כמה הולך על אוכל? (כמה אוכל נזקר לפח?)

כמה נסיעות?

כמה הולך על שכירות/משכנתא+תיקונים?

אני חושבת שאנחנו בשנה הראשונה לא הצלחנו לחסוך משהו בכלל.

היה משהו שמאוד עזר לנו לשלוט בהוצאות,הלכנו לפעמונים

הם נתנו לנו טיפים איך להתנהל כלכלית נכון וזה מאוד עזר לנו.

לדעתי כדאי להתחיל עם דף חודשי של הוצאות,

בו את כותבת את כל ההוצאות שהיו לך החודש.

ואז לסכם כל נושא,

לדוג':אוכל-700

      נסיעות-200

      בגדים-150

(ולהוסיף-  שכר דירה,חשמל,מים,ארנונה,מיסים)

ואז לעשות סיכום של כל ההוצאות,

ואז נגיד שהמשכורת 4000 פחות הסכום של ההוצאות,

יוצא שנשאר לכם 1500.

אז את יכולה לחסוך כל חודש 1000 ש"ח.

כמובן שסתם זרקתי מספרים..

בהצלחה!

לרשום כל דבר (!) שמוציאים ושמכניסים. (לנו יש טבלה מפורטת שאשלח לך אם תרצי)

זה מאוד עוזר, במיוחד למעקב וכדי להבין לאן באמת הכסף הולך.

זה נשמע מעיק, ולוקח קצת זמן להתרגל, אבל יכול מאוד לעזור.

אני באמת לא מבינה לאן כסף נעלם!

וזה מלחיץ!

בכל חודש מורידים בבנק את הסכום לחסכון לפני כל הוצאה אחרת ומנסים להסתדר עם מה שנשאר.

אבל חסכון איננו מבצע זמני אלא דרך חיים.

כבר מגיל צעיר צריך לדאוג לחסכונות לעת פרישה ולדאוג שבכל עבודה שאנחנו עובדים יפרישו עבורנו כספים לפנסיה, לביטוח לאומי, לקרן השתלמות וכו'.

הסכומים הללו אינם גדולים אבל הם מצטברים ומבטיחים שגם בגיל מבוגר נוכל לחיות בנוחות וברווחה.

בשום פנים אמור לוותר על הדבר הזה, זה יותר חשוב מכל חסכון שהוא.

בהנחה שהולכים על ניירות ערך מסוכנים (ואין סיבה שלא לאדם צעיר), ת"א 100 נתן בשנים האחרונות ממוצע של כ-7% בשנה (כולל התרסקות 2008).

תורידו מזה קצת מיסים, נשארנו עם מרכיב הזמן ששווה הרבה, גם אם מדובר על לחסוך משכורת-שכר-מינימום למשך הזמן של השרות הצבאי (וגם את ה"משכורת" הצבאית אין סיבה לבזבז).

אחר כך - במקום לבזבז את הקרן, אפשר מדי פעם להתפנק ולבזבז את הריבית כשהקרן נשארת בצד.

הנה דוגמא ממש קיצונית

בשום תחום

גם אם היא לא מדברת על אלהורות במפורש, זה עלול להשפיע בין השורות (גם אם היא לא שמה לב לכך) ולא בא לי היות מושפעת מכך.

חוץ מזה, אם היא טועה בעניין כה רציני וחשוב (הורות) , למה לי לחשוב שהיא צודקת בעניין אחר(כספים)?

זו דעתי

הוא זה שמאפשר לבצע הרבה דברים אחרים שבלעדיו הופכים לבלתי אפשריים.

אם חס וחלילה מחר יקרה לי משהו ולא אוכל לעבוד, יהיה לי עדיין לחם לאכול ובגד ללבוש.

(ואל תגידו לי ביטוח.יש אחד, אבל כמה שנים ועורכי דין יצטרכו עד שהם ישלמו? ספרו את זה ליורשים של זקנים שנלחמו משך שנים בחברות ביטוח בבתי משפט).

אם אני מחר אתאדה מן העולם הזה, לא יפרסמו על המשפחה שלי "יהודים רחמנים בני רחמנים".

