שמה שהיא אמרה נכון סיסטמתית.

להגיד כאילו "אין יכולת" אצל כולן לאף שליטה, בצורה ש"חייבים" להתפרץ על הבעל, נראה לי קצת מוגזם, גם אם מורגש שינוי במצב הרוח שדורש רגישות יתר.

לא יודע אם זה אומר דווקא על "מידות", אבל אומר על נתון מציאותי אצלה, שאדם צריך לשקול במכלול.

מה שהיא אמרה זה ממש שטויות ומעיד רק עליה. ב"ה אשתי מעולם לא הוציאה את עצביה עלי בתקופות האלו, גם בתקופה של ההריון ואחרי הלידה כשההורמונים משתוללים. זה מאוד מעיד על מידותיה..

ובגלל שאני פה אנונימי, הוסיף נימה אישית - אימי אישה מדהימה, באמת אישיות, אבל היא כזאת שמוציאה את עצביה על אבי. ולמרות שאני מאוד אוהב אותה ויודע כמה היא מדהימה, תמיד זה היה נראה לי סיוט להיות שק חבטות של אישה הורמונית. לא מייעץ שתפרדו חלילה, אלא שתבדוק טוב מאוד את הנושא הזה..

בוקר טוב

לפי השעה ששלחת את ההודעה אני מניח שאתה ישן עכשיו אני זוכר מעברי את התקופות האלו של היציאות עד השעות המאוחרות של הלילה בלי עייפות וכמעט בלי מחשבות על המחר או על הבייביסיטר שמחכה עם הילדים : ) נוסטלגיה

בכל אופן בנוגע לשאלה שלך, אני בהחלט מאמין שמדובר בדבר אינדיבידואלי, כל אשה וחוסר האיזון שאליו היא נכנסת בתקופה הזאת, אשתי לדוגמא יכולה להיות מעט עצבנית יותר ומעט חסרת סבלנות יותר מהרגיל , היא בשום פנים ואופן לא תצעק עליי בתקופה זו (יותר מהרגיל ) , אבל אני מכיר גם נשים שמוציאות על בעליהן מעט יותר "עצבים" בתקופה זו...

מה שכן, טרם פגשתי אישה שמאבדת שליטה (כך זה נראה ממה שכתבת ) בגלל עניין זה...אתה חייב להבהיר לה שהיא חייבת ללמוד איך לשלוט בכך עד כמה שאפשר ובוודאי שלא להוציא את זה על בן זוגה.

בהנחה שאתם לא הולכים להתחתן בחודשים הקרובים תעשה לה מעיין טסט בזמן הקרוב לראות אם היא מפנימה את הקושי שלך לספוג את ההתנהגות הזאת...

בהצלחה

שבמצב הזה עדיף לו ללכת על קצות האצבעות ולהזהר לא לעצבן אותי.

אתה לפחות מבין את זה כבר בשלב מוקדם יחסית...

אבל בעלי עושה זאת למעני, שאהיה שמחה ומאושרת ולא מחשש לעצמו.

סה"כ אתם אפילו עוד לא נשואים, אז אם עכשיו היא מוציאה עליך עצבים, מה יהיה כשהיא תהיה אשתך?

ולעצם השאלה- אני לא מתעצבנת על בעלי בתקופות האלו...

בתקופות של הריון ולידה אני יותר רגישה מהרגיל, אבל גם, לא מתפרצת עליו בעצבים.

כמובן שאשמח לשמוע עוד דעות!

אבל ממה שהיה לנו עד עכשיו אתם בטח שמים לב שיש שתי גישות שונות: המבינה המכירה והמקבלת, והקוראת לחשוב מחדש על הדברים.

איך זה יתכן?

האם זה תלוי בכל אשה וכל אחד מהעונים הכיר אשה שונה/היא אשה שונה?

מה אני אמור לעשות עם זה?

קודם כל זה דבר משתנה.

לכל אישה סף רגישות שונה, וכל אחת עוברת את התקופות האלה אחרת.

יש נשים רגישות יותר (וזה עלול להתבטא בעצבים\ בכי לא קשור לכלום\ נפגעת מדברים שנראים שטותיים וכו')

ויש נשים רגישות פחות וזה פוסח עליהם.

