כמה הולך על אוכל? (כמה אוכל נזקר לפח?)

כמה נסיעות?

כמה הולך על שכירות/משכנתא+תיקונים?

אני חושבת שאנחנו בשנה הראשונה לא הצלחנו לחסוך משהו בכלל.

היה משהו שמאוד עזר לנו לשלוט בהוצאות,הלכנו לפעמונים

הם נתנו לנו טיפים איך להתנהל כלכלית נכון וזה מאוד עזר לנו.

לדעתי כדאי להתחיל עם דף חודשי של הוצאות,

בו את כותבת את כל ההוצאות שהיו לך החודש.

ואז לסכם כל נושא,

לדוג':אוכל-700

      נסיעות-200

      בגדים-150

(ולהוסיף-  שכר דירה,חשמל,מים,ארנונה,מיסים)

ואז לעשות סיכום של כל ההוצאות,

ואז נגיד שהמשכורת 4000 פחות הסכום של ההוצאות,

יוצא שנשאר לכם 1500.

אז את יכולה לחסוך כל חודש 1000 ש"ח.

כמובן שסתם זרקתי מספרים..

בהצלחה!

לרשום כל דבר (!) שמוציאים ושמכניסים. (לנו יש טבלה מפורטת שאשלח לך אם תרצי)

זה מאוד עוזר, במיוחד למעקב וכדי להבין לאן באמת הכסף הולך.

זה נשמע מעיק, ולוקח קצת זמן להתרגל, אבל יכול מאוד לעזור.

אני באמת לא מבינה לאן כסף נעלם!

וזה מלחיץ!

בכל חודש מורידים בבנק את הסכום לחסכון לפני כל הוצאה אחרת ומנסים להסתדר עם מה שנשאר.

אבל חסכון איננו מבצע זמני אלא דרך חיים.

כבר מגיל צעיר צריך לדאוג לחסכונות לעת פרישה ולדאוג שבכל עבודה שאנחנו עובדים יפרישו עבורנו כספים לפנסיה, לביטוח לאומי, לקרן השתלמות וכו'.

הסכומים הללו אינם גדולים אבל הם מצטברים ומבטיחים שגם בגיל מבוגר נוכל לחיות בנוחות וברווחה.

בשום פנים אמור לוותר על הדבר הזה, זה יותר חשוב מכל חסכון שהוא.

בהנחה שהולכים על ניירות ערך מסוכנים (ואין סיבה שלא לאדם צעיר), ת"א 100 נתן בשנים האחרונות ממוצע של כ-7% בשנה (כולל התרסקות 2008).

תורידו מזה קצת מיסים, נשארנו עם מרכיב הזמן ששווה הרבה, גם אם מדובר על לחסוך משכורת-שכר-מינימום למשך הזמן של השרות הצבאי (וגם את ה"משכורת" הצבאית אין סיבה לבזבז).

אחר כך - במקום לבזבז את הקרן, אפשר מדי פעם להתפנק ולבזבז את הריבית כשהקרן נשארת בצד.

הנה דוגמא ממש קיצונית

בשום תחום

גם אם היא לא מדברת על אלהורות במפורש, זה עלול להשפיע בין השורות (גם אם היא לא שמה לב לכך) ולא בא לי היות מושפעת מכך.

חוץ מזה, אם היא טועה בעניין כה רציני וחשוב (הורות) , למה לי לחשוב שהיא צודקת בעניין אחר(כספים)?

זו דעתי

הוא זה שמאפשר לבצע הרבה דברים אחרים שבלעדיו הופכים לבלתי אפשריים.

אם חס וחלילה מחר יקרה לי משהו ולא אוכל לעבוד, יהיה לי עדיין לחם לאכול ובגד ללבוש.

(ואל תגידו לי ביטוח.יש אחד, אבל כמה שנים ועורכי דין יצטרכו עד שהם ישלמו? ספרו את זה ליורשים של זקנים שנלחמו משך שנים בחברות ביטוח בבתי משפט).