אם מחר הבן שלי (או אני) נצטרך ח"ו ניתוח יקר, לא נצטרך לגייס תרומות. יש...

בתור אברכית לשעבר אני מנחש שהמספרים שאני משחק איתם יראו לך הרבה כסף, אבל האמיני לי - את ההון הראשוני חסכתי משכר שהיה קרוב לשכר מינימום (עבודה במשרה חלקית).

אם עובדים נכון ומהגיל המתאים לא מאוד מסובך לחסוך חצי מליון שקל שיכול להיות הון ראשוני לדירה, או בתור בסיס ל"משחקים" בבורסה בסגנון הסולידית.

ולא התחתנתי בגיל 30. התחתנתי בגיל 21.7, וגם אחר כך חייתי חיים שקרובים לרמת החיים של אברך (דירה פשוטה, בלי רכב בשנתיים הראשונות, בלי מותרות מעבר לנחוץ ממש) למרות שהייתה לי משכורת נורמלית.

יש לי רכב בן 14 בחניה, ואין לי שום בעיה לקנות מחר בבוקר מרצדס חדשה. אני לא עושה את זה כי אני חושב שזה לא נכון, לא כי אני לא יכול.

שלמעשה הגשימה את חלומו הגדול של כל אברך - ללמוד בלי הצורך לעבוד.

(כן, אני יודע שזה הגזמה, אבל זה כיוון לא רע לחסוך מליון-מליון וחצי שקל ולחיות ממנו בלי לעבוד אם המטרה בחיים היא ללמוד תורה)

אני בטוחה שזה ממש פשוט ונגיש לכל אחד, לכן המיליונרים מסתובבים ברחובות.

תלמד אותם איך חיים בסגפנות אברכית והכסף תופח.

נשמע מעניין.

אתה יכול להתעשר רק מזה.

ודי לדמגוגיה.

יש מספיק אנשים שלא חיים בהמתנה לחסכונות התופחים- ועדיין יש להם בטחונות כלכליים ליום סגריר.

ועדיין הם לא יפלו כנטל על הציבור.

אולי הם לא יכולים מחר בבוקר לקנות מרצדס- אבל אני לא בטוחה שהם מצטערים על זה.

לעבוד כמו חמור ולחסוך כל שקל אפשרי עד שמגיעים לסכום הזה, ואחר כך לחיות כמו הסולידית רק במקום לקום ב-10 ללכת לכולל...

אגב, מכיר כמה אנשים שעושים את זה ברמה זו או אחרת.

הקימו עסק מצליח, שכרו עובדים לנהל אותו ובזמן שהתפנה להם הולכים ללמוד.

(נפתלי בנט למשל רץ לפוליטיקה אחרי שהוא  הרוויח סכום שפטר אותו מלעבוד כל חייו. טכנית היה יכול ללכת לכולל וללמוד, עם ה-20 מליון שקל שבערך העריכו שהו שווה, אפשר להוציא כל שנה 200 אלף שקל ותאורטית הכסף לא יגמר לעולם)

נו באמת, הבחור רוצה ללמוד תורה. בשביל זה הוא ילך עכשיו לשעבד את עצמו לעבודה כ''כ הרבה שנים עד שיהיה לו בטחון כלכלי?

זה מגוחך!

אברכים (בעצם, רוב האנשים) חיים מהיד לפה וזו הדרך הטובה והמתאימה להם ביותר. נקודה.

אני עושה את ההשתדלות שלי כדי להביא לחם הביתה, כל השאר לא תלוי בי.

מפתח פרנסה לא נמצא בידיים שלנו.

אם יש אפשרות לחסוך פה ושם - בבקשה.

אבל מפה ועד לסגף את עצמי? יש גבול.

אולי הסולידית לא משועבדת לכללים החברתיים ולתרבות הצריכה, אבל היא משועבדת לכמות המזומנים ששוכבים לה בבנק ולאיזה עתיד טוב ורגוע שבשבילו היא מקריבה כמעט א כל חייה.

חיים של אומללות.

אם עומדים ביעד ולא חורגים ממנו כי רוצים עוד (יש לו מנה רוצה מאתיים...), אפשר להתקדם מאוד יפה.

גם אם לא נחרוג מהיעד נשאר משועבדים למטרה מסויימ.

