היות שלצערי אני נמצאת במקום הזה מרבית הזמן.

אנשים במצבים האלה מרגישים שאין להם הרבה דברים חיובים בחיים אם בכלל אפילו ברמות קשות מאוד

לרוב הם מתקשים למצוא תמיכה לאורך זמן כי כמו שאת כותבת כמה אפשר לשמוע על צרות של אחרים

עד שהם כבר מוצאים מישהו כמוך אז הם נאחזים בזה בכל הכח

את כותבת שאת פשוט מקשיבה לה וזה בידיוק מה שהיא  צריכה ואת עוזרת לה מאוד בעצם ההקשבה!

ואין לך מה להיות מושפעת מזה..ככה נוהג כל מטפל אחרת הם היו מתמוטטים

מה ההבדל בין זאת לבין מטפלים או סוגי טיפול אחרים?

הרי כמעט הכל "רגשי".

מה צריך ללמוד בשביל לעסוק בזה?

גם אני לא מתיחסת למי שעוזר לי כחבר,מבחינתי אלה סוגי קשר שונים לחלוטין וכניראה היא לא מתאימה לפרוק אצלה

תחבשי את הכובע שיש לך של מטפלת ריגשית- נראה שהיא זקוקה לו

תחבשי את הכובע הזה לטובתך וגם לטובתה

בשבילך כדי שלא תהיי מוצפת, כדי שלא תתמלאי מרגשות של אחרים שלא התכוונת להרשות להם להיכנס אלייך ללב. 

בשבילך כדי שתביני שלא כל מה שקורה בקשרי חברות חייב להיות הדדי, יש קשרי חברות שצד אחד נותן משו וצד השני נותן משו אחר.... 

ובשבילה כדי שתגדירה לה באמת את המצב שלה- תגידי לה בכנות, שאת חושבת שקצת עזרה של יותר מחברה תעשה לך טוב, שאת חושבת שכחברה שלה שמכירה את המשפחה שלה- לשמוע דברים כאילו עושה לך דעה שלילית על המשפחה שלה ואת זה היא בטוח לא רוצה... שאת יכולה לעודד אותה שלא קשה לעשות לעצמה טוב יותר בחיים, ואת ממליצה לה על קולגה שלך פלונית שהיא נהדרת מההמת מיוחדת וכולי (אבל היא לא חברה שלכן. היא רק גורם מקצועי) 

ואל תהיי ככ זמינה אליה

אם אתן עובדות ביחד- אל תאפשרי מצב שיש לך הרבה הפסקות או זמנים פנויים שהיא יכולה להשחיל שיחה איתך בלי נוכחות של אחרים, אל תעני לה לטלפונים בצהריים כל יום (כן תסנני אותה, רוע לב הכרחי כדי לשמור על עצמך...) בכללי נראה לי לדבר על חברה כל יום זה די הצפה... שתקלוט שיש לך חיים, וזה שאת חברה שלה לא נהרס מזה שלפעמים את לא פנויה אליה.

יש לי קרובת משפחה שעוסקת בהנחית קבוצות הרזיה.

לכל אחת מבנות המשפחה,היא נותנת יעוץ קצר בחינם.

מצד שני, במפגשים משפחתיים, היא מאוד מבקשת  לא "לחפור" בנושא דיאטות.

היא מסבירה כך:

לשמוע מכל אחת מה היא אוכלת?

את זה בדיוק אני עושה בעבודה!

אני באה למפגש להתאורר, ולא לעבוד משמרת ב'!

נראה לי שכך גם אצלך, היות שאת מטפלת רגשית.

את צריכה להסביר לה שאת כבר מותשת מעבודתך המפרכת, וזקוקה לקשר חברי מאורר!

ותפרקי את זה אצל רבנית או משהו שאת סומכת עליו או בעלך וכו - לאו דווקא לפרט הכל אבל זה שחברה שלך פורקת אצלך זה כול להציל את כל חייה ובזכותך.

כך שלוקחים את זה בצורה אחרת  זה יכול להועיל לשני הצדדים

עשיתי כך עם חברה ומידי פעם אנו מדברות רק על הדברים הטובים

הסברתי לה שזה יעזור גם לה וגם לי

והצלת בית מישראל?

הרי מותר לשרוף ספר תורה על כזה דבר.

ב"ה שהיום אפשר להסתפק רק בשביל להקשיב.

