נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הרגשתי דומה לפני הלידה האחרונה שלי, שגם הייתה לידה רביעית.

לי נשמע שהפתרון (פחות או יותר) לכל הבעיות שלך הוא דולה. נכון, זה עולה כסף, אבל דולה תוכל לעזור לך גם במהלך הלידה, גם בהתמודדות עם הצירים, וגם בהכנה ללידה.

מבחינת הכסף - אפשר לקחת דולה בסטאז', אבל יש גם דולות זולות.

גם אני לקחתי פעם ראשונה דולה בלידה הזאת, והיא ממש זולה יחסית. אם את רוצה פרטים עליה (למרות שלא בטוח שהיא תוכל), את מוזמנת לפנות באישי.

המון הצלחה!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לעשות זה לנסות רסקיו - כבר עכשיו. לא להישאר עם התחושות האלו.

אם זה לא מספיק את יכולה לפנות לטיפול הומאופתי. לי זה עזר מאוד לקראת אחת הלידות.

ובכל מקרה, בהחלט יש אפשרות לקבל טישטוש ואולי אפילו גז צחוק? אני לא יודעת אם אני מדייקת, אבל יש כאן נשים שכתבו שלקחו וזה עזר להן מאוד.

לפעמים מספיק לדעת שיש אפשרות כזאת כדי להוריד את מפלס החרדה.

אני מה זה מבינה אותך. גם אני בדיוק ככה.

בינתיים אני על "רגיעון" ורק ככה ישנה בלילה... עם הבטן הענקית, הפיפי כל רבע שעה והחרדות, נראה לי שאפילו עם תינוק אני כבר אישן יותר טוב... 

טבעי לגמרי. יותר יעיל מרגיעון וניתן להשיג בקופת חולים.

קצת עזרה לנפש הכואבת..

אם את רוצה אני מכירה מישהי מדהימה שעושה את שניהם ומא עוזרת, לא כ"כ יקרה..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אם לוקחים אפידורל האם זה מונע לגמרי את ההרגשה של יציאת התינוק? במיוחד כאשר צריך להתאמץ שהראש יצא? זה הרגע הכי קשה בלידה לענ"ד... עם כל השאר אני יכולה להתמודד בע"ה. 

בגלל אפידורל יש האטות בקצב הלב של התינוק. כי צריך ללחוץ ולא מרגישים

בשתי הלידות הראשונות הרגשתי היטב את צירי הלחץ, אפילו שלקחתי אפידורל

כל הצירי לחץ כאבו לי.. 3 שעות בערך..

אבל הייתי על זירוז אם זה יכול להיות קשור..

אל תדאגי את תעברי את זה כמו גדולה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לידה מאוד ארוכה, ולא יכולתי לקבל אפידורל.

הייתי לא לגמרי מאופסת, ולא היה לי טוב עם זה. דווקא הצירים מאוד כאבו, אבל בין הצירים הייתי רפויה.

אני הרבה יותר מעדיפה אפידורל. ככה אני במודעות, ובשליטה, ובד"כ מרגישה את ההתכווצויות בזמן הצירים, אך לא את הכאבים. גם כשהראש יוצא- מרגישה לגמרי את החוויה, ולא את הכאבים. בשבילי זה מעולה.

(היו לי גם 2 לידות מהירות בלי אפידורל ובלי טשטוש. היה מעולה. אבל כשהלידה מתארכת- אני מעדיפה אפידורל)

...המדהים והתומך. 

וזה ממש לא עניין של כסף.

הייתה איתנו דולה בתחילת הלידה הראשונה, ונוכחותה ממש הפריעה. ולא ידענו איך להגיד לה ללכת, לא נעים...

בחסדי שמיים שלחו אותנו הביתה לחכות קצת, וחזרנו לחדר הלידה כבר בלי הדולה.

נשארנו לבד, אני ובעלי, והמיילדת באה מדי פעם לעשות מוניטור וגם כמובן בסוף לצירי הלחץ.

את האינטימיות הזו של החוויה אני לא מחליפה בשום דבר, לא מכניסה אף אדם נוסף. 

אני יודעת שיש כאלה שחשוב להן המגע, העיסוי, שיחזיקו להן את היד, אבל אני לא צריכה את זה כ"כ. מה שהכי עוזר לי זה מקלחת חמה וכדור פיזיו. 

וגם אם כן- הן לאלחש כאב מקומי. שמגיע מעצבים במקום הפצוע/ חתוך.

צירי לחץ מגיעים מבפנים, כתוצאה מלחץ ראש העובר- אין סיכוי שזריקה כזו תעמעם את עוצמתם.

וגז צחוק מתאים כדי להקהות את החרדה.

היתה כאן מישהי - נדמה לי "זוהר הרקיע" שנעזרה בזה אם אני לא טועה (אבל יתכן שהכוונה היתה לטישטוש רגיל).

את יכולה לנסות להשיג  מכתב מרופאת נשים או רופאת משפחה עבור צוות חדר הלידה לגבי הצורך שלך בזה.

לברר לא עולה, ואם יש אפשרות כזאת זה יעזור לך לישון טוב יותר כבר עכשיו.

בכל מקרה אני יולדת כנראה רק שם...

לא להיות שם. 

אבל דווקא בצירי הלחץ.

אחרת זה לא ממש עוזר.  

אחרי הלידה הקודמת הייתי מתעוררת זמן-מה בבהלה, מזיעה כולי ועם דופק מטורף, כי חלמתי שאני עדיין שם, בחדר הלידה. 

בקיצור תסמינים של פוסט-טראומה...

ואף אחד לא התייחס כי הרי הלידה הייתה "קלה" ו"מהירה". 

כדי שלא יהיה צריך ללחוץ בכלל?

לא שהלחיצות הן רצוניות... מדובר פשוט בדחף בלתי נשלט. 

את חושבת על אמצעים קיצוניים שיש להם השלכות מרחיקות לכת. הם לא שווים את הדקות הבודדות הלא פשוטות האלה. גם לא את הפוסט טראומה.

