בשבילי, שינה משותפת עם התינוק לחלק מהלילה הייתה ממש הקלה. יש מצב שזה יתאים גם אצלכם? כאן יש עלון של יוניצף שמפרט איך לעשות זאת באופן בטיחותי.

וביום - כמה שפחות על הרגליים. ממש כמה שפחות. תשתדלי בתקופה הזאת להוריד סטנדרטים, לגייס את בעלך לעזור, ואם צריך - גם לקחת עזרה בתשלום. משכב לידה בשבועות הראשונים זה מאוד חשוב.

בהצלחה ורוב נחת מהקטנה!

כדי שתוכלי ישר להשכיב אותה.

כמו שהצעתי דברי עם בעלך

אולי תשקלו גם בקבוק בחלק מהזמן

תינוק ראשון  הוא כמעט תמיד שוק ליולדת. פתאום אין לך זמן לכלום ויצור קטן וחמוד שולט בך באופן כמעט מוחלט.

תשלימי עם המצב. תרפי מכל מה שלא חשוב כרגע, תישני כשאת יכולה כי זה מאוד מאוד חשוב,

כדי שחלילה לא תתמוטטי מחוסר שינה בהמשך.

אח"כ נהיה שיפור עם היציאות והיא תפסיק לעשות כל פעם ולא תצטרכי להחליף לה.

גם ההנקות תתקצרנה. בהתחלה הן נמשכות הרבה זמן.

תני לזמן לעשות את שלו. מזל טוב והחלמה מהירה והתאוששות קלה.

אולי להחליף לה רק לפני ההנקה הבאה? זה לא יוצא הרבה זמן כל-כך שהיא תישאר בטיטול המלוכלך, ולפי מה שהבנתי - צואת יונקים לא גורמת מיד לאדמומיות בעור.

ואם זה מגרה לה את העור תחזרי להחליף כמו קודם 

כי מה יעזור לך ולה שתהיי תשושה?אבל זה כבר החלטה שלכם

עדין כדאי יעוץ הנקה  כדי שתהיו בטוחים שהיא באמת יונקת טוב ולא רעבה כי אולי רק ניראה שהיא יונקת טוב אבל מתפספס פה משהו וחבל.

השאלה אם את מנסה להרדים אותה לא רק עם הנקה-מוסיקה,מנשא,נדנוד,טיול כי אם ההנקה בסדר ואין בעיה רפואית אז היא יכולה ללמוד להרדם בצורות אחרות

על המוצץ,בהתחלה זה קשה אבל בסוף הם מתרגלים שאפשר להרדם גם אחרת.

ושוב באמת כדאי יעוץ הנקה כי באמת יתכן שאולי לא אוכלת טוב

המוח שלו לא במצב של אחרי לידה. שהוא יתעמק בעלון הזה ויארגן לכן תנאים בטיחותיים, ואת לכי לישון!

מאמץ גופני ונפשי אדיר פלוס תשעה חודשי היריון שזה לא סתם קבעו שצריך שישה שבועות רק להתאושש מזה אז את הכביסה והכלים גם הבעל יכול לעשות ולא נורא אם הבית לא יהיה מצוחצח,אפשר כרגע אוכל שלא דורש הרבה עבודה.

אולי צריך יעוץ הנקה כדי לשפר אחיזה וזרימה כי אולי היא לא מצליחה לאכול טוב ואז היא נשארת רעבה ומתעוררת.

אם אתם חושבים שצריך רופא מומחה שיבדוק אם אין לה איזה קושי בקיבה,אלרגיה,לבלוע אז כדאי.

אמורה לנוח ורק לנוח!! אם יש לך אפשרות להביא מישהי שתעשה במקומך כלים וכביסה ועדיף גם לבשל

אנחנו בד"כ אוכלים בריא ושומרים על בית מסודר ונקי,

אבל אחרי לידה משחררים קצת.

עכשיו אנחנו אוכלים בעיקר בחדפ"מ ואוכל לא כ"כ בריא. כשבא לי מדי פעם אני מכינה דברים פשוטים.

