שמה שהיא אמרה נכון סיסטמתית.

להגיד כאילו "אין יכולת" אצל כולן לאף שליטה, בצורה ש"חייבים" להתפרץ על הבעל, נראה לי קצת מוגזם, גם אם מורגש שינוי במצב הרוח שדורש רגישות יתר.

לא יודע אם זה אומר דווקא על "מידות", אבל אומר על נתון מציאותי אצלה, שאדם צריך לשקול במכלול.

מה שהיא אמרה זה ממש שטויות ומעיד רק עליה. ב"ה אשתי מעולם לא הוציאה את עצביה עלי בתקופות האלו, גם בתקופה של ההריון ואחרי הלידה כשההורמונים משתוללים. זה מאוד מעיד על מידותיה..

ובגלל שאני פה אנונימי, הוסיף נימה אישית - אימי אישה מדהימה, באמת אישיות, אבל היא כזאת שמוציאה את עצביה על אבי. ולמרות שאני מאוד אוהב אותה ויודע כמה היא מדהימה, תמיד זה היה נראה לי סיוט להיות שק חבטות של אישה הורמונית. לא מייעץ שתפרדו חלילה, אלא שתבדוק טוב מאוד את הנושא הזה..

בוקר טוב

לפי השעה ששלחת את ההודעה אני מניח שאתה ישן עכשיו אני זוכר מעברי את התקופות האלו של היציאות עד השעות המאוחרות של הלילה בלי עייפות וכמעט בלי מחשבות על המחר או על הבייביסיטר שמחכה עם הילדים : ) נוסטלגיה

בכל אופן בנוגע לשאלה שלך, אני בהחלט מאמין שמדובר בדבר אינדיבידואלי, כל אשה וחוסר האיזון שאליו היא נכנסת בתקופה הזאת, אשתי לדוגמא יכולה להיות מעט עצבנית יותר ומעט חסרת סבלנות יותר מהרגיל , היא בשום פנים ואופן לא תצעק עליי בתקופה זו (יותר מהרגיל ) , אבל אני מכיר גם נשים שמוציאות על בעליהן מעט יותר "עצבים" בתקופה זו...

מה שכן, טרם פגשתי אישה שמאבדת שליטה (כך זה נראה ממה שכתבת ) בגלל עניין זה...אתה חייב להבהיר לה שהיא חייבת ללמוד איך לשלוט בכך עד כמה שאפשר ובוודאי שלא להוציא את זה על בן זוגה.

בהנחה שאתם לא הולכים להתחתן בחודשים הקרובים תעשה לה מעיין טסט בזמן הקרוב לראות אם היא מפנימה את הקושי שלך לספוג את ההתנהגות הזאת...

בהצלחה

שבמצב הזה עדיף לו ללכת על קצות האצבעות ולהזהר לא לעצבן אותי.

אתה לפחות מבין את זה כבר בשלב מוקדם יחסית...

אבל בעלי עושה זאת למעני, שאהיה שמחה ומאושרת ולא מחשש לעצמו.

סה"כ אתם אפילו עוד לא נשואים, אז אם עכשיו היא מוציאה עליך עצבים, מה יהיה כשהיא תהיה אשתך?

ולעצם השאלה- אני לא מתעצבנת על בעלי בתקופות האלו...

בתקופות של הריון ולידה אני יותר רגישה מהרגיל, אבל גם, לא מתפרצת עליו בעצבים.

כמובן שאשמח לשמוע עוד דעות!

אבל ממה שהיה לנו עד עכשיו אתם בטח שמים לב שיש שתי גישות שונות: המבינה המכירה והמקבלת, והקוראת לחשוב מחדש על הדברים.

איך זה יתכן?

האם זה תלוי בכל אשה וכל אחד מהעונים הכיר אשה שונה/היא אשה שונה?

מה אני אמור לעשות עם זה?

קודם כל זה דבר משתנה.

לכל אישה סף רגישות שונה, וכל אחת עוברת את התקופות האלה אחרת.

יש נשים רגישות יותר (וזה עלול להתבטא בעצבים\ בכי לא קשור לכלום\ נפגעת מדברים שנראים שטותיים וכו')

ויש נשים רגישות פחות וזה פוסח עליהם.