אם אני מחר אתאדה מן העולם הזה, לא יפרסמו על המשפחה שלי "יהודים רחמנים בני רחמנים".

אם מחר הבן שלי (או אני) נצטרך ח"ו ניתוח יקר, לא נצטרך לגייס תרומות. יש...

בתור אברכית לשעבר אני מנחש שהמספרים שאני משחק איתם יראו לך הרבה כסף, אבל האמיני לי - את ההון הראשוני חסכתי משכר שהיה קרוב לשכר מינימום (עבודה במשרה חלקית).

אם עובדים נכון ומהגיל המתאים לא מאוד מסובך לחסוך חצי מליון שקל שיכול להיות הון ראשוני לדירה, או בתור בסיס ל"משחקים" בבורסה בסגנון הסולידית.

ולא התחתנתי בגיל 30. התחתנתי בגיל 21.7, וגם אחר כך חייתי חיים שקרובים לרמת החיים של אברך (דירה פשוטה, בלי רכב בשנתיים הראשונות, בלי מותרות מעבר לנחוץ ממש) למרות שהייתה לי משכורת נורמלית.

יש לי רכב בן 14 בחניה, ואין לי שום בעיה לקנות מחר בבוקר מרצדס חדשה. אני לא עושה את זה כי אני חושב שזה לא נכון, לא כי אני לא יכול.

שלמעשה הגשימה את חלומו הגדול של כל אברך - ללמוד בלי הצורך לעבוד.

(כן, אני יודע שזה הגזמה, אבל זה כיוון לא רע לחסוך מליון-מליון וחצי שקל ולחיות ממנו בלי לעבוד אם המטרה בחיים היא ללמוד תורה)

אני בטוחה שזה ממש פשוט ונגיש לכל אחד, לכן המיליונרים מסתובבים ברחובות.

תלמד אותם איך חיים בסגפנות אברכית והכסף תופח.

נשמע מעניין.

אתה יכול להתעשר רק מזה.

ודי לדמגוגיה.

יש מספיק אנשים שלא חיים בהמתנה לחסכונות התופחים- ועדיין יש להם בטחונות כלכליים ליום סגריר.

ועדיין הם לא יפלו כנטל על הציבור.

אולי הם לא יכולים מחר בבוקר לקנות מרצדס- אבל אני לא בטוחה שהם מצטערים על זה.

לעבוד כמו חמור ולחסוך כל שקל אפשרי עד שמגיעים לסכום הזה, ואחר כך לחיות כמו הסולידית רק במקום לקום ב-10 ללכת לכולל...

אגב, מכיר כמה אנשים שעושים את זה ברמה זו או אחרת.

הקימו עסק מצליח, שכרו עובדים לנהל אותו ובזמן שהתפנה להם הולכים ללמוד.

(נפתלי בנט למשל רץ לפוליטיקה אחרי שהוא  הרוויח סכום שפטר אותו מלעבוד כל חייו. טכנית היה יכול ללכת לכולל וללמוד, עם ה-20 מליון שקל שבערך העריכו שהו שווה, אפשר להוציא כל שנה 200 אלף שקל ותאורטית הכסף לא יגמר לעולם)

נו באמת, הבחור רוצה ללמוד תורה. בשביל זה הוא ילך עכשיו לשעבד את עצמו לעבודה כ''כ הרבה שנים עד שיהיה לו בטחון כלכלי?

זה מגוחך!

אברכים (בעצם, רוב האנשים) חיים מהיד לפה וזו הדרך הטובה והמתאימה להם ביותר. נקודה.

אני עושה את ההשתדלות שלי כדי להביא לחם הביתה, כל השאר לא תלוי בי.

מפתח פרנסה לא נמצא בידיים שלנו.

אם יש אפשרות לחסוך פה ושם - בבקשה.

אבל מפה ועד לסגף את עצמי? יש גבול.

אולי הסולידית לא משועבדת לכללים החברתיים ולתרבות הצריכה, אבל היא משועבדת לכמות המזומנים ששוכבים לה בבנק ולאיזה עתיד טוב ורגוע שבשבילו היא מקריבה כמעט א כל חייה.