מנמיכים ציפיות. הכי חשוב שתהיה לך חוויה טובה עם הנסיכונת.

בקשר ללילה:

אני נותנת מטרנה לפני שאני הולכת לישון וככה יש לי יותר שעות שינה רצופות.

או לחלופין, לשאוב וכשהיא רעבה שבעלך יתן לה בקבוק. אח"כ, כשהיא תהיה רעבה תניקי אותה אבל זה ייתן לך זמן לישון 

כל כך מוכר לכולנו הקושי שלך.

ההתחלה באמת מאוד קשה.

מבטיחה לך שזה נהיה רק יותר קל וכיפי!

ממליצה לך בחום רב - להרפות!

אם היא ישנה טוב בעגלה - שתישן שם!

הכי חשוב השפיות שלך!

ותכלס, בכל מקרה זה ממש עוד לא הזמן להקנות לה הרגלים. בכל מקרה ההרגלים הולכים להשתנות עוד 10 פעמים לפחות בחצי שנה הקרובה.

כרגע תעשי פשוט את מה שהכי טוב לשתיכן!

אני אישית מראש שמה את התינוקות שלי לישון בעגלה. תכלס זה הרבה יותר נעים להם. זה קטן וחמים, מאוד מזכיר להם את הרחם.

מבינה אותך שלא בא לך לישון כל היום, אבל אם את לא ישנה תעשי לפחות דברים במנוחה שעושים לך שמח.

אם את ממש חייבת לבשל כי אין מישהו אחר שיעשה זאת אז לפחות תכיני הכי פשוט שיש.

מותר גם אחרי לידה קצת להתפנק - לקנות אוכל מוכן, לקנות שניצלים קפואים מוכנים וכד'..

בנוסף - כמה שיותר חד פעמי!!

אני מאוד משתדלת לא להשתמש בחד פעמי אבל אחרי לידה זה ממש חובה בעיני! בשביל הבריאות והשפיות שלך ושל כל הבית!

המון בהצלחה בעבודת הקודש שאת עושה!!

לידה ראשונה- הכל חדש גם עבורך, תני לעצמך את הפריבילגיה ללמוד בקצב שלך, מזכיר לי את עצמי בלידה ראשונה

אני ממליצה ללמוד להניק בשכיבה(חפשי הסבר מפורט ותנסי, תענוג)

דבר שני- שאלה כפרנית, מי אמר שהיא רעבה שוב אחרי? אפילו אחרי כמה וכמה ילדים, אני עלולה לטעות בתחושה האם הילד רעב או לא, תנסי לבדוק אולי היא תצליח להרדם במנשא או בדרך אחרת, אם נראה שהיא ממש רעבה תתני לה(בגיל הזה עדיין אין הרגלים לפי שעות וכדו' . מתי שהם רעבים-נותנים להם לאכול.

ועוד דבר- כשהתינוקת ישנה- גם את הולכת לישון

אני גיליתי שהרבה פעמים זה נראה שהיא רעבה,

אבל הצורך בהנקה הוא רגשי ולא אוכל.

כל עוד- את בסדר עם זה- זה מצוין.

אבל אם קשה לך- לנסות לשים במנשא עם מוצץ בפה

וכשנרדמת חזק- מעבירה למיטה/ עריסה/ עגלה

ואז אצלי לפחות היא היתה נרדמת ככה לזמן הרבה יותר ארוך כי לא היה מציק לה האוכל העודף....

ודבר נוסף- אולי לנסות לפעמים להשכיב על הבטן קצת...

אני ממש לא רוצה לקחת אחריות כי זה בניגוד להנחיות.

אבל אצלי בארבעת הילדים- 

אחרי שלושה שבועות בלי שינה, מפורקת לגמרי,

התייאשתי והתחלתי להשכיב על הבטן ואז התחלתי לחיות....

הם ישנים כך הרבה יותר חזק...

אבל אם את עושה זאת- חשוב להקפיד על ההנחיות האחרות כדי לשמור עליה

(בלי הרבה שמיכות, להשאיר פתח אוורור, עדיף מוצץ, בית בלי עישון- זה מה שאני זוכרת...)

