באיזה גיל אפשר להתחיל לתת ביצה?
מה התפריט ההגיוני לתינוק בן 10 חודשים?
תודה
באיזה גיל אפשר להתחיל לתת ביצה?
מה התפריט ההגיוני לתינוק בן 10 חודשים?
תודה
אם הוא כבר בו עשרה חודשים- אין שום בעיה.
אם קטן יותר ורק התחיל מוצקים-
כדאי להתחיל עם הדברים הפשוטים יותר (פירות, ירקות, דגנים)
כל מה שמספיק רך, והוא יכול גם לאכול עם הידיים- זה טוב.
פשוט תבדקי את התפריט שלכם, תוציאי ממנו מה שטוב לתינוק- ותתני לו.
הילדים שלי חולים כל שני וחמישי ועשיתי כבר דוקטורט בשילשולים וכל מיני וירוסים וחיידקים, אבל דלקת עיניים אף פעם לא היה לנו 😯
בקיצור, מאז אתמול בצהריים לקטן החמוד (בן שנה) יש בעיניים הפרשות סמיכות, כמו נזלת צהובה כזה. כמות לא ענקית אבל בהחלט נוכח.
צריך לראות רופא? מותר לשלוח למשפחתון? המטפלת לא אמרה לנו כלום (והילד הזה בערך כל שבוע מתחילת שנה מגיע יומיים כן יומיים לא בגלל איזה וירוס)
טבול בתה קמומיל חמים. זה ממש מרפא דלקות. תעשי ככה כמה פעמים ביום.
יש גם לקנות מגבוני ניקוי לעין אבל זה קצת יקר.
בעקרון הפרשות כאלו כן מראות על דלקת, ודלקת עיניים היא לרוב מדבקת.
הוא מצונן? מלא נוזלים? זה הרבה פעמים הולך ביחד.
והוא לא ממש מצונן, מחלת חום אחרונה נגמרה ברביעי האחרון, אז היה צינון ושיעול.
זה לא יפתיע אותי אם הוא נדבק, כל שבוע הוא חולה, יותר ימים הוא נשאר בבית מימים שהלך למשפחתון השנה...
ממש מרפא
כל פעם כשהתחילו הפרשות מהעיניים ניקיתי את העיניים עם טישו שסחטתי עליו קצת חלב אם, וזה עבר די מהר בלי צורך בטיפול מעבר.
בגלל שיש בחלב סוכר
אם כן מנוזל אז זה לא דלקת עיניים?
לק"י
שלפעמים חלק מדלקות העיניים כוללות צינון.
כי לא מזמן גם לבן שלי היו הפרשות ועין אדומה. עבר לבד (מאז הוא קם בבוקר עם הפרשות, אבל הן לא חוזרות אחרי שמנקים. והעיניים לא אדומות. ולרוב גם ההפרשות לא דביקות, שאני לא בטוחה שזה קשוד).
אם הילדה מצוננת והעיניים לא אדומות...
התלבטתי כמה להאמין לו 😅
הנזלת היא חיידקית, וכשהתינוק נוגע בה ואז בעיניים - מתפתחת דלקת בעיניים. (הוא אמר שלכן חשוב לקנח היטב. לא שזה קל אצל תינוקות, שבדרך כלל מרגישים שכל קינוח הוא מינימום ברית מילה🙄)
אבל אם הוא מצונן
וזה רק כשהוא קם מהשינה
זה כנראה חלק מהצינון..
לכי לרופא ובינתיים אסור לשלוח למסגרת.
מבאס
אלא משהו כמו צינורית דמעות חסומה.
אבל רק רופא יוכל לומר לך.
ולשאלתך בהודעה מעל - כן, חלב אם בהחלט יכול להועיל לדלקת עיניים. (יש שיגידו שזה לא טוב כי יש בזה סוכרים, שמעודדים חיידקים)
אבל האמת שבאופן אישי אצלנו רק טיפות אנטיביוטיות או משחה עזרו סופית
(אולי הייתה פעם אחת שתה קמומיל עזר, אבל צריך בשביל זה כמה ימים, אז זה רק אם הילד לא במסגרת)
לא מבינה בזה כל כך... (הרופא אבחן את זה לבת שלי בגיל כמה שבועות. בפועל מאז לא היה לה כלום, כן הייתה לה פעם או פעמיים דלקת...)