בפוסט טראומה מטפלים. ויש לך כאן מגוון רעיונות איך. מציעה לך לא להתפזר לכיוונים מיותרים.

אם הייתה לי פוסט טראומה אחרי לידה יחסית קלה ופשוטה (ובאמת אני לא יכולה לחשוב על דרך שבה הלידות היו יכולות להיות יותר חלקות), האם זה מחייב שתהיה לי פוסט טראומה אחרי כל לידה? 

אני מתייחסת אל הפוסט טראומה שאת נמצאת בה כרגע.

האמת היא שזו לא ממש פוסט טראומה. זאת חרדה עצומה.

כבר כתבתי לך כאן ובשירשור אחר - אני בדיוק כמוך. לידות שהלוואי על כולן ויחד עם זה חרדות - כמוך - לא ישנה בלילה מרוב חרדה.

אבל לא עיבדת את החרדה העצומה שהיית נתונה בה בלידות הקודמות ולכן את מרגישה שאת הולכת להיכנס בעיניים פקוחות שוב אל החרדה העצומה הזו - וזה מה שקשה.

אז אל תכנסי לזה שוב ככה בחטף, לא מוכנה, בלי כלים.

בזמן שנותר לך תבני לך ארגז כלים להתמודדות.

אלו יכולים להיות הכלים הפשוטים ביותר: אני קיבלתי מבעלי צרור עלי ערבה כסגולה לשמירה ושמתי מתחת הכרית וגם אחזתי בהם במהלך הנסיעה לביה"ח - זו דוגמא פשוטה.

דוגמא אחרת - החלטתי לפני אחת הלידות לשנן במהלך כל הלידה - "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". דברים כאלה. ובטח יש עוד רעיונות טובים מאלה.

כמו כן לקחתי הומאופתיה.

הרעיון הוא להסיח את הדעת מן החרדה ומן העיסוק בה ובאופנים שאולי יאפשרו לך "לא להיות שם", ולהפנות את המשאבים לבנית כלים שתוכלי להיאחז בהם כשאת שם וערה וחווה את הדקות האלה.

המון בהצלחה.

דרך אגב, אחרי הלידה הראשונה לא היה לי את זה. דווקא יום אחרי אמרתי, "זה היה בסדר, אני יכולה בהחלט לעשות את זה שוב". 

למרות שבפעם הראשונה היו לי המון תפרים ובפעם השנייה בכלל לא ב"ה!

ומה היה ההבדל בין שתי הלידות?

הראשונה הייתה ממושכת יותר, והיה לי יותר זמן להתכונן כשכבר הייתי בתוך הצירים.

בלידה הראשונה, אני הייתי זו שאמרה למיילדת, "אני חשה צורך ללחוץ". 

בלידה השנייה, המיילדת אמרה לי, "תכף תרגישי צירי לחץ" ואני אמרתי, "לא, לא ייתכן, עוד לא הגיע הזמן". (וכמובן שהיא צדקה...)

שאומרות שדוקא עדיף לא ללחוץ אלא לנשום ולשחרר בעדינות. וגם בעיני זה מוצא חן.

בכל מקרה - הינה את עצמך יודעת מה עוזר לך להרגיש טוב ולעמעם את החרדה.

אולי את יכולה לבקש מהמיילדת עוד כמה רגעים של התארגנות (אפשר לנשוף נשיפות קצרות ולהתגבר על הדחף ללחוץ) או להתעלם מהדרישה שלה לכמה רגעים, להתרכז בעצמך ולאסוף כוחות.

את צודקת שאובדן שליטה על קצב האירועים יכול לגרום לחרדה.

שיהיה בשעה טובה, בקלות ובגבורה.

זה לא שהמיילדת אמרה לי, "תלחצי עכשיו!!" ברגע שהגעתי לפתיחה מלאה. 

היא הייתה ממש בסדר - אמרה לי, "עכשיו את בפתיחה מלאה, את יכולה ללחוץ כשתרגישי צורך בכך". 

פשוט אני עצמי לא הייתי יכולה לעצור או לעכב את זה...  

זה שירשור מהפורום הזה (זו האיכות הכי סבירה שהצלחתי להעתיק)

את יכולה לחפש את השירשור הזה בפורום.

ראיתי פה בשרשור 770מ(11 תגובות)

קראתי את השרשור... ייתכן שאנסה את זה ברגע האמת. אם אהיה מסוגלת! 

ב"ה אני לא חשה שום בעיות ברצפת האגן בינתיים, אולי כי שלב הלחיצות היה כה קצר אצלי. 

אבל יודעת שאפשר לגרום נזק לרצפת האגן אפילו בלידה אחת. 

אצל גיסתי היה כך... היא הגיעה לפתיחה מלאה והמיילדת פשוט פקדה עליה מיד להתחיל ללחוץ וללחוץ בלי הפסקה (עוד לפני הופעת הדחף - ואצלי אגב לקח שעה בין פתיחה מלאה לדחף ללחוץ, בזמן הזה לא היו צירים כלל ואפילו ישנתי קצת. המיילדות התייחסו לזה באהדה רבה). 

אז אחרי שעתיים של לחיצות מאומצות היא יצאה עם נזק לרצפת האגן שהיה לחלוטין ניתן למנוע אותו לדעתי. 

ובעיני יש איזשהו פיספוס בלא להיות נוכחת בלידה.

הכאב הוא גדול, הצירים חזקים. אבל את שותפה להוריד נשמה גדולה לעולם. זה כאב שהוא בריא, כך ה' יצר זאת.

לדעתי הפתרון הוא ללכת למישהי שתעזור לך "לעבד" את חווית הלידה, ותעזור לך ליצור מחשבות טובות על הלידה הקריבה בע"ה. אם תקחי אפידורל/ טשטוש זה כבר לא ישנה, אבל את חייבת למען עצמך להשקיט את החרדות..

ברכת ה' עליך!

