גם אני בהריון 4.

אנסה לענות לך...

את מי לקחת? אז ככה גם אצלי בעלי לא כל כך עוזר וברור שזה מובן כי אנחנו אסורים. 

בלידה עצמה הוא מתפלל כל הזמן. והאמת שאני מאוד אוהבת את זה...זה מרגיע אותי שהוא שם רואה לא רואה ומתפלל בשבילנו לבורא עולם.

בלידה הראשונה הייתה לי דולה מדהימה שהגיע אלי בדרך נס ובלי תשלום- היא עושה את זה לשם מצווה בלבד. ואין לי את המספר שלה, אחרת הייתי משתמשת בה עוד פעם.

בלידה השניה היה בקיסרי אז הייתי לבד.

ובלידה השלישית אחותי הייתה איתי, והיא הייתה מדהימה.

אז אולי תחשבי על אחות או גיסה טובה? ואת כל האמת אני הכי הכי ממליצה על דולה למרות הקושי הכלכלי.

לי אישית נראה שהפעם הרביעית אני אקח דולה, גם אצלנו המצב הכלכלי לא מאפשר במיוחד אבל החיים לימדו אותי שאם אני לא דואגת לעצמי אף אחד לא ידאג לי ואז זה משפיע גם על הסובבים אותי...

לגבי משכך כאבים- בלידה הראשונה לקחתי אפידורל והיה ממש מדהים, לא הרגשתי כלום.

בלידה השלישית לקחת אבל הוא בכלל לא השפיע עלי. וזה היה נוראאא

אני הבנתי שככול שמספר הלידות עולה השפעת אפידורל לא משפיעה...

אז אין לי מה לומר...האמת זה ממש מפחיד אותי ומלחיץ. אבל אם חוזרים לדולה אז היא ממש יכולה לפתור את הבעיה הזאת, כי דולות ממש עוזרות.

מאחלת לך לידה קלה ומהירה. תתפללי על זה ותבקשי מה', בלידה את יכולה לגלות ניסים עצומים.

הרגשתי דומה לפני הלידה האחרונה שלי, שגם הייתה לידה רביעית.

לי נשמע שהפתרון (פחות או יותר) לכל הבעיות שלך הוא דולה. נכון, זה עולה כסף, אבל דולה תוכל לעזור לך גם במהלך הלידה, גם בהתמודדות עם הצירים, וגם בהכנה ללידה.

מבחינת הכסף - אפשר לקחת דולה בסטאז', אבל יש גם דולות זולות.

גם אני לקחתי פעם ראשונה דולה בלידה הזאת, והיא ממש זולה יחסית. אם את רוצה פרטים עליה (למרות שלא בטוח שהיא תוכל), את מוזמנת לפנות באישי.

המון הצלחה!

אני בשבוע 38

ופשוט לא רוצה ללדת!!

(כן, אני מבינה שאין ברירה). 

חשבתי בהתחלה שניתוח מתוכנן יפתור את הבעיה, אבל לא, אני לא רוצה ניתוח וגם לא רוצה תפרים

גם לא רוצה אפידורל, זה לא כאב עד כדי כך בפעמים הקודמות, לפחות עד כמה שזכור לי

מה שעושה לי טראומה זה פשוט העניין הזה של פחד, חוסר שליטה

וחוסר הידיעה מתי זה יתחיל ומתי ייגמר

ואני לא רוצה להיות שם!!!!!!!!!!!!

לא רוצה להיות נוכחת בלידה של עצמי!!!!!!!!!!

רוצה להתעורר בבוקר ולראות את התינוק לידי.  אבל זה לא עובד ככה נכון??

אולי יש משהו שמטשטש\מוציא מהמציאות, במהלך הלידה? כמו גז צחוק?

ברצינות אני רק רוצה לעבור הכל על סמים מטשטשים ולא באמת להיות שם... 

לעשות זה לנסות רסקיו - כבר עכשיו. לא להישאר עם התחושות האלו.

