אם כי לדעתי הוא מתאים גם לפרוזה, לא יודעת מה הייתה התתנגדות שם...

ומתי אתה מעלה? hportal חסום לי ואני מתה לקרוא פאנפיק סוף סוף, אחרי שנים של מניעה...

אני משוגעת על הסדרה הזאת.

על בן אדם שהיה מוכן להקריב ת'חיים שלו בשביל אחרים את מעלילה עלילות?

ויש לו אופי של סטודנט שנה ב' בקולג' שבאן שרלי. איכ, פשוט איכ.

כולה ספר...

זוכרת?

זה היה וזהו...

לא אמיתי...

ס ת ם       פ נ ט ז י ה !!!

נראה כאילו ששכחת את זה...

אציל נפש וכו'...

יש לה אופי. אנחנו מתייחסים לאופי.

נראה כאילו לא עברו 20 שנה מאז הביס הארי הצעיר את קוסם האופל הגדול ביותר בכל הזמנים, וסיכם בכך מאבק איתנים של מלחמה עיקשת מצדו בכוחות האופל במשך יותר משלוש שנים.

הביוגרפיה שהארי סיים להוציא לפני כשנה אשר כללה 7 כרכים, חוללה סערה גדולה בקרב הקהילה הקסומה בעולם. ההערצה לגיבור הצעיר שנלחם כנגד כל הסיכויים גברה, ולא נדיר היה למצוא בגן הילדים "ג'ונווטס" שבמכתש גודריק ארבעה וחמישה ילדים במחזור הנקראים הארי. מנגד נשמעו לא מעט דברי ביקורת על הדרך בה הארי הגיע לאותו ניצחון מזהיר.

לאלו שלא קראו את הביוגרפיה רבת המכר, נזכיר שהארי לא בחל בשום דרך להפיל את אויביו, והשתמש בין השאר בשלושת הקללות שאין עליהן מחילה ובעיקר בקללה שהפכה להיות המזוהה ביותר עם אויבו בנפש- ה"אברה קדברה".

דלינו מתהום הפנסיה את כתבתנו הייחודית ריטה סקיטר שתעניק לקוראי "הנביא" ריאיון ייחודי עם הגיבור המהולל.

אני דופקת בדלת הפשוטה, ומוזמנת בחיוך להיכנס אל הבית הקטן והנעים. על אף אי אילו חילוקי דעות שהיו לי עם מר פוטר בעבר, הארי לא שומר טינה, מושיב אותי 

ליד השולחן ומכבדני בעוגה ביתית ובקבוק בירצפת קריר וטוב.

"הארי", אני פונה לגיבור הצנוע "עברת הרבה מאז הריאיון האחרון שהענקתי לך"

"כן" הוא עונה בצחוק קל, "עליתי לפחות 20 קילו..."

"ההצלחה של הביוגרפיה שלך הייתה מרקיעת שחקים, לא סתם תקרת 'כרך ודף בע"מ' קרסה בערב ההשקה" אני מוסיפה בחיוך, "מה סוד ההצלחה?"

"אני חושב שרבים חיכו לתיאור האותנטי והמקורי של האירועים, ממקור ראשון, ויותר מזה הם חיכו לפרצופים ולאנשים שמאחורי אותם פרקים בהיסטוריה, לרגשות ללבטים ולמניעים שהובילו את אותם אירועים דרמטיים."

בעקבות הפידבקים הרבים (אהמ אהמ...) שלהם זכיתי, אתם מקבלים את חלק 2!!!

                                              "הארי שלא הכרתם"- ריאיון בלעדי מאת ריטה סקיטר חלק 2

"אפרופו לבטים ומניעים, נשמעו ביקורות רבות על החופש שלקחת לעצמך במאבק בכוחות האופל. יש שאומרים שנהגת בחוסר דעת כשלקחת במכוון חיים של אוכלי מוות ותומכיהם רבים כל כך בדרכך אל זה שאין לנקוב בשמו".

