כמה הולך על אוכל? (כמה אוכל נזקר לפח?)

כמה נסיעות?

כמה הולך על שכירות/משכנתא+תיקונים?

אני חושבת שאנחנו בשנה הראשונה לא הצלחנו לחסוך משהו בכלל.

היה משהו שמאוד עזר לנו לשלוט בהוצאות,הלכנו לפעמונים

הם נתנו לנו טיפים איך להתנהל כלכלית נכון וזה מאוד עזר לנו.

לדעתי כדאי להתחיל עם דף חודשי של הוצאות,

בו את כותבת את כל ההוצאות שהיו לך החודש.

ואז לסכם כל נושא,

לדוג':אוכל-700

      נסיעות-200

      בגדים-150

(ולהוסיף-  שכר דירה,חשמל,מים,ארנונה,מיסים)

ואז לעשות סיכום של כל ההוצאות,

ואז נגיד שהמשכורת 4000 פחות הסכום של ההוצאות,

יוצא שנשאר לכם 1500.

אז את יכולה לחסוך כל חודש 1000 ש"ח.

כמובן שסתם זרקתי מספרים..

בהצלחה!

לרשום כל דבר (!) שמוציאים ושמכניסים. (לנו יש טבלה מפורטת שאשלח לך אם תרצי)

זה מאוד עוזר, במיוחד למעקב וכדי להבין לאן באמת הכסף הולך.

זה נשמע מעיק, ולוקח קצת זמן להתרגל, אבל יכול מאוד לעזור.

אני באמת לא מבינה לאן כסף נעלם!

וזה מלחיץ!

בכל חודש מורידים בבנק את הסכום לחסכון לפני כל הוצאה אחרת ומנסים להסתדר עם מה שנשאר.

אבל חסכון איננו מבצע זמני אלא דרך חיים.

כבר מגיל צעיר צריך לדאוג לחסכונות לעת פרישה ולדאוג שבכל עבודה שאנחנו עובדים יפרישו עבורנו כספים לפנסיה, לביטוח לאומי, לקרן השתלמות וכו'.

הסכומים הללו אינם גדולים אבל הם מצטברים ומבטיחים שגם בגיל מבוגר נוכל לחיות בנוחות וברווחה.

בשום פנים אמור לוותר על הדבר הזה, זה יותר חשוב מכל חסכון שהוא.

בהנחה שהולכים על ניירות ערך מסוכנים (ואין סיבה שלא לאדם צעיר), ת"א 100 נתן בשנים האחרונות ממוצע של כ-7% בשנה (כולל התרסקות 2008).

תורידו מזה קצת מיסים, נשארנו עם מרכיב הזמן ששווה הרבה, גם אם מדובר על לחסוך משכורת-שכר-מינימום למשך הזמן של השרות הצבאי (וגם את ה"משכורת" הצבאית אין סיבה לבזבז).

אחר כך - במקום לבזבז את הקרן, אפשר מדי פעם להתפנק ולבזבז את הריבית כשהקרן נשארת בצד.

הנה דוגמא ממש קיצונית

בשום תחום

גם אם היא לא מדברת על אלהורות במפורש, זה עלול להשפיע בין השורות (גם אם היא לא שמה לב לכך) ולא בא לי היות מושפעת מכך.

חוץ מזה, אם היא טועה בעניין כה רציני וחשוב (הורות) , למה לי לחשוב שהיא צודקת בעניין אחר(כספים)?

זו דעתי

הוא זה שמאפשר לבצע הרבה דברים אחרים שבלעדיו הופכים לבלתי אפשריים.

אם חס וחלילה מחר יקרה לי משהו ולא אוכל לעבוד, יהיה לי עדיין לחם לאכול ובגד ללבוש.

(ואל תגידו לי ביטוח.יש אחד, אבל כמה שנים ועורכי דין יצטרכו עד שהם ישלמו? ספרו את זה ליורשים של זקנים שנלחמו משך שנים בחברות ביטוח בבתי משפט).

