גם אני בהריון 4.

אנסה לענות לך...

את מי לקחת? אז ככה גם אצלי בעלי לא כל כך עוזר וברור שזה מובן כי אנחנו אסורים. 

בלידה עצמה הוא מתפלל כל הזמן. והאמת שאני מאוד אוהבת את זה...זה מרגיע אותי שהוא שם רואה לא רואה ומתפלל בשבילנו לבורא עולם.

בלידה הראשונה הייתה לי דולה מדהימה שהגיע אלי בדרך נס ובלי תשלום- היא עושה את זה לשם מצווה בלבד. ואין לי את המספר שלה, אחרת הייתי משתמשת בה עוד פעם.

בלידה השניה היה בקיסרי אז הייתי לבד.

ובלידה השלישית אחותי הייתה איתי, והיא הייתה מדהימה.

אז אולי תחשבי על אחות או גיסה טובה? ואת כל האמת אני הכי הכי ממליצה על דולה למרות הקושי הכלכלי.

לי אישית נראה שהפעם הרביעית אני אקח דולה, גם אצלנו המצב הכלכלי לא מאפשר במיוחד אבל החיים לימדו אותי שאם אני לא דואגת לעצמי אף אחד לא ידאג לי ואז זה משפיע גם על הסובבים אותי...

לגבי משכך כאבים- בלידה הראשונה לקחתי אפידורל והיה ממש מדהים, לא הרגשתי כלום.

בלידה השלישית לקחת אבל הוא בכלל לא השפיע עלי. וזה היה נוראאא

אני הבנתי שככול שמספר הלידות עולה השפעת אפידורל לא משפיעה...

אז אין לי מה לומר...האמת זה ממש מפחיד אותי ומלחיץ. אבל אם חוזרים לדולה אז היא ממש יכולה לפתור את הבעיה הזאת, כי דולות ממש עוזרות.

מאחלת לך לידה קלה ומהירה. תתפללי על זה ותבקשי מה', בלידה את יכולה לגלות ניסים עצומים.

הרגשתי דומה לפני הלידה האחרונה שלי, שגם הייתה לידה רביעית.

לי נשמע שהפתרון (פחות או יותר) לכל הבעיות שלך הוא דולה. נכון, זה עולה כסף, אבל דולה תוכל לעזור לך גם במהלך הלידה, גם בהתמודדות עם הצירים, וגם בהכנה ללידה.

מבחינת הכסף - אפשר לקחת דולה בסטאז', אבל יש גם דולות זולות.

גם אני לקחתי פעם ראשונה דולה בלידה הזאת, והיא ממש זולה יחסית. אם את רוצה פרטים עליה (למרות שלא בטוח שהיא תוכל), את מוזמנת לפנות באישי.

המון הצלחה!

אני בשבוע 38

ופשוט לא רוצה ללדת!!

(כן, אני מבינה שאין ברירה). 

חשבתי בהתחלה שניתוח מתוכנן יפתור את הבעיה, אבל לא, אני לא רוצה ניתוח וגם לא רוצה תפרים

גם לא רוצה אפידורל, זה לא כאב עד כדי כך בפעמים הקודמות, לפחות עד כמה שזכור לי

מה שעושה לי טראומה זה פשוט העניין הזה של פחד, חוסר שליטה

וחוסר הידיעה מתי זה יתחיל ומתי ייגמר

ואני לא רוצה להיות שם!!!!!!!!!!!!

לא רוצה להיות נוכחת בלידה של עצמי!!!!!!!!!!

רוצה להתעורר בבוקר ולראות את התינוק לידי.  אבל זה לא עובד ככה נכון??

אולי יש משהו שמטשטש\מוציא מהמציאות, במהלך הלידה? כמו גז צחוק?

ברצינות אני רק רוצה לעבור הכל על סמים מטשטשים ולא באמת להיות שם... 

לעשות זה לנסות רסקיו - כבר עכשיו. לא להישאר עם התחושות האלו.

אם זה לא מספיק את יכולה לפנות לטיפול הומאופתי. לי זה עזר מאוד לקראת אחת הלידות.