הוא בן 11 חודשים, עוד לא בדיוק שנה...
הבת שלי בהחלט בוכה בדמעות, אבל כאמור לא היו לה עוד מופעים של צינורית דמעות חסומה (אף שלא ממש הקפדנו על התרגילים שהרופא נתן לנו).
זו באמת שאלה לרופא...
יותר דמעות מהרגיל.
החסימה בדר"כ היא בניקוז של הדמעות אז רואים יותר בכי עם דמעות או גם דמעות בלי בכי...
הוא מצונן גם בלי קשר?
אם זו דלקת זה מאוד מדבק
בלי אדום
והרופאה הביאה טיפות אנטיביוטיות
אבל הוא היה גם עם חום
בעיקרון אם זה לא דלקת אז מגבוני עיניים לתינוק ממש עוזרים (תקני בבית מרקחת זה קצת יותר זול) אבל אם זו כבר דלקת (ממש הפרשות ולא רק פצפוצים, עיניים אדומות) אז צריך רופא שיתן בדכ סינטומיצין
כולו מלא צהוב בעיניים והיא לא אמרה על זה כלום, היום שלחנו (לא ידעתי שאסור) ושוב היא לא אמרה כלום, רק שהיה מצויין והכל טוב.
עשיתי דוקטורט בדלקות עיניים
אסור לשלוח 😬צריך ללכת לרופא
המקוריתבדרכ יש הדרגה מסוימת. נראלי🤭
לא הייתי ערוכה לאירוע האמת חחח
יצא שהנחתי יד על 2 חולצות בתמנון ב20 כל אחת + בביגוד היה 2 ב50 אבל חוץ מזה על הכל שילמתי מחיר מלא
אם לומר את האמת כל פריט בפני עצמו לא יקר (מקסימום 60 שח) אבל בטוטאל יצא סכום לא קטן של איזה 1000+- על כל החורף עד עכשיו. כולל נעליים לפחות.
זהו בא לי שקט עכשיו כי התעייפתי. לא רוצה לשמוע על חנויות בכללללל חחח
אז בן ה5 שלי מאושפז כבר שבועיים ולצערי כרגע נראה שזה ימשך לפחות לעוד שבוע,
וממש קשה לי לראות אותו סובל, מהמחטים מהעירויים וכו'..
ופשוט עצוב לי. בימים האחרונים אני מגיעה בוכה להחליף את בעלי מתאפסת נושמת לפני שאני נכנסת אליו ובסוף היום שלי איתו אני חוזרת לבית עם התינוק ובוכה שוב.(בעלי בלילות ואני ביום, רק שנינו בזה..)
איך מתמודדים עם הכאב הזה? לראות את הילד שלי סובל, מתאמץ לעשות מה שהוא יכול אבל עדיין מתקשה מאוד, סובל ובוכה..
וקשה לי להתפלל אני כועסת שזה קרה לו..
ויחד עם זה באות עוד התמודדויות כמו הטלפון שמצלצל כל היום, מלא אנשים מודאגים מהמשפחה שכל יום מתקשרים, בערך 10 שיחות כל יום מאותם אנשים שמתקשרים מידי יום, ואין לי סבלנות לענות.. השיחות לא עוזרות לי הם רק מעיקות עליי ומי שלא עניתי לו נפגע גם. שום דבר לא משתנה ביום אחד ואין לי כוח לשמוע עצות לא מועילות כשאני מסבירה שוב ושוב מה יש לו ושתרופות סבתא לא יעזרו כאן,
ביום הראשון והשני של האשפוז שהוא הגיעו לבקר כל המשפחה, 10 ביקורים בערך כל יום, שיתפנו את סבא וסבתא והם העבירו את המידע תוך דקות לכולם...