בסופו של דבר, תפקידנו בעולם הוא פשוט לחיות (מה זה חיים זה כבר דיון אחר..),

מציאות של רדיפה מתמדת אחרי מטרה נעלמת כלשהי, זה ממש לא חיים!

ובכל מקרה אברכים הם מאוכלי המן. אוכלים היום את של היום וזהו...

סבים שלי גם חסכו כל החיים והיה להם סכום רציני ביותר והכל היה נראה יציב

ואז מדינה חזקה שבה הם גרו התפרקה ובן רגע הם הפכו לעניים ורעבים ללחם

זה מה שקרה ב1990 ברוסיה 

והם יכלו לקנות דברים, ליהנות מזה, לעזור לילדים. אז רובל היה שווה דולר, לסבא וסבתא נשרפו ככה 20000 ולסבתא שנייה 8000 

ולא כולם יודעים להשקיע בבורסה, אני מניחה שלא אחד ולא שתיים הפסידו שם את כספם ורב האנשים לא יודעים לנהל עסק מצליח, לא כולם נולדים חכמים ומוכשרים. 

והרבה פעמים יש הוצאות שאי-אפשר לחסוך עליהם

לדוגמא מכירה מישהו שהורים שלו נפטרו והוא היה צריך לעזור לכמה אחים קטנים, ממשכורת שלו

ואין סיבה שבן אדם צעיר ייפטר מן העולם בפתאומיות, חבל לחיות בפחד מזה

למרות שכמובן כדאי לחסוך ולהשתדל 

רובל לא באמת היה שווה דולר, נניח בעדינות.

ודוגמא אחרת - מדוף בארצות הברית

כל מי שהשקיע בעצם איבד השקעות שלו

נראה לי שבאמריקה זה בהחלט יכול לקרות ולא רק שם שאתה משקיע במשהו שנראה יציב ואז זה מתמוטט

גם אצלנו אם תתחיל מלחמה רצינית ובלי נס גלוי היא כן תתחיל בעוד 10- 20 שנים, אז בורסה תיפול ובנקים לא יתנו להוציא כסף

מה יהיה עם כלכלה ובנקים אם מצב בטחוני יחמיר? כל החסכונות יישרפו

וכן, בבורסה יש סיכון כמו בכל דבר. גם בלקנות דירה יש סיכון שהיא תישרף...

היא לא רוצה ילדים?בעיה שלה-בטח לא שלי והערכים שלה לא מענינים אותי כהוא זה ולכן אין מה להתרגש מהם.

אחת שחיה על חשבון הציבור באופן קבוע ורק לפני שאתם זורקים עלי עגבניות תנו לי להזכיר לכם ש:

בזמן שרובכם התחתנתם אני מילאתי את חובתי למדינה במיסגרת צבא ההגנה לישראל

שילמתי ביטוח לאומי כמוכם ולא ויתרו לי על שקל ועוד חסכו על חשבוני 18 שנות תשלום

אהה וגם מיסים שילמתי וארנונה אל תדאגו גם על זה אף אחד לא ויתר לי

מי שבוחר לקרוא את הבלוג שלה ולתת לו פרסום הוא זה שמעודד אותה,לא רוצים לעודד אותה?אל תקראו את הבלוג שלה יש דברים הרבה יותר מענינים מילה שלי