כל גבר צריך להכיר את אשתו ולדעת שאם היא רגישה יותר צריך בתקופה הזו להיזהר במיוחד בדיבור ובמעשים, ולא להפגע מכל דבר שהיא אומרת. (גם אצל נשים רגישות פחות זה עלול להגיע בתקופות אחרות, כך שתתכונן לזה בכל מקרה)

מצד שני, האישה לא אמורה להוציא את כל העצבים על הבעל, גם לה יש עבודה פה. היא צריכה להתאמץ להוציא את העצבים בצורה אחרת (בכי, על כרית וכו' ולא על הבעל), ואם בטעות היא לא שלטה בעצמה להתנצל ולהשתדל יותר.

אם העצבים קוראים מדי פעם והאשה משתדלת שלא להוציא על הבעל זה משהו אחד, וחשוב להבין את הקושי,

אבל אם זה דבר קבוע שקורה כל חודש ובצורה קיצונית זה לא בסדר מבחינת האישה.

תנסה לראות אם היא לא סולחת לעצמה יותר מדי, או אפילו מאפשרת לעצמה להוציא עצבים בצורה לא לגיטימית בגלל התרוץ הזה. (גם הוצאת העצבים יכולה להיות בצורה סבירה ונורמלית שאפשר לקבל ובצורה לא סבירה ולא לגיטימית)

דבר אחד לסיכום,

בד"כ אחרי הנישואין כשמרגישים בנוח המצב קשה יותר בדברים כאלה. אז אחר כך לא יהיה שיפור בתחום הזה אלא להפך. היא לא עומדת להשתנות (כלומר, העצבים יהיו בצורה מורגשת יותר). מומלץ לשקול אם מתאים לך המצב הזה. אם לא אכפת לך אז בסדר אבל אם ציינת שאתה נפגע בקלות ויהיה לך קשה להתמודד עם זה לאורך זמן, תשקול שוב אם הקשר מתאים לך.

בכ''א, העצבים לא אמורים לצאת עליך, גם אם מאד קשה לה.

נכון, קשה לדעת לשלוט בעצמך, במיוחד במצבים בהם כ''כ הרבה גורמים חיצוניים עלייך מאד, אבל זה אפשרי!

זו עבודה וזה לוקח זמן, אם היא מודעת לעניין ורוצה לעבוד ואם יש לך את הסבלנות לדרך-בהצלחה!

רק אחת כתבה ש"בעלה הבין ..שעדיף לו לא לעצבן אותה".. זה ענין שלהם.

לא ראיתי פה אף אחד שאמר שצריך לקבל דבר כזה כ"גזירה משמיים" שאשה תתפרץ עליך, בקביעות מתוזמנת, בגלל בעיות הורמונאליות, בין אם זה קשור למידות ובין אם לא.

בכללי, העירו שיש שינוי שיכול להיות מורגש יותר או פחות כלפי חוץ, לפי המדוברת, אבל כולן כמעט לגמרי, אמרו שיש שליטה ולא אמור להגיע למצב כזה.  לא יעלה על הדעת שאיש באופן קבוע יהיה נתון להתפרצויות, כ"גזירת שמיים". בוודאי שראוי להתחשב ברגישויות בזמנים רגישים, כל אדם עם חבירו ובוודאי בין איש לאשתו, הדדית.

מה לעשות - אל תצפה שיגידו כאן.  הרי לא מכירים אישית, לא יודעים מה בדיוק קורה; ואיש לא יטול אחריות לנתק או ההיפך לומר להמשיך כאילו לא-כלום.

 
התקופה הזאת לא מציקה התנהגות כזו, ואם היא קיימת אז לא להפיל את העצבים על זה ולהגיד שאתה לא תבין. 
זו התשובה הכי קלה ומתחמקת.

בהצלחה

המקרה נשמע מעט קיצוני בעיקר משום שאתם עדיין זוג לא נשוי

אך יש לשים לכמה פרטים:

א. כל אישה מרגישה אחרת והורמונלית בצורה שונה- אין להקיש בין אישה אחת לחברתה!

ב. כן, זו תופעה ידועה. שקורת לרוב המכריע של הנשים! רק שבמהלך הזמן הן לומדות לשלוט בזה פחות או יותר (ועם כל הכבוד לשליטה, אני בן אדם רגוע וסלחן בד"כ ויום לפני מחזור איפשו תמיד מתפספס לי..)

ג.כן זה יוצא על הבעל או החבר פשוט כי הוא הדמות הקרובה עליה אנו מוברים כעסים קטנים במשך הזמן.. זה שך כעס פשוט מנקז הכל החוצה..

אז מה עושים חיים ככה?

לא!