כל גבר צריך להכיר את אשתו ולדעת שאם היא רגישה יותר צריך בתקופה הזו להיזהר במיוחד בדיבור ובמעשים, ולא להפגע מכל דבר שהיא אומרת. (גם אצל נשים רגישות פחות זה עלול להגיע בתקופות אחרות, כך שתתכונן לזה בכל מקרה)

מצד שני, האישה לא אמורה להוציא את כל העצבים על הבעל, גם לה יש עבודה פה. היא צריכה להתאמץ להוציא את העצבים בצורה אחרת (בכי, על כרית וכו' ולא על הבעל), ואם בטעות היא לא שלטה בעצמה להתנצל ולהשתדל יותר.

אם העצבים קוראים מדי פעם והאשה משתדלת שלא להוציא על הבעל זה משהו אחד, וחשוב להבין את הקושי,

אבל אם זה דבר קבוע שקורה כל חודש ובצורה קיצונית זה לא בסדר מבחינת האישה.

תנסה לראות אם היא לא סולחת לעצמה יותר מדי, או אפילו מאפשרת לעצמה להוציא עצבים בצורה לא לגיטימית בגלל התרוץ הזה. (גם הוצאת העצבים יכולה להיות בצורה סבירה ונורמלית שאפשר לקבל ובצורה לא סבירה ולא לגיטימית)

דבר אחד לסיכום,

בד"כ אחרי הנישואין כשמרגישים בנוח המצב קשה יותר בדברים כאלה. אז אחר כך לא יהיה שיפור בתחום הזה אלא להפך. היא לא עומדת להשתנות (כלומר, העצבים יהיו בצורה מורגשת יותר). מומלץ לשקול אם מתאים לך המצב הזה. אם לא אכפת לך אז בסדר אבל אם ציינת שאתה נפגע בקלות ויהיה לך קשה להתמודד עם זה לאורך זמן, תשקול שוב אם הקשר מתאים לך.

בכ''א, העצבים לא אמורים לצאת עליך, גם אם מאד קשה לה.

נכון, קשה לדעת לשלוט בעצמך, במיוחד במצבים בהם כ''כ הרבה גורמים חיצוניים עלייך מאד, אבל זה אפשרי!

זו עבודה וזה לוקח זמן, אם היא מודעת לעניין ורוצה לעבוד ואם יש לך את הסבלנות לדרך-בהצלחה!

רק אחת כתבה ש"בעלה הבין ..שעדיף לו לא לעצבן אותה".. זה ענין שלהם.

לא ראיתי פה אף אחד שאמר שצריך לקבל דבר כזה כ"גזירה משמיים" שאשה תתפרץ עליך, בקביעות מתוזמנת, בגלל בעיות הורמונאליות, בין אם זה קשור למידות ובין אם לא.

בכללי, העירו שיש שינוי שיכול להיות מורגש יותר או פחות כלפי חוץ, לפי המדוברת, אבל כולן כמעט לגמרי, אמרו שיש שליטה ולא אמור להגיע למצב כזה.  לא יעלה על הדעת שאיש באופן קבוע יהיה נתון להתפרצויות, כ"גזירת שמיים". בוודאי שראוי להתחשב ברגישויות בזמנים רגישים, כל אדם עם חבירו ובוודאי בין איש לאשתו, הדדית.

מה לעשות - אל תצפה שיגידו כאן.  הרי לא מכירים אישית, לא יודעים מה בדיוק קורה; ואיש לא יטול אחריות לנתק או ההיפך לומר להמשיך כאילו לא-כלום.

 
התקופה הזאת לא מציקה התנהגות כזו, ואם היא קיימת אז לא להפיל את העצבים על זה ולהגיד שאתה לא תבין. 
זו התשובה הכי קלה ומתחמקת.

בהצלחה

המקרה נשמע מעט קיצוני בעיקר משום שאתם עדיין זוג לא נשוי

אך יש לשים לכמה פרטים:

א. כל אישה מרגישה אחרת והורמונלית בצורה שונה- אין להקיש בין אישה אחת לחברתה!

ב. כן, זו תופעה ידועה. שקורת לרוב המכריע של הנשים! רק שבמהלך הזמן הן לומדות לשלוט בזה פחות או יותר (ועם כל הכבוד לשליטה, אני בן אדם רגוע וסלחן בד"כ ויום לפני מחזור איפשו תמיד מתפספס לי..)

ג.כן זה יוצא על הבעל או החבר פשוט כי הוא הדמות הקרובה עליה אנו מוברים כעסים קטנים במשך הזמן.. זה שך כעס פשוט מנקז הכל החוצה..

אז מה עושים חיים ככה?

לא!