אם זה לא מספיק את יכולה לפנות לטיפול הומאופתי. לי זה עזר מאוד לקראת אחת הלידות.

ובכל מקרה, בהחלט יש אפשרות לקבל טישטוש ואולי אפילו גז צחוק? אני לא יודעת אם אני מדייקת, אבל יש כאן נשים שכתבו שלקחו וזה עזר להן מאוד.

לפעמים מספיק לדעת שיש אפשרות כזאת כדי להוריד את מפלס החרדה.

אני מה זה מבינה אותך. גם אני בדיוק ככה.

בינתיים אני על "רגיעון" ורק ככה ישנה בלילה... עם הבטן הענקית, הפיפי כל רבע שעה והחרדות, נראה לי שאפילו עם תינוק אני כבר אישן יותר טוב... 

טבעי לגמרי. יותר יעיל מרגיעון וניתן להשיג בקופת חולים.

קצת עזרה לנפש הכואבת..

אם את רוצה אני מכירה מישהי מדהימה שעושה את שניהם ומא עוזרת, לא כ"כ יקרה..

אל תחשבי על כל הלידות העתידיות ב"ה. תתמקדי בלידה הזאת והקב"ה ירוויח לכם כלכלית גם הלאה.

אם מוצא חן בעינייך הרעיון של דולה, לכי על זה הפעם ותראי איך זה. קחי מישהי שאת מתחברת אליה.

מה שיהיה אחר כך - הקב"ה גדול.

נכון שלא כל הלידות זהות זו לזו אבל בכל זאת אחרי לידה ראשונה מקבלים מושג של מה זה ואיך את עצמך עוברת את זה.

מכוונת עליך את כל הברכות שבירכת.

אם לוקחים אפידורל האם זה מונע לגמרי את ההרגשה של יציאת התינוק? במיוחד כאשר צריך להתאמץ שהראש יצא? זה הרגע הכי קשה בלידה לענ"ד... עם כל השאר אני יכולה להתמודד בע"ה. 

בגלל אפידורל יש האטות בקצב הלב של התינוק. כי צריך ללחוץ ולא מרגישים

בשתי הלידות הראשונות הרגשתי היטב את צירי הלחץ, אפילו שלקחתי אפידורל

כל הצירי לחץ כאבו לי.. 3 שעות בערך..

אבל הייתי על זירוז אם זה יכול להיות קשור..

אל תדאגי את תעברי את זה כמו גדולה.

בלידה הראשונה נקרעתי מאוד והיו מלא תפרים (בלידה השנייה ב"ה כבר לא). אני זוכרת שלפני התפרים קיבלתי זריקת אלחוש מקומי ולא הרגשתי כמעט כלום. אי אפשר לקבל דבר כזה גם לפני התחלת הלחיצות, כדי לא להרגיש את התינוק יוצא? צירי הלחץ עצמם, למרות העוצמה האדירה שלהם, לא כאבו לי. הכאב נגמר כאשר הגעתי לפתיחה מלאה. 

קראתי בכמה פורומים על יולדות שעישנו מריחואנה בזמן לידה וממש לא הרגישו שהן שם... זה נשמע לי די מפתה, אבל לא נראה לי שצוות חדר הלידה יסכים איתי. 

לידה מאוד ארוכה, ולא יכולתי לקבל אפידורל.

הייתי לא לגמרי מאופסת, ולא היה לי טוב עם זה. דווקא הצירים מאוד כאבו, אבל בין הצירים הייתי רפויה.

אני הרבה יותר מעדיפה אפידורל. ככה אני במודעות, ובשליטה, ובד"כ מרגישה את ההתכווצויות בזמן הצירים, אך לא את הכאבים. גם כשהראש יוצא- מרגישה לגמרי את החוויה, ולא את הכאבים. בשבילי זה מעולה.

