פשוט הרופאה מעריכה את העובר במשקל של פחלות משני קילו (שמיני )

ולדעתי או לתקוותי הוא גדול יותר

מה דעתכן ?

גם אני בחודש שמיני שבוע 33 והערכת משקל 1800 ועד כמה שידוע לי זה לא נחשב קטן, גם לא אמרו לי כלום על זה.

שבוע 35

היא חושבת אפיךו לשלוח אותי ללידה מוקדמת ....

בשבוע 35 אמורים לשקול יותר.

לפי מה שאני רואה באינטרנט גודל עובר בשבוע 35 כ-2500.

בהצלחה!!

שיגעו עם הערכה של IUGR בשבוע 36-37. (אני לא זוכרת בדיוק הערכת משקל - משהו כמו 2000).

בסוף ראו שכל האולטרסאונד שנעשו מתחילת ההריון מצביעים על כך שהעובר צעיר בשבוע ויותר מהחישוב שעל פי תאריך וסת אחרונה. וגם טענתי שבפירוש אני זוכרת שהביוץ היה יותר משבוע אחרי טבילה.

הייתי מאושפזת יומיים  ומוזמנת שוב לאישפוז יום ארבעה ימים אח"כ. דחיתי את זה בעוד שלושה ימים לאחרי שבת ולשמחתי והפתעתי ילדתי באותה שבת בן במשקל 2,700.

אם יש לך נתונים של משקלים מלידות קודמות זה יכול להרגיע את הרופאה. אצלי נולדו בין 3000 ל2,405  כך שזה הצטרף לשיקלול והשפיע על קבלת ההחלטה.

בשורות טובות.

אני גם חושבת ככה, לגבי גיל ההריון

וואו 2.700 זה מעולה !!!

הרופאה שלי היסטרית ברמות עלללל!!!

זו לידשה ראשונה ב"ה - אז עוד לא ..

אם ככה, כדאי לשמוע חוות דעת נוספת.

אני אומרת משהו בזהירות: תקשיבי להערכות הרופאים אבל תשמרי על ראש פתוח, אל תלחצי ותקבלו את ובעלך את ההחלטה. תדרשו תשובות לגבי ההשלכות של כל מהלך לכאן ולכאן - בדרך כלל כשמעלים תהיות, גם הרופאים נעשים פחות נחרצים.

בשורות טובות.

יש לי חברה שאלו המשקלים אצלה, אבל היא כנראה בנויה לזה ויולדת תמיד בקלות ובלי תפרים. ב"ה.

אבל האמת - אם היה מדובר בי גם אני הייתי מתעלפת.

והתחילו לי צירים רק מרב לחץ 

(אגב בקבלה עשו הערכה חוזרת שהיתה די מדוייקת)

בשבוע 32 העריכו 4 קילו....לחץ לחץ לחץ. בסוף יצאה להם בשבוע 40  3.5 קילו.

מישהי שהעריכו לה 3.500.

היא התעקשה שהעובר גדול, עשו הערכה נוספת עם מומחה, שאמר קרוב ל-5 ק"ג, על סמך זה קבעו ניתוח קיסרי מתוכנן.

ואכן- העובר נולד קרוב ל-5 ק"ג.

לדעתי לא כדאי לזלזל בהערכות של רופאים. אבל אם להערכת הרופא יש השלכות טיפוליות, ואת מרגישה אחרת- תתעקשי להיבדק/ לקבל חוות דעת אצל מומחה.

ההערכת משקל בשבוע 40 היתה על איזור ה4.5!! התחילו לעשות לה בלאגנים- שתעשה העמסת סוכר- אולי יש רעלת הריון (טוב שנזכרתם עכשיו- עד אז הכל היה תקין..)

הבחור נולד 3.5+- (בשבוע 42)

כעבור שבוע אני בקבלה ללידה (גם שבוע 41.6) הערכת משקל אולטראסאונד- 3.5+-

המיילדת בודקת אותי ואומרת- לא יכול להיות 3.5!!! 3 קילו! גג 3.100 לא יותר!

אני רגועה קצת- אמרו שהעובר קטן יחסית לחבר'ה שלי.. בעז"ה תהיה לידה קלה.

איזה קלה ואיזה נעלים- ראש גדול והמשקל גם כן.

בעלי סיפר שהמיילדת שמה את התינוקת על המשקל, אמרה "לא יכול להיות" הורידה ושקלה שוב.

הגברת שלי (שבהערכות משקל אמרו לא יותר מ3.100, זוכרים?.) ) שקלה יותר מ4 קילו!

אז כן, יש טעויות בהערכות משקל.

בחדר לידה אמרו לי אה יש לך עובר קטן, 3 קילו...

וילדתי 3800.

מעודד?

משיח עכשיו - אמיתי?!

וואו

תודה רבה לכן בנות

בעז"ה שנסיים בלידה בזמן ובידיים מלאות

ולפי הטווח הישראלי הוא היה יותר טוב

גם אני קראתי שהתפרסמו נתוני מחקר שהעקומות מתאימות לילדים אמריקאים (שהם לרוב יותר גדולים) והבנתי שמשרד הבריאות פועל לשנות את העקומות כך שיתאימו לממצאים הסטטיסטיים לגבי תינוקות בישראל.

נדמה לי שזה התפרסם בשנה האזרחית הנוכחית.

אובחנתי עם IUGR חמור ובסוף התינוקת נולדה 3.5 קילו.

אבל... בשבוע 43+. 

שזה בכלל לא הגיוני בהתחשב בכך שאת הבכורה ילדתי ב- 40+.

כלומר, חישבו את גיל ההריון לפי הוסת האחרונה וזה היה טעות, כי נכנסתי להיריון בזמן הנקה והמחזור כלל לא היה סדיר.

אגב מהתחלה אמרתי את זה גם לרופאת הנשים וגם בכל סקירה ובדיקה, ופשוט לא היו מוכנים להקשיב.

אז אני אומרת, קודם כל לוודא שגיל ההריון אכן מדויק.

אם כן, לעשות בדיקות נוספות. הרבה פעמים בהערכה נוספת מתגלה שאין בעיה כלל.  

להתחשב בהיסטוריה המשפחתית (האם הנטייה היא לתינוקות גדולים או קטנים?)

ושיהיה בשעה טובה.

באתי ללדת תאומות ורצינו לוודא שהן במצג עכוז לפני ניתוח. העריכו אותן 2200 2100 והן נולדו 1.770 1.964...

אצל השניה שההערכה היתה די קרובה זה לא היה נורא אבל את השניה הריצו לפגיה...

עם רופא נוסף, שעיכב אותנו מלעשות זאת, עזבנו את בית החולים למרות אזהרות הצוות בהדסה שזה יהיה על אחריותנו, למחרת הלכנו ליעוץ פרטי אצל פרופ' יפה בביקור חולים והוא נתן הערכה גבוהה בהרבה ע"י מישוש הבטן בידיו, בדיעבד משקל הלידה חודש וחצי לאחר מכן היה תואם להערכה הידנית ורחוק מאד מהאולטראסאונד [בערך קילו]. באותו יעוץ הסביר לנו הרופא שההערכה בus מתבצעת ע"י מדידת היקף הירך של העובר, וע"פ אלגוריתם שמחשב את משקל הגוף ביחס לזה, ולכן איננו מדויק כלל

בשורות טובות ולידה קלה

הייתי בסופר לחץ מללדת 4000 קילו וידעתי שאסור לי אפדורל אז בכלל....( לידה קודמת ילדתי 3800)

ובסוף נולדה 3440

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?