אם אני מחר אתאדה מן העולם הזה, לא יפרסמו על המשפחה שלי "יהודים רחמנים בני רחמנים".

אם מחר הבן שלי (או אני) נצטרך ח"ו ניתוח יקר, לא נצטרך לגייס תרומות. יש...

בתור אברכית לשעבר אני מנחש שהמספרים שאני משחק איתם יראו לך הרבה כסף, אבל האמיני לי - את ההון הראשוני חסכתי משכר שהיה קרוב לשכר מינימום (עבודה במשרה חלקית).

אם עובדים נכון ומהגיל המתאים לא מאוד מסובך לחסוך חצי מליון שקל שיכול להיות הון ראשוני לדירה, או בתור בסיס ל"משחקים" בבורסה בסגנון הסולידית.

ולא התחתנתי בגיל 30. התחתנתי בגיל 21.7, וגם אחר כך חייתי חיים שקרובים לרמת החיים של אברך (דירה פשוטה, בלי רכב בשנתיים הראשונות, בלי מותרות מעבר לנחוץ ממש) למרות שהייתה לי משכורת נורמלית.

יש לי רכב בן 14 בחניה, ואין לי שום בעיה לקנות מחר בבוקר מרצדס חדשה. אני לא עושה את זה כי אני חושב שזה לא נכון, לא כי אני לא יכול.

שלמעשה הגשימה את חלומו הגדול של כל אברך - ללמוד בלי הצורך לעבוד.

(כן, אני יודע שזה הגזמה, אבל זה כיוון לא רע לחסוך מליון-מליון וחצי שקל ולחיות ממנו בלי לעבוד אם המטרה בחיים היא ללמוד תורה)

אני בטוחה שזה ממש פשוט ונגיש לכל אחד, לכן המיליונרים מסתובבים ברחובות.

תלמד אותם איך חיים בסגפנות אברכית והכסף תופח.

נשמע מעניין.

אתה יכול להתעשר רק מזה.

ודי לדמגוגיה.

יש מספיק אנשים שלא חיים בהמתנה לחסכונות התופחים- ועדיין יש להם בטחונות כלכליים ליום סגריר.

ועדיין הם לא יפלו כנטל על הציבור.

אולי הם לא יכולים מחר בבוקר לקנות מרצדס- אבל אני לא בטוחה שהם מצטערים על זה.

לעבוד כמו חמור ולחסוך כל שקל אפשרי עד שמגיעים לסכום הזה, ואחר כך לחיות כמו הסולידית רק במקום לקום ב-10 ללכת לכולל...

אגב, מכיר כמה אנשים שעושים את זה ברמה זו או אחרת.

הקימו עסק מצליח, שכרו עובדים לנהל אותו ובזמן שהתפנה להם הולכים ללמוד.

(נפתלי בנט למשל רץ לפוליטיקה אחרי שהוא  הרוויח סכום שפטר אותו מלעבוד כל חייו. טכנית היה יכול ללכת לכולל וללמוד, עם ה-20 מליון שקל שבערך העריכו שהו שווה, אפשר להוציא כל שנה 200 אלף שקל ותאורטית הכסף לא יגמר לעולם)

נו באמת, הבחור רוצה ללמוד תורה. בשביל זה הוא ילך עכשיו לשעבד את עצמו לעבודה כ''כ הרבה שנים עד שיהיה לו בטחון כלכלי?

זה מגוחך!

אברכים (בעצם, רוב האנשים) חיים מהיד לפה וזו הדרך הטובה והמתאימה להם ביותר. נקודה.

אני עושה את ההשתדלות שלי כדי להביא לחם הביתה, כל השאר לא תלוי בי.

מפתח פרנסה לא נמצא בידיים שלנו.

אם יש אפשרות לחסוך פה ושם - בבקשה.

אבל מפה ועד לסגף את עצמי? יש גבול.