קודם על תבוא במקום מקבל- כאילו כן ככה זה.. תבין שזה תהליך מאוד לא נחמד שעובר על הגוף. מחזור זה דבר כואב וממש לא נעים לאף אישה בעולם.

הדבר השני, באיזשהי הזדמנות ועדיף אחרי החתונה מדברים באופן פתוח מגלים אמפתיה ועם זאת מציבים גבולות- היא עדיין תהיה הורמונלית כי זה באמת לא בשליטתה.. אבל תשתדל להתאפס על עצמה.

ואם אתה בכלל חושש למידותיה- כדאי לברר בלי קשר אצל החברות הקרובות.

בהצלחה.

בעצמך ציינת שאת משתדלת להרגע ומתנצלת

ואת לא מנצלת את זה כדי להסביר כל התפרצות, אלא רק כדי להתנצל על המצב. (זה אחרת לגמרי)

וחוץ מזה, אני מניחה שלא היית כזו לפני החתונה ולא התפרצת על בעלך כשעוד יצאת איתו.

לפני החתונה תמיד טוב יותר מאחר כך, כי פחות מרגישים בנוח אחד עם השני בשביל להתפרץ.

דבר שני, הוא עכשיו בשלב הבירורים. 

בשלב הזה חשוב מאד לבדוק אם תוכל לחיות עם האדם איתו אתה נפגש. (כדי לא לגלות אחרי שנתיים של נישואין שאתה מתחרט על זה שהתחתנת, כי לא מתאים לך לחיות ככה) 

אם אדם יודע שהוא פגיע, כדאי לו לשקול אם מתאים לו קשר כזה. לטובתו ולטובת הבחורה. כי אם הם מתחתנים והבעיה נמשכת הם עלולים לפגוע ולהפגע ולהכנס למצב לא טוב מבחינה זוגית.

אז לא כל כך מתאימה אמירה "אתה לא שווה את זה" ו"אם בגלל הורמונום תוותר על מישהי טובה" כי זה עלול לפגוע בהחלטה שלו ולגרום לו להחליט בצורה שלא תהיה טובה בהמשך.

זה גם לא נכון להגיד ככה, כי אם היא לא מתאימה ולא טוב לו עם זה יהיה להם קשר גרוע ושניהם יסבלו, לא רק הוא. זה גם לטובתה לעשות ברור אמיתי אם היא מתאמה או לא (ולא פסלתי, אם כן מתאים לו מעולה. אבל אם הוא לא בטוח כדאי לשקול היטב)

שניכר בה ה"נגיעה האישית" שהעדת על עצמך. "להתגונן", ע"י תקיפת הזולת, זה דבר לא ראוי.

לא הוא "לא שוה את זה", אלא היא, אם כבר.

ואל תשלי את עצמך ש"גבר-גבר" זה סוג של סמרטוט.  מענין אם את היית  מכירה מישהו שמודיע מראש שיתפרץ עלייך כל חודש בצורה שהוא מתאר, והיו מגיבים לך שאם אינך רוצה, אז את לא שווה את זה והוא יקבל "אשה-אשה", מה היית אומרת....  

[ואגב, לא ניכר מתיאורו שהיא בדיוק "משתדלת להירגע מהר ולבקש סליחה"]

מה שייך "בגלל הורמונים" תוותר.  זה לא בגלל הורמונים, אלא בגלל התנהגות, קבועה, קשה, תהא סיבתה אשר תהא. 

אני חושב שאת צריכה לנצל את הכשרון שתיארת לבקש סליחה, ולעשות את זה גם ביחס למה שכתבת לו, עם כל הכבוד.

זה לא לגיטימי להוציא עצבים על מישהו

אם היא מרגישה לא טוב אז כדאי לה להישאר במיטה ולבקש ממישהו שיבצע מטלות שלה במקומה

ועוד משהו - זה לא אמור להיות כל כך קיצוני, כדאי לה ללכת לרופא טוב ולבדוק את העניין

בתור אישה- בהחלט מצבי הרוח החודשיים יכולים להיות קיצונים. אך הגישה היא לא - "ככה אני ושכל העולם ישתגע".. כי בלתי אפשרי להיות ליד בן אדם כזה...

הגישה היא של האישה, בעיניי לםחות, היא מצד אחד לקבל הבנה מהסובבים סביבה, ומצד שני לנסות כמה שיותר שמצבי הרוח לא יפגעו באף אחד. להגיד משפט כמו "ככה זה.. אין לי דרך לשלוט בזה" - זה משפט מגוחך בעיניי.