ולא הבנתי למה לבוא באותו יום, למי זה עוזר? הוא כאוב וסובל, יש חובה לבוא לבקר בבית החולים?? הוא לא נהנה מהביקורים מהצורך לחייך להגיב לכולם..
אחרי אותו יום והיום שלמחרת אף אחד לא מגיע, אף אחד לא שואל אם אפשר לעזור לנו במשהו שהוא לא להגיע לבית החולים, עזרה בבית אולי, קניות, כביסה, לעזור עם התינוק שלנו שמייצר המון בגדים שצריכים כביסה במעון...
מתוסכלת גם מחמותי שמגיעה פעם ביומיים בהפתעה, בלי להודיע, כאילו אין לילד בדיקות ואני צריכה להעמיד פנים שאני שמחה מהביקור.. מההערות שלה,מהשיחות טלפון שלה, שאני צריכה פשוט לקבל אותה כמו שהיא ואין לי כוח לאף אחד כרגע. אני רק רוצה לראות את הילד שלי קם ומצליח לתפקד. סיוט של ממש..
מתוסכלת מהכל יחד, מהמצב של הילד שלי וכל הסביבה...
ואם למישהי זה קרה (מקווה שלא) ויכולה לתת לי עצות איך להנעים לו את הזמן, איך לעזור לו להרגיש יותר טוב נפשית בסיפור הזה, כל עצה תתקבל בברכה. הימים בביץ חולים דיי קודרים ואני מאוד משתדלת לעשות כל מה שאפשר אבל הוא פשוט סובל... במחלקה אין ילדים בגילו..
איזו התמודדות לא פשוטה.
אין לי עצות, אבל עצרתי להגיד פרק תהילים לרפואה שלימה בקרוב!!
ממש כואב ושובר את הלב לראות את הילדים שלנו חסרי אונים וכאובים. שולחת לך חיזוקים.
לגבי ההעלבויות של מי שלא עונים לו - אם אפשר לדבר איתם בצורה בוגרת הייתי משתפת שאתם ממש מעריכים את האכפתיות אבל כרגע מתקשים לדבר על זה עם הסביבה שאתם צריכים קצת להתכנס בתוך עצמכם ותעדכנו אם יהיה שינוי..
או לנצל את השיחות האלה לבקשת עזרה שחשובה לכם - יקרה אחד מהשניים, או שיעזרו במה שאתם באמת צריכים, או שיפסיקו להתקשר. נשמע ממה שכתבת ששתי האפשרויות טובות.
אפשר אגב גם לסנן ולתת לאנשים להתגבר בעצמם
עם חמותך - תני לבעלך לדבר, או שתבוא כשהוא נמצא, או שתרווח ביקורים. ברור שהכל מכוונה טובה אבל אם זה מאמץ את הילד אפשר להסביר לה, יכול להיות שבעלך ידע איך לעשות את זה.
ותעסוקה לילד - זה קצת תלוי מה מצבו ומה הוא מסוגל לעשות, יש מתנדבות בבתי חולים שהן הרבה פעמים במחלקת ילדים אבל אולי אפשר לבקש שיבואו להיות איתו ולשחק איתו, יש בשניידר למשל גם משחקיות במחלקות (הייתי שם לפני מלא שנים אולי לא הכל מדויק להיום) ואז אפשר לעשות קצת יצירות או לקחת ספרים לקרוא. אני מבינה שהוא לא במחלקת ילדים אבל אולי יש מחלקת ילדים קרובה שאפשר לשאול משם דברים או לקחת אותו לשם? את יכולה גם לעשות סיבוב במקסטוק ולקנות לו יצירות או משחקים שהוא אוהב, או ספרים אם מעניין אותו.
אם הוא לא מסוגל לזוז הרבה אבל יש לו כוח להתרכז אפשר להשמיע לו פודקאסטים מעניינים או סיפורים וכאלה דברים
רפואה שלמה במהרה!!
אוף. כל כך מתסכל שהמשפחה לא עוזרת ורק מקשה.