"אני שמח ששאלת" נאנח הארי, ונראה שהוא הכין את הדברים שיאמר זמן רב מראש, הוא מתיישר בכיסאו ומכין עצמו למאבק.

"תראי, את חייבת להבין את מערך הכוחות. הייתי שם בלילה שחזר, ראיתי כמה אוכלי מוות היו לו- פחות מעשרים אוכלי מוות חופשיים. לאחר חצי שנה הוא הבריח את הנותרים מאזקאבן והגיע בסך הכול ל30-40 אוכלי מוות! כנגדם עמדו מאות ואלפי קוסמים בגירים בעלי כוחות לא פחותים מהם. מה היה מיוחד בכמה עשרות פורעי חוק שהצליח להפיל את כל עולם הקסם? העדר הפחד והגבולות!

 נאמניו של וולדמורט היו-" הוא נעצר בחיוך קל למראה רעדי האובססיבי למשמע השם הנורא.

"זה בסדר, תמשיך" אני אומרת חלושות ומוחקת את כתם הדיו שנמרח מעט ה'צטט אותך'.

"נאמניו של וולדמורט היו חסרי עכבות ועשו הכול בכדי להגיע למטרתם הנפשעת. מול רצון עז כזה, איזה סיכוי היה לציבור החששן ומוג הלב שהיה באותם ימים. ציבור שפחד לדבר בגנותם ולהעניש את אלו המזדהים עם אמירותיו, ודגל בהדברות ובניסיון להגיע לעמק השווה.

מתי הבנתי את זה? אחרי אותו לילה שבו וולדמורט חזר בעזרתו של פיטר פטיגרו, שאני הענקתי לו את חייו והתחננתי בפני סיריוס ולופין שיחוסו עליו למען אבא שלי. טעיתי! וולדמורט היה יכול להישאר בצללים עוד שנים רבות ובינתיים תומכיו הנאמנים מהעבר היו מזדקנים ומתים אלמלא הטעות הזו."

"אבל הייתה נבואה-"

"הנבואה לא קובעת דבר!" הארי מתפרץ בנחרצות, "לא כל הנבואות התקיימו, אם לא תתני לנבואה את הכלים להתגשם היא לא תתגשם. ואת זה דמבלדור בכבודו ובעצמו אמר לי."

"נו, ובאמת הוא תמך בהחלטה שלך לחוס על חייו. הוא אמר שוולדמורט יפגע ממשרת החב את חייו לך."

"אני יודע, ובכל זאת הרגשתי שזו הייתה טעות, שפעלתי מתוך רחמים מרובים מדיי שעיוורו את עיניי מלראות את הדבר הנכון לעשות."

"אבל נראה שבמאבק הזה ייצגת את הטוב שבאדם, את הרחמנות והחסד מול האכזריות והגזענות שייצג הצד השני, פעלת בשם הטוב."

"את מציגה טעות שורשית שרבים טועים בה. אנשים חושבים שטוב זה רחמים ורע זה אכזריות. אבל זה לא נכון, טוב זה האיזון הנכון בין רחמים כלפי הטובים ואכזריות או שורת הדין כלפי הרעים. אם היו מוציאים להורג את כל אוכלי המוות שנתפסו בנפילתו הראשונה של וולדמורט, האם לא היה טוב יותר לעולם?! כולם ידעו שהוא יחזור ויחזיר את תומכיו, האם לא היינו חוסכים את מיתתם של עשרות חפים מפשע?! של לופין של טונקס של סיריוס של דובי?!"

הארי נחנק מגוש בגרון ועיניו מתמלאות דמעות, הוא נעצר בדבריו ושותה כוס מים שהוא מזמן. אני מציעה שנמשיך בפעם אחרת אך הוא מנפנף בידו לאות לאו, ניכר שהדברים שהוא רוצה לומר קבורים אצלו בבטן זמן רב ומתפרצים כעת החוצה.

"אם אתה סבור שמערכת הענישה של הקסמהדרין רחומה מדי, תתמודד על משרת הכושף הראשי ותשנה את החוקים, משרד הקסמים הציע לך משרה זו כבר כמה פעמים, למה לקחת את החוק לידיים?"