חיים של אומללות.

אם עומדים ביעד ולא חורגים ממנו כי רוצים עוד (יש לו מנה רוצה מאתיים...), אפשר להתקדם מאוד יפה.

גם אם לא נחרוג מהיעד נשאר משועבדים למטרה מסויימ.

בסופו של דבר, תפקידנו בעולם הוא פשוט לחיות (מה זה חיים זה כבר דיון אחר..),

מציאות של רדיפה מתמדת אחרי מטרה נעלמת כלשהי, זה ממש לא חיים!

ובכל מקרה אברכים הם מאוכלי המן. אוכלים היום את של היום וזהו...

סבים שלי גם חסכו כל החיים והיה להם סכום רציני ביותר והכל היה נראה יציב

ואז מדינה חזקה שבה הם גרו התפרקה ובן רגע הם הפכו לעניים ורעבים ללחם

זה מה שקרה ב1990 ברוסיה 

והם יכלו לקנות דברים, ליהנות מזה, לעזור לילדים. אז רובל היה שווה דולר, לסבא וסבתא נשרפו ככה 20000 ולסבתא שנייה 8000 

ולא כולם יודעים להשקיע בבורסה, אני מניחה שלא אחד ולא שתיים הפסידו שם את כספם ורב האנשים לא יודעים לנהל עסק מצליח, לא כולם נולדים חכמים ומוכשרים. 

והרבה פעמים יש הוצאות שאי-אפשר לחסוך עליהם

לדוגמא מכירה מישהו שהורים שלו נפטרו והוא היה צריך לעזור לכמה אחים קטנים, ממשכורת שלו

ואין סיבה שבן אדם צעיר ייפטר מן העולם בפתאומיות, חבל לחיות בפחד מזה

למרות שכמובן כדאי לחסוך ולהשתדל 

רובל לא באמת היה שווה דולר, נניח בעדינות.

ודוגמא אחרת - מדוף בארצות הברית

כל מי שהשקיע בעצם איבד השקעות שלו

נראה לי שבאמריקה זה בהחלט יכול לקרות ולא רק שם שאתה משקיע במשהו שנראה יציב ואז זה מתמוטט

גם אצלנו אם תתחיל מלחמה רצינית ובלי נס גלוי היא כן תתחיל בעוד 10- 20 שנים, אז בורסה תיפול ובנקים לא יתנו להוציא כסף

מה יהיה עם כלכלה ובנקים אם מצב בטחוני יחמיר? כל החסכונות יישרפו

וכן, בבורסה יש סיכון כמו בכל דבר. גם בלקנות דירה יש סיכון שהיא תישרף...

היא לא רוצה ילדים?בעיה שלה-בטח לא שלי והערכים שלה לא מענינים אותי כהוא זה ולכן אין מה להתרגש מהם.

אחת שחיה על חשבון הציבור באופן קבוע ורק לפני שאתם זורקים עלי עגבניות תנו לי להזכיר לכם ש:

בזמן שרובכם התחתנתם אני מילאתי את חובתי למדינה במיסגרת צבא ההגנה לישראל

שילמתי ביטוח לאומי כמוכם ולא ויתרו לי על שקל ועוד חסכו על חשבוני 18 שנות תשלום

אהה וגם מיסים שילמתי וארנונה אל תדאגו גם על זה אף אחד לא ויתר לי

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

וזכותנו לבחור יותר טוב ממנה

אני קמה כשקרני השמש מאירות אותי. לא זוכרת מתי לאחרונה השתמשתי בשעון מעורר. מבשלת ומכינה לעצמי כל יום ארוחה טעימה, וכשמתחשק לי משלבת עגבניות ופטריות ונענע שאני מגדלת באדנית במרפסת. יוצאת לסיבוב על האופניים, או לריצת 5 ק"מ עד לחוף אכדיה. תלוי עד כמה אני ממהרת. אני כמעט אף פעם לא ממהרת. שקט בחוץ. כולם הרי עובדים. אחרי מדיטציה בחוף קופצת לבין-תחומי. מעבירה שעתיים בספריה עם "הרפובליקה" של אפלטון. שבה ונתקלת במשל המערה - על אותו אסיר שהצליח להימלט מהמערה בה חי כל חייו, אך כשהוא שב פנימה ומנסה לספר לחבריו האסירים מה יש שם בחוץ - הם לא מאמינים לו, וסבורים שהוא הוזה. חוזרת הביתה. מפטפטת עם הבן זוג. מציירת קצת. אחר כך פותחת את הקיובייס ועושה קצת רמיקסים. זה טוען אותי בהשראה לכתוב איזהשהו פוסט, שהאפקט המצבר שלו על אלפי קוראי כנראה משמעותי יותר מכל דבר שעשיתי בשנותיי כעכברית קריירה. אני לא כבולה לשום דבר. סילקתי מחיי כל אלמנט שלילי - החל מעבודה מלחיצה, עבור בהתחייבויות בלתי אפשריות וכלה באנשים רעילים. יש לי מספיק כסף כדי לחיות כפי שאני חיה היום עד יומי האחרון. כך לפחות לפי הפעם האחרונה שהצצתי בתיק ההשקעות בן שבע הספרות שלי - אי שם בסוף ספטמבר. זה לא מפריע למשועבדים לטעון בפני שלעולם אהיה "משועבדת לכסף". עולם מוזר - כנראה שנגעתי בעצב חשוף אם אנשים שאינני מכירה כותבים עלי דברים נבזיים כל כך. אני מקווה שאת ישנה היטב בלילה, מפני שבזמן שאת עובדת את הקב"ה, את עוברת במזיד על מצוותיו.

אז למה טרחת להגיע עד פה לאיזה פורום זניח יחסית ולהתיחס לתגובה זניחה יחסית שהרי אם את ככ שלמה עם עצמך אז מה איכפת לך ככ מה אחרים חושבים או כותבים?אין מקום לא צריכה להתנצל על כלום זו בעיה שלך שאת לא מסוגלת לשמוע דעות אחרות.

מאז שהראיתי לבעלי את הבלוג. הוא לא מפסיק לדבר על הזה.

פתח את כל האתרים באנגלית.. לומד את הנושא בעיון (לצערי)

זה בערך הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו בבית.

מקווה שלא ממש יגיע לידי יישום- כי זה לא בשבילי. (הוא טוען שניתן לחסוך עד שמגיעים הילדים)

אין לי שום ענין להתנזר מחיי החומר. אני אדם גשמי.

לא מבינה מה הטעם של חסכנות קיצונית שכזו.

אגב, יש איזשהו בלוג באנגלית לא זוכרת את השם שכותב אותו אדם נשוי עם ילד ושם הוא מתייחס לכל נושא הילדים. אבל כמובן שזה לא ממש מעשי ושייך למשפחות מרובות ילדים כמו במגזר שלנו (ואני מדברת על יותר מ3 ילדים ומעלה) ואשריינו שכך.

אני לא חושב שיש לך מה להצטער. אפשר לקחת את הגישה שלה גם חצי.

אפשר לעבוד בחצי משרה ולקבל חצי משכורת מהשיטה של הסולידית, או  להוריד ימי עבודה בשבוע, או כל כיוון אחר.

והאם את רואה את עצמך ככה לא עושה כלום עוד 70 שנה? את אדם צעיר

זה נחמד לפעמים חיים כמו שלך כתור כמה ימי חופש , אבל ממש לא באופן קבוע 

אני נמצאת בשלב הכי עמוס בחיים כנראה ולא זוכרת את עצמי אי פעם מלאת סיפוק וממצה את עצמי כמו עכשיו

כשאני כותבת שלב עמוס אני מתכוונת לזה:

קמה לפנות בוקר עובדת עד 4 אוספת את הילדים משחקת איתם אחרי צהרים ארוחת ערב

מקלחות קצת זמן עם הבעל , קצת עבודות בית והופ לישון כי מחר יש עוד יום כזה

נשמע לי מוזר שיש אדם שנחמד לו כל היום לעסוק רק בתחביבים ולא במשהו אמיתי

אשריו ואשרי חלקו 

מה עושים איתו זה כבר שאלה אחרת...