לא קפצו נגד מישהי ספציפית, אלא כלפי תמוהת המצב בדיוק כפי שהוא תיאר אותה - וגם הוא מודע לכך.

ואם הוא פגיע, זה לא משנה את התיאור של מה שתיאר, אלא את הסיוכי שהדבר הזה יהווה קושי בעל משמעות לגביו סובייקטיבית ביחוד.

הנתון שהוא דיבר עליו, היה פגיעה בו - מעבר למצ"ר אישי - שקיבלה צידוק על ידה ואמירה שאינו מבין כיצד עליו לנהוג איתה אז. 

אם התפרצות כזו באה כי אין סבלנות מצידו לדברים שבאמת אינם "קשים" אצלה, ורק כי מצפה ל"שיא הנחמדות" באותו זמן, ענין אחד.

אם כי "ככה זה" - עניו אחר. חושבני שעל זה דיברו.

מכירה כמה בנות שסובלות ממצבי רוח קיצוניים מאוד סביב זה, כולן נשואות, ואני מאמינה באמת ובתמים שהבעלים של כולן מאושרים שיש להם אותן ולא היו מוותרים עליהן לרגע, גם אם הם היו מודעים לזה שיש להם "אישה הורמונלית"...

מה שכן - כמו שאמרו פה, קשה לדעת מה הסיפור, ועניינים כאלה לא אמורים להיות תירוץ לחיסרון בעבודת המידות.. אולי כדאי לנסות לשים לב אם בשאר החודש היא כן סבלנית ומתחשבת. אם כן, הייתי ממשיכה בנטייה לכן.

א. ההשפעה ההומונאלית של המחזור עשויה להיות מאוד שונה מאישה לאישה, וגם אצל אותה אישה יכולים להיות שינויים אחרי הריון וכו'. אי אפשר לומר שאם פלונית חוטפת קריזות ואלמונית לא - זה סימן שפלונית לא מתוקנת במידות ואלמונית כן.

ב. ברור שעבודת המידות עשויה להשפיע על אופי התגובות ורמת חומרתן, אבל יש מציאויות הורמונליות שהן בלתי נמנעות וצריך לקבל אותן ככה.

ג. איך היא בשאר החודש? האם יצא לך לראות את תגובותיה במצבים מלחיצים ומכעיסים שונים?

ד. עם או בלי קשר - חשוב מאוד בבחירת בן זוג עניין עבודת המידות. זה קריטריון קריטי: שאדם מאמין ביכולתו להשתנות, ועובד בכיוון. (אמנם, מצידך אין לבנות על כך שהיא תשתנה, ואם יש לה מידה רעה שמבחיתנך היא קו אדום ואתה לא מסוגל להשלים איתה - אל תמשיך את הקר מתוך תקווה שזה ישתנה בעתיד)

שאם היא עצבנית עכשיו, מה יהיה אחרי/ לפני לידות?

גם אני עצבנית יותר בזמנים כאלה אבל מתעצבנת על דברים אמיתיים, שבזמן אחר הייתי מבליגה או לוקחת יותר בקלות.

לא מתנפלת סתם על בעלי, בלי סיבה.

אבל מי שמשפיע עליה כלכך חזק השינוי ההורמונלי שהיא אינה שולטת בעצמה, זה כבר מסוכן.

אם אתה מאוד אוהב אותה- קבל אותה כמו שהיא, ותנסה להקל עליה בתקופות כאלה. אולי להטריד אותה כמה שפחות, אולי להתרחק קצת.

אבל עדיין אינך בקשר עמוק כלפיה, כדאי לך לחשוב טוב אם אתה רוצה להמשיך. כי בהמשך זה עלול להחמיר וצריך הרבה כוחות נפש להתמודד עם זה.

"קצת סדר"?..  חושבני שכל מי שכתב כאן, התייחס לאותן עובדות בסיס, שהן ידועות מאד.

ואיש לא עשה "השוואה" בין שתיים שאינן עם אותן נתוני בסיס.

מה שאמרו, להבנתי, היה:

1. שהתנהלות כפי שהוא אמר, אינה "נורמה" רגילה.

2. שאפשר להשפיע בבחירה גם על רמת הבסיס.

3. שעם כל ה"הבנה" למצב הסובייקטיבי של מישהי - איש אינו מחוייב מראש לקחת אשה שמצבה יהיה חמור כפי שתיאר, כולל אי עבודה מידותית שמצליחה "לאזן" את המצב למימדים סבירים, כולל אי עשיית "אידאולוגיה" ממנו.