אבל יש לי המלצה אחרת שמשום מה לא חושבים עליה - על הצד!!

משעינים את הגב שלה למיטה תומכים את הבטן בשמיכה מגוגלת קטנה

אחרי שהיא ישנה חזק היא מתהפכת מאליה לגב וא תוציאי את השמיכה

אבל לפעמים מגיעים למצבים לא פשוטים מרוב עייפות,

אז שכל אחד יעשה מה שנראה לו נכון...

ולגבי הצד ולגלגל לגב- אצלי זה לא עבד.

אבל אם זה הולך- הכי טוב!!

דבר ראשון שבועיים אחדי לידה- תורידי מעצמך כמה שיותר עבודות בית.

זאת ילדה בכורה, אין עוד ילדים בבית שצריך לדאוג להם, וזה לא מדכא לנצל את כל היום לשינה!

את צריכה לאגור לעצמך כוחות.

אם היא ערה הרבה בלילה תשני כמה שיותר ביום!

דבר שני- אם יותר נח לה בעגלה למה בלילה לשים אותה בעריסה?

אין בזה שום עניין...

גם אצלי הילדים בגיל הרך- עד חצי שנה בערך העדיפו את העגלה אז נתתי לישון בעגלה וכשגדלו עברו לעריסה. (היום 2 מהם כבר במיטת נוער... מבטיחה לך שהם לא זוכרים את השינה בעגלה...)

למה שלא תשאירי אותה לידך?

היא רק בת שבועיים, אצלי הם מאוד היו זקוקים לזה בגיל הזה

עוד אופציה- עיטוף. חפשי ביוטיוב יש סרטונים מעולים איך אפשר לעטוף אותם בצורה כזו שעוזרת להם להרדם טוב יותר.

מה עם חימום החדר? בלילות לפעמים קריר...

אל תתעסקי לדעתי כרגע בזה שהיא רוצה או עגלה או אותך. היא רק בת שבועיים. זה לא אומר שאם היא עכשיו ככה- כך זה ישאר ואת התהליך הזה של ללמד ילד לישון במיטה משלו עושים בהדרגה.. אם תרצי עוד סיוע אשמח לעזור במסר

אצלנו בעלי היה מרחם עלי ונותן מטרנה ולא מעיר אותי ורק בלגן נהיה מזה - הייתי מתעוררת עם גודש ומעלה חום, הקטנטן סבל מגזים וכאבי בטן.

השאלה מה הסיבה לכך שהתינוקת יונקת עוד ועוד ומה קורה אח"כ.

אם זה מעמיס עליה ואח"כ היא פוצחת בסידרה של פליטות וגזים וכאבי בטן - ההנקה מספיקה וצריך לספק את הצורך להמשיך לינוק בצורה אחרת : כמו שכתבו כאן מוצץ, לתת לה לשכב קרוב אליך וכו'.

אני הייתי מעבירה בקרים שלמים בשינה כשהתינוק נשען בתנוחה חצי זקופה אל הבטן שלי. רק ככה הוא נרדם (כמובן שהצד הזה של המיטה היה מאובטח וכולי).

יתכן שהסיבה שההנקה לא מספיקה היא פשוט תשישות. ואז צריך לשמור על האנרגיה, לטפל בתינוקת בשכיבה, במיטה עד כמה שאפשר, לפחות בשעות שהיא רגועה יחסית ולא צריך לרקוד איתה ברחבי הבית .

גם אצלי ישנים ביום ומתפרעים בלילה. וגם אני בלידה הראשונה התפתיתי מדי פעם לנצל את היום לנקיון יסודי או קניות או מה. ותמיד אח"כ שילמתי על זה מחיר יקר - כשהגיע הזמן לרקוד () הייתי סחוטה וחסרת סבלנות, נפלתי מהרגליים, ראיתי שחורות, הכל נפל לי מהידיים ומשק החלב אצלי השתבש לחלוטין - בהתחלה כשהייתי ערה מעבר לשעות הרגילות של השינה, הגוף ייצר הרבה מדי חלב אבל חצי יום אח"כ כבר לא נשאר לי חלב. בקיצור בלגן.

