אם כי לדעתי הוא מתאים גם לפרוזה, לא יודעת מה הייתה התתנגדות שם...

ומתי אתה מעלה? hportal חסום לי ואני מתה לקרוא פאנפיק סוף סוף, אחרי שנים של מניעה...

אני משוגעת על הסדרה הזאת.

על בן אדם שהיה מוכן להקריב ת'חיים שלו בשביל אחרים את מעלילה עלילות?

ויש לו אופי של סטודנט שנה ב' בקולג' שבאן שרלי. איכ, פשוט איכ.

כולה ספר...

זוכרת?

זה היה וזהו...

לא אמיתי...

ס ת ם       פ נ ט ז י ה !!!

נראה כאילו ששכחת את זה...

אציל נפש וכו'...

יש לה אופי. אנחנו מתייחסים לאופי.

נראה כאילו לא עברו 20 שנה מאז הביס הארי הצעיר את קוסם האופל הגדול ביותר בכל הזמנים, וסיכם בכך מאבק איתנים של מלחמה עיקשת מצדו בכוחות האופל במשך יותר משלוש שנים.

הביוגרפיה שהארי סיים להוציא לפני כשנה אשר כללה 7 כרכים, חוללה סערה גדולה בקרב הקהילה הקסומה בעולם. ההערצה לגיבור הצעיר שנלחם כנגד כל הסיכויים גברה, ולא נדיר היה למצוא בגן הילדים "ג'ונווטס" שבמכתש גודריק ארבעה וחמישה ילדים במחזור הנקראים הארי. מנגד נשמעו לא מעט דברי ביקורת על הדרך בה הארי הגיע לאותו ניצחון מזהיר.

לאלו שלא קראו את הביוגרפיה רבת המכר, נזכיר שהארי לא בחל בשום דרך להפיל את אויביו, והשתמש בין השאר בשלושת הקללות שאין עליהן מחילה ובעיקר בקללה שהפכה להיות המזוהה ביותר עם אויבו בנפש- ה"אברה קדברה".

דלינו מתהום הפנסיה את כתבתנו הייחודית ריטה סקיטר שתעניק לקוראי "הנביא" ריאיון ייחודי עם הגיבור המהולל.

אני דופקת בדלת הפשוטה, ומוזמנת בחיוך להיכנס אל הבית הקטן והנעים. על אף אי אילו חילוקי דעות שהיו לי עם מר פוטר בעבר, הארי לא שומר טינה, מושיב אותי 

ליד השולחן ומכבדני בעוגה ביתית ובקבוק בירצפת קריר וטוב.

"הארי", אני פונה לגיבור הצנוע "עברת הרבה מאז הריאיון האחרון שהענקתי לך"

"כן" הוא עונה בצחוק קל, "עליתי לפחות 20 קילו..."

"ההצלחה של הביוגרפיה שלך הייתה מרקיעת שחקים, לא סתם תקרת 'כרך ודף בע"מ' קרסה בערב ההשקה" אני מוסיפה בחיוך, "מה סוד ההצלחה?"

"אני חושב שרבים חיכו לתיאור האותנטי והמקורי של האירועים, ממקור ראשון, ויותר מזה הם חיכו לפרצופים ולאנשים שמאחורי אותם פרקים בהיסטוריה, לרגשות ללבטים ולמניעים שהובילו את אותם אירועים דרמטיים."

בעקבות הפידבקים הרבים (אהמ אהמ...) שלהם זכיתי, אתם מקבלים את חלק 2!!!

                                              "הארי שלא הכרתם"- ריאיון בלעדי מאת ריטה סקיטר חלק 2

"אפרופו לבטים ומניעים, נשמעו ביקורות רבות על החופש שלקחת לעצמך במאבק בכוחות האופל. יש שאומרים שנהגת בחוסר דעת כשלקחת במכוון חיים של אוכלי מוות ותומכיהם רבים כל כך בדרכך אל זה שאין לנקוב בשמו".