אולי הסולידית לא משועבדת לכללים החברתיים ולתרבות הצריכה, אבל היא משועבדת לכמות המזומנים ששוכבים לה בבנק ולאיזה עתיד טוב ורגוע שבשבילו היא מקריבה כמעט א כל חייה.

חיים של אומללות.

אם עומדים ביעד ולא חורגים ממנו כי רוצים עוד (יש לו מנה רוצה מאתיים...), אפשר להתקדם מאוד יפה.

גם אם לא נחרוג מהיעד נשאר משועבדים למטרה מסויימ.

בסופו של דבר, תפקידנו בעולם הוא פשוט לחיות (מה זה חיים זה כבר דיון אחר..),

מציאות של רדיפה מתמדת אחרי מטרה נעלמת כלשהי, זה ממש לא חיים!

ובכל מקרה אברכים הם מאוכלי המן. אוכלים היום את של היום וזהו...

סבים שלי גם חסכו כל החיים והיה להם סכום רציני ביותר והכל היה נראה יציב

ואז מדינה חזקה שבה הם גרו התפרקה ובן רגע הם הפכו לעניים ורעבים ללחם

זה מה שקרה ב1990 ברוסיה 

והם יכלו לקנות דברים, ליהנות מזה, לעזור לילדים. אז רובל היה שווה דולר, לסבא וסבתא נשרפו ככה 20000 ולסבתא שנייה 8000 

ולא כולם יודעים להשקיע בבורסה, אני מניחה שלא אחד ולא שתיים הפסידו שם את כספם ורב האנשים לא יודעים לנהל עסק מצליח, לא כולם נולדים חכמים ומוכשרים. 

והרבה פעמים יש הוצאות שאי-אפשר לחסוך עליהם

לדוגמא מכירה מישהו שהורים שלו נפטרו והוא היה צריך לעזור לכמה אחים קטנים, ממשכורת שלו

ואין סיבה שבן אדם צעיר ייפטר מן העולם בפתאומיות, חבל לחיות בפחד מזה

למרות שכמובן כדאי לחסוך ולהשתדל 

רובל לא באמת היה שווה דולר, נניח בעדינות.

ודוגמא אחרת - מדוף בארצות הברית

כל מי שהשקיע בעצם איבד השקעות שלו

נראה לי שבאמריקה זה בהחלט יכול לקרות ולא רק שם שאתה משקיע במשהו שנראה יציב ואז זה מתמוטט

גם אצלנו אם תתחיל מלחמה רצינית ובלי נס גלוי היא כן תתחיל בעוד 10- 20 שנים, אז בורסה תיפול ובנקים לא יתנו להוציא כסף

מה יהיה עם כלכלה ובנקים אם מצב בטחוני יחמיר? כל החסכונות יישרפו

וכן, בבורסה יש סיכון כמו בכל דבר. גם בלקנות דירה יש סיכון שהיא תישרף...

היא לא רוצה ילדים?בעיה שלה-בטח לא שלי והערכים שלה לא מענינים אותי כהוא זה ולכן אין מה להתרגש מהם.

אחת שחיה על חשבון הציבור באופן קבוע ורק לפני שאתם זורקים עלי עגבניות תנו לי להזכיר לכם ש:

בזמן שרובכם התחתנתם אני מילאתי את חובתי למדינה במיסגרת צבא ההגנה לישראל

שילמתי ביטוח לאומי כמוכם ולא ויתרו לי על שקל ועוד חסכו על חשבוני 18 שנות תשלום

אהה וגם מיסים שילמתי וארנונה אל תדאגו גם על זה אף אחד לא ויתר לי

מי שבוחר לקרוא את הבלוג שלה ולתת לו פרסום הוא זה שמעודד אותה,לא רוצים לעודד אותה?אל תקראו את הבלוג שלה יש דברים הרבה יותר מענינים מילה שלי