קודם על תבוא במקום מקבל- כאילו כן ככה זה.. תבין שזה תהליך מאוד לא נחמד שעובר על הגוף. מחזור זה דבר כואב וממש לא נעים לאף אישה בעולם.

הדבר השני, באיזשהי הזדמנות ועדיף אחרי החתונה מדברים באופן פתוח מגלים אמפתיה ועם זאת מציבים גבולות- היא עדיין תהיה הורמונלית כי זה באמת לא בשליטתה.. אבל תשתדל להתאפס על עצמה.

ואם אתה בכלל חושש למידותיה- כדאי לברר בלי קשר אצל החברות הקרובות.

בהצלחה.

בעצמך ציינת שאת משתדלת להרגע ומתנצלת

ואת לא מנצלת את זה כדי להסביר כל התפרצות, אלא רק כדי להתנצל על המצב. (זה אחרת לגמרי)

וחוץ מזה, אני מניחה שלא היית כזו לפני החתונה ולא התפרצת על בעלך כשעוד יצאת איתו.

לפני החתונה תמיד טוב יותר מאחר כך, כי פחות מרגישים בנוח אחד עם השני בשביל להתפרץ.

דבר שני, הוא עכשיו בשלב הבירורים. 

בשלב הזה חשוב מאד לבדוק אם תוכל לחיות עם האדם איתו אתה נפגש. (כדי לא לגלות אחרי שנתיים של נישואין שאתה מתחרט על זה שהתחתנת, כי לא מתאים לך לחיות ככה) 

אם אדם יודע שהוא פגיע, כדאי לו לשקול אם מתאים לו קשר כזה. לטובתו ולטובת הבחורה. כי אם הם מתחתנים והבעיה נמשכת הם עלולים לפגוע ולהפגע ולהכנס למצב לא טוב מבחינה זוגית.

אז לא כל כך מתאימה אמירה "אתה לא שווה את זה" ו"אם בגלל הורמונום תוותר על מישהי טובה" כי זה עלול לפגוע בהחלטה שלו ולגרום לו להחליט בצורה שלא תהיה טובה בהמשך.

זה גם לא נכון להגיד ככה, כי אם היא לא מתאימה ולא טוב לו עם זה יהיה להם קשר גרוע ושניהם יסבלו, לא רק הוא. זה גם לטובתה לעשות ברור אמיתי אם היא מתאמה או לא (ולא פסלתי, אם כן מתאים לו מעולה. אבל אם הוא לא בטוח כדאי לשקול היטב)

שניכר בה ה"נגיעה האישית" שהעדת על עצמך. "להתגונן", ע"י תקיפת הזולת, זה דבר לא ראוי.

לא הוא "לא שוה את זה", אלא היא, אם כבר.

ואל תשלי את עצמך ש"גבר-גבר" זה סוג של סמרטוט.  מענין אם את היית  מכירה מישהו שמודיע מראש שיתפרץ עלייך כל חודש בצורה שהוא מתאר, והיו מגיבים לך שאם אינך רוצה, אז את לא שווה את זה והוא יקבל "אשה-אשה", מה היית אומרת....  

[ואגב, לא ניכר מתיאורו שהיא בדיוק "משתדלת להירגע מהר ולבקש סליחה"]

מה שייך "בגלל הורמונים" תוותר.  זה לא בגלל הורמונים, אלא בגלל התנהגות, קבועה, קשה, תהא סיבתה אשר תהא. 

אני חושב שאת צריכה לנצל את הכשרון שתיארת לבקש סליחה, ולעשות את זה גם ביחס למה שכתבת לו, עם כל הכבוד.

זה לא לגיטימי להוציא עצבים על מישהו

אם היא מרגישה לא טוב אז כדאי לה להישאר במיטה ולבקש ממישהו שיבצע מטלות שלה במקומה

ועוד משהו - זה לא אמור להיות כל כך קיצוני, כדאי לה ללכת לרופא טוב ולבדוק את העניין

בתור אישה- בהחלט מצבי הרוח החודשיים יכולים להיות קיצונים. אך הגישה היא לא - "ככה אני ושכל העולם ישתגע".. כי בלתי אפשרי להיות ליד בן אדם כזה...

הגישה היא של האישה, בעיניי לםחות, היא מצד אחד לקבל הבנה מהסובבים סביבה, ומצד שני לנסות כמה שיותר שמצבי הרוח לא יפגעו באף אחד. להגיד משפט כמו "ככה זה.. אין לי דרך לשלוט בזה" - זה משפט מגוחך בעיניי.

