"אמא יקרה, אני מעריכה את הדאגה שלך, אבל בעלי ואני החלטנו שזה לא נושא לשיחה עם אחרים מבחינתנו. בעזרת השם כשיהיה משו שאת צריכה לדעת- נדע עליו, ואם תהיה לי שאלה שאני צריכה את עזרתך- אני מבטיחה להרגיש בנוח לשאול" 

ככה, פשוט, פתוח, כנה, מכיר תודה ומכיר טובה- ושם את הגבולות 

היא לא צריכה לדעת מה את רוצה לא רוצה עושה לא עושה

זה לא עיניינה

הרחם שלך- זה הפרטיות שלך, ורק לך ולבעלך יש שייכות לדעת מזה. וזהו. 

וזה ממש לא עזר,זה רק גרר שאלות כמו "יש דברים שאת מסתירה? משהו לא בסדר?" או "מה כל כך מלחיץ בהתעניינות שלי? אני דואגת לך..."

וזה אחרי שניסיתי להתחמק ואמרתי לה שהכל בסדר, אבל אני לא בהריון. ואני לא רוצה לדבר על זה...

משתפים פה את כולם בכל ורק מההורים מסתירים.

אחד, ומבחינתי לא סיפרתי כלום לאף אחד כל עוד אני אנונימית.

כל עוד לא יודעים מי אני, מבחינתי הכל נותר חסוי.

אתה יודע שאני יכולה להגיע אליהם, נכון?

מה הבעיה?

כל עוד משתפים את כולם אבל לא יודעים מי זו זה לא ממש נחשב "משתפים את כולם".

חוץ מזה לפעמים בקשר עם ההורים יש דברים שהם "עדינים יותר" ובקשר עם ההורים יש יותר רגישות בתחום "הפרטיות".

הנושאים האישיים לך ביותר? הנוגעים אליך ואל בעלך?...

אני ממש לא חושבת שזוג אמור להכניס את הוריו לתוך ענייניו האינטימיים, עם כל הרצון לכבדם ולא לפגוע בהם.

מונעים הרגיש לי לא יפה לגרום להם לצער ודאגה מיותרת שיחשבו שאנחנו מנסים ולא מצליחים אבל מצד שני ידעתי גם שהם לא ינסו לשנות את הדעה שלנו יכול להיות שאם הייתי יודעת שהם יתנהגו אחרת לא הייתי מרגישה בנוח לשתף אותם...

אולי זה אפילו הפך של כיבוד הורים לא לספר לה כשהיא כל כך מחכה לזה.

האמת שקצת כואב לי על האמא שבוודאי יושבת ודואגת ואת לא טורחת לעדכן אותה.

אני אף פעם לא מנעתי היריון, אבל אם ח"ו הייתי צריכה, אני חושבת שכן הייתי טורחת לעדכן את אמא שלי, כדי שלא תדאג שיש בעיות או משהו.

ולומר לה שאת לא מרגישה בנוח עם ההתערבות שלה בעניין זה?

והרגעתי אותה שהכל בסדר,כבר כמה פעמים. זה לא עוזר, וכמעט בכל שיחה ביננו היא מעלה את הנושא. זה מאד מתסכל אותי...

כי לא זכיתי להיות אמא.

אבל כן זכיתי בזכות המפוקפקת להיות בת וכלה לאמהות לחוצות כבר יותר מידי שנים מה קורה איתנו.

זה לא כייף. ממש רחוק מנעים ותחושת הדאגה הופכת מהר מאוד למציקה וגורמת לריחוק אוטומטי.

כבני אדם בכלל, לא דווקא במערכת של הורים וילדים, אלא גם כחברים, אחים, וואטאבר - 

ללחוץ, לשאול, לבדוק, לחטט לאנשים בחיים האישיים שלהם זה חוסר רגישות גם אם זה בא מכוונות טובות.