מבחינתי אם אפשר היה לקבל תינוק ללא לידה (באמצעות אימוץ למשל) ובעלי היה מוכן הייתי הולכת על זה ולא יולדת יותר אף פעם. 

הכאב אינו "בריא" ואינו חלק מהתכנון הראשוני של הבריאה... זהו עונשה של חווה בעקבות חטא גן עדן. בדומה למוות, מחלות, סבל וכל שאר התופעות הקשות בעולם הבלתי-מתוקן שלנו. 

אבל ברגע שזה כך, וכולנו צריכות "לסבול" בעתיו של החטא - למה לא לנסות להרגיש הכי טוב שאפשר במצב הנתון?

(ואל תדאגי, גם אני עוד לא הגעתי לשלב של ליהנות מהלידה... ובלידה האחרונה היה לי ממש קשה, למרות שהייתה גם כן לידה קלה ומהירה יחסית...)

מסכימה לגמרי.

אין שום ערך בלסבול כמה שיותר... גם ככה יש מספיק סבל בחיים ל"ע. 

לכן כל אחת עושה, בדרכה, מה שהיא יכולה כדי להקל על מהלך הלידה. בשביל אחת זה אפידורל, בשביל מישהי אחרת זה ג'קוזי... 

אולי אני כבר מבולבלת ולא יודעת מה יהיה יותר טוב עבורי הפעם.

אולי אי אפשר לדעת מראש,

במיוחד שאינני יודעת איך תתנהל הלידה הספציפית הזאת. 

אולי כשאגיע לשלב הלחיצות כבר לא יהיה אכפת לי מכלום.

גם שמעתי על יולדות שבקושי היו צריכות ללחוץ, התינוק פשוט החליק מתוכן - אצלי התרחיש הזה די מציאותי כי מציר הלחץ הראשון ועד יציאת התינוק החוצה עברו בערך 5 דקות בלידה הראשונה ו-3 דקות בלידה השנייה.

אבל אלו היו הדקות המפחידות ביותר בחיים שלי... 

בלידה האחרונה, כשלא הצלחתי ללחוץ בסוף מרוב הכאב, האפידורל הוא מה שעזר לי להרפות ולהצליח. (ועד לאותו רגע התנגדתי, ולא רציתי אפידורל).

בס"ד

לא יודעת אם עזר או לא אבל ב"ה הלידות היו מאוד טובות ומהירות. שמעתי על לא מעט נשים שבלידות אחרי רפלוקוסולגיה היו להן טובות יותר.

תוך כדי הלידה וגם בהריון... דמיון מודרך, חשיבה חיובית,להגיד בקול לתינוק שיצא, אנחנו אוהבים אותו, מחכים לו, לדמיין אותו...

עוזר בפועל ממש

וכמובן אמבטיות אם לא מחוברים למוניטור באופן רציף- מקל מאוד. עיסויים בגב התחתון עוזרים מאוד

בשעה טובה העיקר

קודם כל לא היית כאן יומיים - במונחים של הפורום זה נצח, והרבה פעמים שירשורים מקבלים תפנית ונסובים על ענין אחר ממה שהתחילו. מי שרוצה שהדיון ישאר בעניינה צריכה להמשיך להשתתף בו.

דבר שני - באותה מידה גם את יכולה להשתמש בטיפים שקיבלה כאן מלכת המטבח.

דבר שלישי - מה איכפת לך אם מישהי במצוקה קיבלה כאן תמיכה וסיוע ויצאה עם כלים מהשירשור הזה בזמן שאת נעדרת?

דבר רביעי- הסגנון לא מקובל כאן בפורום. לדעתי את צריכה להתנצל בפני מלכת המטבח.

1. לכתוב כאנונימי ועוד לבקש להתנצל זו עזות מצח מאחורי מסיכה.

2. יומיים זה לא נצח בכלל רק שפתאום כולם גולשות בחנוכה.

3. אם משהי במצוקה אז למה היא לא פותחת שירשור. אני הייתי במצוקה, ביקשתי עזרה כשפתחתי שירשור.. נכון שיש שם טיפים שיכולים לעזור לי אבל זה מצמצם לי את הדיון לנקודה אחת קטנה ושולית.

 תכף אני אתנצל בפניך אנונימי

אני לא מזדהה כאן בפורום אף פעם מסיבות מסויימות. זה לא מונע ממני להשתדל לעזור היכן שאני יכולה ולתת ממה שיש לי גם בלי לקבל קרדיט.

באותה מידה הרשיתי לעצמי גם להעיר מאנונימי. אני לא מתכוונת להזדהות - גם לא לכבודך.

התגובה שלך.צורמת מאוד.

את יכולה לעשות עם הדברים מה שתרצי. לא בפני את צריכה להתנצל.

חשפתי את רגשותיי מתוך חרדה גדולה ותסכול.

ולא חשבתי שהדיון יוסט. 

אם זה כ"כ הפריע, זה לא היה שווה את זה.

ואם הייתי יודעת איך למחוק הודעות, הייתי מוחקת. 

אני מבקשת ממנהלות הפורום למחוק את כל ההודעות שלי בשרשור זה וגם את כל התגובות אליהן

כדי לענות לך ובעצם לכל אחת אחרת שנמצאת במצבך.

חבל לי אם הכל ימחק.

אפשר לנהוג יותר סבלנות זו בזו.

וגם אם מרגישים שמישהי מסיטה את הדיון לכיוון אחר מהכיוון שבו נפתח, אפשר לבקש יפה לחזור אל הדיון המקורי.

אישית - לא הרגשתי שיש כאן סטיה חמורה מהנושא ולכן גם עניתי.

בכל אופן לצערי כבר מאוחר להתחיל טיפול נגד חרדות

לכן לדעתי מה שאצטרך בלידה הוא אפידורל כמה שיותר, כדי לא להרגיש פיזית

ובמקביל גז צחוק או טשטוש כדי להפחית חרדה ולא להיות שם נפשית. 