"אני שמח ששאלת" נאנח הארי, ונראה שהוא הכין את הדברים שיאמר זמן רב מראש, הוא מתיישר בכיסאו ומכין עצמו למאבק.

"תראי, את חייבת להבין את מערך הכוחות. הייתי שם בלילה שחזר, ראיתי כמה אוכלי מוות היו לו- פחות מעשרים אוכלי מוות חופשיים. לאחר חצי שנה הוא הבריח את הנותרים מאזקאבן והגיע בסך הכול ל30-40 אוכלי מוות! כנגדם עמדו מאות ואלפי קוסמים בגירים בעלי כוחות לא פחותים מהם. מה היה מיוחד בכמה עשרות פורעי חוק שהצליח להפיל את כל עולם הקסם? העדר הפחד והגבולות!

 נאמניו של וולדמורט היו-" הוא נעצר בחיוך קל למראה רעדי האובססיבי למשמע השם הנורא.

"זה בסדר, תמשיך" אני אומרת חלושות ומוחקת את כתם הדיו שנמרח מעט ה'צטט אותך'.

"נאמניו של וולדמורט היו חסרי עכבות ועשו הכול בכדי להגיע למטרתם הנפשעת. מול רצון עז כזה, איזה סיכוי היה לציבור החששן ומוג הלב שהיה באותם ימים. ציבור שפחד לדבר בגנותם ולהעניש את אלו המזדהים עם אמירותיו, ודגל בהדברות ובניסיון להגיע לעמק השווה.

מתי הבנתי את זה? אחרי אותו לילה שבו וולדמורט חזר בעזרתו של פיטר פטיגרו, שאני הענקתי לו את חייו והתחננתי בפני סיריוס ולופין שיחוסו עליו למען אבא שלי. טעיתי! וולדמורט היה יכול להישאר בצללים עוד שנים רבות ובינתיים תומכיו הנאמנים מהעבר היו מזדקנים ומתים אלמלא הטעות הזו."

"אבל הייתה נבואה-"

"הנבואה לא קובעת דבר!" הארי מתפרץ בנחרצות, "לא כל הנבואות התקיימו, אם לא תתני לנבואה את הכלים להתגשם היא לא תתגשם. ואת זה דמבלדור בכבודו ובעצמו אמר לי."

"נו, ובאמת הוא תמך בהחלטה שלך לחוס על חייו. הוא אמר שוולדמורט יפגע ממשרת החב את חייו לך."

"אני יודע, ובכל זאת הרגשתי שזו הייתה טעות, שפעלתי מתוך רחמים מרובים מדיי שעיוורו את עיניי מלראות את הדבר הנכון לעשות."

"אבל נראה שבמאבק הזה ייצגת את הטוב שבאדם, את הרחמנות והחסד מול האכזריות והגזענות שייצג הצד השני, פעלת בשם הטוב."

"את מציגה טעות שורשית שרבים טועים בה. אנשים חושבים שטוב זה רחמים ורע זה אכזריות. אבל זה לא נכון, טוב זה האיזון הנכון בין רחמים כלפי הטובים ואכזריות או שורת הדין כלפי הרעים. אם היו מוציאים להורג את כל אוכלי המוות שנתפסו בנפילתו הראשונה של וולדמורט, האם לא היה טוב יותר לעולם?! כולם ידעו שהוא יחזור ויחזיר את תומכיו, האם לא היינו חוסכים את מיתתם של עשרות חפים מפשע?! של לופין של טונקס של סיריוס של דובי?!"

הארי נחנק מגוש בגרון ועיניו מתמלאות דמעות, הוא נעצר בדבריו ושותה כוס מים שהוא מזמן. אני מציעה שנמשיך בפעם אחרת אך הוא מנפנף בידו לאות לאו, ניכר שהדברים שהוא רוצה לומר קבורים אצלו בבטן זמן רב ומתפרצים כעת החוצה.

"אם אתה סבור שמערכת הענישה של הקסמהדרין רחומה מדי, תתמודד על משרת הכושף הראשי ותשנה את החוקים, משרד הקסמים הציע לך משרה זו כבר כמה פעמים, למה לקחת את החוק לידיים?"