שחושבים על זה לא בזמנים הקשים שזה מעצבן אלא סתם באמצע היום זה נותן  את הכח לזמנים הקשים

זה אכן לא קשר בריא. על אף שבהקשבה שלך את עוזרת לחברה שלך (וכל הכבוד!! זה ממש לא פשוט... במיוחד בתור מטפלת רגשית) הקשר הוא חד צדדי. זהו קשר שרק צד אחד מקבל את צרכיו וקשר כזה לרוב לא ישרוד לאורך זמן אם הוא לא יהפוך להדדי. לכן אם את מעוניינת בהמשך הקשר עם חברה זו, את חייבת לשנות את סוג הקשר ולהופכו להדדי. אבל... אני מסתייגת ואומרת שנשמע שלחברה שלך אין בנקודת הזמן הנוכחית את היכולת לראות את המצב הזה כיוון שהיא נמצאת במצוקה (עם הבעל/ עם הילדים/ עם עצמה). כלומר זה שתעבירי נושא בשיחה או שתגידי לה לדבר גם עלייך רק יגרום לה לתסכול נוסף! כי כרגע מבחינתה את העוגן שלה בעולם (כי אולי בעלה לא מספיק לה...) וברגע שאת לא תקשיבי לה היא תאבד גם את הבן אדם היחיד שהיא נותנת בו אמון. כך לא רק שלא תועילי אלא אפילו "תוסיפי" לה בעיות (כמובן מבחינת נקודת הראות שלה). לכן מניסיון אישי, כמישהי שהייתה בסיטואציה זהה וראיתי מה באמת עוזר, אציע לך שכעת תחליטי לעודד אותה בזמנים שהיא מספרת לך על הצרות שלה ותגידי לה עד כמה את מבינה אותה, ואת הכאב שלה (אם תשימי את עצמך באמת בסיטואציה/נעליים שלה הגיוני שתצליחי להרגיש הזדהות אמיתית ואלה לא יהיו מילים חלולות..). כמו כן תגידי לה שזה טבעי ולגיטימי להרגיש כמו שהיא מרגישה במצב שלה (כלומר תתני לה לגיטימציה לרגשות השליליים שלה). במצב הזה שבו את נותנת לה אישור לכך שהרגשות שלה מוצדקים ושהתלונות שלה באות ממקום נכון, היא לא תצטרך להוכיח לך שוב ושוב ע"י סיפורי זוועות עד כמה היא מסכנה... (כי כבר נתת לה לגיטימציה להיות עצובה גם מדבר קטן...)

כמובן שאחרי שאת מזדהה איתה ומבינה את הכאב שלה, את יכולה (בזמן שהיא לא בסערת רגשות..) להגיד לה שאולי היא יכולה להסתכל מנקודת מבט שונה על הדברים/ להסתכל מזווית קצת אחרת פחות זוועתית (ולעזור לה בזה! לא סתם לזרוק לה סיסמאות, כמו "תשימי משקפיים ורודות", כי בד"כ הסיסמאות האלה לא עוזרות). 

ולדעתי (ומניסיון...) אחרי תהליך כזה (שיכול אגב לקחת כמה שבועות או יותר) של הבנה והזדהות ונתינת לגיטימציה לרגשות שלה המצב ישתפר ותוכלי גם את לדבר איתה על עניינייך.

ד.א בד"כ כשעשיתי זאת ואמרתי לאנשים שטבעי ונורמאלי שהם עצובים וזה באמת מוצדק (והסברתי להם אפילו למה במצב שלהם לא נורמאלי אם היו שמחים..), הם היו מופתעים ושאלו האם אני באמת רצינית, ואח"כ נתנו לעצמם פתרונות וזרמו בשיחה מעבר לצרות שלהם. 

בקיצור... ממש בהצלחה עם זה! מקווה שעזרתי... 

צודקת זה נבע מדרך טיפול אך יישמתי את זה גם עם חברה טובה (שנכנסה איתי לצרות הכי אישיות.. והתלוננה לי שעות בטלפון..) והתוצאה הייתה גם עזרה ליהודיה במצוקה כמו שהגדרת את זה, וגם הרווחתי חברה! (כי כיום היא בין החברות הטובות שלי!) היא למדה להסתכל על דברים אחרת והיא הבינה שאני איתה, ואיכשהו בלי שהתכוונתי היא חזרה להיות חברה..כך שאל תשללי את הכיוון הזה 

הייתה לי חברה מאוד טובה, וכל כך כואב לי לכתוב 'הייתה'!

לשתינו היו הרבה קשיים רגשיים, ותמכנו זו בזו שנים ארוכות.

עד שהגיע הזמן ששתינו לקינו בדיכאון אחרי לידה.

אבל אצלי זה היה דיכאון רגיל, ואצלה זה היה דיכאון עם סיכוזפרוזניה.

בהתחלה לא קלטתי את המצב שלה, עד שהוא החמיר.