לקראת הלידה הבאה, אם נחליט להמשיך ללדת אולי אלך לטיפול.

אבל לפי דעתי במצב של חרדות מלידה ברמות כאלה גם לגיטימי להפסיק...

האמת לא ממש יודעת מה המוסד מצפה, אני לא מהאימהות שמדברות עם המחנכת על בסיס יומיומי 😅

התקשורת שלי עם המחנכת זה כשהיא שולחת הודעות בוואטסאפ על דברים חשובים- הכתבה, ש"ב ספציפיים, תחרויות של מי מביאה הכי הרבה פתקי נחת/ קוראת הכי הרבה ספרים וכו'.

מבחינתי, אני מתזכרת אותה כל יום על הכנת מערכת והכנת ש"ב. אם היא אומרת שאין לה סבבה, אם יש לה היא מוציאה ועושה. אני לא יושבת לידה ולא כלום, במקסימום היא צועקת אליי "כמה זה 9 ועוד מספר כלשהו??" (קשה לה עם 9 משום מה) ואני עונה לה "כמה זה באמת?"

אם מגלים פתאום דף של ש"ב מהעבר שלא נעשו, אז היא עושה. ואם הצטבר לה ואין לה כח אז אני אומרת לה שהיא לא חייבת.

אה וגם אני מקשיבה לה לקריאות, וחותמת, המורה מבקשת לקרוא כל קטע 5 פעמים אבל אני מסרבת לשמוע 5 פעמים אותו דבר אז חותמת לה אחרי אחד.

וזהו 🤷‍♀️

איך זה אצלכם?

אחרי החגים התחילו לדרוש אצלינו חתימת הורים שבועית ביומן שההורה ראה שהילד מכין ש.ב. ושהדפים בספרים מושלמים לפי העמודים שכותבים שעשו

והוא לא אוהב לעשות ש.ב. אז אני צריכה לשבת איתו כל יום להכין ש.ב. 🤨🤨

חוץ מזה- יש דף חזרה שבועי בתנ"ך ובמשנה שצריך לעשות עם הילד ולחתום עליו

ופרויקטים פה ושם במולדת וטבע שזה דורש אותי לגמרי לגמרי (בנתיים היה 2 פרוייקטים מאחרי החגים אבל הבנתי שזה הכיוון)

וזה גדול עלי חחחח רוצה לדבר על זה באסיפת הורים הקרובה אבל מנסה להבין אם זה הנורמה

האמת שאצלי הגדול כבר בתיכון.....

ויש לי 'לד ב-א'....

אף פעם לא הרגשתי כל יום כאילו אני חותמת על קניית בית....

שקלתי לעשות חותמת....

האמת אצלינו גם כמות ש.ב היומית זה כמו שבועי אצל הגדול בכיתה א'.

וכמו שכתבת ...

אצל נגדולים זה היה דף שבועי קריאב בכיתה א' ואולי פ"ש בכיתה ב' בשולחן שבת....

היום זה כבר הצפה....

כל יום קריאה- כמובן חתימה

לשבת 2 משימות כמובן עם חתימה ליום א'....

כאילו..... תשחררו ממני....

הכל חשוב אבל במינון והכי חשוב גמישות בזמנים יש לנו ימים עמוסים, יש עוד ילדים....

צריך שיהיו חתימות שבועיות לא יומיות.....

וכמובן עוד פרוייקטים כל יומיים עם חתימות שאני לא טורחת לקרוא.....

מההודעות של המורה כנראה שבפועל הורים לא עומדים בזה.....

ומה קורה אם הוא לא מכין הכל?

ואם תחתמי שהכין והוא הכין רק חצי?

או לא תחתמי בכלל?

נגיד אצלנו המורה בכיתה ב' אמרה בפירוש שהיא לא אומרת כלום לילדים שאין להם שיעורים (בקטע של, היא לא אומרת בטון קשוח- למה לא הכנת שיעורים??), היא רק אומרת להורים שיקפידו כי בסופו של דבר זה עוזר לילד.

וחוץ מזה תסלחי לי, אבל יש הבדל בין ש"ב בתרגילי בסיס בחשבון שבסופו של דבר זה לטובת הילד שישלוט בהם, לבין פרוייקטים בטבע של לא יודעת, לתאר את צבע האדמה ולצייר חיה שפגשו בדרך או לא יודעת מה.. שווה להחליט על מה שמים את כל האנרגיות

1. מוצגים בכניסה לבי"ס עם שם הילד

2. זה נכתב כש.ב. לא מטלות אתגר

כאמא נראה לך שאני יכולה לשחרר ולתת לו להתמודד לבד מול המורה?

כל הילדים מגישים את הפרוייקטים האלה?

וואי אם היה אצלינו הייתי מתחרפנת. לא מספיק אני צריכה לג'נגל עבודה ובית וילדים ומשימות קופצות כמו מוסך מצפים ממני עןד להכין עם הילדים פרוייקטים במדעים? 😶

שיסלחו לי המורות המשקיעניות אבל וואו 😅

וכן לגמרי הייתי מעלה את זה באסיפת הורים..

ולגבי לתת לילד להתמודד לבד, אם זה משהו גדול כמו פרוייקט כן הייתי מעדכנת את המורה מראש או שולחת עם הילד פתק. אם זה סתם הכין 4 עמודים בחוברת במקום 5, לא הייתי עושה כלום. שהילד יגיד שאמא ויתרה לו.

ולגבי חתימות אני חותמת חופשי, אם אני בכלל זוכרת. אולי אני אמא שזורקת אבל זה המקסימום שאני מסוגלת. וככל שהזמן עובר יש עוד ילדים שצריך לעקוב אחרי המשימות הלימודיות שלהם וזה גם דורש תשומת לב

ונראה לי הולכת לנסות לשחרר קצת, מקווה שזה יעבור בשקט מצד הבית ספר

(כן הבנתי שזה נחשב לבית ספר עם רמה לימודית גבוהה אבל נראה לי אפשר להגיע לרמה לימודית גבוהה גם בלי לחץ על ההורים)

אצלינו אני בדקתי ספרים כל שבוע לראות שעומדים בקצב. פעם בכמה חודשים ביקשו חתימת הורים על טווח עמודים. ופעם בשבוע דף קריאה שחתמתי אחרי פעם אחת

בעיקרון עדיין מצופה בגיל הזה לעקוב לגמרי אחרי הכול.