אמא שרוצה את טובת ביתה מוזמנת ללמוד לכבד את הבחירות שלה כאדם בוגר גם אם זה לא נראה לה.

כשזה מעבר להתענינות סבירה, כמובן, לפי "מעגל הקרבה" לאדם [ולפעמים קשה בדיוק לכווין, עד היכן הבעת דאגה והשתתפות לגיטימית, ומהיכן, "חיטוט" ולחץ שאינו במקומו].

השאלה כאן היתה איך מביעים את הרצון לאי התערבות, כשזה כבר קורה בצורה לא נכונה..

תמשיכי להגיד ש"הכל בסדר, אמא, אין מה לדאוג"..  ולא מילה מעבר לכך. אם תמשיך "ללחוץ", אז "אמא, אני לא מעוניינת לדבר על זה. זה שייך לרשות היחיד שלנו, את יודעת שאם אני צריכה את עזרתך במשהו - אני יודעת לפנות". זהו.  עם הזמן, הורים לומדים "לחוש" עד היכן מתערבים והיכן לא.

בכימקלים מכימקלים שונים?

זה יכול לגרום שתרצו זה יתעכב בגלל הרס הגוף...

אולי זה סימן משמים.

ובנוגע לענין המדובר, אפשר לומר כל דבר עם חיוך או שזה יתקבל או שלא, רק לומר את זה נכון

?? יש להם את השיקולים שלהם והיא שאלה משהו אז למה להתחיל- למה אתם מונעים וזה לא טוב? מן הסתם גם בגלל חפירות כאלו היא לא רוצה לומר לאימה שהיא מונעת.

כולל גלולות של לפני חתונה

הבחורה משתפת בחוסר נוחות שנגרמת לה בגלל התערבות-כביכול בסוגייה הזו, למרות שהמתערבת היא אמא אכפתית ואהובה.

מה גורם לך לחשוב שמה שהיא צריכה עכשיו זה עוד מתערב, שהוא לא אמא ולא אהוב?

[כן, אני יודעת שלפעמים מחפשים חוו"ד של אנשים מבחוץ ולא של אמא. בהבנת הנקרא פשוטה, זה לא המצב כאן]

בס"ד

כאימא,
אני חושבת שצריך לספר לה.
תחשבי מה עובר עליה. כמה היא דואגת. היא חוששת שאולי את רוצה ולא הולך?
אולי יש בעיה? אולי את בטיפולים? אולי יש לך בעיה בריאותית? אולי לבעלך? 
כשברור לה שאת רוצה ילד, אבל לא בהריון, היא חושבת שיש בעיה.
כשלא מספרים באופן כזה מתחמק, זה עוד יותר מכניס לסרטים.
אני יכולה לומר לך כאימא, שהדבר שהכי מדאיג זה כשהילד מתחמק.
דוגמא- הילד חוזר הביתה עם לכלוך על הבגד.

אני :"בני, למה יש לך כתם בחולצה?"  
הילד :"אה, זה סתם לא משנה"
כאן כל האזעקות והסירנות מתחילות לעבוד. 
למה הוא לא מספר? אולי הוא רב עם מישהו, ותוך כדי זה קרה?
אולי הוא נפל? אולי מישהו עשה לו משהו ש...

כמובן שאין בזה ממש, אבל אישה זה יצור דואג בטבעה, ואימא דואגת פי כמה.
ונכון שהילד שלי בן עשר, ואת כבר אישה צעירה, ונשואה, אבל הדאגה הזו היא דאגה בלתי נסבלת.
אז כמובן שאני לא אומרת ללכת ולספר לה שאת מונעת, ואיך את מונעת ולדון את בנושא,
אבל, אפשר לרמוז בעדינות.
"אימא :"את לא בהריון?"
את :"מי אמר שאני רוצה כל כך מהר להיות בהריון?"

אם היא שואלת בפרוש "את מונעת?"- את יכולה לאשר, וזהו.

כאן להציב את הגבול. 