ניסיתי לתמוך בה - חד כיווני - כי זה הגיע למצב, שממנה כבר היה אי אפשר לקבל.

אבל לאט לאט הרגשתי איך השיחות איתה, מחמירות את הדיכאון שלי.

לא הייתה לי שום החלטה לנתק איתה את הקשר.

אבל בכל פעם שהייתי רואה את המספר שלה על הצג, הגוף היה מגיב בדפיקות לב ורעד.

אף פעם לא הכנסתי את המספר שלה ל'סינון שיחות'. אבל בכל פעם כשהיא התקשרה, הרגשתי שאני לא מסוגלת לענות לה, הייתי דוחה את השיחה איתה לערב או ליום המחרת. אח"כ השיחה נדחתה בעוד שבוע או שבועיים, עד שלא דיברנו כמה חודשים, ואד כשנפגשנו ברחוב, היא לא אמרה לי שלום.

עד היום אני מחפשת את הכוחות, לבקש את סליחתה.

אני יודעת שבסופו של דבר שמרתי על עצמי ועל משפחתי בשארית כוחותי, אבל כואב לי שפגעתי בה.

זה לא סותר בקשת סליחה,

אבל השמירה עלייך ועל משפחתך חשובה יותר

את צריכה את האנרגיות למשפחה שלך וזה נשמע שהבחורה הזו סוחטת אותך לגמרי. בעיני זה לא תקני ולא צנוע לדבר עם חברה על העניינים הכי אינטימיים. אם יש לה קושי-ונשמע שיש לה, יש היום המון מטפלים דתיים בכל תחום. אני למדתי על בשרי שבקשר כזה יש רק מפסידים. נשמע שהיא זקוקה ליותר מהקשבה ובשביל זה יש אנשי מקצוע, לא חברות. בחברות טובה, כל אחת תומכת כשיש לשניה זמן קשה, אבל החד צדדיות הזו לא עושה רושם של חברות אלא של חסד ואני בטוחה שהמשפחה שלך משלמת על הכאילו חסד הזה. עשי אתה חסד ואמרי לה שקשה לך לשמוע את הקשיים שלה ושאולי כדאי שתלך לאיש מקצוע שיוכל לעזור לה לפתור את הבעיות שלה. בכל מקרה, הייתי שמה גבולות בוודאי בנושאים של קשר זוגי. זה הפוך מחסד לשמוע על קשיים אינטימים של אנשים וזה בטוח משפיע, ולא לטובה, על הקשרים שלך.בעיני זה נראה ממש עיוות (סליחה) לחשוב שזה חסד. תשאלי רב והוא יגיד לך שצריך להפנות לעזרה ולא לשבת ולשמוע יום אחרי יום קשיים ובעיות אישיות של מישהי שאת לא יכולה לפתור את הבעיות שלה. בהצלחה רבה!!

כן להקשבה ותמיכה- בגבולות שלך

אמרי לה שאת עוזרת לנשים אחרות אז חשבת שזה ממש לא יפה מצדך שאת לא מציעה לחברה כל כך טובה עזרה שאת יודעת לתת.

סכמי איתה זמן שבו באמת תקשיבי לכל מה שיש לה לאמר לך-עם דגש של הגבלת זמן!

בזמן הזה את חובשת את כובע המטפל!!!

אם היא מעוניינת בעיצה אמרי לה שאת צריכה לחשוב על זה לעומק- זה ייתן לך זמן באמת לראות מה ניתן לאמר בישוב הדעת שיכול להועיל לה- זה גם יראה לה שאת חושבת עליה בצורה הכי רצינית .

חשוב שבסוף השיחה היא תדע- ולא, לא ברמז אלא במילים מפורשות שהדברים שנאמרו כאן לא יוצאים מהחדר הזה

מפגש כזה פעם/פעמיים בשבוע יאפשר לך שקט נפשי בהזדמנויות אחרות שתיפגשו ויאפשר לך להקים את ההגנות שאת זקוקה להם במקרה של קשיים שלא שלך.

נראה לי שגם יגרום לה להיות בטוחה שאת שם בשבילה-בזמן שקבעתן כי כשאת שומעת לה על הדרך ומנסה לגרום לה לדבר על דברים אחרים היא מרגישה(בצדק) שאת לא באמת מקשיבה לה.

זה אולי לא ירגיש לך כמו חברה בהתחלה אבל אתן מתחילות ממקום של חברות ולא כמטפל-מטופל אז מניסיון זה לא מחייב שהיא תעלם מחייך,חשבי על הבנות שלמדת איתן הרי שמעת את הצרות שלהן והן את שלך,האם עובדה זו הפריעה או להיפך קירבה ביניכן?!

