שמה שהיא אמרה נכון סיסטמתית.

להגיד כאילו "אין יכולת" אצל כולן לאף שליטה, בצורה ש"חייבים" להתפרץ על הבעל, נראה לי קצת מוגזם, גם אם מורגש שינוי במצב הרוח שדורש רגישות יתר.

לא יודע אם זה אומר דווקא על "מידות", אבל אומר על נתון מציאותי אצלה, שאדם צריך לשקול במכלול.

מה שהיא אמרה זה ממש שטויות ומעיד רק עליה. ב"ה אשתי מעולם לא הוציאה את עצביה עלי בתקופות האלו, גם בתקופה של ההריון ואחרי הלידה כשההורמונים משתוללים. זה מאוד מעיד על מידותיה..

ובגלל שאני פה אנונימי, הוסיף נימה אישית - אימי אישה מדהימה, באמת אישיות, אבל היא כזאת שמוציאה את עצביה על אבי. ולמרות שאני מאוד אוהב אותה ויודע כמה היא מדהימה, תמיד זה היה נראה לי סיוט להיות שק חבטות של אישה הורמונית. לא מייעץ שתפרדו חלילה, אלא שתבדוק טוב מאוד את הנושא הזה..

בוקר טוב

לפי השעה ששלחת את ההודעה אני מניח שאתה ישן עכשיו אני זוכר מעברי את התקופות האלו של היציאות עד השעות המאוחרות של הלילה בלי עייפות וכמעט בלי מחשבות על המחר או על הבייביסיטר שמחכה עם הילדים : ) נוסטלגיה

בכל אופן בנוגע לשאלה שלך, אני בהחלט מאמין שמדובר בדבר אינדיבידואלי, כל אשה וחוסר האיזון שאליו היא נכנסת בתקופה הזאת, אשתי לדוגמא יכולה להיות מעט עצבנית יותר ומעט חסרת סבלנות יותר מהרגיל , היא בשום פנים ואופן לא תצעק עליי בתקופה זו (יותר מהרגיל ) , אבל אני מכיר גם נשים שמוציאות על בעליהן מעט יותר "עצבים" בתקופה זו...

מה שכן, טרם פגשתי אישה שמאבדת שליטה (כך זה נראה ממה שכתבת ) בגלל עניין זה...אתה חייב להבהיר לה שהיא חייבת ללמוד איך לשלוט בכך עד כמה שאפשר ובוודאי שלא להוציא את זה על בן זוגה.

בהנחה שאתם לא הולכים להתחתן בחודשים הקרובים תעשה לה מעיין טסט בזמן הקרוב לראות אם היא מפנימה את הקושי שלך לספוג את ההתנהגות הזאת...

בהצלחה

שבמצב הזה עדיף לו ללכת על קצות האצבעות ולהזהר לא לעצבן אותי.

אתה לפחות מבין את זה כבר בשלב מוקדם יחסית...

אבל בעלי עושה זאת למעני, שאהיה שמחה ומאושרת ולא מחשש לעצמו.

סה"כ אתם אפילו עוד לא נשואים, אז אם עכשיו היא מוציאה עליך עצבים, מה יהיה כשהיא תהיה אשתך?

ולעצם השאלה- אני לא מתעצבנת על בעלי בתקופות האלו...

בתקופות של הריון ולידה אני יותר רגישה מהרגיל, אבל גם, לא מתפרצת עליו בעצבים.

כמובן שאשמח לשמוע עוד דעות!

אבל ממה שהיה לנו עד עכשיו אתם בטח שמים לב שיש שתי גישות שונות: המבינה המכירה והמקבלת, והקוראת לחשוב מחדש על הדברים.

איך זה יתכן?

האם זה תלוי בכל אשה וכל אחד מהעונים הכיר אשה שונה/היא אשה שונה?

מה אני אמור לעשות עם זה?

קודם כל זה דבר משתנה.

לכל אישה סף רגישות שונה, וכל אחת עוברת את התקופות האלה אחרת.

יש נשים רגישות יותר (וזה עלול להתבטא בעצבים\ בכי לא קשור לכלום\ נפגעת מדברים שנראים שטותיים וכו')

ויש נשים רגישות פחות וזה פוסח עליהם.