גם אני לא מעונינת בחפצים או במסעדות

גם אני לא מעונינת בקרירה

גם אני לא רודפת אחרי כסף

אבל בניגוד אליה לא עשיתי מזה בלוג

וזכותנו לבחור יותר טוב ממנה

אני קמה כשקרני השמש מאירות אותי. לא זוכרת מתי לאחרונה השתמשתי בשעון מעורר. מבשלת ומכינה לעצמי כל יום ארוחה טעימה, וכשמתחשק לי משלבת עגבניות ופטריות ונענע שאני מגדלת באדנית במרפסת. יוצאת לסיבוב על האופניים, או לריצת 5 ק"מ עד לחוף אכדיה. תלוי עד כמה אני ממהרת. אני כמעט אף פעם לא ממהרת. שקט בחוץ. כולם הרי עובדים. אחרי מדיטציה בחוף קופצת לבין-תחומי. מעבירה שעתיים בספריה עם "הרפובליקה" של אפלטון. שבה ונתקלת במשל המערה - על אותו אסיר שהצליח להימלט מהמערה בה חי כל חייו, אך כשהוא שב פנימה ומנסה לספר לחבריו האסירים מה יש שם בחוץ - הם לא מאמינים לו, וסבורים שהוא הוזה. חוזרת הביתה. מפטפטת עם הבן זוג. מציירת קצת. אחר כך פותחת את הקיובייס ועושה קצת רמיקסים. זה טוען אותי בהשראה לכתוב איזהשהו פוסט, שהאפקט המצבר שלו על אלפי קוראי כנראה משמעותי יותר מכל דבר שעשיתי בשנותיי כעכברית קריירה. אני לא כבולה לשום דבר. סילקתי מחיי כל אלמנט שלילי - החל מעבודה מלחיצה, עבור בהתחייבויות בלתי אפשריות וכלה באנשים רעילים. יש לי מספיק כסף כדי לחיות כפי שאני חיה היום עד יומי האחרון. כך לפחות לפי הפעם האחרונה שהצצתי בתיק ההשקעות בן שבע הספרות שלי - אי שם בסוף ספטמבר. זה לא מפריע למשועבדים לטעון בפני שלעולם אהיה "משועבדת לכסף". עולם מוזר - כנראה שנגעתי בעצב חשוף אם אנשים שאינני מכירה כותבים עלי דברים נבזיים כל כך. אני מקווה שאת ישנה היטב בלילה, מפני שבזמן שאת עובדת את הקב"ה, את עוברת במזיד על מצוותיו.

אז למה טרחת להגיע עד פה לאיזה פורום זניח יחסית ולהתיחס לתגובה זניחה יחסית שהרי אם את ככ שלמה עם עצמך אז מה איכפת לך ככ מה אחרים חושבים או כותבים?אין מקום לא צריכה להתנצל על כלום זו בעיה שלך שאת לא מסוגלת לשמוע דעות אחרות.

מאז שהראיתי לבעלי את הבלוג. הוא לא מפסיק לדבר על הזה.

פתח את כל האתרים באנגלית.. לומד את הנושא בעיון (לצערי)

זה בערך הנושא היחיד שאפשר לדבר עליו בבית.

מקווה שלא ממש יגיע לידי יישום- כי זה לא בשבילי. (הוא טוען שניתן לחסוך עד שמגיעים הילדים)

אין לי שום ענין להתנזר מחיי החומר. אני אדם גשמי.

לא מבינה מה הטעם של חסכנות קיצונית שכזו.

אגב, יש איזשהו בלוג באנגלית לא זוכרת את השם שכותב אותו אדם נשוי עם ילד ושם הוא מתייחס לכל נושא הילדים. אבל כמובן שזה לא ממש מעשי ושייך למשפחות מרובות ילדים כמו במגזר שלנו (ואני מדברת על יותר מ3 ילדים ומעלה) ואשריינו שכך.

אני לא חושב שיש לך מה להצטער. אפשר לקחת את הגישה שלה גם חצי.

אפשר לעבוד בחצי משרה ולקבל חצי משכורת מהשיטה של הסולידית, או  להוריד ימי עבודה בשבוע, או כל כיוון אחר.

