אפשר להוסיף לשאלות החשובות שלך עוד שאלה אחת?
באיזו דרך אנחנו, החברות והשכנות והבנות-דודות והשותפות לפורום, יכולות לעזור כשמתקיים לידנו מצב קשה כזה? (נוח לי יותר בלשון נקבה, אבל אני מתכוונת גם לגברים שבינינו)
חשוב לי לשתף בדברים שלמדתי מאנשים חכמים שעוסקים בתחום, שעיקרם - הדרך להציל אישה היא לקומם בה את החוסן הפנימי שנהרס, שרק בהימצאו היא תוכל באמת לעזור לעצמה (ולילדיה) ולהינצל.
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל מסתבר שמי שרגילה שמקטינים אותה הרבה פעמים משדרת את זה באופן לא מודע (וכמובן לגמרי לא באשמתה!) ויוצא שגם מי שבא עם כוונות טובות לעזור לה - מקטין אותה. ובכך דווקא מבסס אותה עמוק יותר במשבצת 'האישה המוכה' שקשה להיחלץ ממנה.
כשאומרים לאישה (ויצא לי לראות כמה פעמים שאכן אומרים כך) 'את חייבת לעזוב!', 'אם את לא מרחמת על עצמך תרחמי על הילדים שלך', 'אסור לך לעשות את זה לעצמך', 'שלא תעזי להישאר איתו כשהוא מתנהג אלייך ככה!', 'מה את עוד עושה שם?' וכו' וכו' - מקטינים אותה. ומעבר לכך שלא ראוי לדבר בצורה מקטינה אל אף אדם שנברא בצלם, ספציפית במקרה הזה זה בעייתי במיוחד, כי בכך דווקא חוברים אל הבעל המתעלל. מרוב שבוער בנו הרצון להציל את האומללה - מדגימים לה כמה היא לא נחשבת ולא יודעת מהחיים שלה וצריכה לחסות בצל גדולים וחכמים ממנה, עד שלא נשאר בה עוד שום אמון ביכולתה לצאת מעבדות לחירות.
הכיוון צריך להיות הפוך - לתת לה כמה שאפשר תחושה שהיא (כמו השם הנפלא של העמותה הנפלאה) - בת מלך. שהיא ראויה להערכה ולכבוד, ששיקול דעתה הוא הקובע, גם אם יש לנו אי אלו המלצות בשבילה.
גם כשחוששים שמא אישה לכודה במערכת כזאת ולא יודעים בוודאות, הרבה פעמים הטוב ביותר הוא לנסות בכל מיני דרכים לחזק בה את תחושת הערך העצמי, בתפילה שכך יצמחו בה כוחות שהיא אולי זקוקה להם, כוחות לפנות לעזרה ולקבל אותה.