ובכל מקרה, בהחלט יש אפשרות לקבל טישטוש ואולי אפילו גז צחוק? אני לא יודעת אם אני מדייקת, אבל יש כאן נשים שכתבו שלקחו וזה עזר להן מאוד.

לפעמים מספיק לדעת שיש אפשרות כזאת כדי להוריד את מפלס החרדה.

אני מה זה מבינה אותך. גם אני בדיוק ככה.

בינתיים אני על "רגיעון" ורק ככה ישנה בלילה... עם הבטן הענקית, הפיפי כל רבע שעה והחרדות, נראה לי שאפילו עם תינוק אני כבר אישן יותר טוב... 

טבעי לגמרי. יותר יעיל מרגיעון וניתן להשיג בקופת חולים.

קצת עזרה לנפש הכואבת..

אם את רוצה אני מכירה מישהי מדהימה שעושה את שניהם ומא עוזרת, לא כ"כ יקרה..

אל תחשבי על כל הלידות העתידיות ב"ה. תתמקדי בלידה הזאת והקב"ה ירוויח לכם כלכלית גם הלאה.

אם מוצא חן בעינייך הרעיון של דולה, לכי על זה הפעם ותראי איך זה. קחי מישהי שאת מתחברת אליה.

מה שיהיה אחר כך - הקב"ה גדול.

נכון שלא כל הלידות זהות זו לזו אבל בכל זאת אחרי לידה ראשונה מקבלים מושג של מה זה ואיך את עצמך עוברת את זה.

מכוונת עליך את כל הברכות שבירכת.

אם לוקחים אפידורל האם זה מונע לגמרי את ההרגשה של יציאת התינוק? במיוחד כאשר צריך להתאמץ שהראש יצא? זה הרגע הכי קשה בלידה לענ"ד... עם כל השאר אני יכולה להתמודד בע"ה. 

בגלל אפידורל יש האטות בקצב הלב של התינוק. כי צריך ללחוץ ולא מרגישים

בשתי הלידות הראשונות הרגשתי היטב את צירי הלחץ, אפילו שלקחתי אפידורל

כל הצירי לחץ כאבו לי.. 3 שעות בערך..

אבל הייתי על זירוז אם זה יכול להיות קשור..

אל תדאגי את תעברי את זה כמו גדולה.

בלידה הראשונה נקרעתי מאוד והיו מלא תפרים (בלידה השנייה ב"ה כבר לא). אני זוכרת שלפני התפרים קיבלתי זריקת אלחוש מקומי ולא הרגשתי כמעט כלום. אי אפשר לקבל דבר כזה גם לפני התחלת הלחיצות, כדי לא להרגיש את התינוק יוצא? צירי הלחץ עצמם, למרות העוצמה האדירה שלהם, לא כאבו לי. הכאב נגמר כאשר הגעתי לפתיחה מלאה. 

קראתי בכמה פורומים על יולדות שעישנו מריחואנה בזמן לידה וממש לא הרגישו שהן שם... זה נשמע לי די מפתה, אבל לא נראה לי שצוות חדר הלידה יסכים איתי. 

לידה מאוד ארוכה, ולא יכולתי לקבל אפידורל.

הייתי לא לגמרי מאופסת, ולא היה לי טוב עם זה. דווקא הצירים מאוד כאבו, אבל בין הצירים הייתי רפויה.

אני הרבה יותר מעדיפה אפידורל. ככה אני במודעות, ובשליטה, ובד"כ מרגישה את ההתכווצויות בזמן הצירים, אך לא את הכאבים. גם כשהראש יוצא- מרגישה לגמרי את החוויה, ולא את הכאבים. בשבילי זה מעולה.

(היו לי גם 2 לידות מהירות בלי אפידורל ובלי טשטוש. היה מעולה. אבל כשהלידה מתארכת- אני מעדיפה אפידורל)

...המדהים והתומך. 

וזה ממש לא עניין של כסף.

הייתה איתנו דולה בתחילת הלידה הראשונה, ונוכחותה ממש הפריעה. ולא ידענו איך להגיד לה ללכת, לא נעים...