גם אני לא מעונינת בחפצים או במסעדות

גם אני לא מעונינת בקרירה

גם אני לא רודפת אחרי כסף

אבל בניגוד אליה לא עשיתי מזה בלוג

וזכותנו לבחור יותר טוב ממנה

אני קמה כשקרני השמש מאירות אותי. לא זוכרת מתי לאחרונה השתמשתי בשעון מעורר. מבשלת ומכינה לעצמי כל יום ארוחה טעימה, וכשמתחשק לי משלבת עגבניות ופטריות ונענע שאני מגדלת באדנית במרפסת. יוצאת לסיבוב על האופניים, או לריצת 5 ק"מ עד לחוף אכדיה. תלוי עד כמה אני ממהרת. אני כמעט אף פעם לא ממהרת. שקט בחוץ. כולם הרי עובדים. אחרי מדיטציה בחוף קופצת לבין-תחומי. מעבירה שעתיים בספריה עם "הרפובליקה" של אפלטון. שבה ונתקלת במשל המערה - על אותו אסיר שהצליח להימלט מהמערה בה חי כל חייו, אך כשהוא שב פנימה ומנסה לספר לחבריו האסירים מה יש שם בחוץ - הם לא מאמינים לו, וסבורים שהוא הוזה. חוזרת הביתה. מפטפטת עם הבן זוג. מציירת קצת. אחר כך פותחת את הקיובייס ועושה קצת רמיקסים. זה טוען אותי בהשראה לכתוב איזהשהו פוסט, שהאפקט המצבר שלו על אלפי קוראי כנראה משמעותי יותר מכל דבר שעשיתי בשנותיי כעכברית קריירה. אני לא כבולה לשום דבר. סילקתי מחיי כל אלמנט שלילי - החל מעבודה מלחיצה, עבור בהתחייבויות בלתי אפשריות וכלה באנשים רעילים. יש לי מספיק כסף כדי לחיות כפי שאני חיה היום עד יומי האחרון. כך לפחות לפי הפעם האחרונה שהצצתי בתיק ההשקעות בן שבע הספרות שלי - אי שם בסוף ספטמבר. זה לא מפריע למשועבדים לטעון בפני שלעולם אהיה "משועבדת לכסף". עולם מוזר - כנראה שנגעתי בעצב חשוף אם אנשים שאינני מכירה כותבים עלי דברים נבזיים כל כך. אני מקווה שאת ישנה היטב בלילה, מפני שבזמן שאת עובדת את הקב"ה, את עוברת במזיד על מצוותיו.

אז למה טרחת להגיע עד פה לאיזה פורום זניח יחסית ולהתיחס לתגובה זניחה יחסית שהרי אם את ככ שלמה עם עצמך אז מה איכפת לך ככ מה אחרים חושבים או כותבים?אין מקום לא צריכה להתנצל על כלום זו בעיה שלך שאת לא מסוגלת לשמוע דעות אחרות.

מאז שהראיתי לבעלי את הבלוג. הוא לא מפסיק לדבר על הזה.

פתח את כל האתרים באנגלית.. לומד את הנושא בעיון (לצערי)

זה בערך הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו בבית.

מקווה שלא ממש יגיע לידי יישום- כי זה לא בשבילי. (הוא טוען שניתן לחסוך עד שמגיעים הילדים)

אין לי שום ענין להתנזר מחיי החומר. אני אדם גשמי.

לא מבינה מה הטעם של חסכנות קיצונית שכזו.

אגב, יש איזשהו בלוג באנגלית לא זוכרת את השם שכותב אותו אדם נשוי עם ילד ושם הוא מתייחס לכל נושא הילדים. אבל כמובן שזה לא ממש מעשי ושייך למשפחות מרובות ילדים כמו במגזר שלנו (ואני מדברת על יותר מ3 ילדים ומעלה) ואשריינו שכך.

אני לא חושב שיש לך מה להצטער. אפשר לקחת את הגישה שלה גם חצי.

אפשר לעבוד בחצי משרה ולקבל חצי משכורת מהשיטה של הסולידית, או  להוריד ימי עבודה בשבוע, או כל כיוון אחר.

והאם את רואה את עצמך ככה לא עושה כלום עוד 70 שנה? את אדם צעיר

זה נחמד לפעמים חיים כמו שלך כתור כמה ימי חופש , אבל ממש לא באופן קבוע 

אני נמצאת בשלב הכי עמוס בחיים כנראה ולא זוכרת את עצמי אי פעם מלאת סיפוק וממצה את עצמי כמו עכשיו

כשאני כותבת שלב עמוס אני מתכוונת לזה:

קמה לפנות בוקר עובדת עד 4 אוספת את הילדים משחקת איתם אחרי צהרים ארוחת ערב

מקלחות קצת זמן עם הבעל , קצת עבודות בית והופ לישון כי מחר יש עוד יום כזה

נשמע לי מוזר שיש אדם שנחמד לו כל היום לעסוק רק בתחביבים ולא במשהו אמיתי

אשריו ואשרי חלקו 

מה עושים איתו זה כבר שאלה אחרת...