מסכנון. אולי להביא לו בובה או דובי וערכת רופא, שיוכל לשחק ואולי לעבד את החוויה במשחק.
לשיעמום אפשר להביא משחקים, טושים, ספרים, סרטים.. אני בטח לא מחדשת לך. לגבי הקלה על סבל לצערי זה נשמע משימה קשה..
לגבי עזרה, אולי יש חברים או שכנים שישמחו לתת יד אם תשתפו אותם?
רפואה שלמה במהרה
אין מצב לארגן תורנויות לילה שתוכלו להתחלק את ובעלך יותר במהלך היום?
מ20:00 נגיד עד 7:00 בבוקר, אין ביקורי רופא והחלטות שצריך לקבל.
גם הצוות מודע לקושי, זה לא שיש ציפיה שתמיד הורה יהיה ליד הילד. את הטיפול הרפואי גם אם בלילה הם עושים בעצמם (בד"כ זה לתת תרופות דרך האינפוזיה, אפילו לא משהו שצריך להעיר את הילד)
בעיני זה בסיסי כדי לצלוח את האשפוז.
לגבי כביסות, יש לך שכנות/ ארגוני חסד שיכולים לעזור?
לגבי הסבתא, יכול להיות שהיא מנסה לעזור ולא יודעת איך?
ממש לא הייתי משאירה אותה על תקן המבדרת אלא מבקשת עזרה ספציפית.
רפואה שלמה!!
לגבי הטכני השוטף- יש לך או לבעלך אח/ות שאתם יכולים לבקש ממנה לארגן מערך עזרה בין המשפחה? אם לא- מה עם ארגוני חסד שכונתיים?
דיברת עם חמותך וביקשת ממנה להיכנס לתורנות מסודרת עם הילד? אפילו שעתיים פעם ביומיים מאוד מאוד עוזר.
כל מי שאין לך כח לדבר איתו- תסנני.
יש לעזר מציון מחלקה לשליחת ארוחות, קניות תעשי אונליין,
לגבי הילד- עו"סית מטעם הבי"ח דיברת איתכם? איתו? יש שם ליצנים רפואיים שמסתובבים? את יכולה לקחת אותו על כיסא גלגלים לחדר יצירה במחלקת ילדים?
יש לך טאבלט עם סרטי ילדים להראות לו?
לגבי עצמך- ממליצה מאוד מאוד מאוד, למצוא בייביסיטר/מתנדבת/סבתא/דודה לשמירה על התינוק והילדים האחרים אם יש ועוד אחת לשמירה על הילד ולצאת לבריכה או משהו בסגנון להטעין את עצמך בעוד קצת אויר לנשימה.
אישפוזים ממושכים
חוסר עזרה טוטאלי
טלפונים וביקורים מטרידים
זה קשוח מאד
והמחירים אח"כ ממשיכים לאורך זמן
נקודת האור שמכל קושי אפשר לצמוח
טלפונים וביקורים פשוט לסנן
שיפגעו
את נפעת מספיק
את צריכה לשרוד שפויה
ולא לחשוב לרגע על מישהו אחר
גם אם זה ההורים שלך
זה באמת קשה ושובר
הבן שלי היה מאושפז ל8 ימים וזה היה קשוח ממש אז רק מתארת לעצמי את המצב שלך
קודם כל בשבילו- זה היה הזמן שהמסך נכנס לבית אבל באמת לא הייתה ברירה ולא היה הגבלה על זה
ה ישמור על איזה אוכל הוא אכל( אני לא יודעת איפה אתם אבל בשערי צדק כמעט כל יום הגיעו לפחות פעמיים מתנדבים עם פרסים וממתקים. בצד אגיד שהיה לי קשה לראות את הילד שצאושפז עם סכרת כולם מסביבו מקבלים ממתקים )
לגביכם. זה קשה ממש לבקש עזרה אבל אם כבר מתנדנדים אותך אולי תנסי לבקש עזרה מהמשפחה ( אם רלונטי מבחינת מיקום וכו' )
מתפללת בשבילכם שבע"ה תראו ישועות בקרוב ובריאות תמיד
קודם כל שולחת לך חיבוק גדול ותפילות לרפואה שלמה במהרה, וכוחות לכולכם!