זה לעבוד בשכר גבוה, ליהנות מהכסף ולחסוך דרך קופות הפנסיה וקרנות ההשתלמות.

אנחנו מחזיקים קופת חירום סבירה להוצאות גדולות ובלתי צפויות וזהו.

אם נשארו עודפים בחודש מסויים מוציאים אותם בהזדמנות אחרת

אם אנשים יחיו יותר מדי, הכסף שם (שניתן למשוך אותו רק כקצבה) - יתאפס.

כל אחד מקבל רק לפי מה שהוא חסך. ולכן צריך לחסוך בהתמדה מכל המשכורות בכדי שבגיל המתאים אפשר יהיה לפרוש ללא מחסור.

הרי אף אחד לא יצרוך והמון עסקים יפשטו רגל

2. לא קראתי בלוג שלה אבל מי באמת ראה כמה יש לה כסף, הרי כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה - לך תבדוק

3. נראה לי ששנים שהיא חסכה הביאו אותה לשחיקה מסוימת. ואלה השנים שאמורים להיות שנים טובות, אנחנו לא חיים לנצח ובטח לא צעירים לנצח

4. לקרוא ספר משעמם אפשר בכל גיל, אבל להקים משפחה לא

5. צריך לשים לב שחיסכון לא יפגע בבריאות בטווח ארוך למרות שרווק באמת יכול לחסוך די הרבה 

6. שיהיה לבריאות. הייתה לה מטרה, היא הגשימה אותה - יופי, זה זכותה. 

מה היא מתכננת לעשות עם עצמה ב 70 שנה הקרובות?

ללכת כל יום לכושר לאכול פסטה עם כמהין. ומה עוד?!

להסכים איתה אני לא מנסה - זה החיים שלה שתעשה מה שהיא רוצה כל עוד זה לא פלילי

אני פשוט מנסה להבין מה זה נותן לה 

מה בכלל אמור אורח החיים שלנו לתת לנו?

כשם שאת לא מבינה אותה, יתכן והיא לא תבין אותך.

ואני שואלת אותה האם גם האורח חיים שלה נותן לה את זה 

ואם היא רואה את עצמה ממשיכה ככה עוד 70 שנה או שזה סתם הרפיה חולפת לתקופה (שזה דבר הגיוני בעיני)

לא הבנתי מה כולכם יצאתם להגן עליה

שאלית שאלה לגיטימית תנו לה לענות בעצמה

אני רק שואלת אותך.

את רואה את עצמך עושה את אותו דבר עוד שבעים שנה?

מה שאני עושה נאה לשלב בחיים בו אני נמצאת

בהמשך יש נכדים אחר כך נינים

ובגיל 100 עושים את מה שהיא עושה עכשיו 

היא רוצה להגיע לגיל 100 בעודה בת 30 

סבתא שלי בבית אבות חיה כמו שהיא חיה עכשיו,

אבל יש לה ילדים יש לה נכדים יש לה עבר מפואר וחיים עתירי עשיה 

כל אלו שמדברים על תרבות הצריכה הם שמאלנים חולים.

יש טעם להתנהל נכון כספית, אבל לחסוך כסף ולא להנות ממנו זה מטומטם לחלוטין.

מי שכסף חשוב לה מילדים היא אישה חולה, והדבאר היחיד שטוב אצלה הוא שלא יהיה לה המשך, כמו לכל אלו שנוהגות כמוה.

לא חושב שיש טעם לתת אותם לעוד מישהו

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מה את מבינה במצוותיו של הקב"ה.

לידיעתך, כנראה שלא חל עליך איסור לשון הרע ע"פ ההלכה היהודית, ולכן אין בדברים שום איסור הלכתי. וחוץ מזה, ברור שהדברים הם לתועלת.

ההתנשאות והדיבור בשם הקב"ה, כשאלו באים מפי אדם עם מערכת ערכים מעוותת כ"כ, עד כדי שהוא מחליט להיות "אלהורי" - מקוממים במיוחד.