"לקיחת החוק לידיים היא מסוכנת לחברה מתוקנת." מסכים הארי, "אך בחברה שבה האנרכיה שולטת, שאנשים נרצחים כל יומיים ועמוד מודעות האבל ב"נביא" נהפך לעמוד האקטואליה הראשי, לקיחת החוק לידיים לא רק שמותרת אלא היא חובה- למען טובת הכלל."

"זה לא המוטו של גרינדלוולד?" אני שואלת בבעתה.

 "לפעמים יש צדדי אמת גם בצד האפל." מעיר הארי בכובד ראש, "גרינדלוולד היה מושחת ואנוכי ונפנף בסיסמה זו כבלון ריק. אני מכיר בעצמי שעשיתי הכול למען הזולת ולא רציתי כלל בטובתי העצמית, כפי שאמרתי איזון נכון הוא המפתח."

"מתי הפעם הראשונה שניסית לפעול לפי תפיסה זו?"

הארי חושב לרגע ואז עונה "בקרב במשרד הקסמים בסוף שנתי החמישית ניסיתי לעשות וידוא הריגה לאוכלי המוות ששיתקתי, אך לא הצלחתי לייצר את הקסם. בהמשך הערב קיבלתי שיעור פרטי מבלטריקס על הדרך הנכונה להטיל קללות שאין עליהן מחילה והשתפרתי בכך לקראת שנתי השישית."

"וההריגה הראשונה שלך הייתה  בעצם רק לאחר מותו של דמבלדור?"

"כמה שניות אחרי ליתר דיוק, נשאר שם אוכל מוות גדול שאיחר לרדת ויריתי בו ישר בין הכתפיים."

"איך הייתה ההרגשה?"

"מצוינת! הרגשה של צדק והנאה מהנקמה הצודקת.

המקרה הבא היה בעת המרדף אחריי כשעזבתי את ביתם של הדרסלים. הורדתי שני אוכלי מוות בלי חשש אבל כשראיתי את סטן (סטן שנפייק, כרטיסן לשעבר באוטונוס הלילה שהורשע בחבירה לכוחות האופל ובגרימה למוות בעקיפין. -ר"ס) פחדתי שהוא תחת אימפריוס ואין זו אשמתו שהוא משמש כבובה, ניסיתי לפרוק אותו משרביטו, מה שהתברר כטעות שכן כך וולדמורט עלה עלי.

אדם צריך לגלות רחמים, אך לא על חשבון חייו או חיי חבריו." הוא קובע.

"אני מניחה שהמקרים רק התרבו במהלך אותה שנה שהיית בבריחה מאוכלי המוות."

"אכן" מהנהן הארי ונראה שהוא מסדר את הדברים בראשו, "בעצם ממש כמה דקות אחרי אותה בריחה ראשונית מהחתונה נתקלנו בשני אוכלי מוות בבית קפה. אחד הרגתי תוך כדי הדו- קרב ובשני שהרמיוני שיתקה ביצעתי וידוא הריגה. הרמיוני התפלצה-" נזכר הארי בחיוך, "אבל רון תמך בי. בעצם הנושא הזה היווה ויכוח תמידי בין שנינו להרמיוני, עד שסיכמנו ששנינו נלחמים כדי להרוג ולא נוגעים במי שהרמיוני משתקת."

"אבל במשרד הקסמים לא נהגת ככה? השארת את יאקסלי בחיים?"

"את צודקת" נאנח הארי, "מה שבאמת התגלה כטעות שכך נחשף המסתור שלנו בכיכר גרימולד. פשוט חששתי שהפעלת קללה שאין עליה מחילה בעומק משרד הקסמים תפעיל אזעקה כלשהיא, לא ידעתי שאוכלי המוות ביטלו בסתר את האזעקה כבר שנה קודם, כדי שיוכלו להשתלט על עובדי המשרד."

"אז בעצם ההרג הבא שלך היה של גרייבק באחוזת מאלפוי?"