(היו לי גם 2 לידות מהירות בלי אפידורל ובלי טשטוש. היה מעולה. אבל כשהלידה מתארכת- אני מעדיפה אפידורל)

...המדהים והתומך. 

וזה ממש לא עניין של כסף.

הייתה איתנו דולה בתחילת הלידה הראשונה, ונוכחותה ממש הפריעה. ולא ידענו איך להגיד לה ללכת, לא נעים...

בחסדי שמיים שלחו אותנו הביתה לחכות קצת, וחזרנו לחדר הלידה כבר בלי הדולה.

נשארנו לבד, אני ובעלי, והמיילדת באה מדי פעם לעשות מוניטור וגם כמובן בסוף לצירי הלחץ.

את האינטימיות הזו של החוויה אני לא מחליפה בשום דבר, לא מכניסה אף אדם נוסף. 

אני יודעת שיש כאלה שחשוב להן המגע, העיסוי, שיחזיקו להן את היד, אבל אני לא צריכה את זה כ"כ. מה שהכי עוזר לי זה מקלחת חמה וכדור פיזיו. 

וגם אם כן- הן לאלחש כאב מקומי. שמגיע מעצבים במקום הפצוע/ חתוך.

צירי לחץ מגיעים מבפנים, כתוצאה מלחץ ראש העובר- אין סיכוי שזריקה כזו תעמעם את עוצמתם.

וגז צחוק מתאים כדי להקהות את החרדה.

היתה כאן מישהי - נדמה לי "זוהר הרקיע" שנעזרה בזה אם אני לא טועה (אבל יתכן שהכוונה היתה לטישטוש רגיל).

את יכולה לנסות להשיג  מכתב מרופאת נשים או רופאת משפחה עבור צוות חדר הלידה לגבי הצורך שלך בזה.

לברר לא עולה, ואם יש אפשרות כזאת זה יעזור לך לישון טוב יותר כבר עכשיו.

בכל מקרה אני יולדת כנראה רק שם...

לא להיות שם. 

אבל דווקא בצירי הלחץ.

אחרת זה לא ממש עוזר.  

אחרי הלידה הקודמת הייתי מתעוררת זמן-מה בבהלה, מזיעה כולי ועם דופק מטורף, כי חלמתי שאני עדיין שם, בחדר הלידה. 

בקיצור תסמינים של פוסט-טראומה...

ואף אחד לא התייחס כי הרי הלידה הייתה "קלה" ו"מהירה". 

כדי שלא יהיה צריך ללחוץ בכלל?

לא שהלחיצות הן רצוניות... מדובר פשוט בדחף בלתי נשלט. 

את חושבת על אמצעים קיצוניים שיש להם השלכות מרחיקות לכת. הם לא שווים את הדקות הבודדות הלא פשוטות האלה. גם לא את הפוסט טראומה.

בפוסט טראומה מטפלים. ויש לך כאן מגוון רעיונות איך. מציעה לך לא להתפזר לכיוונים מיותרים.

אם הייתה לי פוסט טראומה אחרי לידה יחסית קלה ופשוטה (ובאמת אני לא יכולה לחשוב על דרך שבה הלידות היו יכולות להיות יותר חלקות), האם זה מחייב שתהיה לי פוסט טראומה אחרי כל לידה? 

אני מתייחסת אל הפוסט טראומה שאת נמצאת בה כרגע.

האמת היא שזו לא ממש פוסט טראומה. זאת חרדה עצומה.

כבר כתבתי לך כאן ובשירשור אחר - אני בדיוק כמוך. לידות שהלוואי על כולן ויחד עם זה חרדות - כמוך - לא ישנה בלילה מרוב חרדה.

אבל לא עיבדת את החרדה העצומה שהיית נתונה בה בלידות הקודמות ולכן את מרגישה שאת הולכת להיכנס בעיניים פקוחות שוב אל החרדה העצומה הזו - וזה מה שקשה.

אז אל תכנסי לזה שוב ככה בחטף, לא מוכנה, בלי כלים.