לפותחת אני מייעצת - קחי בחשבון שזה זמני. אומנם זמני מתיש אבל זמני. תשמרי על הכוחות שלך. תארגני לך דברים מעניינים לעשות בלילות כשהתינוקת עירנית יותר - למשל שיחות טלפון עם משפחה חברות, ואח"כ לשמוע שיעור מעניין דרך המחשב וכו'. את זה אפשר לעשות עם תינוקת לא רגועה על הידיים.

או אפילו - זה מה שאני הייתי תמיד עושה - בין הגזים וההנקות בלילה, הייתי מעמידה סירים בהמשכים - מזהיבה בצל, מניקה, זורקת פנימה עוף וירקות, מרימה לגרפס וכאבי בטן, בינתיים המרק מתבשל, שמה אורז לבישול, וכך הלאה.

ורק בישול או כביסה. לנקיון נעזרתי.

אפילו כלים לא. הסברתי לבעלי שכשאין כלי בישול נקיים, אין אוכל, אין אוכל - אין חלב ואין אמא.

המון מזל טוב ובהצלחה.

כשיש ילדים נוספים בבית השעות הללו של הלילה, בשקט, רק עם התינוק, בלי אחים מקנאים אחרי לידה, הן שעות יפות שלמדתי להעריך.

.

במקרה הלילה גם אני...

אם לא תאכלי זה לא ילך. קדימה להגביר את התיאבון: לאכול ביצה ואפילו שתיים ליום מדי כמה ימים ולאכול בשרי (עוף, כבד ובשבת גם בשר בקר). אם לא תאכלי כמו שצריך גם הדימום של אחרי הלידה ידשדש במקום להיות רציף ויעיל עד לסיומו.

אם לא תאכלי לא תחזרי אל הכוחות שלך, אל העירנות והחיוניות. ולא יהיה לך כח לבשל. זה מעגל קסמים שאת חייבת לפרוץ ולגלגל חזרה לכיוון החיובי.

מה שאכלת היום - בדיוק חלב וקורנפלקס ועדשים - עושים גזים.

לאכול לחם עם ממרחים טעימים (טחינה מלאה ודבש, ממרח בוטנים). אפשר מעט גבינה לבנה, קוטג' זה טוב (וזה גם סימן שחסר לך ויטמיני B - הקוטג' עשיר בחלק מהם - אלו שמחזירים את התיאבון), סרדינים ודגים בשביל הסידן.

קדימה לאכול!!!

או יותר נכון, הערכים התזונתיים שבו הם התשתית לכל פעילות שמתרחשת בגוף. גם ההורמונלית. אם חסרים מינרלים וויטמינים שקשורים באיזון הרמות ההורמונליות, גם הפעילות הזו משתבשת.

לגבי גזים - בגדול: קטניות - זה כבד להם והקליפה הדקיקה של הקטניות (קצת מזכירה מרקם של פלסטיק) היא קשה לעיכול.

יש תינוקות שרגישים לחלב פרה שהאמא צורכת - אבל לא הייתי מוותרת לגמרי על גבינה לבנה.

יש תינוקות שאוכל שומני מדי קשה להם לעיכול וכו'.

תוכלי לדעת בעזרת ניסוי וטעיה ולאט לאט תשללי מה שעושה לקטנטונת לא טוב.

אולי  כדאי לך לחזור למולטיויטמין של ההריון? כי עם ויטמינים - ככל שהם חסרים יותר, אז אנחנו סולדים יותר דוקא ממזונות שמכילים את מה שחסר.

זה נשמע קצת כמו חוסר תאבון מה שאת חווה. וזה גם משפיע על המצב רוח, על הכוחות, על החלב, על הכל.

ואם בנוסף רזית במיוחד מאז אחרי הלידה, אז זה ממש סימן.