והאם את רואה את עצמך ככה לא עושה כלום עוד 70 שנה? את אדם צעיר

זה נחמד לפעמים חיים כמו שלך כתור כמה ימי חופש , אבל ממש לא באופן קבוע 

אני נמצאת בשלב הכי עמוס בחיים כנראה ולא זוכרת את עצמי אי פעם מלאת סיפוק וממצה את עצמי כמו עכשיו

כשאני כותבת שלב עמוס אני מתכוונת לזה:

קמה לפנות בוקר עובדת עד 4 אוספת את הילדים משחקת איתם אחרי צהרים ארוחת ערב

מקלחות קצת זמן עם הבעל , קצת עבודות בית והופ לישון כי מחר יש עוד יום כזה

נשמע לי מוזר שיש אדם שנחמד לו כל היום לעסוק רק בתחביבים ולא במשהו אמיתי

אשריו ואשרי חלקו 

מה עושים איתו זה כבר שאלה אחרת...

זה לעבוד בשכר גבוה, ליהנות מהכסף ולחסוך דרך קופות הפנסיה וקרנות ההשתלמות.

אנחנו מחזיקים קופת חירום סבירה להוצאות גדולות ובלתי צפויות וזהו.

אם נשארו עודפים בחודש מסויים מוציאים אותם בהזדמנות אחרת

אם אנשים יחיו יותר מדי, הכסף שם (שניתן למשוך אותו רק כקצבה) - יתאפס.

כל אחד מקבל רק לפי מה שהוא חסך. ולכן צריך לחסוך בהתמדה מכל המשכורות בכדי שבגיל המתאים אפשר יהיה לפרוש ללא מחסור.

הרי אף אחד לא יצרוך והמון עסקים יפשטו רגל

2. לא קראתי בלוג שלה אבל מי באמת ראה כמה יש לה כסף, הרי כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה - לך תבדוק

3. נראה לי ששנים שהיא חסכה הביאו אותה לשחיקה מסוימת. ואלה השנים שאמורים להיות שנים טובות, אנחנו לא חיים לנצח ובטח לא צעירים לנצח

4. לקרוא ספר משעמם אפשר בכל גיל, אבל להקים משפחה לא

5. צריך לשים לב שחיסכון לא יפגע בבריאות בטווח ארוך למרות שרווק באמת יכול לחסוך די הרבה 

6. שיהיה לבריאות. הייתה לה מטרה, היא הגשימה אותה - יופי, זה זכותה. 

מה היא מתכננת לעשות עם עצמה ב 70 שנה הקרובות?

ללכת כל יום לכושר לאכול פסטה עם כמהין. ומה עוד?!

להסכים איתה אני לא מנסה - זה החיים שלה שתעשה מה שהיא רוצה כל עוד זה לא פלילי

אני פשוט מנסה להבין מה זה נותן לה 

מה בכלל אמור אורח החיים שלנו לתת לנו?

כשם שאת לא מבינה אותה, יתכן והיא לא תבין אותך.

ואני שואלת אותה האם גם האורח חיים שלה נותן לה את זה 

ואם היא רואה את עצמה ממשיכה ככה עוד 70 שנה או שזה סתם הרפיה חולפת לתקופה (שזה דבר הגיוני בעיני)

לא הבנתי מה כולכם יצאתם להגן עליה

שאלית שאלה לגיטימית תנו לה לענות בעצמה

אני רק שואלת אותך.

את רואה את עצמך עושה את אותו דבר עוד שבעים שנה?

מה שאני עושה נאה לשלב בחיים בו אני נמצאת

בהמשך יש נכדים אחר כך נינים

ובגיל 100 עושים את מה שהיא עושה עכשיו 

היא רוצה להגיע לגיל 100 בעודה בת 30 

סבתא שלי בבית אבות חיה כמו שהיא חיה עכשיו,

אבל יש לה ילדים יש לה נכדים יש לה עבר מפואר וחיים עתירי עשיה 

כל אלו שמדברים על תרבות הצריכה הם שמאלנים חולים.