כל גבר צריך להכיר את אשתו ולדעת שאם היא רגישה יותר צריך בתקופה הזו להיזהר במיוחד בדיבור ובמעשים, ולא להפגע מכל דבר שהיא אומרת. (גם אצל נשים רגישות פחות זה עלול להגיע בתקופות אחרות, כך שתתכונן לזה בכל מקרה)

מצד שני, האישה לא אמורה להוציא את כל העצבים על הבעל, גם לה יש עבודה פה. היא צריכה להתאמץ להוציא את העצבים בצורה אחרת (בכי, על כרית וכו' ולא על הבעל), ואם בטעות היא לא שלטה בעצמה להתנצל ולהשתדל יותר.

אם העצבים קוראים מדי פעם והאשה משתדלת שלא להוציא על הבעל זה משהו אחד, וחשוב להבין את הקושי,

אבל אם זה דבר קבוע שקורה כל חודש ובצורה קיצונית זה לא בסדר מבחינת האישה.

תנסה לראות אם היא לא סולחת לעצמה יותר מדי, או אפילו מאפשרת לעצמה להוציא עצבים בצורה לא לגיטימית בגלל התרוץ הזה. (גם הוצאת העצבים יכולה להיות בצורה סבירה ונורמלית שאפשר לקבל ובצורה לא סבירה ולא לגיטימית)

דבר אחד לסיכום,

בד"כ אחרי הנישואין כשמרגישים בנוח המצב קשה יותר בדברים כאלה. אז אחר כך לא יהיה שיפור בתחום הזה אלא להפך. היא לא עומדת להשתנות (כלומר, העצבים יהיו בצורה מורגשת יותר). מומלץ לשקול אם מתאים לך המצב הזה. אם לא אכפת לך אז בסדר אבל אם ציינת שאתה נפגע בקלות ויהיה לך קשה להתמודד עם זה לאורך זמן, תשקול שוב אם הקשר מתאים לך.

בכ''א, העצבים לא אמורים לצאת עליך, גם אם מאד קשה לה.

נכון, קשה לדעת לשלוט בעצמך, במיוחד במצבים בהם כ''כ הרבה גורמים חיצוניים עלייך מאד, אבל זה אפשרי!

זו עבודה וזה לוקח זמן, אם היא מודעת לעניין ורוצה לעבוד ואם יש לך את הסבלנות לדרך-בהצלחה!

רק אחת כתבה ש"בעלה הבין ..שעדיף לו לא לעצבן אותה".. זה ענין שלהם.

לא ראיתי פה אף אחד שאמר שצריך לקבל דבר כזה כ"גזירה משמיים" שאשה תתפרץ עליך, בקביעות מתוזמנת, בגלל בעיות הורמונאליות, בין אם זה קשור למידות ובין אם לא.

בכללי, העירו שיש שינוי שיכול להיות מורגש יותר או פחות כלפי חוץ, לפי המדוברת, אבל כולן כמעט לגמרי, אמרו שיש שליטה ולא אמור להגיע למצב כזה.  לא יעלה על הדעת שאיש באופן קבוע יהיה נתון להתפרצויות, כ"גזירת שמיים". בוודאי שראוי להתחשב ברגישויות בזמנים רגישים, כל אדם עם חבירו ובוודאי בין איש לאשתו, הדדית.

מה לעשות - אל תצפה שיגידו כאן.  הרי לא מכירים אישית, לא יודעים מה בדיוק קורה; ואיש לא יטול אחריות לנתק או ההיפך לומר להמשיך כאילו לא-כלום.

 
התקופה הזאת לא מציקה התנהגות כזו, ואם היא קיימת אז לא להפיל את העצבים על זה ולהגיד שאתה לא תבין. 
זו התשובה הכי קלה ומתחמקת.

בהצלחה

המקרה נשמע מעט קיצוני בעיקר משום שאתם עדיין זוג לא נשוי

אך יש לשים לכמה פרטים:

א. כל אישה מרגישה אחרת והורמונלית בצורה שונה- אין להקיש בין אישה אחת לחברתה!

ב. כן, זו תופעה ידועה. שקורת לרוב המכריע של הנשים! רק שבמהלך הזמן הן לומדות לשלוט בזה פחות או יותר (ועם כל הכבוד לשליטה, אני בן אדם רגוע וסלחן בד"כ ויום לפני מחזור איפשו תמיד מתפספס לי..)

ג.כן זה יוצא על הבעל או החבר פשוט כי הוא הדמות הקרובה עליה אנו מוברים כעסים קטנים במשך הזמן.. זה שך כעס פשוט מנקז הכל החוצה..

אז מה עושים חיים ככה?

לא!