מה שצריך זה או להכריח את עצמנו להתחיל לאכול. כבר כתבתי את זה, אבל זה באמת מענין שהמזונות שבחרת אכן מסייעים להגביר את התאבון. או אם זה בלתי אפשרי, לתת דחיפה בענין הזה בעזרת מולטיויטמין שיש בו את כל מה שאישה מניקה צריכה, באופן מוגבר.

בדרך כלל אחרי יום יומיים, אם לוקחים את המינון שבאמת חסר, מרגישים הטבה בכל התחומים - תאבון, כוחות, שמחה, חלב וכו'.

שמחה תמיד לענות .

בגיל הזה מצפים בכל יממה לשישה חיתולים רטובים יפה-יפה, ולשתיים-שלוש יציאות של ממש (לא הכתמות קלות). אם את זה היא נותנת - את מסודרת. החזה שנהיה רך זה תהליך נורמלי של התייעלות המערכת, וזה לא מדד. לטווח קצת יותר ארוך צריך גם לראות עלייה ממוצעת של כ150 גרם בשבוע.

בעיניי זה בסדר גמור שאת לא מכריחה את עצמך לאכול. תאכלי לפי תחושות רעב. תשתי קצת יותר מזה

מאחלת לך שפע של שעות שינה ונחת מהקטנטונת.

העיקר שחוץ מהן יהיו גם יציאות טובות. בודקים את זה לאורך יממה שלמה.

לגבי חוסר התיאבון - הגבתי מהזווית של ייצור החלב. אבל אחרות פה כתבו שזה בעייתי מבחינה בריאותית שלך, וזה לא פחות חשוב כמובן, אז אני לא מתווכחת. לא בקיאה בזה.

ולשאלתך - לא יועצת הנקה, לא מדריכת הורים, ואין לי שום הסמכה בתחום. בכל זאת, מפה ומשם, צברתי מעט ידע בהנקה.

בהתהוות, לפעמים אני חושבת שאת אנציקלופדית הנקה מהלכת 

ובעזרת ה גם הגוף שלך יתרגל לקום בלילה.

כמה טיפים:

להתאזר בסבלנות...

להגביה את קרש המזרן בצד של הראש (להכניס איזה קוביה קטנה מימין ועוד אחת משמאל) - כך הראש גבוה יותר מהרגליים. זה מאוד עוזר. תנסי לשכב פעם בלי כרית כשאת מצוננת ותביני למה נעים יותר כשהראש מוגבה.

לוודא שיונקת היטב: לשקול בהפרש של שבעה ימים - על אותו משקל. הייתי מנסה את זה אפילו פעמיים. (אמורים לעלות 150-210 גרם בשבוע), ואחר כך להתיעץ עם יועצת הנקה. אפשר לנסות טלפונית כדי לחסוך את התשלום, ורק אם יש צורך (בדרך כלל צריך בלידה ראשונה...) להפגש. השקעה משתלמת!

לדעתי אפשר פעם ביום לתת לישון עם טיטול מלוכלך (למרות שלילדים שלי אני משתדלת שלא, כי להם זה עושה אדום ממש נוראי. כנראה הם רגישים יותר. אבל משכנות וכאלה הבנתי שבשלב הזה הצואה לא כל כך גורמת לאדמומית). למרוח לפני הרבה משחה שתחצוץ בין ההפרשות ובין העור. אם יש אדום - יש משחה בשם 'צורי' מרמת הגולן. היא עזרה לי עם יובש ממש קשה בידיים, אחרי שהרבה קרמים רק החריפו את המצב, וממש מהר. כתוב עליה שהיא מתאימה גם לתפרחת טיטולים (לא ניסיתי).

מאחלת לך הרבה כוחות! ההשקעה שלך עכשיו בתינוקת בונה אותה גם מבחינה נפשית, ואמונית.

יכול להיות גראפס, מה שהיה אצלנו - כאבי בטן, גזים+ ריפלוקס.

