחד יכול להגיע למצב של נזקקות וזה הדבר היפה שיש ביישובים - החסד והערבות ההדדית שיש לתושבים, לסייע גם בשמחות וגם במצוקות. יש יישוב שבו כולם אמידים ומושלמים?! עבודת המידות היא גם הנכונות לתת מעצמך ולתמוך בנזקקים.

אותנו..סתם מגעיל.

אני מבינה את הגישה של המתנגדים ובגדול מסכימה שזו סתם מסחטת כספים, אולם היישוב הנ"ל מתאים לנו מבחינת מיקום הרבה יותר מיישובים אחרים. גם הציביון שלו מתאים לנו, וגם יש לנו שם חברים ובני משפחה. לכן אנחנו הולכים לעבור את יום המבדקים בכל מקרה. כבר שילמנו על זה. השאלה היא לא האם לעבור את המבדק, אלא מה לעשות כדי לעבור אותו בצורה המוצלחת ביותר.

אבל כן, ברמה העקרונית גם לנו זה נשמע פלצנות שככה עושים סלקציה בין יהודי ליהודי. לענ"ד אין שום דבר עקרוני שאי אפשר לברר בראיון קבלה רגיל. 

אל תלכו לגור בשום מקום "קהילתי" שלא מקבל אתכם בשמחה ובאהבה.

שיחפשו את החברים שלהם!

מעודי לא שמעתי על הפניה למכון איבחון לשם קבלה ליישוב קהילתי

הבעיה שיש ישובים סגורים יותר ויש פתוחים יותר 

אין אף קבוצת איכות ששווה לעבור מבחנים כאלה כדי לזכות לגור במחיצתם.

נשמע כמו ישוב אובר מפונפן צפונבון ואליטיסטי שהייתי סולד ממנו.

כמעט כל הישובים שאני מכירה שולחים לאבחונים האלה כי הם מחויבים לכך. אנחנו בנים חוזרים במושב שלנו ובכל זאת שלחו אותנו לזה למרות שמכירים אותנו מצוין והיו מקבלים אותנו בכל מקרה, זה דבר שחובה לעשות כדי לסמן וי מצד הרשויות.

והאמת שחוץ מהבאסה על הכסף שצריך לשלם היה מצחיק, באנו בראש טוב וצחקנו על כל מה שהלך שם.. כי זה באמת סיטואציה מגוחכת. פשוט תהיו אתם, טבעיים וזורמים.

שהוא מקבל החלטה וזה לא תלוי ביישוב. 

ובכל מקרה, זה שלא עשיתם לא אומר שלא היה חוק, אלא שלא ידעתם עליו...

האציל?

הקיסר?

מי מחייב אותם לעמוד בקריטריונים מסויימים?

(לא כל יישוב מכתיב את הנהלים שמתאימים לו?)

אפשר לקבל המלצות מחברים/רבנים מהישיבה שלו או כל דבר אחר.

אבל לדרוש אבחון פסיכולוגי? נראה לי משפיל..

שייכים לעמידר והם מחייבים לעבור את התהליך הזה..

משפחה ששוכרת בית שלא שייך לעמידר צריכה רק לבוא לוועדת קליטה בלי אבחון...

בכלל, ישובים עם וועדות קבלה אני לא אוהב

מילא אלא עם הועדות שבודקות שאתה באמת דתי ולא תפגע באופי הישוב, ניחא

אבל כזה דבר

לא הייתי רוצה לעבור בשביל לגור הישוב

אא"כ נותנים לי דירה בחינם (או ממש בזול) ורוצים לסנן כדי להגיע להכי טובים, עוד איכשהו הייתי מבין

אבל להוציא כסף לשכור דירה במקום שמשפילים אותך?

לא בא בחשבון

מין הסתם זה לא נגמר רק בוועדות קבלה 

אלא גם ממשיך אחרי

כשאנחנו עברנו לאחד הישובים . היתה רק ועדת קליטה , של הישוב ....

לא הלכנו למבדקים ועניינים כלאה.....

זה כבר נראה לי הגזמה , יותר מדי .

מי ייתן ויבטלו את המבדקים האלו במהרה בימינו. 

כל השרשור הזה הפך לדיון אם צריך ועדת קבלה ואבחון או לא וכמה שזה מגעיל...

אז נכון, יש פולמוס שלם בנושא הכאוב הזה ואולי יהיה מישהו שנמצא מהצד השני של המתרס ויכול להעיר את עייניינו בכל הפורצדורה הזו, אבל בנתיים, מלכת המטבח טרם קיבלה תשובה או תגובה למה שהיא ביקשה: עצות איך לעבור את האבחון הזה יותר בהצלחה. את האבחון היא תעשה בכל מקרה...

אז לענינינו:

מניסיוני שהיה לפני כמעט 3 שנים לישוב בגליל העליון, הופננו למכון אדם מילא בחיפה ואכן זה היה כמעט יום שלם.

היו שאלונים בכתב על עצמנו בכללי, אח"כ במחשב (לא זוכרת מה בדיוק), אח"כ שוב בכתב שאלונים שכל פעם שגומרים שאלון מקבלים את הבא בתור (עקפתי את בעלי כל הזמן והתחלנו לחשוב אם אני חיפפתי מידי או שהוא משקיע מידי ופחדנו שישוו בין התשובות... ... )

היו שאלונים מפורטים על עצמנו, שמות וגילאי הילדים, תעסוקה מועדפת, תחביבים, סדר היום בבית, ולמה אנחנו רוצים להתקבל לישוב הזה ודברים שאנו יכולים לתרום לישוב (תחשבו על זה מראש ביחד...)

היו שאלונים של חשיבה  לכל הקבוצה שבחדר בזמן קצוב (היינו עם אנשים שנבחנו על דברים אחרים כמו משרות וכו' והיה זמן מסויים שכולם קיבלו שאלונים דומים וניתנו הוראות וניספרו הדקות לכולם) בזה היה למשל: המשך סדרות מצויירות, המשך ציור, לצייר בדף שיש בו 10 עיגולים כל מה שעולה בראש שאפשר לעשות עם עיגול, לצייר עץ וכו'

היה גם שלב של פעילות בקבוצה, ביקשו מכמה אנשים וזוגות לבוא עם המנחה/מדריך לחדר מסויים, שם חולקנו לשתי קבוצות ( ויצא שהחלוקה בדיוק הפרידה ביני לבעלי...) ועשינו מעיין תחרות כדי לבדוק את רמת השיתוף שלנו בקבוצה ואם אנחנו משפיעים/ מושפעים וכו' (הקבוצה שלי ניצחה...)

בקיצר, יורדים לחיים שלכם לפרטי פרטים, ותאכלס' אין לך מושג מי מקבל את הנתונים האלו ומחליט מה מהם טוב לישוב ומה לא... ובכלל מה הקשר של כל המבחנים המוזרים האלו למשפחה שרוצה לגור בישוב??

בסופו של דבר היה יום מעייף ומתיש אבל גם מצחיק מאוד, בעלי ואני העברנו "דאחקות" על כל השאלונים המוקרצים האלה...

כמובן שהיום אני מסתכלת על זה בצחוקים כי בסופו של דבר קיבלנו תשובה חיובית (גם בועדת קבלה נתנו לנו תחושה חיובית ושבעצם כל הפרוצדורה הזו היא רק בגלל שהם חייבים ואני לא יודעת עד כמה הם באמת מתחשבים בכל ההמלצות של המכון בסופו של דבר) אם לא היינו מתקבלים, ברור שהייתי מתעצבנת ..

בהצלחה

אכן השאלה המהותית יותר הייתה צריכה להיות, בשביל מה בכלל המבדקים האלה? למה לאבד יום עבודה ולשלם סכום אסטרונומי? אנחנו מנסים להתקבל ליישוב קהילתי קטן, לא לנאס"א... 

אבל.... מכיוון שבכל מקרה אנו הולכים לעבור את המבדקים בשלב זה, תודה רבה ל-ortal1 על השיתוף. 