בחסדי שמיים שלחו אותנו הביתה לחכות קצת, וחזרנו לחדר הלידה כבר בלי הדולה.

נשארנו לבד, אני ובעלי, והמיילדת באה מדי פעם לעשות מוניטור וגם כמובן בסוף לצירי הלחץ.

את האינטימיות הזו של החוויה אני לא מחליפה בשום דבר, לא מכניסה אף אדם נוסף. 

אני יודעת שיש כאלה שחשוב להן המגע, העיסוי, שיחזיקו להן את היד, אבל אני לא צריכה את זה כ"כ. מה שהכי עוזר לי זה מקלחת חמה וכדור פיזיו. 

וגם אם כן- הן לאלחש כאב מקומי. שמגיע מעצבים במקום הפצוע/ חתוך.

צירי לחץ מגיעים מבפנים, כתוצאה מלחץ ראש העובר- אין סיכוי שזריקה כזו תעמעם את עוצמתם.

וגז צחוק מתאים כדי להקהות את החרדה.

היתה כאן מישהי - נדמה לי "זוהר הרקיע" שנעזרה בזה אם אני לא טועה (אבל יתכן שהכוונה היתה לטישטוש רגיל).

את יכולה לנסות להשיג  מכתב מרופאת נשים או רופאת משפחה עבור צוות חדר הלידה לגבי הצורך שלך בזה.

לברר לא עולה, ואם יש אפשרות כזאת זה יעזור לך לישון טוב יותר כבר עכשיו.

בכל מקרה אני יולדת כנראה רק שם...

לא להיות שם. 

אבל דווקא בצירי הלחץ.

אחרת זה לא ממש עוזר.  

אחרי הלידה הקודמת הייתי מתעוררת זמן-מה בבהלה, מזיעה כולי ועם דופק מטורף, כי חלמתי שאני עדיין שם, בחדר הלידה. 

בקיצור תסמינים של פוסט-טראומה...

ואף אחד לא התייחס כי הרי הלידה הייתה "קלה" ו"מהירה". 

כדי שלא יהיה צריך ללחוץ בכלל?

לא שהלחיצות הן רצוניות... מדובר פשוט בדחף בלתי נשלט. 

את חושבת על אמצעים קיצוניים שיש להם השלכות מרחיקות לכת. הם לא שווים את הדקות הבודדות הלא פשוטות האלה. גם לא את הפוסט טראומה.

בפוסט טראומה מטפלים. ויש לך כאן מגוון רעיונות איך. מציעה לך לא להתפזר לכיוונים מיותרים.

אם הייתה לי פוסט טראומה אחרי לידה יחסית קלה ופשוטה (ובאמת אני לא יכולה לחשוב על דרך שבה הלידות היו יכולות להיות יותר חלקות), האם זה מחייב שתהיה לי פוסט טראומה אחרי כל לידה? 

אני מתייחסת אל הפוסט טראומה שאת נמצאת בה כרגע.

האמת היא שזו לא ממש פוסט טראומה. זאת חרדה עצומה.

כבר כתבתי לך כאן ובשירשור אחר - אני בדיוק כמוך. לידות שהלוואי על כולן ויחד עם זה חרדות - כמוך - לא ישנה בלילה מרוב חרדה.

אבל לא עיבדת את החרדה העצומה שהיית נתונה בה בלידות הקודמות ולכן את מרגישה שאת הולכת להיכנס בעיניים פקוחות שוב אל החרדה העצומה הזו - וזה מה שקשה.

אז אל תכנסי לזה שוב ככה בחטף, לא מוכנה, בלי כלים.

בזמן שנותר לך תבני לך ארגז כלים להתמודדות.

אלו יכולים להיות הכלים הפשוטים ביותר: אני קיבלתי מבעלי צרור עלי ערבה כסגולה לשמירה ושמתי מתחת הכרית וגם אחזתי בהם במהלך הנסיעה לביה"ח - זו דוגמא פשוטה.

דוגמא אחרת - החלטתי לפני אחת הלידות לשנן במהלך כל הלידה - "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". דברים כאלה. ובטח יש עוד רעיונות טובים מאלה.