מניסיון אישי, אחד הילדים שלנו אובחן עם סרטן וב"ה הבריא, אז היה לנו הרבה זמן באשפוז, זה באמת לא קל! כותבת לך חלק מהדברים שעזרו לי-
להאמין בו! להאמין בו שיש בו חוסן נפשי וכוחות להתמודד עם מה שמגיע. להאמין בי שאני יכולה להיות משמעותית עבורו.
לראות בכל הדרך הזאת את הזכות הגדולה שיש לי ללוות את הילד שלי בדרך להחלמה, כמה פעמים בחיים יש לנו זכות לעזור לילדים שלנו להתרפא? זה ממש דבר גדול בעיני.
לסנן! לא לענות לטלפונים, אם אין לי כוח, לשלוח למישהו אחד מהמשפחה עדכון ולבקש שיעדכן. לבחור איפה אני משקיעה את הכוחות. כנל לגבי ביקורים. אפשר להסביר שזה קשה לילד ומוציא אותו מאיזון ומעדיפים שלא כרגע.
לבקש עזרה, אם מישהו כן מציע לעזור אז לכתוב במה תרצו כרגע עזרה, ארוחות, כביסה וכו. אנשים הרבה פעמים ישמחו לעזור הם פשוט לא יודעים במה.
ליצור לילד אווירה כמה שיותר נעימה וביתית באשפוז, להביא מהבית פיג'מה או בגדים שלו, משחקים, בובות, מצעים שלו, כל דבר שייתן לו תחושת שייכות ובטחון.
להסביר לו למה זה חשוב שיש לו עירוי או שהוא מקבל תרופות מיוחדות וטובות שאנשים חכמים המציאו כדי שהוא יהיה בריא וכו.. לתווך לו כמה שאפשר במילים שלו
לדאוג לעצמך לאוכל, לנוח כשאפשר, להאמין שבעזרת השם כל יום שעובר אתם קרובים יותר להחלמה המלאה!
איך להנעים לו את הזמן- משחקים, ספרים, שיראה סרטים שהוא אוהב, יצירות וכו, זה באמת מאתגר ואת אמא אלופה!
בעזרת השם בקרוב ממש זה יהיה מאחוריכם ותהיו כולכם בבית בבריאות טובה!
אם אני יכולה לעזור בעוד משהו בשמחה
נזכרתי בעוד נקודה, אם יש דברים שאת או הצוות יכולים לתת לו בחירה ושליטה זה ממש חשוב. לדוגמא מד לחץ דם, הוא מעדיף ביד ימין או שמאל? אם הוא צריך ללכת לבדיקה הוא מעדיף על הידיים שלך או בכיסא גלגלים או על המיטה, זה רק דןגמא כמובן כי אני לא יודעת מה מצבכם אבל כמה שאפשר לתת לו תחושת בחירה ושליטה בסיטואציה זה משמעותי
תודה לאשה המהממת ששלחה לי הודעה כדי שאגיב כאן ואשתף מהניסיון שלי, אין כמוך♡♡
כל כך קשה לראות את הילד סובל ואי אפשר לעזור לו.
אבל את יודעת, הנוכחות שלך כל כך משמעותית! פשוט שאת שם. רק שאת רואה כמה כואב לו ומסכימה להשאר שם - לא נעלמת פיזית או רגשית. זה אולי נראה כאילו את לא עושה כלום אבל בזכותך הוא לא לבד בזה!
לגבי המשפחה והחוסר עזרה
מציעה להיות פרואקטיביים ולעדכן לפני שהם שואלים (אפילו: בוקר טוב משפחה יקרה, אין שום שינוי מאתמול... צפוי לנו היום כך וכך"
במסגרת העדכונים להוסיף: "למי שמתאים, אנחנו זקוקים לעזרה טכנית בתחומים הבאים..."
