תתקשרי לרישוי ותשאלי...*5678.

חברה שלי עושה מחר טסט ראשון. אם היא תעבור-זה יהיה לי ממש קשה...

מה יהיה איתי???????

אני איבדתי. נמאס לי. 

איזה חיוך איזה נעליים. זה כבר פעם שלישית ביומיים האחרונים שאני בוכה בגלל דברים שקשורים לנהיגה.

נמאסססססססססססססססססססססססססססס לי!!!

למה ה' עושה לי את זה? למה????

אבל קשה לי.

לקחתי רגיעון בשיעור נהיגה ועשה לי ממש רע.. אולי אני ינסה רסקיו או משהו בסגנון.

יופי שבסוף נצחק על זה, אבל עכשיו אני בוכה ובוכה

מלא בהצלחה לך. בשורות טובות

זאת הייתה תקופה סיוטית בחיים שלי! זה הרגשה נוראית להכשל בעוד טסט ועוד טסט ועוד טסט.. וכל דבר מזכיר לך את זה שאתה לא עברת.. וזה סיוט.

אין לי איך לעזור. אני אפילו כבר לא בתוך זה אז לא יכולה באמת להבין.. כי אני כבר עברתי.

אבל אני יכולה להגיד שאני גדלתי מזה! כל טסט לימוד אותי עוד משהו על עצמי. וכשעברתי את הטסט, יותר ממה ששמחתי על הרישיון הרגשתי שגדלתי מהדרך.

ובקשר לשאלה איך לא מאבדים את האמונה? מה שאני עשיתי היה לשנן לעצמי ללא הפסקה שאני לא מבינה כלום והוא יודע מה הוא עושה. עדיין זה היה לי קשה. מאוד.

לפני הטסט האחרון שלי אמרה לי מישהי בהקשר אחר שהקב"ה נותן לנו נסיונות לפי הכוחות שיש לנו. אבל יש שלב שבו כבר אין לנו כוחות ואז הוא חייב לתת לנו. אבל אפשר לדעת שאין לנו כוחות רק לאחר מעשה.

אני לטסט האחרון שלי באתי בלי כוחות. הודעתי להורים שלי שאם אני לא עוברת אז אני מפסיקה ללמוד, כי אין בי יותר כח. ובאמת הקב"ה נתן לי לעבור. אבל הבנתי באמת באמת כמה לא היה לי כח רק אחרי הטסט.

אותי זה ממש חיזק לדעת שזה לפי הכוחות שלי. גם אם זה קשה מאוד, זה מותאם לכוחות שלי.

אני לא יודעת אם זה עזר מה שאמרתי.

ואם זה יעזור, אתם מוזמנים באישי- לפרוק, לבכות, לשתף ואם אתם רוצים, אני יכולה לנסות גם לעודד.

בהצלחה!

אפשר לשאול (מקווה שזה לא אישי מידי..) איזה סגנון דברים למדת על עצמך? איך את מגדירה את "גדלתי מהדרך"?

זה לא חייב להיות משהו שבאמת למדת.. תתני רק דוגמא למשהו שאפשר ללמוד...

את אומרת ש"אפשר לדעת שאין לנו כוחות רק לאחר מעשה". אם את צודקת, אז כל עוד אני בתוך הניסיון עדיין יש לי כוחות, ורק כשאני אגמור אותו אני אדע שבעצם לא היה לי כוח.

לפי זה, הניסיון הוא אינסופי, כי כל הזמן יש כוחות עוד ועוד.

אוף לא משנה. אני לא מצליחה להבהיר את עצמי

זה הצמיח לי את הקשר עם ההורים שלי.
למדתי להתמודד עם כישלון.
למדתי את הקשר שלי עם הקב"ה, ופיתחתי אותו.

למדתי שלא הכל בחיים הוא בדיוק כמו שאני מתכננת, ושגם כשאני עושה מקסימום השתדלות אז לא תמיד אני מצליחה.

למדתי איך למרות הבאסה אני יכולה למצוא כוחות להמשיך בחיים כאילו הכל כרגיל.

למדתי לתת מקום לעצב אך לא לתת לו להשתלט לי על החיים.

זה מה שבא לי בשלוף.

יכול להיות שהיו לי עוד הזדמנויות בחיים ללמוד את הדברים האלו, אבל הם התחדדו לי מאוד בתקופת הטסטים.

הניסיון הוא לא אינסופי. מתישהו נגמר לנו הכח. לכל אחד זה קורה בזמן אחר. הקב"ה יודע בדיוק מתי הזמן הזה ואז פשוט לא תהיה לו ברירה ואת תהיי חייבת לעבור את זה.

יש מצב שלא הבנתי בדיוק את מה ששאלת..

(אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך משהו ששלחו לי בתקופת הטסטים. אותי הוא חיזק ממש.)

ואל תתרגשי אם השיעור יילך הפוך.. תמיד השיעור הראשון אחרי טסט הוא הפוך..

אני גם ממש רוצה שתעברי!!!! תעדכני..

ואולי תבקשי מהמחליף לנהוג באיזור של טסטים?

בהצלחה...

לא למדתי עדיין..

פסיכיים ומאד שונים בין מקומות שונים

בית שאן

אופקים

שם עברתי טסט לפני שנים רבות, למרות שאת רוב השיעורים (ואת הטסט הפנימי) עשיתי בירושלים.

תפילה להצליח להיות ברוגע ובתפקוד נכון על הכביש,

דימיון מודרך של הצלחה, לנסות לדמיין את איך שאת רוצה להיות במהלך הנהיגה, לערב את כל החושים בדימיון הזה. 

בנוסף לזהות את גורמי הלחץ במהלך הנהיגה (מה הפחד שלך שם?) ולעשות איתם עבודה, אם צריך עם מאמנת. 