יש טעם להתנהל נכון כספית, אבל לחסוך כסף ולא להנות ממנו זה מטומטם לחלוטין.

מי שכסף חשוב לה מילדים היא אישה חולה, והדבאר היחיד שטוב אצלה הוא שלא יהיה לה המשך, כמו לכל אלו שנוהגות כמוה.

לא חושב שיש טעם לתת אותם לעוד מישהו

החיים שלה לא מענינים אותי

הדיעות שלה לא מענינות אותי

הייתי ממשיכה לחיות מצוין גם בלי לדעת אי פעם על קיומה

ו...יש לי הרגשה שאני אמשיך לחיות מעולה בלי לקרוא אי פעם מילה אחת שלה

מה את מבינה במצוותיו של הקב"ה.

לידיעתך, כנראה שלא חל עליך איסור לשון הרע ע"פ ההלכה היהודית, ולכן אין בדברים שום איסור הלכתי. וחוץ מזה, ברור שהדברים הם לתועלת.

ההתנשאות והדיבור בשם הקב"ה, כשאלו באים מפי אדם עם מערכת ערכים מעוותת כ"כ, עד כדי שהוא מחליט להיות "אלהורי" - מקוממים במיוחד.

כי... יחד עם זה שהיא בעד אל-הורות כהגדרתכם, היא כתבה פוסט מעניין לגבי ילדים.. (שווה לקרוא גם את התגובות)

האם הילד שלך הוא מכשול בפני עצמאות כלכלית?

ושוב זה מוכיח שהיא משועבדת לאיזו מטרה של עצמאות כלכלית כלשהי ומקריבה את הכל בדרך לשם.

גם אם בשורה התחתונה היא תמליץ על תכניות חסכון עם ילדים (למרות שאין לי מושג איך היא יכולה לייעצ במשהו שאין לה יד ורגל בו), בכל אופן, הילדים מבחינתה הם סוג של אבן נג בדרך ובואו נראה מהאפשר לעשות איתם.

אישה מסכנה.

אבל חבל לבזבז על זה אנרגיה

יש לא מעט זוגות שפשוט לא מצליחים. אולי בעתיד יצליחו, עכשיו לא.

יש תוספת למלגה לפי מספר הילדים? נראה לי שאצלנו הסכום קבוע..

בעזהי"ת

אבל רק כי זה כולל דירה..

ז"א מקבלים דירה מהכולל, משלמים שכ"ד ומקבלים מלגה+ שכר דירה..

הוא ילך לעבוד

את תלכי ללמוד גמרא באיזה מדרשה מודרנית (בית מורשה או משהו כזה).

שם יש תקציב

יש חשמל, מים גז פלאפונים נסיעות בטוח בריאות אוכל קצת בגדים פעם בחודש או יותר לצאת לקפה 

(הרבה יותר חשוב לזוג צעיר לבלות ביחד מאשר לחסוך. זה החסכון האמיתי לחיים- בנק של זכרונות מתוקים)

בשנים הראשונות קצת פה ושם ובשנים האחרונות בכלל לא.

אני אישית נמצאת כבר בשלב שזה לא מענין אותי

מבחינתי הבילוי הכי טוב זה הדברים הפשוטים עם המישפחה בבית-להיות עם בעלי והילדים ביחד

מי אמר שבילוי חייב להיות מסעדה או סרט?

לפעמים אפשר להנות הרבה יותר ממשחק משותף (אפשר להכין אותו יחד או להשאיל מההורים),

מהליכה למעיין קרוב או למסלול הליכה באיזור, הליכה לחוף הים ביום חורף יפה יכולה להיות מדהימה,

אפשר גם סתם לעשות פיקניק בפארק יפה ואפילו ללכת יחד לכותל או לקברי צדיקים.