כי... יחד עם זה שהיא בעד אל-הורות כהגדרתכם, היא כתבה פוסט מעניין לגבי ילדים.. (שווה לקרוא גם את התגובות)

האם הילד שלך הוא מכשול בפני עצמאות כלכלית?

ושוב זה מוכיח שהיא משועבדת לאיזו מטרה של עצמאות כלכלית כלשהי ומקריבה את הכל בדרך לשם.

גם אם בשורה התחתונה היא תמליץ על תכניות חסכון עם ילדים (למרות שאין לי מושג איך היא יכולה לייעצ במשהו שאין לה יד ורגל בו), בכל אופן, הילדים מבחינתה הם סוג של אבן נג בדרך ובואו נראה מהאפשר לעשות איתם.

אישה מסכנה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יש לא מעט זוגות שפשוט לא מצליחים. אולי בעתיד יצליחו, עכשיו לא.

יש תוספת למלגה לפי מספר הילדים? נראה לי שאצלנו הסכום קבוע..

בעזהי"ת

אבל רק כי זה כולל דירה..

ז"א מקבלים דירה מהכולל, משלמים שכ"ד ומקבלים מלגה+ שכר דירה..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יש חשמל, מים גז פלאפונים נסיעות בטוח בריאות אוכל קצת בגדים פעם בחודש או יותר לצאת לקפה 

(הרבה יותר חשוב לזוג צעיר לבלות ביחד מאשר לחסוך. זה החסכון האמיתי לחיים- בנק של זכרונות מתוקים)

בשנים הראשונות קצת פה ושם ובשנים האחרונות בכלל לא.

אני אישית נמצאת כבר בשלב שזה לא מענין אותי

מבחינתי הבילוי הכי טוב זה הדברים הפשוטים עם המישפחה בבית-להיות עם בעלי והילדים ביחד

מי אמר שבילוי חייב להיות מסעדה או סרט?

לפעמים אפשר להנות הרבה יותר ממשחק משותף (אפשר להכין אותו יחד או להשאיל מההורים),

מהליכה למעיין קרוב או למסלול הליכה באיזור, הליכה לחוף הים ביום חורף יפה יכולה להיות מדהימה,

אפשר גם סתם לעשות פיקניק בפארק יפה ואפילו ללכת יחד לכותל או לקברי צדיקים.

כל ההצעות האלה לא עולות כסף (אלא אם כן זה רחוק ואז הנסיעה עולה. אבל אפשר בהחלט לשלב עם נסיעה אחרת)

בתור זוג שמרוויח לפעמים אפילו פחות אנחנו אוגרים בעיקר זכרונות מהסוג הזה (היינו פעם אחת ויחידה מאז החתונה בבית קפה) ואני חושבת שנהנינו לא פחות (ואולי אפילו יותר) מאנשים שמוציאים על בילויים הרבה כסף

לא חשבתי על זה כך עד היום

אני אוהבת ללכת לקבר רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס

לא לדבר על קבר של רבי נחמן

זה האוירה שם מיוחדת

ומדברת אחת שכל שנה טסה גם לחו"ל גם לאילת ,יוצאת לבתי מלון והמון מסעדות ובתי קפה.

חברון זה מקום שהנשמה שלי מרגישה שייכות אליו, והתפילות מתקבלות יותר (או לפחות קל לי יותר להתפלל שם)

ואני הרבה יותר מתרגשת ללכת לשם מאשר ללכת לבית קפה או מסעדה.

כמעט לכל אחד יש מקומות שהנשמה שלו מאותת לו שיש לו איזושהי קרבה מיוחדת לשם, ואז זו בהחלט חוויה ללכת לשם. הרבה פעמים זה קברי צדיקים מיוחדים שיש אליהם קרבה מיוחדת.