"לקיחת החוק לידיים היא מסוכנת לחברה מתוקנת." מסכים הארי, "אך בחברה שבה האנרכיה שולטת, שאנשים נרצחים כל יומיים ועמוד מודעות האבל ב"נביא" נהפך לעמוד האקטואליה הראשי, לקיחת החוק לידיים לא רק שמותרת אלא היא חובה- למען טובת הכלל."

"זה לא המוטו של גרינדלוולד?" אני שואלת בבעתה.

 "לפעמים יש צדדי אמת גם בצד האפל." מעיר הארי בכובד ראש, "גרינדלוולד היה מושחת ואנוכי ונפנף בסיסמה זו כבלון ריק. אני מכיר בעצמי שעשיתי הכול למען הזולת ולא רציתי כלל בטובתי העצמית, כפי שאמרתי איזון נכון הוא המפתח."

"מתי הפעם הראשונה שניסית לפעול לפי תפיסה זו?"

הארי חושב לרגע ואז עונה "בקרב במשרד הקסמים בסוף שנתי החמישית ניסיתי לעשות וידוא הריגה לאוכלי המוות ששיתקתי, אך לא הצלחתי לייצר את הקסם. בהמשך הערב קיבלתי שיעור פרטי מבלטריקס על הדרך הנכונה להטיל קללות שאין עליהן מחילה והשתפרתי בכך לקראת שנתי השישית."

"וההריגה הראשונה שלך הייתה  בעצם רק לאחר מותו של דמבלדור?"

"כמה שניות אחרי ליתר דיוק, נשאר שם אוכל מוות גדול שאיחר לרדת ויריתי בו ישר בין הכתפיים."

"איך הייתה ההרגשה?"

"מצוינת! הרגשה של צדק והנאה מהנקמה הצודקת.

המקרה הבא היה בעת המרדף אחריי כשעזבתי את ביתם של הדרסלים. הורדתי שני אוכלי מוות בלי חשש אבל כשראיתי את סטן (סטן שנפייק, כרטיסן לשעבר באוטונוס הלילה שהורשע בחבירה לכוחות האופל ובגרימה למוות בעקיפין. -ר"ס) פחדתי שהוא תחת אימפריוס ואין זו אשמתו שהוא משמש כבובה, ניסיתי לפרוק אותו משרביטו, מה שהתברר כטעות שכן כך וולדמורט עלה עלי.

אדם צריך לגלות רחמים, אך לא על חשבון חייו או חיי חבריו." הוא קובע.

"אני מניחה שהמקרים רק התרבו במהלך אותה שנה שהיית בבריחה מאוכלי המוות."

"אכן" מהנהן הארי ונראה שהוא מסדר את הדברים בראשו, "בעצם ממש כמה דקות אחרי אותה בריחה ראשונית מהחתונה נתקלנו בשני אוכלי מוות בבית קפה. אחד הרגתי תוך כדי הדו- קרב ובשני שהרמיוני שיתקה ביצעתי וידוא הריגה. הרמיוני התפלצה-" נזכר הארי בחיוך, "אבל רון תמך בי. בעצם הנושא הזה היווה ויכוח תמידי בין שנינו להרמיוני, עד שסיכמנו ששנינו נלחמים כדי להרוג ולא נוגעים במי שהרמיוני משתקת."

"אבל במשרד הקסמים לא נהגת ככה? השארת את יאקסלי בחיים?"

"את צודקת" נאנח הארי, "מה שבאמת התגלה כטעות שכך נחשף המסתור שלנו בכיכר גרימולד. פשוט חששתי שהפעלת קללה שאין עליה מחילה בעומק משרד הקסמים תפעיל אזעקה כלשהיא, לא ידעתי שאוכלי המוות ביטלו בסתר את האזעקה כבר שנה קודם, כדי שיוכלו להשתלט על עובדי המשרד."

"אז בעצם ההרג הבא שלך היה של גרייבק באחוזת מאלפוי?"