כל שאלה נוספת, תחזרי על כך שאת לא מעוניינת לדון יותר בנושא.
אם היא שואלת, לחזור על זה שזה לא נושא לשיחה, ואז ניתן להעביר נושא,
ולהיות עקבית.

יש סיכוי סביר מאד שזה ירגיע אותה.
אני לא מכירה אותה ולא יודעת אם יש לה כבר צימאון להיות סבתא,
ברמה שהיא תרצה ללחוץ עלייך להביא לה נכדים, וכמובן ששיחות כאלו אם יהיו את תצטרכי לעצור מיד,
אבל ישנו גם סיכוי סביר מאד שכל הלחץ שלה הוא עלייך, ועל הסבל שהיא מדמיינת שאת עוברת.

אני כמובן לא אומרת שלספר לה ימנע ממנה לדאוג לך בכללי, כי אימא מה לעשות זה יצור דואג.
היא כן עלולה להתחיל לרקוח מחשבות  למה את מונעת, וכ'.
אבל עם זה היא כבר תצטרך להתמודד, ומסתמא לראות אותך שמחה עם בעלך יעשה יופי את העבודה.
אבל כשיש משהו שבאמת נראה כבעיה, ועוד נמנעים מלדבר על זה- אותי כאימא זה היה מלחיץ...
 

בכל אופן אני מאד ממליצה ליד אימא לשדר תמיד שמחה, כי ככל שאימא רואה אותך יותר מאושרת,

היא פחות מרגישה צורך לשאול שאלות. 

(הם נשואים פחות משנה...).

אם היא דואגת זו בעיה שלה, אין לה שום בסיס לזה....

אפשר להגיד לה שאנחנו לא נשואים שנה עדיין.....

ואפשר גם - "אם אני לא בהריון אז השאלה פוגעת ומזלזלת.  אם אני כן בהריון אז כנראה אני לא מוכנה להגיד לך עדיין, תדעי כשאני מרגישה בנוח לספר לך.  ובכל אופן זו שאלה חסרת טקט לחלוטין וזה ממש לא עניינך."

בלי סיבה.

תגידי לה ישירות שאין לכם שום בעיה רפואית ושבשלב זה אתם לא רוצים היריון.

אם היא תשאל למה אז את יכולה גם לעצור אותה ולהגיד שזה עניינכם הפרטי (שהרי זה לא רק את אלא גם בעלך) אבל אם אין לך סיבה שלא להגיד למה אז תספרי לה ותבטיחי לה שאם תהיי בהיריון היא תהיה הראשונה שתדע.

בכל מקרה, גם לא בשאלות מהסוג הזה, כדאי לבלום את הסקרנות של ההורים בעודה באיבה ולשלוט במידע שאתם בוחרים להעביר אליהם.

לא מבינה למה לא להגיד לאמא אנחנו מונעים כרגע ולא מתאים לנו לדון בסיבות המניעות לכך.

מה הקטע להסתיר כאלה דברים מאמא?

למה להדאיג אותה סתם.

תגידי לה משהו בסגנון : "אנחנו מודעים לעניין וזה בטיפול". ככה לא תשקרי וגם תתני לה להבין שאת עושה מה שהיא רוצה.

אם זה לא מפסיק הייתי אומרת שאני שמחה שמנסים לעזור לי אבל זה עניין פרטי ואישי שלי ושל בעלי ולא נעים לנו ש"נכנסים לנו לחיים".

ולבקש שהיא לא תספר לאף אחד, או להסביר לה שאת מודעת לבעיות של אי- פוריות והכל בסדר. אולי אימא משום מה חושבת שאת תמימה ולא מבינה בזה?

או שאת מפחדת שאימא תנסה לשכנע אותך לא למנוע?

אני מניחה שיש לך סיבות להחלטה שלך 

ברגע שהתחתנתם הקמתם מסגרת פרטית ועצמאית .