כל ההצעות האלה לא עולות כסף (אלא אם כן זה רחוק ואז הנסיעה עולה. אבל אפשר בהחלט לשלב עם נסיעה אחרת)

בתור זוג שמרוויח לפעמים אפילו פחות אנחנו אוגרים בעיקר זכרונות מהסוג הזה (היינו פעם אחת ויחידה מאז החתונה בבית קפה) ואני חושבת שנהנינו לא פחות (ואולי אפילו יותר) מאנשים שמוציאים על בילויים הרבה כסף

לא חשבתי על זה כך עד היום

אני אוהבת ללכת לקבר רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס

לא לדבר על קבר של רבי נחמן

זה האוירה שם מיוחדת

ומדברת אחת שכל שנה טסה גם לחו"ל גם לאילת ,יוצאת לבתי מלון והמון מסעדות ובתי קפה.

חברון זה מקום שהנשמה שלי מרגישה שייכות אליו, והתפילות מתקבלות יותר (או לפחות קל לי יותר להתפלל שם)

ואני הרבה יותר מתרגשת ללכת לשם מאשר ללכת לבית קפה או מסעדה.

כמעט לכל אחד יש מקומות שהנשמה שלו מאותת לו שיש לו איזושהי קרבה מיוחדת לשם, ואז זו בהחלט חוויה ללכת לשם. הרבה פעמים זה קברי צדיקים מיוחדים שיש אליהם קרבה מיוחדת.

בקברי צדיקים בעיקר בודדים (שלא בתוך בית קברות) יש גם הרבה פעמים אווירה מיוחדת שעושה טוב לנשמה, ואז כיף ללכת לשם.

באמת רוחני ומרגש!

שיחיו בטוב ובנעימים כשתהיה להם יותר הכנסה שיתחילו לחסוך

או אם נורא מתעקשים שיחסכו עכשיו 100 שקל וזהו

אם אתה מוכן אנה פרט לי איך אתה מסתדר עם 600-700 שקל לחודש לאוכל.

(אלא אם אתה אוכל בבתי תמחוי)

ולא, לא בעוני כבד מדי.

רק תן לי בבקשה פירוט איך עשית את זה.

לא קונים אוכל תעשייתי

לא קונים חטיפים וגלידות (מכינים בבית)

אוכלים בשר רק שלוש או ארבע פעמים בשבוע

קונים מחברות זולות ולא ממותגות

ועל כל הנ''ל הוצאנו פחות מ600 בחודש.

הבית היה מלא ותמיד היתה הרגשה של שפע, בסופו של דבר שמנו לב שזה גם יוצא לנו זול..

אנחנו מוציאים 700 חודשי לא כולל טיטולים ותמ"ל לקטנה..

אבל החשבון במכולת היה סביב קצת יותר מהסכום הזה, כולל מוצרים שקונים במכולת והם לא אוכל.

בלי סיפורים וסיסמאות?

אני מוציאה יותר מזה בשבוע אחד. אנחנו אמנם עם ילדים אבל בכל זאת.

רק המטרנות והטיטולים , עוד אוכל , נסיעות ....

בלי ילדים חיינו ברווח מ 4 כולל בילויים.

עכשיו ביותר מכפול מזה עם 2 ילדים אנחנו מסתדרים בקושי 

(1500 דירה, 2500 מעון , הרבה יותר חשמל ומים (כי צריך לחמם כמו שצריך ויש גם אמבטיות))

ארנונה ב"ה בלי הנחה בכלל, חיתולים ל 2 ילדים, מטרנה , משחקים, בגדים לילדים ...

תסתכלי ימינה שמאלה, תחשבי מה את יודעת לעשות (כל עוד את לא עובדת) ואחרים מוכנים לשלם על זה:

בייביסיטר, תיקוני תפירה, אפילו נקיון/תחזוקת בית פה ושם.

את לא מחפשת עבודה קבועה כמנקה, אבל פה ושם לעשות את זה יכול להכניס עוד כמה שקלים נחוצים.