לא קפצו נגד מישהי ספציפית, אלא כלפי תמוהת המצב בדיוק כפי שהוא תיאר אותה - וגם הוא מודע לכך.

ואם הוא פגיע, זה לא משנה את התיאור של מה שתיאר, אלא את הסיוכי שהדבר הזה יהווה קושי בעל משמעות לגביו סובייקטיבית ביחוד.

הנתון שהוא דיבר עליו, היה פגיעה בו - מעבר למצ"ר אישי - שקיבלה צידוק על ידה ואמירה שאינו מבין כיצד עליו לנהוג איתה אז. 

אם התפרצות כזו באה כי אין סבלנות מצידו לדברים שבאמת אינם "קשים" אצלה, ורק כי מצפה ל"שיא הנחמדות" באותו זמן, ענין אחד.

אם כי "ככה זה" - עניו אחר. חושבני שעל זה דיברו.

מכירה כמה בנות שסובלות ממצבי רוח קיצוניים מאוד סביב זה, כולן נשואות, ואני מאמינה באמת ובתמים שהבעלים של כולן מאושרים שיש להם אותן ולא היו מוותרים עליהן לרגע, גם אם הם היו מודעים לזה שיש להם "אישה הורמונלית"...

מה שכן - כמו שאמרו פה, קשה לדעת מה הסיפור, ועניינים כאלה לא אמורים להיות תירוץ לחיסרון בעבודת המידות.. אולי כדאי לנסות לשים לב אם בשאר החודש היא כן סבלנית ומתחשבת. אם כן, הייתי ממשיכה בנטייה לכן.

א. ההשפעה ההומונאלית של המחזור עשויה להיות מאוד שונה מאישה לאישה, וגם אצל אותה אישה יכולים להיות שינויים אחרי הריון וכו'. אי אפשר לומר שאם פלונית חוטפת קריזות ואלמונית לא - זה סימן שפלונית לא מתוקנת במידות ואלמונית כן.

ב. ברור שעבודת המידות עשויה להשפיע על אופי התגובות ורמת חומרתן, אבל יש מציאויות הורמונליות שהן בלתי נמנעות וצריך לקבל אותן ככה.

ג. איך היא בשאר החודש? האם יצא לך לראות את תגובותיה במצבים מלחיצים ומכעיסים שונים?

ד. עם או בלי קשר - חשוב מאוד בבחירת בן זוג עניין עבודת המידות. זה קריטריון קריטי: שאדם מאמין ביכולתו להשתנות, ועובד בכיוון. (אמנם, מצידך אין לבנות על כך שהיא תשתנה, ואם יש לה מידה רעה שמבחיתנך היא קו אדום ואתה לא מסוגל להשלים איתה - אל תמשיך את הקר מתוך תקווה שזה ישתנה בעתיד)

שאם היא עצבנית עכשיו, מה יהיה אחרי/ לפני לידות?

גם אני עצבנית יותר בזמנים כאלה אבל מתעצבנת על דברים אמיתיים, שבזמן אחר הייתי מבליגה או לוקחת יותר בקלות.

לא מתנפלת סתם על בעלי, בלי סיבה.

אבל מי שמשפיע עליה כלכך חזק השינוי ההורמונלי שהיא אינה שולטת בעצמה, זה כבר מסוכן.

אם אתה מאוד אוהב אותה- קבל אותה כמו שהיא, ותנסה להקל עליה בתקופות כאלה. אולי להטריד אותה כמה שפחות, אולי להתרחק קצת.

אבל עדיין אינך בקשר עמוק כלפיה, כדאי לך לחשוב טוב אם אתה רוצה להמשיך. כי בהמשך זה עלול להחמיר וצריך הרבה כוחות נפש להתמודד עם זה.

"קצת סדר"?..  חושבני שכל מי שכתב כאן, התייחס לאותן עובדות בסיס, שהן ידועות מאד.

ואיש לא עשה "השוואה" בין שתיים שאינן עם אותן נתוני בסיס.

מה שאמרו, להבנתי, היה:

1. שהתנהלות כפי שהוא אמר, אינה "נורמה" רגילה.

2. שאפשר להשפיע בבחירה גם על רמת הבסיס.

3. שעם כל ה"הבנה" למצב הסובייקטיבי של מישהי - איש אינו מחוייב מראש לקחת אשה שמצבה יהיה חמור כפי שתיאר, כולל אי עבודה מידותית שמצליחה "לאזן" את המצב למימדים סבירים, כולל אי עשיית "אידאולוגיה" ממנו.