כמו כן לקחתי הומאופתיה.

הרעיון הוא להסיח את הדעת מן החרדה ומן העיסוק בה ובאופנים שאולי יאפשרו לך "לא להיות שם", ולהפנות את המשאבים לבנית כלים שתוכלי להיאחז בהם כשאת שם וערה וחווה את הדקות האלה.

המון בהצלחה.

דרך אגב, אחרי הלידה הראשונה לא היה לי את זה. דווקא יום אחרי אמרתי, "זה היה בסדר, אני יכולה בהחלט לעשות את זה שוב". 

למרות שבפעם הראשונה היו לי המון תפרים ובפעם השנייה בכלל לא ב"ה!

ומה היה ההבדל בין שתי הלידות?

הראשונה הייתה ממושכת יותר, והיה לי יותר זמן להתכונן כשכבר הייתי בתוך הצירים.

בלידה הראשונה, אני הייתי זו שאמרה למיילדת, "אני חשה צורך ללחוץ". 

בלידה השנייה, המיילדת אמרה לי, "תכף תרגישי צירי לחץ" ואני אמרתי, "לא, לא ייתכן, עוד לא הגיע הזמן". (וכמובן שהיא צדקה...)

שאומרות שדוקא עדיף לא ללחוץ אלא לנשום ולשחרר בעדינות. וגם בעיני זה מוצא חן.

בכל מקרה - הינה את עצמך יודעת מה עוזר לך להרגיש טוב ולעמעם את החרדה.

אולי את יכולה לבקש מהמיילדת עוד כמה רגעים של התארגנות (אפשר לנשוף נשיפות קצרות ולהתגבר על הדחף ללחוץ) או להתעלם מהדרישה שלה לכמה רגעים, להתרכז בעצמך ולאסוף כוחות.

את צודקת שאובדן שליטה על קצב האירועים יכול לגרום לחרדה.

שיהיה בשעה טובה, בקלות ובגבורה.

זה לא שהמיילדת אמרה לי, "תלחצי עכשיו!!" ברגע שהגעתי לפתיחה מלאה. 

היא הייתה ממש בסדר - אמרה לי, "עכשיו את בפתיחה מלאה, את יכולה ללחוץ כשתרגישי צורך בכך". 

פשוט אני עצמי לא הייתי יכולה לעצור או לעכב את זה...  

זה שירשור מהפורום הזה (זו האיכות הכי סבירה שהצלחתי להעתיק)

את יכולה לחפש את השירשור הזה בפורום.

ראיתי פה בשרשור 770מ(11 תגובות)

קראתי את השרשור... ייתכן שאנסה את זה ברגע האמת. אם אהיה מסוגלת! 

ב"ה אני לא חשה שום בעיות ברצפת האגן בינתיים, אולי כי שלב הלחיצות היה כה קצר אצלי. 

אבל יודעת שאפשר לגרום נזק לרצפת האגן אפילו בלידה אחת. 

אצל גיסתי היה כך... היא הגיעה לפתיחה מלאה והמיילדת פשוט פקדה עליה מיד להתחיל ללחוץ וללחוץ בלי הפסקה (עוד לפני הופעת הדחף - ואצלי אגב לקח שעה בין פתיחה מלאה לדחף ללחוץ, בזמן הזה לא היו צירים כלל ואפילו ישנתי קצת. המיילדות התייחסו לזה באהדה רבה). 

אז אחרי שעתיים של לחיצות מאומצות היא יצאה עם נזק לרצפת האגן שהיה לחלוטין ניתן למנוע אותו לדעתי. 

ובעיני יש איזשהו פיספוס בלא להיות נוכחת בלידה.

הכאב הוא גדול, הצירים חזקים. אבל את שותפה להוריד נשמה גדולה לעולם. זה כאב שהוא בריא, כך ה' יצר זאת.

לדעתי הפתרון הוא ללכת למישהי שתעזור לך "לעבד" את חווית הלידה, ותעזור לך ליצור מחשבות טובות על הלידה הקריבה בע"ה. אם תקחי אפידורל/ טשטוש זה כבר לא ישנה, אבל את חייבת למען עצמך להשקיט את החרדות..