"או כן, בהחלט, מבחינתי זו הייתה סגירת חשבון מהותית מאוד על הסבל שהוא גרם למאות אנשים ובעיקר ללופין. פחות על עצם המחלה שאיתה לופין די הסתדר, אלא על הסטיגמה הנוראית שהוא הטביע על אנשי הזאב, סטיגמה של חיות אדם שכל רצונם הוא לטרוף ולמצוץ דם. עד היום אנו סובלים מתוצאות הסטיגמה הזו ונלחמים על כל מינוי של איש זאב במשרד הקסמים.

אחר כך הגיעה ההריגה של טראוורס בגרינגוטס, והמלחמה בהוגוורטס."

"בהחלט, המלחמה בהוגוורטס- גולת הכותרת של ההתנגדות שלך."

"אין ספק שהיא נתפסה אסוציאטיבית יותר מכל למערכה נגד וולדמורט אני מסכים, אך אני ממש לא זוקף אותה לזכותי, מסירות הנפש העיקרית באותו לילה נורא הייתה של מאות הלוחמים והתלמידים האמיצים שחרפו נפשם נגד כוחות חזקים מהם לאין ערוך, ולא היססו לרגע. אני גאה בהם, ואין יום שלא עובר בלי שאחשוב האם הייתי יכול לחסוך יותר בחיי אדם באותו לילה.

 "ובכל זאת הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות לפחות על שתי הזדמנויות שפעלת בשונה ממה שתיארת לי עד עכשיו. הראשונה שבהן כמובן על הביקור האחרון שלך בחדר הנחיצות, אחרי שהרגת את גויל, קראב הפעיל את שלהבת השדים ושלושתכם תפסתם מטאטאים והמראתם לאוויר הרחק מהאש, מה פתאום חזרת להציל את אויבך בנפש דראקו מאלפוי?"

"אני שמח שהתייחסת לנקודה הזו" פותח הארי ונראה שהוא חוזר לאותם רגעים גורליים.

"דראקו היה אויבי בנפש מהנסיעה הראשונה ברכבת להוגוורטס. במשך השנים שנאתינו ההדדית רק גברה על רקע מתיחויות הבתים, משחקי הקווידיץ' והלימודים המשותפים, אך טבעי היה שבאותו רגע אשאיר אותו להישרף למוות, ואסגור בכך יריבות ארוכה כשידי על העליונה.

אבל לא עשיתי זאת, למה?!

כאן אני רוצה לחזור לאותו לילה שנה מוקדם יותר, בראש מגדל האסטרונומיה אומר דמבלדור הגוסס לדראקו- "דראקו, אתה לא רוצח!" והדברים הללו חודרים לליבו הוא מנמיך את שרביטו!

באותו רגע הבנתי- הוא השתנה, יש לו נפש טהורה בפנים ואם הוא יוכיח את נאמנותו אליה- מבחינתי אני שם את היריבות והשנאה מאחוריי ועוזר לו לגלות אותה.

לא התבדיתי. הוא חשף אותה שנית אצלו בבית כשסירב לזהות אותי או את הרמיוני."

"אבל הוא עצר בעדך מלהגיע לעטרה?"

"כן, אך לא מתוך רוע לב אלא מתוך דאגה כנה למשפחתו. הרחמים הם שדחפוהו לכך לא השנאה. זה רק מוכיח את טענתי בתחילת הריאיון- הכול תלוי באיזון נכון ובשימת לב לפרטים."

"אוקי שאלה אחרונה לפני שנפרד, המאבק הסופי באתה יודע מי, מה פתאום נקטת בקללת אקספליארמוס אחרי כל ההוכחות הללו שאתה לא בוחל באברה קדברה?"

"זה פשוט מאוד" מצחקק הארי, " היה ברור לי ששרביט הבכור שייך לי ולא יתקוף את בעליו, ורציתי לגמור באופן סימבולי שקללתו של וולדמורט תחזור אליו שנית ותחתום את המערכה השנייה והסופית כפי שנחתמה המערכה הראשונה."