וכפי שאמרת נכון, לא בונים על כך שאח"כיהיה אחרת - אלא אם כן יש מהלך מתמיד של שיפור.

אנשים טענו טענות קיצוניות לשני הצדדים, ולא נתנו ביטוי מספיק למורכבות.

המורכבות היא שיש השפעה הורמונלית, ואי אפשר להתעלם ממנה. אבל מאידך - יכולה להיות גם בעיה במידות וצריך לשים לב אליה.

אני אישית סבור שתיאור המקרה מדליק נורה אדומה קטנה, שצריך לבדוק אותה. בדיקה מהימנה ותקפה תהיה שלא בשעת מחזור.

שגם אם תאורטית זה היה באמת רק ענין "הורמונאלי" חריג (וכמו שהעידו פה - זה לחלוטין לא מצב "רגיל", חוסר שליטה גמור של התפרצות על הצד השני) - אדם, בוודאי פגיע, אינו צריך לסבול מזה בקביעות, בצורה שזה תואר (שאיננו יודעים מעבר לתיאור שלו).

ואני חושב שדווקא בהחלט כולם לקחו את המורכבות כנתון בסיסי שכלל לא צריך להזכירו, כי ברור שיכול להיות קושי בסיסי כלשהו לפחות אצל חלק.  לכן דנו בעיקר על המשמעות המידותית/הבחירית, וגם על סתם לקחת על עצמו לחיות במציאות כזו, גם בלי דיון "מידותי"

כולנו ציינו את העבודה שאכן נשים הורמונליות בתקופת המחזור.

זה ברור..

השאלה מה הלאה.

באופן אישי, בעלי  תמיד יודע להגיד אהה הנה זה מגיע. אני מושפעת מזה מאוד ,וקשה להתאפק. זה כמעט לא ניתן לשליטה (נניח וכואבת לך הבטן זה דבר פיזי איך תפסיק אתזה?)

אבל רק כמעט. לומדים לאט לאט להגיד לעצמך את כועסת כי את במחזור. את בוכה כי את במחזור..

וזה מעולם לא כלל התפרצויות. ובטח שלא בתקופת הדייטים..

הסיפור נשמע קיצוני במעט. זה הכל. הייתי מבררת את מידותיה באופן מקיף אצל חברותיה כמו שכבר ציינתי.

עוד אופציה היא שהיא עושה אתזה בכוונה כדי לראות את התגובה שלו כשהיא מתנגהת "על הפנים" וגם כדי ליידע- תראה אני הורמונלית בזמן מחזור ואני רוצה שתקבל ותאהב אותי גם ככה ובהמשך היא תהיה רגועה יותר.

אנחנו בבית ששה, ארבע בנות ושני בנים.

וכל אחת מהבנות כל כך שונה בזמן הזה וכל כך אחרת, שאנחנו צוחקות שכשהאחים שלנו יגיעו לגיל (אחד מהם ממש עוד מעט...), שום דבר כבר לא יפתיע אותם. בזכותנו הם יוכלו להכיל היסטריה, בכי, עצבים, התעלפויות... ולא ייבהלו ויחשבו שהם אשמים או משהו.

אמרו מעליי שזה נשמע קיצוני... אני לא יודעת. כמובן שיש כאן גם עניין של עבודת מידות, אבל על זה היא אחראית, לא אתה. תחשוב עם עצמך כמה הדברים חמורים מבחינתך, כמה אתה מסוגל להישאר רגוע (אם זה תחום ומוגדר מראש...).

ומה קורה בקשר מבחינות אחרת? היא נעימה ושלווה? מכילה אותך ברגעים קשים? בלי קשר לזה, אתה שמח להיות אתה?

בהצלוחה! ותהיה חזק...(:

נ.ב - הפתיחות ביניכם בנושא הזה מעידה בעיניי על קרבה ועל רצון מצדה. קח בחשבון שלא משתפים כל אחד שיוצאים אתו בעניינים שכאלו.

זה לא רק "הורמונים" ואין שום סיבה לתלות בהם את האשם הבלעדי.

לענ"ד הסיבה העיקרית לחוסר השקט והעצבנות היא במקרים רבים הכאב ואי הנוחות המתלווה לימים הללו.

רבות מהנשים פשוט מרגישות רע מאד וזה גורם להן למצב רוח רע.

אני מציעה לגברים לחשוב על מצב שבו כל הזמן כואב להם הראש ויש להם סחרחורת.

זה אולי יכול להסביר להם חלק מהבעיות.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.