לשאול את חמותך מתי היא מתכוונת להגיע, ולהשתמש בביקור שלה כדי לצאת להתאוורר.
לגבי הילד, נסי לאוורר אותו רגשית כמה שיותר. הכי טוב דרך משחק - משחקי דמיון, משחקי מילים, משחקי תפקידים, משחקים שבהם הוא השולט (בניגוד לסיטואציה של האישפוז...)
ב"ה היינו בשני אשפוזים ארוכים יחסית, אחד עם ילדה שאושפז שבועיים וחצי, ואחד עם ילד שאושפז 5 שבועות.
בעיני לא לחכות לעזרה אלא להגיד מה צריך, אם את גרה בישוב, אז לעדכן את רכזת הקהילה באיזה עזרה את צריכה ואם בעיר אז לבקש מחברה טובה שתדאג לסיוע בכביסה, באוכל, בשמירה על הילדים וכו...
גם במשפחה, לא לחכות שיציעו אלא לבקש- תבואו להחליף אותנו, תביאו ככה, אל תביאו...
אם חמותך קופצת, מצוין, שתשמור על הילד ואת תלכי להתאוורר קצת או משהו בסגנון.
חוץ מזה, לא לצפות שאם מגיעים אורחים הוא צריך לחייך, ממש לא, מותר לו גם לבכות שבאים אורחים, או לישון... ולא חייבים לענות לטלפון של אף אחד!!!
בנוסף, אני לא יודעת איפה אתם מאושפזים אבל בשניידר לדוגמא, ובטח יש בעוד מקומות יש משחקיה, יש ליצנים רפואיים, יש מתנדבים שונים שקצת מקלים ומאווררים את המטופלים.
חוץ מזה, אם אתם בשניידר אני עובדת מטר משם, יכולה לקפוץ להביא לכם פינוקים
אתמול יצאה לי שיחה עם חברה והיא סיפרה שהבנות שלה מתקלחות עם תחתונים..
בחיים לא שמעתי על זה אבל אני לא באה מבית דתי.
תוהה כמה זה נפוץ במגזר הדתי? זה משהו שהייתן מאמצות אליכן הביתה כמובן מגיל 0 או גיל קטן?
כשהילדות מתקלחות יחד.
אם זה כשהן מתקלחות לבד, מחילה מהחברה שלך, אבל בעיני זו בושה מיותרת שרק תעשה נזק.
זה מקום שהגיינית ממש צריך לנקות אותו וללמד את הילדה לנקות מפשעה, זה לא נורמלי...ככה אי אפשר לנקות כמו שצריך
גם כשהייתי רוחצת את הילדות יחד, לא הייתי משאירה להן , מה העניין , למה לסבך את החיים
אולי אם היא מקלחת יחד עם בנים קטנים או משהו כזה
וכשהם מתקלחים יחד הם עם תחתונים,
זה הגיע מהבן שלי שביקש כי לא נעים לו המבטים שלה על האיבר שלו,
והיא זה אחר לה ומענין אז היתה מנסה לבדוק מה יש לו, והסברתי להם שזה איבר פרטי שלנו ולכן דבר ראשון היא לא נוגעת בשלו והוא לא בשלה ודבר שני אם הוא רוצה אפשר בשמחה תחתונים אם זה יותר נעים לו.
הוא העדיף, ואחריו גם היא..
אבל אם הם מתקלחים לבד אז הם בלי..
חושבת שמשם זה הגיע גם אצלה... סתם בהיגיון.
אבל לקלח עם תחתונים גם כשמתקלחים לבד נשמע מוזר.
והיא התכוונה כשהילדים מתקלחים ביחד?
לא שמתי לב שאמרה את זה...
לא עדיף להפריד את המקלחות?
וגם חוסך זמן להורים..
אחלה רעיון לדעתי לקלח עם לבנים . גם אני עשיתי את זה
אם יש בושה טבעית זה איתות בעיני להפריד, גם אם זה נוח להורים.