"או כן, בהחלט, מבחינתי זו הייתה סגירת חשבון מהותית מאוד על הסבל שהוא גרם למאות אנשים ובעיקר ללופין. פחות על עצם המחלה שאיתה לופין די הסתדר, אלא על הסטיגמה הנוראית שהוא הטביע על אנשי הזאב, סטיגמה של חיות אדם שכל רצונם הוא לטרוף ולמצוץ דם. עד היום אנו סובלים מתוצאות הסטיגמה הזו ונלחמים על כל מינוי של איש זאב במשרד הקסמים.

אחר כך הגיעה ההריגה של טראוורס בגרינגוטס, והמלחמה בהוגוורטס."

"בהחלט, המלחמה בהוגוורטס- גולת הכותרת של ההתנגדות שלך."

"אין ספק שהיא נתפסה אסוציאטיבית יותר מכל למערכה נגד וולדמורט אני מסכים, אך אני ממש לא זוקף אותה לזכותי, מסירות הנפש העיקרית באותו לילה נורא הייתה של מאות הלוחמים והתלמידים האמיצים שחרפו נפשם נגד כוחות חזקים מהם לאין ערוך, ולא היססו לרגע. אני גאה בהם, ואין יום שלא עובר בלי שאחשוב האם הייתי יכול לחסוך יותר בחיי אדם באותו לילה.

 "ובכל זאת הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות לפחות על שתי הזדמנויות שפעלת בשונה ממה שתיארת לי עד עכשיו. הראשונה שבהן כמובן על הביקור האחרון שלך בחדר הנחיצות, אחרי שהרגת את גויל, קראב הפעיל את שלהבת השדים ושלושתכם תפסתם מטאטאים והמראתם לאוויר הרחק מהאש, מה פתאום חזרת להציל את אויבך בנפש דראקו מאלפוי?"

"אני שמח שהתייחסת לנקודה הזו" פותח הארי ונראה שהוא חוזר לאותם רגעים גורליים.

"דראקו היה אויבי בנפש מהנסיעה הראשונה ברכבת להוגוורטס. במשך השנים שנאתינו ההדדית רק גברה על רקע מתיחויות הבתים, משחקי הקווידיץ' והלימודים המשותפים, אך טבעי היה שבאותו רגע אשאיר אותו להישרף למוות, ואסגור בכך יריבות ארוכה כשידי על העליונה.

אבל לא עשיתי זאת, למה?!

כאן אני רוצה לחזור לאותו לילה שנה מוקדם יותר, בראש מגדל האסטרונומיה אומר דמבלדור הגוסס לדראקו- "דראקו, אתה לא רוצח!" והדברים הללו חודרים לליבו הוא מנמיך את שרביטו!

באותו רגע הבנתי- הוא השתנה, יש לו נפש טהורה בפנים ואם הוא יוכיח את נאמנותו אליה- מבחינתי אני שם את היריבות והשנאה מאחוריי ועוזר לו לגלות אותה.

לא התבדיתי. הוא חשף אותה שנית אצלו בבית כשסירב לזהות אותי או את הרמיוני."

"אבל הוא עצר בעדך מלהגיע לעטרה?"

"כן, אך לא מתוך רוע לב אלא מתוך דאגה כנה למשפחתו. הרחמים הם שדחפוהו לכך לא השנאה. זה רק מוכיח את טענתי בתחילת הריאיון- הכול תלוי באיזון נכון ובשימת לב לפרטים."

"אוקי שאלה אחרונה לפני שנפרד, המאבק הסופי באתה יודע מי, מה פתאום נקטת בקללת אקספליארמוס אחרי כל ההוכחות הללו שאתה לא בוחל באברה קדברה?"

"זה פשוט מאוד" מצחקק הארי, " היה ברור לי ששרביט הבכור שייך לי ולא יתקוף את בעליו, ורציתי לגמור באופן סימבולי שקללתו של וולדמורט תחזור אליו שנית ותחתום את המערכה השנייה והסופית כפי שנחתמה המערכה הראשונה."

"טוב" אני מסכמת בהרגשת סיפוק, "זה היה ריאיון מרתק ביותר, אולי הכי מרתק שעשיתי במשך חיי, תודה רבה לך מר פוטר."

"אנא ריטה, במגמת ההתפייסות והמחילה של הריאיון הזה- קראי לי הארי..."

                                                              הסוף!

אם אהבתם (ואהבתם!!!....) מוזמנים לפרגן ואולי נכתוב לכם עוד כמה...

אתה פשוט מדהים!!!!

מרתק!!

יפיפה!!

תכתוב עוד!!

מ-מ-ש נהנתי!!

נכנסת טוב לנעליים של ריטה סקיטר...

לגבי הטוויסט שעשית בעלילה המקורית - הצלחת להעביר את המסר שלך. אולי יש עוד מה לחדד. (בכל אופן, אוהדי הארי פוטר המושבעים, וגם רולינג עצמה, לא יסלחו לך!) רק פגם אחד באופי החדש של ההארי שיצרת: הוא לא אמור לכתוב ביוגרפיה! גם לפי רולינג הוא סלד מהרעיון, וגם לפי האופי ה"ימני" ששילבת בו - כתיבת ביוגרפיה, ועוד בעלת שבעה כרכים, מראה על גאווה והתנשאות, והיא לא מתאימה להארי (המקורי ושלך).

אשמח לקרוא עוד פאנפיקים מעטך! (פעם הייתי מכורה לזה...)

מסכים עם הביקורות ותודה רבה עליהן....

תמיד כיף לקבל ביקורת בונה..

מי שנהנה מהיצירה ואוהב את הסגנון מוזמן להיכנס לפורטל הארי פוטר הישראלי באינטרנט

שם יהנה מהמוני פאניפיקים מכל הסגנונות מושקעים וכתובים בכשרון מיוחד. (אני מקבל אחוזים... )

יאו זאת היתה תקופה מצחיקה

ממש נהניתי לקרוא

תודה רבה!

בס"ד

ואפילו עלו לי דמעות

תודה!

בס"ד

אבל היו שם קטעים עצובים..

מוזמן להעלות בשמחה

אבל אני לא טובה בלהעביר ביקורת, רק בלהגיד אם היה יפה ואם אהבתי

(לא הפורום הכי קשור אבל נחליק...)

 בעזרתו יתברך      

                  לא פורמלי / ידידיה עמרם

"יבוא" מתן נכנס למשרד ראש הישיבה, "הרב קרא לי" הפטיר באדישות, "או כן, שב בבקשה" מתן גרר כיסא והתיישב מעברו השני של השולחן, "מתן, אני לא מרוצה מההתנהגות  שלך לאחרונה, לא מקובל אצלנו להסתובב בתספורת מוהיקן, במיוחד לא עם עגיל באוזן" הוא חייך, "המדריך גם אמר לי שלא היית בחדר בכיבוי אורות ואני לא רוצה לשאול איפה אתה מבלה בלילות. אני מצטער אבל אני לי יכול להחזיק בישיבה שלי בחור ש-" "אז אל תחזיק!" קטע אותו מתן ובעט את הכיסא אחורה, "אני יעזוב ת'ישיבה, זה החיים שלי ואף אחד לא יאמר לי איך לחיות אותם!"

***

"מתן דאגתי לך כבר שתיים בלילה". "תפסיקי לדאוג אמא, אני מסתדר לבד", הוא נכנס לחדר והשתרע על המטה. "מתן" היא נכנסה לחדר בחשש "אולי כדאי שתעשה משהו במהלך היום, אני חושבת שאתה סתם מתבזבז, ללכת לישון בשלוש כל לילה ולקום באחת זה בזבוז, אולי כדאי שתחפש עבודה תחסוך כסף תחייה חיים עצמאים" היא עצרה בציפיה דרוכה ניכר היה שהיא תיכננה את השיחה הזו זמן רב. "טוב" מלמל  "אני מוכן לנסות" . "יופי " היא נאנחה בהקלה, "דיברתי כבר עם חגי, הגנן של הישוב הוא מוכן שתעבוד אצלו, הוא אמר שתתחיל ביום ראשון".

***

"או, הגעת סוף סוף" חגי התרומם מעל הבור החפור, "תראה סחתיין על ההשכמה, אבל אני לא מתחיל את היום בתשע אלא בחמש וחצי". "מה?!" מתן לא האמין שמישהו מסוגל לקום כל כך מוקדם. "בסדר לא משנה בפעם הראשונה אני מחליק, תתחיל לחבר מחברים לצינורות ההשקיה". "מה זה לעזאזל מחברים?!" חשב מתן כשהתכופף לצינור, "חגי, איך עושים את זה?" קרא לעברו. "תשתמש בשכל מתן, זה נמצא בראש בדרך כלל". "שילך לעזאזל!" איחל מתן. " טוב, אין לי ממש ברירה" הוא נאנח, והתחיל לחתוך את הצינור.

" נראה  לי שהצלחתי, חגי בוא הנה", חגי הגיע תוך זמן קצר " כן, זה נראה טוב" הוא הסכים, " אבל תהיה ראש גדול תאסוף את מה שחתכת, ותשמור על הכלים אל תשאיר אותם ככה בחול. טוב, אחרי שתגמור את כל הרחוב תשתול את העצים".

" בוא מתן יום חם היום, תשתה משהו". מתן הגיע במהירות ועיניו התרחבו למראה בקבוקי הקולה והפיוז טי הקרים שחגי קנה. בסוף ההפסקה  מתן זרק את הבקבוקים והכוסות לפח הקרוב. "ראית למדתי משהו" הוא אמר. חגי חייך.

"מתן למה אתה מסטלן ביקשתי ממך לשתול את העצים!" מתן קפץ בבהלה מתוך השנ"צ שתפס. "אצלי אני דורש ישרות בעבודה, אתה מקבל את הכסף על עבודה לא על סטלנות! ". חגי נראה כועס, אבל מתן ידע שזה רק כלפי חוץ, ומשום מה הוא התפדח, זה הפתיע אותו כבר שנים שהוא לא שם פס קצוץ על אף דרישה או בקשה, מסיבה כל שהיא כלפי חגי הוא הרגיש אחרת, הוא לא יכל להסביר את זה.

***

"ראית איך מתן השתנה אני לא מזהה את הבן שלי, הבוקר קמתי להאכיל את שי בחמש וראיתי אותו מניח תפילין בשקט בחדר שלו כאילו הוא מתבייש". "כן את צודקת גם אותי הוא הפתיע, במיוחד מאז שהסתפר, הוא גם הרבה יותר נוח בבית". "היי אבא ואמא, מה העניינים" מתן נכנס למטבח מיוזע כולו מהעבודה, "אוף לא השארתם לי כלים לשטוף שכחתי לשטוף את הצלחת שלי הבוקר. יאללה, אני זז להתקלח". הוא הלך למקלחת כשהוא משאיר את הוריו עם פיות פתוחים מתדהמה.

***

"הנה אתה מתן, כבר כמעט שבוע שלא באת", חגי חייך  למתן  שהתקרב לעברו עם תיק 80 ליטר וחיוך 90.  "מה קרה? כבר שנה וחצי שאנחנו עובדים ביחד ואף פעם לא הברזת לי ככה". "חגי הייתי בשבוע ישיבה החלטתי שאני הולך לישיבה שנה הבאה", דמעה סוררת זלגה על לחיו של מתן "תודה על הכול ", אמר כשגרונו חנוק והסתובב לביתו. "תודה לך" לחש חגי לעבר גבו המתרחק, וכשדמעות בעיניו התכופף לעבר הערוגה לנכש עשבים שוטים.

                                                                         מוקדש לכל המחנכים, לפורמליים ולאלו שלא.  

מקווה שנהנתם.. תפרגנו זה ממש עושה לי טוב על הלב....

בס"ד

אם כי הייתי מאריכה אותו קצת כדי שהתהליך שמתן עובר יהיה ברור...

יש לך כשרון ילד

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.