 את מוכרחה לקחת אומץ ולהסביר לאמא שלך ישר והכי גלוי שאפשר את הנושא.

 תגידי לה אם נרצה עזרה וייעוץ באיזה נושא אנחנו ניזום את זה . בינתיים את כל הצד הזה של החיים שלנו אנחנו מעדיפים לשמור לעצמנו.

 פעם אומץ - והכל יסתדר.

 אחרת כל החיים תהיה לכם שותפה שלישית גם בנושאים אלה.

להתמודד עם הורים זה לא פשוט אחרי שמתחתנים, אני חושבת שלכל זוג והרבה פעמים לכל אישה יש התמודדות עם ההורים והרבה פעמים ספציפית עם אמא.

לגבי העניין עם אמא שלך אין לי ככ מה להגיד לך כי אני לא נשואה מספיק זמן וכי כל אמא מגיבה אחרת, אבל כדאי לנסות אולי לחשוב עם בעלך על דרך שבה תוכלו ביחד לספר לאמא שלך בצורה שאתם תבחרו ואת הפרטים שאתם כזוג תבחרו.

בנוסף זה שהבעל שם הופך את זה לקצת יותר רשמי, הוא לא הבן שלה אז זה הופך לקצת יותר רשמי וממוסד, אז אולי הוא יכול להיות זה שיבקש ממנה להפסיק לשאול אותך על הנושא.

 בהצלחה רבה במה שתבחרי לעשות עם אמא שלך, תהיי חזקה ותזכרי שזה החיים שלך וזכותך לשמור לעצמך מה שאת רוצה

תחשבי עליה שניה- הילדה שלה התחתנה, והיא דואגת... אולי את תמימה מדי? אולי יש לך בעיות ואת לא יודעת שניתן לפתור אותן בקלות? וכן אני מכירה אישית זוג שלא נכנס 5 שנים להריון לא בגלל מניעה אלא בגלל ענין טכני פשוט שלא היו מודעים אליו. אז כאמא שלא יודעת שהבת מונעת יש בהחלט מקום לדאגה

מצד שני- את בוודאי לא רוצה להיות תחת לחץ להפסיק את המניעה או חפירה אחרת בנושאים מהסוג הזה

לכן אני חושבת שכדאי לך לאמר: אמא יקרה, אני מודעת לכל הנושאים של אי פוריות אבל כרגע הנושא עדיין לא רלונטי מבחינתניו כי כרגע איקס (בעלך) ואני החלטנן שאנחנו מונעים" לא להרחיב מעבר לכך- אם שואלת אותך למה את לא חייבת לענות. תאמרי לה שזה החלטה שלכם מכל מיני שיקולים ואת לא יכולה להסביר לה על זה. 

כך שלפחות היא תפסיק לדאוג. ואת עדיין תשמרי על הפרטיות שלך- את ממש לא חייבת לספר לה למה וכמה ואיך...

תרחמי עליה... גם את תהיי פעם אמא לילד נשוי ותדאגי לו ולא תדעי אם יש בעיה או לא... למה לא לחסוך מההורים את הדאגה

אגב כשאני נכנסתי להריון (חודש מהחתונה אם זה משנה למישו, ולא אף אחד עוד לא דאג) סיפרתי להורים מייד כדי להוריד דאגה אחת מהלב שלהם. ולדעתי זה שווה את מחיר הפרטיות החלקית שלי ואפילו הרוחתי יחס מתחשב ופינוקים  

גלגל חוזר בעולם ואני מאמינה שבאותה צורה שאת מתנהגת להורייך הילדים יתיחסו אליך... תחשבי איזה סוג יחס תרצי מילדייך הנשואים ותפעלי בהתאם...

ושוב- לא אמרתי לפרוס לה הכל... את עדיין יכולה לשמור על פרטיותך ולא לעדכן בסיבות או בהחלטה. להודיע רק את התוצאה- אנחנו מונעים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)