בזמן שנותר לך תבני לך ארגז כלים להתמודדות.

אלו יכולים להיות הכלים הפשוטים ביותר: אני קיבלתי מבעלי צרור עלי ערבה כסגולה לשמירה ושמתי מתחת הכרית וגם אחזתי בהם במהלך הנסיעה לביה"ח - זו דוגמא פשוטה.

דוגמא אחרת - החלטתי לפני אחת הלידות לשנן במהלך כל הלידה - "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". דברים כאלה. ובטח יש עוד רעיונות טובים מאלה.

כמו כן לקחתי הומאופתיה.

הרעיון הוא להסיח את הדעת מן החרדה ומן העיסוק בה ובאופנים שאולי יאפשרו לך "לא להיות שם", ולהפנות את המשאבים לבנית כלים שתוכלי להיאחז בהם כשאת שם וערה וחווה את הדקות האלה.

המון בהצלחה.

דרך אגב, אחרי הלידה הראשונה לא היה לי את זה. דווקא יום אחרי אמרתי, "זה היה בסדר, אני יכולה בהחלט לעשות את זה שוב". 

למרות שבפעם הראשונה היו לי המון תפרים ובפעם השנייה בכלל לא ב"ה!

ומה היה ההבדל בין שתי הלידות?

הראשונה הייתה ממושכת יותר, והיה לי יותר זמן להתכונן כשכבר הייתי בתוך הצירים.

בלידה הראשונה, אני הייתי זו שאמרה למיילדת, "אני חשה צורך ללחוץ". 

בלידה השנייה, המיילדת אמרה לי, "תכף תרגישי צירי לחץ" ואני אמרתי, "לא, לא ייתכן, עוד לא הגיע הזמן". (וכמובן שהיא צדקה...)

שאומרות שדוקא עדיף לא ללחוץ אלא לנשום ולשחרר בעדינות. וגם בעיני זה מוצא חן.

בכל מקרה - הינה את עצמך יודעת מה עוזר לך להרגיש טוב ולעמעם את החרדה.

אולי את יכולה לבקש מהמיילדת עוד כמה רגעים של התארגנות (אפשר לנשוף נשיפות קצרות ולהתגבר על הדחף ללחוץ) או להתעלם מהדרישה שלה לכמה רגעים, להתרכז בעצמך ולאסוף כוחות.

את צודקת שאובדן שליטה על קצב האירועים יכול לגרום לחרדה.

שיהיה בשעה טובה, בקלות ובגבורה.

זה לא שהמיילדת אמרה לי, "תלחצי עכשיו!!" ברגע שהגעתי לפתיחה מלאה. 

היא הייתה ממש בסדר - אמרה לי, "עכשיו את בפתיחה מלאה, את יכולה ללחוץ כשתרגישי צורך בכך". 

פשוט אני עצמי לא הייתי יכולה לעצור או לעכב את זה...  

זה שירשור מהפורום הזה (זו האיכות הכי סבירה שהצלחתי להעתיק)

את יכולה לחפש את השירשור הזה בפורום.

ראיתי פה בשרשור 770מ(11 תגובות)

קראתי את השרשור... ייתכן שאנסה את זה ברגע האמת. אם אהיה מסוגלת! 

ב"ה אני לא חשה שום בעיות ברצפת האגן בינתיים, אולי כי שלב הלחיצות היה כה קצר אצלי. 

אבל יודעת שאפשר לגרום נזק לרצפת האגן אפילו בלידה אחת. 

אצל גיסתי היה כך... היא הגיעה לפתיחה מלאה והמיילדת פשוט פקדה עליה מיד להתחיל ללחוץ וללחוץ בלי הפסקה (עוד לפני הופעת הדחף - ואצלי אגב לקח שעה בין פתיחה מלאה לדחף ללחוץ, בזמן הזה לא היו צירים כלל ואפילו ישנתי קצת. המיילדות התייחסו לזה באהדה רבה). 

