ולמה לא ללכת לש"ל באותו תפקיד?

נכון, מי שמשרתת בצבא לא יכולה לקום יום אחד ולהחליט שהיא רוצה לעזוב את הצבא.

אפשר לקום ולעזוב את השירות הלאומי.

סיפורים עצובים יש גם מהשירות הלאומי וגם מהצבא.  יש מקומות בעייתיים יותר ויש בעייתיים פחות, גם בצבא וגם בשירות הלאומי.  תלוי בבת.  מה היא מרגישה שמתאים לה ואיפה היא מרגישה טוב ונכון עם עצמה.  בכל מקום היא צריכה לשמור על עצמה.

חשוב מאוד שהבת תחליט בינה לבין עצמה מה מתאים לה בכל נושא שקשור לדת ומה לא.  היא יכולה להחליט שבצבא תלך תמיד בחצאית ושתשמור נגיעה, ושלא תאכל מדברים שחיילים אחרים הביאו מהבית וכל דבר אחר בתחום.

הרגע הקשה הוא האמירה לסובבים אותה שהיא מתנהגת בצורה אחרת מאשר הם נוהגים.  אבל כל עוד הבת עקבית, הציבור שסביבה יקבל את גבולותיה ויכבדו אותה, כל עוד היא לא עוברת את הגבול של עצמה.

לפני שנים רבות הכרתי בת דתיה ששירתה בצבא.  היא תמיד לבשה חצאית, ושמרה נגיעה.  במשך שירותה, היא הגיעה עם עוד שלוש חיילות למקום שרות חדש.  אחד הקצינים, שהיה שמן, נמוך ויד ימינו היתה משותקת, הגיש לה את יד שמאלו, כדי ללחוץ את ידה.  המעמד היה מביך במיוחד, כי עמדו מסביבם עוד 8 חיילים וחיילות.  החיילת הדתיה סירבה בנימוס וציינה שהיא דתיה ושומרת נגיעה, ולכן לא תוכל ללחוץ את ידו.

המבוכה היתה רבה.

היא לא יודעת מה אמרו עליה מאחורי גבה...  אבל כשנכחו לדעת שהיא גם לא לוחצת את ידו של קצין גבה, קומה "חתיך" עם עיניים ירוקות, ולא לוחצת את ידו  או נוגעת באף חייל או קצין, העריכו אותה מאוד.  באיזושהי הזדמנות, כשהגיע לבסיס קצין בכיר כדי ללחוץ את ידי החיילים הזוטרים, המפקד הישיר שלה אמר\הזהיר את  הקצין הבכיר שלא יוכל ללחוץ את ידה ושיזהר לא לנגוע בה, כי היא דתיה...

נכון, הרגע הראשון היה מביך לחלוטין וקשה, אבל כל הרגעים אחריו היו קלים מאוד.

בהצלחה לבת בקבלת החלטות טובות ונבונות עבורה!

אני כן חושבת שיש חלק מהבנות שיכולות ללכת לצבא כי רק שם (ולא בשירות) הן תמצאנה את מקומן.

אלו בנות חזקות מבחינה דתית, והסיבה שהן הולכות לצבא היא מכיוון שרק שם הן יכולות למצות

את הכוחות שלהן- למשל במודיעין וכדומה. בשירות הלאומי הן לא היו יכולות לתרום כמו שהן תתרומנה בצבא.

אבל לדעתי, לתפקיד מורה חיילת אין טעם להכנס לצרות של הצבא.

כולנו מסכימים שהצבא הוא מסגרת תובענית וקשה, במיוחד לבנות דתיות. יש אינספור בעיות בצבא.

זה לא אומר שנאסור ללכת לצבא באופן גורף, אבל כן נעודד את רוב הבנות לא ללכת לצבא.

ללכת לצבא, ולסבול את כל הקשיים הרוחניים שם, בשביל תפקיד שאפשר לבצע דומה לו בשירות הלאומי-

לדעתי זו סתם התעקשות מיותרת. יש המון תפקידים דומים למורה חיילת בשירות לאומי, שהיא מסגרת הרבה יותר עדיפה לבחורה דתיה לכל הדעות.

שיהיה לך בהצלחה!! תלכי עם האמת שלך 

למשל מרכזים להעמקת הזהות היהודית.

במרכזים את נכנסת לכיתות ומלמדת את התלמידים על יהדות וציונות. הסביבה במרכזים היא דתית יותר, ותומכת יותר מהבחינה הדתית.

אם היא לא עושה זאת בגלל לחץ חברתי אני חושבת שזה לגמרי בסדר כי שניהם משרתים את הצבא ולא צריך רק קרבי יש הרבה מקומות שיוכלו לעניין בנות דתיות וגם לשמור על הערכים והצניעות!!

ועל מה ההתלבטות בכלל? חסר אפשרויות לתרום בהוראה לכל הגילאים והמגזרים בשרות לאומי?