וכפי שאמרת נכון, לא בונים על כך שאח"כיהיה אחרת - אלא אם כן יש מהלך מתמיד של שיפור.

אנשים טענו טענות קיצוניות לשני הצדדים, ולא נתנו ביטוי מספיק למורכבות.

המורכבות היא שיש השפעה הורמונלית, ואי אפשר להתעלם ממנה. אבל מאידך - יכולה להיות גם בעיה במידות וצריך לשים לב אליה.

אני אישית סבור שתיאור המקרה מדליק נורה אדומה קטנה, שצריך לבדוק אותה. בדיקה מהימנה ותקפה תהיה שלא בשעת מחזור.

שגם אם תאורטית זה היה באמת רק ענין "הורמונאלי" חריג (וכמו שהעידו פה - זה לחלוטין לא מצב "רגיל", חוסר שליטה גמור של התפרצות על הצד השני) - אדם, בוודאי פגיע, אינו צריך לסבול מזה בקביעות, בצורה שזה תואר (שאיננו יודעים מעבר לתיאור שלו).

ואני חושב שדווקא בהחלט כולם לקחו את המורכבות כנתון בסיסי שכלל לא צריך להזכירו, כי ברור שיכול להיות קושי בסיסי כלשהו לפחות אצל חלק.  לכן דנו בעיקר על המשמעות המידותית/הבחירית, וגם על סתם לקחת על עצמו לחיות במציאות כזו, גם בלי דיון "מידותי"

כולנו ציינו את העבודה שאכן נשים הורמונליות בתקופת המחזור.

זה ברור..

השאלה מה הלאה.

באופן אישי, בעלי  תמיד יודע להגיד אהה הנה זה מגיע. אני מושפעת מזה מאוד ,וקשה להתאפק. זה כמעט לא ניתן לשליטה (נניח וכואבת לך הבטן זה דבר פיזי איך תפסיק אתזה?)

אבל רק כמעט. לומדים לאט לאט להגיד לעצמך את כועסת כי את במחזור. את בוכה כי את במחזור..

וזה מעולם לא כלל התפרצויות. ובטח שלא בתקופת הדייטים..

הסיפור נשמע קיצוני במעט. זה הכל. הייתי מבררת את מידותיה באופן מקיף אצל חברותיה כמו שכבר ציינתי.

עוד אופציה היא שהיא עושה אתזה בכוונה כדי לראות את התגובה שלו כשהיא מתנגהת "על הפנים" וגם כדי ליידע- תראה אני הורמונלית בזמן מחזור ואני רוצה שתקבל ותאהב אותי גם ככה ובהמשך היא תהיה רגועה יותר.

אנחנו בבית ששה, ארבע בנות ושני בנים.

וכל אחת מהבנות כל כך שונה בזמן הזה וכל כך אחרת, שאנחנו צוחקות שכשהאחים שלנו יגיעו לגיל (אחד מהם ממש עוד מעט...), שום דבר כבר לא יפתיע אותם. בזכותנו הם יוכלו להכיל היסטריה, בכי, עצבים, התעלפויות... ולא ייבהלו ויחשבו שהם אשמים או משהו.

אמרו מעליי שזה נשמע קיצוני... אני לא יודעת. כמובן שיש כאן גם עניין של עבודת מידות, אבל על זה היא אחראית, לא אתה. תחשוב עם עצמך כמה הדברים חמורים מבחינתך, כמה אתה מסוגל להישאר רגוע (אם זה תחום ומוגדר מראש...).

ומה קורה בקשר מבחינות אחרת? היא נעימה ושלווה? מכילה אותך ברגעים קשים? בלי קשר לזה, אתה שמח להיות אתה?

בהצלוחה! ותהיה חזק...(:

נ.ב - הפתיחות ביניכם בנושא הזה מעידה בעיניי על קרבה ועל רצון מצדה. קח בחשבון שלא משתפים כל אחד שיוצאים אתו בעניינים שכאלו.

זה לא רק "הורמונים" ואין שום סיבה לתלות בהם את האשם הבלעדי.

לענ"ד הסיבה העיקרית לחוסר השקט והעצבנות היא במקרים רבים הכאב ואי הנוחות המתלווה לימים הללו.

רבות מהנשים פשוט מרגישות רע מאד וזה גורם להן למצב רוח רע.

אני מציעה לגברים לחשוב על מצב שבו כל הזמן כואב להם הראש ויש להם סחרחורת.

זה אולי יכול להסביר להם חלק מהבעיות.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם