וסת.
המחזור החודשי.
הורמונים.
כולם סיבות להתנהגות שונה מהרגיל אצל בנות ונשים.
הרבה בנות מנסות להתעלם מהכאב. להתעלם מהרגש.
הרבה בנים מאשימים את המחזור ברגישות יתר ועצבים.
אבל ת'כלס, למה שנמשיך כרגיל?
למה שנמשיך בחיינו כאילו כלום לא קרה?
פעם בחודש נוצר בגופנו הפונטנציאל לחיים חדשים.
פעם בחודש הגוף שלנו מתכונן ליצור בריה חדשה בעולם.
ופעם בחודש שאנחנו לא מממשות את האפשרות להביא לעולם עוד נשמה.
ברור שנהיה עצובות!
ברור שנבכה!
וכי אסור לנו לבכות על חיים ש'התבזבזו'?
וכי אסור לנו להתעצב על ה'החמצה' של יצירת אדם?
בוודאי שמותר לנו!
אני לא אומרת שחיינו אמורים להיות סבב אינסופי של היריון ולידה כדי שלא נאבד את ההזדמנות, אבל אני כן אומרת שאנחנו צריכות לאפשר לעצמנו להיות עצובות קצת, רגישות קצת, לכאוב קצת, להתאבל קצת על חיים שלעולם לא נזכה לפגוש.
אתן מוזמנות מאד להסביר את הדברים לבנות ונשים אחרות בחייכן, וגם, ובמיוחד, לבנים וגברים בחייכן שפשוט לא מבינים מה אנחנו עוברות. 
.עשית לי עצוביק..אבל זה ממש ריגש..
[יורדות לי דמעות מעייפות <ר>]
)