"טוב" אני מסכמת בהרגשת סיפוק, "זה היה ריאיון מרתק ביותר, אולי הכי מרתק שעשיתי במשך חיי, תודה רבה לך מר פוטר."

"אנא ריטה, במגמת ההתפייסות והמחילה של הריאיון הזה- קראי לי הארי..."

                                                              הסוף!

אם אהבתם (ואהבתם!!!....) מוזמנים לפרגן ואולי נכתוב לכם עוד כמה...

אתה פשוט מדהים!!!!

מרתק!!

יפיפה!!

תכתוב עוד!!

מ-מ-ש נהנתי!!

נכנסת טוב לנעליים של ריטה סקיטר...

לגבי הטוויסט שעשית בעלילה המקורית - הצלחת להעביר את המסר שלך. אולי יש עוד מה לחדד. (בכל אופן, אוהדי הארי פוטר המושבעים, וגם רולינג עצמה, לא יסלחו לך!) רק פגם אחד באופי החדש של ההארי שיצרת: הוא לא אמור לכתוב ביוגרפיה! גם לפי רולינג הוא סלד מהרעיון, וגם לפי האופי ה"ימני" ששילבת בו - כתיבת ביוגרפיה, ועוד בעלת שבעה כרכים, מראה על גאווה והתנשאות, והיא לא מתאימה להארי (המקורי ושלך).

אשמח לקרוא עוד פאנפיקים מעטך! (פעם הייתי מכורה לזה...)

מסכים עם הביקורות ותודה רבה עליהן....

תמיד כיף לקבל ביקורת בונה..

מי שנהנה מהיצירה ואוהב את הסגנון מוזמן להיכנס לפורטל הארי פוטר הישראלי באינטרנט

שם יהנה מהמוני פאניפיקים מכל הסגנונות מושקעים וכתובים בכשרון מיוחד. (אני מקבל אחוזים... )

יאו זאת היתה תקופה מצחיקה

ממש נהניתי לקרוא

תודה רבה!

בס"ד

ואפילו עלו לי דמעות

תודה!

בס"ד

אבל היו שם קטעים עצובים..

מוזמן להעלות בשמחה

אבל אני לא טובה בלהעביר ביקורת, רק בלהגיד אם היה יפה ואם אהבתי

(לא הפורום הכי קשור אבל נחליק...)

 בעזרתו יתברך      

                  לא פורמלי / ידידיה עמרם

"יבוא" מתן נכנס למשרד ראש הישיבה, "הרב קרא לי" הפטיר באדישות, "או כן, שב בבקשה" מתן גרר כיסא והתיישב מעברו השני של השולחן, "מתן, אני לא מרוצה מההתנהגות  שלך לאחרונה, לא מקובל אצלנו להסתובב בתספורת מוהיקן, במיוחד לא עם עגיל באוזן" הוא חייך, "המדריך גם אמר לי שלא היית בחדר בכיבוי אורות ואני לא רוצה לשאול איפה אתה מבלה בלילות. אני מצטער אבל אני לי יכול להחזיק בישיבה שלי בחור ש-" "אז אל תחזיק!" קטע אותו מתן ובעט את הכיסא אחורה, "אני יעזוב ת'ישיבה, זה החיים שלי ואף אחד לא יאמר לי איך לחיות אותם!"

***

"מתן דאגתי לך כבר שתיים בלילה". "תפסיקי לדאוג אמא, אני מסתדר לבד", הוא נכנס לחדר והשתרע על המטה. "מתן" היא נכנסה לחדר בחשש "אולי כדאי שתעשה משהו במהלך היום, אני חושבת שאתה סתם מתבזבז, ללכת לישון בשלוש כל לילה ולקום באחת זה בזבוז, אולי כדאי שתחפש עבודה תחסוך כסף תחייה חיים עצמאים" היא עצרה בציפיה דרוכה ניכר היה שהיא תיכננה את השיחה הזו זמן רב. "טוב" מלמל  "אני מוכן לנסות" . "יופי " היא נאנחה בהקלה, "דיברתי כבר עם חגי, הגנן של הישוב הוא מוכן שתעבוד אצלו, הוא אמר שתתחיל ביום ראשון".