זה מזכיר לי יום מבדקים שעברתי לפני עלייה לארץ

פרוצדורה טיפשית שלא מנבאת כלום ונועדה כנראה לפרנס פסיכולוגים לא מקצועיים במיוחד 

היה שם שאלון אחד עם שאלות בנוסח- באיזה תדירות אתה לוקח סמים ותשובות - לעולם לא, לפעמים, פעם בשבוע, כל יום

או בקשה לצייר עץ - מישהי ציירה עץ שגדל לה ליד הבית, אחר כך קראנו אתה בספר פסיכולוגיה שעץ שהיא ציירה מבטא דיכאון

אחר כך פגישה עם פסיכולוגים - כולם בלי יוצא מן הכלל היו מעשנים כבדים עם עודף משקל רציני ולחוצים - הם עצמם היו צריכים עזרה דחוף

מעניין שיש מבחן הזה בחברות גדולות כשמגייסים אנשי שירות או אנשי מכירות

בסוף כשמתקשר אליך אחד כזה אז רק לסגור אוזניים ולברוח 

מקווה שמישהו יבטל את זה

אם יש את נפשכם לדעת מדוע אין ביהודה ושומרון לפחות מיליון יהודים, זאת התשובה. אם יש את נפשכם לדעת מדוע איבדנו את גוש קטיף, זאת התשובה. אם אתם חוששים שאותו דבר יקרה ביהודה ושומרון, אתם צודקים. בדרך הזאת, עם כל הוועדות הללו, וכוונתי לא רק למבחנים אלא לועדות הקליטה גם כן. הדבר היחיד שצריך, זה להביא תעודת יושר מהמשטרה. גם את תעודת היושר צריך לסייג כדי שלא יידחו, חלילה, מישהו שנעצר בגלל שהשתתף בהפגנה נגד פינוי ישובים, למשל... אם אנשי הישובים כאלה אידיאליסטים ומה שהם רוצים זה ליישב את ארץ ישראל, אז שלא יחתרו תחת הנסיונות להיקלט בישובים.

עולם כמנהגו נוהג ואין מה לעשות...

ובנימהחיובית: את יכולה לראות את זה כהזדמנות לשיפור איכות חיים.

מי שלא אוהב מוזמן לחיות בחו"ל, בבדלנות וביחידנות. מנותק מהכלל- כנהוג שם

פסיפס האנשים שגר בגוש קטיף בכלל ובנווה דקלים בפרט יעיד על כך.

חוץ מזה שהמאגר ממנו הגיעו תושבים לגוש קטיף היה באופן טבעי תושבי הפריפריה הדרומית - לא כאלה שיעמדו במבחני קבלה המתוארים לעיל.

אנחנו עברנו ועדת קבלה ישובית, שבת אירוח ותעודת יושר מהמשטרה - זה הכל.

מה קורה היום בשומרון או בישובי קטיף המתחדשים אני לא יודעת.

גם בגוש קטיף היו ועדות קליטה שפסלו אנשים בגלל סיבות לא רלבנטיות. אני כלל לא ידעתי על הדבר הזה עד שאחד האנשים [לא אזכיר את שמו] שגר שם, סיפר לי שהוא התגרש ואישתו לשעבר נשארה לגור בישוב שלהם בגוש קטיף יחד עם ילדיהם. היה לו חשוב להישאר בגוש כדי להיות קרוב לילדיו וכדי לשמור על מקום עבודתו. חוץ מזה, שגוש קטיף היה המקום שבו הוא בילה את רוב חייו הבוגרים ושם הוא הרגיש טוב והיו לו הרבה חברים שם. הוא ביקש, איפוא, לעבור לאחד הישובים הסמוכים כדי שלא לגור יחד עם אישתו לשעבר באותו ישוב קטן. כל הישובים הללו, למרות שהכירו אותו הרבה שנים והיו מרוצים ממנו כל השנים, לא הסכימו לקבל אותו כי הוא היה גרוש. גרוש, הוא הסביר לי, מאיים על שלמות המשפחות הקיימות. [לשון נקייה ל"הוא עלול להתחיל עם נשים נשואות".]. זה היה בן אדם טוב, שנתן הרבה שנים לגוש קטיף, שהיה מתנדב לכל מיני מעשי חסד וצרכים אירגוניים, שומר מצוות מתוך הכרה, אבל בישובים לא רצו אותו בגלל שהוא היה גרוש ! אלה היו וועדות קליטה, לא משהו מורכב כמו שהכותבת מתארת.

הסיפור הזה לא בא, חלילה, להשמיץ את גוש קטיף. הסיפור של גוש קטיף כואב לי מאוד ובזמנו השתתפתי בהפגנות למענו. מה שחשוב זה להפיק את התובנות הנכונות בענין זה לגבי הישובים ביהודה ושומרון ולגבי הישובים בארץ ישראל כולה.   אילמלא הועדות הללו, יתכן ששטחי יהודה ושומרון היו עכשיו מלאים ביהודים. מיליון או יותר יהודים. אז, איש לא היה מעלה בדעתו למסור אף חלק ממנו לאוייב.

אמנם זה כבר עניין אחר שלא קשור לוועדות הקבלה, אך אי אפשר לקבל כרגע בלי סוף אנשים כי פשוט אין איפה לאכלס את כולם! אנשים מחפשים לקנות או לשכור בנרות כי יש הקפאה בפועל. רק בשומרון קיימת התופעה של מגורים בקרוואנים, חצאי קרוואנים, קרוואנים מורחבים וכו'. 

גם בירושלים של לפני כמה מאות שנים היתה תקנה שלא ילון בה אדם שהתגרש או התאלמן ואינו נשוי.

הרש"ש הקדוש עצמו הזדרז לישא אישה  בשנית מפאת התקנה.

מה רע לנו בשאר הארץ?

או בחו"ל?

בטח תבואי ותטעני שיש לנו ערכים, ויישוב הארץ זה אחד מהם. אז יש לי חדשות בשבילך: וועדות הקבלה נובעות גם הן מערכים, לא פחות ואף יותר חשובים.

זה חוץ מזה שגם לעניין ישוב הארץ זה לא נכון, כי בדרך של אבדן ערכים גם האחיזה בארץ נחלשת ואכמ"ל.

וחילוני ירצה לגור ביישוב דתי בלי גישה מעבר קו הירוק? תאמין לי שאם בעיניך מישהו ממש לא זה גם אתה בעיניו לא בדיוק

זה מזכיר לי איך מישהי סיפרה על גיסתה איך היא הייתה מוצלחת כי למדה במוסדות מסוימים ובאה מרקע מסוים ואני בכלל לא הבנתי מה כל כך מוצלח בזה

אל תהיו סנובים. 

זה בכלל לא סותר.

יכול להיות אדם בעל ערכים, אבל סולם הערכים שלו מקולקל ומקלקל.

השאלה הפרובוקאטיבית "בשביל מה אנחנו צריכים את יהודה ושומרון? מספיק טוב לנו בשאר חלקי הארץ או אפילו בחו"ל..." והטענה שהערכים השליליים שבגללם קיימות הוועדות הללו גוברים על הערך של ישוב הארץ, טוב שהועלו לדיון. ובכן, אם ניקח את המכנה המשותף הנמוך ביותר, אז ישנה האנטישמיות שכרגע היא במצב דומה למה שהיא היתה באמצע שנות השלושים. כבר לא נעים להיות באירופה ובקמפוסים של האוניברסיטאות באמריקה. זה משאיר אותנו פה בבית. בארץ ישראל. אם אנחנו כבר נשארים פה, [שוב, לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר], אז כדאי שנהיה פה בבטחון מה. לא כזה של 100%, על זה אנחנו אפילו לא מעזים לחלום, אבל במידה מסויימת של בטחון. הבטחון שלנו יהיה הרבה יותר גרוע כשטילים מקלקיליה יגיעו לתל אביב ולשדה התעופה ולכל יתר אזורי הקיום שלנו. אנחנו הרבה יותר בשליטה על מצבנו כשאנחנו שולטים ביהודה ושומרון מאשר כשאנחנו לא שולטים שם. איפה שיש הרבה ישובים,  אנחנו מסוגלים לשלוט במצב הרבה יותר מאשר איפה שאין. הצבא לוחם הרבה יותר טוב כשהוא לוחם על הבית שלו. אם רוצים למלא את יהודה ושומרון בישובים יהודיים, אז צריך להקל על הקליטה שם. חוץ מתעודת יושר מהמשטרה, לא צריך שום דבר. בקשר למשפחות חלשות מבחינה כלכלית, אם ראשי המדינה יבינו את נחיצות קיומם של הישובים, הם יוכלו לטפל במשפחות הללו ולא להטיל אותן על הישובים. איך משפיעים על ראשי המדינה? ע"י קליטה של יהודים רבים ככל האפשר. היהודים הללו יוכלו לכופף את ידיהם של ראשי המדינה באמצעות הקלפי ובדרכים אחרות. הרי ועדות הקליטה כורתות את הענף שעליו הן יושבות. אם לא יהיו מספיק יהודים ביהודה ושומרון, ראשי המדינה עלולים לוותר עליהם. ואז הישובים יחד עם ועדות הקליטה שלהם ייהרסו.

הגע עצמך: איזה יישוב יהיה יותר קל לפנות, את יצהר או את עלי?

ספציפית - הזוי וחמור, משתי בחינות: א. הגזמה פראית ברמת הבדיקה, ובעלותה. חסר הצדקה לחלוטין. ב. פסיכולוגים חילונים? זה מה שיציל את היישוב שלכם מבעיות? פחחח...

כללית - וועדות קבלה זה דבר נכון וחשוב. לא צריך להתייפייף. אנחנו לא רוצים שילדינו ילמדו ויהיו חברים של כל אחד. אפשר לדון על קריטריון כזה או אחר האם הוא נצרך ונכון או לא, אבל חייב להיות סינון כלשהו.

לגבי האבחון - נראה לי חשוב להבהיר למועמדים שהם מחוייבים לאבחון ע"פ חוק, וגם שהוא לא באמת נקודה מכרעת עבורם.

גברת, את צריכה קבלה?

בעיקר בדיון שהתפתח בתגובות.

חס וחלילה יוריד כיפה? או וועדת קליטה או אבחון לא יצליחו לזהות מישהו בעייתי

הרי מי שרוצה יכול לקחת ספרים ולשאול בעלי ניסיון ולעבור מבחן? אז מה יעשו ביישוב? יגידו לו - לך מפה?

לדעתי חילונים שאוהבים ארץ ישראל לא כופרים או אטאיסטים, הרבה פעמים הם דווקא אנשים מאמינים וקשורים למסורת

אם בן אדם רוצה להתקרב יותר אז הוא צריך חברה דתית, הרבה פעמים מה שמונע חזרה בתשובה וליהודי חו''ל עלייה לארץ זה חשש שלא יקבלו אותך. הרי חיים קודמים אתה עוזב, וחיים חדשים אתה לא מקבל.

  ובקשר לנטל כלכלי שכתבו פה - אני לא פעם נתקלתי ביהודים טובים, דוסים שחושבים שאפשר לכלכל משפחה גדולה מחצי משכורת כשהם סבורים שאוטו זה צורך קיומי ושואפים לבית עם גינה כמו שהיה להוריהם ביישוב

ובפועל הם נתמכים על ידי הורים, מה יהיה בעוד 10 שנים כשהורים יזדקנו וכמות הנכדים בעזרת ה' תגדל?  

סיפור שסיפרה לי דודה שלה שעלתה שנת 1990 לארץ

זמן קצר אחרי עלייה הם נסעו לאן שהו בשבת -הם עדיין לא ידעו מה זה שבת, לא מתוך עיקרון - והלכו לאיבוד איפה שהו ליד רמאללה, נכנסו לכפר ערבי, יצאו ממנו מהר והגיעו לשער של יישוב יהודי

הם היו בלחץ, הלכו לאיבוד, ילדים קטנים באוטו, מסביב ערבים. אז הם רצו לשאול איך הם מגיעים ליעדם או לעצור ביישוב

ומה שקיבלו בתשובה - בשבת אסור לנסוע וזהו

הם לא ידעו מה זה שבת, לא הבינו את היחס. בסוף בעלה שאל את הדרך מאיזה ערבי - הוא עבד אז באתר בנייה ולמד קצת ערבית - וערבי הזה ליווה אותם למחסום

אז מה אני יכולה להגיד לאותה דודה? איך אני אגיד לבנות שלה שאסור לפנות יישובים? 

לא מהיום להיום, וזה צריך להיות מעוגן מראש בתקנון וכו' - אבל אפשרי ולפעמים נצרך.

לגבי כל השאר - לא ממש הבנתי איך זה קשור.

שמותר לגרש אנשים מהיישוב שלהם?

אתה מציג כאן גישה מאד מאד מעניינת...

אבל אני בהחלט יכול לאלץ אותם לעזוב, ולא לגור בנכס. שוב, בתנאים שציינתי, מעוגן בתקנון וכו'.

אני לא מבין איזו סנסציה מצאת בדבריי. להוציא אדם מביתו זה לא יהרג ובל יעבור. יש תנאים שזה מה שנכון. זה לא מפחית מחומרת ההתנתקות, וההשוואה המרומזת דמגוגית.

אני מכיר לפחות שני אנשים שהועזבו מיישובם ע"י רב היישוב. אחד הרבנים זה הרב יונתן בלס, והשני זה הרב שלמה ריסקין (!). לא רבנים חשוכים וסגורים במיוחד.

מה ההבדל בין הדברים שלך לבין דברי השלטונות שלנו שעקרו אנשים מביתם על פי כל דין?

איך מישהו בכלל מעז להעלות בדעתו לגרש אנשים או לקבוע תנאים למי שרוצה לגור בשכנותו?

איך אנחנו מתייחסים לטיפוסים המתנשאים ברמת אביב שרוצים לגרש מקרבם את אנשי חב"ד בטענה של אי התאמה?

ההסתגרות, ההתנשאות והפיצול הם האויב שלנו!

רגע רגע...

לא יצוייר וביישוב פלוני נעשה מעשה, ופלמוני בא על אשת חברו ר"ל. ויהי לימים ויוודע הדבר, ותהום כל העיר. האם לדעתך נכון להשאיר אותו לגור שם כאילו לא קרה כלום? האם גירושו מהיישוב היא "התנשאות" ו"הסתגרות"?

רק בגלל שהוא לא מוצא חן בעיני מישהו אחר.

יתר על כן, גם לא זורקים זבל לחצר של השכנים.

אני לא מוצאת טעם בדוגמאות ספציפיות כי אין לדבר סוף ועל כל דוגמה יש מאה אחרות.

כל הרעיון של ועדות קבלה, מיונים וסילוקים הוא התנשאות, הסתגרות ומקור לאיבה, פילוגים וסכסוכים.

היא מתירה ואף מצווה להוציא אנשים להורג, ולהטיל עליהם מגוון סנקציות כלכליות ושונות, כשהם עושים דברים שלא מוצאים חן בעיני נותן התורה.

וסוטים למיניהם שזוהי אכן בעייה אמיתית שמועצמת בישוב קטן  או שהמטרה היא להקים ישוב הומוגני מדי, מרובע ומתנשא.

אגב,, יכול להיות שגם הוא קיבל מכות מההורים שלו, ובאופן כללי הייתה לו ילדות עשוקה וטראומטית. בכל זאת, אני אאלץ לא לקבל אותו.

באותה מידה, לא הייתי רוצה לגור ליד אנשים שמכים את אבא שלהם.

כן, זה שבשמיים.

הם יכולים לעבוד אותו באיזו דרך שירצו, אבל אם הם הולכים נגד מצוותיו ונגד השקפת תורתו - אני אנסה להחזיר אותם בתשובה, לעשות להם הפצות, אבל לא אכניס אותם לקהילה שלי (כל עוד לא חזרו בתשובה, כמובן).

שתעשי לו... אנשים מכים לא אומרים שהם כאלה בד"כ....

שאמורים לגלות תופעות כאלה.

האם האיבחונים הללו הרמטיים? ודאי שלא

אבל לא בגלל זה יפתחו את השערים לכל מאן דבעי.

בדיוק כמו תכנת הגנה למחשב

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.