שאת טיפ טיפה לוקחת את זה קשה מדי...

לא שופטת, אבל "נואשת" וכו'.. זה לא מתאים לסיטואציה.

היתה לי תקופה שניסיתי לקחת את ההתעוררויות של הקטנה בכיף וזה מאד מאד שיפר לי את המצב רוח.

אפילו "אוף" לא הייתי אומרת באותה התקופה. רק "את צריכה אותי? איזה מתוקה" וכאלו.

אולי גם אצלך זה יעבוד.

זה בסה"כ שעתיים בערב. לא כ"כ נורא. ואולי בכלל אל תכניסי אותו למיטה אם  נראה לך שהוא לא עייף. תשימי אותו מלכתחילה רק ב 21:00. אולי בינתיים שיישב בלול עם משחקים ויסתכל עלייך שוטפת כלים וכו'.

בהצלחה! קחי את זה בקלות... "ישנן צרות גדולות יותר" שלא נדע!

רוגע יוצר רוגע- אם את תהיי רגועה- את תעבירי לילד שלך רוגע, שהכרחי כדי לישון 

הבן שלך לומד עכשיו כישור חיים חדש ושמעותי- 

לישון במיטת מעבר- 

שזה גם שונה מהמיטה הקודמת שלו 

וגם מיטה פתוחה שהוא חופשי לצאת ממנה לבד

ייקח לו זמן ללמוד, להסתגל, להבין 

תנסי לבנות תוכנית עבודה -מה את יכולה לעשות כדי לעזור לו להתרגל ולחזור לסדר יום שהוא זקוק לו? 

קחי בחשבון שבתק הקרובה להשכיב אותו לישון זה לא "דבר שעושים וממשיכים הלאה" זה "עבודה שלוקחת שעה וחצי בסדר היום" 

אולי תנסי לצאת אתו לגינה לפני תחילת תהליך השכבה שהוא יתעייף?

יכול להיות שלבן שלך זה מספיק והוא לא צריך יותר, גם שלי היה ככה

מה הייתם עושים עד עכשיו כשהיה מסיים את הגן?

אם עד עכשיו הייתם מיד עם ההגעה מהגן מגיעים הביתה, נסו להשאר עוד קצת בגינה, כדי שיתעייף.. (היום בסביבות 5 מתחיל להחשיך- כלומר יש לכם עוד שעה שאפשר לנצל) אם מתאפשר לך אז הייתי בכלל מציעה שאחות/ בייביסיטר/ אמא/סבתא יבלו איתו את הזמן הנוסף הזה בגינה, ולך יהיה זמן לנשום אוויר ולארגן את הבית לקראת ההגעה שלו. וגם בזה יש תועלת- כי כשברור לך איך דברים צריכים להתנהל, אז השדר עובר אליו ומשפיע.

נסו לארגן טקס מסודר:

למשל:  א. ערב, מקלחת, צחצוח שיניים, סיפור/ק. שמע ולישון..

מנסיון- השגרה הזו והטקסיות לא מותירים להם ברירה והם נאלצים בשלב כזה או אחר להיות חלק מזה

אני יודעת שגם קשה להתמיד אבל לפעמים התועלת עולה על הקושי (שבע"ה יחלוף..)

לגבי הקימה בלילה: מאיפה צמח העניין הזה שהוא מגיע אליכם? האם הוא מפחד? האם קר לו? משהו אחר?

אפילו לא קצת

גם ככה הוא איתה רק מ4

אני מסכיה איתך שילד צריך לישון ושהשכבה של ילד לא צריכה לקחת כ"כ הרבה זמן, זה באמת מעצבן ומתסכל.

היה לי דבר כזה עם הבן השני שלי (שהיום בן 5.5) וזה היה ממש קשה.

לא נראה לי שזה קשור לכמה שהוא עייף, נתקלתי בילדים עייפים מאוד שעושים את זה.

בגיל הזה הם רוצים להיות עצמאיים ולשלוט בעיניינים- וככה הוא מראה לך את זה. זה הזמן שלך לשדר סמכות- בסוף את יודעת מה טוב ונכון עבורו (הוא בסך הכל תינוק). מצד שני לא להפוך את זה למלחמה.

אני מציעה לך להחליט שאת מתחילה שינוי ולקחת בחשבון שזה יקח זמן. קודם כל- דברי איתו. ברוגע סמוך לשעת ההשכבה,

ותגידי לו מה הולך להיות מהיום, 

מה לעשות? אפשר בהתחלה לשבת בחדר שלו עד שירדם, כל פעם שהוא מנסה לקום להשכיב שוב או להגיד לו לשכב, ואז לאחר כמה ימים שהוא מבין שאת רצינית תוכלי כבר לא להשאר בחדר שלו.

אפשר גם לא להיות בחדר וכל פעם שהוא קם להחזיר אותו לחדר בלי מילים או עם אמירה קבועה (עכשיו זמן לישון).

יש ילדים שמה שעוזר להם להשאר במיטה זה שירים שקטים.

עיקר העיניין זה לשדר סמכות ולא לתת תשומת לב על ההתנהגות שאת רוצה לשנות.

אם מפריע לך שהוא בא אליכם בלילה, אז תחזירי אותו בעיקביות כל לילה שהוא קם. אם לילה אחד הוא לא בא- תשבחי אותו!

את מוזמנת לאישי...

בהצלחה!

וגם היה ישן ולכן לא היה נרדם לפני 11,

השלמתי עם זה שהוא לא  יכול לישון כ"כ הרבה,

השנה ב"ה הוא בגן אז הוא לא ישן שם, ולכן הוא הולך לישון כל יום בשבע וחצי, שמונה,

יש ילדים שפשוט לא זקוקים לכ"כ הרבה שעות שינה

לשבת לידו עד שירדם? אולי בהתחלה תרגישי תסכול של "בזבוז זמן" וכו', אבל תנסי להסתכל על זה אחרת.

בני הצעיר (בן 10) לא נרדם כשהיה קטן בלי שנשב לידו (עם אחיו ואחיותיו הגדולים לא הכרנו דבר כזה). או אני או בעלי, ישבנו לידו עד שנרדם- בערך 10 דקות רבע שעה כל ערב.

לפעמים התפתחו שיחות מרתקות, היו לו כל מיני שאלות על ה', ולפעמים סתם קראתי ספר להנאתי. לפעמים אפילו נרדמתי לרבע שעה.

הרגשתי שזה פסק זמן בין ההשכבות להמשך הערב- כלים, כביסות וכו'.

לגבי ההגעה שלו אליכם בלילה- יש לפעמים תקופות שילדים כנראה זקוקים לזה. אם מפריע לך שהוא איתכם במיטה- את יכולה להניח מזרון על הרצפה לידך והוא ישכב שם, כך תוכלי להמשיך לישון בשקט.

בני הצעיר היה מגיע אלינו עד גיל מאוחר יחסית אבל לי זה ממש לא הפריע שהוא ישן איתי במיטה.

עד היום, לפעמים, אם אני עוברת ליד החדר שלו בערב כשהוא במיטה- הוא מבקש שאבוא להיות איתו קצת... בן זקונים!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...