היו לי ילדים שקילחתי ביחד, עד שלגדול כבר לא התאים
ילדות ביחד אמבטיה? כמו שבבריכה שמים בגד ים
עדיף לעבור למקלחות אישיות ולא להתקלח עם בגד...
נשמע לי ממש לא בריא גם היגיינית וגם בתפיסה נכונה של הגוף לפיתוח מיניות בריאה.
אולי הכוונה למקלחת משותפת?
אישית פחות מתחברת לזה בכללי. בטח שלא בגיל שמצריך להתחיל לכסות.
ומאוד מוזר
נורא מציק וגם איך אפשר לשטוףככה כמו שצריך?
כי לבד זה נשמע לי אפילו בעייתי ואנטי הגייני..
אבל אם פעם ב.. עושים אמבטיית משחקים משותפת(נגיד קצף/צעצועים וכאלה)
מגיל שמבינים פרטיות(סביב 3-4-5, תלוי ילד) הייתי מכוון באמת להישאר עם תחתונים או ללבוש בגד ים...
לא באופן יומיומי(באופן יומיומי הגיל הזה הוא בעיני גם השלב שנכון להפריד מקלחות, כשכבר יש הבנה ששומרים על הפרטיות של הגוף שלי)
כל הקטע להתנקות מהחיידקים שנאספים עלינו במהלך היום, לא להדביק אלינו את מה שנדבק לבד..
ואם זה כי הילדים מתקלחים יחד אז אולי הגיע הגיל לקלח אותם בנפרד
בעלי מתמודד עם צפייה בתכנים בעייתיים, אני כבר יודעת מזה מאז החתונה
הוא עבר התמודדות לא פשוטה כבחור וברח למקומות האלה לצערי
עברנו עם זה יחד מלא וכל פעם עליות וירידות
אחרי החתונה הוא הבטיח לי שתמיד הוא ישתף אותי על נפילות, ובפועל- אני כל פעם מגלה לבד ולא יודעת איך להגיב.
בפעם הקודמת ממש נפגעתי, גם על עצם זה שנפל וגם על זה שהפר את ההבטחה ולא שיתף. בעקבות כך התקנו סינון מחמיר.
עכשיו אני פותחת את המחשב ומגלה שם את הטלגרם עם חיפושים ממש בעייתיים. הוא הבטיח לי שהטלגרם יהיה בסדר ולא צריך לחסום (אני גם פותחת אותו אז חשבתי שאם יהיה משהו אז אני אגלה ולכן הוא לא יעיז- וטעיתי)
אין לי כוח שוב לשיחות האלה, אין לי כוח שוב להבטחות שהוא לא מתכוון לקיים
מבואסת עליו מאוד ואוהבת אותו כל כך.
אני לא רוצה שהוא יהיה במקומות כאלה דוחים, בקשה גדולה מידי לאישה?
וזה עוד מבלי לחשוב על כל השינויים שהגוף שלי עבר מאז החתונה והערך העצמי שנפגע כל פעם בגילוי
אל תגידו לי לא לדבר איתו, אני לא מצליחה אף פעם לשמור ממנו כאלה דברים, תעזרו לי לדבר בצורה מכבדת.
אנונימית בהריוןמתייגת לך את @נגמרו לי השמות המהממת
אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות הכתובת לקושי שלו.
אולי דומה להתמכרות נשית, תארי לך שאת מכורה למשהו (החל ממאכלים מתוקים ועד אלכוהול) ובעלך הוא המפקח.
צריך לטפל בזה, אבל לא בן הזוג/בת הזוג.
את לא זו שבפניה הוא צריך להתנצל/ לעדכן/לתכנן איך להשתפר.
כדאי שזה יהיה איש מקצועי חיצוני.
הוא שיתף אותי מיוזמתו מבלי שעליתי על זה מעצמי
וכבר אז הבטחתי לו שיהיה בשבילי וישתף אותי והוא הבטיח שישתף. מה שהוא לא העיז לעשות בכלל.