***

"או, הגעת סוף סוף" חגי התרומם מעל הבור החפור, "תראה סחתיין על ההשכמה, אבל אני לא מתחיל את היום בתשע אלא בחמש וחצי". "מה?!" מתן לא האמין שמישהו מסוגל לקום כל כך מוקדם. "בסדר לא משנה בפעם הראשונה אני מחליק, תתחיל לחבר מחברים לצינורות ההשקיה". "מה זה לעזאזל מחברים?!" חשב מתן כשהתכופף לצינור, "חגי, איך עושים את זה?" קרא לעברו. "תשתמש בשכל מתן, זה נמצא בראש בדרך כלל". "שילך לעזאזל!" איחל מתן. " טוב, אין לי ממש ברירה" הוא נאנח, והתחיל לחתוך את הצינור.

" נראה  לי שהצלחתי, חגי בוא הנה", חגי הגיע תוך זמן קצר " כן, זה נראה טוב" הוא הסכים, " אבל תהיה ראש גדול תאסוף את מה שחתכת, ותשמור על הכלים אל תשאיר אותם ככה בחול. טוב, אחרי שתגמור את כל הרחוב תשתול את העצים".

" בוא מתן יום חם היום, תשתה משהו". מתן הגיע במהירות ועיניו התרחבו למראה בקבוקי הקולה והפיוז טי הקרים שחגי קנה. בסוף ההפסקה  מתן זרק את הבקבוקים והכוסות לפח הקרוב. "ראית למדתי משהו" הוא אמר. חגי חייך.

"מתן למה אתה מסטלן ביקשתי ממך לשתול את העצים!" מתן קפץ בבהלה מתוך השנ"צ שתפס. "אצלי אני דורש ישרות בעבודה, אתה מקבל את הכסף על עבודה לא על סטלנות! ". חגי נראה כועס, אבל מתן ידע שזה רק כלפי חוץ, ומשום מה הוא התפדח, זה הפתיע אותו כבר שנים שהוא לא שם פס קצוץ על אף דרישה או בקשה, מסיבה כל שהיא כלפי חגי הוא הרגיש אחרת, הוא לא יכל להסביר את זה.

***

"ראית איך מתן השתנה אני לא מזהה את הבן שלי, הבוקר קמתי להאכיל את שי בחמש וראיתי אותו מניח תפילין בשקט בחדר שלו כאילו הוא מתבייש". "כן את צודקת גם אותי הוא הפתיע, במיוחד מאז שהסתפר, הוא גם הרבה יותר נוח בבית". "היי אבא ואמא, מה העניינים" מתן נכנס למטבח מיוזע כולו מהעבודה, "אוף לא השארתם לי כלים לשטוף שכחתי לשטוף את הצלחת שלי הבוקר. יאללה, אני זז להתקלח". הוא הלך למקלחת כשהוא משאיר את הוריו עם פיות פתוחים מתדהמה.

***

"הנה אתה מתן, כבר כמעט שבוע שלא באת", חגי חייך  למתן  שהתקרב לעברו עם תיק 80 ליטר וחיוך 90.  "מה קרה? כבר שנה וחצי שאנחנו עובדים ביחד ואף פעם לא הברזת לי ככה". "חגי הייתי בשבוע ישיבה החלטתי שאני הולך לישיבה שנה הבאה", דמעה סוררת זלגה על לחיו של מתן "תודה על הכול ", אמר כשגרונו חנוק והסתובב לביתו. "תודה לך" לחש חגי לעבר גבו המתרחק, וכשדמעות בעיניו התכופף לעבר הערוגה לנכש עשבים שוטים.

                                                                         מוקדש לכל המחנכים, לפורמליים ולאלו שלא.  

מקווה שנהנתם.. תפרגנו זה ממש עושה לי טוב על הלב....

בס"ד

אם כי הייתי מאריכה אותו קצת כדי שהתהליך שמתן עובר יהיה ברור...

יש לך כשרון ילד

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים