כמה הולך על אוכל? (כמה אוכל נזקר לפח?)

כמה נסיעות?

כמה הולך על שכירות/משכנתא+תיקונים?

אני חושבת שאנחנו בשנה הראשונה לא הצלחנו לחסוך משהו בכלל.

היה משהו שמאוד עזר לנו לשלוט בהוצאות,הלכנו לפעמונים

הם נתנו לנו טיפים איך להתנהל כלכלית נכון וזה מאוד עזר לנו.

לדעתי כדאי להתחיל עם דף חודשי של הוצאות,

בו את כותבת את כל ההוצאות שהיו לך החודש.

ואז לסכם כל נושא,

לדוג':אוכל-700

      נסיעות-200

      בגדים-150

(ולהוסיף-  שכר דירה,חשמל,מים,ארנונה,מיסים)

ואז לעשות סיכום של כל ההוצאות,

ואז נגיד שהמשכורת 4000 פחות הסכום של ההוצאות,

יוצא שנשאר לכם 1500.

אז את יכולה לחסוך כל חודש 1000 ש"ח.

כמובן שסתם זרקתי מספרים..

בהצלחה!

לרשום כל דבר (!) שמוציאים ושמכניסים. (לנו יש טבלה מפורטת שאשלח לך אם תרצי)

זה מאוד עוזר, במיוחד למעקב וכדי להבין לאן באמת הכסף הולך.

זה נשמע מעיק, ולוקח קצת זמן להתרגל, אבל יכול מאוד לעזור.

אני באמת לא מבינה לאן כסף נעלם!

וזה מלחיץ!

בכל חודש מורידים בבנק את הסכום לחסכון לפני כל הוצאה אחרת ומנסים להסתדר עם מה שנשאר.

אבל חסכון איננו מבצע זמני אלא דרך חיים.

כבר מגיל צעיר צריך לדאוג לחסכונות לעת פרישה ולדאוג שבכל עבודה שאנחנו עובדים יפרישו עבורנו כספים לפנסיה, לביטוח לאומי, לקרן השתלמות וכו'.

הסכומים הללו אינם גדולים אבל הם מצטברים ומבטיחים שגם בגיל מבוגר נוכל לחיות בנוחות וברווחה.

בשום פנים אמור לוותר על הדבר הזה, זה יותר חשוב מכל חסכון שהוא.

בהנחה שהולכים על ניירות ערך מסוכנים (ואין סיבה שלא לאדם צעיר), ת"א 100 נתן בשנים האחרונות ממוצע של כ-7% בשנה (כולל התרסקות 2008).

תורידו מזה קצת מיסים, נשארנו עם מרכיב הזמן ששווה הרבה, גם אם מדובר על לחסוך משכורת-שכר-מינימום למשך הזמן של השרות הצבאי (וגם את ה"משכורת" הצבאית אין סיבה לבזבז).

אחר כך - במקום לבזבז את הקרן, אפשר מדי פעם להתפנק ולבזבז את הריבית כשהקרן נשארת בצד.

הנה דוגמא ממש קיצונית

בשום תחום

גם אם היא לא מדברת על אלהורות במפורש, זה עלול להשפיע בין השורות (גם אם היא לא שמה לב לכך) ולא בא לי היות מושפעת מכך.

חוץ מזה, אם היא טועה בעניין כה רציני וחשוב (הורות) , למה לי לחשוב שהיא צודקת בעניין אחר(כספים)?

זו דעתי

הוא זה שמאפשר לבצע הרבה דברים אחרים שבלעדיו הופכים לבלתי אפשריים.

אם חס וחלילה מחר יקרה לי משהו ולא אוכל לעבוד, יהיה לי עדיין לחם לאכול ובגד ללבוש.

(ואל תגידו לי ביטוח.יש אחד, אבל כמה שנים ועורכי דין יצטרכו עד שהם ישלמו? ספרו את זה ליורשים של זקנים שנלחמו משך שנים בחברות ביטוח בבתי משפט).

אם אני מחר אתאדה מן העולם הזה, לא יפרסמו על המשפחה שלי "יהודים רחמנים בני רחמנים".

אם מחר הבן שלי (או אני) נצטרך ח"ו ניתוח יקר, לא נצטרך לגייס תרומות. יש...

בתור אברכית לשעבר אני מנחש שהמספרים שאני משחק איתם יראו לך הרבה כסף, אבל האמיני לי - את ההון הראשוני חסכתי משכר שהיה קרוב לשכר מינימום (עבודה במשרה חלקית).

אם עובדים נכון ומהגיל המתאים לא מאוד מסובך לחסוך חצי מליון שקל שיכול להיות הון ראשוני לדירה, או בתור בסיס ל"משחקים" בבורסה בסגנון הסולידית.

ולא התחתנתי בגיל 30. התחתנתי בגיל 21.7, וגם אחר כך חייתי חיים שקרובים לרמת החיים של אברך (דירה פשוטה, בלי רכב בשנתיים הראשונות, בלי מותרות מעבר לנחוץ ממש) למרות שהייתה לי משכורת נורמלית.

יש לי רכב בן 14 בחניה, ואין לי שום בעיה לקנות מחר בבוקר מרצדס חדשה. אני לא עושה את זה כי אני חושב שזה לא נכון, לא כי אני לא יכול.

שלמעשה הגשימה את חלומו הגדול של כל אברך - ללמוד בלי הצורך לעבוד.

(כן, אני יודע שזה הגזמה, אבל זה כיוון לא רע לחסוך מליון-מליון וחצי שקל ולחיות ממנו בלי לעבוד אם המטרה בחיים היא ללמוד תורה)

אני בטוחה שזה ממש פשוט ונגיש לכל אחד, לכן המיליונרים מסתובבים ברחובות.

תלמד אותם איך חיים בסגפנות אברכית והכסף תופח.

נשמע מעניין.

אתה יכול להתעשר רק מזה.

ודי לדמגוגיה.

יש מספיק אנשים שלא חיים בהמתנה לחסכונות התופחים- ועדיין יש להם בטחונות כלכליים ליום סגריר.

ועדיין הם לא יפלו כנטל על הציבור.

אולי הם לא יכולים מחר בבוקר לקנות מרצדס- אבל אני לא בטוחה שהם מצטערים על זה.

לעבוד כמו חמור ולחסוך כל שקל אפשרי עד שמגיעים לסכום הזה, ואחר כך לחיות כמו הסולידית רק במקום לקום ב-10 ללכת לכולל...

אגב, מכיר כמה אנשים שעושים את זה ברמה זו או אחרת.

הקימו עסק מצליח, שכרו עובדים לנהל אותו ובזמן שהתפנה להם הולכים ללמוד.

(נפתלי בנט למשל רץ לפוליטיקה אחרי שהוא  הרוויח סכום שפטר אותו מלעבוד כל חייו. טכנית היה יכול ללכת לכולל וללמוד, עם ה-20 מליון שקל שבערך העריכו שהו שווה, אפשר להוציא כל שנה 200 אלף שקל ותאורטית הכסף לא יגמר לעולם)

נו באמת, הבחור רוצה ללמוד תורה. בשביל זה הוא ילך עכשיו לשעבד את עצמו לעבודה כ''כ הרבה שנים עד שיהיה לו בטחון כלכלי?

זה מגוחך!

אברכים (בעצם, רוב האנשים) חיים מהיד לפה וזו הדרך הטובה והמתאימה להם ביותר. נקודה.

אני עושה את ההשתדלות שלי כדי להביא לחם הביתה, כל השאר לא תלוי בי.

מפתח פרנסה לא נמצא בידיים שלנו.

אם יש אפשרות לחסוך פה ושם - בבקשה.

אבל מפה ועד לסגף את עצמי? יש גבול.

אולי הסולידית לא משועבדת לכללים החברתיים ולתרבות הצריכה, אבל היא משועבדת לכמות המזומנים ששוכבים לה בבנק ולאיזה עתיד טוב ורגוע שבשבילו היא מקריבה כמעט א כל חייה.

חיים של אומללות.

אם עומדים ביעד ולא חורגים ממנו כי רוצים עוד (יש לו מנה רוצה מאתיים...), אפשר להתקדם מאוד יפה.

גם אם לא נחרוג מהיעד נשאר משועבדים למטרה מסויימ.

בסופו של דבר, תפקידנו בעולם הוא פשוט לחיות (מה זה חיים זה כבר דיון אחר..),

מציאות של רדיפה מתמדת אחרי מטרה נעלמת כלשהי, זה ממש לא חיים!

ובכל מקרה אברכים הם מאוכלי המן. אוכלים היום את של היום וזהו...

סבים שלי גם חסכו כל החיים והיה להם סכום רציני ביותר והכל היה נראה יציב

ואז מדינה חזקה שבה הם גרו התפרקה ובן רגע הם הפכו לעניים ורעבים ללחם

זה מה שקרה ב1990 ברוסיה 

והם יכלו לקנות דברים, ליהנות מזה, לעזור לילדים. אז רובל היה שווה דולר, לסבא וסבתא נשרפו ככה 20000 ולסבתא שנייה 8000 

ולא כולם יודעים להשקיע בבורסה, אני מניחה שלא אחד ולא שתיים הפסידו שם את כספם ורב האנשים לא יודעים לנהל עסק מצליח, לא כולם נולדים חכמים ומוכשרים. 

והרבה פעמים יש הוצאות שאי-אפשר לחסוך עליהם

לדוגמא מכירה מישהו שהורים שלו נפטרו והוא היה צריך לעזור לכמה אחים קטנים, ממשכורת שלו

ואין סיבה שבן אדם צעיר ייפטר מן העולם בפתאומיות, חבל לחיות בפחד מזה

למרות שכמובן כדאי לחסוך ולהשתדל 

רובל לא באמת היה שווה דולר, נניח בעדינות.

ודוגמא אחרת - מדוף בארצות הברית

כל מי שהשקיע בעצם איבד השקעות שלו

נראה לי שבאמריקה זה בהחלט יכול לקרות ולא רק שם שאתה משקיע במשהו שנראה יציב ואז זה מתמוטט

גם אצלנו אם תתחיל מלחמה רצינית ובלי נס גלוי היא כן תתחיל בעוד 10- 20 שנים, אז בורסה תיפול ובנקים לא יתנו להוציא כסף

מה יהיה עם כלכלה ובנקים אם מצב בטחוני יחמיר? כל החסכונות יישרפו

וכן, בבורסה יש סיכון כמו בכל דבר. גם בלקנות דירה יש סיכון שהיא תישרף...

היא לא רוצה ילדים?בעיה שלה-בטח לא שלי והערכים שלה לא מענינים אותי כהוא זה ולכן אין מה להתרגש מהם.

אחת שחיה על חשבון הציבור באופן קבוע ורק לפני שאתם זורקים עלי עגבניות תנו לי להזכיר לכם ש:

בזמן שרובכם התחתנתם אני מילאתי את חובתי למדינה במיסגרת צבא ההגנה לישראל

שילמתי ביטוח לאומי כמוכם ולא ויתרו לי על שקל ועוד חסכו על חשבוני 18 שנות תשלום

אהה וגם מיסים שילמתי וארנונה אל תדאגו גם על זה אף אחד לא ויתר לי

מי שבוחר לקרוא את הבלוג שלה ולתת לו פרסום הוא זה שמעודד אותה,לא רוצים לעודד אותה?אל תקראו את הבלוג שלה יש דברים הרבה יותר מענינים מילה שלי

גם אני לא מעונינת בחפצים או במסעדות

גם אני לא מעונינת בקרירה

גם אני לא רודפת אחרי כסף

אבל בניגוד אליה לא עשיתי מזה בלוג

וזכותנו לבחור יותר טוב ממנה

אני קמה כשקרני השמש מאירות אותי. לא זוכרת מתי לאחרונה השתמשתי בשעון מעורר. מבשלת ומכינה לעצמי כל יום ארוחה טעימה, וכשמתחשק לי משלבת עגבניות ופטריות ונענע שאני מגדלת באדנית במרפסת. יוצאת לסיבוב על האופניים, או לריצת 5 ק"מ עד לחוף אכדיה. תלוי עד כמה אני ממהרת. אני כמעט אף פעם לא ממהרת. שקט בחוץ. כולם הרי עובדים. אחרי מדיטציה בחוף קופצת לבין-תחומי. מעבירה שעתיים בספריה עם "הרפובליקה" של אפלטון. שבה ונתקלת במשל המערה - על אותו אסיר שהצליח להימלט מהמערה בה חי כל חייו, אך כשהוא שב פנימה ומנסה לספר לחבריו האסירים מה יש שם בחוץ - הם לא מאמינים לו, וסבורים שהוא הוזה. חוזרת הביתה. מפטפטת עם הבן זוג. מציירת קצת. אחר כך פותחת את הקיובייס ועושה קצת רמיקסים. זה טוען אותי בהשראה לכתוב איזהשהו פוסט, שהאפקט המצבר שלו על אלפי קוראי כנראה משמעותי יותר מכל דבר שעשיתי בשנותיי כעכברית קריירה. אני לא כבולה לשום דבר. סילקתי מחיי כל אלמנט שלילי - החל מעבודה מלחיצה, עבור בהתחייבויות בלתי אפשריות וכלה באנשים רעילים. יש לי מספיק כסף כדי לחיות כפי שאני חיה היום עד יומי האחרון. כך לפחות לפי הפעם האחרונה שהצצתי בתיק ההשקעות בן שבע הספרות שלי - אי שם בסוף ספטמבר. זה לא מפריע למשועבדים לטעון בפני שלעולם אהיה "משועבדת לכסף". עולם מוזר - כנראה שנגעתי בעצב חשוף אם אנשים שאינני מכירה כותבים עלי דברים נבזיים כל כך. אני מקווה שאת ישנה היטב בלילה, מפני שבזמן שאת עובדת את הקב"ה, את עוברת במזיד על מצוותיו.

אז למה טרחת להגיע עד פה לאיזה פורום זניח יחסית ולהתיחס לתגובה זניחה יחסית שהרי אם את ככ שלמה עם עצמך אז מה איכפת לך ככ מה אחרים חושבים או כותבים?אין מקום לא צריכה להתנצל על כלום זו בעיה שלך שאת לא מסוגלת לשמוע דעות אחרות.

מאז שהראיתי לבעלי את הבלוג. הוא לא מפסיק לדבר על הזה.

פתח את כל האתרים באנגלית.. לומד את הנושא בעיון (לצערי)

זה בערך הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו בבית.

מקווה שלא ממש יגיע לידי יישום- כי זה לא בשבילי. (הוא טוען שניתן לחסוך עד שמגיעים הילדים)

אין לי שום ענין להתנזר מחיי החומר. אני אדם גשמי.

לא מבינה מה הטעם של חסכנות קיצונית שכזו.

אגב, יש איזשהו בלוג באנגלית לא זוכרת את השם שכותב אותו אדם נשוי עם ילד ושם הוא מתייחס לכל נושא הילדים. אבל כמובן שזה לא ממש מעשי ושייך למשפחות מרובות ילדים כמו במגזר שלנו (ואני מדברת על יותר מ3 ילדים ומעלה) ואשריינו שכך.

אני לא חושב שיש לך מה להצטער. אפשר לקחת את הגישה שלה גם חצי.

אפשר לעבוד בחצי משרה ולקבל חצי משכורת מהשיטה של הסולידית, או  להוריד ימי עבודה בשבוע, או כל כיוון אחר.

והאם את רואה את עצמך ככה לא עושה כלום עוד 70 שנה? את אדם צעיר

זה נחמד לפעמים חיים כמו שלך כתור כמה ימי חופש , אבל ממש לא באופן קבוע 

אני נמצאת בשלב הכי עמוס בחיים כנראה ולא זוכרת את עצמי אי פעם מלאת סיפוק וממצה את עצמי כמו עכשיו

כשאני כותבת שלב עמוס אני מתכוונת לזה:

קמה לפנות בוקר עובדת עד 4 אוספת את הילדים משחקת איתם אחרי צהרים ארוחת ערב

מקלחות קצת זמן עם הבעל , קצת עבודות בית והופ לישון כי מחר יש עוד יום כזה

נשמע לי מוזר שיש אדם שנחמד לו כל היום לעסוק רק בתחביבים ולא במשהו אמיתי

אשריו ואשרי חלקו 

מה עושים איתו זה כבר שאלה אחרת...