בפועל, יש ילדים בגיל הזה שיכולים להיות אחראיים לעצמם, מקסימום לומר, "אמא, שיעורי הבית שלנו זה לקרוא בקול למישהו מבוגר!" אף שאת יודעת בוודאות שהוא קורא מצוין...

ויש ילדים שגם כשתשאלי אותם אם יש שיעורי בית, ותבדקי בעצמך אם יש להם, ותנסי להכריח אותם לשבת לעשות את שיעורי הבית - הם יסרבו בתוקף, ואת תיאלצי ליצור קשר עם המורה ולהסביר שכל מה שאת מנסה לעשות לא עובד, ושאולי יש פתרון אחר כלשהו...

מעורבת ועוקבת. מזכירה לו להכין שיעורי בית, ולפעמים גם יושבת לידו. לרוב הוא יודע מה שיעורי הבית אבל אני גם רואה באפליקציה. אין לו הרבה - כל יום קצת או בחשבון או בעברית. לפעמים הוא מסיים כבר בכתה.

חוץ מזה יש דף קשר שבועי עם שאלות חזרה בתורה ומבקשים חתימה שעברנו יחד על השאלות ושהילד חזר על הפסוקים שנלמדו.

לפעמים המורה לעברית מבקשת חתימה על קריאה.

אני מניחה שמצפים מההורים לשים לב שהילד מכין שיעורי בית בגדול ולעקוב אחרי מצבו, גם אם לא ברמה יומיומית. לא בגלל משהו מסוים מעבר לבקשות לחתימות הנ"ל, פשוט הנחה שנראית לי סבירה.

אם אני רואה שילד מסתדר וציונים טובים, אין תלונות אני ממש משחררת.

אם יש קושי אני יותר על זה אבל בטח לא ברמה היומיומית...

יש מורות יותר מקפידות שהכל אצלם מסודר ויש כאלה שפחות.

גם תלוי בילד, יש לי כאלה שממש צריכים הכוונה וכאלה שגם בכיתה א היו עם יד על הדופק וידעו לבד מה צריך

יש מחברת קשר שצריך לחתום בה על כל אי הכנת ש.ב וכדומה, כנל איחורים וכד

ובכללי הילדה מגיעה לבית ואני שואלת/ היא אומרת אם יש שיעורים והיא עושה

כרגע הוא במצב שהוא כמעט ולא עובד בכיתה, אז אני עושה איתו הרבה בבית.

זה כולל לשאול אותו מה צריך (המורים שולחים בווטסאפ שיעורי בית, אבל הוא צריך להשלים יותר),

לשבת איתו לעשות, כולל לכתוב לו את התשובות,

לוודא שהוא מביא את הציוד הנדרש,

ביום שישי לעבור איתו על דף קשר ולחתום

מבית הספר הציפיות נמוכות מידי.

אני לא מקבלת תלונות על חוסר התפקוד בכיתה ועל חוסרים בשיעורי בית (אני לא עושה איתו הכל, בעיקר בחשבון).

אני צריכה ליזום את הקשר עם המורים.

אצל הגדולה שלי זה היה שונה לגמרי.

לא היו לה הרבה שיעורי בית, כי הרוב היא היתה מספיקה בכיתה. וגם במה שהיה לה, היא היתה הרבה יותר עצמאית.

גם קטע היומן הפיזי שהחליטו להדפיס, מה הקטע?

אתם שולחים ש.ב. בוואטסאפ, תרגיעו... ולמה אני אמורה כל שבוע לחתום שעברתי על הילקות והקלמר ויש את כל הציוד הנדרש והחומר הושלם כראוי?

בינתיים לא חילקו משהו.

בדרך כלל שולחים הודעות, וגם הבן שלי יודע מה צריך.

אצל הבת שלי יש יומנים, אבל השנה לא קניתי לה.

היא בפועל לא משתמשת ומסתדרת גם בלי.

חתימה זה רק על הדף קשר.

הייתי שמחה שהיה יותר מעקב על ציוד להכנת שיעורי בית מצד בית הספר.

תהיה לבן שלי יותר מוטיבציה להכין שיעורי בית, אם הוא יתוגמלו על זה בכיתה.

משחררת בהדרגה לפי התפתחות הילד והיכולת להתמודד עם כשלון/ ביקורת/ הערות.

אני יושבת לידן כשהן עושות ש"ב

לרוב זה דפי קריאה- להקשיב ולחתום

או קצת סיוע והכוונה בחשבון.

לדעתי הן לחלוטין מסוגלות לעשות לבד, סתם כיף להן הזמן הזה איתי ואני כן משתדלת לפנות אותו

כי אח"כ יש אוטוסטרדה של להקשיב לגדולים/לטפל בבייבי ופחות יש לי פניות אליהן.

יש ימים שאני פשוט מנמנמת על הספה בסלון לידן והן מדי פעם באות לבקש "אישור" שהתרגיל נכון וכו'...

יש לכם ש.ב. רק בחשבון וקריאה?

פעם היה זול

היום יש דברים שכן משתלמים יותר, צריך לבדוק

חולצות לבנות לילדים- מכופתרות ופולו.

מכנסיים לבנים

טייצים לבנות

לפעמים מארז של חולצות.

קודם כל זה מאוד איכותי.

יש דברים יקרים כמו מותגים, וגם כל מיני חולצות ומכנסיים, ויש דברים - בעיקר מארזים שהם כן במחיר שווה.

תכלס - הם העלו מחירים, אבל גם בארץ הכל עלה, כך שיכול להיות שעדיין יותר משתלם שם.. לא עשיתי השוואה מדוקדקת.