מה שעזר - דיאטה לאמהות מניקות 20141203172234.doc

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

ככל הידוע לי לא נותנים תרופה כדי שהחום לא יעלה בלי שליטה אלא כדי לסייע

רופאת הילדים שלנו אמרה לי שאם אין חשש שיש לילד פירכוסים מחום(הכוונה החום עלה לו ל40 ולא קרה כלום) אז אין שום צורך להלחץ שהוא עולה

רק אם הילד סובל/לא מצליח להחלים לתת לו 

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

גם חוסר תאבון של הגוף בזמן מחלה זה חלק מהדרך להתמודד

לא צריך לדחוף אוכל בכח והגיוני שאוכלים פחות

מערכת העיכול עובדת פחות והגוף עסוק במה שצריך

גוף האדם הוא מאוד משוכלל ואני מאוד מאמינה שהתהליכים שקורים לו זה מחכמתו של השם ולא צריך לעקוב כל מה שלא נוח לנו

צריך לשים לב ולהיות בבקרה

לא אמרתי לצום ולא לשתות אלא לגבי המנגנון הרעב

אדם עם קיבה גדולה בגלל שהוא אכל הרבה במשך תקופה ארוכה,

ירגיש שבע הרבה יותר מאוחר מאדם עם קיבה קטנה, מה שהופך את ההשמנה למעגל קסמים - השמנת כי אכלת הרבה, ועכשיו הקיבה גדולה ולכן אתה לא מרגיש שובע עד שתמלא אותה שוב מה שיגרום להשמנה להחמיר.

אנשים חולים עלולים לא להרגיש צורך לאכול או לשתות, גם אם הגוף שלהם בהחלט כן זקוק לאנרגיה או נוזלים. 

התרופה מורדיה את החום ובמקרים מסוימים יכולה אפילו לעכב את ההחלמה.

אני שואלת כי אני יוצאת מנקודת הנחה שהחום הוא הדרך הנכונה של הגוף להילחם במחלה ואני לא רוצה לעקוף את זה או להרגיל את הגוף לנובימול וכאלה

לא ראיתי את זה קורה בפועל.

אני גם לא מתייחסת למקרי הקיצון כמו שהביא פשוט אני.

אבל בטח שבחום גבוה יש סכנת פרכוסים.

בקיצור- הייתי בודקת שוב.

ולשאלתך ברור שכדאי לתת בלילה כדי שתוכלו לישון בנחת. ויהיה לך את הכח לטפל בו.... 

היא מקלה על הסימפטומים שלה

נובימול לא עובד על המערכת החיסונית ומדכא אותה מלעבוד

אני באופן אישי נותנת כי חום מקשה על ילדים לישון טוב והם סובלים. בדיוק כמו שאני לוקחת כדי לא לסבול סתם.  אני רואה ממש הבדל בין ילד עם חום ותרופה לילד לפני ולא רואההסיבה ממשית לא לתת

מקלחת חמה ולהלבש 2 שכבות

אחת לחה על הגוף ומעליה יבשה

ולהיכנס לישון  מתחת שמיכות חמות ולהזיע והחום ירד בהדרגה

לשתות הרבה מים/מיץ פירות

כשיש חום צריך לקרר את הגוף, לא לחמם אותו במטרה לגרום לו להוציא את החום החוצה.

זיעה פחות יעילה בחום פנימי, היא מיועדת למצבים של חום חיצוני. בנוסף היא עלולה לגרום להתייבשות.

העצות כאן יעלו את עומס החום ולא יורידו אותו. 

לא חם!

קומפרס חם משתמשים אך ורק לשחרור שרירים והרפייה

זה מעלה את החום עוד יותר אבל

אני מכירה שעושים קרים

אבל תכלס פשוט מורידה חום עם תרופה וזהו

פושרים-קריר

למה חם?

רותחת..

נעימה לגוף ואם יש חום גבוה הכוונה לחם פושר

עדיף בגדים דקים ושמיכה דקה, העצה שלך עלולה להעלות את החום

עשיתי את זה פעם בעצמי (בטעות) כילדה ועלה לי החום ממש ממש

ביום לא אם הילד לא סובל

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

זה החומר של הסטרואידים?

כי זה זולל כוחות מהגוף

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

ושלושה ימים אחרי המנה הראשונה עדיין היו תולעים.

ב"ה אחרי המנה השניה היה בסדר