זה לעבוד בשכר גבוה, ליהנות מהכסף ולחסוך דרך קופות הפנסיה וקרנות ההשתלמות.

אנחנו מחזיקים קופת חירום סבירה להוצאות גדולות ובלתי צפויות וזהו.

אם נשארו עודפים בחודש מסויים מוציאים אותם בהזדמנות אחרת

אם אנשים יחיו יותר מדי, הכסף שם (שניתן למשוך אותו רק כקצבה) - יתאפס.

כל אחד מקבל רק לפי מה שהוא חסך. ולכן צריך לחסוך בהתמדה מכל המשכורות בכדי שבגיל המתאים אפשר יהיה לפרוש ללא מחסור.

הרי אף אחד לא יצרוך והמון עסקים יפשטו רגל

2. לא קראתי בלוג שלה אבל מי באמת ראה כמה יש לה כסף, הרי כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה - לך תבדוק

3. נראה לי ששנים שהיא חסכה הביאו אותה לשחיקה מסוימת. ואלה השנים שאמורים להיות שנים טובות, אנחנו לא חיים לנצח ובטח לא צעירים לנצח

4. לקרוא ספר משעמם אפשר בכל גיל, אבל להקים משפחה לא

5. צריך לשים לב שחיסכון לא יפגע בבריאות בטווח ארוך למרות שרווק באמת יכול לחסוך די הרבה 

6. שיהיה לבריאות. הייתה לה מטרה, היא הגשימה אותה - יופי, זה זכותה. 

מה היא מתכננת לעשות עם עצמה ב 70 שנה הקרובות?

ללכת כל יום לכושר לאכול פסטה עם כמהין. ומה עוד?!

להסכים איתה אני לא מנסה - זה החיים שלה שתעשה מה שהיא רוצה כל עוד זה לא פלילי

אני פשוט מנסה להבין מה זה נותן לה 

מה בכלל אמור אורח החיים שלנו לתת לנו?

כשם שאת לא מבינה אותה, יתכן והיא לא תבין אותך.

ואני שואלת אותה האם גם האורח חיים שלה נותן לה את זה 

ואם היא רואה את עצמה ממשיכה ככה עוד 70 שנה או שזה סתם הרפיה חולפת לתקופה (שזה דבר הגיוני בעיני)

לא הבנתי מה כולכם יצאתם להגן עליה

שאלית שאלה לגיטימית תנו לה לענות בעצמה

אני רק שואלת אותך.

את רואה את עצמך עושה את אותו דבר עוד שבעים שנה?

מה שאני עושה נאה לשלב בחיים בו אני נמצאת

בהמשך יש נכדים אחר כך נינים

ובגיל 100 עושים את מה שהיא עושה עכשיו 

היא רוצה להגיע לגיל 100 בעודה בת 30 

סבתא שלי בבית אבות חיה כמו שהיא חיה עכשיו,

אבל יש לה ילדים יש לה נכדים יש לה עבר מפואר וחיים עתירי עשיה 

כל אלו שמדברים על תרבות הצריכה הם שמאלנים חולים.

יש טעם להתנהל נכון כספית, אבל לחסוך כסף ולא להנות ממנו זה מטומטם לחלוטין.

מי שכסף חשוב לה מילדים היא אישה חולה, והדבאר היחיד שטוב אצלה הוא שלא יהיה לה המשך, כמו לכל אלו שנוהגות כמוה.

לא חושב שיש טעם לתת אותם לעוד מישהו

החיים שלה לא מענינים אותי

הדיעות שלה לא מענינות אותי

הייתי ממשיכה לחיות מצוין גם בלי לדעת אי פעם על קיומה

ו...יש לי הרגשה שאני אמשיך לחיות מעולה בלי לקרוא אי פעם מילה אחת שלה

מה את מבינה במצוותיו של הקב"ה.

לידיעתך, כנראה שלא חל עליך איסור לשון הרע ע"פ ההלכה היהודית, ולכן אין בדברים שום איסור הלכתי. וחוץ מזה, ברור שהדברים הם לתועלת.