אז אחרי שעתיים של לחיצות מאומצות היא יצאה עם נזק לרצפת האגן שהיה לחלוטין ניתן למנוע אותו לדעתי. 

ובעיני יש איזשהו פיספוס בלא להיות נוכחת בלידה.

הכאב הוא גדול, הצירים חזקים. אבל את שותפה להוריד נשמה גדולה לעולם. זה כאב שהוא בריא, כך ה' יצר זאת.

לדעתי הפתרון הוא ללכת למישהי שתעזור לך "לעבד" את חווית הלידה, ותעזור לך ליצור מחשבות טובות על הלידה הקריבה בע"ה. אם תקחי אפידורל/ טשטוש זה כבר לא ישנה, אבל את חייבת למען עצמך להשקיט את החרדות..

ברכת ה' עליך!

מבחינתי אם אפשר היה לקבל תינוק ללא לידה (באמצעות אימוץ למשל) ובעלי היה מוכן הייתי הולכת על זה ולא יולדת יותר אף פעם. 

הכאב אינו "בריא" ואינו חלק מהתכנון הראשוני של הבריאה... זהו עונשה של חווה בעקבות חטא גן עדן. בדומה למוות, מחלות, סבל וכל שאר התופעות הקשות בעולם הבלתי-מתוקן שלנו. 

אבל ברגע שזה כך, וכולנו צריכות "לסבול" בעתיו של החטא - למה לא לנסות להרגיש הכי טוב שאפשר במצב הנתון?

(ואל תדאגי, גם אני עוד לא הגעתי לשלב של ליהנות מהלידה... ובלידה האחרונה היה לי ממש קשה, למרות שהייתה גם כן לידה קלה ומהירה יחסית...)

מסכימה לגמרי.

אין שום ערך בלסבול כמה שיותר... גם ככה יש מספיק סבל בחיים ל"ע. 

לכן כל אחת עושה, בדרכה, מה שהיא יכולה כדי להקל על מהלך הלידה. בשביל אחת זה אפידורל, בשביל מישהי אחרת זה ג'קוזי... 

אולי אני כבר מבולבלת ולא יודעת מה יהיה יותר טוב עבורי הפעם.

אולי אי אפשר לדעת מראש,

במיוחד שאינני יודעת איך תתנהל הלידה הספציפית הזאת. 

אולי כשאגיע לשלב הלחיצות כבר לא יהיה אכפת לי מכלום.

גם שמעתי על יולדות שבקושי היו צריכות ללחוץ, התינוק פשוט החליק מתוכן - אצלי התרחיש הזה די מציאותי כי מציר הלחץ הראשון ועד יציאת התינוק החוצה עברו בערך 5 דקות בלידה הראשונה ו-3 דקות בלידה השנייה.

אבל אלו היו הדקות המפחידות ביותר בחיים שלי... 

בלידה האחרונה, כשלא הצלחתי ללחוץ בסוף מרוב הכאב, האפידורל הוא מה שעזר לי להרפות ולהצליח. (ועד לאותו רגע התנגדתי, ולא רציתי אפידורל).

בס"ד

לא יודעת אם עזר או לא אבל ב"ה הלידות היו מאוד טובות ומהירות. שמעתי על לא מעט נשים שבלידות אחרי רפלוקוסולגיה היו להן טובות יותר.

תוך כדי הלידה וגם בהריון... דמיון מודרך, חשיבה חיובית,להגיד בקול לתינוק שיצא, אנחנו אוהבים אותו, מחכים לו, לדמיין אותו...

עוזר בפועל ממש

וכמובן אמבטיות אם לא מחוברים למוניטור באופן רציף- מקל מאוד. עיסויים בגב התחתון עוזרים מאוד

בשעה טובה העיקר

קודם כל לא היית כאן יומיים - במונחים של הפורום זה נצח, והרבה פעמים שירשורים מקבלים תפנית ונסובים על ענין אחר ממה שהתחילו. מי שרוצה שהדיון ישאר בעניינה צריכה להמשיך להשתתף בו.