ברכת ה' עליך!

מבחינתי אם אפשר היה לקבל תינוק ללא לידה (באמצעות אימוץ למשל) ובעלי היה מוכן הייתי הולכת על זה ולא יולדת יותר אף פעם. 

הכאב אינו "בריא" ואינו חלק מהתכנון הראשוני של הבריאה... זהו עונשה של חווה בעקבות חטא גן עדן. בדומה למוות, מחלות, סבל וכל שאר התופעות הקשות בעולם הבלתי-מתוקן שלנו. 

אבל ברגע שזה כך, וכולנו צריכות "לסבול" בעתיו של החטא - למה לא לנסות להרגיש הכי טוב שאפשר במצב הנתון?

(ואל תדאגי, גם אני עוד לא הגעתי לשלב של ליהנות מהלידה... ובלידה האחרונה היה לי ממש קשה, למרות שהייתה גם כן לידה קלה ומהירה יחסית...)

מסכימה לגמרי.

אין שום ערך בלסבול כמה שיותר... גם ככה יש מספיק סבל בחיים ל"ע. 

לכן כל אחת עושה, בדרכה, מה שהיא יכולה כדי להקל על מהלך הלידה. בשביל אחת זה אפידורל, בשביל מישהי אחרת זה ג'קוזי... 

אולי אני כבר מבולבלת ולא יודעת מה יהיה יותר טוב עבורי הפעם.

אולי אי אפשר לדעת מראש,

במיוחד שאינני יודעת איך תתנהל הלידה הספציפית הזאת. 

אולי כשאגיע לשלב הלחיצות כבר לא יהיה אכפת לי מכלום.

גם שמעתי על יולדות שבקושי היו צריכות ללחוץ, התינוק פשוט החליק מתוכן - אצלי התרחיש הזה די מציאותי כי מציר הלחץ הראשון ועד יציאת התינוק החוצה עברו בערך 5 דקות בלידה הראשונה ו-3 דקות בלידה השנייה.

אבל אלו היו הדקות המפחידות ביותר בחיים שלי... 

בלידה האחרונה, כשלא הצלחתי ללחוץ בסוף מרוב הכאב, האפידורל הוא מה שעזר לי להרפות ולהצליח. (ועד לאותו רגע התנגדתי, ולא רציתי אפידורל).

בס"ד

לא יודעת אם עזר או לא אבל ב"ה הלידות היו מאוד טובות ומהירות. שמעתי על לא מעט נשים שבלידות אחרי רפלוקוסולגיה היו להן טובות יותר.

תוך כדי הלידה וגם בהריון... דמיון מודרך, חשיבה חיובית,להגיד בקול לתינוק שיצא, אנחנו אוהבים אותו, מחכים לו, לדמיין אותו...

עוזר בפועל ממש

וכמובן אמבטיות אם לא מחוברים למוניטור באופן רציף- מקל מאוד. עיסויים בגב התחתון עוזרים מאוד

בשעה טובה העיקר

קודם כל לא היית כאן יומיים - במונחים של הפורום זה נצח, והרבה פעמים שירשורים מקבלים תפנית ונסובים על ענין אחר ממה שהתחילו. מי שרוצה שהדיון ישאר בעניינה צריכה להמשיך להשתתף בו.

דבר שני - באותה מידה גם את יכולה להשתמש בטיפים שקיבלה כאן מלכת המטבח.

דבר שלישי - מה איכפת לך אם מישהי במצוקה קיבלה כאן תמיכה וסיוע ויצאה עם כלים מהשירשור הזה בזמן שאת נעדרת?

דבר רביעי- הסגנון לא מקובל כאן בפורום. לדעתי את צריכה להתנצל בפני מלכת המטבח.

1. לכתוב כאנונימי ועוד לבקש להתנצל זו עזות מצח מאחורי מסיכה.

2. יומיים זה לא נצח בכלל רק שפתאום כולם גולשות בחנוכה.

3. אם משהי במצוקה אז למה היא לא פותחת שירשור. אני הייתי במצוקה, ביקשתי עזרה כשפתחתי שירשור.. נכון שיש שם טיפים שיכולים לעזור לי אבל זה מצמצם לי את הדיון לנקודה אחת קטנה ושולית.

