את המורה שלהם, והם  חייבים להקשיב לך.

להחליט גבולות ברורים, מה את דורשת, ומה את יכולה לשתוק עליו.

לערב הורים, מנהל,  מחנך...

בהצלחה!

אני לא אוהבת שמורות מפגינות רישעות.....

לפעמים תלמידה צריכה לצאת בשביל להתאוורר ולהיות יותר בעניינים.. זה לא אומר שהם יוצאים כדי להראות לך שהם לא שמים עלייך... 

אבל גם להיות יותר מדי טובה זה לא טוב....

את צריכה להקפיד איתם על הכנת ש"ב וזה מה שיקדם אותם להבנה שכל מה שאת עושה זה לטובתם.......

נראה לי:

א. להחליט שאת מורה של מי שלומד ולא של מי שלא לומד. כך תימנעי מתסכולים מיותרים ותשמרי על מיקוד חשוב של כוחות ההוראה שלך.

לתת חיזוק חיובי למי שפועל בהתאם למטרת העל הזו וכמה שפחות התייחסות לעניינים אחרים.

ב. להקפיד על דברים שחשובים למשימה שלך שהיא - ללמד את מי שמעוניין ללמוד ולהצליח.

למשל, מי שיוצא בשקט וחוזר בשקט - לא אכפת לך כל כך [מלבד לעדכן את ההורים והמחנך במצבו הלימודי מפעם לפעם כמקובל ], מי שלא מקשיב , פשוט יודע שלא ידע להכין שב ולא יצליח במבחנים ובבגרויות אבל זו לא הבעיה שלך! 

[אפשר גם לעשות - למשך תקופה קצרה - בוחן קצר בסוף כל שיעור - בוחן קל שמי שמקשיב מצליח בלי בעיה ומי שלא - לא. ולשלוח להורים אחרי 3 בחנים את כל הציונים ] 

ג. לערב ולעדכן את המחנך, רכז המגמה, יועץ ומנהל  - פשוט לשלוח להם מייל מה קורה בכיתה ואיך את מתמודדת.

ד. הכי חשוב - לשמור על קור רוח. להזכיר לעצמך שאת המבוגרת שעשית את דרכך בחיים ושהם בתחילת הדרך והם צריכים לעלות אלייך ולא את להתחנן ולרדת אליהם. 

ה. חשוב גם לשדר נכונות לסיוע ולהסביר שוב, וגם לציין לשבח כל התנהגות טובה.

בהצלחה

אני רושם בפירוט את דעתי, מסקנות פרקטיות ריכזתי בסוף.

בתור בחור צעיר שסיים תיכון לפני כמה שנים, וכיום נפגש קבוע עם הרבה בנים בגילאי חטיבת ביניים ותיכון, לדעתי הטעות הכי גדולה היא להיגרר לעימותים מיותרים מולם שרק מעודדים אותם להמשיך בדרכם הבעייתית (כי זה משעשע, כי ניסית לכופף אותם והם "יראו לך" שלא תצליחי וכל מיני סיבות לא חשובות אחרות של מתבגרים).

אני לא יודע איזה מקצוע את מלמדת, אבל אני חושב שרוב הציבור יסכים שהשפעה חינוכית יותר חשובה מכל מקצוע שהוא, ולכן כדאי להתגמש קצת כדי להשיג קשר טוב יותר עם התלמידים גם במחיר של פגיעה בלימודים (ולפי מה שאני מבין מהודעתך המצב היום גם ככה לא משהו מבחינה לימודית).

קשר טוב יאפשר להם ללמוד יותר ולהתחבר אלייך או למקצוע, ואין ספק שההתמודדות תהיה הרבה הרבה יותר קלה מבחינתך אם יהיו פחות עימותים ופחות זלזול.

כמורה צעירה את לא צריכה לחשוש מחוסר דיסטנס אלא לנצל את זה שיש לך הפוטנציאל להיות המורה הצעירה והמודרנית, תנסי לשלב שיטות לימוד חדשניות ומעניינות יותר, תתענייני בחייהם האישיים (רק אם המצב מאפשר זאת ואם נראה לך שהם ירצו לשתף! ), אם זה רלוונטי לדעתך אפילו תציעי להם לפתוח קבוצת פייסבוק/וואטספ משותפת שבה תוכלו לדבר על השיעורי בית ולהודיע הודעות חשובות שקשורות ללימודים (בכל אופן, אל תצרי אחת כזו בעצמך!!! רק אם הם יזמו).