זה לעבוד בשכר גבוה, ליהנות מהכסף ולחסוך דרך קופות הפנסיה וקרנות ההשתלמות.

אנחנו מחזיקים קופת חירום סבירה להוצאות גדולות ובלתי צפויות וזהו.

אם נשארו עודפים בחודש מסויים מוציאים אותם בהזדמנות אחרת

אם אנשים יחיו יותר מדי, הכסף שם (שניתן למשוך אותו רק כקצבה) - יתאפס.

כל אחד מקבל רק לפי מה שהוא חסך. ולכן צריך לחסוך בהתמדה מכל המשכורות בכדי שבגיל המתאים אפשר יהיה לפרוש ללא מחסור.

הרי אף אחד לא יצרוך והמון עסקים יפשטו רגל

2. לא קראתי בלוג שלה אבל מי באמת ראה כמה יש לה כסף, הרי כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה - לך תבדוק

3. נראה לי ששנים שהיא חסכה הביאו אותה לשחיקה מסוימת. ואלה השנים שאמורים להיות שנים טובות, אנחנו לא חיים לנצח ובטח לא צעירים לנצח

4. לקרוא ספר משעמם אפשר בכל גיל, אבל להקים משפחה לא

5. צריך לשים לב שחיסכון לא יפגע בבריאות בטווח ארוך למרות שרווק באמת יכול לחסוך די הרבה 

6. שיהיה לבריאות. הייתה לה מטרה, היא הגשימה אותה - יופי, זה זכותה. 

מה היא מתכננת לעשות עם עצמה ב 70 שנה הקרובות?

ללכת כל יום לכושר לאכול פסטה עם כמהין. ומה עוד?!

להסכים איתה אני לא מנסה - זה החיים שלה שתעשה מה שהיא רוצה כל עוד זה לא פלילי

אני פשוט מנסה להבין מה זה נותן לה 

מה בכלל אמור אורח החיים שלנו לתת לנו?

כשם שאת לא מבינה אותה, יתכן והיא לא תבין אותך.

ואני שואלת אותה האם גם האורח חיים שלה נותן לה את זה 

ואם היא רואה את עצמה ממשיכה ככה עוד 70 שנה או שזה סתם הרפיה חולפת לתקופה (שזה דבר הגיוני בעיני)

לא הבנתי מה כולכם יצאתם להגן עליה

שאלית שאלה לגיטימית תנו לה לענות בעצמה

אני רק שואלת אותך.

את רואה את עצמך עושה את אותו דבר עוד שבעים שנה?

מה שאני עושה נאה לשלב בחיים בו אני נמצאת

בהמשך יש נכדים אחר כך נינים

ובגיל 100 עושים את מה שהיא עושה עכשיו 

היא רוצה להגיע לגיל 100 בעודה בת 30 

סבתא שלי בבית אבות חיה כמו שהיא חיה עכשיו,

אבל יש לה ילדים יש לה נכדים יש לה עבר מפואר וחיים עתירי עשיה 

כל אלו שמדברים על תרבות הצריכה הם שמאלנים חולים.

יש טעם להתנהל נכון כספית, אבל לחסוך כסף ולא להנות ממנו זה מטומטם לחלוטין.

מי שכסף חשוב לה מילדים היא אישה חולה, והדבאר היחיד שטוב אצלה הוא שלא יהיה לה המשך, כמו לכל אלו שנוהגות כמוה.

לא חושב שיש טעם לתת אותם לעוד מישהו

החיים שלה לא מענינים אותי

הדיעות שלה לא מענינות אותי

הייתי ממשיכה לחיות מצוין גם בלי לדעת אי פעם על קיומה

ו...יש לי הרגשה שאני אמשיך לחיות מעולה בלי לקרוא אי פעם מילה אחת שלה

מה את מבינה במצוותיו של הקב"ה.

לידיעתך, כנראה שלא חל עליך איסור לשון הרע ע"פ ההלכה היהודית, ולכן אין בדברים שום איסור הלכתי. וחוץ מזה, ברור שהדברים הם לתועלת.