ההתנשאות והדיבור בשם הקב"ה, כשאלו באים מפי אדם עם מערכת ערכים מעוותת כ"כ, עד כדי שהוא מחליט להיות "אלהורי" - מקוממים במיוחד.

כי... יחד עם זה שהיא בעד אל-הורות כהגדרתכם, היא כתבה פוסט מעניין לגבי ילדים.. (שווה לקרוא גם את התגובות)

האם הילד שלך הוא מכשול בפני עצמאות כלכלית?

ושוב זה מוכיח שהיא משועבדת לאיזו מטרה של עצמאות כלכלית כלשהי ומקריבה את הכל בדרך לשם.

גם אם בשורה התחתונה היא תמליץ על תכניות חסכון עם ילדים (למרות שאין לי מושג איך היא יכולה לייעצ במשהו שאין לה יד ורגל בו), בכל אופן, הילדים מבחינתה הם סוג של אבן נג בדרך ובואו נראה מהאפשר לעשות איתם.

אישה מסכנה.

אבל חבל לבזבז על זה אנרגיה

יש לא מעט זוגות שפשוט לא מצליחים. אולי בעתיד יצליחו, עכשיו לא.

יש תוספת למלגה לפי מספר הילדים? נראה לי שאצלנו הסכום קבוע..

בעזהי"ת

אבל רק כי זה כולל דירה..

ז"א מקבלים דירה מהכולל, משלמים שכ"ד ומקבלים מלגה+ שכר דירה..

הוא ילך לעבוד

את תלכי ללמוד גמרא באיזה מדרשה מודרנית (בית מורשה או משהו כזה).

שם יש תקציב

יש חשמל, מים גז פלאפונים נסיעות בטוח בריאות אוכל קצת בגדים פעם בחודש או יותר לצאת לקפה 

(הרבה יותר חשוב לזוג צעיר לבלות ביחד מאשר לחסוך. זה החסכון האמיתי לחיים- בנק של זכרונות מתוקים)

בשנים הראשונות קצת פה ושם ובשנים האחרונות בכלל לא.

אני אישית נמצאת כבר בשלב שזה לא מענין אותי

מבחינתי הבילוי הכי טוב זה הדברים הפשוטים עם המישפחה בבית-להיות עם בעלי והילדים ביחד

מי אמר שבילוי חייב להיות מסעדה או סרט?

לפעמים אפשר להנות הרבה יותר ממשחק משותף (אפשר להכין אותו יחד או להשאיל מההורים),

מהליכה למעיין קרוב או למסלול הליכה באיזור, הליכה לחוף הים ביום חורף יפה יכולה להיות מדהימה,

אפשר גם סתם לעשות פיקניק בפארק יפה ואפילו ללכת יחד לכותל או לקברי צדיקים.

כל ההצעות האלה לא עולות כסף (אלא אם כן זה רחוק ואז הנסיעה עולה. אבל אפשר בהחלט לשלב עם נסיעה אחרת)

בתור זוג שמרוויח לפעמים אפילו פחות אנחנו אוגרים בעיקר זכרונות מהסוג הזה (היינו פעם אחת ויחידה מאז החתונה בבית קפה) ואני חושבת שנהנינו לא פחות (ואולי אפילו יותר) מאנשים שמוציאים על בילויים הרבה כסף

לא חשבתי על זה כך עד היום

אני אוהבת ללכת לקבר רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס

לא לדבר על קבר של רבי נחמן

זה האוירה שם מיוחדת

ומדברת אחת שכל שנה טסה גם לחו"ל גם לאילת ,יוצאת לבתי מלון והמון מסעדות ובתי קפה.

חברון זה מקום שהנשמה שלי מרגישה שייכות אליו, והתפילות מתקבלות יותר (או לפחות קל לי יותר להתפלל שם)

ואני הרבה יותר מתרגשת ללכת לשם מאשר ללכת לבית קפה או מסעדה.

כמעט לכל אחד יש מקומות שהנשמה שלו מאותת לו שיש לו איזושהי קרבה מיוחדת לשם, ואז זו בהחלט חוויה ללכת לשם. הרבה פעמים זה קברי צדיקים מיוחדים שיש אליהם קרבה מיוחדת.