קודם על תבוא במקום מקבל- כאילו כן ככה זה.. תבין שזה תהליך מאוד לא נחמד שעובר על הגוף. מחזור זה דבר כואב וממש לא נעים לאף אישה בעולם.

הדבר השני, באיזשהי הזדמנות ועדיף אחרי החתונה מדברים באופן פתוח מגלים אמפתיה ועם זאת מציבים גבולות- היא עדיין תהיה הורמונלית כי זה באמת לא בשליטתה.. אבל תשתדל להתאפס על עצמה.

ואם אתה בכלל חושש למידותיה- כדאי לברר בלי קשר אצל החברות הקרובות.

בהצלחה.

בעצמך ציינת שאת משתדלת להרגע ומתנצלת

ואת לא מנצלת את זה כדי להסביר כל התפרצות, אלא רק כדי להתנצל על המצב. (זה אחרת לגמרי)

וחוץ מזה, אני מניחה שלא היית כזו לפני החתונה ולא התפרצת על בעלך כשעוד יצאת איתו.

לפני החתונה תמיד טוב יותר מאחר כך, כי פחות מרגישים בנוח אחד עם השני בשביל להתפרץ.

דבר שני, הוא עכשיו בשלב הבירורים. 

בשלב הזה חשוב מאד לבדוק אם תוכל לחיות עם האדם איתו אתה נפגש. (כדי לא לגלות אחרי שנתיים של נישואין שאתה מתחרט על זה שהתחתנת, כי לא מתאים לך לחיות ככה) 

אם אדם יודע שהוא פגיע, כדאי לו לשקול אם מתאים לו קשר כזה. לטובתו ולטובת הבחורה. כי אם הם מתחתנים והבעיה נמשכת הם עלולים לפגוע ולהפגע ולהכנס למצב לא טוב מבחינה זוגית.

אז לא כל כך מתאימה אמירה "אתה לא שווה את זה" ו"אם בגלל הורמונום תוותר על מישהי טובה" כי זה עלול לפגוע בהחלטה שלו ולגרום לו להחליט בצורה שלא תהיה טובה בהמשך.

זה גם לא נכון להגיד ככה, כי אם היא לא מתאימה ולא טוב לו עם זה יהיה להם קשר גרוע ושניהם יסבלו, לא רק הוא. זה גם לטובתה לעשות ברור אמיתי אם היא מתאמה או לא (ולא פסלתי, אם כן מתאים לו מעולה. אבל אם הוא לא בטוח כדאי לשקול היטב)

שניכר בה ה"נגיעה האישית" שהעדת על עצמך. "להתגונן", ע"י תקיפת הזולת, זה דבר לא ראוי.

לא הוא "לא שוה את זה", אלא היא, אם כבר.

ואל תשלי את עצמך ש"גבר-גבר" זה סוג של סמרטוט.  מענין אם את היית  מכירה מישהו שמודיע מראש שיתפרץ עלייך כל חודש בצורה שהוא מתאר, והיו מגיבים לך שאם אינך רוצה, אז את לא שווה את זה והוא יקבל "אשה-אשה", מה היית אומרת....  

[ואגב, לא ניכר מתיאורו שהיא בדיוק "משתדלת להירגע מהר ולבקש סליחה"]

מה שייך "בגלל הורמונים" תוותר.  זה לא בגלל הורמונים, אלא בגלל התנהגות, קבועה, קשה, תהא סיבתה אשר תהא. 

אני חושב שאת צריכה לנצל את הכשרון שתיארת לבקש סליחה, ולעשות את זה גם ביחס למה שכתבת לו, עם כל הכבוד.

זה לא לגיטימי להוציא עצבים על מישהו

אם היא מרגישה לא טוב אז כדאי לה להישאר במיטה ולבקש ממישהו שיבצע מטלות שלה במקומה

ועוד משהו - זה לא אמור להיות כל כך קיצוני, כדאי לה ללכת לרופא טוב ולבדוק את העניין

בתור אישה- בהחלט מצבי הרוח החודשיים יכולים להיות קיצונים. אך הגישה היא לא - "ככה אני ושכל העולם ישתגע".. כי בלתי אפשרי להיות ליד בן אדם כזה...

הגישה היא של האישה, בעיניי לםחות, היא מצד אחד לקבל הבנה מהסובבים סביבה, ומצד שני לנסות כמה שיותר שמצבי הרוח לא יפגעו באף אחד. להגיד משפט כמו "ככה זה.. אין לי דרך לשלוט בזה" - זה משפט מגוחך בעיניי.