ההתנשאות והדיבור בשם הקב"ה, כשאלו באים מפי אדם עם מערכת ערכים מעוותת כ"כ, עד כדי שהוא מחליט להיות "אלהורי" - מקוממים במיוחד.

כי... יחד עם זה שהיא בעד אל-הורות כהגדרתכם, היא כתבה פוסט מעניין לגבי ילדים.. (שווה לקרוא גם את התגובות)

האם הילד שלך הוא מכשול בפני עצמאות כלכלית?

ושוב זה מוכיח שהיא משועבדת לאיזו מטרה של עצמאות כלכלית כלשהי ומקריבה את הכל בדרך לשם.

גם אם בשורה התחתונה היא תמליץ על תכניות חסכון עם ילדים (למרות שאין לי מושג איך היא יכולה לייעצ במשהו שאין לה יד ורגל בו), בכל אופן, הילדים מבחינתה הם סוג של אבן נג בדרך ובואו נראה מהאפשר לעשות איתם.

אישה מסכנה.

אבל חבל לבזבז על זה אנרגיה

יש לא מעט זוגות שפשוט לא מצליחים. אולי בעתיד יצליחו, עכשיו לא.

יש תוספת למלגה לפי מספר הילדים? נראה לי שאצלנו הסכום קבוע..

בעזהי"ת

אבל רק כי זה כולל דירה..

ז"א מקבלים דירה מהכולל, משלמים שכ"ד ומקבלים מלגה+ שכר דירה..

הוא ילך לעבוד

את תלכי ללמוד גמרא באיזה מדרשה מודרנית (בית מורשה או משהו כזה).

שם יש תקציב

יש חשמל, מים גז פלאפונים נסיעות בטוח בריאות אוכל קצת בגדים פעם בחודש או יותר לצאת לקפה 

(הרבה יותר חשוב לזוג צעיר לבלות ביחד מאשר לחסוך. זה החסכון האמיתי לחיים- בנק של זכרונות מתוקים)

בשנים הראשונות קצת פה ושם ובשנים האחרונות בכלל לא.

אני אישית נמצאת כבר בשלב שזה לא מענין אותי

מבחינתי הבילוי הכי טוב זה הדברים הפשוטים עם המישפחה בבית-להיות עם בעלי והילדים ביחד

מי אמר שבילוי חייב להיות מסעדה או סרט?

לפעמים אפשר להנות הרבה יותר ממשחק משותף (אפשר להכין אותו יחד או להשאיל מההורים),

מהליכה למעיין קרוב או למסלול הליכה באיזור, הליכה לחוף הים ביום חורף יפה יכולה להיות מדהימה,

אפשר גם סתם לעשות פיקניק בפארק יפה ואפילו ללכת יחד לכותל או לקברי צדיקים.

כל ההצעות האלה לא עולות כסף (אלא אם כן זה רחוק ואז הנסיעה עולה. אבל אפשר בהחלט לשלב עם נסיעה אחרת)

בתור זוג שמרוויח לפעמים אפילו פחות אנחנו אוגרים בעיקר זכרונות מהסוג הזה (היינו פעם אחת ויחידה מאז החתונה בבית קפה) ואני חושבת שנהנינו לא פחות (ואולי אפילו יותר) מאנשים שמוציאים על בילויים הרבה כסף

לא חשבתי על זה כך עד היום

אני אוהבת ללכת לקבר רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס

לא לדבר על קבר של רבי נחמן

זה האוירה שם מיוחדת

ומדברת אחת שכל שנה טסה גם לחו"ל גם לאילת ,יוצאת לבתי מלון והמון מסעדות ובתי קפה.

חברון זה מקום שהנשמה שלי מרגישה שייכות אליו, והתפילות מתקבלות יותר (או לפחות קל לי יותר להתפלל שם)

ואני הרבה יותר מתרגשת ללכת לשם מאשר ללכת לבית קפה או מסעדה.

כמעט לכל אחד יש מקומות שהנשמה שלו מאותת לו שיש לו איזושהי קרבה מיוחדת לשם, ואז זו בהחלט חוויה ללכת לשם. הרבה פעמים זה קברי צדיקים מיוחדים שיש אליהם קרבה מיוחדת.