 תכף אני אתנצל בפניך אנונימי

אני לא מזדהה כאן בפורום אף פעם מסיבות מסויימות. זה לא מונע ממני להשתדל לעזור היכן שאני יכולה ולתת ממה שיש לי גם בלי לקבל קרדיט.

באותה מידה הרשיתי לעצמי גם להעיר מאנונימי. אני לא מתכוונת להזדהות - גם לא לכבודך.

התגובה שלך.צורמת מאוד.

את יכולה לעשות עם הדברים מה שתרצי. לא בפני את צריכה להתנצל.

חשפתי את רגשותיי מתוך חרדה גדולה ותסכול.

ולא חשבתי שהדיון יוסט. 

אם זה כ"כ הפריע, זה לא היה שווה את זה.

ואם הייתי יודעת איך למחוק הודעות, הייתי מוחקת. 

אני מבקשת ממנהלות הפורום למחוק את כל ההודעות שלי בשרשור זה וגם את כל התגובות אליהן

כדי לענות לך ובעצם לכל אחת אחרת שנמצאת במצבך.

חבל לי אם הכל ימחק.

אפשר לנהוג יותר סבלנות זו בזו.

וגם אם מרגישים שמישהי מסיטה את הדיון לכיוון אחר מהכיוון שבו נפתח, אפשר לבקש יפה לחזור אל הדיון המקורי.

אישית - לא הרגשתי שיש כאן סטיה חמורה מהנושא ולכן גם עניתי.

בכל אופן לצערי כבר מאוחר להתחיל טיפול נגד חרדות

לכן לדעתי מה שאצטרך בלידה הוא אפידורל כמה שיותר, כדי לא להרגיש פיזית

ובמקביל גז צחוק או טשטוש כדי להפחית חרדה ולא להיות שם נפשית. 

לקראת הלידה הבאה, אם נחליט להמשיך ללדת אולי אלך לטיפול.

אבל לפי דעתי במצב של חרדות מלידה ברמות כאלה גם לגיטימי להפסיק...

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

טיפול בד"כ ירד יותר לעומק/ שורש הבעיה ומשם נוצר השינוי.

באימון מתאמנים איך לשנות את ההתנהגות, לא משנה מה העבר ומה מקור הבעיה.

להבין לעומק על מה זה יושב, להעלות את הערך העצמי שלך ולטפל בזה...

אני הלכתי לטיפול בגישת cbt אצל עוסית קלינית, בין השאר לבעיה דומה למה שאת מתארת, וזה שינה לי את החיים ממש

חושבת ששיתפתי פה כבר כמה פעמים😅 אבל זה ממש היה מציל חיים מבחינתי.

אני עוקבת אחרי כמה מטפלות ומאמנות. וכולן כמעט כותבות הרבה על להרגיש אהובה ורצויה. לראות את הטוב בעצמך. חמלה עצמית.

לדוג' מיכל ניאזוף כותבת על זה מאוד יפה, יש לה קבוצות חינמיות שאפשר לעקוב אחריה.

וכמו שאמאשוני כתבה לעשות שינוי אמיתי אז טיפול או אימון.

בהצלחה!!!

כמה תכונות

חוסר אהבה עצמית

חוסר בטחון עצמי

והימנעות חברתית

גם אנשים שנולדו עם נטייה טבעית לאהבה עצמית/ בטחון עצמי

צריכים לעבוד ולתרגל את התכונות

כדי לשנות  

צריך

ללמוד

לנסות ולטעות

ללמוד ולהשתפר

אפשר עם עזרה מקצועית

ואפשר למשל עם גיפיטי

אבל בסוף העבודה העיקרית זו עבודה עצמית עם הידע והכלים שרכשת

(אני עשיתי דרך ארוכה

עם התכונות הללו

לבד

טרום עידן AI

וחלק מהדרך בלי גישה לרשת/ למקור מידע אחר

הייתי מתבוננת על אנשים שיש להם את התכונות הללו ולומדת)

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)