כולכם דיברתם מבחינה דתית 

אני מתלבטת אם לקחת את "הסיכון" של להיות דתייה בצבא (שאני מסוגלת לזה) או ללכת לשירות ,

כי הבנתי שאחרי צבא במיוחד בהוראה מקבלים יותר הטבות מאשר שירות לאומי.

במיוחד שאני רוצה להיות מורה

אם תעשי שנתיים שרות לאומי בחינוך- הותק יצטבר לך בדיוק כמו שנתיים צבא.

בדרך כלל ההמלצה היא להתגייס למסגרת תומכת (כגון מורה חיילת של תרבות תורנית)

או במסגרת תומכת (כגון דרך מדרשה).

אגב, הרבנות הראשית גם אוסרת עליה להר הבית, אבל הרב שלי מחייב (לא מתיר, מחייב!) עליה להר (בטהרה).  חלילה אני לא מזלזלת ברבנות הראשית, אבל אל תצטטו רב פלוני כשנוח לכם ורב אלמוני כשנוח לכם אחרת.  ו"גדולי ישראל" אוסרים שירות בצבא לכולם, תשאלו את אחיכם החרדים.  אהה, אולי הם מתירים שירות למי שכבר התפקר.

וודאי וודאי שהדבר תלוי בבת!  תתפלאו לדעת, אבל יש ויש בנות שיודעות לעמוד על שלהן, על עקרונותיהן ועל זכויותיהן.

נכון, סביבה תומכת הלכה היא סביבה קלה יותר מסביבה אדישה להלכה או אנטי הלכה, אבל אם מצפים מהבת לחיות בעולם הזה ולא רק בחממה, הניחו לה לבדוק ולהחליט.

הדעה שאם היא התירה לעצמה לשרת בצבא אז מה פתאום היא שומרת נגיעה, היא דעה מתנשאת ומוטעת.  

אם יהודי אוכל כשר בבית ובחוץ אוכל גם לא כשר, האם נכון לומר לו להטריף את המטבח הביתי?  

אם יהודי מניח תפילין כל יום ואינו שומר שבת, נאמר לו להפסיק להניח תפילין?  

חבר'ה, חשבתם לפני שכתבתם את הערותיכם???

דווקא עמידה עקבית על עקרונות הלכתיים גורמת לאנשים אחרים לכבד אותך.  כדאי לנסות ולהצליח!

התגובות כאן מעניינות. מעניין אילו הייתה עולה השאלה: "האם לנערה כדאי להיות מורה חיילת בצבא?" האם התגובות היו שונות? רוב התגובות מתמקדות ביכולת של הנערה לשמור על עקרונות הדת אתם היא מגיעה לשירות ולא: האם היא תרגיש שהיא מגשימה שליחות? או: מה צריכים להיות כישוריה ותכונותיה על מנת לעמוד במשימת ההוראה בצבא? או: האם יהיה לה מעניין? זה לא יותר חשוב, אני שואל בתמימות?

יש ערך כמובן במה שכתבת,איך הערך הטבעי נפשי הזה צריך להיות מעוצב ומנווט ע"י ערכים והשקפות של אמת.

כלומר,מה ימנע אדם לבצע דבר שהוא יגדיר וירגיש בעצמו כשליחות ויהיה למען האמת דבר שלילי ? (וזה יכול להיות ברמות משתנות כמובן).

מימלא מובן שההחלטות של האדם וההגשמה העצמית שלו צריכה להיות לאור האמת,ולא לאור מה שהוא אולי מרגיש כנכון מתוך השפעות חינוכיות ונפשיות כאלו ואחרות,שידוע לכל שרגש הוא עניין סובייקטיבי שנבנה ע"י השפעות חינוכיות,סביבתיות,תרבותיות ותודעתיות כאלה ואחרות.

מכאן שהכרה יהודית בריאה מכילה שני חלקים א.הליכה לאורה של האמת ושמירה על הערכים שמגדירים ומעצבים אותנו בתור יהודים וזה שורש ויסוד

ב.כתוצאה מזה (וגם שלא כתוצאה מזה,ע"י עבודה חינוכית נפשית עצמית,היהדות דוגלת בעבודה עצמית נפשית והתעלות של האדם ממדרגה למדרגה,כלומר ההכרה נמצאת במקום שהאדם יכול לשנות את עצמו ולהתעלות.וזהו דבר שגם רואים במציאות) גם הרגשה והכרה בריאה של מימוש עצמי דווקא בדברים הנכונים,והנכונים ביותר.

תתקשר 1111 או לתל השומר.

יש משמעות לצבע?

יש לי תעודת השתחרר בכבוד. האמת ל זוכר באיזה צבע.

הצבע היה נגזרת של תפקיד.

ג'ובניק קיבל ארד, תמכל קיבל כסף ולוחם זהב.