לא קפצו נגד מישהי ספציפית, אלא כלפי תמוהת המצב בדיוק כפי שהוא תיאר אותה - וגם הוא מודע לכך.

ואם הוא פגיע, זה לא משנה את התיאור של מה שתיאר, אלא את הסיוכי שהדבר הזה יהווה קושי בעל משמעות לגביו סובייקטיבית ביחוד.

הנתון שהוא דיבר עליו, היה פגיעה בו - מעבר למצ"ר אישי - שקיבלה צידוק על ידה ואמירה שאינו מבין כיצד עליו לנהוג איתה אז. 

אם התפרצות כזו באה כי אין סבלנות מצידו לדברים שבאמת אינם "קשים" אצלה, ורק כי מצפה ל"שיא הנחמדות" באותו זמן, ענין אחד.

אם כי "ככה זה" - עניו אחר. חושבני שעל זה דיברו.

מכירה כמה בנות שסובלות ממצבי רוח קיצוניים מאוד סביב זה, כולן נשואות, ואני מאמינה באמת ובתמים שהבעלים של כולן מאושרים שיש להם אותן ולא היו מוותרים עליהן לרגע, גם אם הם היו מודעים לזה שיש להם "אישה הורמונלית"...

מה שכן - כמו שאמרו פה, קשה לדעת מה הסיפור, ועניינים כאלה לא אמורים להיות תירוץ לחיסרון בעבודת המידות.. אולי כדאי לנסות לשים לב אם בשאר החודש היא כן סבלנית ומתחשבת. אם כן, הייתי ממשיכה בנטייה לכן.

א. ההשפעה ההומונאלית של המחזור עשויה להיות מאוד שונה מאישה לאישה, וגם אצל אותה אישה יכולים להיות שינויים אחרי הריון וכו'. אי אפשר לומר שאם פלונית חוטפת קריזות ואלמונית לא - זה סימן שפלונית לא מתוקנת במידות ואלמונית כן.

ב. ברור שעבודת המידות עשויה להשפיע על אופי התגובות ורמת חומרתן, אבל יש מציאויות הורמונליות שהן בלתי נמנעות וצריך לקבל אותן ככה.

ג. איך היא בשאר החודש? האם יצא לך לראות את תגובותיה במצבים מלחיצים ומכעיסים שונים?

ד. עם או בלי קשר - חשוב מאוד בבחירת בן זוג עניין עבודת המידות. זה קריטריון קריטי: שאדם מאמין ביכולתו להשתנות, ועובד בכיוון. (אמנם, מצידך אין לבנות על כך שהיא תשתנה, ואם יש לה מידה רעה שמבחיתנך היא קו אדום ואתה לא מסוגל להשלים איתה - אל תמשיך את הקר מתוך תקווה שזה ישתנה בעתיד)

שאם היא עצבנית עכשיו, מה יהיה אחרי/ לפני לידות?

גם אני עצבנית יותר בזמנים כאלה אבל מתעצבנת על דברים אמיתיים, שבזמן אחר הייתי מבליגה או לוקחת יותר בקלות.

לא מתנפלת סתם על בעלי, בלי סיבה.

אבל מי שמשפיע עליה כלכך חזק השינוי ההורמונלי שהיא אינה שולטת בעצמה, זה כבר מסוכן.

אם אתה מאוד אוהב אותה- קבל אותה כמו שהיא, ותנסה להקל עליה בתקופות כאלה. אולי להטריד אותה כמה שפחות, אולי להתרחק קצת.

אבל עדיין אינך בקשר עמוק כלפיה, כדאי לך לחשוב טוב אם אתה רוצה להמשיך. כי בהמשך זה עלול להחמיר וצריך הרבה כוחות נפש להתמודד עם זה.

"קצת סדר"?..  חושבני שכל מי שכתב כאן, התייחס לאותן עובדות בסיס, שהן ידועות מאד.

ואיש לא עשה "השוואה" בין שתיים שאינן עם אותן נתוני בסיס.

מה שאמרו, להבנתי, היה:

1. שהתנהלות כפי שהוא אמר, אינה "נורמה" רגילה.

2. שאפשר להשפיע בבחירה גם על רמת הבסיס.

3. שעם כל ה"הבנה" למצב הסובייקטיבי של מישהי - איש אינו מחוייב מראש לקחת אשה שמצבה יהיה חמור כפי שתיאר, כולל אי עבודה מידותית שמצליחה "לאזן" את המצב למימדים סבירים, כולל אי עשיית "אידאולוגיה" ממנו.