אבל מדרשות אחרות כן

אני עושה את זה רק להרגשה הטובה, לא יודעת אם זה צעד נבון, כי אין תשואה כמעט לכסף....

תחשבי כמה כסף יהיה לכל ילד בגיל 20, כשתצטרכו את הכסף הזה.. (100X12X20)

ואם יש במקרה חודש שהרווחתם יותר אפשר להפריש עוד קצת לכל ילד.

(ואינפלציה)

אבל עדין זה שווה

אפילו מקיצבת נכות הצלחתי כמה שנים לשים בצד 400 שח לחודש והצטבר סכום נאה שיכולנו להשתמש בו למימון המעבר לחו"ל

אולי עדיף משהו שאפשר להוריד למחשב האישי ויתנהל מקומית ואל ב DB שלך ...

ברור שאין לי עניין שיראו חשבונות, אבל כשאמרו לי הגנה טובה, חשבתי על הגנה כמו של PayPal. ואני לא בטוח שצריך הגנה כל כך חזקה.

טוב נסחפתי...

אבל אח"כ (שנה שעברה) עברנו תקופה קשה כלכלית והשתמשנו בכסף ששמרנו.

לפני שהתחתנו כל אחד הצליח לחסוך קצת כסף, שלו הלך על ההוצאות של החתונה, שלי הלך על החודשים הראשונים לאחר מכן, שהיו די קשים כלכלית.

עכשיו אנחנו מנסים לחסוך אבל זה קצת קשה, סוגרים את החודש בול (מבחירה.  כתוצאה מהחלטה לוותר על דברים מסויימים לטובת דברים אחרים.  לא מתכוונים להמשיך לסגור *בול* במשך כל החיים).

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

שמי איזבל נואה. זהו יום מאושר מאוד בחיי בזכות העזרה שנתן לי ד"ר אפטה. הוא עזר לי להחזיר את אשתי לשעבר בעזרת כישוף האהבה והקסם שלו. אני נשוי כבר 10 שנים וזה היה כל כך מפחיד ומתסכל כי אשתי בגדה וגם ביקשה גירושין, אבל כשנתקלתי בפוסט של ד"ר אפטה באינטרנט על איך הוא עזר לאנשים רבים ולעזור להם לתקן את מערכת היחסים שלהם ולגרום לאנשים להיות מאושרים במערכת היחסים שלהם, שלחתי לו הודעה במייל שלו והסברתי לו את מצבי ואז ביקשתי את עזרתו, אבל להפתעתי הגדולה, הוא ענה לי ואמר לי שהוא יעזור לי לשקם את נישואיי, והוא אמר לי מה לעשות ועשיתי הכל בהתאם ועכשיו אני ומשפחתי חוגגים עכשיו כי אשתי השתנתה לחלוטין לטובה והיא אוהבת אותי יותר. היא תמיד רוצה להיות איתי ולא יכולה לעשות כלום בלי המתנה שלי. אני ממש נהנה מהנישואים שלי עכשיו, הכל בזכות ד"ר אפטה. אמשיך להעיד באינטרנט כי ד"ר אפטה הוא מטיל כישופים אמיתי. אם אתם זקוקים לעזרתו, אתם יכולים ליצור איתו קשר דרך האימייל שלו, וואטסאפ ו-VIBER; אימייל - drapata4@gmail.com, אתם יכולים גם להוסיף אותו בוואטסאפ: (+447307347648). הוא התשובה היחידה לבעיה שלכם וגורם לכם להרגיש מאושרים במערכת היחסים שלכם.

האם אתם רוצים את האקס שלכם בחזרה, רוצים כישוף אהבה למאהב חדש, פתרון בעיות בלי ילדים?

פתרון בעיות כלכליות?

פתרון למחלות?

אתם רוצים לקבל קידום בתפקיד שלכם.

הפתרון לבעיית הגירושין

וואטסאפ או התקשרו (+447307347648) (נא להתעלם אם אינכם צריכים עזרה)

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.