בהצלחה

את בעצם מסכימה עם מה שאני כתבתי, רק שהגדרת את הדברים בצורה מאוד מקצועית.

בדיוק כמו שמטופלים לא הופכים לחברים.

אין דבר יותר לא בריא מזה.

כמו שידעת לציין שכללי הSETTING מחייבים הגבלה של זמן, וסודיות,

כך כללי הסטינג מחייבים שאין קשר מחוץ לשעת הטיפול!

שיש לשלם על הטיפול, שאין לערב חיים אישיים של המטפל, וכו'.

זה לא סתם, אלה כללים שנכתבו בדם.

חוץ מזה, שאני חושבת שככה חברה שלך עוד יותר תעלב. שאת הופכת אותה למטופלת שלך. מי רוצה חברה שמקדישה לך 50 דקות טיפוליות מוגדרות בשבוע? 

(ומי רוצה מטפלת שיפוטית? "כל היום לראות רק שחור"? זאת אמירה לגיטימית של חברה, לא של מטפלת)

תבדקי שזאת לא בריחה, השיטה הזאת של שימוש במסגרת טיפולית בקשרים חברתיים.

במקום לנתק מגע בצורה מסויימת, לערוך שיח חברי עם חברתך על התחושות שלך, כמו שכל אדם אחר היה עושה, את בורחת למקום הניטרלי-כביכול, החיצוני, המעט מתנשא - של המטפלת.

(לא עשיתן תואר טיפולי.......)

אסור להפוך את זה למסגרת טיפולית! 

זה יוצר תחושת התנשאות.

את עצמך אומרת - אם אני אגדיר לה את השיחות ביננו במסגרת של זמן (מה שנקרא: סטינג), ה"כבוד" שלה יפגע.

אני לא הייתי מגדירה את זה כ"כבוד". מה זה "כבוד"? זה רגש? זה ביטוי לא מדוייק.

מה יפגע? היא תרגיש התנשאות מצידך, שאת הופכת אותה למטופלת, והיא תרגיש דחיה, שאת לא רוצה להקשיב לה.

אם תתנהגי כחברה רגילה, ותעשי מה שכל אדם אחר היה עושה -

תתרחקי/תסבירי לה שלא מתאים לך/תעודדי אותה לפנות לטיפול

היא לא תרגיש התנשאות, ואם תעשי את זה בכנות אז אולי גם דחיה היא לא תרגיש.

להשתמש בכלים טיפוליים כדי להתרחק ממנה, זה מניפולטיבי. לא מתאים למטפל שאמור להיות ישיר, כנה, בעל תקשורת פתוחה ורגישה.

להשתמש בכלים טיפוליים מולה (סטינג, שיקוף, לא זוכרת מה עוד עלה פה בשרשור).

כמו שאמרת, העובדה שאת מטפלת נוגעת רק לעצם זה שקשה לעשות את ההפרדה - ומי כמוני יודעת.

מה שענו לך פה, זה להשתמש בכלים שרכשת, ובמיומנות שלך, כדי להמנע מדיבור ישיר והדדי על מה שקורה בינכן.

זה לא נכון, לא בריא, ולא מקצועי לדעתי.

במקומך?

הייתי אומרת לה בצורה מאוד פשוטה - את יודעת, אני מאוד מעריכה את האומץ ללכת לטיפול כשהלב מלא ועמוס,

אני מרגישה שאולי כדאי שתנסי גם כן. גם אני הולכת/הלכתי בתקופות סוערות בחיי, זה נתן לי כל כך הרבה!

כשלך בראש יש נקודת יציאה, מטרה, כיוון לאן להוביל את השיחות האלה, 

הן יהפכו להיות מעניינות, יעילות ומספקות בשבילך כחברה. תרגישי פחות מותשת מעוד ועוד ועוד תכנים מורכבים, כי יש לך איך לעזור לה, ולא כמטפלת.

אבל את צריכה באמת להעריך אנשים שפונים לטיפול, ולראות בזה דבר נורמטיבי וראוי.

(אני יודעת שלא כל המטפלים רואים את הפונים אליהם בצורה כזו, וקשה לי לתפוס איך אפשר לטפל ככה. סתם הערה)

שאדם לא יכנס יותר מידי לצרות של חברו , (כמובן גם כשזה ביוזמת החבר,)

כי אחכ זה משפיע ישירות על חייו, 

זה קשה לעשות את הגבולות בין להקשיב לחברה טובה ובין  לא להיכנס לזה מידי,

אבל זה כנראה הכרחי!

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.