בהצלחה! 

לקחת קלונקס או כדור הרגעה כזה או אחר. שמעתי שזה עוזר בהקשר הזה

כשממליצים למישהו על תרופות פסיכיאטריות שדורשות מרשם רופא (בדר"כ נוירוחוג או פסיכיאטר). זה לא צחוק, ולא פיתרון קסם.

על אחת כמה וכמה שאינך מכיר את השואלת, ושבעתיים ברגע שאינך איש טיפול.

ולשואלת - אם לא תצליחי להתגבר על זה, אז יש כמה אפשרויות:

1. להמתין. אני לא יודע בת כמה את, וייתכן שזה גיל קצת צעיר בשבילך. אני התחלתי ללמוד בגיל 17 ואח"כ עשיתי הפסקה והוצאתי רישיון רק בגיל 22. זה קצת באסה, בטח חברתית, אבל לא נורא.

2. אימון טכני. כמו שהציעו כאן, אולי להסתובב קצת עם אבא שלך (אם הוא יסכים לזה) בסביבות מקום המגורים שלך (חניון ציבורי, אזור שקט ודל תנועה וכדומה) בשעות הלילה.

3. אימון רגשי. אולי אימון קצר יכול לסייע לך. סי-בי-טי או משהו בסגנון הממוקד הזה.

4. אם יש לך קשיים כאלה בתחומים נוספים, אולי לשקול איש טיפול מעמיק יותר כתרפיסט/ית או פסיכולוג/ית או עו"ס/ית קליני/ת. אבל זו הצעה שנכתבת רק כדי "לצאת ידי חובה". ממש אין צורך להתחיל מהמחשבה הזו או מהכיוון הזה. לחץ ומתח ואתגרים זה דבר לגיטימי וטבעי, בדר"כ פתרונות בסגנון סעיף 1 ו2 שכתבתי הם הדרך הרגילה בחיים.

כתבת יפה וברגישות, ומרגישים שזה בא עם ניסיון.

חשוב לי להצטרף לקריאה לזהירות עצומה כשממליצים על תרופה פסיכיאטרית, כמי שראתה את ההשפעות שלה. וחושבת שלא רק שצריך זהירות עצומה בהקשר הוירטואלי, גם אם זה היה איש טיפול מקצועי שכותב *אסור* לשלוח לקחת תרופות ככה בלי קשר ישיר בלי הכרת הרקע האישי והרפואי. וגם לא סביר שאדם עם הסמכה רפואית מתאימה, היה לוקח סיכון ושולח מישהו לקחת תרופה כזו ככה.

מה גם, שלקחת תרופה כזו צריך לדעת את המינונים המתאימים, את ההשפעות לטווח קצר וארוך, להבין שזה משפיע לא רק על תחושת הרוגע המבוקשת אלא הרבה הרבה מעבר... ולצורך העניין זו רשימת תופעות הלוואי של הקלונקס שהוזכר כאן (העתקתי את הרלוונטי לעניין) :

"תופעות הלוואי השכיחות יותר כוללות עייפות וחשק לישון, בלבול וערפול, קושי בדיבור,... סחרוחורת, קשיי שיווי משקל,..., כאבי שרירים וחולשה,...ערפול ראייה, ... תחושות שמזכירות חמרמורת, חוסר מוטבציה, הזיות וקשיי ריכוז, לחצים בחזה ועצבנות. "

לא חושבת שזה מתאים למי שמבקש לעלות על ההגה...

כן שמעתי על מי שנעזרו בתמצית המוכרת של פרחי באך שמרגיעות (רסקיו), שהיא כן בלי צורך במרשם רופא.

@advfb

יותר בקטע של טסטים, ומשפט שאמרו לי מלא זה שאחרי הטסט הנהיגה לא בשיעורים זה ממש לא אותו דבר.

אבל בשיעורים זה כן מלחיץ אז מה שלי עזר זה להסיח את הדעת. כלומר לתת לעצמך תחושה שזה לא שיעור אלא סתם נסיעה שגרתית. אצלי  זה יותר לדבר עם המורה או לגרום לו לדבר, ולנסות להבין לאיפה מה הדרך, כל זה כדי להרגיש אחרי וקצת להסיח את הדעת מזה שאני בשיעור ופשוט לנהוג חלק, כי אני לא בשיעור מלחיץ שכל שנייה חייב להסתכל במראה. וכו' ואז זה נהיה יותר קליל וסתמי. 

חוץ מזה להיות ליד נהג שנוהג ממש חלק וזהיר וטוב כזה לטסט נתן לי ביטחון מודל לחיקוי. (נניח סבא..)

אל תדאגי שיעור 9 זה ממש בהתחלה,ובסוף יש שיעור אחד שבו הכול נקלט ויודעים לנהוג.
שיעור 9 זה ממש סבבה

או אפילו ברחבת חנייה גדולה, קורדינציה של גז ברקס ותמרון בסיסי עם ההגה, להרגיש שאת שולטת במכונה הזו. רק כדי לצבור ניסיון וביטחון באזור לא מלחיץ שאין אף אחד.. אבל אין לי מושג אם אני מגזים, זה תלוי בך ובסיבה של הקושי. אם זה נשמע הגיוני, זה לא יכול להזיק להקדיש לזה שיעור אחד..

תני לעצמך עוד כמה שיעורים. אם לא עבר הלחץ. קחי חופש. אבל תבטיחי לחזור. אין שום סיבה להיות בלחץ. הלחץ על המורה לא עלייך. תאכלי משהו לפני השיעור. תשני טוב. ותבדקי אם זה רק בנהיגה או בעוד דברים. שוב, אין סיבה להיות בלחץ.