ולא מכירה קוד קופון

יש להם קטגוריית אאוטלט ששם יש הרבה דברים במחיר טוב

טייצים לכל הגילאים, בגדי גוף לתינוקות, מארזים של תחתונים גם למבוגרים..

וסופר איכותי!!!

אני לא קונה ביגוד יפה משם רק את הבייסיק שהוא זול ואיכותי ממש

עם הזמן כבר פחות אבל עדיין, יש דברים שאין להם תחליף

ואיכות מצויינת

יש שם גם לילדים חולצות לבנות מכותפרות איכותיות בטירוף במחיר בדיחה..

יחסית ללידר וכל מיני בזארים זה אולי יקר

אבל ביחס לפוקס/קסטרו וכו זה זול/שווה ערך

והאיכות בכמה רמות מעל

חולצות שבת לבנים זה מדי בית ספר שם וממש משתלם

המארזים גם

בחורף אני אוהבת את גינסים עם הגומי-

נראים מעולה ונוחים מאוד (לא אוהבת להלביש פוטר/טרניג... מרגיש לי פיג'מה)

ואנחנו גרים במקום קר מאוד

אז גם נעלים מחממות מעילים ובגדים טרמים שקשה יותר למצוא בארץ במחירים נורמלים

טייצים, מארזי חולצות, בייסיק, לפעמים תחתונים.

לפעמים מוצאת עוד פריטים שווים במחיר סביר או משקיעה טיפה יותר בתקופות שנח לי לא לצאת מהבית. הבנים שלי די מוכנים רק מכנסיים משם. מאוד נוחים להם ביחס למה שפה. בגיל הצעיר זה כן זול יותר מאשר בארץ שלא נגיד בשיא סוף העונה. בגיל של המתבגר זה כבר לא זול אבל זה די מה שהוא מוכן... הצ'ינו.

לתינוקות אני אוהבת את הסטים.....

במיוחד עם רוכסן ל-2 הצדדים.

פוטרים וסוודרים יקרים בכל הגילאים

פולו לבנות (צבע לבן) מצוינות.

חולצות פולו בכלל....

צ'ינו לשבת לבנים

בנות יש שמלות או טוניקות וטייצים טובים.

שמלות רק לגן.

מביה"ס מקפידה על אורך....

בנקסט זה במחירי ילדים (בערך מקביל 13-16Y) בארץ זה ממש יקר כי זה מידות שאין בבזארים- רק במותגים

עם פוטר בפנים ומה דק?

לכן לא מזמינה כי זה לא ברור.

נעימים כאלו לא כמו הסוג שעם פליז בפנים

סטייל אנגליה בחורף עם גרביים חמות גבוהות חחח. מאז לא הזמנתי מכנסיים מסוג פשוט.

מכירה את הבגדי גוף. מעולים למעברים. לחורף מעדיפה חמים.

אם כאן בארץ היא במידה 3-6 עכשיו, מה לקנות לחורף? (רוצה שיהיה לכל החורף. עכשיו עוד לא ממש חורף)

לפי מה שכתבת, כנראה הייתי קונה 3-6, אם את רוצה שיתאים לעוד חודשיים שלושה בערך.

אצלי 0-3 של נקסט התאים עד גיל חמישה חודשים (די תואם למשקל שכתוב).

אבל אין שם הרבה בגדים ממש חורפיים.

או שניים והם מגיעים איכותיים ונשמרים ברמה גבוהה.

קונה בעיקר לבנים. הם לא אוהבים כל מיני. מעדיפים גזרה מסויימת ואז יש כמה צבעים וסגרתי מלתחה.

לבנות קונה טייצים ותחתונים.

מכירה את המידות אז לא צריכה להתלבט.

בעיני סוגר פינה.

אבל אם לך הקונספט לא מתאים הכל טוב.

כל אחד ומה שנוח לו

אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.

טייץ זה לא יפה בעיני

ואי אפשר בלי כלום כי קפוא

במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.

אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...

כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...

אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .

זה אחד ההיבטים החשובים כשבוחרים מה ללבוש

ממש לא תירוץ

לרוב

דיוק בסיבה

לא ממש פותר קונפליקטים

במיוחד בנושא רגיש כמו לבוש

אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך

ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.

לפתוח זה הצד הפחות קשה

לשוחח בכנות על הרצון שלך

יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב

אלא יתנגד באיזשהו אופן

זה החלק היותר קשה

מה לעשות עם הקונפליקט

מי יוותר

(חוויתי קונפליקטים בלבוש

ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)

אצלי המעבר היה הדרגתי

אבל אני כן זוכרת את 'השיחה' על המשמעות כלפי הבת שלנו וישור קו

היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא...

אני חושבת שאם אין לו מושג בכלל- אין מנוס מפשוט לפתוח את זה

לא הייתי באה עם החלטה

יש בזה משהו מרתיע

כן הייתי באה עם אמירה שאצ חושבת על זה. את רוצה לשמוע את דעתו אבל ההחלטההיא בסוף שלך

דבר יפה זה ולא מובן מאליו

זכיתם

'היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת'

מוכנה לכך

זה לא שונה בעיניי מהחלטה של גבר לעשות דברים בסגנון. ונשים מעידות פה שזה מאכזב

קחי בחשבון שכמו ש @מקקה כתבה את לא תוכלי לצפות מהבנות שלך לשים חצאית ויש מצב שזה משפיע על התגובה בנוסף ל- מה יגידו

אם כי אני חייבת לומר שיש לי דודה שלא הלכה לא עם כיסוי ראש ולא עם חצאית והילדות שלה כן הולכות עם חצאיות. לא עם גרביים ולא עם כיסוי מלא.

הטקטיקה שלי בזמנים מאתגרים ומסחררים כאלה זה לומר לעצמי שהכל עובר

ואולי כדאי לך לחשוב על הקפאת בסיסים של ארוחות? ולא יודעת איך הבית שלך מאורגן אבל אם את יכולה להושיב אותם על כיסא אוכל לידך במטבח עם תעסוקה שלא מועדת לפורענות

זה מכניס מרווח נשימה...