בקברי צדיקים בעיקר בודדים (שלא בתוך בית קברות) יש גם הרבה פעמים אווירה מיוחדת שעושה טוב לנשמה, ואז כיף ללכת לשם.

באמת רוחני ומרגש!

שיחיו בטוב ובנעימים כשתהיה להם יותר הכנסה שיתחילו לחסוך

או אם נורא מתעקשים שיחסכו עכשיו 100 שקל וזהו

אם אתה מוכן אנה פרט לי איך אתה מסתדר עם 600-700 שקל לחודש לאוכל.

(אלא אם אתה אוכל בבתי תמחוי)

ולא, לא בעוני כבד מדי.

רק תן לי בבקשה פירוט איך עשית את זה.

לא קונים אוכל תעשייתי

לא קונים חטיפים וגלידות (מכינים בבית)

אוכלים בשר רק שלוש או ארבע פעמים בשבוע

קונים מחברות זולות ולא ממותגות

ועל כל הנ''ל הוצאנו פחות מ600 בחודש.

הבית היה מלא ותמיד היתה הרגשה של שפע, בסופו של דבר שמנו לב שזה גם יוצא לנו זול..

אנחנו מוציאים 700 חודשי לא כולל טיטולים ותמ"ל לקטנה..

אבל החשבון במכולת היה סביב קצת יותר מהסכום הזה, כולל מוצרים שקונים במכולת והם לא אוכל.

בלי סיפורים וסיסמאות?

אני מוציאה יותר מזה בשבוע אחד. אנחנו אמנם עם ילדים אבל בכל זאת.

רק המטרנות והטיטולים , עוד אוכל , נסיעות ....

בלי ילדים חיינו ברווח מ 4 כולל בילויים.

עכשיו ביותר מכפול מזה עם 2 ילדים אנחנו מסתדרים בקושי 

(1500 דירה, 2500 מעון , הרבה יותר חשמל ומים (כי צריך לחמם כמו שצריך ויש גם אמבטיות))

ארנונה ב"ה בלי הנחה בכלל, חיתולים ל 2 ילדים, מטרנה , משחקים, בגדים לילדים ...

תסתכלי ימינה שמאלה, תחשבי מה את יודעת לעשות (כל עוד את לא עובדת) ואחרים מוכנים לשלם על זה:

בייביסיטר, תיקוני תפירה, אפילו נקיון/תחזוקת בית פה ושם.

את לא מחפשת עבודה קבועה כמנקה, אבל פה ושם לעשות את זה יכול להכניס עוד כמה שקלים נחוצים.

אבל מדרשות אחרות כן

אני עושה את זה רק להרגשה הטובה, לא יודעת אם זה צעד נבון, כי אין תשואה כמעט לכסף....

תחשבי כמה כסף יהיה לכל ילד בגיל 20, כשתצטרכו את הכסף הזה.. (100X12X20)

ואם יש במקרה חודש שהרווחתם יותר אפשר להפריש עוד קצת לכל ילד.

(ואינפלציה)

אבל עדין זה שווה

אפילו מקיצבת נכות הצלחתי כמה שנים לשים בצד 400 שח לחודש והצטבר סכום נאה שיכולנו להשתמש בו למימון המעבר לחו"ל

אולי עדיף משהו שאפשר להוריד למחשב האישי ויתנהל מקומית ואל ב DB שלך ...

ברור שאין לי עניין שיראו חשבונות, אבל כשאמרו לי הגנה טובה, חשבתי על הגנה כמו של PayPal. ואני לא בטוח שצריך הגנה כל כך חזקה.

טוב נסחפתי...

אבל אח"כ (שנה שעברה) עברנו תקופה קשה כלכלית והשתמשנו בכסף ששמרנו.

לפני שהתחתנו כל אחד הצליח לחסוך קצת כסף, שלו הלך על ההוצאות של החתונה, שלי הלך על החודשים הראשונים לאחר מכן, שהיו די קשים כלכלית.

עכשיו אנחנו מנסים לחסוך אבל זה קצת קשה, סוגרים את החודש בול (מבחירה.  כתוצאה מהחלטה לוותר על דברים מסויימים לטובת דברים אחרים.  לא מתכוונים להמשיך לסגור *בול* במשך כל החיים).

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.