בקברי צדיקים בעיקר בודדים (שלא בתוך בית קברות) יש גם הרבה פעמים אווירה מיוחדת שעושה טוב לנשמה, ואז כיף ללכת לשם.

באמת רוחני ומרגש!

שיחיו בטוב ובנעימים כשתהיה להם יותר הכנסה שיתחילו לחסוך

או אם נורא מתעקשים שיחסכו עכשיו 100 שקל וזהו

אם אתה מוכן אנה פרט לי איך אתה מסתדר עם 600-700 שקל לחודש לאוכל.

(אלא אם אתה אוכל בבתי תמחוי)

ולא, לא בעוני כבד מדי.

רק תן לי בבקשה פירוט איך עשית את זה.

לא קונים אוכל תעשייתי

לא קונים חטיפים וגלידות (מכינים בבית)

אוכלים בשר רק שלוש או ארבע פעמים בשבוע

קונים מחברות זולות ולא ממותגות

ועל כל הנ''ל הוצאנו פחות מ600 בחודש.

הבית היה מלא ותמיד היתה הרגשה של שפע, בסופו של דבר שמנו לב שזה גם יוצא לנו זול..

אנחנו מוציאים 700 חודשי לא כולל טיטולים ותמ"ל לקטנה..

אבל החשבון במכולת היה סביב קצת יותר מהסכום הזה, כולל מוצרים שקונים במכולת והם לא אוכל.

בלי סיפורים וסיסמאות?

אני מוציאה יותר מזה בשבוע אחד. אנחנו אמנם עם ילדים אבל בכל זאת.

רק המטרנות והטיטולים , עוד אוכל , נסיעות ....

בלי ילדים חיינו ברווח מ 4 כולל בילויים.

עכשיו ביותר מכפול מזה עם 2 ילדים אנחנו מסתדרים בקושי 

(1500 דירה, 2500 מעון , הרבה יותר חשמל ומים (כי צריך לחמם כמו שצריך ויש גם אמבטיות))

ארנונה ב"ה בלי הנחה בכלל, חיתולים ל 2 ילדים, מטרנה , משחקים, בגדים לילדים ...

תסתכלי ימינה שמאלה, תחשבי מה את יודעת לעשות (כל עוד את לא עובדת) ואחרים מוכנים לשלם על זה:

בייביסיטר, תיקוני תפירה, אפילו נקיון/תחזוקת בית פה ושם.

את לא מחפשת עבודה קבועה כמנקה, אבל פה ושם לעשות את זה יכול להכניס עוד כמה שקלים נחוצים.

אבל מדרשות אחרות כן

אני עושה את זה רק להרגשה הטובה, לא יודעת אם זה צעד נבון, כי אין תשואה כמעט לכסף....

תחשבי כמה כסף יהיה לכל ילד בגיל 20, כשתצטרכו את הכסף הזה.. (100X12X20)

ואם יש במקרה חודש שהרווחתם יותר אפשר להפריש עוד קצת לכל ילד.

(ואינפלציה)

אבל עדין זה שווה

אפילו מקיצבת נכות הצלחתי כמה שנים לשים בצד 400 שח לחודש והצטבר סכום נאה שיכולנו להשתמש בו למימון המעבר לחו"ל

אולי עדיף משהו שאפשר להוריד למחשב האישי ויתנהל מקומית ואל ב DB שלך ...

ברור שאין לי עניין שיראו חשבונות, אבל כשאמרו לי הגנה טובה, חשבתי על הגנה כמו של PayPal. ואני לא בטוח שצריך הגנה כל כך חזקה.

טוב נסחפתי...

אבל אח"כ (שנה שעברה) עברנו תקופה קשה כלכלית והשתמשנו בכסף ששמרנו.

לפני שהתחתנו כל אחד הצליח לחסוך קצת כסף, שלו הלך על ההוצאות של החתונה, שלי הלך על החודשים הראשונים לאחר מכן, שהיו די קשים כלכלית.

עכשיו אנחנו מנסים לחסוך אבל זה קצת קשה, סוגרים את החודש בול (מבחירה.  כתוצאה מהחלטה לוותר על דברים מסויימים לטובת דברים אחרים.  לא מתכוונים להמשיך לסגור *בול* במשך כל החיים).

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)