ולסיום נקודה קשה, אל תעשי את זה אלא אם את חושבת שהם בוגרים מספיק. אחרי שתקראי את כל השרשור הזה ותחליטי מה את לוקחת אתך ומה את רוצה לעשות, אני מניח שהשינוי יהיה ברור, אז יכול להיות שיהיה יותר קל לבצע את השינוי אם תכיני אותם מראש ותשתפי אותם ותגידי שאת מצפה לשיתוף פעולה לטובת כולם. במקרה כזה את יכולה להגיד שיכלת לבחור להיות המורה הרעה שרק מחלקת עונשים ומכתבים להורים ושולחת את כולם למנהל, אבל את מעדיפה לתת צאנ'ס ולנסות דרך אחרת. ככה וככה זה הקווים האדומים שלך, וככה וככה המקומות שאת מוכנה להתגמש ולבוא לקראתם, ואפשר לציין גם סתם שינויים כאלה ואחרים בשגרת השיעורים שהחלטת עליהם.

אם החלטת לנסות את הדיון המשמעותי הזה, מה שבטוח זה שאת צריכה לשמוע גם את הצד השני ואפילו לפני שהצגת את המסקנות שלך, תציגי את הבעייה, תבהירי שזה פוגע בכל הצדדים ותנסי ליצור דיון בוגר ומועיל. לאורך הדיון תהיי קשובה ותנסי לחשוב אם ההחלטות שקיבלת יעבדו טוב עם הטענות שעולות במהלך הדיון, אם יש ספק אפשר לדחות את שלב המסקנות לשיעור הבא. אל תהססי לאבד שיעור או שניים, אם הדיון הזה יעבוד כמו שצריך הוא יכול להיות מהפך מוחלט ביחסים. אם הדיון לא זורם בצורה תקינה - תעצרי מיד ותצייני שאפילו להתדיין בצורה בוגרת הם לא מסוגלים וחבל. ותתחילי שיעור רגיל.

בקיצור ולעניין מה לדעתי יכול לעבוד:

1.  בחנים קלים,  בתחילת או סוף כל שיעור או שניים, אפשר לעשות בחנים בע"פ לבודדים או בכתב לכל הכתה, הבדיקה לא חייבת להיות קפדנית, בבחנים כאלה אפשר לתת ציון טוב גם על השתדלות ורצון טוב. מטרת הבחנים היא לעודד למידה ולא מדידת הישגים לכן הם חייבים להיות קלים, והראשונים אפילו ברמת גיחוך כדי לעודד כמה שיותר תלמידים לנסות את זה.

2. להחליט על מספר דברים שעליהם את מוכנה להתגמש ולעומתם על קווים אדומים שיגררו ענישה משמעותית לעתים רחוקות.

3. שיעורי בית לא חובה!!! אבל מי שעושה אותם יקבל בונוס בציון מגן/תעודה, וכל זה מעבר לערך הלימודי שלהם שבפני עצמו משפר את הציון. ש"ב הם מקור לצרות בהמון מקרים ואין טעם להתעקש עליהם, מי שהתרגל לא לעשות אותם - לא ישתנה בקלות.

4. על חוצפה וזלזול לא הגיוני שתתפשרי, מצד שני אם זה המצב הנוכחי, אל תצפי שמהפך חד ומהיר יבוצע בקלות. לגבי הסעיף הזה כדאי להתייעץ עם גורמים אחרים מתוך המערכת שמכירים אותך ואת התלמידים, ולהבין איך קודם כל שומרים על הכוחות שלך ועל הכבוד שלך כמורה (ואל תוותרי על זה בחיים, גם לתלמידים שלך יותר משתלם לכבד אותך הם פשוט לא מבינים את זה בטיפשותם).

5. נסי לשלב דרכי הוראה מודרניות ויצירתיות יותר, לא חייב להפוך את כל תוכנית הלימודים, אם זה דורש המון השקעה אפשר להסתפק בשיעור מיוחד פעם בשבועיים - שלוש.