בקברי צדיקים בעיקר בודדים (שלא בתוך בית קברות) יש גם הרבה פעמים אווירה מיוחדת שעושה טוב לנשמה, ואז כיף ללכת לשם.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שיחיו בטוב ובנעימים כשתהיה להם יותר הכנסה שיתחילו לחסוך

או אם נורא מתעקשים שיחסכו עכשיו 100 שקל וזהו

אם אתה מוכן אנה פרט לי איך אתה מסתדר עם 600-700 שקל לחודש לאוכל.

(אלא אם אתה אוכל בבתי תמחוי)

ולא, לא בעוני כבד מדי.

רק תן לי בבקשה פירוט איך עשית את זה.

לא קונים אוכל תעשייתי

לא קונים חטיפים וגלידות (מכינים בבית)

אוכלים בשר רק שלוש או ארבע פעמים בשבוע

קונים מחברות זולות ולא ממותגות

ועל כל הנ''ל הוצאנו פחות מ600 בחודש.

הבית היה מלא ותמיד היתה הרגשה של שפע, בסופו של דבר שמנו לב שזה גם יוצא לנו זול..

אנחנו מוציאים 700 חודשי לא כולל טיטולים ותמ"ל לקטנה..

אבל החשבון במכולת היה סביב קצת יותר מהסכום הזה, כולל מוצרים שקונים במכולת והם לא אוכל.

בלי סיפורים וסיסמאות?

אני מוציאה יותר מזה בשבוע אחד. אנחנו אמנם עם ילדים אבל בכל זאת.

רק המטרנות והטיטולים , עוד אוכל , נסיעות ....

בלי ילדים חיינו ברווח מ 4 כולל בילויים.

עכשיו ביותר מכפול מזה עם 2 ילדים אנחנו מסתדרים בקושי 

(1500 דירה, 2500 מעון , הרבה יותר חשמל ומים (כי צריך לחמם כמו שצריך ויש גם אמבטיות))

ארנונה ב"ה בלי הנחה בכלל, חיתולים ל 2 ילדים, מטרנה , משחקים, בגדים לילדים ...

תסתכלי ימינה שמאלה, תחשבי מה את יודעת לעשות (כל עוד את לא עובדת) ואחרים מוכנים לשלם על זה:

בייביסיטר, תיקוני תפירה, אפילו נקיון/תחזוקת בית פה ושם.

את לא מחפשת עבודה קבועה כמנקה, אבל פה ושם לעשות את זה יכול להכניס עוד כמה שקלים נחוצים.

אבל מדרשות אחרות כן

אני עושה את זה רק להרגשה הטובה, לא יודעת אם זה צעד נבון, כי אין תשואה כמעט לכסף....

תחשבי כמה כסף יהיה לכל ילד בגיל 20, כשתצטרכו את הכסף הזה.. (100X12X20)

ואם יש במקרה חודש שהרווחתם יותר אפשר להפריש עוד קצת לכל ילד.

(ואינפלציה)

אבל עדין זה שווה

אפילו מקיצבת נכות הצלחתי כמה שנים לשים בצד 400 שח לחודש והצטבר סכום נאה שיכולנו להשתמש בו למימון המעבר לחו"ל

אולי עדיף משהו שאפשר להוריד למחשב האישי ויתנהל מקומית ואל ב DB שלך ...

ברור שאין לי עניין שיראו חשבונות, אבל כשאמרו לי הגנה טובה, חשבתי על הגנה כמו של PayPal. ואני לא בטוח שצריך הגנה כל כך חזקה.

טוב נסחפתי...

אבל אח"כ (שנה שעברה) עברנו תקופה קשה כלכלית והשתמשנו בכסף ששמרנו.

לפני שהתחתנו כל אחד הצליח לחסוך קצת כסף, שלו הלך על ההוצאות של החתונה, שלי הלך על החודשים הראשונים לאחר מכן, שהיו די קשים כלכלית.

עכשיו אנחנו מנסים לחסוך אבל זה קצת קשה, סוגרים את החודש בול (מבחירה.  כתוצאה מהחלטה לוותר על דברים מסויימים לטובת דברים אחרים.  לא מתכוונים להמשיך לסגור *בול* במשך כל החיים).

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.