ותתני לעצמך מדליה של עלופת על חלל

מגיע לך ביושר 🥇🎖️🏅🏆🥈🥉

כדאי ללכת להיבדק🫢

ואת נשמעת אמא אלופה.

יש לכולם ימים כאלה.

וקשוח ממש עם קטנטנים ♥️

ואת עומדת בזה לבד?

מגיע לך כתר!🤴

אני מקווה שבעלך יכול לחזור בהקדם הביתה, כי לפי התיאור שלך ממש כדאי לקחת את הבינוני להיבדק במיון... (החליק על הראש והקיא אחר כך - זה עלול להיות סימן לא טוב...)

סליחה שמלחיצה😬

הקאות אחרי נפילה על הראש זה דגל אדום..

ממש ממש סיוט.

יש ימים כאלה! את מהממת. חיבוק גדול!

של רויטל ויטלזון בדיוק על זה..

עזר לי מאוד

למרות שעש לי גם מתבגרת וזה מתיששש

מיון,

בעלי בדרך

בעזרת ה' שיתברר כשום דבר

יש וירוס הקאות נוראי שמסתובב עכשיו

נקווה שזה רק זה

ללכת להבדק זה חובה אבל

מחכים לעידכון ממך

תתכוננו לאפשרות של אשפוז (אפילו נפשית, אבל גם טכנית - לארוז דברים שצריך).

בע"ה יסתבר שזה כלום!

רפואה שלמה

טוב שהלכתם להיבדק!!

🩷🩷

תודה על התמיכה (מחבק)

C.T תקין, מדדים תקין

אבל המשיך להקיא במיון אז מעקב לילה עם אישפוז.

נשארנו במיון עם שתי הקטנים

הגדולה נשארה אצל סבא(חרדת נטישה)

מחכים לבדיקת רופא

אבל הוא ממש חיוני ומשתובב

ברמה ששלף את הפקק של העירוי

אוכל שותה רץ במחלקה

אז זה מריח טוב

כ"כ שמחה לשמוע!!

מעלה הצעה: אולי שבעלך יישאר איתו לבד שם, ואת תהיי בבית עם התינוק ועם הגדולה?

גם בשביל הגדולה, שלא תהיה מרוחקת מכם, וגם בשביל התינוק, שעדיף שלא ישהה זמן רב בבית חולים...

זה מה שעשינו. חזרתי, אני עכשיו עם הגדולה.

התינוק ישן מבסוט

הגדולה מתפנקת בבוקר אישי

את אמא אלופה!

וזה גם קרוב לי.

רוב המיילדות שפגשתי היו אחלה

לא זוכרת עוד משהו מיוחד.

ממש. המיילדות והרופאות שם היו מעולות ורגישות.

באשפוז, תלוי באיזה מחלקה.

בג' בעין כרם היה לי צפוף ומבאס. בד' היה לי חדר לבד והיה מושלם. והצוות שם תפעל לי אירוע חירום רפואי בצורה מדהימה..

בשערי צדק היחס של הרופאים בחדרי לידה היה מזעזע. העומס שם ממש השפיע. היחס במחלקות גם לא היה משהו. אבל בביות מלא כן נעים ומרווח.

יש להן חסרונות, אבל סך הכול בסדר.

באשר למיילדות - פחות יכולה לחוות דעה, כי ילדתי רק שלוש לידות לא פרטיות.

אבל לא הייתי באחרים. (הייתי רק בביקור חולים, והיה מזעזע... אבל כבר נסגר)

הייתי פעמיים בלידות ארוכות, כל המילדות סבבה לגמרי יש יותר ויש פחות אבל כולן נחמדות מאוד.

מחלקה לא צפופה וישנה זה כבר פחות שם. אא"כ תהיי בביות מלא שזה טיפה יותר נעים אבל החדרים לא גדולים. אם את מחפשת משהו חדש זה יותר עין כרם אבל את אומרת שלא רלוונטי לך....

המחלקה שם לא ממש זוועה?

לפחות ביות מלא ממש חדשה ומשופצת. המחלקות עם התינוקיה טיפה יותר ישנות ומפולות אבל לדעתי לא ברמת המזעזע

לא זוכרת באיזה מחלקה הייתי 😅

ביות מלא.

רק הארוחות היו קצת מעצבנות. זמן ממש מוגבל כשיולדות לא תמיד נוח להם התזמון. אבל ממש לא הפריע להם שלקחו לחדר ושמרו לאחר כך, אז חלק מהארוחות אכלתי קר ולא נורא.

וממש לא נחמדה

מניסיון

הצוות וואו, והביות מלא אחלה ממש

שיכניסו אותי יחסית מהר בלי למרוח

כי רוצה להספיק טפידורל

מה כדאי לי.....?

את נכנסת יולדת עם האפידורל בעז"ה בלי קשר למה שאת בוחרת אח"כ לאשפוז

אם את רוצה ביות חלקי - בכל מקרה לא אמור להיות חסר מקום.

יולדות ב' יותר צפוף (חדרים ממש קטנים)

ביולדות א' קצת יותר מרווח, יש אמנם חדרים אפילו של 4 אבל הרבה יותר מרווחים מהחדרים של 3 ביולדות א'. החסרונות שם זה שיש יותר ערבים (נכון ללפני שנה וחצי, זה אפילו סוג של ברשמי ששמים ערבים בעיקר שם) אם זה משמעותי לך, ושליד התינוקיה אין חדר הנקה ואם את רוצה להניק בחדר ולא סתם על כיסא במסדרון את צריכה ללכת קצת דרך לחדר הנקה של ביות מלא (שצמוד ליולדות ב'), עוד חיסרון זה שככל שידוע לי יותר מקפידים שם על שעות ביקור והשומר ממש נכנס לכל חדר ובודק שאין שום מלווה.