דבר שני - באותה מידה גם את יכולה להשתמש בטיפים שקיבלה כאן מלכת המטבח.

דבר שלישי - מה איכפת לך אם מישהי במצוקה קיבלה כאן תמיכה וסיוע ויצאה עם כלים מהשירשור הזה בזמן שאת נעדרת?

דבר רביעי- הסגנון לא מקובל כאן בפורום. לדעתי את צריכה להתנצל בפני מלכת המטבח.

1. לכתוב כאנונימי ועוד לבקש להתנצל זו עזות מצח מאחורי מסיכה.

2. יומיים זה לא נצח בכלל רק שפתאום כולם גולשות בחנוכה.

3. אם משהי במצוקה אז למה היא לא פותחת שירשור. אני הייתי במצוקה, ביקשתי עזרה כשפתחתי שירשור.. נכון שיש שם טיפים שיכולים לעזור לי אבל זה מצמצם לי את הדיון לנקודה אחת קטנה ושולית.

 תכף אני אתנצל בפניך אנונימי

אני לא מזדהה כאן בפורום אף פעם מסיבות מסויימות. זה לא מונע ממני להשתדל לעזור היכן שאני יכולה ולתת ממה שיש לי גם בלי לקבל קרדיט.

באותה מידה הרשיתי לעצמי גם להעיר מאנונימי. אני לא מתכוונת להזדהות - גם לא לכבודך.

התגובה שלך.צורמת מאוד.

את יכולה לעשות עם הדברים מה שתרצי. לא בפני את צריכה להתנצל.

חשפתי את רגשותיי מתוך חרדה גדולה ותסכול.

ולא חשבתי שהדיון יוסט. 

אם זה כ"כ הפריע, זה לא היה שווה את זה.

ואם הייתי יודעת איך למחוק הודעות, הייתי מוחקת. 

אני מבקשת ממנהלות הפורום למחוק את כל ההודעות שלי בשרשור זה וגם את כל התגובות אליהן

כדי לענות לך ובעצם לכל אחת אחרת שנמצאת במצבך.

חבל לי אם הכל ימחק.

אפשר לנהוג יותר סבלנות זו בזו.

וגם אם מרגישים שמישהי מסיטה את הדיון לכיוון אחר מהכיוון שבו נפתח, אפשר לבקש יפה לחזור אל הדיון המקורי.

אישית - לא הרגשתי שיש כאן סטיה חמורה מהנושא ולכן גם עניתי.

בכל אופן לצערי כבר מאוחר להתחיל טיפול נגד חרדות

לכן לדעתי מה שאצטרך בלידה הוא אפידורל כמה שיותר, כדי לא להרגיש פיזית

ובמקביל גז צחוק או טשטוש כדי להפחית חרדה ולא להיות שם נפשית. 

לקראת הלידה הבאה, אם נחליט להמשיך ללדת אולי אלך לטיפול.

אבל לפי דעתי במצב של חרדות מלידה ברמות כאלה גם לגיטימי להפסיק...

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת

משלוח חינם זה בפחות מזה.

נס שלפחות מה שקניתי התאים לנו אחרת היתי מתבאסת ממש

אין סיכוי שיוותרו לי?

להגי שעריןר ניסיתי וזה היה כזה מסובך האתר הרשמי ודורש טפסים ויאללה התיאשתי

ואצלי עוד היתה סיבה כי כשהמזנתי הזמלא היה מפורסם ישרד המכס

הז כבר הופץ ופורסם לפחות שבוע-שבועיים

אני כבר קבלתי את החבילה לשי אפילו

יש לי הזמנה גדולה משם

לק"י

רציתי להזמין בסכום גבוה יחסית. אבל אולי זה יהיה בסדר.

איך אני יודעת מי המוכר?

וניסיתי עם כרטיס אשראי שאני משתמשת בו בשגרה.