וכשגיליתי (לא חיפשתי אותו בכלל, פשוט פתאום ראיתי את הפלאפון שלי פתוח על אתרים בעייתיים- הוא לקח את שלי בסתר כי שלו היה חסום)
ואיזה איש מקצוע?
אני לא יודעת אפילו למי לפנות ומפחדת לפנות בחיים האמיתיים
וחצמיזה, ראוי שהאינטרנט יהיה חסום בכל מקרה
אצלנו הוא חסום גם בלי הצמודדות כזו שאני יודעת עליה. ואני מעדיפה לא להתערבב שם גם מראש.
מספיק להיכנס לכל כתבה ועולות פרסומות אוי ואבוי. אף בית של אנשים יר'ש לא צריך להיות עם אינטרנט לא מסונן. בהכל.
ומציעה לך לעצור את המרדף בשבילו, זה לא עושה לך טוב. תודיעי לו שאת חוסמת הכל כולל טלגרם ושהוא צריך למצוא פתרון לבעיה שלו. מעצמו.
חיבוק♥️
והכאב שלך מובן.
השלב הראשוני בעיניי זה לאבחן האם מדובר בהתמכרות (ששם חייב עזרה חיצונית מסוימת) או בנפילה רגילה שיש לו שליטה עליה (שגם שם צריך עזרה אבל שונה)
יש טיפולים של מכון ארגמן (גם להתמכרות וגם במקרה שלא)
וספציפית להתמכרות יש את שיטת 12 צעדים (זה חינמי ומאוד יעיל)
כדי לעזור לעצמו הוא חייב להכיר בבעיה ולרצות לעשות שינוי, אם הוא לא בשלב כזה או שלא מעוניין בטיפול, יש שם טיפולים לנשים שמתמודדות עם דברים מהסוג הזה.
בכל מקרה לא נכון לך ולו המעקב אחריו, לחסום לו דברים, לפתוח דברים.
במקרה שהוא כן לוקח אחריות ומטפל, ממליצה לך לשחרר ולסמוך על הטיפול.
ולנסות לא לקחת אישית, כי זה כמעט אף פעם לא אישי ולרוב גם לא מגיע מדחף מיני אלא בריחה רגשית.
בהצלחה❤️❤️❤️
אבחון בסיסי לבדוק אם זה התמכרות
למרות שכבר אני חושבת שמדובר בזה.
אני לא עוקבת אחריו, פשוט אצלי הסיסמה של הסינון
וכל פעם אני מגלה בלי לחפש- כנראה פשלות שלו 
לדחף מיני נורמלי (ממש לא כל צפייה בתכנים היא התמכרות)
זה בעיקר ביכולת השליטה והכפייתיות (לפעמים אפילו ללא הנאה)
ויש כל מיני תסמינים, כמו החמרה עם הזמן, פגיעה בתפקוד ועוד.
אם זה לא מדבר אליכם תפנו לטיפול אחר, זוגי לדעתי, אבל לפני זה חשוב לשלול התמכרות
מצרפת שאלון
הוא צריך לענות עליו בעצמו
ויכול להיות שהוא מרגיש מכור וחסר שליטה והוא מעוניין להפסיק גם כשעונה בשלילה על רוב התשובות , עדיין התוכנית להתמכרות תעזור לו
מתוך התמודדות דומה במשפחה
אני הייתי משחררת את הצורך שלך לדעת
שלא ישתתף אותך
ואל תחפשי אחריו
ותנסי גם לא להתבאס ולקחת ללב.
זה לא שלך!!!
זה שלו לגמרי לגמרי!
ואם הוא בשל לגמילה- יש תוכנית גמילה של 12 הצעדים.
ממש עוזרת
ואגב יש גם תוכנית לנשים של... מתוך הבנה כמה זה משפיע על האישה והסביבה
חיבוק גדול גדול
זה לא נשמע לי מתאים שהוא צריך לספר לך, לא מספיק שהוא בטח מבואס על עצמו הוא צריך גם להתבייש מולך?
את לא רצית להגיד לא לדבר איתו, אבל לא נשמע לי שהכיוון לדבר יעזור, הוא צריך גורם חיצוני