אבל הצפיפות ביולדות ב' כ"כ עצבנה אותי שאני אישית הייתי הולכת על א' ברור....

בחדר מרווח של 4.

לא יודעת איך החדרים האחרים.

לגבי התינוקיה אני לא יודעת, כי הבן שלי היה בפגיה.

מאז שסגרו את ביקור חולים מזעזע שם

הלידה בשערי צדק הייתה ממש טובה, האשפוז ממש לא נעים. הייתי במחלקה רגילה, אולי הביות מלא יותר נעימה. בערך מכל היבט אפשרי סבלתי שם מאוד.

עין כרם בביות מלא האשפוז היה טוב אבל אמרת שלא רלוונטי. הייתי בודקת את הר הצופים אלא אם כן את רוצה ביות מלא ואז אולי שערי צדק יותר בסדר

אז לא יודעת להשוות לאחרים.

אבל הייתי מאוד מרוצה מהכל.

מיילדות מהממות ומקצועיות.

באשפוז הייתי בביות מלא - מחלקה ד1. מחלקה חדשה ונעימה מאוד. וגם שם הצוות היה מקסים.

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

עושים בגן/ בכיתה מה שנהוג והשאר רק עם המשפחה (עןגה, משחק, בלונים, מתנה).

פעם אחת הזמנו את הילדים של השכונה לתהילים אחרי הסעודה ושרנו להם קצת והבאנו עוגה..)

לאף אחד מהילדים שלי, אף פעם.

ב''ה 8 ילדים, עד כה עובד בהצלחה

שגם מהצד השני (לא הצד של ארגון הארוע אלא המשתתפים) זה די עול בשבילי כי כל יום הולדת זה להביא מתנה

זולה אבל הקטע לדאוג שיש ולעטוף, ולקחת את הילד לחבר- זה לא תמיד ביום שנח לי...

אבל אינמלעשות, טוב סתם קיטרתי

אניוואי, בימי הולדת אני שוכרת טרמפולינה ביתית ומכינה פיצה ומוזמנים רק ילדים מהרחוב שלנו + חבר/ה טובים גם אם לא גרים ברחוב.

יש לי שרשרת יומהולדת שמח ומנפחת כמה בלונים לאוירה.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

בהריון הראשון גם אם היו מעירים אותי באמצע הלילה הייתה יודעת להגיד שבוע+יום מדוייק

אצל האחרונים- באמת שלא זכרתי והייתי תמיד צריכה לחשב ולנסות לזכור באיזה שבוע אני עכשיו. והייתי מתבלבלת חופשי🙈

-איזה שבוע את?

-אני צריכה ללדת בפסח בערך...

אני לא רואה בזה משהו מלחיץ , נטו התעניינות, אולי את נמצאת קצת בלחץ ואז כל אמירה כזו מלחיצה אותך, תנטרלי אותם, תעני או לא תעני , ותתעלמי.. תגידי להם גם אני מחכה, תתפללו שיהיה בטוב..

לי אמרה דיילת הסופר פארם שאני נראית בשלה ללידה, אז אמרה.. נכנס מצד אחד ויצא מהשני, יש אנשים שסתם מחפשים להגיד משהו, יש אנשים ששואלים להראות התעניינות ויש ששואלים מאהבה, אני לא חושבת שמישהו מנסה להלחיץ או שזה אמור להלחיץ אותך באיזה אופן, אם באמת עוד לא הגעתי לשבוע ארבעים, אז באמת אין לך סיבה להיחלץ.. לידה קלה ומהנה בעיתה ובזמנה!!

לק"י

ויכול להיות שהיא בעצמה כבר רוצה ללדת, אז עוד יותר מעצבן.

(גם אני לא מתעצבנת בקלות מדברים כאלה, אבל גם תלוי מי וכמה).

כל יום, ובלחץ, ואם אנחנו לא עונים אז עוד הודעות לחץ ומתקשרים

תגידי בפשטות שזה מכניס אותך למתח, וברור שכשיקרה משהו את תעדכני.

או ילדת? מציק ממש. אולי תגידו להם שתעדכנו אותם כשזה יגיע ושיירגעו..

אחרי המשוער.

אני חושבת שבדיקה עצמית לא אמורה לאסור, כי זה רק בצוואר הרחם.

בדיקה של רופא אני לא יודעת.

אמורים לעשות פעם ב 3 שנים.

אני עשיתי לפני כמה חודשים, אחרי הרבה זמן שלא עשיתי.

אבל יש פסיקות לכאן ולכאן.

לפי מכון פועה - בדיקת פאפ - מכון פועה

כדאי להקפיד.

במכבי ואולי בעוד קופות יש אפשרות לעשות לעצמך.

גם אם יש דימום קל ובלי קשר אם המשטח נלקח בצורה שטחית או גם מעומק הצואר. רק לא להסתכל בניגוב בשירותים.

כדאי לעשות את הבדיקה.

אם הרב שלך יגיד שכן אוסר אז פשוט תקבעי תור לסוף המחזור

לי הרופאה אפילו לא נכנסה לצוואר הרחם, אלא עשתה על החלק החיצוני שלו.

במכבי אפשר בדיקה עצמית וזה ממש כדאי

בכל מקרה בדיקה חשובה, וזה לא שעושים אותה לעתים כאלו תכופות בגיל הפוריות אז בהחלט שווה את ההשקעה החד פעמית

אבל אל תעשי אותה ביום שאח"כ את צריכה לעשות בדיקת טהרה. היא עלולה לגרום לדימום של פצע, וחבל.

אני מניקה אז לא מקבלת מחזור כרגע. ולא רוצה כל זה להיאסר..

מתלבטת אם לחכות לאחרי המילואים.. סתם שלא תהיה מטלה על הראש, למצוא סידור לילדים וכו תוך כדי.. אלא רק אחרי

ושעדיף לא להסתכל על הדגימה שהרופא/ה לוקח. אבל יותר חזק מלא להסתכל זה שזה פצע