6. הענשת בנים בגילאי העשרה זה פשוט לא אפקטיבי, רק מעורר אנטי. יש לנסות להימנע מזה בכל דרך אפשרית. אבל למרות האמור לא להתפשר על קווים אדומים.

7. עקביות!!!!!! אחד הסעיפים היותר חשובים ברשימה הזו. מילה שלך זה מילה! אם אמרת משהו תעמדי מאחוריו עד הסוף (אלא אם כן צצה סיבה ממש ממש טובה לחזור בך, למשל אם התבררו אי הבנות כאלה או אחרות שרק יסבכו את העניינים). זה גם דורש ממך לחשוב פעמיים לפני שאת שולפת הבטחות ואיומים, באופן כללי עדיף לא לשלוף מהמותן, אם כבר רוצים להעניש אז להגיד משהו בסגנון "אתה מגזים, שיהיה לך ברור שיהיה לזה השלכות", ולחשוב אחר כך איך את רוצה להגיב.

8. להבין שבסופו של יום, זה הגיל, ותמיד יהיו כאלה שלא לומדים ואחרים שהם סתם ליצנים, חשוב לנסות לשמור על קשר טוב גם עם התלמידים האלה ולהבליג או אפילו לזרום לפעמים עם השטויות שלהם, מבלי לחרוג מהגבולות שהצבת.

בכל מקרה, שיהיה בהצלחה!!!!!

הרי הם גדולים ואת צעירה. אולי זה סימן בשבילך שאת צריכה ללמד רק בנות . או ללמד ביסודי.

עם הנוער של היום א י ן   ב ר י ר ה !!

כבר בתחילת השנה תבהירי כוונות שאת באה ללמד כשהגרון שלך אמור להישאר בפנים ולא בחוץ.

ברוח טובה להסביר מדוע ולהודיע על השיטה:

פעם אחת אזהרה ראשונה.

אזהרה שניה.

פעם שלישית  - החוצה !
מי שלא הבין פעמיים אין סיבה טובה שיפסיק ולכן השיטה של כמה מהקולגות המטומטמות שלך להזהיר או להעיר בפעם החמישית ממילא אינה עוזרת.

ואת "פעם שלישית בחוץ" -  לבצע באדיקות של קנאי פאנטי. אחרי זה שיחת מנהל \הורים /בירור - מה שנתון לשיפוטך או נהוג בביה"ס לא משנה.

גם פרא אדם שיעבור פעמיים את השיטה, פעם שלישית בחוץ יבין שמשהוא פה מוביל ל"תקלה" מבחינתו ותוך זמן מה התהליך יופנם אם לא אצלו אז בוודאי אצל האחרים. הרי בגיל התיכון את מה שהוא קיבל (או ליתר דיוק לא קיבל) בבית, את זה כבר לא תשני.

בתי, שהופעתה רחוקה מאד מאד מלהיות המורה הגדולה המאיימת, מלמדת זו השנה הראשונה שלה (בסך הכל מספר חודשים במערכת) ואחרי "הדגמות" על שני תלמידים היא כבר לא נזקקת לזה. יושבים ויודעים שאצלה לא מתחכמים. בנית הרושם הראשוני מאד חשובה וחוסכת הרבה אנרגיה בהמשך.

והיה ותלמיד מסרב לצאת (פעם שלישית) או המנהל לא מרשה להוציא אותו - לא להיכנס ללמד עד שהגורם המפריע יסולק. ולדעת לעמוד מול המנהל אם הוא גם כן לוקה בתסמונת הניהול הרך.

לא תפעלי כך - את מקריבה את בריאותך על מזבח החינוך של נוער שפעמים רבות לא שווה את זה, שלא לדבר על הוראה פגומה של החומר.

קור רוח זה אומר לדבר בקול סמכותי ולא צעקני

כי היא אחראית על התלמיד והוא עלול לסכן את עצמו מחוץ לכיתה

את צריכה לומר פעם פעמיים משהו ואז להגיד "שמעת אותי?,"

1. המנהלים לא תמיד נמצאים

2. לא תמיד הם בעצמם סמכותיים

3. יוציא לך שם רע