וכפי שאמרת נכון, לא בונים על כך שאח"כיהיה אחרת - אלא אם כן יש מהלך מתמיד של שיפור.

אנשים טענו טענות קיצוניות לשני הצדדים, ולא נתנו ביטוי מספיק למורכבות.

המורכבות היא שיש השפעה הורמונלית, ואי אפשר להתעלם ממנה. אבל מאידך - יכולה להיות גם בעיה במידות וצריך לשים לב אליה.

אני אישית סבור שתיאור המקרה מדליק נורה אדומה קטנה, שצריך לבדוק אותה. בדיקה מהימנה ותקפה תהיה שלא בשעת מחזור.

שגם אם תאורטית זה היה באמת רק ענין "הורמונאלי" חריג (וכמו שהעידו פה - זה לחלוטין לא מצב "רגיל", חוסר שליטה גמור של התפרצות על הצד השני) - אדם, בוודאי פגיע, אינו צריך לסבול מזה בקביעות, בצורה שזה תואר (שאיננו יודעים מעבר לתיאור שלו).

ואני חושב שדווקא בהחלט כולם לקחו את המורכבות כנתון בסיסי שכלל לא צריך להזכירו, כי ברור שיכול להיות קושי בסיסי כלשהו לפחות אצל חלק.  לכן דנו בעיקר על המשמעות המידותית/הבחירית, וגם על סתם לקחת על עצמו לחיות במציאות כזו, גם בלי דיון "מידותי"

כולנו ציינו את העבודה שאכן נשים הורמונליות בתקופת המחזור.

זה ברור..

השאלה מה הלאה.

באופן אישי, בעלי  תמיד יודע להגיד אהה הנה זה מגיע. אני מושפעת מזה מאוד ,וקשה להתאפק. זה כמעט לא ניתן לשליטה (נניח וכואבת לך הבטן זה דבר פיזי איך תפסיק אתזה?)

אבל רק כמעט. לומדים לאט לאט להגיד לעצמך את כועסת כי את במחזור. את בוכה כי את במחזור..

וזה מעולם לא כלל התפרצויות. ובטח שלא בתקופת הדייטים..

הסיפור נשמע קיצוני במעט. זה הכל. הייתי מבררת את מידותיה באופן מקיף אצל חברותיה כמו שכבר ציינתי.

עוד אופציה היא שהיא עושה אתזה בכוונה כדי לראות את התגובה שלו כשהיא מתנגהת "על הפנים" וגם כדי ליידע- תראה אני הורמונלית בזמן מחזור ואני רוצה שתקבל ותאהב אותי גם ככה ובהמשך היא תהיה רגועה יותר.

אנחנו בבית ששה, ארבע בנות ושני בנים.

וכל אחת מהבנות כל כך שונה בזמן הזה וכל כך אחרת, שאנחנו צוחקות שכשהאחים שלנו יגיעו לגיל (אחד מהם ממש עוד מעט...), שום דבר כבר לא יפתיע אותם. בזכותנו הם יוכלו להכיל היסטריה, בכי, עצבים, התעלפויות... ולא ייבהלו ויחשבו שהם אשמים או משהו.

אמרו מעליי שזה נשמע קיצוני... אני לא יודעת. כמובן שיש כאן גם עניין של עבודת מידות, אבל על זה היא אחראית, לא אתה. תחשוב עם עצמך כמה הדברים חמורים מבחינתך, כמה אתה מסוגל להישאר רגוע (אם זה תחום ומוגדר מראש...).

ומה קורה בקשר מבחינות אחרת? היא נעימה ושלווה? מכילה אותך ברגעים קשים? בלי קשר לזה, אתה שמח להיות אתה?

בהצלוחה! ותהיה חזק...(:

נ.ב - הפתיחות ביניכם בנושא הזה מעידה בעיניי על קרבה ועל רצון מצדה. קח בחשבון שלא משתפים כל אחד שיוצאים אתו בעניינים שכאלו.

זה לא רק "הורמונים" ואין שום סיבה לתלות בהם את האשם הבלעדי.

לענ"ד הסיבה העיקרית לחוסר השקט והעצבנות היא במקרים רבים הכאב ואי הנוחות המתלווה לימים הללו.

רבות מהנשים פשוט מרגישות רע מאד וזה גורם להן למצב רוח רע.

אני מציעה לגברים לחשוב על מצב שבו כל הזמן כואב להם הראש ויש להם סחרחורת.

זה אולי יכול להסביר להם חלק מהבעיות.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..